במילים פשוטות ומדויקות מפגיש אותנו יהודה אטלס עם רגעים קטנים ועם רגשות גדולים של ילדים באשר הם. ספר שירים ואיורים על הילד הזה, שנמצא בכל אחד מאיתנו. קלסיקה ישראלית אהובה.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
ביחד ולחודזהות אישיתקלאסיקה ישראליתשירה
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים בּוֹגְרִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
שִׂיחָה
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
מִשְׂחָק
יְצִירָה
הַעֲשָׁרָה
סִרְטוֹנִיםלפני עשרות שנים כתב הסופר יהודה אטלס את הספר "הילד הזה הוא אני". המאייר דני קרמן אייר את הספר והוסיף לו חלונות, שהפכו לסימן ההיכר של הספר: כל חלון מפגיש אותנו, הקוראים, עם רגע בחייו של ילד שכולנו מכירים: רגע של צחוק וגעגוע, שמחה וחמלה.
הספר מאפשר לילדים צעירים להציץ לחלון ולגלות כי הילד הזה הוא לא רק אני: הילד הזה יכול להיות גם החבר או החברה שלי, אח שלי, אימא שלי, או הילדה מהגן ממול שאותה אני בכלל לא מכיר. כולנו רוצים שיקשיבו לנו, כולנו מתרגשים לקראת יום ההולדת ולכולנו לפעמים התפוז יוצא קווץ'. למרות שיש דמיון בין בני האדם, חכמי המשנה תיארו אותנו כיצירה ייחודית ומיוחדת, שכמוה לא הייתה ולא תהיה:
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי לְלַמְּדָךְ, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה […] [ואילו בבריאת אדם] כָּל הָאָדָם [טבוע] בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה חברו. [משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה']
במה אנחנו דומים אחד לשני? ועל אף הדמיון, מהו הייחוד של כל אחת ואחד מאיתנו? אילו דברים משמחים אותי ואת החברים שלי? ומה מציק רק לי ולא מפריע לאחרים? במה אני יחידי ובמה אני כמו כולם? – הספר "הילד הזה הוא אני" פותח חלון לשאלה ומאפשר לנו למצוא את התשובה בעצמנו.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
120,800
הוֹצָאָה לָאוֹר:
כתר
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשפ"א 2020-2021
המשקפיים של אבא
הילדה מחולות הזהב
