ילדי גן מִרים אוהבים את עץ התות. הם קוטפים ממנו עלים ומאכילים בהם את זחלי המשי שלהם. יום אחד הם רואים כי עומדים לכרות את העץ ולבנות במקומו בניין גדול. האם יוכלו ילדי הגן להציל את עץ התות?
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
ט"ו בשבטיצירתיות ויזמותמעורבות חברתיתעצים וצמחיםשמירת סביבה
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
הַעֲשָׁרָה
שִׂיחָה
לָצֵאת הַחוּצָה
הַשְׁרָאָה
כְּלָלִי
מִשְׂחָק
חֵקֶרילדי גן מרים אוהבים מאד את עץ התות. הם קוטפים ממנו עלים ומאכילים בהם את זחלי המשי שלהם. יום אחד מספר להם פועל שהם פוגשים ליד העץ, כי עומדים לכרות אותו ולהקים במקומו בניין גדול. איך יוכלו ילדי הגן להציל את עץ התות?
עולם מלא חרובים מצאתי (על פי תלמוד בבלי, תענית כג, א)
האגדה מספרת על חוֹנִי המְעַגֵּל שראה איש נוטע חרובים. האיש אמר לחוני שהחרוב ייתן פרי רק בעוד שבעים שנה. התפלא חוֹנִי: האם תזכה אתה לאכול מפירות החרוב? ענה לו האיש: עולם מלא חרובים מצאתי, וכך אני נוטע עבור בנַי ונכדַי. האיש שנטע את החרובים דואג להשאיר עצי פרי לדורות שיבואו אחריו, כפי שקודמיו דאגו לנטוע עצים עבורו ובני דורו. גם ילדי גן מרים דואגים לשמור על עץ התות היקר להם, לא רק להנאתם אלא עבור כל אנשי העיר וילדיה.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
3,000
הוֹצָאָה לָאוֹר:
כנרת
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשע"א 2010-2011
החלון שלי פה
גברת אחת מרחוב בצלאל
