כשהופיע דרקון בבית משפחת ביקסבי, בילי רצה לטפל בו, אך אמא התעקשה שהוא אינו קיים כלל. אלא שככל שניסו להתעלם מן הדרקון, כך גדל היצור עוד ועוד. מה אתם חושבים: היה או לא היה דרקון?
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
אמת ושקרדמיון וחלוםיחס לאחרמשפחה
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
חֵקֶר
שִׂיחָה
שִׂיחָה
קִשּׁוּר
שִׂיחָה
שִׂיחָה
כְּלָלִי
חֵקֶר
כְּלָלִי
יְצִירָה
שִׂיחָה
יְצִירָה
הַעֲשָׁרָה
שִׂיחָה
חֵקֶר
כְּלָלִי
יְצִירָה
שִׂיחָה
יְצִירָה
הַעֲשָׁרָה
שִׂיחָה
חֵקֶר
שִׂיחָה
שִׂיחָה
קִשּׁוּר
שִׂיחָה
שִׂיחָה
כְּלָלִיכשהופיע דרקון בבית משפחת ביקסבי, בילי רצה לטפל בו, אך אמא התעקשה שהוא אינו קיים כלל. אלא שככל שניסו להתעלם מן הדרקון, כך גדל היצור עוד ועוד. מה אתם חושבים: היה או לא היה דרקון?
מהי הדרך היעילה להתמודד עם בעיה: להסיח את דעתנו ממנה או לעסוק בה ישירות? באמצעות פירושים שונים לפסוק: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב כה), נראה כיצד הציעו חז"ל להתגבר על דאגות ופחדים.
בוקר אחד מצא בילי דרקון קטן בחדר שלו. הוא קורא בהתרגשות לאמא, אבל אמא חושבת שזה זמן לא מתאים לסיפורים. הדרקון גדל ומתחיל להציק לבילי: הוא אוכל את הלביבות שלו, חוסם את דרכו, וכבר ממש מדאיג את בילי כשהוא לוקח על גבו את כל הבית, אבל אמא ממשיכה להתעלם ממנו. האם באמת יש דרקון בבית של בילי או שבכלל אין דבר כזה דרקון?
דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה
מה דעתכם? האם הדרך להתגבר על הדאגה היא להסיח ממנה את הדעת, כמו שאמא נוהגת? או אולי לדבר עליה, כמו שהיה רוצה בילי, לפני שהדאגה צומחת ל"ממדי דרקון"?
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
60,000
הוֹצָאָה לָאוֹר:
עם עובד
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשע"ב 2011-2012
החלון שלי פה
גברת אחת מרחוב בצלאל
