בעקבות הקריאה תוכלו לשוחח על חשיבות הקשר המשפחתי ולשתף בזיכרונות של רגעים קרובים ומיוחדים עם סבא וסבתא, לספר על השורשים, על המאכלים ועל התרבות המשפחתית שלכם וכן על חפצים שעוברים במשפחה.
גם אתם רוצים חפץ שיזכיר לכם דברים ויעזור לכם להתגבר על קושי ועל געגוע? תוכלו ליצור מחרוזים שרשרת או צמיד, לצבוע אבן קטנה, או כל רעיון אחר, ולהחליט מה צריך לעשות עם החפץ כדי להיזכר או להתעודד: לסובב? למחוץ? ללטף? להעביר ליד השנייה?
ספרים הכתובים מנקודת המבט של הגיבור או של הגיבורה מזמינים אותנו להכיר מקרוב את האופן שבו מישהו אחר חווה את העולם. ההצצה לעולמו של האחר יכולה ליצור הזדהות עם רגשות ותחושות, לאפשר לנו לדעת שיש עוד שחווים דברים דומים לאלה שאנחנו חווים ולטפח אמפתיה ורגישות לזולת.
מה הייתם אומרים לנינו אילו הייתם פוגשים אותה בימיה הראשונים בישראל? כיצד הייתם מדברים איתה? איך הייתם מעודדים אותה? האם נתקלתם פעם בקושי לדבר עם מישהו? הרגשתם פעם שמישהו אינו מבין אתכם? באילו דרכים אפשר לתקשר כאשר המילים אינן מספיקות?
"הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל סִימַצִ'י" הוא ספר ארוך. לכן מומלץ לקרוא אותו בשני חלקים: כדאי לעצור את הקריאה לאחר שסימצ'י מתפלאת מדוע אחיה אברם לבוש בבגדי חג, ולהמשיך לקרוא למחרת.
הסבתא בספר מספרת זיכרונות מילדותה. זוהי ההזדמנות שלכם, ההורים, לשתף גם כן ברגעים מיוחדים מהילדוּת שלכם. לספר על דברים שעשיתם, כאלה שקודם לא חשבתם שתוכלו לעשות, או על הקשר ביניכם לבין האחים שלכם. שאלו גם את הילדים: האם הם יכולים להיזכר במעשים מיוחדים שעשו ובמבט לאחור הפתיעו אותם בשל היכולות שגילו בעצמם?
הסיפור מתאר פעילויות רבות הקשורות לים: תנועת הדגים, חתירה בסירה, שחייה, איסוף רשתות דייגים, הפלגה או הנפת דגל על תורן הספינה. תוכלו לבחור את אחת הפעולות ולהדגים אותה בתנועה. בני המשפחה יצטרכו לנחש לאיזו פעולה התכוונתם, ויחפשו אותה בין איורי הספר. בהצלחה!
אברם ונֶמי משחקים במשחק הליכה עם אננס על הראש ומתחרים מי יצליח לא להפיל אותו. תוכלו גם אתם לשחק במשחק דומה: בחרו חפץ שאפשר להניח על הראש – כרית, בובה או קופסה, ובדקו: מי מכם מצליח ללכת ולשאת אותו על הראש? ולאיזה מרחק?
הספר טומן בחובו שני סיפורים: האחד אישי – סיפור על תפקידים במשפחה, על קשר בין אח לאחות, על אחריות ועל התבגרות, והשני קולקטיבי – סיפור שחושף אותנו לתרבותה העשירה של יהדות קוצ'ין ולאורח חייה. מכירים את יהודי קוצ'ין – בהצעות לפעילות המשפחתית שבסוף הספר מופיע הסבר על קהילת יהדות קוצ'ין. הסבר זה עשוי לסייע ברקע לספר.
הסיפור הישראלי מורכב מסיפורים רבים ומגוונים של קהילות שונות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. הספר מְזַמֵן היכרות עם קהילת יהודי קוצ'ין ומאפשר לשתף בסיפורים משפחתיים וכך לחשוף מגוון תרבותי וקהילתי רחב ולחזק את הקשר בין העבר להווה ואת תחושת השייכות.
ילדים נתקלים לעיתים במצבים מאתגרים ומגלים כוחות שלא ידעו שקיימים בהם. גם סימַצ'י מגלה שהיא נֵיחנה בתושייה ובאומץ בעת מצוקה.
מילים בעברית גבוהה – בספר יפגשו הילדים מילים שכמה מהן יהיו חדשות להם, למשל: "מעורסל", "תחנוניה", "גַאוותן", "גְרוּמוֹת", "מרצדת" ועוד. לפני קריאת הסיפור תוכלו להכיר להם את המילים ואת פירושן באמצעות תיבת אוצר של מילים שמתוכה אפשר לשלוף מילה ולשלב אותה בְּמשפט או להציג אותה. לחלופין, אפשר להסביר את המילים תוך כדי קריאה ולהיעזר בהקשר ובאיורים.
סיפור מארץ רחוקה – לפני קריאת הסיפור אפשר להראות לתלמידים תמונות של המדינה הקרויה קֵרָלָה ושל קהילת קוּצי'ן, לשאול אם שמעו על המדינה ולבקש מהם לשער היכן היא נמצאת, מי הם האנשים שבתמונה, ואיך הם מדמיינים את החיים של הילדים שגרים שם.
קריאה בחלקים – הספר ארוך, ולכן כדאי לפצל את הקריאה בו לשני חלקים ולקרוא אותו יום אחרי יום. לפני קריאת החלק השני כדאי לרענן את זיכרון התלמידים בעזרת האיורים. אפשר גם לעצור את הקריאה בנקודה שבה סימצ'י תוהָה לאן הולך אברם בעודו לבוש בבגדי שבת ולשער לאן הוא הולך (עצירת ניבוי).
הסיפור קופץ בזמן, כלומר פותח בתקופת ילדותה של סימצ'י ועובר להיותה סבתא. תַווכו לתלמידים את הפער בזמנים.
אפשר להזמין אותם לשער מה קרה בין לבין:
איך סימצ'י הגיעה בסופו של דבר לארץ ישראל: במטוס? באונייה?
בת כמה היא הייתה כשהגיעה ארצה?
איך הייתה הקליטה שלה? האם ארץ ישראל הייתה כפי שדמיינה?
מדוע נכדתה נקראת תמר?
לאחר הקריאה הראשונה – כדאי לערוך קריאה הכוללת שאלות הבנה:
מי הם בני משפחתה של סימצ'י?
לאן שט אביה?
מה לימד אברם את סימצ'י? מה הכוונה במשפט "את לא צריכה ידיים ארוכות, את צריכה ידיים חכמות"?
לאן סימצ'י רצתה להגיע?
מה רצה אברם לעשות עם בבא?
למה אברם לקח את הסירה?
למה אברם כעס על סימצ'י? מה קרה לאברם במהלך ההפלגה?
כיצד עזרה סימצ'י לאברם? מי היא סבתא סימצ'י?
למי היא סיפרה את הסיפור?
שיח רגשי – תוכלו לערוך שיח על הרצון של אברם ושל סימצ'י להרגיש גדולים. כדאי לפתוח את השיח בשאלות דעה:
למה, לדעתכם, בבא לא הסכים שאברם יצטרף אליו לדיג?
איך הרגיש אברם כשבבא סירב לבקשתו להצטרף?
איך הרגישה סימצ'י כשאמרו לה "כשתגדלי" או "את עוד קטנה"?
למה אברם לא אִפשר לסימצ'י להצטרף אליו?
מעולמם של הילדות והילדים – על אילו דברים אומרים לכם שתוכלו לעשות אותם רק כשתגדלו? איך זה גורם לכם להרגיש?
אֵילו דברים לא יכולתם לעשות כשהייתם קטנים והיום אתם כבר יכולים לעשות? סימצ'י נדרשה להתאזר בסבלנות. האם גם אתם מחכים בסבלנות למשהו מיוחד? איך אתם מרגישים כשאתם מחכים? האם קל לכם או קשה לכם להתאזר בסבלנות? למה? מה הייתם אומרים לסימצ'י ברגעים שבהם קשה לה להתאזר בסבלנות?
תושייה – איך הרגישה סימצ'י כשהצליחה לקטוף את המנגו מהעץ בעצמה? למה, לדעתכם, היא החליטה לקפוץ אל תוך הסירה? איך היא הרגישה כשראתה את אברם טובע? איך היא חשבה על הרעיון של הושטת המשוט לעברו? מה היא הרגישה לאחר שהצליחה להציל את אברם? באילו כוחות היא השתמשה כשהיא ואברם נקלעו למצוקה?
תוכלו להמשיג את המילה "תושייה" – חוכמה מעשית להיחלץ מִצָרה או להתגבר על תקלה (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית) – ולהדגים מקרים שבהם נוהגים בתושייה. אפשר לשאול: באילו מצבים גיליתם תושייה או ראיתם מישהו אחר מגלה תושייה?חשוב להדגיש, כמובן, שאפשר לגלות תושייה גם במצבים יומיומיים: כשכדור נעלם בחצר, כשמפייסים בין חברים, כשמציעים הצעה שמוסכמת על כולם ועוד.
אפשר לערוך המחזה כיתתית של הספר. כדי לאפשר לכמה שיותר ילדים להשתתף, אפשר לתת לתלמידים להחליף תפקידים בכל חלק של הסיפור או לחלק אותם לקבוצות עבודה: שחקנים, עובדי תפאורה, מעצבי תלבושות, רקדנים, נגנים… אפשרות נוספת היא לעבוד בקבוצות קטנות, כך שכל קבוצה תבחר סצנה אהובה ותמחיז אותה.
הספר הוא צוהר להיכרות עם התרבות של יהודי קוצ'ין. תוכלו ליצור מערך שיעורים חווייתי בנושא:
1.הַציגו לתלמידים את מפת העולם. אפשר לצלם לכל תלמיד מפה אישית ולבקש לסמן בה את קרלה ולמתוח קו בינה ובין ישראל. תוכלו להזמין את התלמידים לסמן את המקומות שהמשפחה שלהם הגיעה מהם או שהם מכירים אנשים שעלו מהם. תוכלו להזמין את התלמידים לצייר את חוף מאלה כפי שהם מדמיינים אותו.
2.הַזמינו את התלמידים לכתוב מכתב לסימצ'י שבו יספרו על ארץ ישראל, יתארו את מה שלמדו מהסיפור על חייה ויספרו לה על חייהם.
3.הַזמינו למפגש בכיתה בן משפחה של אחד התלמידים או מורה שעלה לארץ ישראל. לפני המפגש כִּתבו עם התלמידים שאלות בהשראת הספר. תוכלו לאפשר לתלמידים לספר על שורשי משפחתם. בקשו מהם להביא תמונות של המדינה שממנה עלתה משפחתם ולספר על התרבות והמנהגים הנהוגים בה.
בתחילת הספר יש מילון של המילים המופיעות בספר. כדאי לקרוא את המילים יחד ולדון במושג "מילון רב-לשוני". תוכלו להרכיב עם התלמידים מילון כיתתי של מילים בשפות שונות המדוברות בכיתה או בביתם.
היום הגדול של סימצ'י
שְׁמִירָה
עלייה למדינת ישראל - משאבי הוראה באתר הספרייה הלאומית
"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל …" – עולים וסיפורים – הַזמינו לכיתה עולים חדשים וותיקים בני עליות שונות ובגילים שונים שיספרו על חוויות העלייה שלהם לארץ. כדאי שהתלמידים יכינו מראש שאלות שישמשו אותם בזמן המפגש.
סיפורו של עולה – איך האיש שעלה מתימן היה מספר את הסיפור? אפשר לנסות לכתוב את סיפורו ולאייר אותו מנקודת מבטו. התלמידים יוכלו לבחור עולה מארץ אחרת, למשל עולה מארץ המוצא של משפחתם.
מדרש תצלומים ועליות – תוכלו לאסוף תצלומים של עולים ממשפחות ילדי הכיתה או לבחור כמה מתוך המאגר של אוסף התצלומים הלאומי (תחת החיפוש "עלייה", "עולים חדשים"). אפשר להציג אותם ולשוחח: מה הסיפור של הדמויות שבתצלומים? מהיכן הגיעו? מה הם התקוות והחששות שלהם? אֵילו תחושות התצלומים מעוררים בנו?
הסיפור המשפחתי שלנו: אפשר לראיין את בני המשפחה ולגלות דברים רבים: מי הגיע ארצה? מהיכן? מתי? איך? מה קרה במסע לישראל? מה קרה במהלך ההתאקלמות בארץ? בעקבות הראיונות ניתן לכתוב את הסיפור המשפחתי, לצייר אותו כקומיקס, להכין תערוכת סיפורי קליטה בכיתה או להמחיז כמה מהם.
שרתי לך ארצי – דורות רבים חיו יהודים בארצות רחוקות ושרו שירי אהבה וגעגוע לציון, הלוא היא ארץ ישראל. כדאי להכיר את הזיקה לציון באמצעות שירי הכמיהה ושירי העלייה. תוכלו להציע מבחר שירים ולעודד עבודת חקר בזוגות שבה כל זוג יעסוק בשיר אחד, לדוגמה: "פה בארץ חֶמדת אבות", "שְׂאו ציונה נס ודגל", "שיר השיירה", "אח, יא ראבּ", "שב אל אדמתי" ועוד.
ההַלֵל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא בימי חג, בראשי חודשים ובמועדים. הוא מורכב ממזמורי תהילים, ומהותו היא הודיה על יציאת עַם ישראל מעבדות לחירות. בהלל נכלל מזמור קיד בתהילים, המתאר את יציאת מצרים ומתחיל במילים: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז".
שירה ופיוט – בקהילות ישראל נהגו להלחין את מזמורי ההלל. להאזנה ללחני "בצאת ישראל ממצרים" בקרו באתר הפיוט והתפילה.
הספר מבוסס על סיפור אמיתי. ילדיכם יכולים לקרוא את הספר עם בני הדור הוותיק יותר, למשל עם סבים או דודים. אולי בעקבות הקריאה תגלו סיפורים משפחתיים שלא הכרתם. כדאי להקליט, לצלם או לכתוב אותם!
כדאי לדפדף יחד בספר ולחשוב אילו סממנים תקופתיים ניתן למצוא באיורים. אפשר לחפש בבית תמונות ישנות של בני המשפחה ולהתמקד בבגדים, בתסרוקות ובחפצים השונים שהיו להם בארצות מוצאם.
מאין הגיעה המשפחה שלכם? כמה דורות מהמשפחה שלכם חיו וחיים בישראל? אתם יכולים לפתוח אטלס, להניח מעליו נייר שקוף ולצייר על המפה חיצים המתארים את הדרך שעברו בני המשפחה עד שהגיעו לישראל. אפשר להשתמש בתוכנות באינטרנט, למשל Maps Google, ולצאת לסיור וירטואלי בארצות המוצא של בני המשפחה.
האם גם לכם יש חלום אישי או משפחתי? כל אחד מבני המשפחה יכול לכתוב חלום שלו על פתק, להכניס אותו לבקבוק ריק ולחתום את הבקבוק בפקק. תוכלו לפתוח את הבקבוקים בעוד שנה ולבדוק אם החלומות שכתבתם התגשמו.
לשני העולים בסיפור יש מנהגים, שפה ולבוש משל עצמם. לפעמים באותה משפחה אפשר למצוא מנהגים שונים, כמה לשונות ומסורות שונות. אתם יכולים ללמד את הילדים מילים בלשונם של הסבים ולהיזכר במנהגים ובניגונים המיוחדים לכם.
שני העולים החדשים בסיפור שרים יחד מזמור מתוך תפילת ההלל, "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז…". האם אתם מכירים לחן של המזמור הזה? תוכלו לשיר אותו יחד. אתם מוזמנים לחפש ולשמוע לחנים נוספים באתר זמרשת zemereshet.co.il .
קיבוץ גלויות: אפשר להזמין הורים או סבים לספר לכיתה את סיפור עלייתם או עליית בני משפחתם לישראל. אפשר להציע לתלמידים להביא לכיתה משהו שמייחד את המורשת המשפחתית, למשל חפץ, צילום, שיר או סיפור שהגיע מארץ אחרת ועובר מדור לדור בתוך המשפחה. אפשר לתלות בכיתה מפה של העולם ולציין בה את כל הארצות מהן הגיעו המשפחות בכיתה ולחברם בחוט לארץ ישראל.
יוצרים ספר קהילתי [בחיבור לנושא השנתי: "שומרים על האחדות, שומרים על הייחודיות"]: הסיפור של אמא של אליסיה אינו רק שלה, מאות אלפי משפחות עלו לישראל מארצות קרות: רוסיה, ארה"ב, מדינות באירופה ועוד. בעזרת תבנית מעוצבת תוכלו להכין ספר שמאגד בתוכו את סיפורי העלייה וזיכרונות ילדות של התלמידים והמשפחות. ניתן לחלק את הספר כמזכרת לכל משפחה. אל תשכחו להוסיף את הסיפור שלכם!
מתנה מהלב: אליסיה משקיעה מחשבה רבה במתנה מיוחדת ומתאימה לאמה. אפשר לשחק את המשחק גמדים ענקים בכיתה. כל ילד מגריל שם של ילד או ילדה מהכיתה ועליו להפתיע אותו בכל בוקר במשך שבוע במתנה קטנה. מומלץ למקד את הילדים בהפתעות אשר ירגשו או ידברו באופן מיוחד לכל ילד. בסוף השבוע על כל "גמד" לנחש מי היה ה"ענק" שלו במהלך השבוע.
מסיבת חורף: איפה אתם גרים בארץ? האם אצלכם יש סיכוי לשלג בחורף? האם נסעתם פעם לחרמון לראות שלג? אפשר לקיים בכיתה מסיבת חורף, לאסוף ולקרוא בצוותא סיפורים חורפיים, לקיים מרוץ שליחים עם מגפיים גדולות במיוחד, לבנות דגם של בית איגלו מממתק מרשמלו וקיסמי שיניים, ואף להתכבד בשוקו חם או בפופקורן שמזכיר פתיתי שלג.
קופסת געגועים סודית: התלמידים יכולים להכין קופסת געגועים אישית. מקשטים קופסת גפרורים ריקה במדבקות, וושי טייפ, טושים, ועוד. רושמים או מציירים על פתק קטן דבר או אדם אליו מתגעגעים ומכניסים את הפתק לקופסה. מפעם לפעם אפשר להחליף את הגעגוע, או להוסיף געגוע אחר. אפשר לשתף את הכיתה בגעגוע שבחרו – ואפשר גם לא…
בהשראת האיורים אפשר להציע לתלמידים לצייר מקום בטבע או מקום אחר בו הם היו רוצים להיות עכשיו.
שלג על עירי: נעמי שמר כתבה את השיר "פירות חמישה עשר" המחבר בין השלג של ארצות הקור לפירות של ארץ ישראל, המבטאים געגועים. אפשר לקרוא עוד על כתיבת השיר באתר הספרייה הלאומית.
חמשת החושים: תוכלו לקרוא את הסיפור יחד ולנסות לגלות עם ילדיכם איך חוש הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש עוזרים לאמא של אליסיה לשמר את זיכרון השלג אליו היא מתגעגעת. האם תוכלו למצוא יחד את כל חמשת החושים שמופיעים בסיפור?
כשהיינו ילדים…: אמא של אליסיה מתגעגעת לשלג. למה אתם מתגעגעים? אילו סיפורים מילדותכם מכירים ילדיכם? מה השתנה מאז הייתם ילדים, אילו חוויות דומות להיום? בעקבות הסיפור תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות ילדות ולהשוות חוויות.
סיפורי עליה: אפשר לחפש באטלס את המקום ממנו הגיעו בני המשפחה שלכם ולעקוב אחר המסע שלהם אל ארץ ישראל. אילו קשיים והצלחות חוו בני המשפחה שעלו? מה הם אוהבים בישראל ולמה הם מתגעגעים מהארץ הרחוקה? כדאי לחפש תמונות, חפצים או פרטי ביגוד ישנים ולחלוק עם ילדיכם סיפורי עלייה של משפחתכם.
זיכרון חושי: אמא של אליסיה אומרת שלשלג יש טעם וריח. תוכלו לעצום עיניים ולצאת יחד למסע;, להיזכר בריחות, טעמים, קולות ומראות של הבריכה או הים בחופשת הקיץ, של הגשם על שמשת החלון ביום חורף קר, של הבית בערב חג, ועוד. אפשר לבחור זיכרון משותף ולצייר אותו.
מתנה אישית – לא רק ביום הולדת: איך בוחרים מתנה מוצלחת? מנסים להבין מה השני אוהב ומה ישמח אותו! אפשר לחשוב על בן משפחה או חברים ולהכין להם מתנה מיוחדת ואישית שתפתיע אותם ותגרום להם לחייך.
קופסת זכרונות: אפשר לשוטט יחד בין חדרי הבית והחצר ולנסות לחשוב, מה תזכרו מהבית שלכם בעוד כמה שנים? למה תתגעגעו? אפשר להכין קופסת זיכרונות ולהכניס בה ריחות וטעמים של הבית – מתכון של מאכל משפחתי אהוב, נייר מבושם בריח הסבון, צילום של כל המשפחה ועוד זיכרונות שיהיה נעים לחזור אליהם בעתיד.
שלג במתנה
שְׁמִירָה
כתבה על הסופרת תמי שם טוב ועל הסיפור "סבא סביח" - מגזין אותיות 05.01.2018
האם כל התלמידים מדברים רק עברית בביתם? האם יש ילדים, הורים או סבים (או מורים!) אשר עלו ארצה ממדינות רחוקות? אפשר לחלוק סיפורי עלייה, להציג את ארצות המוצא במפה, להסביר את משמעות הביטויים "דור ראשון", "דור שני" וכד', ולהכיר סוגים שונים של תושבי המדינה שלנו – "ישראלים מלידה" ו"ישראלים מבחירה".
האם התלמידים מכירים את מקורות שמות בני המשפחה שלהם? אולי יש שם שעובר מדור לדור בתוך המשפחה? האם מישהו במשפחה שינה את שמו? התלמידים יכולים לבחור דמות במשפחה ולהכין ספרון מאויר על מקור השם, בדומה ל"סבא סביח": למשל, "סבא דניאל", "דודה רחל" וכד'.
אפשר להכין ספר מתכונים כיתתי, בו כל משפחה תורמת מתכון שעובר מדור לדור במשפחתם וסיפור מארץ המוצא. כורכים יחד את כל המתכונים והסיפורים לספר ישראלי טעים ומחכים.
האם ידעתם את מקור השם ״סביח״ לפני קריאת הסיפור? מה תוכלו לספר על שמות בני המשפחה שלכם? האם הם שמות תנ״כיים? האם מישהו קרוי על שם בן משפחה אחר? אולי, כמו סבא סביח, גם לכם או לילדיכם יש שם שמקורו בשפה זרה? תוכלו לשוחח יחד על השמות שלכם, על מקורם ועל משמעותם, ולספר לילדיכם כיצד בחרתם את השם שלהם. ילדיכם יכולים להכין שלט מקושט עם שמם לדלת חדר השינה שלהם.
סבא סביח עלה ארצה מעיראק. מאין הגיעה המשפחה שלכם? כמה זמן המשפחה שלכם חיה בישראל? מאיזו ארץ היא עלתה? אתם יכולים להכין מפה של העולם ולצייר עליה חיצים המתארים את הדרך שעברו בני המשפחה עד שהגיעו לישראל. תוכלו לשתף את ילדיכם בסיפורי העלייה שלכם או של הסבים והסבתות. מה היה אהוב עליכם בארץ שבאתם ממנה? אילו דברים אתם אוהבים בישראל? אילו קשיים והצלחות חוויתם? האם מישהו ממשפחתכם שינה את שמו כשעלה ארצה?
האם אתם מכינים סביח לארוחת בוקר? ג׳חנון, קיגל, אינג׳רה, חריימה… אילו מאכלים מאפיינים את העדה שלכם? אפשר להכין ארוחה מיוחדת עם מנות שמייחדות את ארץ המוצא של משפחתכם. תוכלו ללמד את ילדיכם להכין מאכל מסורתי ואף להכין ספר מתכונים של המשפחה.
סבא סביח
שְׁמִירָה
סבא סביח מספר שכל עדה הביאה עמה ״שפה, ניגונים, שמות ומנהגים
סבא סביח מספר שכל עדה הביאה עמה ״שפה, ניגונים, שמות ומנהגים״. אתם יכולים ללמד את הילדים כמה מילים בשפת בית סבא, להיזכר במנהגים ובניגונים המיוחדים לכם, ולשיר את הניגונים יחד. ילדיכם יכולים לקרוא את הספר עם בני הדור הוותיק יותר, למשל עם סבים או עם דודים. אולי בעקבות הקריאה תגלו סיפורים משפחתיים שלא הכרתם.
האיורים המקסימים של מנחם הלברשטט מרחיבים את הסיפור. הם משקפים את מגוון הנופים בארץ, ומראים כמה קשה עובדים ילדי הגן כדי לבנות את המדינה שלהם! תוכלו לבקש מהילדים לזהות את פעולות הבנייה שהילדים בסיפור עוסקים בהן.
האיורים "קורצים" גם למבוגרים הקוראים את הסיפור ומרמזים על דמויות ועל אירועים בהיסטוריה של מדינת ישראל. אפילו הדובי חובש כובע גרב מתקופת הפלמ"ח! התבוננו יחד באיורים וספרו לילדים על דמויות ואירועים היסטוריים, כגון: הרצל, חוזה המדינה, בן גוריון המכריז על הקמת המדינה וריקודי השמחה ברחובות לאחר מכן, ועוד.
איורי הספר המלווים את המילים "מה קרה לכם? אתם לא מתביישים? אין מדינה בלי עולים חדשים!" מבוססים על צילומים אמיתיים שתיעדו את השנים הראשונות למדינה. להלן האיורים המבוססים על צילומי מקור: הילדה עם התינוק על הגב, אוניית אקסודוס והמשפחה התימנית במדבר
תוכלו להכיר לילדים את הצילומים המקוריים, וגם הם – כמו המאייר – יכולים לצייר תמונות בעקבות צילומים.
הסיפור "מדינה של ילדי הגן" וחג העצמאות מהווים הזדמנות נהדרת לשתף את הילדים בסיפורי עלייה אישיים של חברי קהילת הגן. האם כל ילדי הגן מדברים רק עברית בבית? האם יש ילדים, הורים או סבים (או גננות!) אשר עלו ארצה ממדינות רחוקות? אפשר לחלוק סיפורי עלייה, להסביר את משמעות הביטויים "דור ראשון", "דור שני" וכד', ולחגוג את כל תושבי המדינה שלנו – "ישראלים מלידה" ו"ישראלים מבחירה". זו גם הזדמנות להזכיר לילדים סיפורי אבות מהתנ"ך ובפרט את הדמות של אברהם אבינו, "העולה הראשון" אשר עלה לארץ ישראל בעקבות הקריאה "לך לך…"
איך אתם חוגגים את חג העצמאות בגן? האם אתם שותפים לאירועים קהילתיים, כגון חגיגות כל הגנים ביישוב? האם אתם משלבים את הורי הילדים בחגיגה? אולי אתם עורכים "סעודת חג" בגן? אם כן, מה נהוג לאכול בסעודה? האם "אוכל ישראלי" מסתכם בפלאפל בפיתה, או כולל גם מאכלים מעדות שונות, אותם הביאו עולים ממדינות שונות?
המדינה של ילדי הגן
שְׁמִירָה
המשחק "בניית מדינה" התחיל בארגז תחפושות שהילדים מצאו בגן
המשחק "בניית מדינה" התחיל בארגז תחפושות שהילדים מצאו בגן. אלו תחפושות ואביזרים נגישים לילדי הגן שלך, כדי שגם הם ישלבו תכנים הקשורים ליום העצמאות במשחק הסוציו-דרמטי שלהם? תוכלו להציע לילדים להתחפש ולבחור לעצמם תפקידים בבניית המדינה, כיד הדמיון הטובה עליהם.
כאמור, לא תמיד קל להצטרף לקבוצה קיימת. בעקבות הקריאה תוכלו לשוחח עם הילדים על רגשות הדמויות בסיפור ולהזמין אותם לשתף בניסינות הצטרפות, במישור האישי וגם במישור הלאומי.
המדינה של ילדי הגן
שְׁמִירָה
האיורים המקסימים של מנחם הלברשטט מרחיבים את הסיפור
האיורים המקסימים של מנחם הלברשטט מרחיבים את הסיפור. הם מראים כמה קשה עובדים ילדי הגן כדי לבנות את המדינה שלהם! תוכלו להתבונן יחד באיורים ולבקש מילדיכם לזהות את פעולות הבנייה שהילדים בסיפור עוסקים בהן.
האיורים "קורצים" גם למבוגרים הקוראים את הסיפור ומרמזים על דמויות ועל אירועים בהיסטוריה של מדינת ישראל. אפילו הדובי חובש כובע גרב מתקופת הפלמ"ח! התבוננו יחד באיורים וספרו לילדיכם על דמויות ואירועים היסטוריים, כגון: הרצל, חוזה המדינה, בן גוריון המכריז על הקמת המדינה וריקודי השמחה ברחובות לאחר מכן, ועוד.
המדינה של ילדי הגן
שְׁמִירָה
עדי הקטנה מצביעה על איורי תמונות המספרות את סיפורי העלייה לישראל
עדי הקטנה מצביעה על איורי תמונות המספרות את סיפורי העלייה לישראל. אפשר לבקש מהילדים להצביע על הילדים שבאיורים ולנחש מאילו ארצות הם מגיעים. תוכלו גם לעיין יחד באטלס או במפת העולם ולחפש את המקומות בהם גרו משפחותיכם בדורות קודמים ושבהם גרים קרובי משפחה היום.
המדינה של ילדי הגן
שְׁמִירָה
המשחק "בניית מדינה" התחיל בארגז תחפושות שהילדים מצאו בגן
המשחק "בניית מדינה" התחיל בארגז תחפושות שהילדים מצאו בגן. תוכלו להציע לילדים להתחפש ולבחור לעצמם תפקיד בבניית המדינה כיד הדמיון הטובה עליהם. גם אתם יכולים לבנות מדינה, תנו דרור לדמיונכם: איך תקראו למדינה שלכם? מי יגור בה? אילו בניינים נחוצים בה? איזה דגל יהיה לה?
כאמור, לא תמיד קל להצטרף לקבוצה קיימת. בעקבות הקריאה תוכלו לשוחח עם ילדיכם על רגשות הילדים בסיפור ולשתף אותם בניסיון החיים שלכם, גם במישור האישי וגם במישור הלאומי. לא תם ולא נשלם: בניית מדינה היא תהליך מתמשך, ועולים חדשים עשויים להצטרף גם בעתיד.
"העולה החדש" דוד הביא עמו מטוס למשחק הקוביות. מה אפשר להציע למצטרפים החדשים להביא ולעשות כדי להמשיך ולשפר את המדינה? בהווי הישראלי ידועים שירים המתארים קבלת פני עולים חדשים. שירים אלה מכונים גם "שירי סוכנות". תוכלו לארגן ערב שירה ולשיר יחד "הבאנו שלום עליכם", "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ואפילו "עם ישראל חי".
תוכלו לשחק משחק דמיוני עם הילדים: אילו הייתם נוסעים למקום רחוק, מה הייתם לוקחים אתכם ומה הייתם משאירים מאחור? אפשר לשוחח עם הילדים על הרגשות המעורבים של אדון מינאסה בעזיבתו את הארץ הישנה.
אדון מינאסה הגיע לארץ החדשה מאתיופיה. מאיפה הגיעו בני המשפחה של ילדי הגן? כדאי לשתף את הילדים בסיפורי עלייה אישיים של חברי קהילת הגן. האם כל ילדי הגן מדברים רק עברית בבית? האם יש ילדים, הורים או סבים (או גננות!) אשר עלו ארצה ממדינות רחוקות? אפשר לחלוק סיפורי עלייה, להציג את ארצות המוצא במפה, להסביר את משמעות הביטויים "דור ראשון", "דור שני" וכד', ולהכיר סוגים שונים של תושבי המדינה שלנו – "ישראלים מלידה" ו"ישראלים מבחירה". זו גם הזדמנות להזכיר לילדים סיפורי אבות מהתנ"ך ובפרט את הדמות של אברהם אבינו, "העולה הראשון" אשר עלה לארץ ישראל בעקבות הקריאה "לך לך…"
בסוף הסיפור מבין אדון מינאסה כי הוא לא צריך להיפטר מהנעליים הישנות לטובת החדשות. הוא יכול למצוא להן שימוש חדש בארץ החדשה. תוכלו להזמין את הילדים לחפש בבית חפצים ישנים ששינו את ייעודם: צלחת סדוקה שהפכה לתחתית לעציץ, בגדים ישנים שנתפרו לשמיכת טלאים,…
הנעליים הישנות של אדון מינאסה
שְׁמִירָה
האם יש חפצים שהגיעו עם המשפחה מארץ רחוקה ועדיין משמשים אותה
האם יש חפצים שהגיעו עם המשפחה מארץ רחוקה ועדיין משמשים אותה, בהזדמנויות חגיגיות או יומיומיות? ניתן לערוך תערוכה בגן של פריטי ביגוד וחפצים שעברו במשפחה או שהגיעו מארץ אחרת. כדאי לבקש מההורים לכתוב כמה משפטים על מקור החפץ והמשמעות שלו עבורם. אם החפץ שביר, גדול או יקר מדי, אפשר לבקש מההורים לשלוח תמונה שלו.
הנעליים הישנות של אדון מינאסה
שְׁמִירָה
ערכת "גוונים" מכילה חומרים רבין ומגוונים להעשרת הנושא
האנשים בסיפור מכירים את אדון מינאסה מהארץ הישנה וזוכרים את הנעליים הישנות שלו. גם ילדים, אפילו אם אינם מהגרים ממדינה למדינה, עוברים בית, עולים לגן חדש… כמה נעים שיש מי שמכיר אותנו מהמקום הישן! תוכלו להזמין ילדים לשתף את חבריהם בחוויות ממעברי דירה, או מעברים אחרים. מה מקל על מעבר ממקום למקום?
כדאי להעשיר את חווית הקריאה גם בשירים- על עליה, על יהדות אתיופיה, ואפילו על נעליים… רעיונות: שיר השיירה, ושוב נצאה אל הדרך, שיר ישראלי, מה נועלים ועוד ועוד.
"הנעליים של אדון מינאסה" הוא גרסה לילדים של אגדת-עם אתיופית ששמעה הסופרת רונית חכם מפי ישיטו אמסלו, אשר שמעה את הסיפור ממשפחתה.
קהילת ביתא ישראל חיה לאורך דורות באתיופיה ושמרה בנאמנות על מסורות ומנהגים יהודיים. רוב בני הקהילה עלו ארצה במבצעים חשאיים (לרוב במבצע משה ומבצע שלמה), לאחר מסע רגלי ארוך וקשה. הסיפור מזמן הזדמנות יוצאת דופן לשתף את המשפחות בגנים בהם לומדים ילדי עולים מאתיופיה. אולי הורים יסכימו לספר לילדי הגן את סיפור המסע שלהם לישראל, ללמד את הילדים מילים באמהרית או להדגים ריקוד מסורתי, להכין איתם מאכלים, להראות תמונות, בגדים ואפילו נעליים משם…
הנעליים הישנות של אדון מינאסה
שְׁמִירָה
הרצאה מוקלטת אודות המורשת והתרבות של יהודי אתיופיה.
נועה קשורה מאוד לבובה הישנה שתפרה לה סבתא, וגם אוהבת בובות וצעצועים חדשים. תוכלו לשאול את ילדיכם אילו בובות וצעצועים הם אוהבים במיוחד, ולהיזכר יחד מי נתן או הכין אותם ובאילו נסיבות.
מאין הגיעו בני המשפחה שלכם? תוכלו לחלוק עם ילדיכם סיפורי עלייה ולהסתכל על תמונות מהארץ הישנה. אולי גם לכם יש חפצים או פרטי ביגוד ישנים, שאפשר למצוא אותם יחד.
הנעליים הישנות של אדון מינאסה
שְׁמִירָה
ילדים ומבוגרים זיהו את הנעליים הישנות של אדון מינאסה והחזירו לו אותן
תוכלו להמחיז את הסיפור עם ילדיכם. כל אחד בתורו משחק את התפקיד של אדון מינאסה ומחפש מקומות להחביא בהם את הנעליים. האחר מוצא אותם ומכריז: "הו, הינה הנעליים של אדון מינאסה!"
שוחחו על השמות במשפחה שלכם. זו הזדמנות לספר לילד איך בחרתם את שמו. ספרו גם על שמותיכם, מי נתן לכם אותם, ומה משמעותם עבורכם. האם מישהו מבני המשפחה שינה את שמו? אם יש לכם חיות מחמד בבית, חשבו מי נתן להן את שמן, ומאיזו סיבה נבחר השם.
"וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ". הכוונה בביטוי "קניית שם" היא שאדם "רוכש" לעצמו כינוי בעקבות מעשיו, כמו חכם, חרוץ וכדומה. חשבו אילו שמות "קנה" כל אחד מבני המשפחה לעצמו. שמות יכולים להיות גם לא נעימים, ולפעמים אין להם קשר להתנהגות שלנו. האם קראו לכם פעם בשם שלא אהבתם? תוכלו לשתף את הילד ולהתעניין אם גם הוא חווה מקרה דומה.
הכינו משחק זיכרון. גזרו קלפי קרטון בגודל שווה. ציירו על כל זוג קלפים את משמעות השמות שאלמז קיבלה. ההורים יכולים לכתוב על הקלפים את השמות. תוך כדי המשחק תוכלו ללמוד מילים בשפה האמהרית. אפשר להוסיף למשחק גם קלפים שכתובה בהם משמעות שמותיהם של בני משפחה שלכם.
עלייה לארץ ישראל התקיימה במהלך כל הדורות. אברהם אבינו היה העולה הראשון. הוא שמע את המילים: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב א). אברהם עזב את כל מה שהכיר: את הארץ שנולד בה, את בית אביו ואת המנהגים שהיו נהוגים בו. הוא הלך אל ארץ חדשה והקים בה עם חדש – עם ישראל. כמו אברהם אבינו, גם אלמז, שעלתה לארץ עם קהילת יהודי אתיופיה, התמודדה עם קשיי העלייה. העולים עוברים שינוי גדול, אבל גם מקבלים הזדמנויות חדשות. גם החברה בישראל משתנה איתם ומאמצת חלק מתרבותם. בעזרת מאמץ והתמדה כל אחד מוצא את מקומו ומוסיף את היצירה המיוחדת שלו לתרבות העברית- הישראלית.
שוחחו עם ילדיכם: ממתי אתם חיים בישראל ומדברים עברית? מאיזו ארץ עלתה המשפחה? שתפו את הילדים בסיפורי העלייה שלכם ושל המשפחה. מה היה אהוב עליכם בארץ שבאתם ממנה? אילו דברים אתם אוהבים בישראל? אילו קשיים והצלחות חוויתם?
קהילת יהודי אתיופיה נקראת "ביתא ישראל". רוב יהודי הקהילה עלו לישראל בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים. כדי לעלות לארץ צעדו חלק מהם מאות קילומטרים עד לארץ השכנה, סודן ומסודן טסו לישראל. חִשבו כמה כוח וכמה רצון דרושים לעריכת מסע כזה. אם יש לכם בבית אטלס, אפשר לחפש בו את מפת אתיופיה ולראות את הדרך שאלמז עברה עד שהגיעה לישראל.
השפה העברית היתה חדשה לגמרי לאלמז. כאשר הגיעה לארץ, שמעה כל כך הרבה מילים שאיננה מכירה, עד שהרגישה שהן הופכות ל"סלט" אחד גדול. האם הייתם פעם במקום בו לא הבנתם את השפה? האם באו לבקר אתכם אנשים שלא הבנתם מה הם מדברים?
המציאו שפה משלכם. שפה היא תרבות חיים שלמה. במשחק שלנו נמציא "שפה חדשה" קטנה וננסה לחוש את האתגר של למידת מילים חדשות. המשחק מתנהל כך: כל אחד ממציא מילה אחת דמיונית לחפץ שכולם מכירים. המשתתפים שואלים את ממציא המילה שאלות, ועליו/ה לענות עליהן ב"כן" ו"לא" בלבד. כתבו את המילים שהמצאתם כדי לא לשכוח אותן. בסופו של המשחק כל המשתתפים "מדברים" ב"שפה" המיוחדת למשפחה שלכם.
בעקבות המדרש אפשר להזמין את הילדים לחשוב אלו שמות (או תכונות טובות) הם חושבים ש"קנו" לעצמם (כמו: "הוותרן" "המצחיקנית" "העוזר" וכדומה). באילו שמות הם לא אוהבים שמכנים אותם, האם אפשר לשנות זאת? באיזו דרך?
אנו מציעים להורים לספר לילדים כיצד בחרו את שמם ומה משמעות השמות. בקשי מהילדים לשאול את ההורים בבית מדוע בחרו לקרוא להם בשם זה. בקשי לשתף אותך ב"סיפור השם" שודאי יש לרבים מהילדים, שאלי אותם על שמות החיבה שלהם. האם לחלק מהילדים יש יותר משם אחד? שם בשפה נוספת?
אפשר להכין "ספר שמות של הגן" – אוסף ההסברים למקורות שמות הילדים כפי שההורים וילדים מספרים, הוסיפי גם את שמות חברות הצוות בגן. אפשר למיין את שמות הילדים והצוות לפי: צמחים ופרחים, שמות תנ"כיים, תכונות אופי, שמות בעברית ובלעז…
בפעילות הורים וילדים בגן אפשר לבקש מכל הורה וילד לבחור שם שהיה רוצה "לקנות לעצמו" (למשל "יעל האמיצה" "מיכאל הנחמד") ולאחר מכן ליצור ביחד סיכה של השם או כרטיס ביקור. אפשר גם להביא מהבית חולצה ישנה וחלקה, לכתוב עליה יחד את שם הילד ולהוסיף ציור או פיסת בד גזורה ועליהם תמונות המייצגות אותו, לפי בחירתו: מכחול – לילדה האוהבת לצייר, חתול – לילד האוהב בעלי חיים וכדומה. זו הזדמנות מצוינת להזכיר תכונות וכישורים מיוחדים של הילד, ולחזק את ביטחונו העצמי. באותה פעילות אפשר גם להכין כרזות ובהן פתגמים הקשורים לשמות: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" – שמו הטוב של אדם עדיף לו מסחורה טובה ויקרה "שמו הולך לפניו", ביטויים אלה מדגישים את חשיבות הדימוי החברתי של אדם, באמצעות שמו.
מתי קוראים שם לתינוק? שוחחו על טקסי קריאת שם לבן ולבת. במסורת היהודית מוכר טקס "ברית המילה", ובו גם ניתן שם לבן הנולד. בלידתה של בת יש המקיימים את טקס "זבד הבת", המכונה גם "שמחת בת" או "בריתה" ובו מקבלת הבת שם חדש. במסורת היהודית יש מנהגים שונים הקשורים לבחירת שמו של אדם. למשל, אצל חלק מבני עדות המזרח נהוג לקרוא לתינוק חדש על שם סב או סבתא בעודם בחיים, ואילו אצל חלק מבני עדות אשכנז, המנהג שונה, ונוהגים לקרוא רק על שם אדם שכבר נפטר.
הסיפור אינו מתייחס לקושי שבשינוי שם, אבל הסופרת פותחת אפשרות לדיון כזה. אפשר לשאול "איך מרגישים כשמשנים את השם"? האם הילדים מכירים אנשים ששינו את שמם אחרי שעלו לארץ או מסיבות אחרות? אפשר להזכיר שגם אברהם ושרה שינו את שמם: אברם הפך לאברהם ושרי הפכה לשרה. לדמויות אחרות במקרא היה יותר משם אחד, אסתר המלכה נקראה גם הדסה (זה היה שמה העברי), יעקב אבינו נקרא גם ישראל. מדוע אנשים משנים את שמם? שאלו את הילדים האם מישהו מהם היה רוצה לשנות את שמו? מדוע? לאיזה שם?
הספר מתאר תהליך של עליה וקליטה בארץ. כמעט בכל גן יש עולים חדשים וזו הזדמנות לשים אותם במרכז ולהתייחס בהערכה לתהליך שעבר עליהם ועל משפחתם. בדרך כלל, גם למשפחות ותיקות בארץ יש סיפורי עליה משפחתיים מהדור הקודם או זה שלפניו ואפשר לעסוק גם בהם. עלייה לארץ ישראל התקיימה במהלך כל הדורות. תוכלו להיעזר בדמותו של אברהם אבינו, שהיה העולה הראשון. אברהם עזב כל מה שהכיר: את הארץ בה נולד, את בית אביו והמנהגים שהיו בו. הוא הלך אל ארץ חדשה, והקים בה משפחה חדשה ועם חדש: עם ישראל.
קיבוץ גלויות בגן: הביאי לגן מפת העולם וסמני את ארצות המוצא מהן הגיעו משפחות הילדים (גם אם זה היה לפני דור או יותר). שאלי את הילדים: ממתי המשפחה שלכם חייה בישראל ומדברים עברית? מאיזו ארץ עלתה המשפחה?
באיורים בספר רואים בברור את הבגדים של ביתא ישראל. האם יש לך ילדים ממוצא אתיופי בגן? האם יוכלו להביא דוגמא של בגדים כאלה? אפשר להזמין ילדים נוספים להביא בגדים ואביזרים ממקומות אחרים מהם באו משפחות הגן.
אפשר לשלוח את הילדים לשאול את ההורים או את סבתא וסבא על "מנהגים משפחתיים". כדאי שהילדים ישאלו על מנהגים מסוגים שונים כמו: מאכלים מיוחדים לחגים ולאירועים, לבוש מיוחד, מנהגים לאירועים בחיי האדם כמו: לידה, בר/בת מצווה, נישואים וכדומה. אפשר לנסות לאסוף בגן מגוון מנהגים מיוחדים לחג הפסח, מגלויות שונות.
הצמיד של שוהם 
החלון שלי פה 
היום הגדול של סימצ'י 
יחפים בחול 
שלג במתנה 
סבא סביח 
המדינה של ילדי הגן 
הנעליים הישנות של אדון מינאסה 
מה שמי ומי אני 
שִׂיחָה
יְצִירָה
בִּשּׁוּל
שֵׁמַע
קְרִיאָה
הַשְׁרָאָה
מִשְׂחָק
כְּלָלִי
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
מַעֲרָךְ
סִרְטוֹנִים
הַעֲשָׁרָה
חֲגִיגָה
מַתָּנָה
מַאֲמָר
חֵקֶר
הַמְחָשָׁה
