טיפוח ערך העזרה לזולת מוביל אותנו לפתח קשרים טובים יותר עם הסביבה ועם הקהילה, ומעצים את תחושת המשמעות, הסיפוק והשייכות. סיפורים על עזרה לזולת, פותחים דלת להבנה חברתית, להתחשבות באחרים ולנתינה המרחיבה את הלב.
רינת הופר היא מאיירת וסופרת של ספרים רבים ואהובים שהפכו לקלאסיקות ישראליות, ובהם "חנן הגנן", "ענן על מקל" ועוד. סגנונה הייחודי שופע הומור, שפה עשירה, דמיון וחריזה, המשולבים באופן מופתי בטקסט ובאיור. על יצירתה הענפה זכתה הופר בפרסים רבים.
המחשה של הדמויות מעצימה את חוויית הקריאה, מסקרנת את הפעוטות ומסייעת להם להתרכז בסיפור. אפשר להוסיף לכל חיה קול שמאפיין אותה, או תנועה, ולחזור עליהם בכל פעם שהיא מופיעה, למשל: נפנוף ידיים לציפור, מחושים לחיפושית או קיפול של האצבעות לאגרוף כמו קונכיית החילזון.
הופעה של כל בעל חיים בסיפור מלווה ברמזים מקדימים בטקסט ובאיורים. נסו לנחש בכל שלב איזו חיה עומדת להופיע. תוכלו גם לשחק במשחק ניחושים – בכל פעם מישהו מבני המשפחה יחקה בקול ובתנועה את אחד מבעלי החיים מהספר, והשאר ינסו לנחש במי מדובר.
אפשר לקחת בובות של חיות בגדלים שונים, לנסות לשאת את כולן כמו איילת ולצאת לטיול בבית. מי ייכנס לכיס? ומי יעמוד על הראש? ואולי תמצאו דרך חדשה שאיילת עדיין לא ניסתה?
כל אחד וכל אחת יכולים לעזור לאחר, גם פעוטות. אפשר לשאול את הפעוטות במה הם עוזרים לאחרים או לומר להם שהם עוזרים כשזה קורה: "זוכר שעזרת לי לסדר את השולחן?", "תראי איך את עוזרת לי לסדר את הצעצועים!" .
האיורים הם חלק מהסיפור, ובאמצעותם פעוטות מזהים וזוכרים את מהלך הסיפור ופרטים ממנו. אפשר להתבונן יחד באיורים ולחפש את החפצים שנוני נתן לאימא 'היכן מצויר תיק?' ו'איפה נמצא איור של מעיל?'
קוראים יחד במהלך ההקראה תוכלו לעצור בכל פעם שנוני מבקש עזרה ולשאול את הפעוטות: מה נוני מבקש מאמא? למה הוא צריך עזרה? לקראת סוף הסיפור, כשאמא צריכה עזרה, תוכלו לעצור, להתבונן באיור ולשאול: מה קרה? למה אמא צריכה עזרה? – כי הסלים כבדים, כי היא מחזיקה הרבה דברים… הפעוטות יכולים להצטרף – כשתקראו את הסיפור בפעמים הבאות, הפעוטות כבר יכירו את הסיפור ויוכלו להשתתף במשפטים החוזרים בסיפור: "אבל רק רגע, מה קרה? נוני צריך עזרה?" המחשה – כדאי להציג את הסיפור לפעוטות ולהמחיש להם כיצד התיק, הכפפות, הצעיף, הכובע והמעיל עוברים בהדרגה מנוני לידיה של אמא, וכיצד נוני עוזר לבסוף לאמא ולוקח ממנה את הפריטים האלו. את נוני ואמא ניתן להמחיש באמצעות בובות, שתי מחנכות או מחנכת ופעוט. לשיר יחד – חורף – גידי גוב
איך אפשר לעודד את הפעוטות לעזור זה לזה, למחנכת במעון או להורים? – עוזרים לסדר את כיתת המעון – עוזרים לחבר ונותנים לו חלק ממשחק – עוזרים לסחוב דברים קלים – עוזרים לחלק ספרים או כלי נגינה, ומה עוד? בכל פעם כזו נעודד את הפעוטות ונחזק אותם במילים טובות: "איזה יופי עזרת לסדר את פינת הספרים", "את חברה טובה. עזרת לחבר ונתת לו את המשחק." קשר עם הבית – ספרו להורים על הספר שאתם קוראים ועל כך שאתם מעודדים עזרה בכיתת המעון. שתפו אותם ברעיונות לעזרה בבית, כמו עזרה בעריכת שולחן או עזרה בניקיון בעזרת מטאטא קטן או מברשת.
בעקבות הדרך של נוני ואמא תוכלו ליצור עם הפעוטות "מסלול" בכיתת המעון שמתאר את הדרך מהבית למעון ובחזרה: "עכשיו עוצרים. עוד מעט חוצים את הכביש." "עכשיו קופצים מעל השלולית." "עכשיו הגענו למעון / הביתה!"
תוכלו לעודד את עצמאות הפעוטות ולתרגל תלייה של התיק האישי על המתלה במקום המיועד לכך. קשר עם הבית – שתפו את ההורים ובקשו מהם לתת לפעוט לתלות את התיק בעצמו כשהוא חוזר הביתה, להוריד את התיק מהמתלה כשהוא יוצא למעון, ואם אפשר – גם לסחוב אותו בדרך. הפעוטות ייהנו מתחושת המסוגלות. תיבת פעילות – תוכלו להכין תיבת פעילות ובה תיקים מסוגים שונים, כמו תיק גב, תיק צד או תרמיל.
בסיפור מוזכרים בגדי חורף שונים: מעיל, כפפות, צעיף, כובע. כדאי להביא לכיתת המעון בגדים או תמונות של בגדים ולמיין אותם לבגדי קיץ (חולצה קצרה, כובע מצחייה, בגד ים…) ולבגדי חורף (מעיל, צעיף, כובע צמר, כפפות…). משחק התאמה – אפשר להתאים בין הבגד לפעולת הלבישה שלו: צעיף כורכים סביב הצוואר, כפפות עוטים על הידיים, כובע חובשים על הראש. אפשר לחזור ולהיזכר בזברה שלובשת פיג'מה. להעשרה – פועלי לבישה בעברית, האקדמיה ללשון העברית
כדאי למצוא זמן מתאים לקריאה: זה לא חייב להיות לפני השינה, אלא זמן שנוח לכם – הורים, ילדים וילדות – ומאפשר לכם לעצור הכול ולהיכנס יחד לעולם המיוחד שספר פותח בפניכם.
את תהליך הגדילה של ילדות וילדים מלווים פחדים שונים, והדיבור עליהם עוזר להתמודדות איתם ולהחדרת תחושת ביטחון. תוכלו לשוחח יחד על פחדים: מה מפחיד? מה עוזר להתגבר?
"הידד, מעיין!" קוראים כולם כשמעיין מפחדת. ואיך אתם יכולים לעודד זה את זה? אפשר להחליט על מילות עידוד משפחתיות, אולי למצוא שיר מעודד או קריאה משותפת שתעניק לכם שמחה וכוחות.
קְרִיאָה בְּרֶצֶף – כדאי לקרוא את הסיפור ברצף כדי לשמר את תחושת הריגוש והמתח העולה ממנו. קְרִיאָה חוֹזֶרֶת בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – הקראה חוזרת מאפשרת שיח אינטימי שניתן לשתף בו ברגשות, להקשיב, לתווך, לעודד ולחזק. בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר נוּכַל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת מִסּוּגִים שׁוֹנִים: שְׁאֵלוֹת הֲבָנָה: לאן הלכו מעיין ואחותה? מדוע? מה קרה בגן השעשועים? מדוע מעיין והדר נפרדו? מה עשתה מעיין לאחר שהדר הלכה? שְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְמַחְשָׁבוֹת וְלִרְגָשׁוֹת: איך הרגישה מעיין כשטיפסה על הסולם? על מה היא חשבה כשהגיעה לשלב הגבוה? כיצד ניסה הקהל למטה לעזור לה? מה היא הרגישה כאשר שמעה את קולות העידוד? כיצד היא התגברה על הפחד? כיצד עודדה אותה אחותה הדר? יְלָדִים וּפְחָדִים – ילדים וילדות רבים בגיל גן חווים תקופה של פחדים כחלק מהתפתחותם הטבעית. הם חווים פחדים שונים: פחד מרעש חזק, מפרידות או ממעברים. משום שהדמיון שלהם כה עשיר ואין אצלם הפרדה מוחלטת בין דמיון למציאות, הם חווים גם פחדים רגשיים ודמיוניים: פחד מחושך, ממפלצות, ממכשפות וכדומה. תּוּכְלוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל פַּחַד בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – כדי להתמודד עם פחד מומלץ לדבר עליו. כְּדֵי לְיַצֵּר אֲוִירָה פְּתוּחָה וְנוֹחָה לְשִׁתּוּף הגננת יכולה להטרים ולשתף בפחד משלה ולספר שיש סוגים שונים של פחדים. אפשר להציע לילדים וילדות לשתף בפחדים שלהם. כְּדַאי לִיצֹר מַעְגַּל שִׁתּוּף שיעודד את הילדים לדבר על פחדיהם, יסייע לקרב לבבות ולהבין שהרגש העוצמתי הזה הוא רגש טבעי המשותף לכולם. רְגָשׁוֹת בְּאִיּוּרִים– כדאי להתבונן יחד באיורים ולגלות כיצד בחרה המאיירת לאייר את קשת הרגשות של מעיין. תְּמִיכָה וְעִידוּד – השיח מאפשר להרהר בצורך האישי בתמיכה ובחיזוק ולהבין מה עוזר לילדי הגן ומה עוזר לאחרים. תּוּכְלוּ לִשְׁאֹל: מה גרם למעיין לעלות בסופו של דבר? למה, לדעתכם, דווקא המילים של אחותה השפיעו עליה? האם העידוד נחוץ רק בשעת פחד? באילו עוד מצבים, לדעתכם, אנחנו זקוקים לעידוד? מה עוזר לכם להירגע או להתגבר כשקשה? מי מעודד אתכם? כיצד הם עושים זאת? כיצד אנחנו יכולים לעודד את החברים בגן? הַבָּעַת רְגָשׁוֹת בְּ"מֵאָה שָׂפוֹת" – לאחר השיח אפשר להזמין את הילדים לנסות ולהביע את הרגשות בציור, בכיוּר, בפנטומימה, בהדבקה ועוד.
הספר מאפשר לילדים ולילדות לגלות את תחושת המסוגלות שלהם ולהבין שגם הם-עצמם גיבורים לפעמים. ניתן לחזור אל הסיפור ולהדגיש שאמיץ הוא לא מי שלעולם לא פוחד או מתקשה, אלא מי שמתגבר על הפחד או הקושי.
גילאי הגן מתאפיינים לא רק בהתמודדות עם פחדים, אלא גם בהזדהות עם סיפורי אומץ והתגברות על פחד. קָשֶׁה לִי – כמו מעיין, שיצרה תור מאחוריה, גם בחיי הגן לכל אחד ואחת קצב אחר ותגובה אחרת: הילדים נבדלים זה מזה בהסתגלות למעברים, בהתארגנות, באכילה, במשחק ובכל פעילות משותפת, מה שיכול לגרום תסכול וקוצר רוח. הסיפור מאפשר להתבונן ברגעי התסכול מזווית ראייה רעננה שמגויסת לטובת החברים המתקשים. ניתן לחזור אל הספר שוב ושוב כחלק משיח על סבלנות, תמיכה ועידוד במצבים חברתיים שונים בחיי הגן.
גן שעשועים הוא מהמקומות שצריך לחכות בהם בתור. נשאל את הילדות והילדים: היכן עוד צריך לחכות בתור בגן ובמרחבי החיים? מדוע חשוב להמתין בתור? מה קורה כשאין תור?
ומה כדאי לעשות כשהתור מתארך ומשעמם? אפשר, למשל, לספור כמה אנשים מחכים בתור, להמציא משחק או לעשות תרגילי התעמלות וכדומה. האם יש לכם עוד רעיונות? את הרעיונות השונים אפשר ליישם בגן, לשתף בהם את בני המשפחה ולהציע להם ליישם אותם כשממתינים בתור.
רצוי לשאול את הילדים: כיצד אתם חושבים שניתן לסמן את התור?על ידי כרטיסיות שמות? על ידי כתיבת השמות על לוח? ואולי על ידי סימנים מוסכמים? ומה עוד?
לוּחַ עִידוּד – ניתן לחשוב יחד וליצור מאגר מילים מעודדות בגן, למשל: "אתה יכול!" "אנחנו איתך!", לתלות אותן על לוח העידוד ולהיזכר בהן כשיש צורך לעודד חברים בגן ולקבל עידוד. כך ניתן להפוך את מילות העידוד לחלק משפת הגן ולחזור שוב ושוב אל הסיפור ואל ההצעות שבלוח.
רצוי לעודד את הילדים לשתף ברגעים שבהם זכו לעידוד מהחברים בגן, להדהד את הדברים ולחזק אותם. תַּרְגִּיל בְּמִלּוֹת עִידוּד – באמצעות חלוקת ילדי הגן לנבחרת שחקנים ולנבחרת מעודדים תוכלו לעודד רצון לתמוך באחר:
נבחרת השחקנים – כדאי לבחור במשחק או בתרגיל תנועה לא תחרותיים שכולם מכירים ויכולים להשתתף בהם.
נבחרת המעודדים – ניתן ליצור שלטים צבעוניים ממאגר מילות העידוד שהילדים הציעו. חברי הקבוצה יכולים להוסיף שלטים מצוירים לבחירתם. המעודדים יצפו במשתתפים ויעודדו אותם. לאחר מכן אפשר לבחון יחד: איך המעודדים מרגישים, ואיך המשתתפים במשחק מרגישים כשמעודדים אותם, ואז להחליף בין הקבוצות.
עידוד קריאה משפחתית – כדאי לספר למשפחות שהגיע ספר העוסק בַּכוח ובעידוד שאנחנו שואבים מהמשפחה. הספר מלווה בפסקול להאזנה משפחתית משותפת. הפסקול מתאים גם למשפחות עולים.
כְּבוֹד הָאָדָם וְהַמִּשְׁפָּחָה – בין האחיות יש יחסים חמים של אהבה, אמפתיה ורגישות.
עַרְבוּת הֲדָדִית וְסִיּוּעַ לְאָדָם בִּמְצוּקָה – חֶברה שמבוססת על עזרה הדדית ועל אכפתיות: הילדים מחכים בסבלנות, ההורים מעודדים, ואפילו "ראש העיר" מתערב.
לא תמיד נמצא ארנבון צעצוע באמצע היער כמו הדובון בספר ״נמצא!״, אבל כולם יכולים להכין אחד כזה 🐰
פעילות בעקבות הספר שכתבה ואיירה סלינה יון בהוצאת כינרת – כל מה שצריך זה✔️ גרב
✔️ אורז
✔️ גומיות
✔️ טוש שחור
✔️ סרט יפה
✔️ מספריים
האם קרה לכם שאיבדתם משהו שהיה חשוב לכם? איך הרגשתם ומה עשיתם? ואולי מצאתם אתם אבדה של מישהו אחר? הספר מזמין ילדות וילדים, וגם הורים, לשתף בחוויות יַלדוּת של איבוד ומציאת אבדות.
בוחרים חפץ, וכל משתתף, לפי תור מחביא אותו, והשאר צריכים לחפש. אפשר להיעזר ברמזים כמו "חם-קר" או במפת אוצר. מצאתם? זה הזמן לסבב הבא – מחביאים, מחפשים ומוצאים.
בעמודים הראשונים בספר מופיעות מודעות של אבדות. תוכלו לחפש יחד מודעות משעשעות ומפתיעות ולשתף את בני המשפחה. בין המודעות מסתתרת מודעה אחת של מציאה – האם תוכלו למצוא אותה?
הטרמה – לפני קריאת הספר– אפשר להחביא חפץ אישי קטן במקום קל ונגיש. הגננת תוכל לספר שאבד לה החפץ, להדגיש עד כמה הוא חשוב לה, ולשתף בעצב ובתסכול שלה. לאחר מכן הגננת יכולה לבקש את עזרתם של הילדים בחיפוש האבידה. לכשיימצא החפץ – הגננת תספר כמה היא שמחה ונרגשת, תודֶה למחפשים ולמוצאים ותשקף לילדים כיצד הגיבו כאשר מצאה את האבידה: מה הם אמרו? האם גם הם התרגשו? שיח רגשי שמתקיים לאחר קריאת הסיפור מאפשר לילדות ולילדים לבטא את החיבור שלהם לסיפור ולבטא את הרגשות שעורר בהם. תוכלו לשאול: האם מצאתם פעם משהו יפה בחוץ? מה מצאתם? ומה הרגשתם בעקבות המציאה? איך, לדעתכם, הרגיש דובי כשמצא את הארנב? מה הוא עשה כדי לעזור לארנב להגיע לבעליו? איך, לדעתכם, הרגיש האייל כשאיבד את הארנב? האם איבדתם משהו פעם? מה עשיתם ומה הרגשתם? למה, לדעתכם, נתן האייל את הארנב לדובי? האם זה היה לו קל או קשה? למה? ומה קרה, לדעתכם, בהמשך? – האם תוכלו לספר מה קרה לגיבורי הסיפור בהמשך? להעשרה – השיר "מי ראה את באני", כתב: אהוד מנור, הלחין: מתי כספי.
הספר יכול ללוות תחושות וחוויות השלובות בחיי הגן: להיקשר – בסיפור מתואר תהליך ההיקשרות של דובי לבובת הארנב שמצא. לילדים רבים בגילאי גן יש חפץ אישי (שמיכה, חיתול בד, בובה, צעצוע) שהם קשורים אליו ומתקשים לעזוב אותו. ההיקשרות לחפץ תורמת להתמודדות בריאה ומיטבית עם מעברים ומצבים מלחיצים ומאתגרים. הילדים יכולים לשתף: מהו החפץ שהם קשורים אליו? האם הם המציאו לו שם? האם גם הם מבלים איתו בפיקניק, בגינה או בשינה כמו דובי וארנב? ואולי הם עושים איתו דברים אחרים? במה החפץ עוזר להם או משמח אותם? כדאי לשוחח על כך בקבוצות קטנות. כך מתאפשרות פתיחוּת והקשבה הדדית. להיפרד – בסיפור מתארים גם את הפּרֵידה של האייל מהחפץ האהוב עליו. ואכן, לצד ההיקשרות, ילדים רבים בגילאי גן מכירים היטב את ההרגשה כשנפרדים מחפץ, את תעצומות הנפש הנדרשות מהם לשם כך ואת המעבר ל"דברים של גדולים": חלקם נפרדו מטיטול או ממוצץ, המירו בקבוק אהוב בכוס שתייה, מיטת מעבר – במיטת בוגרים, טיולון – באופניים ועוד. חייהם של הילדים רוויים בפרידות. אפילו פרידות זמניות, למשל מצב שבו לא ניתן להיכנס לגן עם חפץ מהבית, נחוות לעיתים כפרידה ממשית. הילדים יכולים לשתף – ממה נפרדו? מה עזר להם להתגבר על הקושי? האם קיבלו חפץ ממישהו אחר שנפרד ממנו והעביר אותו הלאה (אחים, בני דודים)? ואולי יש חפץ שהם העבירו למישהו אחר? כדאי לשתף בקבוצות קטנות. אפשר לחזור אל הספר שוב ושוב, גם משום שהוא משמח ומחמם את הלב וגם כדי לתמוך בקושי ולהעצים את מי מהילדים והילדות שנמצא בתהליך פרידה.
נזמין את הילדים והילדות לחשוב יחד ולהציע רעיונות לעזרה למי שאיבד דבר-מה או מצא אבידה: איך נוכל להודיע שמשהו שחשוב לנו אבד? איך נוכל להודיע שמצאנו אבידה? כיצד נתאר את מה שאבד? אילו פרטים חשוב שנציין? תוכלו, למשל, להכין ארגז גדול ומקושט לאבידות ומציאות, להכין לוח מודעות ועליו הודעות בדומה לאלה שפרסם הארנב, או לשלב הודעות כאלה במפגשים בגן. ומה עוד? "השבת אבידה" – זו הזדמנות לשוחח על המושג ולהסביר את משמעותו: כשאדם מוצא אבידה, עליו לעשות את כל המאמצים כדי למצוא את בעל האבידה ולהשיב לו אותה.
כשמוצאים משהו ומעניקים לו משמעות, ההרגשה נהדרת. ההרגשה נהדרת עוד יותר כשחולקים זאת עם חברים; זה מעצים ותורם לתחושת השייכות לקבוצה, ואם גם אפשר ללמוד מזה, מה טוב! תוכלו להכין בגן פינה של דברים מיוחדים שהילדים מצאו ואספו. כדאי לקבוע זמן קבוע שבו הילדים ישתפו במציאות שמצאו, יציגו אותן ויספרו היכן ומתי מצאו את המציאה, וללמוד יחד בעקבות החפץ: זה יכול להיות כפתור מהבית של סבתא שמְזַמן למידה על רכיסת כפתורים, אבן מטיול משפחתי או חלק ממכונה לא מזוהה שמאפשר המצאת מכונות דמיוניות.
האם אנחנו יכולים למצוא ולאבד גם דברים שלא רואים, כמו רעיון, חלום או מחשבה? אילו עוד דברים שלא רואים ניתן למצוא ולאבד? להעשרה – השיר "מציאה", כתבה: לאה גולדברג, הלחין: מוני אמריליו;
השיר "השיר אשר אבד לי", כתבה: לאה נאור, הלחינה: נורית הירש.
ידע תהלכי – ידע העונה על השאלה "מה צריך בשביל?" – מה צריך לעשות בשביל לפרסם לקהלים גדולים? אילו צעדים יש לנקוט? באילו חומרים נשתמש? כיצד נראית הודעה? מה מיוחד בה? איך היא מעוצבת? מה עוד ניתן לפרסם באופן זה? באילו דרכים נוספות אפשר לפרסם מודעה?
מוּדעות והכוונה עצמית – התמודדות עם היקשרות, צורך לוותר ופעולה תוך ויסות עצמי.
הנעה עצמית – הדוב פעיל ויוזם: מוצא את הארנבון, שומר עליו ודואג לו, מחליט לפרסם מודעות ומדפיס ותולה אותן כדי לסייע לארנבון לחזור לביתו.
מוּדעות חברתית – גילוי אמפתיה לצורכי הזולת ודאגה לרווחתו, עזרה ודאגה לאחר: הדוב מקווה שהארנבון יישאר איתו, ועם זאת חושב על מי שאיבד אותו. האיורים תורמים לתיאור הדילמה של הדוב: בעמוד מימין הדוב מביע משאלה להישארותו של הארנבון, ובעמוד השמאלי הוא חושב על המשפחה שאיבדה אותו וכנראה דואגת לו.
מיומנויות קוגניטיביות:
אוריינות שפתית – היכולת להשתמש בשפה הכתובה למגוון מטרות תקשורתיות.
מה הפעוטות יכולים לעשות בבית? הרבה דברים! אפשר להניח כוסות על שולחן האוכל, לטאטא במטאטא קטן, להאכיל את חיית המחמד וגם… לכבד בעוגיות. כדאי לשוחח ולהציג במה הפעוט או הפעוטה מסייעים בבית, ובמה עוד הם רוצים ויכולים להשתתף.
הילד בסיפור מחלק עוגיות לבני המשפחה שלו: סבתא, דוד, אחות, בת דוד. ומיהם בני המשפחה שלכם? אפשר לספר על בני המשפחה, לומר את שמם ואת תפקידם: "סבתא ברכה", "דוד ברוך", ולהיעזר בתמונות משפחתיות.
מכירים את משחק האצבעות "סבתא בישלה דייסה?" באופן דומה ניתן לשחק במשחק "לילד היו עוגיות", שבו הפעוט פותח את כף ידו וההורה מתחיל לספר: "לילד היו עוגיות, נתן לסבתא (מחזיקים את האגודל), נתן לדוד (מחזיקים את האצבע)…" וכך מונים את האצבעות ולכל אצבע נותנים "דמות". למי תיתנו את העוגייה האחרונה?
הפעוט שבספר מחלק את העוגיות, וכך נשארות בצלחת פחות ופחות עוגיות. כשתגיעו לעוגייה האחרונה, תוכלו לעצור ולשאול את הפעוטות: מה הילד יעשה עם העוגייה האחרונה?
הפעוטות יכולים להצטרף – כשתקראו את הסיפור בפעמים הבאות, הפעוטות יכירו את הסיפור ויוכלו להגיד איתכם מה אומר כל אחד מבני המשפחה.
הפרס שקיבלה החסידה האמיצה הוא… סיפור ששווה זהב. האם יש לכם סיפור משפחתי כזה? תוכלו לספר אותו לילדיכם ולחפש סיפורים משפחתיים נוספים – אצל סבים, סבתות ובני משפחה נוספים.
אילו הייתם במקומה של החסידה, מה הייתם חושבים? מה הייתם עונים לאריה ואיך הייתם מספרים את הסיפור? נסו לספר את הסיפור מנקודת המבט של החסידה. תוכלו לצייר את הסיפור, או להכין תחפושות, להמחיז את הסיפור ולצלם אותו, וכך להכין ספרון ששווה זהב.
לחיות במשלים יש תכונות של בני אדם: החסידה אמיצה, האריה חזק, והנמלה חרוצה. איזו חיה לדעתכם יכולה לסמל אתכם? נסו לחשוב ולגלות לאיזו חיה אתם דומים ונסחו משפטים שמאפיינים אתכם, לדוגמה: "אני חכמה כמו…" , "אני מוצא פתרונות כמו…." ו"אני אוהבת לשיר כמו…."
האם הארוחה שהכין האריה מעוררת תיאבון? זה הזמן לארוחת מלכים. תוכלו להכין מאכלים שאהובים על בני הבית, לצייר על מפיות דמויות של חיות, להכין לכל סועד כתר ולאכול יחדיו.
קריאה בהפסקות – ניתן לקרוא את הספר ברצף או לעצור במקומות שונים ולשאול: באיזה פרס תזכה החסידה לדעתכם?
ביטויים ומילים – הסיפור עשיר במילים ובביטויים מיוחדים, כמו "לוע", "אימה", "דממה", "כרסום", "בליסה", "ארוחת שחיתות", "ארוחת מלכים" ועוד. כדאי לעצור ולהסביר את המילים ולהכין מילון מילים נרדפות בעקבות הספר.
שיחה – האם אתם מכירים עוד דוגמאות למישהו חזק שהיה צריך עזרה? מה דעתכם על השכר שהחסידה קיבלה – האם סיפור הוא פרס נאה בעיניכם? תוכלו להמשיך ולשוחח על המושגים "כפיות טובה", "גמול" ו"חסד".
ניתן להפגיש את הילדים עם משלים נוספים, להסביר להם מה הם משל ונמשל, לחשוב יחד מדוע בני אדם בארצות שונות ובזמנים שונים סיפרו משלים, ולהכיר משלים נוספים, כמו "משל על שועל", "האריה והעכבר", "רוח הצפון והשמש", "חור בספינה".
מה מסתתר בסיפור? סיפור המעשה כולל ציטוט ממדרש שמות רבה על מעמד הר סיני: "[…] כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה ציפור לא צִיֵּץ, עוף לא פרח, שור לא געה […]"/
הסיפור מזכיר גם ספרי ילדים מוכרים: "האריה שאהב תות" ו"מיץ פטל".
תוכלו לשאול את הילדים אילו סיפורים מתחבאים בסיפור, ולהפגיש אותם עם הסיפורים הנחבאים בין דפי הספר.
בסיפור מופיעות חיות רבות, כמו אַנְטִילוֹפָּה, גְּנוּ ורְאֵם. כדאי להראות לילדים תמונות או סרטונים של החיות שבסיפור ולחשוב יחד למה נבחרו דווקא האריה והחסידה לתפקידים הראשיים.
אפשר לבקש מהילדים לדפדף בספר ולחפש את כל מה שהאחים עושים יחד. אלו פעילויות משותפות עושים הילדים בגן? תוכלי לערוך תצוגה תחת הכותרת "הנה מה טוב ומה נעים…" ולהציג תמונות של עשייה ביחד בבית ובגן. ניתן לשתף את ההורים בפעילות, ולבקש מהילדים להביא דוגמאות לשיתוף פעולה וויתור בחיק המשפחה.
בשפה העברית מילים רבות שמתארות את עבודת החקלאי. האם הילדים מכירים את שמות כל הפעולות? אפשר להתבונן באיורים של עבודת השדה ולהמחיש את הפעולות השונות בתנועות ידיים.
האחים בסיפור מבינים כי לא תמיד חלוקה שווה היא החלוקה הצודקת, ולכן כל אחד מבקש לוותר למען אחיו. מושגים של צדק והוגנות מעסיקים ילדים רבים. אפשר להיעזר בסיפור ולהוסיף דוגמאות מחיי הגן, כדי להדגים כיצד חלוקת "שווה בשווה" אינה תמיד החלוקה הצודקת. רצוי לשוחח על הצרכים השונים של חברי הגן ולהבטיח כי כל אחד מקבל את מה שהוא צריך, גם אם זה לא תואם בדיוק את מה שמקבלים ילדים אחרים.
הספר מחולק לגנים בתקופה של חג השבועות ויום ירושלים. זו הזדמנות לחיבורים עם נושאים רבים שנלמדים בתקופה זו: עבודת האדמה, גידול חיטה ותהליך הכנת לחם, בית המקדש, עלייה לרגל, ירושלים…. וגם האגדה אודות שלמה המלך והדבורה, אשר חולקה לילדים.
"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים" (נתן יונתן): האגדה מספרת כי בית המקדש בירושלים נבנה במקום המפגש של שני האחים. בעקבות הקריאה אפשר לחפש תמונות של ירושלים ולשיר יחד משירי ירושלים.
ייתכן כי ילדים צעירים מאד יתקשו בהבנת הסיפור. את מכירה את ילדי הגן שלך. אנו מציעים לך להתאים את הסיפור לקבוצה, להיעזר באיורים ולבחור את המסרים בסיפור שמתאימים לרמת ההבנה של הילדים. האגדה על מקומו של בית המקדש נמצאת גם בתכנית הליבה של משרד החינוך, וילדי הגן שלך בוודאי יפגשו אותה שוב בהגיעם לגיל בית הספר.
להצעות לפעילות בחיק המשפחה יש לחזור לעמוד הספרים בקישור הזה
אפשר לדפדף בספר ולחפש את כל מה שהאחים עושים יחד. בכל בית יש משימות שמזמינות עבודה בשניים ושיתוף פעולה. נסו לחשוב עם ילדיכם: אילו דברים בבית שלכם נעים יותר וקל יותר לעשות יחד?
בשפה העברית מילים רבות שמתארות את עבודת החקלאי. האם ילדיכם מכירים את שמות כל הפעולות? אפשר להתבונן באיורים של עבודת השדה ולהמחיש את הפעולות השונות בתנועות ידיים.
מקומו של בית המקדש
שְׁמִירָה
לערוך יחד רשימה מצוירת ובה דוגמאות למעשים המעידים על ויתור בתוך המשפחה שלכם
כל אח בסיפור מתחשב בשני ומוותר על החלק שלו למען האחר בלי שהתבקש לעשות זאת. ניתן לערוך יחד רשימה מצוירת ובה דוגמאות למעשים המעידים על ויתור בתוך המשפחה שלכם.
האחים בסיפור מבינים כי לא תמיד חלוקה שווה היא החלוקה הצודקת, ולכן כל אחד מבקש לוותר למען אחיו. אפשר להדגים זאת באמצעות בגדים: תוכלו לאסוף פריטי ביגוד של כל אחד מבני המשפחה ולבקש מילדיכם למיין אותם. האם צודק להעניק את החולצה של אמא לבן או את המכנסיים של אבא לתינוקת? אפשר לשוחח על הצרכים השונים של בני המשפחה שלכם ולהבטיח לילדיכם כי גם הם יקבלו את מה שהם צריכים, גם אם זה לא תואם בדיוק את מה שמקבלים האחים.
"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים" (נתן יונתן): האגדה מספרת כי בית המקדש בירושלים נבנה במקום המפגש של שני האחים. בעקבות הקריאה אפשר לחפש תמונות של ירושלים, לשיר יחד משירי ירושלים ולספר לילדיכם על "ירושלים שלכם".
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
הנכדה ושתי הסבתות חוגגות את יום ההולדת של אביגיל בתה ועוגה (והכלבלב – משתתף על-פי דרכו). איך מציינים יום הולדת בגן שלך? איך הילדים חוגגים בבית? זו הזדמנות לדבר עם הילדים (וההורים!) על מסיבות יום הולדת, ולהזכיר מה באמת חשוב ביום הולדת. לפעמים כל מה שצריך הוא מסיבת תה קטנה עם משפחה וחברים שאוהבים.
שתי הסבתות אוהבות מאד את אביגיל. לא לכל הילדים יש שתי סבתות, אך לכולם יש מי שאוהב אותם! תוכלי להציע לילדים להביא צילומים מהבית של בני משפחה וחברים שאוהבים אותם, וליצור בגן קולג' משותף של "מי אוהב אותנו".
ילדים רבים אינם אוהבים שינויים בתכניות. האם יש לך דרך מיוחדת שעוזרת לך ולילדים לקבל את השינויים שנכפים עליהם? הסיפור מזמן שיחה על שינויים ומעברים, הפתעות והרפתקאות. תוכלי להיעזר בסיפור, תוך ציון הביטוי "גם זו לטובה". אפשר להדגים זאת באופן יזום או תוך ציון התרחשויות מחיי הגן, למשל: ציור או בנייה בקוביות שהחלה כמגדל והסיימה במשהו אחר, טיול שהתבטל בגלל הגשם, תבשיל שלא יצא כמתוכנן וכד'. נשמח לקבל את הרעיונות שלך ולהעלות אותם לאתר!
צילה וגילה
שְׁמִירָה
להכין עם ילדי הגן חוברות אישיות עם הכותרת "גם זו לטובה"
תוכלי להכין עם ילדי הגן חוברות אישיות עם הכותרת "גם זו לטובה". כל פעם שתכניות משתנות או הילדים מצליחים להתגבר על אכזבה או תסכול, יוכלו לציין זאת בציור תוך החוברת האישית. רצוי לשתף גם את ההורים, כדי שייכללו בחוברת גם אירועים בבית שהתפרשו לטובה.
משחק "סולמות וחבלים" הוא משחק אהוב, בו הפתעות יכולות לעכב (כאשר יורדים בחבל), אבל גם לשמח מאד (כשעולים בסולם). יחד עם ילדי הגן תוכלי ליצור לוח משחק מיוחד: "בדרך ליום ההולדת". ה"חבלים" יופיעו כאשר יהיו עיכובים בדרך. ה"סולמות" יהיו ההפתעות הנעימות שמובילות היישר למסיבה.
שמואל כץ אייר את הספר "צילה וגילה" בשנתו האחרונה בחיים, ולא זכה לראותו בדפוס. אפשר לקרוא יותר על הצייר והמאייר שמואל כץ כאן. האם יש ספרים נוספים בספריית הגן, אותם אייר שמואל כץ? (רמז: בין היתר, הוא אייר את "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג.)
בתוך הסיפור משולבות מלים צבעוניות. נחמד לזהות אותן לפי הצבעים. את מי מתארות המלים הוורודות? ובאילו צבעים כתובות המלים "עוגה"? ו"תותים"? הילדים יכולים לקחת חלק בסיפור, על-ידי אמירת מלה צבעונית שקל להם לזהות. תוכלי גם לבקש מהילדים להעניק צבעים שונים למילים אחרות שהם מכירים, להסביר למה בחרו את הצבעים, ולערוך תצוגת מילים צבעוניות על קירות הגן.
בסוף הסיפור הכלבלב החמוד מצא בית חם, ואביגיל קיבלה מתנה שובבה. הילדים יוכלו ליצור בובות אצבע קטנות של אביגיל ושל הכלב. הכלב יכול לספר לאביגיל מה קרה בדרך, והילדה תספר לו מה עשתה כשחיכתה לסבתות שיגיעו.
לפני שנים רבות חי בארץ ישראל חכם בשם נחום איש גם-זוּ. ומדוע נקרא כך? מפני שעל כל דבר היה אומר "גם זוּ לטובה". אפילו כאשר פקדו אותו קשיים, הצליח לראות בכל דבר גם את הצד החיובי. (תלמוד בבלי, תענית, כ"א, א). לפעמים קורים לכל אחד מאיתנו דברים שלא תיכנן, או לא ציפה להם. אבל שינויים בתכניות יכולים להיות הזדמנות לתכנית אחרת, טובה לא פחות.
צילה וגילה ממהרות ליום ההולדת של נכדתן, ופתאום – הדרך פקוקה! גם העוגה נמעכה. איזו צרה! ברגע הראשון כולם קצת עצובים, אבל מיד הופכים את הרעה לטובה: הסבתות מכבדות את כולם בעוגה שהכינו. כך הופך הקושי לברכה, והעיכוב, ל"מותק של פקק".
בתוך הסיפור משולבות מלים צבעוניות. נחמד לזהות אותן לפי הצבעים (אין צורך שהילדים יקראו ממש את המלים). את מי מתארות המלים הוורודות? ובאילו צבעים כתובות המלים "עוגה"? ו"תותים"? הילדים יכולים לקחת חלק בסיפור, על-ידי אמירת מלה צבעונית שקל להם לזהות.
"הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" – לפעמים, ישיבה עם אנשים זרים, (בתור לאוטובוס, בגן משחקים), יכולה להפוך ל"שֶׁבֶת אַחִים". אפשר להזכר יחד באנשים נחמדים שפגשתם, אשר הפכו את המצב לנעים הרבה יותר. למשל: האיש שעזר להוריד עגלה מהרכבת, האשה שכיבדה מהביגלה שלה בתור לרופא, הילדים שחלקו נדנדה ועוד.
שתי הסבתות אוהבות את אביגיל. תוכלו להציע לילדים לצייר את אביגיל, וסביבה מי שאוהב אותה מאד. אולי הילדים ירצו להוסיף ציור עם דמותם שלהם במרכז, ומסביבם, מי שאוהב אותם.
המכונית נוסעת במנהרות ועולה על גשרים. אתם מוזמנים לבנות מסלול למכונית, "לצאת למסע" ובכל תחנה לצרף לנסיעה "חבר" ולעזור לו להגיע ליעדו.
זכרו שברכב של צילה וגילה, רק העוגה לא חגרה חגורת בטיחות… והקפידו לחגור את הנוסעים שלכם.
צילה וגילה
שְׁמִירָה
האם קרה לכם שהלכתם לאיבוד אבל הגעתם למקום חדש ומפתיע?
האם קרה לכם שהלכתם לאיבוד אבל הגעתם למקום חדש ומפתיע? זו הזדמנות לספר על כך לילדיכם: על האכזבה והתיסכול (אם היו), ועל החוויה הטובה שהיתה לכם לבסוף.
"גם זו לטובה": עצירה פתאומית מפסיקה את הנסיעה הנינוחה. כל אחד מהנוסעים מאוכזב מהפקק שנוצר. תוך כדי דפדוף משותף בספר, תוכלו לגלות מצבים לא נוחים שהפכו בסופו של דבר לרגעים משמחים.
לא כולם אוהבים לשנות תכניות. האם יש לכם דרך מיוחדת שעוזרת לכם ולילדיכם לקבל שינויים? משחק "סולמות וחבלים" הוא משחק אהוב, בו הפתעות יכולות לעכב (כאשר יורדים בחבל), אבל גם לשמח מאד (כשעולים בסולם). מי שאוהב זאת יוכל ליצור לוח משחק מיוחד: "בדרך ליום ההולדת". ה"חבלים" יופיעו כאשר יהיו עיכובים בדרך. ה"סולמות" יהיו ההפתעות הנעימות שמובילות היישר למסיבה.
כדי לעודד את עצמכם ברגעים שמשהו משתבש, אפשר להכין שלט "גם זו לטובה". כתבו את הפתגם ותנו לילדיכם לקשט אותו. תלו את הפלקט במקום בולט בבית, והוא יזכיר לכם את האפשרות שדברים יסתדרו לטובה.
כלבלב החמוד מצא בית חם, ואביגיל קיבלה מתנה שובבה. כייף ליצור בובות אצבע קטנות של אביגיל ושל הכלב: ציירו או העתיקו את דמויותיהם על דף, ובעזרת "גב" של נייר שתצמידו בקצוות בעזרת שדכן, יתקבלו בובות שאפשר ללבוש על האצבעות. הכלב יכול לספר לאביגיל מה קרה בדרך, והילדה תספר לו מה עשתה כשחיכתה לסבתות שיגיעו.
סוף טוב הכל טוב: הנכדה ושתי הסבתות חוגגות בתה ועוגה (והכלבלב – משתתף על-פי דרכו). תוכלו לערוך מסיבת תה קטנה ולהזמין אליה חברים שאוהבים "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים [וחברים] גַּם יָחַד". לסיום, איזה כיף לשיר יחד את השיר האהוב "הנה מה טוב ומה נעים".
יחד עם הסייעת את יכולה להמחיז את הסיפור בפני הילדים, כאשר אחת משחקת את תפקיד משה והשנייה – הגדי. בהמשך אפשר להזמין את הילדים להתחפש ולהמחיז את העלילה. אפשר להרחיב את הסיפור ולכלול את כל העדר, ולהמציא שיחות בין העזים כאשר הם תוהים לאן רצו הגדי ומשה.
כדאי לקשר את העלילה עם דמותו של משה שהילדים בוודאי מכירים מהסיפור של ההגדה, יציאת בני ישראל ממצריים ומתן תורה בסיני. האם הילדים מכירים מדרשים נוספים אודות משה? כדאי להזכיר אותם בהקשר של הסיפור על משה והגדי. ניתן למצוא מדרש על משה ובנות יתרו באוגדן "סיפורים בעלי ערך" בהוצאת קרן תל"י. בקישור זה תוכלי לקרוא את המדריך למחנכת (החל מעמוד 49).
על-מנת לעודד את שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים, כדאי מאד לדאוג לאביזרים ותחפושות מתאימים, שיהיו זמינים בפינת הבית בגן. אפשר גם לקשט פינה בגן או בחצר בתפאורה ואביזרים של המדבר, ולדאוג לבובות, צעצועים וחפצים מתאימים לסיפור.
הילדים יכולים "לקרוא" את האיורים שצייר דני קרמן ולספר את הסיפור במילים שלהם על-פי רצף התמונות. אפשר לבקש מהם לעקוב אחר מבע הפנים של משה ולשאול אותם למה לדעתם הוא לא ויתר על גדי אחד קטן, אף על פי שיש לו עדר גדול עם הרבה גדיים.
גם ילדים צעירים יכולים להיות "גדולים" ואחראים! כדאי להיזכר יחד בפעמים שבהן ילדי הגן סייעו אחד לשני או לחיות קטנות ולהבליט בפני כולם אפילו ניצנים של אמפתיה ועזרה לזולת. רצוי להדגיש כי גם "מעשים קטנים", שלכאורה אין בהם חשיבות רבה, יכולים להיות משמעותיים מאוד לצד הנזקק ומהווים דוגמה אישית לכל העדר.
משה והגדי: על-פי אגדת חז"ל
שְׁמִירָה
לשוחח עם הילדים על החיים במדבר, הצמחייה, בעלי-החיים, מקורות מים וכד'
תוכלי לשוחח עם הילדים על החיים במדבר, הצמחייה, בעלי-החיים, מקורות מים וכד'. אם אינכם נמצאים באזור מדברי, אפשר לשאול את הילדים וההורים אם הם טיילו יחד במדבר ולבקש שיביאו לגן תמונות מהביקור ולספר עליו.
מנהיגים רבים החלו את דרכם כרועי צאן. תוכלו לשוחח על מהות העבודה של הרועה ועל התכונות המאפיינות אותו. אפשר לחשוב יחד איך תפקיד רועה הצאן סייע למשה בהמשך להנהיג את בני ישראל, ולהיזכר ברועים-מנהיגים נוספים במסורת היהודית. לקראת ל"ג בעומר כדאי גם לקשר את הדמות של משה הרועה לרבי עקיבא.
משה מתקשה לרוץ אחר הגדי הקטן והזריז. בעקבות הסיפור אפשר לשחק משחקים כמו "תופסת", כאשר חלק מהילדים מחופשים למשה ואחרים משחקים את הגדי. כדאי ללוות את המשחק בקריאות של משה: "גדי קטן עצור, גדי קטן חזור!", בזמן שהגדי "רץ ואץ בכל הכוח".
הסיפור על משה והגדי מופיע במדרש שמות רבה ב, ב
אמרו רבותינו: כשהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר,
ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית [מקום מחסה].
כיוון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות.
כיוון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל.
ילדיכם יכולים "לקרוא" את האיורים ולספר לכם את הסיפור על-פי רצף התמונות. אפשר לעקוב אחר מבע הפנים של משה ולשאול אותם למה לדעתם הוא לא ויתר על גדי אחד קטן, אף על פי שיש לו עדר גדול עם הרבה גדיים.
גם ילדים צעירים יכולים להיות "גדולים" ואחראים! אפשר להיזכר יחד בפעמים שבהן ילדיכם סייעו לילדים אחרים או לחיות קטנות. כדאי להדגיש כי גם "מעשים קטנים", שלכאורה אין בהם חשיבות רבה, יכולים להיות משמעותיים מאוד לצד הנזקק ומהווים דוגמה אישית לכל העדר. לאחר השיחה אפשר לצייר יחד את אחד האירועים שבהם ילדיכם עזרו לאחרים.
הסיפור על משה והגדי מתרחש במדבר. האם ילדיכם מכירים את החיים במדבר, הצמחייה, בעלי-החיים, מקורות מים וכד'? האם פעם ביקרתם במדבר, האם אתם גרים באזור מדברי? תוכלו לצאת לטיול, ולהשוות את הנוף והאקלים עם זה של הסיפור.
אפשר לחפש את התמונה בספר שבה רואים את משה נושא את הגדי על כתפיו ולשאול את ילדיכם אם פעם הם היו עייפים כל כך עד שביקשו שירימו אותם. לעתים קרובות ילדים מבקשים שנישא אותם על כתפינו, אף שהם גדולים מספיק ללכת בכוחות עצמם. אפשר לשוחח על הפעמים שבהן הרמתם אותם והפעמים שהצליחו ללכת באופן עצמאי. בהמשך תוכלו לשחק יחד "שק קמח" ולהסתובב בתוך הבית כמו משה והגדי.
מנהיגים רבים החלו את דרכם כרועי צאן. תוכלו לשוחח על מהות העבודה של הרועה ועל התכונות המאפיינות אותו. אפשר לחשוב יחד איך תפקיד רועה הצאן סייע למשה בהמשך להנהיג את בני ישראל, ולהיזכר ברועים-מנהיגים נוספים במסורת היהודית (למשל, דוד המלך ורבי עקיבא).
משה מתקשה לרוץ אחר הגדי הקטן והזריז. תוכלו לשחק יחד "תופסת". תחילה תוכלו להיות בתפקיד משה שקורא לגדי "גדי קטן עצור, גדי קטן חזור!", וילדיכם יהיו הגדי ש"רץ ואץ בכל הכוח". אחר כך החליפו תפקידים. מי רץ מהר יותר, אתם או ילדיכם?
אילו סיפורים ומדרשים על אודות משה ילדיכם מכירים? בעקבות הקריאה תוכלו לספר את סיפור יציאת מצרים והמסע של בני ישראל במדבר ולשוחח על דמותו של משה.
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
ביקור חולים במסורת היהודית נחשבת מצוות "ביקור חולים" למצווה "שֶאֵין לה שיעור". כלומר: אין לה מידה מדויקת. זאת משום שכל חולה זקוק לעזרה במידה שונה, וכל מבקר יכול לסייע בצורה אחרת. לכן כל אחד מקיים אותה כפי יכולתו, ואפשר לקיים אותה פעמים רבות. המצווה נזכרת לראשונה בתלמוד, ושם נקבע כי חובה על כל אחד – גם על גדולים ומכובדים – לבקר חולים כדי להקל את סבלם. בגלל החשיבות הגדולה שיש למצוות ביקור חולים אמרו חכמים כי זהו דבר שמועיל לאדם בחייו "בעולם הזה", אבל ייזכר לו גם "בעולם הבא" (תלמוּד בבלי, נדרים לט ע"ב). בתורה מסופר על יעקב אבינו שחלה, אך כששמע כי בנו יוסף עומד לבקר אותו, השתפרה הרגשתו והיה מסוגל לקום: "וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ, וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" (יעקב נקרא כאן גם ישראל. בראשית מח, ב). בספר שלנו מסייעות החיות לדוב בחיזוק הגוף וגם בשיפור מצב הרוח. ביקור חולים יכול לסייע לחולה בדברים יומיומיים שקשה לו לעשות לבד, למשל לאכול, לשתות או לבלוע תרופה. לביקור יש חשיבות רבה גם בשיפור מצב הרוח של החולה, ודבר זה תורם מאוד להחלמה.
חבריו של הדוב החולה משתדלים לשמח ולעודד אותו. כל אחד תורם כפי יכולתו. איך הם עושים זאת? בחרו חיה אחת ועקבו אחרי מעשיה לאורך הספר. איזו עזרה היא מגישה לדוב?
הגירית משקה את הדוב בתה צמחים מעשבי מרפא שליקטו החברים. גם אתם יכולים להכין תה צמחים טעים ומחמם לכל המשפחה: הניחו בקנקן צמחי תבלין כמו נענע, רוזמרין, לימונית ומרווה. הוסיפו 4 כוסות מים חמים והמתיקו בדבש. מזגו לכל אחד כוס תה וקשטו בפלח לימון.
שחקו ב"כאילו חולים": תרגלו את מצוות "ביקור חולים" עם בני המשפחה. תנו לילדיכם לטפל בכם ולהרגיע אתכם, ספרו להם מה עוזר לכם כשאתם מרגישים לא טוב. זו הזדמנות פז להזכיר לילדים כי גם בכוחם לרפא אחרים!
בסוף הסיפור הדוב מבריא, ומגלה כי החברים שסייעו לו חלו בעצמם! איך "יודע" הדוב לטפל בחבריו, וכיצד הוא מצליח לעזור לכל כך הרבה חברים בבת אחת? קחו בובות מחמד והמחיזו איך הדוב מטפל בחברים שלו.
הכינו לוח קיר עם כרטיסים המציינים את שמות הילדים, ושלושה "כיסים" צבעוניים ומקושטים: כיס עבור ילדים שהגיעו היום, כיס עבור ילדים בחופשה או סידורים, וכיס עבור ילדים חולים. ילדים שהגיעו לגן, מאתרים את שמם ומכניסים אותו לכיס המתאים. ילדים שחזרו אחרי מחלה, מוצאים את שמם בכיס של ה"חולים", ומעבירים אותו אל הבריאים!
תורני "ביקור חולים": בכל פעם שאחד מילדי הגן חולה, ילד אחר מקבל פתק הביתה, בבקשה להתקשר לחבר החולה ולשאול לשלומו בשם הגן. מדבקה על החולצה עם מספר הטלפון של הילד החולה, היא תזכורת מיוחדת ומתקבלת בברכה.
"מחלות חורף" הן מידבקות, לכן אנו מנסים להימנע ממפגש ישיר של ילדים עם הילד החולה. חשבו יחד על דרכים נוספות להתעניין בשלום החולה, ולשמח אותו: לצייר תמונות וברכות, להתקשר בטלפון ולברך "רפואה שלמה!" או "ברוך רופא חולים", לשלוח ברכה דרך בן משפחה או שכן.
ערכו את פינת המשחק הסוציו-דרמטי למשחקי "כאילו חולים". בנוסף לציוד רפואי, הוסיפו קומקום וכוסות לתה, פרחים וכרטיסי ברכה. כך יתאפשר לילדים לתרגל "ביקור חולים" במשחקי "כאילו".
למרות הרצון הטוב והנסיונות השונים של חבריו, הדב בסיפור אינו מבריא מיד. שימו לב כמה פעולות נעשות, וכמה מחכות החיות עד להתאוששות של חברם. שוחחו: איך לדעתכם מרגישה הגירית כשהיא מכינה תה, והדב עדיין לא מרגיש טוב? איך הדב עצמו מרגיש כאשר מחלתו אורכת יום ועוד יום? מה הוא היה רוצה לשוב ולעשות? למה הוא מתגעגע?
הסיפור מספר על הדב שחלה בשפעת או וירוס. לפעמים אנשים חולים במחלות קשות יותר, או במחלות או פגיעות שלוקח יותר זמן להבריא מהן. דאגי להכיר את משפחות הגן. האם יש ביניהן הורה, דוד, סבים חולים? מה אפשר לעשות כדי לסייע? זו הזדמנות לגיבוש קהילת הגן, אם במשלוחי אוכל, סיוע בסידורים, או פשוט מילה טובה והבעת דאגה.
איך מקבלים את פניהם של חברים שחזרו לגן לאחר מחלה? בברכת "ברוך רופא חולים" ו"ברוך שובך לגן"!
לאחר כמה קריאות של הסיפור ילדיכם יכירו את החרוזים ויוכלו להשלים את המשפטים: נְשִׁיקָה בְּצֶבַע תְּכֶלֶת – מֵאֲחוֹרֵי הַ… דֶּלֶת
נְשִׁיקָה סְגַלְגֶּלֶת – מֵרֹב צְחוֹק מִתְ… גַּלְגֶּלֶת.
נשיקות
שְׁמִירָה
אפשר לצבוע את השפתיים וליצור חותמות בצורת נשיקות על דף חלק
אפשר לצבוע את השפתיים וליצור חותמות בצורת נשיקות על דף חלק, כפי שמופיע בכריכה הפנימית של הספר. אחרי שקיבלנו דף עטור בנשיקות, ניתן לגזור את הנשיקות ולקשט איתן את חדר השינה של הילדים.
נשיקות
שְׁמִירָה
כאשר אמא מנסה לאסוף את הנשיקות שהתעופפו הן נעלמות ממש מתחת ידיה
כאשר אמא מנסה לאסוף את הנשיקות שהתעופפו הן נעלמות ממש מתחת ידיה. אפשר להפריח בזמן הרחצה בועות סבון ולנסות לתפוס אותן. (רמז: בידיים מסובנות תצליחו לתפוס בועות בלי שהן יתפוצצו).
הסיפור מתאים מאד ליום המשפחה! אפשר לקשט את החדר בנשיקות ולבבות, להזמין את ההורים והילדים לקריאה משותפת של הסיפור, להוסיף פעילות קצרה של יצירה ו… לקנח בעוגיות בצורה של לבבות ונשיקות!
נשיקות
שְׁמִירָה
לאחר כמה קריאות של הסיפור הילדים יכירו את החרוזים ויוכלו להשלים את המשפטים
אפשר להכין עם הילדים ציורי נשיקות באמצעות חותמות וצבעי גואש: גוזרים חתיכות ספוג בצורות של שפתיים ולבבות. הילדים טובלים את החותמות בצלוחיות צבע ]בהתאם לצבעי הנשיקות בסיפור[ ויוצרים "תמונה של אהבה", מתנה להורים.
נשיקות
שְׁמִירָה
בעקבות הנשיקות שברחו, אפשר להפריח בחצר בועות סבון ולנסות לתפוס אותן
אפשר לבקש מההורים להביא למעון צילום של עצמם, עם או בלי ילדיהם. את התמונות תוכלו להדביק על חתיכת פוליגל צבעוני בצורת נשיקה. מניילנים את נשיקות ההורים במכשיר למינציה ושומרים אותן בקופסה או סלסלה מקושטת, זמינה לילדים. במהלך היום במעון הילדים יכולים לעיין בנשיקות שלהם ושל חבריהם, ולהיזכר בכל האהבה של משפחות המעון.
נשיקות
שְׁמִירָה
הספר "אני יכול לעזור?" חולק במסגרת התוכנית PJ library גם באנגלית - "I Can Help"
"אוי, לא!" >> דייוויד הייד קוסטלו בחר לתאר את מצוקות החיות בתמונות. כדאי להתבונן יחד באיורים ולבקש מילדיכם להסביר במילים שלהם את הבעיות השונות. תוכלו לקרוא יחד את הסיפור, כאשר כל אחד בתורו אומר, "אוי לא!" ומסביר מהי מצוקתו, והשני עונה, "אני יכול לעזור!" ומתאר את הפתרון. אל תשכחו להודות זה לזה בכל פעם!
אפשר לבחור עם ילדיכם בובות או חיות פרווה ולהמחיז בעזרתן את הסיפור. אפשר גם להכין דמויות של החיות מבריסטול או מקרטון ביצוע, להצמיד אותן למקלות ארטיק ולהציג.
ילדיכם בוודאי ישמחו לגלות שהברווזון הקטן שהלך לאיבוד בתחילת הסיפור, יכול לעזור אפילו לפיל הגדול! אף אחד לא קטן מכדי לעזור, ולעתים יש יתרון דווקא ליצורים קטנים. אפשר להיזכר יחד בפעם שילדיכם הקטנים עזרו לפתור בעיה של המבוגרים (למשל לחלץ חפץ שנפל מאחורי הספה או מתחת לשולחן).
בשגרת היומיום כל אחד, גדול כקטן, נזקק לאחרים וגם עוזר. כדאי לחשוב יחד מי האנשים שעוזרים לכם ביומיום – אחים, חברים, צוות המעון, שכנים. אפשר לייסד מסורת משפחתית שבה בארוחת הערב או לקראת השינה נזכרים יחד בעזרה שנתתם ושקיבלתם במהלך היום.
בזמן קריאת הספר כדאי להזמין את הילדים להצטרף אלייך במשפטים הקצרים שחוזרים על עצמם: "אוי לא, אני לא יכול!", "אני יכול/ה!", "תודה!". בהמשך הילדים יוכלו לדקלם את הספר בקול, בעזרת האיורים והטקסט הפשוט.
אני יכול לעזור
שְׁמִירָה
להצביע בתמונות על התכונות של החיות שמאפשרות להן לעזור זו לזו
כדאי להתבונן מקרוב בתמונה בסוף הספר, שבה מופיעות כל החיות יחד כקהילה בסיום. תוכלי לשאול את הילדים: איך הפילון יעזור עכשיו לברווזון ששוב הלך לאיבוד? ואיך הציפור תוכל לעזור לו למצוא את אימא? תוכלו גם לחזור ולחפש היכן כל אחת מהחיות הופיעה במהלך הסיפור.
אף אחד לא קטן מכדי לעזור או גדול מכדי להיעזר! עודדי את הילדים לשתף כיצד בביתם הם נעזרים ועוזרים לפי הצורך והיכולות שלהם. אפשר גם להיזכר יחד באירועים מחיי המעון: ילדה שעזרה לחפש מוצץ שאבד לאחד הילדים, ילד שביקש מחברתו עזרה בסגירת הרוכסן של המעיל ועוד.
איילת מטיילת 
נוני ואמא בדרך מהגן 
עד למעלה 
נמצא! 
מי רוצה לטעום? 
הארי והעצם 
מקומו של בית המקדש 
צילה וגילה 
משה והגדי: על-פי אגדת חז"ל 
הדב מרגיש לא טוב 
נשיקות 
אני יכול לעזור 
הַשְׁרָאָה
כְּלָלִי
קְרִיאָה
שִׂיחָה
שֵׁמַע
מִשְׂחָק
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
לָצֵאת הַחוּצָה
הַמְחָשָׁה
מַעֲרָךְ
יְצִירָה
סִרְטוֹנִים
הַעֲשָׁרָה
בִּשּׁוּל
מַתָּנָה
חֲגִיגָה
