תוכלו לשוחח עם ילדיכם ולהיזכר יחד בטיולים משפחתיים – היכן טיילתם? האם מישהו מכם היה עצוב בטיול ועזרתם לו? האם גם לכם יש סיפור על חפץ שאבד בטיול? ואולי גם אתם סייעתם בשמירה על הסביבה?
בהשראת הסיפור תוכלו לשחק משחק חיפושים מהנה – מלאו גיגית או דלי גדול מים, אפשר להוסיף למים סבון כדי שלא יהיו צלולים ושקופים. כעת הכניסו כל מיני חפצים קטנים: כפית, פקק, אבן, מטבע או כל חפץ אחר. בקשו מהילדים לעזור לכם למצוא במים את החפצים ש"אבדו" בתוכם.
מי שמרכיב משקפיים בוודאי מכיר את התחושה – עכשיו תוכלו להכיר אותה לשאר בני המשפחה: הניחו נייר אפייה או בד בהיר ודק על העיניים ונסו לראות מבעד לו: הסתכלו סביב וזה על זה – מה שונה? מהי התחושה?
תוכלו לשוחח עם הילדים ולשאול: מה אתם מרגישים כשאתם "ברוגז" עם חבר או בן משפחה? איך אתם והם מתנהגים בעת מריבה? מה יכול לסייע לכם להתפייס? כיצד אפשר להשלים בין חברים הנמצאים ב"ברוגז"?
בהשראת הסיפור אפשר לקחת זוג בובות, מכוניות-צעצוע או כל זוג חפצים שתבחרו, אפילו זוג גרביים שמלבישים על כפות הידיים. הזמינו את ילדיכם לדמיין ולהמציא "ריב של ממש" – על מה הם רבים? כיצד הם מתפייסים? האם הם משלימים בעצמם או שיש לעזור להם? ואיך? כעת אפשר לעשות הצגה/.
שפן סלע ויעל הן חיות ארץ ישראליות מדבריות. הספר נותן הזדמנות נהדרת להכיר ולחקור! כיצד הן נראות במציאות? מה מאפיין אותן? מה הן אוהבות לאכול? ומה עוד מעניין אתכם לדעת עליהן?
האיורים הם חלק בלתי נפרד מהספר ומשלימים פרטים שלא תמיד כתובים בסיפור. למשל, הקוביות שאיתן בונה טיילור, שמופיעות באיור בלבד. אילו עוד פרטים גיליתם דרך האיורים? לפעמים, כדאי לנסות לקרוא סיפור "מחדש" דרך האיורים שבו, ולבדוק מה עוד אפשר לגלות בו.
לפעמים, דברים שהשקענו בהם זמן ומחשבה מתפרקים או לא מצליחים לנו. אפשר לשוחח על כך ולשאול – קרה לכם פעם דבר דומה, כמו לטיילור? איך הרגשתם? כשאתם עצובים או מתוסכלים – מה עוזר לכם? לאילו מהחיות שבספר הייתם קוראים לעזרה?
בעזרת תרגילי הקשבה אפשר לחדד את החושים ולשים לב לדברים חדשים: נסו לדבר כשאתם יושבים גב אל גב ולאחר מכן פנים אל מול פנים, ונסו לראות איך הרגשתם בכל אחת מהפעמים. תרגיל נוסף: עצמו עיניים למשך דקה, בשקט מוחלט, ונסו רק להקשיב לקולות סביב. בתום הזמן ספרו מה שמעתם.
איך נראית בת היענה כשהיא טומנת את ראשה בחול? מה עושה הפיל עם החדק שלו כשהוא נזכר? ואיך כועס הדוב? נסו לחקות כל אחת מהחיות שבספר לפי התנועה, הקול והפתרון שהיא מציעה.
*עמידה על המסרים הגלויים והסמויים בסיפור – אומנם הסיפור מורכב ממשפטים קצרים ופשוטים, אך טומן בחובו מסרים וערכים שכדאי לעמוד עליהם ולהבהיר אותם במפגשים החוזרים עם הספר.
*מורפולוגיה – הסיפור חושף את הילדים למגוון הטיות של בניינים, דבר שמקדם את היכרותם עם תבניות שונות של פעלים ומאפשר הפנמה של דפוסים שפתיים. נפגוש את ההטיות האלה:
נדבר-לדבר-דיבר;
נצעק-לצעוק-צעק;
להיזכר-נזכר; נצחק-צחק;
נזרוק-לזרוק; נתחבא-להתחבא.
*ניצני קריאה – האיורים משולבים בין שורות הטקסט באופן שמאפשר קשר ישיר בין האירועים למלל. ילדים צעירים שטרם רכשו את מיומנות הקריאה יכולים להיעזר בכך כקביים שבעזרתם ינסו ואף יצליחו לספר את הסיפור באופן עצמאי.
יֶדע עולם הסיפור חושף את הילדים למרכיבים מתוך סוגת המשל. הסופרת מאנישה את הדמויות ומייחסת להן תכונות המקובלות בסוגה זו.
הסיפור מזמן לילדים סיטואציה קרובה לעולמם שהם יכולים להזדהות איתה.
דרך ההתרחשות בסיפור הילדים מפתחים מוּדעות לנטיות שמובילות להתנהגות מסוימת מוכרת והכרה בהן.
הם מגלים דרכי התמודדות שונות עם לחץ הנובע מחוסר הצלחה ומאכזבה.
מיומנויות בין-אישיות
*מודעות חברתית – דרך התנהגותו של הארנב הילדים למדים על אמפתיה לאחר ועל גילוי הבנה למצוקה שלו.
הם לומדים לסייע באמצעות הקשבה, שהייה מכבדת ויצירת קִרבה ותמיכה בעדינות ובהתאמה לעומד מולם.
*התנהלות חברתית אומנם הדמויות בסיפור אינן מצליחות לסייע לילד, אך הילדים בכל זאת למדים על התנהלות חברתית המבוססת על עזרה ועל אכפתיות.
עזרה הדדית – הסיפור מציג לפני הילדים מערכות חברתיות המבוססות על אמון, על אכפתיות ועל רצון לסייע לאחר השרוי בצרה.
אהבת הספר וחדוות הקריאה – הסיפור מאפשר הזדהות עם הגיבור המתמודד עם קשיים שהילדים יכולים להזדהות עימם. נוסף על כך האיורים של המאיירת, שהיא גם הסופרת, מצליחים להעביר את קשת הרגשות של הדמויות ולעורר גם אצל הקוראים הצעירים עניין וריגוש.
בספר מוצגת התמודדות עם תסכול ועצב כאשר משהו נהרס או לא מסתדר כפי שתכנַנו, מצב המוכר לילדים מהגן או מהבית. הילדים יכולים להזדהות בקלות עם התחושה ולהרגיש שהם לא לבד בחוויה.
כפי שכל חיה בסיפור נותנת עצה משלה לטיילור, כך לכל ילד יש דרכי התמודדות משלו. בעזרת הספר אפשר לסייע לילדים להכיר טוב יותר את הדרכים שעוזרות להם להתמודד ואולי להיפתח לדרכים נוספות.
הארנב שבסיפור מציע לילד הקשבה. כאשר ילדים גדלים, הם מפתחים את היכולות החברתיות והרגשיות שלהם. היכולת להקשיב או לבקש הקשבה היא אחת מהן, ויש לה תפקיד חשוב בהתפתחות. הקשבה אמיתית מאפשרת טיפוח רגישות, מודעות לסביבה ואמפתיה.
לאחר הקריאה הראשונה כדאי לשאול שאלות שמסייעות להבנת הרצף הסיפורי: "מה טיילור בנה?"; "מה קרה למבנה שלו?"; "אילו חיות הוא פגש?; "מה הציעו החיות לטיילור?"; "מה עשה הארנב?"; "מה עשה טיילור לאחר שהארנב הקשיב לו?.
שיח רגשי – "איך טיילור הרגיש כשהכול התרסק?"; "איך האיורים עוזרים לנו להבין זאת?"; "למה, לדעתכם, לא היה לו חשק לעשות שום דבר עם אף אחד?"; "למה הוא לא קיבל את העצות שהחיות נתנו לו?"; "מה הציע הארנב לטיילור?"; "במה ההצעה שלו שונה מהצעותיהן של החיות האחרות?" "איך טיילור הרגיש כשהארנב ישב לידו והקשיב לו?"
שיח המקשר את העלילה לחיי הילדים – "קרה לכם פעם מקרה דומה למקרה של טיילור?" איך הרגשתם? מה רציתם לעשות כשזה קרה? מה עשיתם? מה עזר לכם? האם אחד מהרעיונות שהחיות הציעו לטיילור היה יכול לסייע לכם?"; "מה הכי עוזר לכם כשקשה לכם? במי אתם נעזרים? האם קרה לכם שעזרתם למישהו?"
הקשבה – "מה זה להקשיב?"; "איך אתם מרגישים כשמקשיבים לכם?"; "איך אתם מרגישים כשאתם מקשיבים לאחרים?"; "איך הקשבה יכולה לעזור?"; "למה קל להקשיב?"; "למה קשה להקשיב?"
אפשר להכין בובות יד בצורת ארנב או חיה לבחירת הילדים. כל בובה תהיה "בובת הקשבה". הילדים יוכלו לעטות אותה בעצמם על היד ולספר לה איך הם מרגישים, או להזמין חבר לעטות את הבובה ולהקשיב.
רעיונות לאופן היצירה של הבובה תוכלו למצוא בעמוד הספר בפינטרסט של ספריית פיג'מה.
טיילור, גיבור הסיפור, מתנסה בשני אופני בנייה. בפעם הראשונה הוא מוציא חלק אחר חלק מהארגז ומתחיל לבנות. זו בנייה חופשית שמסתכמת בתוצר מרהיב. בפעם השנייה, לעומת זאת, טיילור מתכנן את הבנייה. התכנון משתקף באיור שבו רישום לבן של מבנה. כדאי להתבונן עם הילדים באיורים ולגלות יחד את ההבדל בין שני האופנים.
בעזרת חומרים שונים, כמו כוסות קרטון, קוביות או מגנטים, אפשר להתנסות בבנייה בדרכים השונות. אפשר להציע לילדים מגוון חומרים לבנייה חופשית (כמתואר בתחילת הסיפור) ולשאול אותם: "תרצו לתכנן מראש את הבנייה?" (כמתואר בסוף הסיפור). אם כן, כדאי לתכנן יחד ולדון בפרטים השונים, למשל: "מה יהיה הגודל של מה שתבנו?"; "באילו חומרים תרצו לבנות?"; "באילו צבעים תרצו לבנות?"; "איך כדאי להתחיל כדי שמה שאתם בונים יהיה יציב?"; "האם אפשר לצייר את המבנה המתוכנן ורק אחר כך לבנות? אם כן, למה תזדקקו?".
אפשר לצלם את התוצרים לפני שמפרקים אותם ולתלות את התצלומים בגן או לשלוח אותם להורים.
בשירו "עמדתי לבד ובכיתי" המופיע בספרו "והילד הזה הוא אני", יהודה אטלס מתייחס לסיטואציה דומה. לאחר ההיכרות עם הספר "הארנב הקשיב", פיתוח שיח רגשי והעמקת ההבנה של המסרים הטמונים בסיפור אפשר להכיר לילדים את השיר, לשוחח עליו ולשאול: "איך, לדעתכם, השיר מתקשר לסיפור? "מה דומה ביניהם? במה הם שונים?". בהמשך אפשר לשאול אותם: "מה הדבר שאתם הכי רוצים כשאתם בוכים או עצובים?".
עָמַדְתִּי בַּצַּד וּבָכִיתִי
וְנָזְלוּ לִי דְּמָעוֹת
וְהַדָּבָר שֶׁהֲכִי רָצִיתִי:
שֶׁתַּפְסִיקוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.
שֶׁלֹּא תִּשְׁאֲלוּ מָה קָרָה
וְלֹא אִם כּוֹאֵב לִי נוֹרָא
וְלֹא תַּגִּידוּ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה קוֹרֶה
אִם בִּמְקוֹם לְהִתְרוֹצֵץ
הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא.
כִּי כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה לִפְעָמִים
וְאַתֶּם בֶּאֱמֶת רוֹצִים לַעֲזֹר –
רַק תְּחַבְּקוּ אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
עַד שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר."
יהודה אטלס (מתוך הספר "והילד הזה הוא אני", הוצאת "כתר")
הסופרת קורי דורפֵלד בחרה להאניש את בעלי החיים ולייחס להם תכונות המופיעות בדרך כלל במשלים ובביטויים. כך, למשל, הפיל מוצג כבעל זיכרון טוב – "זיכרון של פיל"; בת היענה מתחבאת – "לטמון את הראש כבת יענה", ועוד. במפגש חוזר עם הספר אפשר לחזור לתיאורים אלו עם הילדים. הרחבת ידע זה עשויה לסייע להם בעתיד במפגשים עם מְשלים.
ספרים המתארים חוויות מוכרות מחיי הילדים הם הזדמנות להצצה לעולמם. בזמן הקריאה כדאי לשים לב מה תופס במיוחד את תשומת ליבם של הילדים, אילו שאלות הם שואלים, עם איזו דמות הם מזדהים. לפעמים דווקא הספר הוא זה שמאפשר לדבר יותר בקלות על דברים שקורים בחיים האמיתיים.
שוחחו עם הילדים ושאלו אותם: איך לדעתכם הרגיש ברט כששון הצטרף למשחק? האם גם לכם קרה ששיחקתם עם חבר או עם חברה וביקשו להצטרף אליכם? האם ביקשתם פעם להצטרף לילדים אחרים?
עם חברים טובים גם קופסה פשוטה יכולה להפוך לארמון, לספינה או לחללית. תוכלו להציע לילדים להזמין חבר אחד או יותר לזמן משותף של יצירה בקרטון. ואולי הם יגלו למה עוד יכול להפוך ארגז – עם קצת דמיון, מספריים, טושים ובעיקר עם הרבה ביחד.
משחקי תיאטרון הם דרך נהדרת ללמוד על החוויה של האחר ולהביע תחושות ורגשות. תוכלו להציג את הסיפור בעל-פה, בעזרת בני משפחה שונים או עם בובות. בכל פעם התחלפו בתפקידים, וכך תזכו לחוות את הסיפור מעיניהן של הדמויות השונות.
שפה ואוריינות –
שימוש במילים לא שגרתיות או מופשטות: בַּסיפור, המציג סיטואציה מוכּרת ורלוונטית מחיי הילדים, משולבות מגוון מילים מופשטות. חלק מהן ניתנות להבנה מתוך הקֶשר לעלילה, וחלק מהן מיוצגות על ידי האיורים. דוגמאות למילים מופשטות בסיפור: "אומץ", "נועזים", "מעופים", "פטפוטים".
דוגמאות לפעלים לא שגרתיים בסיפור: "צופים", "רוטן", "מתעלם".
דוגמאות לתארים מיוחדים: "סגרירי", "זוהֵר", "ענק".
הבנת הטקסט ולשון הספר –
הבנת מסרים סמויים וגלויים: עלילת הסיפור קרובה לעולמם של הילדים, והסיטואציה המתוארת בו מוכּרת ורלוונטית. הילדים יכולים להזדהות עם הגיבורים וללמוד על קונפליקטים ועל התרתם. האיורים מסייעים לקוראים להבין את העלילה. קריאה חוזרת, התבוננות באיורים ושיח עליהם יאפשרו לילדים להעמיק את הבנת העלילה ולהשלים פערים בסיפור.
קריאה בספר מאפשרת לילדים לפגוש גיבורים שהם יכולים להזדהות איתם ועם מה שקורה להם. באמצעות שיח רגשי ניתן לפתח אצלם מוּדעות לתהליכים פנימיים שעוברים עליהם והכרה בנטיותיהם ובמאפייניהם האישיים.
התנהלות חברתית – הסיפור מציג מערכת יחסים מתגמלת שבה החברים לא מוותרים על החבר הכועס והנוטש וממשיכים להציע לו להצטרף. הם קוראים לו לשתף פעולה ואף מכינים לו "הפתעה" שתקל עליו להצטרף.
חשיבה יצירתית – לאורך הסיפור כולו ניכרים החשיבה היצירתית והדמיון של הגיבורים. גם את הקונפליקט החברתי הם מצליחים לפתור ביצירתיות.
ערכים חברתיים – הסיפור מציג מערכת יחסים מתגמלת המבוססת על ראיית האחר, על אמפתיה ועל התחשבות.
ערכים סביבתיים – הילדים בסיפור עושים שימוש חוזר בקרטון בדרך יצירתית ומהנה.
אהבת הספר וחדוות הקריאה – הסיפור מותאם לילדים צעירים, רלוונטי, מאפשר הזדהות ומציג קושי ואתגר שמטופלים על ידי פתרון יצירתי. כל אלה מקדמים את אהבת הספר ומטפחים את חדוות הקריאה.
הספר עוסק בתופעה נפוצה בחיי הילדים – קושי לוותר על משחק אישי עם חבר קרוב בעקבות הצטרפות חברים נוספים. ילדים צעירים מתנסים כל העת בשכלול מיומנויות חברתיות ועשויים להזדהות עם הסיפור.
הספר נותןתוקף לרגשות שונים, כמו קנאה, דחייה או בדידות, שעלולים להתעורר במקרים כאלה, ולצד זאת מציג אפשרות של שינוי חיובי בעקבות הרחבת מעגל החברים.
מרכיב רב-משמעות נוסף בספר הוא האמפתיה של החברים לרגשות הקשים של בֶּרְט, החשיבות שהם מייחסים לחברות עימו והדרך שלהם לצרף אותו ולא לוותר עליו.
כל אילו יכולים להיות הזדמנות מצוינת לשיח אורייני מורחב בגן שמתמקד ברגשות.
הטרמה – "הספר נקרא 'חברים הכי טובים'. למה הוא נקרא כך, לדעתכם? על מה יספר הספר?"
ניבוי – אפשר לעצור את הקריאה כאשר שון מצטרף למשחק ולהפנות את תשומת הלב של הילדים לאיור שבו ברט יושב בתוך הארגז תוך שהוא מפנה את גבו לחברים, ולשאול: "מה, לדעתכם, יקרה עכשיו?".
כדאי לקרוא את הספרבקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל ילד וילדה לעקוב אחרי העלילה והאיורים.
לאחר הקריאה הראשונה כדאי לשאול שאלות שמסייעות להבנת הסיפור ולהשתלשלות האירועים בו: "מה עושים ברט וארצ'י על הגבעה בכל יום?"; "לְמה הם 'הופכים'?"; "מה הכוונה במשפט: 'הם נעים בקצב של שניים'?"; "לָמה שון חיפש קופסה לעצמו?"; "מה קרה כששון ביקש להצטרף לברט ולארצ'י?"; "למה ברט הרס את הקופסה שלו?"; "מה עשו שון וארצ'י כשברט הפסיק לשחק איתם?"; "למה ברט התעלם כששון וארצ'י קראו לו?"; "מה שון וארצ'י הכינו לברט?"; "למה הוא חזר לשחק איתם?".
שיח רגשי – "איך ברט הרגיש כשרק הוא וארצ'י היו יחד?"; "למה ברט הרגיש מוזר כששון הצטרף?"; "איך ברט הרגיש כשאבא שלו אמר לו להיות בשקט?"; "למה ברט נשאר בבית אף על פי שהתגעגע לחבריו?"; "מה, לדעתכם, הרגישו שון וארצ'י כשברט הפסיק לבלות איתם?"; "למה שון וארצ'י המשיכו להציע לברט להצטרף אליהם ולא ויתרו עליו?"
להיות חברים הכי טובים – "ברט וארצ'י חברים הכי טובים. מה זה אומר? איך מרגישים כשנמצאים עם חבר או חברה טובים?"; "כשיש חבר או חברה הכי טובים, אפשר לשחק עם עוד חברים?"
(הַקפידו לגעת בנושא ברגישות, שכן לא לכולם יש חבר או חברה הכי טובים.)
הצטרפות למשחק – "איך, לדעתכם, הרגיש שון כשביקש להצטרף אל ברט וארצ'י?"; "ביקשתם פעם להצטרף למשחק? מה קרה? איך הרגשתם?"; "ספרו על פעם שהציעו לכם להצטרף למשחק. איך הגבתם?"; "איך הרגשתם כשמישהו ביקש להצטרף לשחק איתכם?"; "מה משתנה כשמישהו מצטרף למשחק?"; "מה מרוויחים כשמצרפים חבר למשחק?"
אפשר לשאול: "הייתם רוצים לשחק לפעמים עם חברים שאתם לא רגילים לשחק איתם?". אם הילדים ישיבו בחיוב, אפשר להמשיך ולשאול: "איך אנחנו יכולים לבקש מחבר או מחברה לשחק יחד?"; "האם אנחנו חייבים לקבל כל הזמנה למשחק?".
מומלץ לומר לילדים שאם בוחרים שלא לצרף מישהו למשחק או לא להצטרף לאחרים, כדאי לענות בדרך שלא תפגע בחבר או בחברה ולומר, למשל: "כרגע אני לא פנוי/פנויה."
כאשר נבחין בניצני חברויות חדשות בגן, אפשר להזמין את הילדים לספר על ההתנסות.
בתחילת הסיפור ברט נהנה לנוע בקצב של שניים ובהמשך גם בקצב של שלושה. אפשר להזמין את הילדים לחשוב על פעילויות שמתאימות למקצב של שניים, למשל להתנדנד יחד בנדנדה עולה ויורדת, ולעומתן – על פעילויות שעושים בשלושה, למשל קפיצה בחבל, כאשר שניים אוחזים בחבל והשלישי קופץ. אפשר לנסות ולבדוק מה היתרון של פעילות שכוללת כמה ילדים על פעילות בזוג, למשל נגינה משותפת בכלֵי נגינה, ארגון הגן לאחר משחק, משחק מחבואים ועוד ועוד.
משחק מוזיקלי – תוכלו להזמין שני ילדים לתופף על הברכיים או במקלות הקשָה בקצב אחיד. בכל פעם הזמינו ילד או ילדה נוספים להצטרף תוך ניסיון לשמור על הקצב. אפשר גם לערוך תרגיל דומה בהליכה שבו מנסים לעקוב אחרי קול רקיעות הרגליים.
הילדים בסיפור משחקים בארגזי קרטון והופכים אותם לחללית, לספינה ועוד. זאת הזדמנות מצוינת לעיסוק בקרטון בדרכים יצירתיות. ניתן להזמין את הילדים להביא ארגזי קרטון ולייחד מרחב בגן ל"קרטונייה" לשֵם יצירה ומשחק. כדאי להתייעץ עם הילדים ולבדוק איך היו רוצים שהמרחב ייראה, לברר איתם לְמה הם זקוקים, מה יהיו הכללים במרחב וכו'.
יש מקום ציבורי בסביבה שלכם שאתם אוהבים? כשתבקרו בו תוכלו לעצור לרגע ולחשוב מה עושה אותו נעים, איך הוא תורם לסביבה ואיך אפשר לשמור עליו. תוכלו למשל ליזום מבצע ניקיון או טיפוח עם משפחה וחברים.
סבא יאשקה ממציא המצאות מיוחדות כמו מנורת לילה שנכבית כשנרדמים או מצפה ציפורים תת־ימי. אילו המצאות מיוחדות שיסייעו לכם ולאחרים הייתם ממציאים? אפשר לדמיין, לצייר או לבנות מגרוטאות המצאות מיוחדות.
חבריו של הסבא בסיפור מספרים לנכד על הילד שסבו היה. שתפו גם אתם את ילדיכם – ספרו על הילדים שהייתם, מה אהבתם לעשות, לְמה אתם מתגעגעים, ושתפו בתמונות מילדותכם. כדאי גם לשאול את הילדים: מה הייתם מספרים על עצמכם כילדים צעירים יותר? איזה זיכרון משמח או מרגש במיוחד יש לכם מפעם?
בהשראת הסיפור תוכלו להכיר לילדיכם שירים שמזכירים לכם את ילדותכם, את המשפחה או את המקום שבו גדלתם, להאזין יחד ולשאול: האם גם לכם יש שירים שמזכירים לכם דברים?
כשסבא ואבא משוחחים בלדינו הילד מרגיש שהם מפליגים יחד לארץ רחוקה. כמה מרגש להבין, לדעת ולהגות מילים בשפה שאינה מוּכרת לנו. לאורך הספר שלובים מילים וביטויים בשפת הלדינו; תוכלו לחזור אל הסיפור בחיפוש אותן מילים – לנסות להגות אותן יחד ולחפש את פירושן.
הלאדינו (Ladino, סְפַּנְיוֹלִית) היא שפה ספרדית-יהודית ונחשבת לאחת משפות היהודים. מקורה בקהילת יהודי ספרד בימי הביניים, אשר לאחר שגורשה ב-1492 הוזמנה על ידי הסולטאן להצטרף לקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית. עם ההגירה לשם הביאו איתם המגורשים את הלאדינו, המערבת עברית וספרדית ונכתבת באותיות עבריות או בכתב רש"י, והנחילו אותה לקהילות שאליהן הצטרפו.
זיכרונות ילדות הם חלק חיוני מהזהות האישית. הם מחברים בין העבר להווה ומסייעים לנו להעמיק את ההיכרות עם עצמנו ועם אחרים. הקשר עם סבא – הילד בסיפור מתארח אצל סבו בחופשות ובסופי שבוע, ויש להם קשר אמיץ. הפעם הנכד זוכה להכיר צד נוסף של סבו ולהרגיש קרוב אליו מתמיד. בזכות המפגש עם חבריו של הסב ובזכות הרגע שהוא חולק איתם בשירה שמציפה אצלם זיכרונות ילדות ממולדתם, הנכד השובב והנמרץ פוגש את הילד השובב והנמרץ שגם סבו היה. תוכלו לשלב את הספר במערך לחיזוק הקשר הרב-דורי שבו התלמידים ייחשפו לזיכרונות ילדות מהדור המבוגר שבא מתרבויות שונות ויתוודעו אליהם. תוכלו לשלב את הספר גם בהקשר של יום המשפחה. בעקבות הסיפור אפשר להזמין לכיתה סבים וסבתות שיספרו זיכרונות מילדותם.
אפשר גם לבקש מהתלמידים לראיין את הסבים והסבתות ולהציג לפני הכיתה ביטוי, שיר, תמונה או סיפור ילדות שלהם.
אפשר לתעד חוויה משותפת או לכתוב סיפור על ביקור שכותרתו תהיה "מה עשינו יחד?".
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל תלמיד להתבונן באיורים, לעקוב אחר המתרחש ולהעצים את חוויית הקריאה.
קריאה חוזרת – מילים זרות מעוררות את סקרנותם של ילדים, והם אוהבים לשמוע מילים בשפות שאינן מוכרות להם. משום כך, לאחר קריאה ראשונה ברצף ניתן לקרוא את הסיפור שוב, והפעם להתעכב על המילים והביטויים בלאדינו, לנסות לַהגות אותם יחד ולהבהיר את פירושם.
לאחר הקריאה כדאי לשאול שאלות הבנה: "מתי הילד מגיע לבקר את סבא?"
"באיזו שפה סבא ואבא מדברים?"
"לְמה הנכד מחכה במיוחד כשהוא מגיע לביקור אצל סבא?"
"איך הנכד מבלה עם סבא?"
"את מי סבא ונכדו פוגשים בדרך לים?"
"מה סבא מספר לנכדו?"
"מה כוכבה מספרת לילד על סבו?"
"מה קורה בים, כשהחבר מתחיל לנגן והגשם מתחיל לטפטף?"
"מה קורה בסוף הסיפור?"
מנגינת הגעגוע – כשסבא והילד צופים בתחזית, סבא עוצם עיניים ומאזין למנגינה. כאן תוכלו לשאול:
"למה סבא מתרגש מהמנגינה? מה היא מעוררת בו?"
"גם לכם יש מנגינות או שירים שמזכירים לכם כל מיני דברים?"
"אֵילו זיכרונות מיוחדים יש לכם מפעם?"
מומלץ להשמיע לתלמידים שיר או מנגינה שמעלה בכן, המורות, זיכרונות, לשתף בהם את התלמידים ולעודד אותם לשתף בזיכרונות שלהם.
אפשר לחלק את תלמידי הכיתה לקבוצות קטנות ולשאול: "מה, לדעתכם, אפשר לעשות כשמתגעגעים?"
"לְמה בילדותכם הצעירה יותר אתם מתגעגעים? אולי למאכל? לגננת? למקום? ואולי לארץ אחרת שחייתם בה פעם?"
קשר משפחתי – אפשר לחלק את תלמידי הכיתה לקבוצות קטנות ולבקש מהתלמידים לשתף בחוויות ובסיפורים.
ניתן לשאול:
"כיצד אתם נוהגים לבלות עם סבא וסבתא או עם בני משפחה מבוגרים אחרים?"
"אֵילו דברים אתם נהנים לעשות עם סבא וסבתא או עם בני משפחה מבוגרים אחרים?"
"האם גם לכם יש כינוי בעברית או בשפה אחרת?"
"האם גם סבא וסבתא שלכם מדברים בשפה נוספת? איזו?"
בהשראת הסיפור תוכלו לחקור מהי תחזית, ולשאול:
"לָמה אנו זקוקים לתחזית?"
"אֵילו תחזיות יש?"
"איך קוראים לאנשים שעוסקים בחיזוי מזג האוויר?"
"אילו נתונים הם יודעים לחזות?"
אפשר לצפות בסרטונים של תחזיות מזג אוויר שונות ולהשוות ביניהן.
אפשר להתוודע לסמלים השונים, לנסות לקרוא אותם לפני שהתמונה על המִרקע או על הצג מתחלפת ולהקשיב למנגינות ברקע.
אפשר לעקוב אחר תחזית מזג האוויר באמצעי התקשורת השונים ולרכז את המידע בטבלה שבועית בכיתה או לתת לתלמידים לבדוק בעצמם את מזג האוויר על פי מראה השמיים, לבדוק טמפרטורה בעזרת מדחום מתאים, לבדוק את מצב הרוח ועוד.
מה תרצו שתהיה התחזית היום?
מושלג? שמשי? סוער? כל תלמיד ותלמידה יכולים ליצור ולצייר את התחזית שהיו רוצים להיום.
תוכלו לערוך פעילויות משעשעות בהשראת הדימויים שבסיפור –
משחק קולות ותיאורים:
"לכוכבה יש קול של הרים מושלגים, ולסבא קול נמוך כל כך, כמו ים המלח." הציגו לפני תלמידים תמונות או סרטונים של הרים מושלגים ושל ים המלח ובקשו מהם להתאים בין התמונה או הסרטון לתיאור בספר.
בהמשך ניתן להשמיע לתלמידים קולות שונים, צלילים או מנגינות ולבקש מהם לנסות לדמיין ולתאר כמו מה הם נשמעים להם.
יוצאים החוצה – "והים נראה עכשיו כמו חיה גדולה שלא מצליחה לשבת בשקט" – כשהילד מתאר את הים, הוא בוחר בדימוי שנובע מעולמו הפנימי, שהרי גם הוא משתדל להיות בשקט ולא לקפץ ולתופף על כל דבר שהוא נתקל בו בדרך.
ניתן לבקש מהתלמידים להצטייד במחברת ובכלי כתיבה ולצאת בקבוצות קטנות אל חצר בית הספר, ושם לאפשר להם להשתהות, להביט בעננים ולדמיין כמו מה העננים נראים.
ספרים שהגיבור או הגיבורה בהם אינם מושלמים ועושים טעויות, מעוררים הזדהות ומאפשרים שיח על נושאים שלא תמיד קל לדבר עליהם ישירות. נצלו את הספר לשיחה ולשאילת שאלות על המעשים והרגשות של הדמויות, ובעקבותיהן הילדים יוכלו לבטא מחשבות ותחושות מעולמם הפנימי.
כדאי לשאול את הילדים: "מה חשבתם על הדברים שאמר צ'יקו לפילחס?" "באילו מצבים יכולות להיאמר מילים פוגעות?", לשוחח איתם על מצבים דומים שהתמודדו איתם ולשאול: "אמרתם פעם דברים שהתחרטתם עליהם?" "ביקשתם סליחה?" "איך הרגשתם אחר כך?"
תוכלו לסייע לצ'יקו לבקש סליחה מפילחס בדרכים שונות – במכתב, בציור, בשיר או בריקוד. ה"עזרה" לצ'יקו תאפשר לילדים לפתח את המיומנות לבקש סליחה ולעשות תיקון גם במצבים שנראים קשים.
תוכלו לערוך תחרות קליעה משלכם בהשראת הסיפור. אפשר להכין חץ וקשת ממקלות ומגומי תפירה, או לקלוע כדורים לתוך דלי בתורות. אל תשכחו להחליט איזו חיה מחיות היער אתם!
הספר עוסק בהתמודדויות המוכרות לילדים מחייהם: כעס, פגיעה, חרטה וסליחה בין חברים. ההרחקה אל דמויותיהם של ארנב ופיל מאפשרת לגעת ברגעים שבהם חברים מחליפים ביניהם מילים קשות, ולהתבונן בחוויה של שני הצדדים: הפוגע והנפגע.
הספר מציע לילדים אפשרות לתיקון דרך לקיחת אחריות על מעשים שהם מתחרטים עליהם, דבר שלפעמים נחווה כבלתי אפשרי כמעט.
בהשראת הספר תוכלו לקיים בכיתה שיח רגשי ולפתח את המיומנות של בקשת סליחה אמיתית וכנה.
כדאי לקרוא את הספר כך שלכל ילד העותק האישי שלו. באופן זה יתאפשר לכל אחד לקרוא בקצב שלו ולעיין באיורים.
עצירת ניבוי – הריצה של צ'יקו לכיוון הבית של פִּילְחָס מתוארת בהרחבה. עִצרו בעמוד אחרי המשפט "דילג מעל שיחים ותלוליות" ושאלו את הילדים: "מה, לדעתכם, יקרה בהמשך?".
הבנת הסיפור – "מה ניסה צ'יקו למנוע? כיצד חשב למנוע זאת? למה הוא חשב שאם פילחס ישמע את המילים שאמר, הם כבר לא יהיו חברים? מה גרם לו להישאר ולבקש סליחה אף על פי שחשב ללכת?"
חרטה וסליחה – "איך, לדעתכם, הרגיש צ'יקו כשפילחס שמע את המילים שאמר? איך הרגיש פילחס? איך צ'יקו הרגיש כשהוא ביקש סליחה מפילחס? למה, לדעתכם, פילחס סלח לצ'יקו? קרה לכם שכעסתם ואמרתם דברים שאחר כך התחרטתם עליהם? מה עשיתם אחר כך? איך אתם מרגישים כשאתם צריכים לבקש סליחה? איך אתם מרגישים כשמבקשים מכם סליחה? לפעמים אומרים שמילים יכולות לכאוב יותר ממכות – לְמה הכוונה? מה אתם חושבים על זה? איך סולחים לחבר שאמר לנו משהו מעליב?" תוכלו להשתמש בדימוי של משחת שיניים, שברגע שהיא יוצאת מהשפופרת, קשה להחזיר אותה למקומה.
כדאי להמשיג עם הילדים את המושג קבלת אחריות – צ'יקו היה יכול להכחיש שאמר את הדברים או להגיד שהוא לא אחראי להם, כי הוא באמת האמין שפילחס לקח לו את החיצים, אך בסופו של דבר הוא החליט לבקש סליחה על המילים האיומות שאמר.
תוכלו להתייחס גם לביטוי עור של פיל – שאלו את הילדים אם שמעו אותו בעבר והסבירו להם את משמעותו. לאחר מכן תוכלו שאלו אותם את השאלות האלה: "האם, לדעתכם, לפילחס יש עור של פיל? האם מי שנראֶה גדול וחזק אינו נפגע ממילים? האם עור של פיל הוא דבר טוב או רע? האם הייתם רוצים שיהיה לכם עור של פיל? באילו מצבים?"
כדאי לדבר על היחס, או ההבדל הפיזי, בין פילחס לצ'יקו. בסיפור זה נשברת התפיסה הרוֹוַחת שלפיה הגדול הוא החזק, מכיוון שדווקא הפיל הגדול הוא עדין נפש.
לאחר הקריאה תוכלו להסב את תשומת ליבם של הילדים לפרטים שונים באיורים ולשאול: "איך נראים הבתים של כל אחת מהדמויות? מה אפשר ללמוד מהם על הדמויות השונות? // "בעמוד שבו צ'יקו מחפש את החיצים, חלק מהפריטים מודגשים בצבע, וחלק מהם בהירים ודהויים יותר. מה, לדעתכם, ניסה המאייר להמחיש?".
התייחסות להאנשה – פילחס וצ'יקו לבושים בבגדים, והם עומדים כמו בני אדם. תוכלו לשאול את הילדים למה הם מאוירים ככה, לדעתם, ולהסביר להם את המושג "האנשה".
שאלו: "באיזה אופן ניתן לראות באיורים את התנועה המהירה של צ'יקו?". באפשרותכם להציע לילדים להתנסות בציור של דמות רצה בהשראת האיורים.
הסיפור מתחיל בכעס של ציקו, נמשך בחרטה ובבהלה על המילים שאמר ומסתיים במילות שמחה ואהבה לפילחס.
כדי לתת ייצוג למנעד הרגשות וכדי לבדוק עם התלמידים אם הם זוכרים מקרים או ימים שבהם הרגש שלהם כלפי מישהו או משהו השתנה, אפשר להציע להם לנהל שיח בזוגות, כך שהאחד יגלם את תפקידו של פילחס, והאחר יגלם את תפקידו של צ'יקו.
במליאה שאחר כך אפשר לסכם את השיחות ולהתמודד עם שאלות נוספות, למשל: "מה היה קורה אילולא סלח פילחס לצ'יקו?".
כדאי לעודד את הילדים להביע דעה באמצעות שאלות, למשל: "האם פילחס היה צריך לסלוח? למה כן? למה לא?"
אחרי המשבר צ'יקו מעריך מחדש את חברו הטוב פילחס. תוכלו להזמין את הילדים להכין כרטיס ברכה לחבר או לחברה לכיתה שבו יציינו את הדברים הטובים שהם רואים בהם. החבר או החברה ייבחרו בהגרלה או בחלוקה שלכן מראש.
בהשראת האותיות המאוירות שבספר אפשר ללמד את הילדים לכתוב את המילה "תודה" או "סליחה" בכתב בלון.
תחרות "טלפון שבור" – אפשר לחלק את הכיתה לשתי קבוצות או יותר ולבקש מילדי כל קבוצה לעמוד בטור. הראשון בכל טור יקבל מכם פתק עם מילה כלשהי, זהה לשני הטורים, והוא יצטרך להעביר אותה הלאה על ידי לחישה באוזנו של מי שאחריו וכן הלאה. האחרון בטור יצטרך לכתוב על הלוח את המילה ששמע. הקבוצה שתצליח להעביר את המילה הנכונה במהירות הגדולה ביותר היא המנצחת.
מה מהיר ממה? בחרו שני מתנדבים. כִּתבו על הלוח הנחיה, כמו: "קִפצו על רגל אחת שלוש פעמים", "סמנו לב עם שתי ידיים", "תנו 'כיף' למי שהכי קרוב אליכם", או "התיישבו על כיסא." אחד מהשניים צריך לומר את ההנחיה הכתובה במהירות המרבּית, והשני צריך לבצע אותה במהירות המרבית. על יתר תלמידי הכיתה לקבוע מה מהיר ממה: לומר או לעשות.
בעקבות הקריאה תוכלו לשוחח על חשיבות הקשר המשפחתי ולשתף בזיכרונות של רגעים קרובים ומיוחדים עם סבא וסבתא, לספר על השורשים, על המאכלים ועל התרבות המשפחתית שלכם וכן על חפצים שעוברים במשפחה.
גם אתם רוצים חפץ שיזכיר לכם דברים ויעזור לכם להתגבר על קושי ועל געגוע? תוכלו ליצור מחרוזים שרשרת או צמיד, לצבוע אבן קטנה, או כל רעיון אחר, ולהחליט מה צריך לעשות עם החפץ כדי להיזכר או להתעודד: לסובב? למחוץ? ללטף? להעביר ליד השנייה?
יהדות בבל, או יהדות עיראק, היא הקהילה היהודית באזור מֵסוֹפּוֹטַמְיָה בעיראק המודרנית ונחשבת מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר.
מבצע העלאת יהודי עיראק לישראל היה אחד ממִבצעי העלאת היהודים ארצה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. לרוב הוא מכונה מבצע בבל, אך הוא מוכר גם כמבצע עזרא ונחמיה, שֵם שניתן על שמם של עזרא ונחמיה, מנהיגי היהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילת תקופת בית שני.
את המבצע תכננו וביצעו ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וארגון ה"ג'וינט" באמצעות טיסות מעיראק לקפריסין.
ממשלת עיראק הלאימה את רוב רכושם של העולים.
עִבְרוּת שמות העולים לארץ ישראל החל כבר בתקופת היישוב ונשא לעיתים מִטען סמלי רב, למשל שלילת הגלות. גם שמה של גיבורת הסיפור, "שוהם", הוא עִברות; בעיראק היא נקראה "סוּהַם". הנוהג לעברת שמות פסק בשנות ה-90 של המאה ה-20. שתפו בנוהג זה את תלמידי הכיתה ושִלחו אותם לבדוק עם בני משפחתם אם הם מכירים מישהו ששמו שוּנה עם הגעתו ארצה.
"כדי שתזכרי מניין באת": הצמיד של שוהם מסמל את החיבור שלה לסבתה ולמקום שממנו הגיעה. הספר יכול לסייע בהבנת החוויה של ילדים עולים או של בני משפחה שעלו.
ניתן לשלב את הספר במפגשי תרבויות. באמצעותו יתאפשר לתלמידי הכיתה לחזק את הקשר הבין-דורי, להרחיב את הידע על שורשיהם, להכיר סיפורים ונקודות מבט שונות ולהיחשף לתרבויות נוספות.
הסיפור מתאים גם למועדים אחרים לאורך השנה, למשל שבוע העליות ויום העצמאות, וכן ליום המשפחה, שבו בקריאת הספר מומלץ להדגיש הקשר של שוהם עם סבתה.
בעקבות הסיפור ניתן להסביר לתלמידים על המושג "עלייה" ולתווך להם מעט מהחוויה של מי שהגיעו לישראל ממדינה אחרת. בין השאר, אפשר לקיים בכיתה מפגשי תרבות שאליהם יוזמנו בני משפחה שונים שעלו ארצה וישתפו בחווייתם האישית.
פרידה ומעבר – הסיפור יכול לעודד ולהעצים תלמידות ותלמידים בעת מעבר, פרידה או הסתגלות למקום חדש באמצעות הזדהות עם התמודדותה של שוהם ועם הקושי שלה להיפרד מהמוּכר והאהוב ולעזוב אותם מאחוריה.
כדאי לקרוא את הסיפור כך שלכל ילד העותק האישי שלו. באופן זה יתאפשר לכל אחד להתבונן באיורים, לקרוא בקצב האישי שלו, להבין טוב יותר את המתרחש בסיפור ולהעצים את חוויית הקריאה.
קריאה בשתי פעימות ונקודת עצירה: הסיפור ניתן לקריאה ברצף, אך במקרה הצורך תוכלו לקרוא אותו בשתי פעימות ולעצור לפני העלייה לארץ ישראל.
בנקודת עצירה זו אפשר לשאול ולנבא: "מה, לדעתכם, יקרה כששוהם ומשפחתה יגיעו לארץ ישראל? איך שוהם תרגיש, לדעתכם? האם היא תתרגל למקום החדש? נמשיך ונגלה!"
לאורך קריאת הסיפור וגם בעקבות הקריאה תוכלו לשאול כמה שאלות הבנה, למשל: "מה ננה עזיזה אומרת לשוהם כשהיא רואה שפניה עצובות? למה כל כך חשוב לה ששוהם תחזיק חזק את הפיתות? מה שוהם מספרת על חוויית הטיסה לארץ ישראל? מה אומר לה אביה, בנסיעה המרעידה במשאית? כיצד היא משתמשת בצמיד ב'עולם החדש'?"
הקשר הבין-דורי – שוהם אוהבת מאוד את סבתה ולהפך. בעקבות הקריאה תוכלו להסב את תשומת ליבם של הילדים לקשר המיוחד ביניהן באמצעות דוגמאות לפעולות שהן עושות יחד בעיראק ובישראל. שיח שיתופי על הקשר של התלמידים עם סבם או סבתם הוא הזדמנות לקרב אותם לנושא זה.
מה דעתנו?– "איך, לדעתכם, מרגישה שוהם כשאימה מחליקה לה את הצמיד מהיד? מה, לדעתכם, כוונתה במשפט 'וכל העולם שלי החליק לי מהידיים?' מדוע, לדעתכם, היא רצה אל סבתה לשמוע את הצמידים שלה? מה הצמיד גורם לה להרגיש? איך היא מרגישה בישראל?"
מהסיפור אלינו – בקבוצות קטנות ניתן לשאול ולשתף: "קרה לכם שנאלצתם להיפרד ממשהו שאתם כבר מכירים ואוהבים? איך הרגשתם? מה עזר לכם?"
חפץ קרוב ללב – "יש לכם או היה לכם בעבר חפץ שעזר לכם להרגיש ביטחון, להתגבר על קושי או להיזכר במשהו או במישהו? תרצו לשתף מה הוא היה וכיצד הוא עזר לכם?"
מעברים והתחלות חדשות – האם עברתם לגור במקום אחר – מדינה, עיר, בית או מלון?
גם אם לא, אתם בוודאי זוכרים שעברתם מהגן אל בית הספר, נכון?! איך הרגשתם כשעזבתם את הגן, שהיה מוכר לכם היטב, ועברתם לבית הספר? ממה היה לכם קשה להיפרד? לאילו דברים התגעגעתם? אילו דברים יכולים לעזור כשעוברים למקום חדש? אילו דברים למדתם במקום החדש?"
יש לנו זה את זה – תוכלו לחזור אל הסיפור ולבדוק באילו הזדמנויות נאמר לשוהם "יש לנו זה את זה". בחנו יחד באילו הזדמנויות בכיתה המשפט הזה יכול להתאים ולעודד, ושאלו: "באילו מצבים בחייכם המשפט הזה התאים והייתה לו חשיבות בעיניכם?"
כדי לא לגרוע מחוויית האסתטיקה של הקריאה, כדאי לבחור נושא אחד לשיחה בכל מפגש חוזר עם הספר.
בעקבות הסיפור תוכלו לחפש יחד במפה ולחקור: "איפה נמצאת עיראק? מהי עיר הבירה שלה? איפה זורם החִִִדֶקֶל? מה המרחק בין עיראק לישראל?"
ניתן לחזור אל הספר, להתבונן בפרטים הקטנים שבאיורים ולהבחין במאפיינים מתרבותה של שוהם – תלבושת מסורתית, עוגיות תמרים, כלים מיוחדים, כמו: עששית או מכתש ועֱלי, תמונות נוף, מנהג שתיית תה, מבנה הקשתות בחדרי הבית. ומה עוד?"
שיתוף הורים – תוכלו לבקש מתלמידי הכיתה להביא תמונה, כלי מיוחד או חפץ המאפיינים את תרבות משפחתם ולהציג אותם בכיתה.
תוכלו לבקש גם מההורים להביא לכיתה חפץ או מאכל שמאפיינים את התרבות המשפחתית שלהם ולספר עליהם.
במכתב ההסבר להורים כדאי להוסיף את השאלות המנחות האלה:
*איזה חפץ בביתכם מספר על השורשים שלכם?
*איזה מאכל מסורתי אהוב על המשפחה?
*האם יש לכם פְּריט שיש סיפור מעניין מאחורי השימוש בו?
תוכלו להעמיד תערוכה כיתתית של הפריטים השונים ולהציב ליד כל פריט שלטים קטנים עם שם התלמיד והסבר קצר. התלמידים יוכלו להציג את החפצים ולהכיר את השורשים של חבריהם.
הכנת צמידים בהשראת הצמיד של שוהם תוכלו להכין צמידים על ידי השחלת חרוזים. אפשר לשלב בצמידים חרוז שעליו כל אחד יכתוב מילה מעצימה שתעזור לו לזכור משהו או להתגבר על משהו, למשל: "אומץ", "ביחד", "משפחה", "חבר".
זהו ספר מיוחד הנוגע בעדינות בהתמודדות עם מצב גופני או רגשי מורכב של חבר. אנו מציעים לכם, ההורים, לקרוא את הספר לפני ההקראה המשותפת, כדי להתאים את הקריאה והשיחה לתוכן הייחודי של הסיפור, ולעולמו הייחודי של ילדכם.
חברו של דויד שם לב מיד כשמשהו משתנה בהתנהגותו. תוכלו לשוחח ולשתף: שמתם לב פעם שאדם קרוב ואהוב עליכם מתנהג שונה מהרגיל? מה עשיתם? מה דעתכם על מה שעשה החבר של דויד?
מה יכול לנחם ולשמח אתכם בעת קושי? מילה טובה? ספר מרגש? ואולי צעצוע? תוכלו להכין קופסה ובה מאגר רעיונות למקרה הצורך: חפצים משמחים, מסרים מעודדים ומילים טובות.
לילדכם יש חבר או בן משפחה שמתמודד עם מצב גופני או רגשי מורכב? תוכלו להציע לו לכתוב מכתב עידוד וחיזוק. השתמשו במילים מעודדות כמו: אני כאן בשבילך, אתה חזק, אנחנו חברים ואוהבים אותך. והוסיפו ציור משמח.
זהו סיפור על חברות מיוחדת בין שני ילדים המסופר מנקודת מבטו של ילד. ניתן לחזור ולקרוא בסיפור כשתרצו לשוחח על משמעותה של חברות טובה.
כל אחד הוא מיוחד – לכל דמות בסיפור הייחוד והאתגר שלה: לדויד יש פרחים במקום שיער, המורה אלרגית לאבקנים, ובאיורים ניתן לראות ילדה בכיסא גלגלים וילדה אחרת שמרכיבה משקפי ראייה. גם בכיתה לכל תלמיד ותלמידה הייחודיוּת והאתגרים שלהם. אלה יכולים לבוא לידי ביטוי ברקע משפחתי שונה, באלרגיות, בקשיים רגשיים ועוד. הסיפור מאפשר לילדים להזדהות עם האחר, להכיר נקודות מבט שונות ולטפח אמפתיה. ניתן לקרוא יחד את הספר, להתבונן באיורים ולשוחח על הייחודיות של כל אחד ואחת, על שוני, על אתגר ועל התמודדות איתו.
נקיטת יוזמה והתגייסות לטובת חבר – כמו לדויד, לכולנו יש תקופות שבהן אנחנו לא במיטבנו. בסיפור חברו הטוב של דויד שם לב שדויד לא בטוב ומחפש דרך לעזור לו: הוא יוזם איך לעזור לדויד, וכך נותן השראה גם לשאר החברים בכיתה. בהשראת הסיפור תוכלו להקים מערך נקיטת יוזמות למען החברים: תוכלו לחשוב יחד על מצבים שונים שאפשר לשמח או לעזור בהם, לתכנן איך לעשות זאת ולחלק תפקידים. לדוגמה, תוכלו לעשות מחוָוה לחברה מהכיתה לרגל הולדת אח קטן או מחווה לחבר חולה שלא הגיע לבית הספר. יוזמות כאלה יחזקו את הקשרים בין הילדים, את הרגישות לאחר, את הראייה את האחר במצבים השונים ואת היכולת לתכנן ולשתף פעולה.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל ילד וילדה להתבונן באיורים, לעקוב אחר המתרחש ולנהל שיח רגשי על הסיפור באווירת קִרבה, המעודדת פתיחות והקשבה.
לאחר הקריאה כדאי לשאול: "מי מספר לנו את הסיפור?"; "מה השתנה בהתנהגותו הרגילה של דויד?"; "ממה פחדו החברים כשדויד נותר רק עם הענפים?"; "באיזו דרך עזר החבר לדויד?"; "מה עשו שאר החברים בכיתה בעקבות דויד?"; "מדוע החבר המשיך לאסוף פרחי נייר גם אחרי שלדויד שוב צמחו פרחים על הראש?".
כדאי למקד את הילדים בחוויה רגשית שהם יכולים להזדהותאיתה – "למה דויד פתאום חובש כובע?"; "כיצד לדעתכם דויד מרגיש כשהפרחים נושרים וכולם מתרחקים ממנו?"; "למה, לדעתכם, החבר לא פוחד להיפצע מענפיו של דויד, שלא כמו שאר הילדים?"; "מה דעתכם על מה שהחבר עושה למען דויד?"; "מדוע הילד מתעקש להישאר חבר של דויד?"
מהסיפור אלינו – אומנם הפרחים שעל ראשו הופכים את דויד לייחודי, אך כמוהו לכולם יש תקופות שבהן הם "פורחים" ותקופות שפחות. בקבוצות קטנות תוכלו לשאול: "קרה לכם שהתנהגתם שלא כהרגלכם?"; "קרה לכם שמצב הרוח שלכם השתנה?" מה גרם לכך? מה עזר לכם להתמודד?"; "שמתם לב פעם שחבר או חברה מתנהגים שלא כרגיל? מה עשיתם? מה, לדעתכם, כדאי לעשות במצב כזה?"; "חברו של דוד מצא דרך 'להחזיר לו את הצבעוניות'. באילו עוד דרכים ניתן לתמוך בחברים כשהם לא במיטבם?".
חברו של דוד מתאר אותו כ"מתוק ועדין, בדיוק כמו עלי הכותרת של הפרחים על ראשו", מספר כמה הוא אהוב על כולם, וכמה הוא נהנה במחיצתו. בהשראתו תוכלו לעודד את התלמידים לראות את הטוב ולתאר את חבריהם לכיתה באופן חיובי.
תעביר את הפרח – בפעילות זו מתחלקים לשתי קבוצות ויושבים במעגל. כל מעגל מקבל פרח. על התלמידים להעביר את הפרח למי שיושב לימינם ולומר עליו מילה טובה. עם סיום הסבב עליהם להעביר את הפרח למי שיושב לשמאלם.
פרח לחבר – אפשר לצייר פרח או ליצור פרח באוריגמי. כל תלמיד יגריל שם של תלמיד אחר, יכתוב על הפרח שהכין תכונות של החבר שעלה בגורל ויעניק לו את הפרח.
פרחים לשעת צרה – תוכלו ליצור עם התלמידים קופסה ובה פרחים עם מילים טובות ומנחמות שהתלמידים יוכלו לשלוף בכל עת שירגישו צורך.
ילדות וילדים נהנים להסתכל באיורים ושמים לב לפרטים שלא בהכרח מופיעים בסיפור. במהלך הקריאה כדאי להצטרף אליהם, להתבונן יחד בספר ולגלות כיצד האיורים מוסיפים הנאה ושעשוע לטקסט הכתוב ולחוויית הקריאה המשותפת.
האם גם אתם הצטרפתם פעם לפעילות כלשהי מבלי לדעת מראש מה תהיה התוצאה? נסו להיזכר עם הילדים ברגעים משותפים כאלה – למשל בטיול משפחתי ליעד לא ידוע, או בהכנה יחד של מאכל חדש ולא מוכר.
זה משהו עגול? משהו ירוק? משהו נעים? תוכלו ליהנות ממשחק רמזים משפחתי – כל אחת ואחד בתורם חושב על חפץ, ושאר בני המשפחה מנסים לנחש מהו ע"י שאילת שאלות תיאור – האם תצליחו לגלות מהו ה"משהו"?
החברים בסיפור נהנים לשבת מול הים ולצפות בשקיעה – גם אתם מוזמנים לצאת אל החוף, לפארק או אפילו לרחוב, וליהנות ממראה השמיים בזמן שהשמש נעלמת. כדאי גם לקחת אתכם דף וצבעים ולצייר יחד שקיעה משלכם או דברים יפים אחרים שאפשר להתפעל מהם אם רק מסתכלים מסביב.
שפה ואוריינות – היכרות עם הסוגה PICTUREBOOK, אשר מאפשרת לילדים הצעירים לקרוא בסיפור ודרך האיורים שבו לגלות את השתלשלות העלילה ולהעמיק את ההבנה.
ניצני קריאה – בשל המֶלֶל המועט מתאפשר לילדים לחזור ולספר את הסיפור בעצמם ולגלות את הקשר בין המילים הכתובות למילים הנקראות. למרות היותו מצומצם במלל כתוב ניתן לקדם באמצעותו מגוון היבטים אורייניים. המילה "משהו", למשל, מופיעה פעמים רבות לאורך הסיפור ומתאימה מאוד לחקר אורייני, הן בנוגע לידע על אותיות והן מבחינה סמנטית.
מורפולוגיה – השורש ח-פ-ש מופיע בהטיות שונות: "חיפושים", "אחפש", "מחפשים" וכו'. אפשר וכדאי לחשוף את הילדים לקשר בין המילים.
שמות תואר – עלילת הסיפור מתקדמת כאשר כל דמות מוסיפה תארים ל"משהו".
כישורי חיים – הספר יכול לזמן שיח על הקשבה, ניסיונות הצטרפות למשחק וקידומם.
הכוונה עצמית – ויסות. הסיפור מקדם מיומנויות זו דרך הציפייה, ההתאפקות והגילוי שבאים בעקבותיו. כמו כן גיבורי הסיפור מגלים גם הם אורך רוח. הם מכבדים את רצונו של עכבר לא להרחיב בתשובתו ומחליטים להצטרף אליו מבלי לדעת באופן ברור ומובהק את התכלית.
מיומנויות חברתיות – טיפוח מערכות יחסים מתגמלות – גיבורי הסיפור נרתמים לסייע לחברם עכבר למצוא את אותו "משהו". כמו כן שיח בעקבות הסיפור יוכל להוביל לעיסוק במיומנות הצטרפות לפעילות/משחק, מיומנות שחשוב מאוד לפתח בגיל הרך, ושפעמים רבות ילדים מתקשים בה.
מיומנויות קוגניטיביות, פיתוח חשיבה יצירתית ודמיון – הקוראים מוזמנים להרחיב את גבולות המחשבה והדמיון שלהם באמצעות מילות התיאור הנאמרות על ידי הגיבורים. תיאורים אלו מזמינים אותם לחשוב ולנסות לחבר אליהם את ידע העולם הקודם שלהם וליצור הקשר לוגי לכדי מושג שאינו ידוע עד לסוף הסיפור.
משהו מעולם הילדים – כשארנבת ושאר החברים עוברים ליד עכבר, סקרנותם מתעוררת, והם שואלים בזה אחר זה: "מה אתם מחפשים?". הם אומנם לא יודעים את התשובה לשאלה, אך מצטרפים לחיפוש ומדמיינים לעצמם כמה נהדר, מקסים, נוצץ או גדול יהיה ה"משהו" שימצאו. בדומה לדמויות בסיפור, גם ילדים בגילאי גן מוּנָעִים על ידי חדוות הגילוי.
"גם אני אצטרף!", "גם אני יכול!" סקרנות, דמיון והתלהבות מניעים ילדות וילדים להיענות לחוויות ולאתגרים, לפעול, להצטרף, להתנסות ולהתפעל מהדברים הפשוטים, היומיומיים והמפליאים סביבם – בין שזו שקיעה מרהיבה, ובין שזו שיירת נמלים שהם עוקבים אחריה עד שהן מגיעות לקן.
תוכלו להרחיב את השיחולשלב את הסיפור בהזדמנויות שונות, למשל כאשר תרצו להעצים מסירות ומאמץ שילדים מגלים ולתת להם ביטוי, כשתרצו לעודד התנסות באתגרים והצטרפות לחוויות שונות, כשתרצו לאתר הזדמנויות לקידום תהליכי חקר ועוד… מתאים לשלב את הסיפור גם בשיח על נושאים שונים: חברוּת, הושטת עזרה, הבנת רגשות האחר וכוונותיו, דרכים להצטרפות למשחק ופעילות עם חברים.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל אחד לעקוב אחר האיורים המשלימים את הסיפור הכתוב ולהבין טוב יותר את סופו.
עצירה לשאלות ניבוי: בכל פעם שאחת הדמויות נוקבת בשם תואר ל"משהו" (נהדר, מקסים, גדול, נוצץ), אפשר להזמין את הילדים לשער מהו אותו "משהו". בעמוד שלפני אחרון מאוירים החברים כשהם מביטים בפליאה בַּ"משהו" שמצאו, ומופיעים כל שמות התואר שצוינו. כאן כדאי להזמין את הילדים לשער מה יכול להיות משהו שהתיאור שלו יכול לענות לכל שמות התואר גם יחד.
לאחר הקריאה תוכלו לשאול כמה שאלות שיעזרו לכן לוודא שהסיפור הובן: "מדוע עכבר חופר באדמה?", "האם הוא היה זקוק לעזרת החברים?", "האם ארנבת ושאר החברים שהצטרפו ידעו מה עכבר מחפש?", "למה הם החליטו להצטרף לחפירה?", "מה הם ראו כשעלו על ערימת החול?"
מהסיפור אלינו: גם אני! – ניתן לשאול: "אילו הייתם עוברים ליד עכבר, האם הייתם מצטרפים לחיפוש גם אם לא הייתם יודעים מהו הדבר שמחפשים?". אם התשובה תהיה חיובית, תוכלו לשאול: "למה כן?". אם התשובה תהיה שלילית, תוכלו לשאול: "למה לא?". שאלות נוספות: "קרה לכם שהצטרפתם לחוויה, למשחק עם חבר או לפעילות כלשהי מבלי לדעת מה בדיוק מתכננים או עושים?", "איך הרגשתם?"
מצטרפים ועוזרים – "כיצד, לדעתכם, מרגיש עכבר כשהחברים נחלצים לעזרתו?", "האם הוא רצה שהם יצטרפו?", "מה הם יכלו לשאול אותו כדי להצטרף?", "האם עזרתם פעם לחבר או לחברה או שהם עזרו לכם?"
"משהו-משהו!" – ייתכן שהביטוי אינו מוכר לילדים. תוכלו להסביר את פירושו ולשאול: "על אילו דברים הייתם אומרים שהם 'משהו-משהו'? אולי על העוגיות של סבתא? אולי על עץ הלימון שבחצר? אולי על הציור שציירתם אתמול?"
החברים בסיפור נהנים מהנוף ומתרגשים ממנו. כדאי ללמד את השיר "מי שלא מביט מפסיד", שכתבה והלחינה דתיה בן דור. בהמשך אפשר לשאול את הילדים: "מאילו עוד דברים, לדעתכם, אפשר ליהנות אם רק נביט?", "על מה אתם נהנים להסתכל כשאתם מטיילים בחוץ?". אפשר להזמין את הילדים לצלם או להביא תצלומים של נופים שאהבו או התרגשו מהם במיוחד, ולערוך יחד תערוכה.
משהו גדול? משהו מצחיק? משהו רך? בהתחקות אחר הסיפור יוכלו גם הילדים לחפש משהו שאינם יודעים מהו: הגננת תחביא בכל פעם חפץ אחר, והילדים יחפשו אותו לפי רמזים ושאלות. פעילות זו תעורר ריגוש ושעשוע רב ותזמן שיתוף פעולה, מאמץ משותף, למידה של תיאורים שונים ותכונות שונות והעשרה של אוצר המילים.
סיפורים שבהם דמויות מצטרפות זו לזו יכולים להתאים מאוד להמחזה בגן. אפשר להמחיז את הסיפור, כך שבכל פעם ילד או ילדה יתנדבו לגלם את עכבר, וארבעה אחרים יגלמו את החברים המצטרפים בזה אחר זה. באפשרותכן להציע להם להמציא ולמצוא "משהו" אחר בכל פעם.
אביאל בסיל הוא סופר ומאייר ספרי ילדים ישראלי שאייר עשרות ספרי ילדים מצליחים. הוא זכה בפרס מוזיאון ארץ ישראל על איוריו לספרו של נתן אלתרמן, "עוג מלך הבשן" ובפרס סאסא סטון על ספרו "המַתנה המושלמת".
זהו ספר מיוחד על משפחה מיוחדת, בה האח הוא כבד ראייה או עיוור. האח המספר מודע היטב לאתגרים במשפחתו ולמגבלות הנדרשות ממנו בבית, ובכל זאת מביט על העולם באופן חיובי. אנו מציעים לכם ההורים לקרוא את הספר לפני ההקראה המשותפת, על מנת להתאים את הקריאה והשיחה לתכנים הייחודיים של הספר.
האם לדעתכם הילד בסיפור הוא בר מזל? למה? במה אתם בני מזל? תוכלו לשתף זה את זה, הורים וילדים, בדברים הטובים בחיים המשותפים שלכם כמשפחה. אפשר ליצור טקס קבוע בו פעם בשבוע בני המשפחה משתפים בדברים החיוביים שחוו בשבוע שחלף.
איך ילדים עיוורים חווים את החיים? צפו בפרק של "סליחה על השאלה" עם ילדים עיוורים. כדאי לשוחח בעקבות הסרטון: במה החיים שלנו דומים ובמה הם שונים משל הילדים שבסרטון?
בקריאה שניה אפשר לגלות דברים חדשים ומפתיעים. כדאי לקרוא את הספר פעמיים, להביט באיורים ולחפש רמזים למגבלת הראייה של חגי: מה במילים ובאיורים רומז לנו על האתגר המשפחתי? האם הבחנתם בכך בקריאה הראשונה?
חגי יודע לספר סיפורים דמיוניים. נסו גם אתם! אפשר לבחור שני פריטים ולספר באמצעותם סיפור דמיוני: מברשת ושטיח, בקבוק ובובת חתול, כובע וחלון – מה יכול לקרות להם בסיפור הדמיוני שתחברו יחד?
האח המספר תופס את אחיו כאדם בר-מזל ואינו מתייחס לעיוורונו כמגבלה. כך הוא מציע לקוראים נקודת מבט חיובית על החיים המתמקדת בחוזקות ובהכרת הטוב.
המשפחה שבספר יוצרת התנהלות יומיומית המותאמת לצרכים הייחודיים לה. גם משפחותיהם של הילדים בכיתה מתנהלותכל אחת בדרך משלה. ילדים משווים פעמים רבות בין הבתים שלהם לבתים של חבריהם, כך שזו הזדמנות לנהל שיח על ההבדלים בין הבתים השונים.
כדאי להתחיל לקרוא את הספר ללא הקדמות בנושא העיוורון. כך יתאפשר לילדים להזדהות עם נקודת המבט של המְספר ולהבין את עלילת הסיפור ואת המסר שלה לבד וללא תיווך.
מומלץ לקרוא את הספר בקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל אחד להתמקד באיורים, המסייעים להבנת העלילה.
לאחר קריאה ראשונה רציפה מומלץ לערוך קריאה חוזרת-דיאלוגית –
* אחרי המשפט "בדרך כלל אנחנו צופים בסרט או משחקים במחשב":
מה עושים בבית של עמיר?
מה שונה בין הבית של עמיר לבין הבית של גיבור הספר?
למה בכל בית אפשר לעשות דברים שונים?
* אחרי המשפט "איזה מזל יש לחגי!":
למה לחגי יש כלב ולאחיו אין חיית מחמד?
במה רוקו עוזר לחגי?
* אחרי המשפט "והוא זוכר כמעט כל דבר שהוא קרא":
אילו כישורים מיוחדים יש לחגי?
למה חשוב לו לזכור את מספר המדרגות?
* אחרי המשפט "ובטוח שבבוקר הוא יספר לי":
למה חגי יכול לקרוא בחושך ואחיו לא? מה הם ספרֵי בְּרַיְיל? (כדאי להסביר מהו כתב ברייל.)
זאת ועוד: הספר מאפשר לתלמידים להיות "בלשים" ולאסוף רמזים עד שבסופו של דבר יבינו שחגי עיוור. בקריאה חוזרת אפשר לאתגר את התלמידים במציאת רמזים אלו.
התייחסות לאיורים
באילו פריטים מיוחדים אתם מבחינים באיורים?
אילו הבדלים יש בין הבתים השונים? מה אפשר ללמוד מהאיורים על הקשר בין האחים?
אילו איורים מתארים דמיון, ואילו מתארים מציאות?
שיח רגשי בעקבות הספר – כל בית הוא שונה
איך, לדעתכם, מרגיש גיבור הספר עם זה שאצלו אסור לעשות דברים שמותרים אצל עמיר?
מה שונה בין הבית שלכם לבתים של חברים שלכם?
באילו משחקים אתם משחקים כשאתם אצל חברים?
מי קובע את הכללים בכל בית?
לפי מה קובעים את הכללים של הבית? לָמה לכל בית יש כללים או הרגלים שונים?
יחסים בין אחים
איך, לדעתכם, מרגיש הגיבור עם זה שאסור לו לגדל חיית מחמד, ואילו לאחיו יש את רוקו?
במה האחים שבסיפור שונים זה מזה?
במה אתם והאחים שלכם שונים זה מזה? מה מיוחד באחים שלכם? האם יש דברים שלכם מותר ולהם לא או להפך?
מה מפריע לכם באחים שלכם? מה אתם אוהבים בהם?
עיוורון – מגבלה או מזל?
מה הם הדברים המיוחדים בחגי?
למה אחיו חושב שהוא בר-מזל? האם אתם מסכימים איתו?
כיצד הגיבור מתייחס לעיוורון של אחיו? מה אפשר ללמוד מהדרך שבה הוא רואה את אחיו?
אפשר לאסוף משפטים המתארים את חגי, למשל "הכלב של חגי נועד לעזור לו" או "לחגי יש זיכרון מעולה", ודרכם לשוחח על התנהלותו של חגי בעולם: איך הוא מתמודד עם העיוורון שלו?
אילו חושים ויכולות הוא פיתח?
מומלץ לתת לילדים להתנסות בכמה פעולות יומיומיות בעיניים מכוסות (אפשר להשתמש במטפחת או בכיסוי עיניים לשינה), כמו כתיבה על הלוח, קילוף בננה או קלמֶנטינה, הליכה ממקום למקום, האזנה לסיפור, הוצאה של חפץ מהתיק.
לאחר מכן תוכלו לשאול:
איך הרגשתם בכל פעולה?
איזו פעולה אִתגרה במיוחד?
במה נעזרתם כדי להצליח?
באילו חושים השתמשתם?
הַזמינו את הילדים לצייר את כל הדברים שיש להם בחיים שגורמים להם להרגיש בני-מזל.
אפשר להכין לוח עם הציורים של כל ילדי הכיתה תחת הכותרת "איזה מזל יש לנו!"
כדי להמחיש את הקריאה באמצעות חוש המישוש, שכְּתב ברייל מבוסס עליו, אפשר להתנסות עם הילדים בחריטת מילים או ציורים על נייר מתכתי ולאחר מכן לתת להם למשש בעיניים עצומות את העבודות השונות של חברי הכיתה ולנסות לזהות מה כתוב או מצויר בהן.
"הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל סִימַצִ'י" הוא ספר ארוך. לכן מומלץ לקרוא אותו בשני חלקים: כדאי לעצור את הקריאה לאחר שסימצ'י מתפלאת מדוע אחיה אברם לבוש בבגדי חג, ולהמשיך לקרוא למחרת.
הסבתא בספר מספרת זיכרונות מילדותה. זוהי ההזדמנות שלכם, ההורים, לשתף גם כן ברגעים מיוחדים מהילדוּת שלכם. לספר על דברים שעשיתם, כאלה שקודם לא חשבתם שתוכלו לעשות, או על הקשר ביניכם לבין האחים שלכם. שאלו גם את הילדים: האם הם יכולים להיזכר במעשים מיוחדים שעשו ובמבט לאחור הפתיעו אותם בשל היכולות שגילו בעצמם?
הסיפור מתאר פעילויות רבות הקשורות לים: תנועת הדגים, חתירה בסירה, שחייה, איסוף רשתות דייגים, הפלגה או הנפת דגל על תורן הספינה. תוכלו לבחור את אחת הפעולות ולהדגים אותה בתנועה. בני המשפחה יצטרכו לנחש לאיזו פעולה התכוונתם, ויחפשו אותה בין איורי הספר. בהצלחה!
אברם ונֶמי משחקים במשחק הליכה עם אננס על הראש ומתחרים מי יצליח לא להפיל אותו. תוכלו גם אתם לשחק במשחק דומה: בחרו חפץ שאפשר להניח על הראש – כרית, בובה או קופסה, ובדקו: מי מכם מצליח ללכת ולשאת אותו על הראש? ולאיזה מרחק?
הספר טומן בחובו שני סיפורים: האחד אישי – סיפור על תפקידים במשפחה, על קשר בין אח לאחות, על אחריות ועל התבגרות, והשני קולקטיבי – סיפור שחושף אותנו לתרבותה העשירה של יהדות קוצ'ין ולאורח חייה. מכירים את יהודי קוצ'ין – בהצעות לפעילות המשפחתית שבסוף הספר מופיע הסבר על קהילת יהדות קוצ'ין. הסבר זה עשוי לסייע ברקע לספר.
הסיפור הישראלי מורכב מסיפורים רבים ומגוונים של קהילות שונות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. הספר מְזַמֵן היכרות עם קהילת יהודי קוצ'ין ומאפשר לשתף בסיפורים משפחתיים וכך לחשוף מגוון תרבותי וקהילתי רחב ולחזק את הקשר בין העבר להווה ואת תחושת השייכות.
ילדים נתקלים לעיתים במצבים מאתגרים ומגלים כוחות שלא ידעו שקיימים בהם. גם סימַצ'י מגלה שהיא נֵיחנה בתושייה ובאומץ בעת מצוקה.
מילים בעברית גבוהה – בספר יפגשו הילדים מילים שכמה מהן יהיו חדשות להם, למשל: "מעורסל", "תחנוניה", "גַאוותן", "גְרוּמוֹת", "מרצדת" ועוד. לפני קריאת הסיפור תוכלו להכיר להם את המילים ואת פירושן באמצעות תיבת אוצר של מילים שמתוכה אפשר לשלוף מילה ולשלב אותה בְּמשפט או להציג אותה. לחלופין, אפשר להסביר את המילים תוך כדי קריאה ולהיעזר בהקשר ובאיורים.
סיפור מארץ רחוקה – לפני קריאת הסיפור אפשר להראות לתלמידים תמונות של המדינה הקרויה קֵרָלָה ושל קהילת קוּצי'ן, לשאול אם שמעו על המדינה ולבקש מהם לשער היכן היא נמצאת, מי הם האנשים שבתמונה, ואיך הם מדמיינים את החיים של הילדים שגרים שם.
קריאה בחלקים – הספר ארוך, ולכן כדאי לפצל את הקריאה בו לשני חלקים ולקרוא אותו יום אחרי יום. לפני קריאת החלק השני כדאי לרענן את זיכרון התלמידים בעזרת האיורים. אפשר גם לעצור את הקריאה בנקודה שבה סימצ'י תוהָה לאן הולך אברם בעודו לבוש בבגדי שבת ולשער לאן הוא הולך (עצירת ניבוי).
הסיפור קופץ בזמן, כלומר פותח בתקופת ילדותה של סימצ'י ועובר להיותה סבתא. תַווכו לתלמידים את הפער בזמנים.
אפשר להזמין אותם לשער מה קרה בין לבין:
איך סימצ'י הגיעה בסופו של דבר לארץ ישראל: במטוס? באונייה?
בת כמה היא הייתה כשהגיעה ארצה?
איך הייתה הקליטה שלה? האם ארץ ישראל הייתה כפי שדמיינה?
מדוע נכדתה נקראת תמר?
לאחר הקריאה הראשונה – כדאי לערוך קריאה הכוללת שאלות הבנה:
מי הם בני משפחתה של סימצ'י?
לאן שט אביה?
מה לימד אברם את סימצ'י? מה הכוונה במשפט "את לא צריכה ידיים ארוכות, את צריכה ידיים חכמות"?
לאן סימצ'י רצתה להגיע?
מה רצה אברם לעשות עם בבא?
למה אברם לקח את הסירה?
למה אברם כעס על סימצ'י? מה קרה לאברם במהלך ההפלגה?
כיצד עזרה סימצ'י לאברם? מי היא סבתא סימצ'י?
למי היא סיפרה את הסיפור?
שיח רגשי – תוכלו לערוך שיח על הרצון של אברם ושל סימצ'י להרגיש גדולים. כדאי לפתוח את השיח בשאלות דעה:
למה, לדעתכם, בבא לא הסכים שאברם יצטרף אליו לדיג?
איך הרגיש אברם כשבבא סירב לבקשתו להצטרף?
איך הרגישה סימצ'י כשאמרו לה "כשתגדלי" או "את עוד קטנה"?
למה אברם לא אִפשר לסימצ'י להצטרף אליו?
מעולמם של הילדות והילדים – על אילו דברים אומרים לכם שתוכלו לעשות אותם רק כשתגדלו? איך זה גורם לכם להרגיש?
אֵילו דברים לא יכולתם לעשות כשהייתם קטנים והיום אתם כבר יכולים לעשות? סימצ'י נדרשה להתאזר בסבלנות. האם גם אתם מחכים בסבלנות למשהו מיוחד? איך אתם מרגישים כשאתם מחכים? האם קל לכם או קשה לכם להתאזר בסבלנות? למה? מה הייתם אומרים לסימצ'י ברגעים שבהם קשה לה להתאזר בסבלנות?
תושייה – איך הרגישה סימצ'י כשהצליחה לקטוף את המנגו מהעץ בעצמה? למה, לדעתכם, היא החליטה לקפוץ אל תוך הסירה? איך היא הרגישה כשראתה את אברם טובע? איך היא חשבה על הרעיון של הושטת המשוט לעברו? מה היא הרגישה לאחר שהצליחה להציל את אברם? באילו כוחות היא השתמשה כשהיא ואברם נקלעו למצוקה?
תוכלו להמשיג את המילה "תושייה" – חוכמה מעשית להיחלץ מִצָרה או להתגבר על תקלה (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית) – ולהדגים מקרים שבהם נוהגים בתושייה. אפשר לשאול: באילו מצבים גיליתם תושייה או ראיתם מישהו אחר מגלה תושייה?חשוב להדגיש, כמובן, שאפשר לגלות תושייה גם במצבים יומיומיים: כשכדור נעלם בחצר, כשמפייסים בין חברים, כשמציעים הצעה שמוסכמת על כולם ועוד.
אפשר לערוך המחזה כיתתית של הספר. כדי לאפשר לכמה שיותר ילדים להשתתף, אפשר לתת לתלמידים להחליף תפקידים בכל חלק של הסיפור או לחלק אותם לקבוצות עבודה: שחקנים, עובדי תפאורה, מעצבי תלבושות, רקדנים, נגנים… אפשרות נוספת היא לעבוד בקבוצות קטנות, כך שכל קבוצה תבחר סצנה אהובה ותמחיז אותה.
הספר הוא צוהר להיכרות עם התרבות של יהודי קוצ'ין. תוכלו ליצור מערך שיעורים חווייתי בנושא:
1.הַציגו לתלמידים את מפת העולם. אפשר לצלם לכל תלמיד מפה אישית ולבקש לסמן בה את קרלה ולמתוח קו בינה ובין ישראל. תוכלו להזמין את התלמידים לסמן את המקומות שהמשפחה שלהם הגיעה מהם או שהם מכירים אנשים שעלו מהם. תוכלו להזמין את התלמידים לצייר את חוף מאלה כפי שהם מדמיינים אותו.
2.הַזמינו את התלמידים לכתוב מכתב לסימצ'י שבו יספרו על ארץ ישראל, יתארו את מה שלמדו מהסיפור על חייה ויספרו לה על חייהם.
3.הַזמינו למפגש בכיתה בן משפחה של אחד התלמידים או מורה שעלה לארץ ישראל. לפני המפגש כִּתבו עם התלמידים שאלות בהשראת הספר. תוכלו לאפשר לתלמידים לספר על שורשי משפחתם. בקשו מהם להביא תמונות של המדינה שממנה עלתה משפחתם ולספר על התרבות והמנהגים הנהוגים בה.
בתחילת הספר יש מילון של המילים המופיעות בספר. כדאי לקרוא את המילים יחד ולדון במושג "מילון רב-לשוני". תוכלו להרכיב עם התלמידים מילון כיתתי של מילים בשפות שונות המדוברות בכיתה או בביתם.
ספרים עם מעט מילים מאפשרים לספר סיפור רגשי וחווייתי וללוות את גיבור הסיפור: מה הוא מרגיש? על מה הוא חושב? מתי הוא עצוב ומתי צץ לו רעיון חדש? תוכלו להביט באיורים, להכיר את גיבור הסיפור וחוויותיו, לקשר אותם לחייכם ובעיקר להוסיף משלכם לחוויה שמתוארת במילים מעטות ובאיורים שובי לב!
האם מוש העניק במתנה לארי רק קופסה ריקה? תוכלו לשוחח על מתנות שאינן נארזות בקופסה: אילו מתנות חינם תוכלו להעניק זה לזה – חיבוק? ציור? אולי מילים חמות ואוהבות?
מה קורה כשלא עושים כלום? – כדאי לקחת כמה רגעים של שקט, לשבת ולהאזין. מה שומעים? מה רואים? מה מרגישים בגוף? תוכלו לשתף את בני המשפחה בחוויה שלכם ולחשוב יחד: האם באמת לא קורה כלום כשלא עושים כלום?
גם לכם יכולה להיות קופסת כלום משלכם. קחו קופסה או שקית קרטון, קשטו אותה בניירות, ציורים, מדבקות וקישוטים. בכל פעם שמשעמם אפשר לפתוח את הקופסה, להיעזר בדמיון ולהחליט מה היא מכילה הפעם: אולי יש בה כדור דמיוני שאפשר לשחק בו משחק כדור "בכאילו", אולי סיפור דמיוני שהמצאתם יחד או כל המצאה אחרת שתחליטו.
קסם הפשטות – מספר המילים בספר "כלום במתנה" קטן, והאיורים בו מינימליים, וכך מועבר בתחכום ובעדינות הרעיון שלפעמים דווקא מיעוט פרטים עשוי לסייע בהעברת מסרים ערכיים.
"הכי חדיש הכי חדש" – כמו מוש, אנו חיים בעולם שיש בו שפע חומרי ומגוון עצום של אפשרויות. עם זאת ילדים משמרים בזיכרונם דווקא את החוויות המערבות קשר משמעותי ופעילות חוזרת עם אדם אהוב: הם נהנים מקריאת סיפור חווייתית, הם נהנים לשחק עם חברים ב"כלום" דמיוני, ומבחינתם מקל עץ פשוט יכול להפוך לשרביט קסמים מרהיב ולהיות מרכזו של משחק משמח וקסום.
תוכלו לשלב את הסיפור בפעילות הגן, כשתרצו להסב את תשומת ליבם של הילדים לחוויות ולהנאות הפשוטות ומלאות הקסם שמצריכות אך ורק דמיון, חברים ורצון
ספרים עם מעט מלל מאפשרים לאיורים לספר את הסיפור באופן רגשי וחווייתי. ילדים שמתנסים בניצני קריאה יכולים לגלות את הקשר בין הטקסט הנקרא לטקסט הכתוב, לנסות לספר את הסיפור כלשונו ולהצליח בכך.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות, כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל אחד לעקוב אחר רצף העלילה ולחוות את הסיפור.
שאלות ניבוי מעוררות הקשבה פעילה של הילדים, לכן נעצור בנקודות המעוררות ציפייה, למשל לפני מִפנה בסיפור או לפני התרה של קונפליקט, ונאפשר לילדים להעלות השערה בנוגע להתפתחות העלילה. בסיפור זה ניתן לעצור כאשר מוש תוהה מה אפשר לתת למישהו שיש לו הכול. חשוב שהעצירה תהיה קצרצרה ולא תפגע באסתטיקה של הסיפור.
שאלות הבנה –
"מדוע מוש התקשה לבחור מתנה לארי?"
"למה מוש חשב שאפשר לקנות כלום?"
"מתי מוש הבין מה זה כלום?"
אפשר להתבונן יחד בעמוד הריק שבו מוש סוף־סוף מצא כלום ולשאול:
"במה שונה עמוד הזה משאר עמודי הספר?"
"מה בסופו של דבר עשה מוש כדי למצוא כלום?"
"מדוע ארי שמח לקבל קופסה עם כלום?"
"איזו מתנה מוש הציע לארי?"
חברות טובה –
"מדוע, לדעתכם, מוש רצה לתת לחבר שלו מתנה?"
"מדוע היה זה יום מיוחד, לדעתכם?"
"באילו עוד הזדמנויות ודרכים אנחנו יכולים לחשוב מה יכול לשמח את חברינו או מה ניתן לעשות למענם?"
מתנות – תוכלו לשאול:
"מתי אנחנו נותנים מתנות?"
"מתי נוהגים לתת לנו מתנה?"
"האם תוכלו לשתף במתנה משמחת שהכנתם או שהכינו לכם?"
"אילו עוד 'מתנות' שלא קונים בחנות אתם מכירים? אולי עוגה? שיר? ומה עוד?"
עמוד של כלום –
"לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים 'כלום'?"
"האם קרה לכם שלא עשיתם כלום?"
"מה הרגשתם כשלא עשיתם כלום?"
מוש וארי נהנו מרגע של כלום והכול. גם אתם תוכלו ליהנות מרגע כזה: דקה של כלום והכול – פעילות זו מתאימה לקבוצות קטנות. תוכלו לשבת במעגל ולסכם יחד שבמשך דקה לא עושים כלום, רק יושבים בשקט, חשים וחוקרים: האם באמת כלום לא התרחש? מומלץ לארגן שעון עֶצר או שעון חול, כדי שלילדים יהיה סמן למשך הזמן, והם יצליחו להתאפק ולא לשאול מתי עוברת דקה.
בתום הדקה תוכלו לשאול: "אילו צלילים או קולות שמעתם כשעשיתם 'כלום'?" "אילו קולות נשמעו מחוץ לגן ואילו מתוך הגן?" "איך הרגשתם? אילו תחושות היו לכם בגוף? אולי גירוד? דופק מואץ?" "על מה חשבתם? האם דמיינתם משהו?" "על מה הסתכלתם?"
מאייר הסיפור, פטריק מקדונל, מצליח להעביר את עיקר הסיפור במעט צבעים ובאמצעות קווים מועטים. לאחר הקריאה הראשונה תוכלו לחזור אל האיורים ולבחון יחד: "באילו צבעים השתמש המאייר?" "האם הדפים מלאים בפרטים?" "מה הם המחשבות, התחושות והרגשות של הדמויות?"
בכמה מהאיורים ניתן להבחין במילים ובסימנים מוסכמים שדרכם מצליח המאייר, שהוא גם הסופר, להעביר מסרים. כך, למשל, כאשר מוש אינו יודע מה לקנות לארי, הוא מצייר סביב ראשו מעגל של סימני שאלה. באמצעותם הוא מצליח להמחיש שהשאלה מאוד מעסיקה את מוש. במפגשים הנוספים עם הספר כדאי לחזור ולבדוק אילו מילים וסימנים מצויים באיורים, ומה ניתן ללמוד מהם.
בסיפור "מתנה לאימא" תַני מתמודד עם בעיה דומה: איזו מתנה להביא לאימא? כמו מוש, גם הוא מוצא פתרון: הוא מכין ארגז גדול ומטפס עליו כדי לחבק את אימא. חשוב שבתיווך לילדים נקדם חשיפה לקשרים הללו. כך נוכל לבסס ולקדם הבנה וכן לטפח יכולת השוואה בין טקסטים ספרותיים כניצני אוריינות ללמידה הפורמלית בהמשך. להרחבה: "מתנה לאימא", אתר ספריית פיג'מה. להעשרה: השידור "מילות יחס בואו נכיר", מערכת השידורים הלאומית.
איזה שיר מעודד תרצו לשיר כשתצאו ממצרים? ובמה אתם חכמים ונבונים? לכבוד ליל הסדר של השנה הזו, הכנו עבורכם משחק קלפים לכל המשפחה: משחק עם חיוך שמתאים לכל גיל, גם לקטנים ולכל מי שיוצא/ת ממצרים ומצליח/ה לחגוג למרות הכול…!
המשחק אינו דורש ידע מוקדם – פשוט קחו קלף והתחילו לשחק! לבחירתכם להדפסה: (*משחק קלפים שחור-לבן אפשר לצבוע ולקשט)
המשחק הנוסטלגי בו מעבירים מילה מאחד לשני יכול להפוך לאירוע מצחיק במיוחד אם במקום להעביר מילה מעבירים בכל סבב משפט אחד מההגדה:
משתתף ראשון בוחר ביטוי מההגדה או משירי פסח. אחר כך הוא מספר את הציטוט בלחישה באוזן לחבר שמימינו. המשתתף הבא מעביר את הציטוט ששמע באותו אופן למשתתף שיושב מימינו. המשתתף האחרון מספר מה הוא שמע ולאחריו כולם מספרים את ששמעו עד שמגיעים למשתתף הראשון.
כותבים פתקים ועליהם פרטים מיציאת מצרים וגם פרטים שלא שייכים לסיפור, כמו שמות בני המשפחה, חפצים ועוד. עבור ילדים שאינם קוראים אפשר להוסיף ציורים של חפצים שונים.
כל אחד מבני המשפחה בתורו מוציא פתק וביחד, אחד אחרי השני, מספרים את סיפור יציאת מצרים. על כל משתתף להתאמץ ולשלב את הפתק שלו בשלב הבא של הסיפור, גם אם המילה בפתק לא מתאימה לשלב בסיפור, וגם אם המילה לא מתאימה בכלל.
הסיפור מציע לכם, ההורים, הזדמנות לספר לילדים על חוויות מליל הסדר הזכורות לכם מהילדות: האם החביאו אצלכם את האפיקומן? ומי מצא אותו? מה אהבתם בפסח כילדים? ומה אתם אוהבים היום – הורים וילדים?
אפשר להחביא אפיקומן ואפשר להחביא חפץ קטן, ולבקש מבני המשפחה לחפש אותו. האם הוא במטבח? מתחת לספה? ואולי בתוך ארון? בסבב הבא המוצא המאושר מחביא חפץ שבחר, והשאר יוצאים שוב לחפש… בהצלחה
ספרי חגים מעצימים את חוויית החג ומחברים אל המסורת.
מתי לקרוא? – כדאי לקרוא ספרי חגים לפני החג, במהלכו וגם אחריו.
אחד מרגעי הקסם בליל הסדר הוא כשהילדים מוזמנים לחפש את האפיקומן.
קצת על המנהג שהוא גם משחק:
אֲפִיקוֹמָן – האפיקומן הוא מצה שאוכלים בסוף ליל הסדר זֵכר לקורבן הפסח. נהוג להחביא את האפיקומן כדי לעורר סקרנות אצל הילדים ולעודד אותם להישאר ערים עד סוף הסדר. בחלק מעדות ישראל הילדים מנסים למצוא את האפיקומן ולהחזיר אותו בסיום הסדר בתמורה למתנה שהמבוגרים מציעים להם.
"רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא יישנו." (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קט, עמוד א)
חגים ומסורות – בשביל הילדים חג הוא חוויה חוזרת של אירועים, חושים ורגשות. הספר מסייע בתהליך ההכנה לחג, בהעצמה של חוויית החג ובחיזוק השייכות למשפחה ולקהילה. מומלץ לשלב את הספר בתהליך הלמידה על החג.
בעזרת הספר תוכלו להכיר מסורת ומנהגים משותפים ואת ביטוייהם הייחודיים בכל בית.
הפער שבין הציפייה למציאות – שי הקטן מייצג בהומור וברוֹך חוויה נפוצה בחיי הילדים: הציפייה למשהו גדול שלעיתים מסתיימת אחרת מכפי שדמיינו. המשפחה שבספר מפיקה את המיטב מהמצב ומזכירה את הדבר החשוב באמת – להיות יחד.
לפני הקריאה – כדאי להציג לילדים אפיקומן וללמוד על המנהג של החבאתו.
אפשר לצפות בפרק "פסח בא" בתוכנית "פרפר נחמד" וללמוד עם שַבּי ואוּזה מהו אפיקומן.
כדאי לקרוא את הסיפורבקבוצות קטנות, כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל אחד לעקוב אחר העלילה והאיורים ולחוות את הסיפור.
איורים – במפגש חוזר עם הספר אפשר להזמין את הילדים לחפש את הצפרדע שמסתתרת בכל עמוד ולשאול אותם מה היא אומרת לדעתם. חשוב לבחון אם הילדים מקשרים את דבריה לעלילת הסיפור; כך ניתן לנטר את ההבנה של הילדים את הסיפור. בכל מקרה יש לנהוג ברגישות ולקבל כל תשובה.
ספרים נוספים של ספריית פיג'מה שניתן לספר לקראת חג: "הכי קטנה"
"טעם של חג"
הילדים נחלקים לשתי קבוצות שכל אחת בתורה תחביא אפיקומן באזור אחר בגן, והקבוצה השנייה תחפש אותו.
אופן נוסף למשחק – הָכינו חידות ובהן רמזים למקומות בגן (למשל: שָם הבובות הולכות לישון). לאחר שפותרים חידה עוברים לתחנה הבאה לפי הרמזים עד למציאת האפיקומן.
כמו פעוטות רבים, גם ברלה שואל את סבתא – "מה נעשה עכשיו?" בין ההפתעות שיש לסבתא בסל, ישנו גם ספר שאפשר לקרוא מתי שרוצים. ספר הוא עולם ומלואו שקל לקחת לכל מקום. גם אתם יכולים לקחת איתכם ספר בתיק וליהנות ממנו בזמן ההמתנה לרופא, כשרוצים להירגע בגן השעשועים או במהלך נסיעה ארוכה.
תוכלו לשוחח על הקשר של הפעוטות עם סבא או סבתא או בני משפחה משמעותיים אחרים ולשאול – מה אתם אוהבים לעשות ביחד? יש דברים מיוחדים שעושים רק עם סבא וסבתא או אצל הדודים? יש חפצים מיוחדים שיש רק אצלם בבית?
הסיפורים של סבתא מצחיקים את ברלה מפני שהם דמיוניים, ובדמיון יכולים לקרות גם דברים לא רגילים. נסו להמציא יחד סיפור כמו 'ההיפופוטם שנפל לצלחת מרק' או 'האריה שפחד להישאר לבד בלילה' או כל רעיון אחר. תוכלו להתחיל מחפץ שיש בסביבתכם ולראות לאן מתפתח הסיפור.
מכירים את משחק האצבעות 'סבתא בישלה דייסה'? תוכלו לשחק משחק דומה – קפלו את האצבעות פנימה והשאירו אגודל בחוץ, והנה – יש לכם 'חילזון'. כף היד של הפעוט יכולה להיות לקערית, ואז תאמרו: "סבתא וברלה אפו עוגה, הוסיפו קמח, הוסיפו סוכר, הוסיפו ביצה…" עם כל מוצר שנוסף געו עם האגודל בכף היד של הפעוטות. אפשר גם להתחלף בתפקידים
להציג סיפור – לקריאת הספר תוכלו לקשור מטפחת סביב הראש כמו סבתא של ברלה. אם יש לכן בובת חילזון, תוכלו לשלב גם אותה בקריאה.
לסייע בהבנה – בספר יש סיפור בתוך סיפור: סבתא מציעה לברלה להקשיב לסיפורים מצחיקים ואפילו מתחילה לספר לו סיפור. סיפור זה עלול להיות מורכב לפעוטות, לכן כדאי להוסיף משפטים מתווכים: "זה היה הסיפור שסבתא סיפרה לברלה", "סבתא נרדמה באמצע הסיפור שסיפרה לברלה."
לקרוא בהמשכים – אם הסיפור ארוך, לדעתכן, אפשר לחלק את קריאת הספר לשני שלבים: בשלב הראשון תוכלו לקרוא עד החלק שבו סבתא נרדמת, ובשלב השני, למוחרת, תוכלו להמשיך בקריאה.
כדאי להתחיל בשאלות הבנה – "לאן הגיעה סבתא?"; "למה היא באה לבית של ברלה?"; "אילו סיפורים סיפרה סבתא לברלה?"; "מה ברלה רצה להכין?"; "מה ברלה וסבתא עשו יחד?" אפשר להמשיך בשאלות על חייהם של הפעוטות – "גם אליכם מגיעים לביקור קרובי משפחה כמו סבתא, סבא או דודים?"; "מה אתם אוהבים לעשות איתם?"
אפשר להציע לפעוטות לספר על סבתא או סבא או על מבוגר משמעותי אחר – "איך קוראים להם?"; "איך הם נראים?"; "מה אתם עושים יחד?"
בספר מוזכרים חפצים רבים: מכונית, אקווריום, פרחים, כורסה, קערת מרק וכמובן, החפצים שבסל של סבתא. תוכלו להביא איתכן כמה מהחפצים המוזכרים ולתת לפעוטות להכיר אותם: אפשר להסביר על השימוש בהם, לדבר על הצבע שלהם ועל הצורה שלהם, לתת להם למשש כל חפץ ולשאול: "האם הוא קל או כבד?"; "האם הוא רך או קשה?"; "האם יש לכם חפץ כזה בבית?"; "מה עושים בו?"
חפצים "של פעם"– בספר מופיעים גם חפצים פחות מוכרים לפעוטות, חוגה ובול למשל. זוהי הזדמנות להכיר להם אותם ולספר על השימוש בהם.
בעזרת סל כמו של סבתא תוכלו לשחק משחק מהנה – הניחו בסל חפצים וכסו אותם במטפחת. הזמינו פעוט או פעוטה למשש חפץ ולנחש מהו. לאחר מכן הם יוכלו להציג את השימוש בו ואולי להשתמש בדמיון ולחשוב על שימושים נוספים.
ברלה, החילזון החביב, מאפשר לנו ללמד את הפעוטות על החיה המיוחדת. אפשר לספר על תכונות הגוף המיוחדות שלו – המְחושים המשמשים אותו לחושים שונים, כמו הרחה, מישוש ואפילו ראייה, אפשר לספר על תנועתו האיטית, על הריר שהוא משאיר על משטחים שהוא זוחל עליהם, ועל הקונכייה שמספקת לו הגנה.
בקישור המצורף תוכלו להאזין לסיפור. כדאי להזכיר להורים על ההסכתים של ספריית פיג'מה, "ספריית פיג'מה קוראת לכם", שיכולים לספק להם שעות רבות של הנאה מהאזנה לספרים.
פעוטות זקוקים לקשר פיזי. לכן בזמן הקריאה כדאי לשבת קרוב, להתחבק, לגעת ומדי פעם להביט זה בעיני זה. כך יחוו הפעוטות את הסיפור כחוויה חמימה ומרגיעה, כשהם מרגישים אהובים ובטוחים.
תוכלו לשאול את הפעוטות – אתם אוהבים משחקי דגדוגים? באיזה משחקים אתם אוהבים שאנחנו משחקים ביחד? במה הייתם רוצים שנשחק? אפשר גם להתייחס לשיחת הטלפון של אמא שבספר – איך הרגישה גן-יה כשאמא הלכה לענות לטלפון? איך אתם מרגישים כשצריך לחכות?
בספר זה אנחנו מצטרפים לזמן איכות שבו אימא ובת משחקות ומשלבות דמיון ומגע במשחקן. במשחק עם אדם קרוב פעוטות מרגישים בטוחים ואהובים ויכולים ללמוד על עצמם ועל הסביבה; כך רגעים יומיומיים בבית עם המשפחה יכולים להפוך לחוויה קסומה ומהנה. "כל מה שאני כותבת קרה במציאות. אלא שישנה מציאות חיצונית וישנה מציאות פנימית, של מחשבות, דמיון ורגשות." [הסופרת נעמי בן גור, אתר "דףדף"]
כאשר אתן קוראות ספר לפעוטות, כדאי לשלב תנועה ומגע כדי להעצים את חוויית הקריאה: כשגן־יה קופצת ורוקדת, גם אתן יכולות לקפוץ ולרקוד או לדגדג בעדינות את הילדים שיושבים קרוב אליכם, ממש כמו אימא של גן־יה. בקריאות הבאות תוכלו לבקש מהפעוטות לדגדג את עצמם.
לאחר הקריאה אפשר לשאול את הפעוטות שאלות הבנה: "מי הייתה מתחת לשמיכה?"; "איך הפכה גן־יה להר?"; "מה זה לדגדג?"; "לאן הלכה אימא"?.
אחר כך תוכלו לשוחח עם הפעוטות על חוויות דומותבחייהם: "עם מי מבני המשפחה אתם משחקים בבית?"; "במה אתם אוהבים לשחק עם המשפחה בבית?"; "איך אתם מרגישים כשמדגדגים אתכם?"; "מי אוהב דגדוגים?"; "מי לא אוהב דגדוגים?". אפשר לשלב ניסיון של הפעוטות לדגדג את… עצמם!
אפשר גם להתייחס לסצנה שבה אימא עונה לטלפון וגן־יה מחכה, ולשאול: "גם אתם מחכים לפעמים כשאימא או אבא עסוקים?"; "מתי עוד אנחנו צריכים לחכות?".
אפשר לתת דוגמה מהנעשה במעון: "איך ההרגשה כשמישהו משחק במשהו שאתם רוצים לשחק בו וצריכים לחכות עד שיסיים?".
בעזרת בובה, שמיכה וכריות תוכלו להמחיש את הסיפור ולהדגים לפעוטות כיצד אפשר להשתמש בדמיון וליהנות.
אפשר גם להציע לאחד הפעוטות לגלם את גן־יה.
אפשר לבנות הר של כריות ולכסות בובה ואחר כך את הפעוטות עצמם. אפשר לכסות את הפעוטות בשמיכה אישית או בבד וכך להפוך אותם להרים.
כסו את הפעוטות בשמיכה והַזמינו אותם להוציא בכל פעם איבר אחר: "בואו נוציא מהשמיכה את הרגליים ונרים אותן גבוה", או לנוע כמו ההר: "ההר צחק, קפץ ורקד מצד לצד. עכשיו כולנו נצחק כמו ההר. ועכשיו נקפוץ!" זזים בעקבות איורים – תוכלו להראות לפעוטות את האיורים ולסייע להם לחקות את התנועות של גן־יה. פעילות זו מופיעה גם בהצעות למשפחה. כך הפעוטות יוכלו להמשיך וליהנות ממנה גם בבית.
בספר מופיעה המילה "די" בכל פעם שגן־יה מתעייפת מהמשחק או רוצה להפסיק לרגע את הדגדוג. זוהי יכולה להיות הזדמנות לתרגל עם הפעוטות את היכולת לומר "די" כשמשהו לא נעים להם. תוכלו להזמין בכל פעם פעוט אחר ולהגיד לו שתדגדגו אותו עד שיאמר "די!" או "זהו!". חשוב להדגים קודם לכן בקשת הסכמה – "אפשר לדגדג אותך?" – ולהזכיר שמה שנעים לאחד לא תמיד נעים לאחר, ותמיד צריך לבקש רשות לפני שנוגעים בחבר.
פעוטות לומדים את גופם ומגלים איזה מגע נעים להם ואיזה פחות. אפשר להיעזר בספר כדי לתרגל איתם את יכולת הוויסות. תוכלו להשתמש בפעלים המופיעים בספר – "שפשפה" ו"ליטפה" למשל – ולהדגים: "אני משפשפת את שתי כפות הידיים שלי אחת בשנייה. גם אתם יכולים לנסות;" "בואו נלטף עכשיו את הזרוע ואת הרגל. אתם אוהבים את ההרגשה?". תוכלו לעבוד עם הפעוטות על ההבדל בין "חזק" ל"חלש": "בואו נלטף חלש. ועכשיו נלטף יותר חזק." תוך כדי כך תוכלו לדון בנושא, לשאול מה נעים למי ולהזכיר שלכל אחד מאיתנו נעים מגע שונה.
המחשה – תוכלו להדגים עם אשת צוות נוספת החלפה של בובה או של חפץ.
המְחזה – אפשר להמחיז את הספר עם הפעוטות. הָביאו לפעילות בובות של חיות, תנו לפעוטות להחזיק בהן ולהחליף אותן ביניהם לפי הסיפור, ובמשפט החוזר "אז תכף נהיה שותפים בכל הדברים היפים" בקשו מהם להחזיק יחד בבובות.
הצעה זו מופיעה גם ב"הצעות למשפחות" שבסוף הספר.
תוכלו לשלוח להורים תמונות מהפעילות שבמעון ולהזכיר להם את ההצעות שבסוף הספר מהן הם יכולים להנות גם בבית.
ספרים רבים מתארים אתגרים מחיי היום-יום של הפעוטות: הקושי לחלוק, הקושי להיפרד, אתגר המעבר מיום ללילה, ועוד רבים אחרים. כאשר מזהים שהפעוט מתמודד עם אתגר, כדאי לבחור ספר שעוסק בנושא ולקרוא יחד. הספר מזמין לשתף בתחושות ובחוויות ויכול להציע הזדהות, עידוד ורעיונות להתמודדות.
אפשר לשוחח על הדברים שמשותפים לכל בני הבית לעומת הדברים ששייכים לכל אחד בנפרד. למשל: "לכל אחד יש מברשת שיניים משלו – איך נראית מברשת השיניים שלך?", "הבית הוא של כולנו ביחד, מי גר בבית שלנו?"
תוכלו להמחיז את הספר בעזרת בובות של חיות וליהנות יחד: החליפו ביניכם את הבובות בהתאם לשיר, ובמשפט החוזר "אז תכף נהיה שותפים בכל הדברים היפים" תוכלו להחזיק ביחד בבובה, ולהדגים מה זו שותפות.
חתול, יונה, צב, כלבלב וגוזל – כולם בספר אחד! אפשר להתבונן באיורים, לבחור יחד חיה, לחקות את הקול שלה ולהתנהג כמוה לפי התיאור שבספר. למשל אם בוחרים בצב "עם בית שלם על הגב" – אפשר להניח כרית על הגב וללכת על ארבע. ואיך מכשכש הכלבלב עם הכתם בזנב?
גיבורי הספר "שותפים" הם ילדים שמחליפים ביניהם בובות ולומדים להיות שותפים.
"זה שלי!" – כחלק מתהליך ההתפתחות של הפעוטות, הם עסוקים בהבנה ובגילוי של החפצים השייכים להם ושל החפצים השייכים לאחרים, ולא תמיד קל להם לחלוק בהם. הספר מציע לפעוטות אפשרות לשתף במה ששייך להם, לחלוק בו וליהנות יחד.
פעוטות אוהבים סיפורים עם חרוזים ועם משפטים חוזרים כמו בספר זה. ניתן להזמין אותם "לקרוא" איתכן ולומר בקול את המילים החוזרות. אפשר להזמין אותם גם לשיר על פי הלחן המצורף של השיר "שותפים" מ"זרעים של מסטיק".
לפני הקריאה תוכלו לחלק לפעוטות את הספר האישי שלהם, לתת להם לדפדף בו, להתבונן באיורים ולזהות בהם פרטים: "היכן המגלשה?", "מי אוהב לגלוש במגלשה?".
בזמן הקריאה כדאי להתחלק לקבוצות קטנות ולהתיישב על כיסאות סביב שולחן. כך יהיה לפעוטות קל יותר להחזיק את הספרים ולדפדף בהם. ברגע המתאים כדאי לומר בקול שהופכים דף ולוודא שהפעוטות אכן עשו זאת.
בקריאות חוזרות כדאי להדגיש את המשפטים החוזרים שבספר, כך שהפעוטות יכירו אותם ויוכלו להשלים אותם בעצמם: "אז תכף נהיה ___ [שותפים] בכל הדברים ה____ [יפים]."
מה זה אומר להיות שותפים? – כדאי להסביר זאת לפעוטות באמצעות דוגמאות שהם מכירים: "לכל אחד ואחת מכם יש דברים שהם רק שלכם, למשל תיק או בקבוק. מה עוד יש לכם שהוא שלכם?". לאחר מכן אפשר להתייחס לדברים המשותפים לכולם: "יש דברים ששייכים לכולנו יחד, דברים שכולנו שותפים בהם, למשל המִתקנים שבחצר והמשחקים שבגן. מה יש לנו בחצר? איך אנחנו משתתפים יחד במתקנים שבחצר? במשחקים שיש לנו בגן? בכיסאות?".
אפשר להרחיב גם לשותפות בעשייה, למשל: "כולנו שותפים להכנות לכבוד שבת".
החלפות – "מה זה אומר להחליף?" – אפשר לקרוא את אחת משורות הספר המתארות החלפה, למשל: "אם אמצא חתול קטן, אז אתן לדן. דני לי ייתן כלבלב…", ולשאול: "מה מחליפים הילדים שבסיפור?".
עוד ספרים על שותפות – הספר "חלה לשבת", שחולק השנה, מדגים כיצד הפעוטות שותפים בהכנת חלה וחולקים ביניהם את העבודה. תוכלו לחזור לַספר ולהדגים באמצעותו מהי שותפות.
גם הספר "שלי מהבית", שיצא בספריית פיג'מה לקטנטנים, עוסק ביכולת לחלוק ואפשר לחזור ולקרוא בו.
בספר מופיעות חיות שתוכלו להכיר לפעוטות, להסביר להם מה מיוחד בהן ולהדגים זאת: "לצב בית על הגב", "לגוזל יש מקור קטן". כדאי להיעזר באיורים ולהתייחס גם לקולות: "החתול משמיע יללה. בואו ניילל איתו."
בעזרת הספר תוכלו להכיר לפעוטות את האפשרות לחלוק בחפצים ובעשייה. זהו נושא שמאתגר פעוטות. פעמים רבות שומעים במעון את המילים: "שלי!" או "הוא לקח לי!". בהשראת הספר אפשר להציע שותפוּת: "אני רואה ששניכם רוצים לשחק בסיר. אולי תהיו שותפים ותשחקו יחד?".
גם אם לפעוטות יהיה קשה לשתף, הם ילמדו שהאפשרות קיימת ויוכלו לבחור בה בהמשך.
תוכלו לשלב את הנושא בשגרת היום במעון: "כולנו שותפים במשחקים, לכן כולנו אוספים אותם."
כדאי לזכור שהיכולת לשתף ולחלוק היא יכולת מתפתחת. היא מושפעת מחיקוי, אך בעיקר מיכולות אישיות, ואלה מתפתחות אצל כל אחד ואחת בקצב שונה.
תוכלו להחליף את שמות הילדים שבספר לשמות ילדי המעון, ואת שמות החיות – לשמות חפצים, בובות ומשחקים שיש במעון וליצור סיפור ייחודי למעון שאפשר לקרוא ולהמחיז. הפעוטות יתרגשו לשמוע את שמם ולהרגיש חלק מהסיפור.
תוכלו להמחיש את הסיפור באמצעות חפצים אמיתיים: פרח, כובע ובובות של ילד, ילדה וכלב.
בארגז הספרים יש המחשות של הדמויות ושל הפריטים המופיעים בספר. תוכלו להיעזר בהן בקריאה ולפתח את הסיפור: "מה אמרה הסבתא לילדים?", "איך היא קיבלה את פניהם?", "ומה הם אמרו לה?".
ברבים מהספרים לפעוטות יש משפט חוזר שעוזר להם לעקוב אחר הסיפור ולהצטרף לקריאה. כדי להדגיש את המשפט החוזר בעת קריאת הסיפור תוכלו להקריא אותו בקול מיוחד, להוסיף תנועת ידיים או לשנות את קצב הקריאה. כשיגיע המשפט המוכּר להם ישמחו הפעוטות להצטרף אליכם.
ביקורים הם חלק משמעותי מעולמם של פעוטות. אנחנו הולכים לביקור אצל קרובי משפחה וחברים, ולפעמים באים לבקר אותנו. תוכלו לשוחח ולשאול: את מי הלכנו לבקר? מה עשינו בזמן הביקור? את מי נזמין אלינו הביתה?
בקצה כל עמוד מופיע איור שרומז לפגישה שמחכה בעמוד הבא. לפני שהופכים את הדף תוכלו להביט ברמז המאויר ולנחש מי מחכה לכם בעמוד הבא. תוכלו גם לשחק עם חפצים אמיתיים: לכסות חפץ כמעט לגמרי ולשאול את הפעוטות מה מסתתר מתחת לכיסוי – דובון, כובע ואולי תיק קטן?
העמוד האחרון של הספר הוא סיפור בפני עצמו ובו פרטים מאוירים רבים. אפשר לחפש באיור את מי שפגשתם לאורך הסיפור: כלב, ילדה, כובע או פרח. אפשר גם לנסות לזהות חפצים בבית של סבתא ולקרוא להם בשם: היכן הקומקום? מה תלוי על הקיר?
קריאה בקבוצות קטנות מסייעת לפעוטות להתרכז בספר. תוכלו לשבת עם קבוצה קטנה על שטיח או בפינה שקטה ולקרוא להם את הסיפור. לאחר מכן כדאי לחלק את העותקים האישיים, לתת לפעוטות זמן לחקירה אישית של הספר ואחרי זה לקרוא בו יחד, תוך שאתן מסמנות להם מתי יש לעבור לדף הבא. כך הפעוטות יראו את הבעות הפנים שלכן מקרוב, ואתן תוכלו להתייחס לתגובותיהם.
משפטים חוזרים – "מי מטייל בשדה בין הרים?" או "לפתע פתאום, מה מצאו בדרך?" – הם הזדמנות נהדרת להזמין את הפעוטות להשתתף בקריאה ולומר את המשפטים החוזרים איתכן.
שיחה
שאלות הבנה – תוכלו לשאול תחילה על הפרטים המופיעים בספר: "מה מחזיק הילד?", להצביע על הרמז שבקצה העמוד: "מה הוא ימצא, לדעתכם?".
שאלות מעולם הפעוטות – בהמשך אפשר לדבר על הדברים שהפעוטות פוגשים במסעות שלהם: "מה אתם רואים בדרך אל הגן?", "ראיתם פעם פרח או כלב בדרך?".
ביקורים – ניתן לשאול: "הילד בספר הלך לבקר את סבתא. ואת מי אתם הולכים לבקר?", "מה אתם עושים בבית של סבתא?", "ומה אתם עושים אצל הדודים?", "מי בא לבקר אצלכם בבית"?.
בואו נצא לתהלוכה! – הַזמינו פעוט או פעוטה לצעוד איתכם בצעדים גדולים לצלילי המשפט "הלכו והלכו שעתיים בערך". בכל פעם, עם קריאת המשפט "לפתע פתאום מה מצאו בדרך?", צרפו עוד מישהו לתהלוכה.
אפשר לומר את שם הפעוטות שמצטרפים או שם של חיה שמוזמנת להצטרף, שעה ולהזמין ת כולם לחקות את הקול שהיא משמיעה ואת התנועות שלה.
אפשר גם לצרף את כל הפעוטות, לצאת יחד לטיול ובכל פעם לגלות "בכאילו" חבר – בעל חיים או ילד – שמצטרף: "הינה כלב! בוא, הצטרף אלינו לטיול!" במהלך הפעילות תוכלו להיעזר בהמחשות שקיבלתן.
משחק ניחושים – בדומה לרמזים שבספר, אפשר להסתיר בכל פעם חפץ אחר, להראות רק חלק קטן ממנו ולבקש מהפעוטות לנסות ולנחש מה מסתתר.
משחק זיכרון – סדרו את החפצים בשורה ובקשו מהפעוטות לעצום עיניים. בשלב זה הוציאו חפץ אחד והחביאו אותו, כך שכשהפעוטות יפקחו עיניים, הם ינסו לנחש מהו החפץ החסר. מומלץ לשחק לפי סדר הפריטים המופיעים בספר וכך להקל על הפעוטות לזכור. אם הם מתקשים, אפשר לשחק תחילה עם שלושה חפצים בלבד ולהוסיף אחרים בהדרגה.
בעמוד האחרון של הספר מופיע איור עם פרטים רבים. תוכלו להזמין את הפעוטות להתבונן בו ולספר: "מי נמצא בתמונה?", "היכן החפצים שהילדים אספו בדרך?", "איפה הכובע?", "איפה הפרח?", "מה יש לכלב בפה?". פעילות זו מופיעה גם בהצעות למשפחות, כך שהפעוטות יכולים להמשיך ולחקור את האיור גם בבית, להראות להורים מה הם יודעים, ולגלות פרטים נוספים.
תוכלו להסביר לפעוטות שהציורים שבספר הם בשחור-לבן, להראות להם ספר צבעוני לצד הספר הנוכחי ולהסביר כך את השוני ביניהם. אפשר להזמין את הפעוטות לצייר בגיר שעווה או בטוש שחור או לעשות עבודת הדבקות מניירות לבנים ושחורים.
בעקבות יונתן, תוכלו לשוחח ולשתף: מה יכולה להיות משמעות הביטוי "לפתוח את הלב"? האם יש תמונה או חפץ שמזכירים לכם אנשים אהובים וגורמים לכם להרגיש שהלב נפתח והרגשות עולים?
בזכות צרור המפתחות האבוד, יונתן זוכה בהצצה לשגרת יומו של אביו. ומה אתם עשיתם היום? תוכלו להציג זה בפני זה בפנטומימה מקום בו ביקרתם או פעולה שעשיתם: בכל פעם אחד המשתתפים מציג ושאר בני המשפחה מנחשים איפה היה או מה עשה.
האיורים של יוסי אבולעפיה מרובים בפרטים. כדאי לעצור ולהביט: אילו בעלי חיים אתם מוצאים באיורים? האם הם מופיעים יותר מפעם אחת? מה עושים האנשים ברחוב? ועכשיו הביטו שוב באיורים, גיליתם דברים שלא ראיתם בפעם הראשונה?
חום ואהבה – הספר נותן הזדמנות לעסוק באהבה, בתמיכה ובחום שהמשפחה מרעיפה. יונתן חש שהוא אהוב ומשמעותי, תמונתו מופיעה על מחזיק המפתחות, הוא זה שפותח את הלב של אבא, ואבא מקדיש לו זמן למשחק ומשתף אותו ברוך ובסבלנות בחיפוש אחר המפתח. גם אימא שמה לב לסימנים שהוא נושא ולמשמעותם. הספר מציג כיצד תשומת לב ושיתוף יכולים למלא את הצורך של ילדים בהכרה ובאהבה. קהילה – הספר מזמין את הילדים להכיר את הקהילה ואת בעלי המלאכה והעסקים שבסביבתה ולהתוודע למקצועות ולעסקים. היכרות והדדיות – "מה עשית היום בעבודה, אבא? ואיך עבר עלייך היום, אימא?" – הספר מספק הזדמנות להכיר את עולמם של ההורים וליצור הדדיות בשיתוף.
קריאה בקבוצות קטנות – קריאה שכזו, כשכל ילדה וילד מחזיקים בעותק האישי, עוזרת בהבנת הסיפור וביכולת לשוחח עליו בפתיחות ובתשומת לב. לשהות בסיפור – כדאי לשהות מעט בכל עמוד ולתת לקוראים הצעירים אפשרות להתבונן באיורים. אם הסיפור מורכב מדי בשבילם, כדאי לשקול קריאה בשתי פעימות ולקרוא את חלקו השני של הסיפור ביום המוחרת.
שאלות הבנה – "מדוע האבא והבן לא יכלו להיכנס הביתה?"; "מדוע הם הלכו לדואר, לפיצרייה ולשאר החנויות?"; "מה קרה בדואר?"; "ומה בקיוסק?"; "מה זה קיוסק?" ; "איך אימא ידעה היכן הם היו?"; "איך הגננת ידעה למי שייך צרור המפתחות?" שאלות מנבאות – לעיתים כדאי לעצור במהלך הקריאה ולשאול את הילדים שאלות שיאפשרו לחזות את המשך הסיפור ויעודדו חשיבה יצירתית והעמקת הקֶשב לסיפור. קריאות חוזרות – תוכלו להעמיק בהבנת המסרים הסמויים וההיבטים הרגשיים בסיפור באמצעות עצירה בקריאה ועידוד שיחה: "כיצד נראה יונתן כאשר חיכה לאבא בחצר הגן? מדוע?"; "למה יונתן אוהב לשמוע את התשובה: 'התמונה הזו חשובה מכל המפתחות'?"; "לְמה התכוון אבא כשאמר: 'התמונה שלך פותחת לי את הלב'?" מה פותח לכם את הלב? – שיתוף הורים – אפשר לבקש מההורים לכתוב מה פותח להם את הלב בַּקשר עם הילדים, לשתף את הילדים בתשובותיהם ולהציג בפני ההורים את היצירות שהילדים הכינו. קשרי משפחה – אפשר לשאול: "מה עשו יונתן ואבא יחד? "; "מה אתם אוהבים לעשות עם ההורים?"; "ומה, לדעתכם, ההורים אוהבים לעשות איתכם?"
"אֵילו חנויות ועסקים יש בסביבת הגן שלכם?" – רצוי לצאת לסיור ולהכיר את הסביבה. במהלך הסיור אפשר לבדוק אילו אתרים וחנויות מופיעים גם בסיפור ואילו לא. מפה – אפשר להציע לילדים לצייר מפה של האזור ולהוסיף את האתרים ואת המקומות שהכרתם. להעשרה – מפת השכונה – שיחה סביב מפה בעקבות טיול בשכונה אפשר לבקש מהילדים לספר על מקומות שהם מבקרים בהם עם ההורים: גינת משחקים, מוזיאונים, ספרייה, חנויות ושווקים. אפשר להזמין לגן בעלי עסקים מהסביבה, לארח אותם ולבקש מהם לספר על עבודתם. כל מיני עבודות – תוכלו להזמין הורים, סבים וסבתות לספר על העיסוקים שלהם: היכן הם עובדים ומה הם עושים, מה עושים שם, ומה הם אוהבים בַּמקום.
אפשר להציע לילדים להכין מתנה למשפחה – מחזיק מפתחות ובו תמונה שלהם.
כדאי להתאים את המחזיק לצרכים שהוא ממלא.
אַפשרו לילדים לבחור מגוון חומרים וליצור על פי בחירתם.
יונתן אומר לאימא: "את ממש בלשית," כאשר היא מגלה היכן יונתן ואבא ביקרו באמצעות רמזים שמצאה. אפשר להזמין את הילדים לצלם חפצים בתצלום תקריב ובתמונה מלאה, להציג את התקריב בפני יתר ילדי הגן ובקש מהם לנסות לגלות מה צולם. לפירוט הפעילות – עניין של זווית, צמצום פערים בשפה ואוריינות בגני הילדים.
ידע מתחומי הליבה – שפה ואוריינות – מילים וביטויים מופשטים ומילים לא שגרתיות: "חיטט בתיק", "פקיד", "עורף", "אשכפל", "בִּן רגע".
המילה "צרור" מהותית להבנת הסיפור ומתוארת הן על העטיפה באיור והן במהלך העלילה.
שימוש במטאפורה – צירוף המילים "מפתח הלב" הוא מטאפורה מרכזית. המטאפורה מסייעת להעשרת השפה וליכולת הביטוי וההמשגה.
ידע בין־תחומי – שילוב הרמוני בין שפה לאיור ואף איורים שמשקפים נקודות מבט נוספות. איור האֵם הקוראת כשהיא ממתינה, למשל, מעביר מסר של אהבת הספר.
הרחבת ידע העולם – היכרות עם מקומות, אתרים וחנויות: נראוּת, תפקיד וצוות עובדים.
תוכלו לשוחח על אנשים מבוגרים שאתם מכירים או הכרתם בעבר: מי הם היו? מה היה הקשר שלכם איתם בעבר? מה אתם אוהבים לעשות יחד בהווה? אילו זיכרונות יש לכם, ההורים, מדמויות מבוגרות שליוו את ילדותכם?
אמירה מציעה לשחק במשחק ששיחקה פעם – גם אתם יכולים! איך משחקים? אחד המשתתפים הוא "המלך", והשאר הם "ילדיו" שבאים לפניו ואומרים: "שלום, אדוני המלך!" המלך עונה: "שלום ילדיי היקרים! איפה הייתם ומה עשיתם?" הילדים צריכים להסביר איפה היו ומה עשו, ללא מילים, בעזרת תנועות גוף והבעות פנים, והמלך צריך לנחש. אפשר ורצוי להתחלף בתפקידים.
עלמה מתכננת מסיבת קסמים עם מצנפת קסמים ושיקוי מופלא, ומזמינה קוסמים ומכשפות להצטרף. גם אתם יכולים לתכנן מסיבת קסמים… עם רעיונות קסומים משלכם. ואולי מסיבת מנוחה? מסיבת משחקים? או מסיבה בנושא אחר שאתם אוהבים?
"'איך קוראים לך?' עלמה שואלת. 'אל תפריעי לגברת,' אימא מנסה ללחוש."
ישנם ילדים שחשים חיבור טבעי לדמויות קשישות, מגלים סקרנות כלפיהם ונוטים "לאמץ" אותם אל ליבם. לעומתם, יש ילדים שמתקשים להתקרב אל דמות מבוגרת, השונה מהם בקצב, במראה ובאורחות החיים. ברוב המקרים קשר בין ילדים לקשישים מרבה את רגעי האושר של שני הצדדים, מפיג את הבדידות שמלווה רבים מהקשישים ומעורר בהם התרגשות, שמחה, חיוניות ומשמעות; המבוגרים שמחים להעניק מהידע ומהניסיון שלהם ולשתף בזיכרונותיהם. מפגש קבוע של ילד עם קשיש תורם להתפתחות הרגשית של הילד – הוא מפתח אמפתיה, הבנה רגשית ויכולת הקשבה, ותחושת המשמעות והביטחון שלו מתחזקת. כמו כן שני הדורות נוטים להשתהות ולא למהר ל"מטלה" היומית הבאה, וכך הם מרגישים בנוח זה בנוכחות זה. להרחבה – תוכנית "דור לדור יביע אומר" של החמ"ד. מה קורה כשקשישים וילדים נפגשים? – על תוכנית רחבה באוסטרליה למפגש משותף, אתר N12 .
"וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" [ויקרא יט, לב] – יש הרבה מילים חלופיות ל"זקן". בתורה מופיעה רק המילה "זקן", מילה המקושרת לכבוד ולחוכמה. הספר יכול להשתלב ככלי היכרות של התלמידות והתלמידים עם הזִקנה כחלק ממעגל החיים, עם משמעות הביטוי "והדרת פני זקן" ועם קִרבה לדור שיכול להעשיר ולהיות מאושר. להרחבה – הביטוי "והדרת פני זקן" באתר מילוג. בחירת פעילויות – מגוון הפעילויות המלוות את הספר נועדו לאפשר לך, המורה, לבחור את אלה המתאימות ביותר לך ולכיתה.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות שלכל תלמיד ותלמידה בהן עותק אישי. העותק האישי בסיפור זה חשוב במיוחד, שכן באמצעותו יתאפשר לילדים לעקוב אחר שתי העלילות המתרחשות בעת ובעונה אחת ולהבין את הסיפור טוב יותר בעזרת האיורים. קריאה חוזרת – לאחר שקוראים את הסיפור לראשונה ברצף, כדאי לקרוא אותו שוב. הפעם אפשר לעצור בכל מקטע: הבית, הדרך, החנות והחגיגה, כדי להדגיש את חלוקת העלילה לשני עולמות: עולם הילדה ועולם האישה המבוגרת, ולהבין את ההקבלה בין הדמויות ואת השוני ביניהן. כדאי להשתהות על האיורים ולשאול: מה קורה אצל עלמה הילדה?; ומה קורה בינתיים אצל אמירה השכנה?.
לאחר הקריאה ניתן לשאול שאלות הבנה – כיצד התכוננה עלמה ליום הולדתה?; עם מי היא תכננה לחגוג?; איך התכוננה אמירה ליום ההולדת שלה?; עם מי היא תכננה לחגוג?; האם הן הכירו זו את זו לפני שנפגשו בחנות?; מה קרה בחנות?; כיצד הן חגגו את יום ההולדת בסופו של דבר? שיח רגשי – תוכלו לשוחח עם תלמידי הכיתה על הרגשות בסיפור: עלמה – מה גרם לעלמה לעזוב את חפציה בחנות ולהושיט עזרה לאמירה? מדוע, לדעתכם, עלמה חלקה יום מיוחד, יום הולדת, עם מישהי נוספת? כיצד, לדעתכם, היא הרגישה כשפגשה באמירה? שערו: כיצד היא הרגישה בעקבות המסיבה המשותפת? אמירה – כיצד, לדעתכם, הרגישה אמירה בתחילת הסיפור? את מי היא שיתפה בכך שיש לה יום הולדת? כיצד היא הרגישה במהלך מסיבת יום ההולדת? מה, לדעתכם, כל אחת יכולה ללמד את האחרת, ומה שתיהן יכולות ללמוד זו מזו? מהסיפור אל עולמם של הילדים – בקבוצות קטנות ניתן לשאול – כיצד הרגשתם כשעזרתם לאחרים? כיצד אתם מרגישים כשעוזרים לכם? האם יש לכם קשר עם אנשים מבוגרים? מי הם ומה הקשר שלכם אליהם? מה אתם עושים יחד? מתי אתם נפגשים?
תוכלו לגבש תוכנית בין־דורית ולשלב אזרחים ותיקים מהקהילה בפעילות – אפשר, למשל, ליזום מפגשים קבועים בכיתה עם סבים וסבתות ועם דמויות מבוגרות אחרות ובמהלכם לבקש מהם לספר סיפור, זיכרונות או חוויות מהילדות או ללמד תחום מעניין: תחביב, מקצוע ועוד. אפשר לארגן שעת סיפור משותפת או פעילות לשיתוף בזיכרונות ובחוויות. אפשר ליזום פעילות משותפת עם מועדון קשישים שנמצא בקרבת מקום או עם שכנים מסביבת בית הספר ולקרוא את הספר במהלכה.
מה קרה אחרי חגיגת יום ההולדת המשותפת? – לאחר הקריאה ניתן לדמיין את הפרק הבא של הסיפור: מה דעתכם: האם הקשר בין עלמה לאמירה ימשיך? אילו דברים הן יעשו יחד? התלמידים יוכלו לבחור לשתף בתשובותיהם באמצעות חיבור, ציור או המְחזה.
אמירה מלמדת את הילדים החוגגים איתה משחק ששיחקה פעם. תוכלו לתת לילדים משימה ולבקש מהם "לראיין" דמות מבוגרת מוכרת ולשאול אותה: מה שיחקת פעם, בילדות? ושאלות נוספות כרצונם. כדאי שהתלמידים יצלמו או יקליטו את הריאיון וישתפו בו את הכיתה. ניתן לצאת לפעילות תנועה הכוללת "משחקים של פעם".
להצעות למשחקים – "להיות בתנועה: משחקים של פעם", באתר אפשרי בריא.
מה התפקידים של כל אחת ואחד במשפחה שלכם? עם מי הייתם רוצים להתחלף? ברוח הספר, תוכלו לדמיין יחד החלפת תפקידים במשפחה: מה יעשו הילדים אם יתחלפו עם סבא? ומה יעשה סבא אם יתחלף עם אמא? ואיך תוכלו לעזור זה לזה?
מיהי הדמות: רופאה או אולי ליצנית? – בכל תור אחד המשתתפים בוחר בעל מקצוע, מציג אותו בפנטומימה והמשתתפים צריכים לנחש מיהי הדמות. קצת קשה לנחש? – אפשר לתת רמזים.
קריאה רציפה – בקריאה הראשונה כדאי לשמור על רצף סיפורי ולבדוק בנקודות חשובות אם העלילה הובנה. העמקה בסיפור תיעשה בהקראה חוזרת: שאלות שחזור והבנת העלילה – מדוע בחרו הילדים לעזור לנגנים? למה הם נאלצו להפסיק? מי החליף את מי? כיצד עזרה כל אחת מהדמויות? שאלות על רגשות ומסרים – כיצד, לדעתכם, הרגישו הילדים כאשר הגישו עזרה? שאלות שקושרות לעולם האישי – מה דעתכם על הסיפור? מה הצחיק אתכם בסיפור? מה אהבתם בסיפור במיוחד? מדוע?
עזרה הדדית מרחיבה את ארגז הכלים הרגשי והחברתי של הילדים ותורמת לתחושת הערך העצמי. ניתן לשאול: כיצד עזרו החברים בסיפור זה לזה? מדוע הם בחרו לעזור, לדעתכם? האם גם אתם עזרתם פעם לחבר? איך הרגשתם אחרי שעזרתם? איך החבר הרגיש, לדעתכם? האם חברים עזרו לכם פעם? האם תרצו לשתף? באילו מצבים בגן אנחנו צריכים להגיש עזרה לחברים? פינת חברים עוזרים – אפשר להכין מרעיונות הילדים מאגר של מצבי עזרה, להכין יחד לוח בנושא ולעודד אחריות חברתית ועזרה הדדית. "סליחה, אפשר טובה קטנה?" – הספר עוסק גם בבקשת עזרה. לעיתים ילדים מתביישים ומעדיפים שלא לבקש עזרה. תוכלו לשוחח על כך ולהדגיש שבקשת עזרה היא, למעשה, חוזקה. ניתן להקריא לילדים כמה מבקשות העזרה המופיעות בסיפור ולשאול: מדוע הנגנים מבקשים עזרה? באילו מצבים צריך לבקש עזרה ממבוגר שמכירים, ובאילו מצבים אפשר להיעזר בחבר? מה מרגישים כשמבקשים עזרה? איך מבקשים עזרה? כדאי לשוחח בקבוצות קטנות ולבקש ממי שמעוניין בכך לשתף במקרים שבהם קיבל עזרה: מה הרגשת? מי עזר לך ובמה? כדאי גם לשתף את הילדים במקרים שבהם צוות הגן פונה לעזרה, למשל בסידור הגן, וגם במקרים מחוץ לנעשה בגן כדי להדגיש כי כולנו "רִקמה אנושית אחת חיה".
בעלי מקצוע מסקרנים ילדים, והם נהנים לדמיין את עצמם כמותם ולשחק בתור בעלי מקצוע. תוכלו לשוחח איתם ולשאול: אֵילו מקצועות יש בסיפור ומה תפקידם? אילו מקצועות נוספים אתם מַכירים? אילו מבין בעלי המקצוע הייתם רוצים להיות ליום אחד או יותר?
כדאי להפגיש את הילדים עם בעלי מקצוע שמעניינים אותם, לצפות בסרטון עליהם או להתבונן בתמונות מתאימות. למי זה שייך?חפצים ומקצועות – ניתן להציג חפצים המתקשרים למקצועות שונים ולשער למי הם שייכים. כדאי לבחור חפצים שהילדים מכירים, כמו: מעדר, סטטוסקופ, מיקרופון, כפפות לתנור, וגם חפצים מוּכרים פחות, כמו: אובניים לקַדרים, מַרְצֵע לסנדלר. ומה עם חפצים שמשתייכים לכמה מקצועות? – מספריים, למשל, הם כלי עבודה של ספר, אך גם של תופרת, סנדלר, רופאה וצייר. תוכלו להניח חפצים כאלה לפני הילדים ולבחון יחד למי הם יכולים להתאים. משחקי דמיון – מקצועות: תוכלו לאסוף אביזרים ותחפושות של בעלי מקצועות שונים ולאפשר לילדים להתחפש, לשחק ולהציג את ה"מקצוע" שלהם. קשר משפחתי – אפשר להזמין בני משפחה לספר לילדי הגן על המקצוע שלהם ולהביא תמונות או אביזרים להדגמה ולהתנסות.
המאייר שחר קובר אייר אתרים מאזור טִבְעוֹן: פסל של אלכסנדר זַיְיד – "השומר", שֶלט הכְוונה לעתיקות בית שערים ובית קפה בטבעון.
אפשר להציע לילדים להכין ספר דומה המייצג את מרחבי החיים של הגן שלכם: תוכלו לצאת ולבדוק אילו חנויות יש באזור ואילו בעלי מקצוע. אפשר להכין רשימה שלהם או לתעד אותם במצלמה. אפשר לחשוב ולדמיין מה היה קורה אילו היו בעלי המקצוע מהמרחב שלנו מתחלפים אלו עם אלו, לחבר יחד עלילה מבדחת ולהוסיף איורים.
"לִיפֵּף תַלְתַל סְבִיב מַעֲרוֹךְ" הסיפור שופע הומורושימוש במצבי אבסורד, כלים מהנים המאפשרים חשיבה חופשית, דמיון ויצירתיות ותורמים לתחושת השייכות. מבלבלים חפצים – אפשר לבדוק יחד באילו חפצים השתמשו בסיפור שלא כמקובל – מסרק, למשל – ולשאול: כיצד משתמשים בחפץ? מה עשו בו בסיפור? ומה עוד אפשר לעשות איתו?
תוכלו להביא חפצים שונים, להמציא להם שימושים יצירתיים ולצחוק בקול.
ידע בתחום הדעת שפה ואוריינות – העשרה והרחבה של אוצר המילים: שפה ואוריינות – "תהלוכה", "שעה קלה", "פער עיניים", "בששון ובשמחה". חריזה – כל הסיפור כתוב בחרוזים. מורפולוגיה – פעלים – הסיפור משופע בפעלים שעניינם
בעלי מקצוע: "ליפף", "הקציף", "יגרוף", "ישתול", "לגזוז". רצף סיפורי – הסיפור בנוי ממִקטעים קצרים במבנה
חוזר של בעיה והתרה. המבנה יכול לסייע במעקב אחרי
הרצף ובשחזור הסיפור בעל-פה. הבנת מסרים גלויים וסמויים בסיפור – בסיפור יש מסרים של חברּות טובה וערבות הדדית, חשיבה יצירתית, התחשבות ויכולת לבקש לעזרה.
מודעות חברתית – סיוע בהבנת האחר. התנהלות חברתית – מערכת יחסים חיובית ומתגמלת בין אנשי היישוב. אוריינות גופנית ובריאותית – פעילות ועשייה מביאות לתחושת סיפוק, כפי שניתן לראות באיורים. חשיבה יצירתית – כשהם מתבקשים לעזור, בעלי המקצוע מוצאים דרכים יצירתיות לעיבוד יכולותיהם.
חברּות טובה וערבות הדדית – שייכות, דאגה ותרומה לזולת ברצון. אהבת הדעת, הספר וחדוות הלמידה – הלשון הקולחת,
ההומור והאיורים מסייעים להתחבר לסיפור, לחזור אליו
ולשחזר אותו בהמשך. יחסי קרבה ואהבה במשפחה – הרמוניה בין האחים הפועלים ומחליטים יחד.
בכל ספר יש משהו לאהוב: המתח שבסיפור, הדמויות ואולי האיורים או המילים המיוחדות? בתום הקריאה כדאי לשאול את הילדים מה הם אהבו בסיפור, ולשתף מה אהבתם אתם, ההורים. אפשר גם לספר זה לזה אילו ספרים אהובים עליכם במיוחד ולמה.
פיץ וגמצוץ נמצאים יחד. היא מגדלת את הירקות והוא שומר עליהם. בינתיים הם מפטפטים, שרים ופשוט נהנים ביחד. אפשר לשוחח ולשאול את הילדים מה הם אוהבים לעשות עם חבריהם? כיצד הם מבלים יחד? זו הזדמנות להיזכר ולשתף את הילדים בחוויות עם חברי הילדוּת שלכם, ההורים.
מי אתה בעצם, גמצוץ? – צפייה בסרטון תכיר לכם את הגמצוצים שמופיעים בארץ, בכל חורף מחדש. רוצים ללמוד עוד? לכו יחד לספרייה או שוטטו ברשת וחפשו מידע על גמצוצים ופטריות אחרות.
אפשר לגדל ירקות גם אם אין חלקת אדמה: תוכלו להשרות בכלי שקוף עם מים ראש גזר חתוך, שיני שום, או את חלקם התחתון של חסה או סלרי. חכו בסבלנות, הוסיפו מים אם צריך, ולאט לאט תגלו שצומחים שורשים ועלים. תוכלו לגזום ולאכול אותם, או לשתול בעציץ, להשקות ולחכות לירקות החדשים שיגדלו.
בגינה של פיץ קורה משהו בלתי צפוי. בתחילה היא מתקשה לקבל זאת וכועסת: למה דווקא בגינה שלה?! מצבים לא צפויים – חיי ילדים בגן ובבית הם לרוב שגרתיים ומוכרים. עם זאת, בחייהם מופיעים מצבים לא צפויים ומפתיעים, חוויות וחברויות חדשות; הדבר נכון עוד יותר בשנה מאתגרת ולא שגרתית זו. גמישות מחשבה ופתיחות לחוויות חדשות – הופעתו של הגמצוץ גורמת לפיץ להיפתח, להתגמש, לחשוב על פתרונות, ולהתחבר אליו. גמישות מחשבה היא מיומנות חברתית המאפשרת להתמודד עם החדש והלא מוכר, ולהבין וכיצד להתמודד עם החידוש הלא צפוי. חשבנו שלא וגילינו שכן: בדומה לפיץ, ילדים רבים נוטים להתקומם או לחשוש כשהם נתקלים בדבר חדש. היכולת להתגמש שונה מילד לילד, אך היא חלק מכישורי החיים שכדאי ורצוי לפתח ולסייע לילדים להתמודד עם חידושים ושינויים. תוכלו לשלב את הספר בכל פעם שתרצו להעצים ו גמישות ופתיחות לחוויות. קשר עם חברים וחברות – הספר יכול להוות ליווי לכניסה של ילד או ילדה חדשים לגן, למקרים של אתגרים חברתיים ולעידוד ההיכרות בין חברים חדשים. משהו חדש שרציתי לשתף – תוכלו לקיים סדירות קבועה בה ילדות וילדים משתפים בחוויות ראשוניות ובדברים חדשים שניסו.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשלכל ילד וילדה עותק אישי. כך אפשר לעקוב אחר הסיפור ואחר האיורים המרהיבים של איה גורדון נוי. מפגש חוזר עם ספר – לאחר שקוראים את הסיפור לראשונה ברצף, כדאי לקרוא אותו שוב ולהשתהות על האיורים שיכולים לסייע להבנה, לידע ולהנאה מהספר, כמו לזהות ירקות ולהבחין בפרטים הקטנים שבאיורים.
לאחר הקריאה תוכלו לשאול שאלות לקידום הבנת הסיפור – מדוע פיץ נבהלה?
מהו גמצוץ? מדוע פיץ התרגזה כשראתה את הגמצוץ? כיצד הגיב גמצוץ? מה הוא הרגיש עם התייחסות למשפט: "ובלבו גמצוץ הרהר: אלו רק צצתי במקום אחר". מה קרה כשהם שיתפו פעולה? איזה תפקיד קיבל הגמצוץ? מדוע הוא נעלם?
להבין רגשות – הרגשות של הדמויות משתנים ומתפתחים: מחשדנות ועד שתוף פעולה וחברות. כדאי לעקוב אחרי השינויים באמצעות המלל והאיורים. אפשר לשאול: מה הרגישה פיץ כשהגמצוץ נעלם? האם היא הופתעה? האם היא שמחה או עצובה? איך אנחנו יכולים לדעת? מדוע היא הרגישה כך? האם הוא ישוב לדעתכם?
הרגשות שלנו – האם גם לכם קרה שהרגשתם שנהניתם רק אחרי שהחוויה הסתיימה? האם הייתם עצובים שהחוויה נגמרה או שמחתם מכך שנהניתם? ואולי גם וגם?
תחזור מהר – אילו דברים מגיעים רק פעם בשנה ואנחנו מחכים שישובו? אולי יום ההולדת? עונה מסוימת? או ביקור משפחתי ?
חברות וקבלת השונה – פיץ אומרת לגמצוץ "אתה לא דומה לשום דבר" תוכלו לשאול: מה שונה בגמצוץ לעומת שאר הירקות? מה גרם לפיץ ולגמצוץ להנות יחד? האם יש להם גם דברים משותפים, לדעתכם?
מה משותףבינכם לבין החברים שלכם? ומה שונה? האם אתם נהנים יחד מהמשותף או מהשונה? ואולי גם וגם…?
יצורי טבע ודמיון – ניתן להגיש חומרים שונים מהטבע ולאפשר ליצור יצורי טבע כיד הדמיון.
הֶדְבֵּק [קולאז'] – האיורים בסיפור נוצרו בטכניקת הקולאז' בשילוב ציור, מילים וטקסטורות: עיתון, עלים, קרטון, ועוד. בהשראת האיורים תוכלו להכיר יחד את הטכניקה, ולהציע לילדים ליצור הֶדְבֵּק [קולאז']. מומלץ לאפשר להם לגעת ולחקור מרקמים שונים, לגזור או לקרוע, להדביק ולשלב צבעים.
ילדים וילדות מזדהים עם גיבורי הספר, וכך מבינים טוב יותר את מי ששונה מהם, ומפתחים אמפתיה ויכולת הסתגלות למצבים חדשים. בזמן הקריאה כדאי להתבונן בהבעות של גיבורי הספר ולשאול: מה לדעתכם הם מרגישים? ומדוע?
מה מתאים לכם לעשות יחד? – תוכלו לשוחח ולשאול: עם מי אתם אוהבים לשחק ובאילו משחקים? מה לדעתכם כדאי לעשות כשכל אחד רוצה לשחק במשחק אחר? אילו פתרונות נוכל להציע?
לשבת, לקפוץ ואולי להתכופף? – בכל פעם אחד המשתתפים בוחר עמוד מהספר, ומציג תנועה דומה לזו של גיבורי הספר. המשתתפים מחקים את התנועה ומחפשים את העמוד המתאים. הצלחתם? – זה הזמן להחליף תפקידים.
כִּתבו על דפים את שמות המשחקים שאתם אוהבים לשחק יחד, והוסיפו ציור שמתאר את המשחק: כדור, מחבואים ואולי תופסת? – הכניסו את הדפים לקופסה, ובכל יום שִלפו פתק ובדקו: האם תרצו לשחק יחד במשחק? – אם לא, תמיד תוכלו לשלוף פתק אחר או להוסיף משחק חדש לקופסה.
ילדים לומדים בהדרגה לשחק ביחד: עד גיל שלוש לערך ילדים משחקים לרוב במקביל ופחות יחד. לאחר מכן, בגילאי הגן, הם לומדים לשחק יחד. חלקם מעדיפים להוביל את המשחק, ויש שבוחרים להיות מובלים על ידי אחרים וגם כך הם מרגישים שייכים ורצויים. ישנם כמובן ילדים שיחושו תחושות שונות במצבים חברתיים שונים וישנם ילדים שמבקשים לשנות או לרענן את תפקידם החברתי ואינם יודעים כיצד להשתלב באופן אחר מזה שנוצר . הספר "שנינו" נותן הזדמנות להאיר על ילדים "נוחים" כמו נוחולהעצימם! הספר יכול גם לעזור לילדים דומיננטיים להבחין ברגשות של חבריהם למשחק. ילדים יכולים להזדהות עם דמותו של נוח ושיחה על העלילה והמסרים הסמויים בסיפור עשויים לסייע בפיתוח הבנה חברתית וכישורים חברתיים.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשלכל ילד וילדה עותק אישי, כך שיתאפשר לילדים להתבונן באיורים ולהבין טוב יותר את המבע של הדמויות ואת הרצף הסיפורי. זאת בעיקר משום שהספר שופע באיורים צבעוניים המשלימים את הכתוב ומדגישים את נקודות המבט השונות של הדמויות ואת החוויה השונה שלהן בפעילויות המשותפות. קריאה ראשונה – כדאי לשאול שאלות שיעסקו שינטרו בהבנת העלילה: במה משחקים הילדים? מי העומד? מי המתנדנד? איפה הסתתר נוח? מדוע הילדה נבהלה?
קריאות בקבוצות קטנות – הקריאות הבאות הן הזדמנות להעמקה בסיפור, להבנת הצד הרגשי של הדמויות ולטיפוח כישורים חברתיים ורגשיים: הילדה בסיפור חוזרת ואומרת לנוח שהם "פשוט מתאי…מים! ", תוכלו לבקש מהילדים לעיין באיורים ולשאול: האם לדעתכם גם נוח הרגיש שהם מתאימים? האם הוא נראה מרוצה במהלך המשחקים? מה נראה שלא התאים לו? מה קורה לדעתכם לילדה כשהיא לא מוצאת את נוח? מה השתנה במשחק אחרי שמצאה אותו? בסוף הסיפור, האם נוח עצוב או מוטרד? כיצד מתאים לו לשחק עכשיו? להתבונן באיור – אפשר להתבונן יחד באיור בו הילדה משתמשת במרבד כגלימה ונוח מחזיק את גלימתה, ולשאול: מה לדעתכם מרגישות הדמויות שבאיור? עולמם של הילדים – בשלב הבא, תוכלו לעסוק בחיי הילדים ולשאול: מה מתאים להם כאשר הם משחקים עם חברים? איך שמים לב לרצונות של חברים גם אם לא אמרו זאת במפורש? אפשר לבקש לשתף במקרים של אי הסכמה בין חברים: כיצד הרגישו? כיצד נהגו? כיצד התנהגו החברים? כיצד הם הרגישו? האם אפשר היה להתנהג אחרת? תוכלו לחזור אל הספר במצבים חברתיים שונים בהם תבחינו בילדים וילדות שאינם מרגישים שותפים למשחק, בהם ילדים "נגררים" אחר אחרים, או במצבים בהם הם אינם מצליחים לבטא מה מתאים להם.
הסופרת בחרה לקרוא לילד "נוח", שם שמרמז על היותו מתחשב ומשתף פעולה. תוכלו להעמיק בהבנת השם שנבחר: אפשר לחפש יחד את הפירוש למילה "נוח" ולהקריא לילדים ובעקבות כך לשאול: מדוע לדעתכם בחרה הסופרת לקרוא לילד בשם הזה?
בהמשך אפשר להרחיב את ידע העולם ולהכיר את משמעותם של שמות נוספים, של ילדי וידות הגן למשל. להעשרה – הערך "נוח" באתר מילוג
בתחילת הסיפור הילדה מובילה את נוח בידה אל משחק המחבואים ואילו בסופו – נוח מוביל אותה. כדאי לאתר יחד את שני האיורים המציגים זאת. כהמשך לכך תוכלו לשחק משחק זוגות – ולאפשר לילדים לבחון את עצמם פעם כך ופעם כך: להוביל – ניתן לסמן מסלול מנקודה אחת לאחרת ולבקש מהזוגות לעבור את המסלול כשאחד מוביל מלפנים ואחד הולך בעקבותיו. אפשר להשתמש בעזרים כמו חישוק ששניהם אוחזים בו. ואפשר להשתמש בדמיון ולעבור אותו כקטר וכקרון. בתום המסלול הצמדים יתחלפו בתפקידים. בשלב האחרון, כל זוג פועל בשיתוף: הולכים במסלול זה לצד זה. להחליט – ניתן לבקש מהזוגות לעמוד אחד מול השני – כמו מול ראי. כשבכל פעם רק אחד מבני הזוג מחליט על תנועה, והשני מחקה אותה . אחרי מספר תנועות, ניתן להתחלף. בשלב האחרון כדאי להציע לילדים רצף קצר של תנועות שעליהם לבצע יחד. כדאי לשוחח בעקבות הפעילות – מה הייתה החוויה שלכם בכל אחד מהמצבים? האם ביקשתם דבר מה מהחבר – לעצור, למהר? האם הוא התייחס לבקשותיכם? האם נהניתם יותר כשהייתם המציג או כשהייתם הראי? ואולי בשני התפקידים?
שפה ואוריינות – קידום ניצני קריאה – גילוי של מילים החוזרות על עצמן באמצעות אופן הכתיבה המיוחד, כגון: "אני", "אתה", "נֹחַ". התמצאות בספר ובמוסכמות הכתב – שילוב של גוֹפנֵי כתב עם האיורים נותן משנה תוקף למילים ולאיורים כאחד: כאשר הילדה קוראת לנח שנעלם בשמו, השם "נח" כתוב באותיות "רועדות" ומדגים את המושג "קול רועד".
פירוק והרכבה של מילים – מילים אחדות בספר מחולקות להברות, למשל: "מתאי-מים".
בועיות דיבור – מסייעות להבין מיהו הדובר.
סימנים מוסכמים בכתב – בעמוד שבו הילדה מחפשת את נח מופיע בבירור סימן שאלה – ? – לצד סימן קריאה – !. כדאי להפנות את תשומת לב הילדים לסימני פיסוק אלה ולמשמעותם.
ידע מתמטי – במהלך משחק המחבואים אפשר לספור מ-10 עד 100 בדילוגים של 10.
מודעות עצמית והכְוונה עצמית – הנעה עצמית וחוֹסן: עם התפתחות העלילה נח מגלה יכולות של קבלת החלטה ושל אסֶרטיביות וכך מחזק את תחושת החוסן שלו.
מודעות והתנהלות חברתית – התנהלות חברתית טובה ומְתַגמלת, אמפתיה וראיית צורכי האחר, התחשבות ושיתופי פעולה.
אוריינות מתמטית – משחק המחבואים מְזַמן שימוש במונחים מתמטיים בחיי היומיום. בועיות הדיבור שבאיורים משלבות את הסְפָרות 1, 2, 3 ואת שם המספר הכתוב בספירת הדילוגים בעשרות.
צדק חברתי וערבות הדדית – מערכת היחסים בסיפור מציגה "דגם מוקטן" של התנהלות במערכות יחסים חברתיות ומאפשרת לפתח שיחה על ערכים, כמו התחשבות באחר, ראיית הזולת, כבוד הדדי, ערבות הדדית, אמפתיה והגינות.
קריאת ספר היא דרך נהדרת להכיר את עולמם של הילדים. במהלך הקריאה כדאי לעצור לפעמים ולאפשר לילדה או לילד להגיב על האירועים בסיפור: מה מרגיש גיבור הסיפור? ומה אתם הקוראים מרגישים? האם גם לכם קרה משהו דומה?
עזרתם להכין סלט? נפלתם וזה כאב? – תוכלו להיזכר יחד, הורים וילדים, ברגעים שהרגשתם שאתם גדולים ובמעשים שהצלחתם לעשות לגמרי בעצמכם, וברגעים שרק רציתם חיבוק ונחמה; זו הזדמנות להכיר את החוויות שחווים הילדים והילדות וגם לשתף ברגעים מיוחדים מתקופת היַלדוּת שלכם, ההורים.
אוספים שני פריטים ומשווים ביניהם – מי גדול ומי קטן? – עכשיו מחליפים את אחד הפריטים בפריט אחר ובודקים שוב: האם הכפית גדולה או קטנה כשהיא ליד פקק? ומה קורה כשהיא ליד מטאטא? תוכלו לצרף את עצמכם למשחק ולבדוק: האם אתם גדולים או קטנים? ומה קורה כשאתם ליד בני המשפחה?
במהלך הקריאה כדאי להביט באיורים ולחפש פרטים מעניינים: מה עושה מתן? כמה בעלי חיים אתם רואים? מי גדול ומי קטן? היכן מופיע חתול? ואיזה איור אתם אוהבים במיוחד?
ילדים וילדות בגילאי גן נמצאים בשלב ביניים: הם עוד נהנים מהֶרגלים "של קטנים" ובו-זמנית מפתחים עצמאות ורצון להתנסות בדברים "של גדולים". כך נוצרים מצבים מבלבלים: חוויות הצלחה ותחושת מסוגלות לצד חוויות של קושי ורצון להיות מוגן וקטן. הזדהות, עידוד ותמיכה – הספר מזמין לעסוק ברגישות בהתנסויות השונות של הילדים ולעודד אותם כשהם חשים שהצליחו וגם כשהם זקוקים לעזרה ולתמיכה. ניתן לשלב את הספר בהזדמנויות שונות שבהן הילדים נתקלים בפער בין היותם "גדולים" להיותם גם "קטנים".
רצוי לחזור ולקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות על פי מודל הקריאה הדיאלוגי, לשוחח על המסרים הגלויים והסמויים שבו ולגבש יחד משמעות משותפת. הקריאה בקבוצה קטנה תסייע ליצירת אווירה נעימה, לשיתוף ולביטוי אישי המותאם לצורכי הילדים בקבוצה. לאחר הקריאה הראשונה ניתן לשאול שאלות שיסייעו בהבנת היחסיוּת בין גדול לקטן. כדאי לשחזר את העלילה ולהסתייע באיורים ולשאול: "מתי דן מרגיש קטן? מתי הוא מרגיש גדול? מה גורם לו להרגיש גדול או קטן?". הצלחה לעומת כישלון, גדול לעומת קטן – כדי לסייע לילדים לקשר בין תחושת ההצלחה או הכישלון לתפיסה של הילד את עצמו כקטן או גדול, ניתן לעצור בקטע בסיפור שבו דן חוֹוֶה הצלחה או כישלון ולשאול: "כיצד דן מרגיש לדעתכם? מדוע?". אפשר להתבונן באיורים ולברר אם הם משקפים את הרגשות העולים מהכתוב.
לאחר הקריאות הנוספות כדאי להעמיק בצד הרגשי-חברתי של הספר ובקשר שלו לחיי הילדים: ניתן לחזור ולהתבונן באיורים ולשאול: "האם גם לכם קרה משהו דומה כשניסיתם ללבוש סוודר או חולצה?אולי במקרה אחר?" ומה איתנו? – תוכלו לשאול: "מתי אתם מרגישים גדולים? מה נעים בלהיות עדיין קטנים? מה נעים בלהיות גדולים? האם אתם זוכרים שהצלחתם לעשות משהו שלא עשיתם קודם – לצחצח שיניים בעצמכם? ללבוש חולצה? להשקות עציצים? מה היה הדבר החדש שעשיתם? איך הרגשתם?". "יֶלֶד טוֹב הוּא גָּדוֹל אוֹ קָטָן? אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל מַרְגִּישׁ מְצֻיָּן!"לאחר השיחהכדאי לחזור למשפט הסיום של הספר ולשאול: "מה דעתכם: ילד טוב הוא גדול או קטן?", להקשיב לילדים ולסכם את האפשרויות השונות להרגיש מצוין. לשיר יחד – בהמשך כדאי להשמיע לילדים את השיר "להיותגדולה" ולשוחח על הקשר שבין הסיפור לשיר.
אפשר להציע לילדים לחבר סיפור בהשראת הסיפור: תוכלו להזמין כל ילד וילדה לספר על מקרה שהרגישו בו קטנים או גדולים, לבקש מהםלאייראת המקרהאו לכתוב אותו, ולחלופין,לסייע להם לכתוב משפט המתאר את המתרחש ולבסוף לכרוך את שלל היצירות כספר.
בנספחלחוברת "כישוריחייםבגילהרך" תוכלו למצוא מגוון תמונות המציגות מצבים מעולם הילדים. אפשר להניח את התמונות על השולחן ולהזמין את הילדים לבחור תמונה ולספר מה הילד או הילדה עושים. בשלב הבא מחלקים שתי תמונות עם סימנים מוסכמים ל"גדול" ול"קטן". כל משתתף בתורו מניח את הסימן ליד אחת התמונות ומסביר מתי לדעתו הדמויות מרגישות "גדולות", ומתי הן מרגישות "קטנות".חשוב להבהיר שאין תשובה נכונה ולתווך זאת ילדים: אפשר לפרש תיאור מסוים במגוון דרכים,שתלויות בהתפתחות הרגשית של הילדובחוויותיו האישיות.
הילד בסיפור מגלה בגן החיות שהוא קטן לעומת הפיל, אך גדול לעומת הזבוב. זוהי תגלית מרגשת מאוד! תוכלו להכיר ולחקור יחד את היחסיוּת בין פרטים שוניםולהדגים זאת באמצעות השוואה בין הילדים לפריטים שונים: האם הם גדולים לעומתעץ? ולעומת קוביית משחק? אפשר להשתעשע ולחקור את היחסיות של חפצים שצורתם דומה וגודלם שונה: כדור טניס לעומת כדורסל ואז כדור טניס לעומת כדור טניס שולחן.
אפשר להזמין את הילדים לצלם מצבים בגן שבהם הם או ילדים אחרים מתנסים במיומנויות שונות. חשוב להנחות אותם לכבד את רצון החברים המעדיפים לא להצטלם. בהמשך תוכלו לשוחח ולשאול:" מדוע בחרת לצלם דווקא את האירוע הזה? האם הייתה לך חוויה דומה? איך הרגשת? האם לדעתך הצלחת בפעולה? איך היית מעודד ילדים שהרגישו שלא הצליחו?".
חדוות הלמידה – הילד בסיפור מתנסה בפעילויות יומיומיות ללא חשש ונהנה לגלות עצמאות. הוא עוזר בעבודות הבית, מתנסה ברכיבה על אופניים, משתתף בתחרות ועוד.
כבוד האדם והמשפחה – מערכת יחסים מתגמלת של הילד עם הוריו; הם מאפשרים לו להתנסות ותומכים בו במבט, במגע ובאמירה כשהוא נכשל. הילד חש שייך למשפחה ומתאר מצבים של עזרה הדדית, כבוד ואהבה.
כל העומד מלפני מאחורי ומצדדי הוא העומד 🙈
תרצו להכין ולשחק עם הקטנטנים במשחק כייפי בעקבות קריאת ״מחבואים״? קלי קלות!מה צריך?
☑️ נייר צבעוני/סול
☑️ דבק
גוזרים בתים צבעוניים ומחביאים עכבר בכל פעם מתחת לבית אחר.
משחק כיפי לקטנטנים שאפשר ללמוד דרכו אוצר מילים, צבעים ומרתק אותם לחיפוש.
קריאה ופעילות מהנה!
במשחק פשוט ומהנה קורה כל כך הרבה: אנחנו נהנים וסקרנים – איפה אבא? מה עושים עכשיו? – אנחנו לומדים לחפש ולמצוא פתרונות למצב חדש, מגלים שאדם או חפץ קיימים גם כשלא רואים אותם ופתרון התעלומה ממלא אותנו בתחושת הצלחה ושמחה – אבא לא נעלם! מצאנו אותו!
בין דפי הספר מתחבאת הפתעה: איור של חתול קטן שהצטרף אל המשחק. תוכלו לתת לפעוטות לחפש את החתול ולהצביע עליו בכל עמוד. מיאווו! רק היזהרו לא לדרוך לו על הזנב…
זוהי הזדמנות נהדרת לחבר בין המעון לבית: ההיכרות המוקדמת עם הפעילות מקילה על ההורים וממלאת את הפעוט בתחושת הצלחה משום שהוא כבר "פגש" את החתול במעון. בעזרת הספר גם ההורים יקבלו טעימה קטנה מהנעשה במעון ויוכלו להצטרף לקריאה בהנאה.
לקריאת ספרים מגיל צעיר תרומה עצומה להתפתחות הפעוטות, אבל כמו בכל דבר חדש עולה השאלה – איך נמצא את הדרך? ההצעה שלנו היא להכיר לאט-לאט ובהדרגה: ניתן לפעוט להתחבר לספר בדרך שלו: מישוש, פתיחה וסגירה ואפילו "טעימה" בפה. אחר כך אפשר לקרוא: בכל יום נקרא קצת, בסבלנות ובכיף. בהתחלה אפשר לקרוא אפילו דף אחד, להכיר ולהתרגל, והנה – הספר הפך לחבר!
ספר ראשון הגיע למעון. איזו התרגשות! זוהי הזדמנות נהדרת לערוך טקס קטן לרגל קבלת ספר חדש: אפשר לשים את ארגז הספרים במרכז החדר, להראות לפעוטות את כריכת הספר, כיצד הוא נפתח ונסגר ולקרוא ממנו כדי להמחיש את השימוש בו, ולאחר מכן לחלק לכל פעוט את הספר האישי שלו ולתת לכל אחד ואחת זמן ואפשרות להתיידד עם הספר: למשש אותו, להביט בו, לדפדף ולהציץ מה קורה בספר של החברים לכיתה.
לָמָּה חָשׁוּב לְהִתְיַדֵּד עִם הַסֵּפֶר? – עבור רוב הפעוטות הספר הוא דבר חדש ומסקרן, ודרושלהם זמן לגלותאותו ולהפוך אותולחבר. אפשר לשאול אותם: מה זה? מה יש בפנים? פעוט חוקר את סביבתו באמצעות החושים, לכן המגע האישי עם הספר הוא חלק חשוב בתהליך. הזמן שהם מקדישים לכך הוא הצעד הראשון בדרך להיות קוראיםואוהביספר.
מָה מְעַנְיֵן פָּעוֹטוֹת?– בזמן שהפעוטות "חוקרים את הספר", אתן, המטפלות, יכולות להתבונן באופן שבו הם ניגשים אל הספר – מה מעניין אותם? מה הם מחפשים? – ולהצטרף אליהם אל מסע הגילוי.
אחרי שהפעוטות חקרו את הספר, כדאי לקרוא להם אותו בקבוצות קטנות בפינה נעימה במעון.
לִקְרֹא כַּמָּה פְּעָמִים – כדאי לקרוא לפעוטות את הספר פעם ועוד פעם ועוד פעם, ממש כמו השירים שאתן שרות במעון שוב ושוב, עד שהפעוטות כבר מחכים למילה המוּכּרת או לצליל המוכר.
לָמָּה חָשׁוּב לִקְרֹא שׁוּב וָשׁוּב? – הקריאה החוזרת הופכת את הספר למוּכּר ומהנה ויוצרת תחושת ביטחון: "אני כבר מכיר ויודע מה יקרה בעמוד הבא!" זו גם דרכם של פעוטות ללמוד: בכל הקראה הם יכולים ללמוד משהו חדש: מילים, צלילים, צבעים ובהמשך – גם עלילה.
נַתְחִיל בַּגּוּף – תוכלו להתחיל ולשחק במה שהכי מוכר לפעוטות: אפשר להסתיר את העיניים מאחורי כף היד ולגלות אותן ולאחר מכן להחביא את היד או בובה מאחורי הגב.
מִי עוֹד מִתְחַבֵּא? – בהמשך ניתן להחביא חפץ או דובי ולהוסיף רמזים שיעזרו לנחש מי מסתתר. אפשר לחלק לפעוטות מטפחות, לתת להם להציץ ולעשות "קוּקוּ".
מומלץ לספר להורים על התוכנית, לצלם רגעי קריאה ושמחה בפעילות במעון, ליידע אותם שהספר בדרכו הביתה ושכדאי להכיר את שני הדפים האחרונים בספר המיועדים להם ולפעוטות.
אם הפעוטות נהנים מהספר כדאי לשוב ולקרוא אותו. הקריאה החוזרת מאפשרת לפעוטות לחוות מחדש חוויות מרגשות. זו גם הדרך שלהם ללמוד מילים חדשות ולהעמיק בהיכרות עם מצבים ורגשות– כי הרי סוף הסיפור כבר ידוע.
שיחה מה אתם אוהבים בבית שלכם? מי גר בבית? בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח עם הילדים על הבית שלכם, ועל מה ומי שבו : בני משפחה, חיות מחמד, בובות אהובות, ומי עוד?
גם אנחנו בונים גם אתם יכולים לבנות בית מקופסה. כל שדרוש הוא קופסת קרטון גדולה, זמן פנוי ומצב רוח טוב. עכשיו תוכלו גם להזמין חברים להתארח בבית שבניתם. מצאתם רק קופסה קטנה? – תוכלו להפוך אותה לבית לבובות.
משחק – מחבואים איפה כדאי להתחבא? – כמו אמא ויסמין גם אתם יכולים לשחק במחבואים, כשהפעוט מתחבא וההורה מחפש אותו. הצלחתם? – אפשר להתחיל סבב נוסף ולשתף בני משפחה.
לפני הקריאה אפשר להציג לפעוטות קופסת קרטון קטנה שמראש פתחתן בה "דלת" ו"חלון". כדאי לבחון אותה, למשש אותה יחד ולשאול: מי יכול לגור בקופסה? ולאחר מכן להציג בובה קטנה ש"גרה" בקופסה, נכנסת בדלת ומציצה מהחלון. תוכלו להציג את הספר לפעוטות ולספר שהסיפור שתקראו מספר על יסמין, ילדה שגם היא גרה בבית משלה. המחשת הסיפור – כדאי להמחיש את הסיפור בעזרת קופסה גדולה מקרטון שפתחתן בה חלון ודלת והכנסתן לתוכה רהיטים. הבית שלנו – אחרי קריאת הסיפור אפשר לשוחח עם הפעוטות על הבית שלהם ולשאול: איפה אתם גרים? מה יש בבית שלכם? מי עוד גר איתכם? מה אתם עושים בבית עם ההורים? ומה אתם עושים עם הבובות שלכם? שיתוף משפחות – כדאי לבקש מההורים לשלוח תצלום של הפעוט בבית שלו לצד בני משפחה ועם חפץ אהוב או חיית מחמד, להציג לפעוטות בכל פעם תצלום אחר וליצור לוח "הבית שלנו" להצגת התצלומים.
גם בכיתה אפשר לבנות בית – ממש כמו יסמין. כל שנדרש הוא קופסאות, שמיכות, כריות ורצון. אפשר להוסיף שביל מחישוקים, מאביזרי תנועה או מחתיכות קרטון ולצעוד יחד אל הבית שהכנתם. שיתוף משפחות – כדאי לבקש מהמשפחות לסייע ולהביא קופסאות קרטון גדולות. פעילות הורים וילדים – אפשר להזמין את ההורים לפעילות משותפת שבה קוראים את הספר ומכינים מחומרים שונים "בית" לבובות או בית משותף לפעוטות שבו יושבים יחד מחובקים וקוראים בהנאה.
הבית מכיל כל כך הרבה דברים מעניינים! היכרות עם החפצים השונים ומיונם לפי חדרים ושימושים מרחיבים את אוצר המילים של הפעוטות ועוזרים להם להכיר את הקשר בין כל חפץ לשימוש שלו. אפשר ליצור "בית" מקרטון ולהניח בו את החפצים השונים או להכין לוח בצורת בית ולהניח בו תצלומים של חפצים: היכן מניחים מברשת שיניים? ואיפה שמים כיסאות? האם אפשר לשים כיסאות ביותר ממקום אחד? אם כן, כדאי לארגן כמה תצלומים של כיסאות או כמה כיסאות מיניאטוריים ולאפשר לכמה פעוטות להניח אותם בחדרים השונים.
אפשר לעודד את הפעוטות להביא מהבית חפץ ששייך להם ולהציג אותו לפעוטות האחרים. תוכלו לבקש מהם להביא בובות פרווה ולארח אותן במעון, כמו יסמין, שאירחה בבית שלה את הבובה ואת כלב הצעצוע.
פעוטות אוהבים להיות חלק מהסיפור: לחזור על מילים ועל צלילים שבספר או להציג את המעשים של גיבורי הספר. כך הם מזדהים עם הסיפור, מעשירים את עולמם הרגשי ורוכשים אוצר מילים ומושגים. לכן בזמן קריאה משותפת כדאי "לנגן" בחצוצרה, "לתופף" יחד בתוף בעזרת הידיים ו"לנצח" על מקהלה.
גילי מוצאת תפקיד שמתאים לה ומנצחת על התזמורת. בעקבותיה תוכלו לשוחח על התפקידים של הפעוטות בבית: מה הם יודעים ורוצים לעשות – לאסוף צעצועים? לטאטא רצפה? לעזור לערוך שולחן לארוחה?
לנגן ביחד כמעט כל חפץ יכול להיות כלי נגינה: אפשר למחוא כפיים יחד בקצב השיר או לאסוף כלי נגינה, קשקשנים וכלים שתמצאו. סיר עם כפות יכול להיות תוף, גליל נייר יכול לשמש כחצוצרה. אפשר גם לנסות להקיש על חומרים שונים ולבחון: אילו צלילים עולים מהקשה על עץ? על אריח רצפה? על מתכת? תוכלו להחליט על שיר אהוב ולנגן אותו יחד.
לנצח על תזמורת מי מנצח ומי מנצחת? – בזמן האזנה משותפת למוזיקה אהובה תוכלו להוסיף מקל קטן ו"לנצח" על הנגנים. אפשר לרקוד לצלילי המוזיקה ולהציג את הכלים השונים, ומדי פעם להתחלף בתפקידים.
מפגש ושיחה במעון לפני הקריאה – מי מנגן ומי מאזין? – כדאי להביא למפגש כלִי נגינה. הוא יכול להיות כלי צעצוע, כלי שהכנתם מסיר ומכפות, למשל, או כלי נגינה אמיתי שאחת מכן יודעת לנגן עליו. כדאי להאזין יחד למוזיקה ולאחר האזנה קצרה לשלב את כלי הנגינה ולהאזין לו משתלב בנגינה. בחירה – חשוב לשים לב שהמוזיקה מרגיעה ומהנה כדי לאפשר גם לפעוטות שרגישים לרעשים ליהנות מההאזנה. מי בא היום לכיתה? – בעקבות ההתנסות כדאי לספר כי היום מגיע ספר מיוחד המספר על… מוזיקה! המחשת הסיפור – בזמן קריאת הסיפור תוכלו להדגים את כלי הנגינה בעזרת תנועות ידיים: כך מכים על תוף וכך מנצחים על תזמורת. צלילים – כדאי להדגיש את הצלילים המופיעים בספר: "בים בם בום" לתוף, "פלינג פלנג פלום" לגיטרה, "טו טו" לחצוצרה. פעוטות שותפים לנגינה – גם הפעוטות יכולים לנצח כמו גילי ולפרוט על גיטרה כמו איתן, גם אם אין להם כלי נגינה. כדאי לעודד את כל הקבוצה "לנגן" בעזרת הידיים: לתופף, לחצרץ או לפרוט על גיטרה "בכאילו".
מוזיקה בחיי הכיתה מוזיקת מעבר – ניתן להשתמש בקטעי מוזיקה קבועים כדי לציין מעבר בין פעילויות, למשל לקראת ארוחת הבוקר או לקראת חזרה מהחצר לכיתה, וכך להקל על הפעוטות את המעברים. לפתיחת שעת סיפור אפשר לבחור בפתיח לפסקול של ספרי ספריית פיג'מה. מוזיקה ומצב רוח – מוזיקה היא העדפה אישית, מבטאת לא פעם את מצב הרוח ומשפיעה עליו. תוכלו להתאים אותה למצבים שונים בגן. אפשר לשאול את הפעוטות (ולהיעזר לשם כך בהורים) מה המוזיקה האהובה עליהם ולהשמיע אותה במפגש או בפעילות בקבוצות קטנות. מוזיקה או רעש? – כאמור, ישנם פעוטות הרגישים לצלילים גבוהים או רועשים. כדאי להתאים את הצלילים ואת העוצמה להעדפות רבות ככל האפשר.
כלי נגינה תוכלו להכיר כלי נגינה שמנגנים בהם במעון, כמו: משולש, תוף, מצילתיים, חלילית ומפוחית, להביט בהם ולבחון את צורתם, את החומר שהם עשויים ממנו ואת הצלילים שניתן להפיק מהם. איך מנגנים? – איברי גוף – אפשר לקשר בין כלי נגינה לאיבר שבעזרתו מנגנים: בתוף אנו משתמשים בידיים, בחלילית – בידיים ובפה, ובאילו איברים אנחנו משתמשים לנגינה במשולש או במפוחית? לאט-לאט – פעוטות מגלים את העולם ויכולים להשתהות ולבחון כלי נגינה אחד לאורך זמן, אפילו לאורך יותר ממפגש אחד. כדאי לאפשר להם לבחון שוב את החומר ואת הצורה של כלי הנגינה, למשש אותו, להאזין לו ולהפיק ממנו צליל. להעשרה – סרטון היכרות עם כלי נגינה. מנגנים בחפצים – בקבוק מים ריק עם אבנים קטנות יכול לשמש רעשן, מקל יכול לשמש מקל מנצחים, ומכסי סירים יכולים להפוך למצילתיים. אני מנגן וגם את מנגנת – כדאי לעודד שיתוף פעולה בעזרת השיר "אני מנגן על…" ולאפשר לפעוטות להחליף ביניהם כלי נגינה. מומלץ להעצים כל אחד מהנגנים ומהנגניות. השיר "אני מנגן" בביצוע עוזי חיטמן.
תזמורת במעון בעקבות הסיפור תוכלו לחלק לפעוטות כלי נגינה וליצור תזמורת שמחנכת מנצחת עליה. כדאי להתנסות בקבוצות קטנות וכך לאפשר לכל הפעוטות להיות גם מנצחי התזמורת, אם רצונם בכך. ניתן למחוא כפיים בקצב הניצוח ולהפסיק או להמשיך את המחיאות על פי הוראה של המנצחת על התזמורת. להעשרה – משחקים מוזיקליים – ילד מוזיקה – משחקים מוזיקליים
ביחד ולחוד בתחילת הסיפור הילדים מנגנים לבדם, ולאחר מכן הם מנגנים ביחד. כדאי ללמד את הפעוטות את המושגים "ביחד" ו"לבד" ולבחון איתם מה עוד עושים במעון לבד ומה עושים ביחד. לבד וביחד בחיי הכיתה – ביום-יום כדאי לשלב את המושגים "ביחד" ו"לבד", לדוגמה: "עכשיו כולנו עושים קבלת שבת ביחד"; "עכשיו כל אחד רוקד לבד, ועכשיו רוקדים ביחד".
אני יכולה! אני יכול! גילי לא רוצה לנגן, אבל מוצאת לעצמה תפקיד חשוב: להיות מנצחת על תזמורת! כמו גילי, לעיתים פעוטות לא מצטרפים לפעילות. לפעמים היא לא מוצאת חן בעיניהם, ולפעמים הם מחפשים לעצמם תפקיד שיתאים להם ושהם מרגישים שהם יכולים לבצע אותו. בעקבות הסיפור תוכלו לבקש מהפעוטות לספר מה הם יכולים לעשות: "אני יכולה לאסוף צעצועים", "אני יכול לעזור לסדר צלחות לארוחה", "אני יכולה להציע משחק לחבר"…
Toddlers like to be part of the story: Repeating words and sounds found in the book, or dramatizing the actions taken by the different characters. It is their way of identifying with the story, enriching their emotional worlds, and acquiring vocabulary and concepts. That is why, when reading together, you could “play” the trumpet, “beat” on a drum using your hands, and pretend you’re a choir conductor.
Gilly finds a job that suits her as the conductor of the orchestra. Following her decision, you too can discuss your toddlers’ roles at home: What can they do and what do they want to do? Pick up their toys? Sweep the floor? Help set the table for dinner?
Almost any item can become a musical instrument: You could clap together to the rhythm of the song, or collect any instruments, rattles, and utensils you can find. A pot with spoons can be a drum, a used roll of paper towels can be a trumpet. You could even try to tap various materials to find out what kinds sounds tapping wood makes? And what about tapping the floor? Or metal? You may enjoy picking one of your favorite songs and playing it together.
Are your toddlers conductors? While listening to your favorite music together, you could hold a small stick and “conduct”. Perhaps you could dance to the music, acting out the various instruments, and switch roles from time to time.
אנו מזמינים אתכם/ן להאזין להקלטה הקסומה של הסיפור "פעם היה ילד שלא רצה לישון לבדו", מאת: מירה מאיר | איורים: אלונה פרנקל | הוצאת ספרית פועלים (קטנטנים)
יוצרים ומגישים – ירדן בר כוכבא – הלפרין ודידי שחר
מוזיקה ונגינה – טל בלכרוביץ'
פתיח – דידי שחר
הפעוט עוצם עיניים ואתם מסתירים בובת חיה מתחת לשמיכה. כשהוא פוקח עיניים אתם ההורים נותנים רמזים לזהוּת בעל החיים, והפעוט צריך לנחש. האם הוא נובח? אולי מקפץ ואוכל גזר? אפשר להחליף תפקידים ולתת לפעוט לרמוז לכם ההורים, מי מתחבא שם, מתחת לשמיכה?
לפני קריאת הסיפור כדאי לשוחח ולשאול: מה אתם עושים לפני השינה? מה עוזר לכם להירדם? האם יש לכם בובה או חפץ כלשהו שאתם אוהבים לישון איתם? האם אתם אוהבים שמקריאים לכם סיפור לפני השינה? המחשה של הסיפור – תוכלו להציג את הסיפור בעזרת בובות פרווה של דובי, ארנב, קוף, נחש וחתול. כדאי להשאיר את בובות הפרווה בְּמקום שלפעוטות יש גישה אליו כדי שיוכלו להציג את הסיפור בעצמם.
מסיבת פיג'מה בעקבות הסיפור ניתן לערוך מסיבת פיג'מות: כולם לובשים פיג'מות, נשכבים על המזרנים וקוראים את הסיפור ביחד. שיתוף הורים – אפשר להזמין את ההורים להצטרף ולשתף אותם בתמונות ובחוויות.
מחלקים לפעוטות את העותק האישי ונותנים להם לדפדף בספר בישיבה סביב שולחן בקבוצות קטנות. מביטים ושואלים – היכן באיור הילד עוצם עיניים? היכן הוא פוקח אותן? מי ישן עם הילד בכל פעם?
אפשר להזמין את הפעוטות להביא מהבית בובה אהובה, כרית או כל חפץ אחר שקשור לשינה ולשחק במשחק "ישנים ביחד": בכל פעם שתגידו "לילה טוב", כל הפעוטות ישכבו על השטיח ויעצמו עיניים, ובכל פעם שתגידו "בוקר טוב", כולם יקומו, יתמתחו ויגידו "בוקר טוב". ארבעה שובבים – תוכלו להאזין לשיר שובבים במיטה (דתיה בן דור, פרפר נחמד) ולהמחיז אותו עם הפעוטות: נשכבים על שטיח, מתגלגלים ומשתוללים, ובכל פעם פעוט אחר מתגלגל מה"מיטה". קשר עם הבית – תוכלו לבקש מההורים לצלם את הפעוטות לפני השינה כשהם מחזיקים בובת פרווה או חפץ אחר שקשור לשינה (כרית, שמיכה, חיתול) ולתלות את התמונות בכיתת המעון.
יצירות נוספות של מירה מאיר ואלונה פרנקל ספר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין הסופרת והמשוררת מירה מאיר (1932 – 2016) לבין הסופרת והמאיירת אלונה פרנקל (נ' 1937). כדאי להכיר אותן לפעוטות ולהציג ספרים נוספים שלהן, למשל: הצב של אורן מאת מירה מאיר
גלי וגאיה אוהבות לעשות דברים יחד, אבל גם לחוד: תוכלו לשוחח ולגלות: מה הפעוטות אוהבים לעשות עם אח, עם חברה או איתכם, ההורים? ומה הם אוהבים לעשות בעצמם, לבד?
משחק תנועה כמו גלי וגאיה, אפשר לצעוד ביחד: תוכלו להכין בבית שביל ולסמן אותו בחבל או בחפצים שונים, וללכת בטור – זה אחר זה ואולי יחד, זה לצד זה. אפשר גם להתחלף, כשכל פעם המוביל קורא: "בואו אחריי!"
או במעון – המחנכת הולכת בכיתת המעון, והפעוטות הולכים אחריה. מדי פעם המחנכת עוצרת ועושה פעולה מסוימת, והפעוטות מחקים אותה: נוגעים באף, קופצים כמו צפרדע, עפים כמו פרפר, נוגעים בחפצים שונים בכיתה ואומרים את השמות שלהם: שולחן, כיסא או ספר.
כדאי ללוות את ההקראה בתנועות שמסבירות את המילים: כשגלי אומרת "בואי אחריי", סמנו עם היד תנועה של "לבוא". כשגלי לא באה, סמנו עם הראש ועם היד תנועה של "לא". המחשה והצגה המחשה – בארגז הספרים מחכָּה לכן המחשה של גלי וגאיה במהלך הקריאה. להציג יחד – שתי מחנכות מציגות את גלי וגאיה: מה הן עושות יחד, ומה הן עושות לחוד. שיחה כדאי להתחיל בשאלות על תוכן הספר: מה גלי וגאיה עושות יחד? מה הן לא עושות יחד? מה עושה גלי, ומה עושה גאיה? בשלב הבא תוכלו לשאול את הפעוטות על עצמם: מה אתם עושים עם חברים וחברות: משחקים יחד? אוכלים יחד? ומה עוד?
תוכלו למצוא את בעלי החיים באיורים שבספר ולציין את שם החיה: ברווז, חיפושית, פרפר, צפרדע, כבשה. אתן והפעוטות יכולים להשמיע את הקול שלה ולהציג כיצד היא הולכת וזזה: "איפה הכבשה? בואו נִפְעֶה כמו הכבשה: מֶה מֶה מֶה." "איפה הצפרדע? איך מקרקרת צפרדע? בואו נקפוץ כמו צפרדעים!"
כל אחד וכל אחת יכולים לעזור לאחר, גם פעוטות. אפשר לשאול את הפעוטות במה הם עוזרים לאחרים או לומר להם שהם עוזרים כשזה קורה: "זוכר שעזרת לי לסדר את השולחן?", "תראי איך את עוזרת לי לסדר את הצעצועים!" .
האיורים הם חלק מהסיפור, ובאמצעותם פעוטות מזהים וזוכרים את מהלך הסיפור ופרטים ממנו. אפשר להתבונן יחד באיורים ולחפש את החפצים שנוני נתן לאימא 'היכן מצויר תיק?' ו'איפה נמצא איור של מעיל?'
קוראים יחד במהלך ההקראה תוכלו לעצור בכל פעם שנוני מבקש עזרה ולשאול את הפעוטות: מה נוני מבקש מאמא? למה הוא צריך עזרה? לקראת סוף הסיפור, כשאמא צריכה עזרה, תוכלו לעצור, להתבונן באיור ולשאול: מה קרה? למה אמא צריכה עזרה? – כי הסלים כבדים, כי היא מחזיקה הרבה דברים… הפעוטות יכולים להצטרף – כשתקראו את הסיפור בפעמים הבאות, הפעוטות כבר יכירו את הסיפור ויוכלו להשתתף במשפטים החוזרים בסיפור: "אבל רק רגע, מה קרה? נוני צריך עזרה?" המחשה – כדאי להציג את הסיפור לפעוטות ולהמחיש להם כיצד התיק, הכפפות, הצעיף, הכובע והמעיל עוברים בהדרגה מנוני לידיה של אמא, וכיצד נוני עוזר לבסוף לאמא ולוקח ממנה את הפריטים האלו. את נוני ואמא ניתן להמחיש באמצעות בובות, שתי מחנכות או מחנכת ופעוט. לשיר יחד – חורף – גידי גוב
איך אפשר לעודד את הפעוטות לעזור זה לזה, למחנכת במעון או להורים? – עוזרים לסדר את כיתת המעון – עוזרים לחבר ונותנים לו חלק ממשחק – עוזרים לסחוב דברים קלים – עוזרים לחלק ספרים או כלי נגינה, ומה עוד? בכל פעם כזו נעודד את הפעוטות ונחזק אותם במילים טובות: "איזה יופי עזרת לסדר את פינת הספרים", "את חברה טובה. עזרת לחבר ונתת לו את המשחק." קשר עם הבית – ספרו להורים על הספר שאתם קוראים ועל כך שאתם מעודדים עזרה בכיתת המעון. שתפו אותם ברעיונות לעזרה בבית, כמו עזרה בעריכת שולחן או עזרה בניקיון בעזרת מטאטא קטן או מברשת.
בעקבות הדרך של נוני ואמא תוכלו ליצור עם הפעוטות "מסלול" בכיתת המעון שמתאר את הדרך מהבית למעון ובחזרה: "עכשיו עוצרים. עוד מעט חוצים את הכביש." "עכשיו קופצים מעל השלולית." "עכשיו הגענו למעון / הביתה!"
תוכלו לעודד את עצמאות הפעוטות ולתרגל תלייה של התיק האישי על המתלה במקום המיועד לכך. קשר עם הבית – שתפו את ההורים ובקשו מהם לתת לפעוט לתלות את התיק בעצמו כשהוא חוזר הביתה, להוריד את התיק מהמתלה כשהוא יוצא למעון, ואם אפשר – גם לסחוב אותו בדרך. הפעוטות ייהנו מתחושת המסוגלות. תיבת פעילות – תוכלו להכין תיבת פעילות ובה תיקים מסוגים שונים, כמו תיק גב, תיק צד או תרמיל.
בסיפור מוזכרים בגדי חורף שונים: מעיל, כפפות, צעיף, כובע. כדאי להביא לכיתת המעון בגדים או תמונות של בגדים ולמיין אותם לבגדי קיץ (חולצה קצרה, כובע מצחייה, בגד ים…) ולבגדי חורף (מעיל, צעיף, כובע צמר, כפפות…). משחק התאמה – אפשר להתאים בין הבגד לפעולת הלבישה שלו: צעיף כורכים סביב הצוואר, כפפות עוטים על הידיים, כובע חובשים על הראש. אפשר לחזור ולהיזכר בזברה שלובשת פיג'מה. להעשרה – פועלי לבישה בעברית, האקדמיה ללשון העברית
הסיפורים של סבא אף פעם לא משעממים!
בואו להכין רפסודה צפה בדיוק כמו בסיפור של סבא יורם בספר ״סבא מספר בלי להגזים״ ⛵מה צריך?
☑️ מקלות ארטיק
☑️ נייר
☑️ דבקויש לנו רפסודה לשוט איתה לאן שנרצה 🤩
סיפורים על סבא וסבתא כשהיו ילדים, סיפורים על חפצים שהשתמשו בהם וכבר לא בשימוש או אולי סיפור אחר? – בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח עם סבא וסבתא, ולשמוע מהם סיפורים על ימים עבָרו.
לסבא יש הצחוק הכי חזק והסיפורים הכי מעניינים, ובמה אתם "הכי"? – כל אחד בתורו מספר על עצמו, במה הוא "הכי". בסבב הבא כל אחד מספר במה המשתתף שלידו הוא "הכי" – אבל רק בדברים טובים!
רגע לפני שקוראים: מהו קיבוץ? – האם מישהו ביקר פעם בקיבוץ? מה היה מיוחד בקיבוץ, בשונה מהעיר? כדאי לספר על מאפייני הקיבוץ בעבר ולהתמקד בקהילתיות ובחיי הילדים, למשל: בבית הילדים שבו ישנו כל הילדים יחד, או בחדר האוכל שבו בישלו, עבדו ואכלו במשותף.
הסיפור שלנו מתרחש בקיבוץ חניתה. תוכלו להראות במפה היכן הקיבוץ נמצא ובאיזה מרחק יחסי מכם.
איך כדאי לקרוא? – בגלל אורכו של הסיפור והמבנה הייחודי של "סיפור בתוך סיפור" כדאי לשקול קריאה בהמשכים. קריאה כזאת יוצרת מתח ומאפשרת לעקוב אחר ההבנה של התלמידים. אפשר, למשל, לעצור לאחר הפרידה מההורים, בהגעה אל חוף הים או בעלייה לרפסודה. כשממשיכים בקריאה ניתן לשאול: האם אתם זוכרים איפה עצרנו? ולענות בקצרה כדי לרענן את זיכרונם של הילדים ולשמר את המתח.
להרגיש את ההיסטוריה – כדאי להדגיש את מנעד הרגשות של הסבא וקבוצת הילדים בסיפורו וכך לסייע בהבנת סדר ההתרחשויות ולהזדהות איתן.
שיחה על רגשות – בקריאה חוזרת ניתן להתחקות אחר הרגש בסיפור ולפתח שיחה שמקשרת בין הרגשות לאירועים ההיסטוריים: הילד בסיפור חש שמשהו משונה קורה בין המבוגרים: מה ה"סימנים" שלו לכך? האם גם לכם קרה שחשתם "סימנים" כשהשִגְרָה השתנתה פתאום? למה, לדעתכם, הילדים בסיפור מקבלים מתנות? כיצד הם מרגישים? מדוע הילדים נאלצים לעזוב את הקיבוץ? כיצד, לדעתכם, הם מרגישים בעקבות העזיבה? מה הייתם רוצים לשאול אותם? איך אפשר לעודד אותם? מדוע, לדעתכם, הילדים מתבקשים לצהול: "כי יש לנו מדינה!"? איך, לדעתכם, המבוגרים מרגישים באותו רגע? ואיך הילדים מרגישים?
סבא נפרד מהוריו – ניתן לשוחח על רגשות הפרידה מההורים ולהדגיש את הפגישה המחודשת עימם. חשוב לתווך את מטרת הפרידה כמעשה שנובע מדאגה ומרצון להגן על הילדים, אך לא לפרט בנוגע לאֵימַת הימים ההם.
קיבוץ חניתה – כדאי להכיר לילדים את תולדות הקיבוץ, המופיעות בדפים האחרונים של הספר, להתבונן בתצלום מימי ראשית הקיבוץ או לצפות בסרטון על הקמת חניתה ולהכיר את מפעל ההתיישבות "חומה ומגדל". אפשר גם להראות תמונות של הקיבוץ היום, להבחין יחד במה ששונה ובמה שהתפתח בזמן שעבר.
סבא מספר, והסיפורים שלו הכי מעניינים! תוכלו לשאול: למה, לדעתכם, הילד נהנה לשמוע את הסיפורים של סבא? איזה סוג של סיפורים אהוב על כל אחד מילדי הכיתה? האם גם אתם מספרים סיפורים לפעמים? האם יש בני משפחה שמספרים לכם סיפורים על ילדותם? על מה הם מספרים?
מספרי סיפורים – ניתן לקיים מפגשים קבועים בכיתה. אפשר להזמין את הילדים להביא ספרים אהובים למפגש, להזמין לכיתה מְספרי סיפורים משפחתיים שהם בוחרים – סבא? אחות גדולה? – ואולי אחד הילדים רוצה לשתף בסיפור משלו?
מה זה להגזים? בתחילת הסיפור מוצג לנו סבא בהגזמה – יש לו השפם הכי ארוך, הצחוק הכי חזק, השיער הכי לבן. ניתן לשאול: מדוע כך מציגים את סבא? מה הקשר בין אופן הצגתו לאישיותו? אילו יכולנו לפגוש את סבא, מה היינו שואלים אותו?
תוכלו לבקש מהתלמידים לציין או להראות בספר אירוע שקרה לסבא שלדעתם מסופר בהגזמה ולשאול: האם, לדעתכם, סבא באמת מגזים? מה באמת קורה ומה סבא ממציא? למה סבא בוחר להגזים, לדעתכם? למה אנחנו מגזימים לפעמים? איך ניתן לדעת כשמישהו מגזים?
לספר בהגזמה – התלמידים יכולים לספר בסֶבֶב לחברי הקבוצה משהו יומיומי שקרה להם ולנסות להגזים. לדוגמה, במקום לומר: "היום ראיתי בדרך לבית הספר איש מאוד גבוה", לומר: "היום ראיתי בדרך איש כל כך גבוה שהוא כמעט הגיע לעננים".
אפשר לבחור כמה הֶיגֵדים ולהתאים אותם לדימויים שיוצרים הגזמה, למשל: הכי שמח = כמו ליצן בקרקס.
סבא מספר את סיפורו בערב יום העצמאות אל מול הזיקוקין-די-נור, והסיפור שהוא מספר מגיע לשיאו בלֵיל ההכרזה על המדינה. זו הזדמנות לשאול: מדוע אנחנו חוגגים כל שנה את יום העצמאות? כיצד אנחנו חוגגים? אֵילו זיכרונות יש לכם מיום העצמאות? למה חשוב שתהיה לנו מדינה משלנו? מה זה אומר שיש לנו "עצמאות" כמדינה?
תוכלו לבחור מקומות שונים בארצנו המוּכרים לתלמידים היום ולחפש תצלומים שלהם מלפני קום המדינה, לחקור אותם, להכיר באמצעותם את התקופה ולהקדיש לוח משותף לתצלומים, ליצירות, למילים מרכזיות הקשורות לעצמאות ואולי גם לסיפורים משפחתיים.
האיורים בסיפור משלבים גזרי עיתון יומי, דפי סקיצות, דמויות לֶבד, רישומים וצבע, כך שמתקבל מראה ייחודי המעניק לספר צִבְיון אומנותי ומהווה שפה נוספת, חזותית, המעוררת את החשיבה ומגרה את הדמיון.
להתבונן באיורים – כדאי להקדיש זמן ל"קריאה באיורים" ולאפשר לילדות ולילדים להתבונן בהם בשקט, לבחור איור שאהבו ולשתף חבר או חברה בגילוי. מומלץ להשמיע ברקע מנגינה רגועה שתוסיף לאווירה ולריכוז.
התנסות יצירתית בהשראת האיורים – כדאי לאסוף שלל חומרים, בדים, גזרי עיתון ולנסות ליצור מכמה מהם יחד.
איור – תנועה – ניתן להדגים אירועים שונים בסיפור בהשראת האיורים. כך, לדוגמה, ניתן לרקוד הורָה עם הקמת המדינה, "להיטלטל בפראות " על הרפסודה תוך שמירה על שיווי משקל, להשתכשך בחול או למשוך סירת הצלה בחבל.
בסיפור מוזכרים מקומות רבים. לאֵילו מהם תלמידי הכיתה רוצים להגיע?
מכינים כרטיסים שבהם רשומים מקומות המוזכרים בסיפור: חיפה, חניתה, הים התיכון, קפריסין, סוף העולם, אי בודד, טהיטי, שבט אינדיאני ו"מקום דמיוני" שהוא… [יש להשלים] .
יושבים במעגל בקבוצות קטנות, מניחים את הכרטיסים גלויים במרכז המעגל ומסובבים בקבוק. המשתתף שהבקבוק פונה אליו בוחר כרטיס ומְספר מדוע בחר בו, איך יגיע אל המקום המצוין בו, את מה ומי ייקח איתו לשם ומדוע.
פופיק מתגעגע לאבא שלו, ואוהד מכיר את ההרגשה. הם משתפים בתחושות, וחושבים מה אפשר לעשות כשמתגעגעים. בסריקת הקוד תוכלו לצפות בהם ולקבל עצות טובות למתגעגעים.
הזמן לא עובר כשמתגעגעים? – אפשר להכין קופסה ובה דברים שיכולים להעביר את הזמן ולהשכיח מעט את הגעגוע. תוכלו לשים בתוכה תצלומים משותפים, חומרי יצירה להכנת מתנה או ציור למי שעתיד לחזור.
דקה יכולה לעבור מהר מאוד, או כמעט לא לזוז. רוצים לנסות? – כוונו שעון עֶצר לדקה, בחרו פעילות, ועשו אותה במשך דקה שלמה: קפיצה על רגל אחת, ישיבה במקום, איסוף חפצים שמתחילים באות ג' – באיזו פעילות הזמן עבר מהר? באיזו לאט?
האיורים היפים בסיפור מביעים רגש באופן עדין, ובמינימליות. הקִרבה והגעגוע עולים מהם כבר בהתחלה. האם התלמידים והתלמידות יבחינו ברגש שהספר מעביר עוד בטרם הקריאה בו?
לפני הקריאה– כדאי להציג כמה מהאיורים הראשונים בספר כשהטקסט מוסתר ולשאול: מה אתם רואים ברצף האיורים הראשונים? (חיבוק, מזוודה, מבט עצוב) איזה רגש מבטאים איורים אלו?
כעת אפשר לקרוא יחד את הספר.
לאחר הקריאה – תוכלו לשוחח על הסיפור, על הרגשות העולים ממנו ועל נקודת החיבור לעולמם של הילדות והילדים.
שיחה – ניתן לשאול: מה, לדעתכם, הרגישה בלה כשזוזו נסעה? מדוע לא התחשק לה לעשות את הדברים שהיא אוהבת לעשות בדרך כלל? מה זה "להתגעגע"? איך התמודדה בלה עם הגעגוע?
קשר – בסיפור לא מצוין טיב הקשר בין בלה לזוזו. אפשר לשאול את התלמידים: מי הן, לדעתכם, בלה וזוזו? האם הן אחיות? קרובות משפחה? חברות? ואולי אם ובת?
להישאר לבד? – מהסיפור ניתן להסיק שבלה נשארה לבדה. הדבר עלול לעורר אי-נוחות ואף בהלה אצל ילדים וילדות. ייתכן שהיו איתה דמויות נוספות, אך הגעגועים מופנים אל זוזו. כדאי לעודד את הילדים לשער אם בלה נותרה לבדה.
כדאי גם לשאול אותם עם מי הם נמצאים כשההורים נוסעים לכמה ימים, ולנהל שיחה בעניין.
געגועים –חיבור לעולם האישי – האם גם לכם קרה שהתגעגעתם? מה הרגשתם אז בגוף? אילו רגשות נוספים עולים בשעת געגוע? האם אפשר להתגעגע גם בפרק זמן קצר? באיזו דרך בחרתם להתמודד עם הגעגוע? האם, לדעתכם, רק ילדים מתגעגעים?
ספר נוסף על געגוע – מחלת הגעגועים של סולי מאת נורית זרחי. ניתן להקריא את שני הסיפורים ולהשוות בין דרכי ההתמודדות עם הגעגוע בכל ספר. אפשר לייצר מסלול ספרותי.
"הבטחתי שאחזור" – הספר אומנם מתאר פרידה וגעגוע, אך גם שיבה הביתה והבטחה שקוימה.
קשר של אמון – ילדים זקוקים לאמון ולביטחון, וכחלק מזה הם רוצים שהבטחות שהובטחו להם יקוימו. בשלב זה של ראשית דרכם בבית הספר הם מתנסים בקשרי חברות ובקשרים חדשים עם מבוגרים משמעותיים (מורים), קשרים שהולכים ומשתכללים. האמון משמש בסיס לקשר אישי רב-משמעות, ומכאן חשיבותו בעולמם החברתי, שכן קשרים אמיצים המבוססים על אמון מעלים את תחושת הביטחון והשייכוּת לקבוצה ומביאים איתם רווחה נפשית, שמחה, שיתופי פעולה ותחושת ביטחון אישי וקבוצתי.
הסיפור "בלה וזוזו" יכול לשמש כלי לעידוד יחסי אמון הדדיים בכיתה:
שיחה: ניתן להדגיש בשיח משותף את האמון שרכשו בלה וזוזו זו לזו, אך קודם כול, כדאי לתווך לתלמידים את המושג "אמון" דרך הזדהות עם הדמויות ובהסתמך על הסיפור.
ניתן להציג את יחסי האמון בספר ולהדגיש אותם. כדאי
לבקש מהתלמידים לחזור לסיפור ולמצוא הוכחות לכך שבלה האמינה בזוזו וסמכה עליה:
בלה אומנם התגעגעה לזוזו, אך היו לה הידיעה והביטחון שזוזו אכן תחזור: "היא ידעה שזוזו צריכה לחזור עוד מעט, עוד קצת". זוזו הבטיחה לבלה שהיא תחזור ועמדה בהבטחתה: "ולחשה לבלה באוזן – הבטחתי שאחזור".
הבטחה ותחושת ביטחון – נוכל לשאול: מדוע חשוב, לדעתכם, לקיים הבטחה בין חברים? מה ההרגשה כשמישהו מבטיח משהו, ולא מקיים? באילו מקרים אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו בוטחים זה בזה בכיתה? אולי כשאנחנו נעדרים מהלימודים ומצפים שחבר או חברה יביאו לנו שיעורים?
מאגר אמון בכיתה – מתשובות התלמידים אפשר ליצור יחד מאגר של פעולות המבוססות על אמון ולהיעזר בהן במהלך השנה.
מה יקרה בעתיד – תוכלו להעלות שאלות על המשך קורותיהן של בלה וזוזו: איך בלה תגיב כשתתעורר ותראה את זוזו? כיצד יבלו יחד את היום? מה יקרה בפעם הבאה שזוזו תצא לחופשה? כיצד בלה תתמודד לדעתכם,? מה היא תעשה? ומה יקרה כשבלה תצא לחופשה וזוזו תישאר?
אפשר לחזור אל הספר שוב ושוב בכל הזדמנות שנראה צורך בחיזוק אמון או בבנייתו – למשל, בכל פעם שנרצה לחזק קיום הבטחות או הסכמים, או בהסתגלות מחודשת אחרי חופשה ארוכה.
התמודדות עם געגוע – כדאי לשאול את הילדים: האם חוויתם געגוע? מתי? איך התמודדתם? האם יש משהו בספר שמוצא חן בעיניכם ותעשו בפעם הבאה שתחושו געגועים?
הספר מהנה לקריאה, ותמיד אפשר לחזור ולקרוא בו פשוט כדי לחמם את הלב.
המילים בסיפור מעוצבות באופן ייחודי המותאם למשמעות המילה ולרוח הסיפור. כדאי להתעכב על כך יחד: המילה "געגוע", למשל, נכתבת כגל שנמשך מעמוד אחד לשני בצבע שונה ובגודל שונה של אותיות. תוכלו לשאול: מה הקשר בין עיצוב המילה לרגש שהיא מביעה? מדוע, לדעתכם, המילים בחלק מהעמודים מעוצבות בהדרגה, כמו מדרגות?
דברים יפים צומחים מתוך החסר – בלה מתמודדת עם הגעגוע באמצעות עשייה ויצירה. היא לא היחידה: איסוף, יצירה ואומנות הם דרכים להבעת רגשות ולהתמודדות עם געגוע או עם חֶסר אחר בחיים.
יצירה – אפשר להניח מגוון צבעים ולבקש מהתלמידים והתלמידות לנסות ולצייר את רגש הגעגוע כראות עיניהם:
איזה צבע תבחרו לתיאור הרגש? האם תציירו משהו מוחשי או משהו מופשט?
אפשר לאתגר את התלמידים ולבקש מהם לבחור על פי רצונם את החומר ואת הדרך שבהם ירצו לבטא את הגעגוע.
המשחק נועד להעמיק את האמון בין התלמידים והתלמידות ולייצר תחושת הדדיות וביטחון: התלמידים נחלקים לזוגות – עיניו של האחד גלויות, ועיניו של השני מכוסות. בכל סבב של המשחק אחד מוביל את השני במסלול, בעוד המוּבל לא רואה וצריך לסמוך על ההוראות של המוביל. בכל סבב מתחלפים בתפקידים.
תוכלו ליצור יחד עם התלמידות והתלמידים מסלול בכיתה או בחצר ולתכנן יחד את כשהם שותפים לקביעת המסלול.
לאחר הפעילות כדאי לנהל שיחה – איך הייתה ההרגשה כמובילים? ואיך היא הייתה כמוּבלים? האם חששתם? מדוע? האם נתתם אמון לאורך כל הדרך, בחלקה או בכלל לא? האם הרגשתם שנותנים בכם אמון?
תחושת הזמן בספר אינה זהה לזמן שמורה השעון, כי ככה זה כשמתגעגעים. בעקבות הספר תוכלו להתנסות בכיתה בתחושה דומה ולשוחח: מתי מרגישים שהזמן עובר מהר? ומתי מרגישים שהזמן לא זז?
תרגיל – דקה היא דקה– תוכלו לבחון את יחסיות הזמן במגוון התנסויות שכולן נמשכות דקה, למשל, דקה מבלי לעשות ולומר דבר, דקה בהאזנה לשיר, דקה בתנועה ובתזוזה של הגוף.
כדאי ליידע את המשפחות שהספר הגיע ושהוא מדבר על משפחה ועל געגוע. כדאי לשתף בפעילויות שבכיתה, לעודד לסרוק את קוד ה-QR ולקבל רעיונות לדברים שאפשר לעשות כשמתגעגעים.
השירים בספר מציגים רגעי חיים קטנים. בכל קריאה משותפת כדאי לבחור שיר אחר ולקרוא ביחד. האם השיר מזכיר לכם משהו שקרה לכם? זו הזדמנות עבורכם, ההורים, לשתף בחוויות מהיַלדוּת שלכם וכך ליצור קִרבה ושיתוף עם הילדות והילדים.
כדאי להתבונן יחד באלבומי תמונות של ההורים ולחפש רגעים מיוחדים מתקופת היַלדוּת. אפשר להתבונן גם בתצלומים מוקדמים של הילדות והילדים ולשתף ברגעים שצולמו. אילו זיכרונות הם מעוררים בכם?
איך כדאי לקרוא?בחירה אישית ועבודה קבוצתית – בטרם הקריאה אפשר לחלק לתלמידים את הספר ולבקש מהם לעיין בו. זו הזדמנות להתבוננות של המורה: מי מהתלמידים מדפדף? מי קורא את השירים? מי מתעכב על האיורים? מי מתייעץ? ניתן לבקש מהתלמידים לבחור שיר לפי איור או כותרת מסקרנים במיוחד. תוכלו לשאול: מדוע בחרתם בשיר זה? מה אהבתם בו? וכך לאפשר גם לילדים שמתקשים בבחירה להיחשף לאפשרויות שטמונות בשירים השונים.
שיר ואיור – כדאי לבחון את הקשר בין האיור לשיר: איזה חלק מהשיר מופיע, לדעתכם, באיור? האם האיור מתאר, לדעתכם, את הכתוב בשיר? האם הייתם בוחרים לאייר אחרת? בעבודה על השירים ניתן לשלב איורים משל התלמידים.
בחירת שיריםלפי נושא – תוכלו לחזור אל הספר ולבחור שירים המתאימים למצבים שונים בכיתה, לתקופה מסוימת בשנה או לאירוע מסוים, כמו: קיץ, יום הולדת, ליל הסדר ויום המשפחה.
כל שיר מציג חוויית ילדות אחרת ומְזמן שיחה שונה – כדאי לנהל שיח רגשי ולשאול: האם אהבתם את השיר? למה? האם חוויתם חוויה דומה? מה מצא חן בעיניכם בשיר ו/או באיור? איזה רגש עלה בכם בשעת הקריאה?
"למה תמיד מזכירים לי?" – שם הספר מזמן שאלה שמאתגרת את התפיסה שלפיה תקופת הילדות מורכבת מאוסף של רגעים קסומים ומרגשים. הכותרת מביעה תחושה שרוב הילדים והילדות מורגלים בה, משום שהם נתונים להוראות ולתזכורות מצד מבוגרים. הספר מציג בכנות, בחן ובהומור את חיי הילדים, הכוללים גם רגעי תסכול, בלבול, מבוכה ותהיות בנוגע להתנהגויות מקובלות ולנימוסים. הוא מאפשר הזדהות ומבטא מצבים שלא תמיד קל להם לבטא במילים.
איך מרגיש ילד? – בהשראת הספר ניתנת לילדים ההזדמנות לבטא את עולמם האישי. אפשר ליצור בשגרת הכיתה מעגל שיתוף קבוע שבו נפגשים בקבוצות קטנות ומשתפים בחוויות, במחשבות וברגשות. אפשר לשאול אותם, למשל: מה הם, לדעתכם, היתרונות הטמונים בהיותכם ילדים ומה הם החסרונות? באילו מצבים עדיף להיות מבוגר? מתי עדיף להיות ילד? מה מרגש אתכם במיוחד? מה מכעיס אתכם? מה מצחיק אתכם? מה אהבתם פעם והיום כבר פחות? ומה להפך?
ספרה של חגית בנזימן הוא חלק ממגמה בספרות הילדים המתארת את עולמם של הילדים "בגובה העיניים". חודשים מספר לאחר שפורסם ספרה "למה לאמא מותר?" יצא לאור ספרו של יהודה אטלס, "והילד הזה הוא אני", העוסק גם הוא בהתבוננות בעולם מנקודת מבטו של ילד. אפשר להתוודע לשירים שכתב אטלס, להשוות בין היוצרים ולהרחיב את מנעד ההיכרות עם ספרי שירה המתארים את העולם מנקודת מבטם של ילדים.
אילו סיפורים משפחתיים ההורים יכולים לספר לילדיהם מתקופת ילדותם-שלהם? כדאי ליידע את המשפחות על הגעת הספר ולעודד אותן לקרוא אותו עם הילדים ולעיין בדף ההצעות לפעילות שבסוף הספר.
כדי להפוך את הקריאה המשותפת למהנה ולעודד קריאה, כדאי לבחור בספר שמדבר אל הילדים והילדות ועוסק בנושאים שקרובים לליבם: יש שיעדיפו סיפור דמיוני, אחרים ירצו לקרוא ספר "שקרה באמת". כל סיפור אהוב יעודד אותם להמשיך ליהנות מספרים ויפתח בהם דמיון ויצירתיות.
גם אתם יכולים לחפש חפצים שמזכירים חוויות מהעבר: תצלום משפחתי, מתנה שקיבלתם או חפץ שקשור לחוויה שחוויתם. כל אחד בתורו מציג את החפץ שבחר, ומשתף בזיכרון שקשור אלי
רוצים מכונה משלכם? – אספו קופסאות, בדים, קרטונים וצעצועים ישנים, ותוכלו לבנות מכונה משלכם. אפשר לתכנן יחד מה היא תעשה ואיך היא תיראה, ואפשר גם פשוט לבנות ולגלות תוך כדי.
ברבים מהאיורים שבספר מופיעות מכונות. אפשר לדפדף בספר ולחפש איורים של מכונות וחלקים שלהן – האם תדעו מה היה התפקיד של המכונה? ואולי אפשר להמציא מכונה חדשה בעקבות החלק שגיליתם ולדמיין מה היא יכולה לעשות.
מיומנות בין-אישית – מערכת היחסים בין הסבים לנכד היא חיובית ומְתַגְמֶלֶת ומבוססת על כבוד הדדי, על הערכה, על הקשבה ועל שיתוף פעולה. המבוגרים מצטרפים לילד אף על פי שאינם מצליחים להבין את התכלית, ועוברים בעצמם תהליך של גילוי.
מודעות עצמית – הזדהות עם התהליכים שדוד עובר: ביטוי עצמי, התנסות בתהליך ותחושת שמחה מהתהליך ומהתוצר.
אוריינות גופנית ובריאותית – הסיפור משלב פועלי עשייה, כמו: "פֵּירקו", "הִרכיבו", "חתכו", "קשרו".
באמצעות מפגש עם חפצים מהעבר וזיכרונות החוסן הנפשי ותחושת השייכות מתחזקים.
חשיבה יצירתית – הן בתהליך איסוף החפצים וחיבורם והן בקישור המכונה לרגשות של שמחה ואושר.
מה עושה המכונה? – בעת קריאת הסיפור ניתן לעצור בשלב שבו המכונה מוכנה ולשאול: מה עושה המכונה, לדעתכם? חשוב לאפשר לילדים להביע את רעיונותיהם ולאחר מכן להמשיך בהקראה.
בירור והבנה של מסרים גלויים – חשוב לשאול שאלות, כמו: איזה רעיון היה לדוד? מה הִציעה סבתא לדוד? למה סבא ודוד הלכו למחסן? במה נזכרו סבא וסבתא?
לחזור ולהתבונן – חשוב לאפשר לילדים לחזור ולעיין בספר, להתבונן באיורים וכך לסייע בהבנת הסיפור וביכולת לשחזר את הסיפור.
מסרים סמויים – תוכלו לשאול שאלות, כמו: איזו מכונה רצה דוד לבנות? האם הוא ידע מההתחלה מה המכונה שלו תעשה? מה עשתה המכונה שלו לבסוף לסבא ולסבתא? ובשבילו? האם יש לכם רעיון לשם מתאים למכונה?
בהמשך כדאי לחבר את הסיפור לחוויות אישיות – האם אתם אוהבים לבנות? מה אתם אוהבים לבנות? האם אתם זוכרים משהו מיוחד שבניתם? אילו הייתם יכולים לבנות כל מכונה שתרצו, מה הייתם בונים?
קשר משפחתי – כדאי לשאול: מה אתם אוהבים לעשות עם סבא, עם סבתא או עם בני משפחה אחרים? איך אתם מרגישים כשאתם מבלים יחד? לסבא ראובן יש מחסן מעניין; אֵילו חדר או פינה אהובים עליכם אצל בני משפחתכם?
מטרה או תהליך? – הספר מַציג את עולם הילדים שבו התהליך, ולא רק היעד שבסופו, מסקרן ומהנה. זהו עולם שלומדים בו תוך כדי התנסות, בדיקה וגילוי סקרנות, לכן הוא לא תמיד בהיר ומובן למבוגרים. הספר מציע לְשַמֵר את היכולת הטבעית של ילדים לפעול באופן אסוציאטיבי ובתגובה על חוויות שהם חווים.
"היא פשוט מכונה" – סבתא של דוד מבולבלת כי, לדעתה, לכל מכונה יש תפקיד, אבל לדעת דוד, "היא פשוט מכונה". המבוגרים מכוונים לתהליך הטכנולוגי של המכונה, אבל מתברר שבעיני ילדים מדובר בתהליך של הבעה ורגש.
ומה בגן? – כדאי להתנסות גם בפעילויות מתוכננות לצורך יצירת תוצר – "יצרנות", וגם בפעילויות הבעתיות ביצירה חופשית – "יצירה". חשוב לְזַמֵן מגוון כלים וחומרים להתנסויות, לסייע ולתווך.
למה גרוטאות? – ילדים וילדות נהנים לשחק בגרוטאות ובחפצים אמיתיים. כך הם יכולים לחקור את המציאות ולחקות אותה, להתנסות בחפצים "של גדולים" באופן בטוח, לשחק משחק שהוא חופשי מהגדרות, להמציא וליצור.
אילו גרוטאות כדאי לבחור? – מומלץ לבחור מגוון גרוטאות ולאפשר לילדים לְנַיֵיד, לסחוב, למלא, להרכיב, לדמיין ולגלות שלל מיומנויות.
רצוי לבחור חפצים של בעלי מקצוע וחפצים ניידים שיש להם צורות ומִרקמים שונים, גם כאלה שמוכּרים מחיי היום-יום וגם שאינם כאלה.
חשוב! יש לוודא שכל החפצים בטיחותיים, קלים לנשיאה ואינם מסוכנים.
זיכרונות באיורים – האיורים "מספרים" באופן ויזואלי את המחשבות והזיכרונות של הדמויות. כדאי לחזור ולהתבונן באיורים ולגלות יחד את האופן שבו המאייר מציג את המחשבות לעומת האופן שבו הוא מציג את המציאות.
זיכרונות בחפצים – תוכלו לבקש מהילדים שיביאו חפץ מִשנים קודמות שמעורר אצלם זיכרון ולהציג אותו בפני ילדי הגן. אפשר גם לארח סבים וסבתות ולבקש שיביאו חפצים ישנים, יספרו עליהם וידגימו את השימוש בהם.
מכונות – מה הן עושות? ניתן לשאול: אילו מכונות מוזכרות בסיפור?
מה התפקיד שלהן? אילו מכונות נוספות אתם מכירים?
שם ופעולה – כדאי לעמוד יחד על הקשר בין שם המכונה לפעולה שהיא עושה: במֵדיח מְדיחים כלים, במייבש מייבשים כבסים
(בלשון הדיבור – "כביסה"). זוהי תשתית אוריינית-מורפולוגית לעיסוק במושג שורש, ומומלץ לשלב אותה באופן חווייתי ומשחקי במהלך הפעילויות.
משחק התאמה – תוכלו ליצור כרטיסיות התאמה בין מכונה לתפקידיה, למשל: תמונה של מכונת כביסה ותמונה של בגדים נקיים. זו הזדמנות להכיר מכונות שונות ולגלות שלעיתים למכונה יש יותר משימוש אחד.
חוקרים מכונות – איזו מכונה מעניינת את הילדים? איך היא פועלת? ממה היא עשויה?
ממציאים מכונה – הילדים יכולים להמציא מכונות משלהם,
להציג אותן, לספר עליהן וליצור תערוכה שבני המשפחה יוכלו לבקר בה.
מכונות ואוֹמנות – ז'אן טינגֵלי – אפשר להכיר את המכונות
קרה לכם שחיכיתם למישהו? תוכלו לשתף בחוויה ולספר זה לזה על ציפייה. תוכלו גם לחשוב יחד מה אפשר לעשות כשמחכים, ולספר מה אתם עשיתם בזמן שחיכיתם? ומה קרה בסוף?
דפדפו בספר וקבעו מה יהיה סדר התורים במשחק. בכל תור יעיין אחד מכם באיור שבחר ויציג את התנועה של הזאב: עלייה במעלית? הליכה על ארבע? – שאר המשתתפים ינסו לנחש מה עושה הזאב.
לִפְנֵי הַקְּרִיאָה – כדאי לקרוא לילדות ולילדים את שם הסיפור, "הזאב לא יבוא", ולשאול אותם: לאן, לדעתכם, הזאב לא יבוא?
דמות הזאב בספרי ילדים עלולה לעורר פחד אצל חלק מהילדים. כדאי לשים לב לתגובות שלהם ולהרגיע במקרה שמזהים אצלם קושי או חשש.
לִקְרֹא אִיּוּרִים? – האיורים מגלים פרטים נלווים שאינם כתובים בסיפור, לכן חשוב לאפשר לילדות ולילדים להתבונן בהם בעת ההקראה.
קְרִיאָה בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – כדי לאפשר חוויה של הפתעה, פליאה ומעקב אחרי המילים והאיורים, מומלץ לקרוא בקבוצות קטנות, כשכל אחד מחזיק בעותק משלו.
רצוי להקריא את הספר כמה פעמים וכך לקדם הבנה של מסרים גלויים וסמויים.
בקריאה הראשונה נוכל לשאול שאלות על ההבנה המילולית של הסיפור: מה שאל הארנב את אימו? מה ענתה האם? איפה אימא אמרה שהזאבים מתגוררים? למה הזאבים לא יכולים להסתתר מאחורי עצים בעיר? למי הזאב דומה, לדברי הארנבון? האם הזאב הגיע בסוף? מתי הוא הגיע? מה הוא הביא?
הַשָּׁלָב הַבָּא – שְׁאֵלוֹת עַל רְגָשׁוֹת וּמַחְשָׁבוֹת – האם הארנבון פחד מהזאב? האם הוא חיכה לזאב? איך אפשר לדעת זאת?
הַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן – שְׁאֵלוֹת הַמִּתְיַחֲסוֹת לְמַשְׁמָעוּת אִישִׁית – האם תוכלו לספר על מקרה שבו גיליתם משהו חדש על חבר? איך הרגשתם כשגיליתם זאת? ממה ילדים פוחדים?
שְׁאֵלָה שֶׁל רֶגֶשׁ – כדי להדגיש את ההפתעה ואת תחושת ה"לפני" וה"אחרי", אפשר לעצור כשהארנב הולך לישון ולשאול: איך, לדעתכם, הארנבון מרגיש? האם הוא רוצה שהזאב יבוא? בסוף הסיפור כדאי לחזור ולשאול את השאלות הללו.
שֵׁמוֹת לָרְגָשׁוֹת – זו הזדמנות לתת שמות לרגשות ולתכונות, כמו: ציפייה, סבלנות, התרגשות, חשש ועוד.
"יֵשׁ כַּמָּה דְּרָכִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דָּבָר" – מה גרם לכם לחשוב שהארנבון חושש? האם הופתעתם מסוף הסיפור? מה אתם חושבים על הסוף המפתיע? האם אתם אוהבים אותו?
מְגַלִּים רְמָזִים בִּקְרִיאָה חוֹזֶרֶת – בקריאות הנוספות אפשר לנסות למצוא רמזים לסוף הסיפור. זה יכול להיות קצת מבלבל ומצחיק, אבל עוזר להבין שיש כמה דרכים להסתכל על כל דבר.
שִׂיחָה עַל צִפִּיָּה – האם קרה לכם שחיכיתם למשהו שיקרה? האם דמיינתם את זה קורה? מה הרגשתם בגוף? ומה הרגשתם כשזה סוף-סוף קרה?
כדאי להמשיך ולהזכיר את הערכים והמסרים של קבלת דעה שונה, של סובלנות ושל אמפתיה בפעילויות השגרתיות בגן: בשעת יצירה, בעת משחק בחצר, בזמן ארוחות ועוד. אפשר לשלב משפטי מפתח, כגון: "יש כמה דרכים להסתכל על כל דבר".
לא פעם ילדים צעירים מתקשים להבחין בנקודת מבט שונה, בעיקר בעת ויכוח או מריבה. במקרים שכאלה ניתן להזכיר את הספר: זוכרים שיש כמה דרכים להסתכל על כל דבר? אולי כל אחד יספר בתורו מה הוא הרגיש ומה קרה לדעתו?
"יֵשׁ לִי יוֹם הֻלֶּדֶת!" – כדאי לחזור אל הספר באירועים מיוחדים, כמו: יום הולדת, טיול או חגיגה. כך הספר ישמש כלי להזדהות עם הציפייה הנרגשת של הארנבון.
אפשר לשוחח על העדפה אישית ובחירה אישית שאינן זהות לבחירה של האחר. אפשר לעשות סקר בנוגע לפירות/ירקות שאנחנו אוהבים ולגלות כי ישנן העדפות ומגוון דעות, ועם זאת אין מישהו שהוא צודק או שאינו צודק, ועלינו לכבד את הטעמים ואת ההעדפות של אחרים.
מִשְׂחָק בִּנְקֻדּוֹת מַבָּט – קחו ארגז קרטון גדול וצבעו יחד כל פאה שלו בצבע אחר. הארגז ישמש כקובייה. הניחו אותו במרכז החדר, השמיעו מוזיקה ואפשרו לילדים להסתובב סביבו. מדי פעם סמנו לעצור ובקשו מהמשתתפים להכריז באיזה צבע צבועה הפאה שהם רואים עכשיו. מאחר שכל אחד עומד במקום אחר, כל אחד רואה את הקובייה באופן אחר אף שזו אותה הקובייה.
הארנבון שואל שאלות רבות, וזו הזדמנות לעודד סקרנות. כדאי להתכנס בקבוצות קטנות, להציג תמונה מסקרנת ולשאול עליה שאלות מסוג "למה?" בהשראת הארנבון השואל: "האם אנחנו יכולים להיות בטוחים?". לדוגמה: הציגו תמונה של ילד בוכה ולצידו גלידה שנפלה ושאלו: למה הילד בוכה? איך הגלידה נפלה? האם אתם בטוחים בכך? ואולי יש אפשרות נוספת?
העץ גדל ורֶבֵּקָה גדלה, ומה איתכם? – אפשר להביט בסרטונים ובתמונות ולראות כמה גדלו וְהִשְׁתַּנּוּ הילדים וגם ההורים. אפשר לשוחח על פעולות שהילדות והילדים יכולים לעשות ולא יכלו לעשות בעבר.
איך כדאי לקרוא? – האיורים מעצימים את חוויית הקריאה ותורמים להבנת הסיפור. כך, למשל, בעמוד 6 כתוב: "הזמן חלף כמו שזמן חולף לילדים ולעצים", ובאיורים ניתן לראות כיצד רבקה והעץ גדלים זה לצד זה.
הקראת הסיפור בקבוצה קטנה תוך עלעול בעותק האישי מאפשרת תיווך, הכוונה והעצמת החוויה .
מה קורה בסיפור? – לאחר ההקראה רצוי לוודא הבנה של הסיפור ברובד הראשוני של המסר הגלוי, הקשור לעץ, ולשאול: מה נתן סבא לרבקה? מה היא ואבא עשו בשתיל? מה הוא היה צריך כדי לגדול?
ט"ו בשבט – אפשר לשאול שאלות הנוגעות לט"ו בשבט ולרענן יחד את הזיכרון: מה חוגגים בט"ו בשבט? מה אוכלים בט"ו בשבט? למה קוראים לחג ט"ו בשבט?
ט"ו בשבט והקשר לארץ ישראל – כדאי להסביר שנהוג לנטוע עצים בט"ו בשבט, אך בימים שיהודים לא חיו בארץ ישראל והיו פזורים בארצות אחרות, הם נהגו לאכול בט"ו בשבט מפירות הארץ, לשיר שירים ולספר סיפורים על ארץ ישראל וכך שמרו על קשר לארץ גם כשהיו רחוקים ממנה.
שקית של געגוע – אפשר לשאול: מתי מתגעגעים? מדוע, לדעתכם, השקית נקראה "שקית של געגוע"? לְמה התגעגעו היהודים שהתגוררו בארצות רחוקות?
לאחר קריאה חוזרת בסיפור, אפשר להרחיב ולשאול: האם קרה לכם שהתגעגעתם? מתי? לְמה? מה עשיתם? מה הייתם מכניסים ל"שקית הגעגוע" שלכם? חיבוק מאימא או מאבא? עוגיות של סבתא? ואולי שיר ששרים לכם לפני השינה?
ילדים וילדות רבים מסתקרנים ומשתעשעים כשהם נחשפים לשפות שאינן מוכרות להם; תוכלו לחזור אל הביטויים בלדינו שבסיפור ולנסות לבטא אותם יחד. ניתן לשאול: באיזו שפה אנחנו מדברים? אילו שפות נוספות אתם מכירים? האם צפיתם פעם בתוכנית בשפה אחרת או הקשבתם לשיר בשפה אחרת?
קשר משפחתי – באיזו שפה דיברו או עדיין מדברים במשפחה שלכם? האם גם אתם משתמשים בביטויים בשפה אחרת? האם יש לכם כינויי חיבה בשפה אחרת? אתם נוהגים לאכול מאכל שיש לו שם מיוחד? רצוי לעודד את הילדים לברר במשפחתם אם נהגו או עדיין נוהגים לדבר בשפה אחרת.
היכרות עם שפות – בהשראת הספר אפשר להקשיב בכל יום לשיר בשפה אחרת או ללמוד מדי בוקר לומר "בוקר טוב" בשפה אחרת.
"שפת העצים" – בסיפור סבא מזכיר את שפת העצים. כדאי לשאול: מה הייתה הכוונה של סבא כשאמר זאת? כיצד העץ הודה לרבקה? האם גם לכם קרה שהרגשתם שצמחים מדברים אליכם?
חוקרים ומגלים – תוכלו לעודד חקר של הנושא ולשאול שאלות על פירות ההדר וייחודם, על שלבי הצמיחה שלו ועל הקשר בין התפוז לארץ ישראל. אפשר לבחון אילו מאכלים ניתן להכין מתפוזים ולהתנסות בהכנת מיץ, עוגה או קליפות מסוכרות.
רצוי לצאת לפרדס – לראות את עצי ההדר, להריח ולמשש את הפירות.
ישראל היא ארץ קולטת עלייה. משפחות רבות בחרו בשנים האחרונות לעלות ארצה, ובגני הילדים לומדים עולים רבים.
הסיפור יכול לזמן שיח על עלייה ועל הקשיים שהעולים חווים: הגעה לארץ חדשה, לימוד שפה חדשה, היכרות עם מקום חדש, עם חברים ומנהגים חדשים, געגוע לארץ המוצא ולאנשים שנשארו בה. אפשר לשאול: איך, לדעתכם, העולים מרגישים כאשר הם מדברים בשפה לא מובנת? כיצד נוכל לסייע להם?
חשוב להזמין את הילדים העולים לשתף במנהגים שהביאו עימם, להזמין אותם להציג חפצים מיוחדים ותמונות מארץ הולדתם, להכניס לספריית הגן כמה ספרים הכתובים בשפתם, להביא מאכלים מיוחדים מארצות המוצא שלהם, ועוד.
חשיפה זו תוכל לסייע להם להרגיש שייכים, ולילדים האחרים – להכיר אותם יותר ולגלות הזדהות ואמפתיה.
הדוד שמחה הוא מצחיק ומפתיע, ותוכלו להיות בדיוק כמוהו!
פעילות בעקבות הספר ״דודי שמחה״ – לוקחים עיתונים ומגזינים ישנים, מתפרעים בדמיון ללא גבולות ויוצרים דברים כל כך מפתיעים, שכנראה אפילו שמחה בעצמו לא היה יכול לחשוב עליהם!
אֵילו שירים משמחים אתכם? אפשר להכין רשימת השמעה משפחתית משַׂמחת, ולשיר ביחד. תוכלו גם לשיר בקולות מצחיקים: בקול דק, בקול עבה, בלחש, ולהוסיף תנועות שיוסיפו לשמחה.
משחק מבולבל: כל משתתף שואל בתורו שאלה, ושאר המשתתפים מחפשים תשובה "מבולבלת". למשל
מהו המשקה האהוב עליך?
תה עם כפית חרדל!
מה עושים כשיורד גשם? מורחים קרם הגנה!
אֵילו קולות משמיעות ציפורים? לאן כדאי לצאת ולטייל?
איך כדאי לקרוא? בספר שלושה שירי-סיפור, וכל אחד מציג פן אחר בדמותו של הדוד שמחה, ביחסים של הילד עם דודו ובסביבה החיצונית של הילד (דיירי הרחוב, ההורים). מומלץ לקרוא כל שיר-סיפור בנפרד ולייצר שיח נפרד לכל אחד מהם. שיחה – תאפשר לילדים ולילדות להביע את האופן שבו הם חוו את דמותו של הדוד שמחה.
תוכלו לשאול: מה תרצו לספר על הדוד שמחה? מי היה רוצה לפגוש דוד כמו דוד שמחה ולמה? מה אתם חושבים על השם שלו? האם לדעתכם הילד אוהב את הדוד שלו? למה? קשר מיוחד – תוכלו לפנות אל עולמם האישי של הילדות והילדים ולשאול: עם מי יש לכם קשר מיוחד? עם איזה בן משפחה אתם אוהבים להיות ולבלות? מה אתם עושים יחד?
ילדים אוהבים דמויות מבולבלות! יש בהן הומור שהם מבינים ונהנים ממנו מגיל צעיר מאוד משום שהוא מבוסס על מצבים שהם מכירים. כך, למשל, הם יכולים להתגלגל מצחוק שעה שמבוגר משנה את השימוש המקובל והמוכר להם בחפצים. הומורושימוש במצבי אבסורד הם כלים המאפשרים חשיבה אחרת. הם גם אמצעים לפורקן, להמחשה, להעשרה ולפיתוח הדמיון, השפה והיצירתיות. הומור יכול לסייע בהתמודדות עם מצבי קושי, להגביר תחושות של שייכות וקִרבה לקבוצת השווים ובה בעת להפיג מתח וחשש, לפתח נקודות מבט ואפשרויות חדשות ולטפח עמדות מאוזנות תוך ריכוך תפיסות נוקשות או מגבילות. ניתן לחזור לסיפור שוב ושוב ולהזכיר עד כמה צחוק והומור יכולים לעזור לנו במצביםשונים.
הסיפור יכול להשתלב בשגרת הגן בזמנים מגוונים, כמו בלמידה על הפכים, בעיסוק בשמחה ובהומור ועוד.
השיר-סיפור "כשדודי שמחה שר" מספר כי כל שכן עוזר לאחרים. בעקבותיו כדאי לחשוב יחד: כיצד נוכל לשמח חבר או חברה? כיצד נוכל למשל לעודד מי שחולה ולא הגיע לגן? נוכל לחזור אל הסיפור בכל פעם שחברים צריכים עידוד: בחצר, בארוחות, כאשר ילדים נעדרים מהגן. נוכל לשוב ולומר: זוכרים? לשמח חברים זה נהדר – כמו שעושה הדוד שמחה הזמר! להעשרה – איך לשמח חבר חולה?
השיר-סיפור "כשדודי שמחה שר" מפגיש עם מקצועות שונים שחלקם הולכים ונעלמים מחיינו. זו הזדמנות להכיר את המקצועות הללו. שיתוף משפחות – בעקבות הקריאה תוכלו להכיר מקצועות שונים של הורי הילדים ולהזמין אותם להציג את עבודתם לפני הילדים. לוטו – אפשר לתכנן ולהכין יחד עם הילדים משחקים העוסקים בבעלי מקצוע על פי בחירתם לדוגמה "לוטו מקצועות", "משחקי מסלול", "דומינו מקצועות", שיכללו בעלי מקצוע מהסיפור ומקצועות נוספים שהילדים יציעו. להעשרה – האוגדן "חינוך פיננסי בגיל הרך" של האגף לחינוך הגיל הרך בפרק "עבודה ועובדים".
כדי לעודד את הילדים והילדות וכדי לטפח חוש הומור אפשר לשחק במשחקים מבולבלים: תמונה משונה – תוכלו לפזר תצלומים של פריטים שונים ולבקש מהילדים לחבר בעצמם צירופים מבולבלים ומשעשעים: אולי איש שחובש שטיח? אולי חתול שיושב על ענן? כותרת נהדרת – אפשר להמציא יחד כותרת מצחיקה או "שטוז" לכל צירוף מבולבל שנוצר.
הרחוב שלנו – השיר-סיפור "כשדודי שמחה שר" הוא הזדמנות להכיר את הקהילה ואת סביבת הגן. תוכלו לצאת לסיורים ולחקור יחד פרטים שונים: מה שם הרחוב שבו נמצא הגן? האם יש לגן שכנים? כיצד ניתן להכיר אותם? האם ברחוב יש חנויות ומקומות מוכרים, כמו מספרה או חנות ירקות? למי והיכן נוהגים לומר "שלום"? איפה בשכונה משחקים ועם מי? הקמת מרחב – אפשר לתכנן ולהקים מרחב משחק על פי בחירת הילדים בהשראת המקומות שראו בסיור.
רצוי לחשוב יחד: לְמה הילדים זקוקים? כיצד ייראה המרחב? מה אפשר להכין? אילו כללים כדאי לקבוע כאשר משחקים במרחב? להשראה –בית חולים לחיות בר – הקמת מרחב משחק בגן ביוזמת ילד במרחב הפדגוגי "גנים". הקהילה שלנו – כדאי להעלות רעיונות יחד: כיצד אפשר לשמח את השכנים? מה אפשר לעשות ולהגיד כדי לגרום לשכנים של הגן לשמוח?
חשבו יחד איזו מבין ההצעות אפשרית ליישום, תכננו וצאו לדרך. שיתוף משפחות – כדאי ליידע את ההורים ולשתף אותם בפעילות הקהילתית. להשראה – מהדקים קשרים עם הקהילה – במרחב הפדגוגי "גנים".
"בלי חיות אי אפשר לחיות" – טבע ובעלי חיים הם תחום מוכר, מסקרן ונפוץ אצל ילדים עוד בהיותם פעוטות. בעקבות הספר אפשר להציע לכל ילדה וילד לחקור בעל חיים שמעניין אותם. בעלי חיים סביבנו – רצוי להתחיל בחקירת בעלי חיים הנקרים באקראי לגן או נקרים בדרכו של אחד הילדים.
אפשר ליזום פעולות לקידום המודעות:
ניתן להכין יחד תחנת האכלה ושתייה לחיות מסביבת הגן באמצעות ארגז קרטון או להניח כלים עם מים לטובת חיות הרחוב. להרחבה –המסמך "זכויות בעלי חיים" – במרחב הפדגוגי "גנים". להשראה – פינת ציפורים בחצר הגן – במרחב הפדגוגי "גנים".
רות צרפתי, אשר איירה את איורי הספר, הוזמנה על ידי עיריית חולון לעצב פסלים בהשראת הסיפור ב"גן סיפור" בעיר חולון. קישור לתמונות ומידע על המיזם בבלוג "טיול בעיר".
אפשר להזמין את הילדים להתבונן באיורים ובפסלים, לבקש מהם לתאר אותם ולהזמין אותם לבדוק מה שונה ומה דומה בין האיורים והפסלים.
נתבונן באיורי האֵם בספר: כיצד היא מתוארת בכל פעם? אילו מהאיורים תואמים לפסל האֵם ב"גן סיפור"?
אפשר לשאול: האם לדעתכם כדאי להוסיף פסל בהשראת האיורים? אם כן, איזה? בהמשך אפשר להציע לילדים לתכנן וליצור את הפסל מחומרים שיש בגן.
ע' הלל [1990-1926] היה סופר, משורר ואדריכל נוף. בשיריו הִרבה לכתוב על הטבע, על הנוף ועל בעלי החיים. דורות של ילדים וילדות בישראל גדלו על יצירותיו, ובהן: "למה לובשת הזברה פיג’מה", " יוסי, ילד שלי מוצלח", "מעשה בחתולַיים". ע' הלל כתב שירה ופרוזה גם למבוגרים וזכה בפרסים רבים על יצירותיו. להעשרה –ע' הלל, אתר דףדף, מחרוזת שירי ע' הלל
בית בונים ביחד או שלא בונים בכלל!
פעילות בעקבות ״איך בונים בית?״ שכתבה מיה מיטב ואיירה טליה דריגס.מה צריך?
☑️ נייר סול
☑️ מספריים
☑️ דבק
☑️ דמיון, יצירתיות ושיתוף פעולה!כל ילד וילדה חותכים בנפרד צורות פשוטות בצבעים שונים. אחר כך כולם מצטרפים זה לזו ומדביקים ביחד את החלקים, עד שמקבלים בית לתפארת שכולם עזרו לבנות 🏠
קראתם את הסיפור כמה פעמים? עכשיו כדאי לעודד את הילדות והילדים לנסות "להקריא" לכם את הסיפור במילים שלהם. שחזור הסיפור, בעזרתכם, תורם ליכולת ההבעה ולרכישת אוצר המילים ובעיקר – להנאה המשותפת מהסיפור.
כל הבתים בנויים מקירות וגג, דלתות וחלונות; מה מיוחד בבית שלכם? מה הופך אותו לשלכם? תוכלו לשוחח על חפצים ופריטים מיוחדים שנמצאים בבית שלכם ועל דברים שאתם עושים יחד בבית.
בכל סבב, אחד המשתתפים מכריז על נושא וכל שאר המשתתפים צריכים לשתף פעולה ולחפש יחד פריט מתאים: כשמכריזים "אדום" מחפשים בבית פריט אדום. בסבב הבא, משתתף אחר מחליט על נושא החיפוש, והשאר ממשיכים לחפש. אפשר לחפש פריטים שמתאימים להכרזה: "גדול", "קטן", "חמוד", "יָשָׁן", "צבעוני", "מעצבן" או "גלגל".
הטרמה – רצוי להקריא את שם הסיפור ולשאול: איך, לדעתכם, בונים בית? איך מתחילים? במה יש צורך? מומלץ להקריא את הספר בקבוצות קטנות, לשוב ולספר אותו כמה פעמים ולהפנות את תשומת הלב למסרים בסיפור, לאיורים ולהשתלשלות העלילה. לאחר הקריאה הראשונה – רצוי לברר הבנה מילולית: מה רצו הילדים לעשות? מי השתתף בבניית הבית? מה הִציעו הילדים? מדוע הבית התפרק בתחילה? מה סייע לילדים להצליח? מה קרה לליה? בסיפור יש מסרים סמויים – עידוד שיתוף פעולה, קידום חֲבֵרוּת והתחשבות. כדי לסייע לילדות ולילדים לגלות מסרים אלו, חשוב לשאול על הרגשות של הדמויות בסיפור: האם הילדים שהחלו את תהליך הבנייה אִפשרו לילדים נוספים להעלות רעיונות ולהצטרף? מדוע? כיצד הרגישו הילדים שהצטרפו? כיצד הרגישו הילדים כשהבית נהרס? כיצד הרגישה ליה כשהילדים האשימו אותה? וכיצד היא הרגישה כשהוזמנה לחזור? התבוננות באיורים יכולה לעזור בהבנת הרגשות שבסיפור. ייחוס וחיבור אישי למסרים – בשלב זה ניתן לשאול: האם גם לכם בגן יש לפעמים רעיונות משותפים? שיתוף פעולה תורם לתחושת הביטחון והשייכות. זו הזדמנות להכיר את המושג ולשלב אותו בשפת הדיבור והמעשה בגן. תוכלו לשאול: האם החברים בסיפור בנו יחד או שכל חבר וחברה בנו בנפרד? האם גם אתם בונים או מרכיבים דברים עם חברים בגן? אֵילו משימות אנחנו מבצעים בגן יחד, בשיתוף פעולה? אולי סידור החצר? ומה עוד? להעשרה – מילתהיוםבגן – יחד משחקישיתוףפעולה, אתר יוצרות שפה
לבד או יחד? – הגננת יכולה להניח חפצים קטנים על גבי משטח קשיח ולספר שעליה להעבירו לפינה בחדר. האם אפשר לעשות זאת לבד? – אחרי ניסיון והדגמה הגיעה העת לבקש מתנדבים לעזרה: הם יאחזו בקצות המשטח ויעבירו אותו יחד. ניתן לשאול – האם, לדעתכם, היה קל יותר לבצע את המשימה לבד או יחד? מדוע? יצירה משותפת – אפשר ליצור יחד יצירה חופשית בצבע או בהטבעת כפות הידיים על גבי משטח גדול . כדאי להתבונן יחד ביצירה ולהדגיש איך כל אחד תרם את חלקו לטובת משהו גדול ומשותף.
מה לעשות כשלכל אחד דעה שונה? – לשחק יחד, להחליט יחד ולהתפשר הם אתגרים בכל גיל, במיוחד בגיל הילדות. תוכלו לחזור אל הסיפור ולמצוא דוגמאות לכך. בהמשך אפשר לשאול: האם הילדים הסכימו על כל דבר? האם הם אמרו את דעתם זה לזה? האם בכל פעם אותם הילדים ויתרו? מה אתם עושים כשאתם רוצים לשחק באופן מסוים וחבר רוצה לשחק אחרת? מה אפשר לעשות כשלא מסכימים? לשתף חברים – בהשראת הסיפור ניתן לעודד ערנות למצבים שבהם חברים וחברות בוחרים שלא להשתתף בפעילות, או למקרים שבהם הם נעלבים ופורשים מהפעילות, ולטפח חֶמלה. תוכלו לחזור אל הסיפור בשעת הצורך ולשוחח: למה ליה הלכה? מה ומי עזרו לה לחזור? מה אפשר לעשות כשרואים חבר עצוב שיושב בצד?
כמו בסיפור, גם ילדי הגן יכולים לבנות בית ממגוון חומרים בקבוצה תוך שיתוף פעולה וקבלת החלטה משותפת. חשוב לאפשר להם להיות פעילים בתהליך התכנון, היישום והביצוע, וכך לסייע בפיתוח אישיותם, העלאת ביטחונם העצמי ותחושת המסוגלות שלהם. תהליך שכזה גם מכבד את הבחירות שלהם ומאפשר להם לממש אותן.
רצוי לשאול: איזה בית הייתם רוצים לבנות ולאיזו מטרה: בית לילדי הגן, בית לצעצועים, בית לציפורים בחצר, ואולי בית אחר?
הילדים יבחרו את החומרים שישתמשו בהם, יקבעו את סדר הפעולות ואת התפקיד של כל אחד ואחת בתהליך שייעשה בתיווך הגננת כדי ששיתוף הפעולה יהיה במיטבו.
במהלך הבנייה כדאי לעצור ולבדוק: האם יש צורך בשינוי? האם מישהו לא מרוצה? האם נתקלנו באתגר חדש?
את התוצרים אפשר להציג בתערוכה ולשתף את המשפחות. להרחבה – מקימיםביתןמקרטוניחלב מהעושיםכשנתקליםבקושי
ניסוי וטעייה – האם נוכל להרכיב קודם כול גג ורק אחר כך את הקירות? אפשר לחלק את הילדות והילדים לקבוצות. כל קבוצה תתנסה בעזרת קוביות או קופסאות ותתייעץ בנוגע למה שכדאי לעשות. הבתים מסביבנו – אפשר לצאת לטיול סביב הגן ולבחון את הבתים והבניינים – האם הם על עמודים או על יסודות אחרים? להרחבה – תהליכיתיכון– תכנוןובנייהבגן
המאיירת איירה בועיות דיבור שבהן היא מביאה את קולה של בובת הצב. בקריאות הנוספות אפשר להציג את הטכניקה ולהסביר אותה ולקרוא את תוכן הבועיות. לאחר מכן אפשר לחשוב עם הילדים מה היה הצב יכול לומר בשאר חלקי הסיפור.
כדאי למצוא זמן מתאים לקריאה: זה לא חייב להיות לפני השינה, אלא זמן שנוח לכם – הורים, ילדים וילדות – ומאפשר לכם לעצור הכול ולהיכנס יחד לעולם המיוחד שספר פותח בפניכם.
את תהליך הגדילה של ילדות וילדים מלווים פחדים שונים, והדיבור עליהם עוזר להתמודדות איתם ולהחדרת תחושת ביטחון. תוכלו לשוחח יחד על פחדים: מה מפחיד? מה עוזר להתגבר?
"הידד, מעיין!" קוראים כולם כשמעיין מפחדת. ואיך אתם יכולים לעודד זה את זה? אפשר להחליט על מילות עידוד משפחתיות, אולי למצוא שיר מעודד או קריאה משותפת שתעניק לכם שמחה וכוחות.
קְרִיאָה בְּרֶצֶף – כדאי לקרוא את הסיפור ברצף כדי לשמר את תחושת הריגוש והמתח העולה ממנו. קְרִיאָה חוֹזֶרֶת בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – הקראה חוזרת מאפשרת שיח אינטימי שניתן לשתף בו ברגשות, להקשיב, לתווך, לעודד ולחזק. בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר נוּכַל לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת מִסּוּגִים שׁוֹנִים: שְׁאֵלוֹת הֲבָנָה: לאן הלכו מעיין ואחותה? מדוע? מה קרה בגן השעשועים? מדוע מעיין והדר נפרדו? מה עשתה מעיין לאחר שהדר הלכה? שְׁאֵלוֹת הַנּוֹגְעוֹת לְמַחְשָׁבוֹת וְלִרְגָשׁוֹת: איך הרגישה מעיין כשטיפסה על הסולם? על מה היא חשבה כשהגיעה לשלב הגבוה? כיצד ניסה הקהל למטה לעזור לה? מה היא הרגישה כאשר שמעה את קולות העידוד? כיצד היא התגברה על הפחד? כיצד עודדה אותה אחותה הדר? יְלָדִים וּפְחָדִים – ילדים וילדות רבים בגיל גן חווים תקופה של פחדים כחלק מהתפתחותם הטבעית. הם חווים פחדים שונים: פחד מרעש חזק, מפרידות או ממעברים. משום שהדמיון שלהם כה עשיר ואין אצלם הפרדה מוחלטת בין דמיון למציאות, הם חווים גם פחדים רגשיים ודמיוניים: פחד מחושך, ממפלצות, ממכשפות וכדומה. תּוּכְלוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל פַּחַד בִּקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת – כדי להתמודד עם פחד מומלץ לדבר עליו. כְּדֵי לְיַצֵּר אֲוִירָה פְּתוּחָה וְנוֹחָה לְשִׁתּוּף הגננת יכולה להטרים ולשתף בפחד משלה ולספר שיש סוגים שונים של פחדים. אפשר להציע לילדים וילדות לשתף בפחדים שלהם. כְּדַאי לִיצֹר מַעְגַּל שִׁתּוּף שיעודד את הילדים לדבר על פחדיהם, יסייע לקרב לבבות ולהבין שהרגש העוצמתי הזה הוא רגש טבעי המשותף לכולם. רְגָשׁוֹת בְּאִיּוּרִים– כדאי להתבונן יחד באיורים ולגלות כיצד בחרה המאיירת לאייר את קשת הרגשות של מעיין. תְּמִיכָה וְעִידוּד – השיח מאפשר להרהר בצורך האישי בתמיכה ובחיזוק ולהבין מה עוזר לילדי הגן ומה עוזר לאחרים. תּוּכְלוּ לִשְׁאֹל: מה גרם למעיין לעלות בסופו של דבר? למה, לדעתכם, דווקא המילים של אחותה השפיעו עליה? האם העידוד נחוץ רק בשעת פחד? באילו עוד מצבים, לדעתכם, אנחנו זקוקים לעידוד? מה עוזר לכם להירגע או להתגבר כשקשה? מי מעודד אתכם? כיצד הם עושים זאת? כיצד אנחנו יכולים לעודד את החברים בגן? הַבָּעַת רְגָשׁוֹת בְּ"מֵאָה שָׂפוֹת" – לאחר השיח אפשר להזמין את הילדים לנסות ולהביע את הרגשות בציור, בכיוּר, בפנטומימה, בהדבקה ועוד.
הספר מאפשר לילדים ולילדות לגלות את תחושת המסוגלות שלהם ולהבין שגם הם-עצמם גיבורים לפעמים. ניתן לחזור אל הסיפור ולהדגיש שאמיץ הוא לא מי שלעולם לא פוחד או מתקשה, אלא מי שמתגבר על הפחד או הקושי.
גילאי הגן מתאפיינים לא רק בהתמודדות עם פחדים, אלא גם בהזדהות עם סיפורי אומץ והתגברות על פחד. קָשֶׁה לִי – כמו מעיין, שיצרה תור מאחוריה, גם בחיי הגן לכל אחד ואחת קצב אחר ותגובה אחרת: הילדים נבדלים זה מזה בהסתגלות למעברים, בהתארגנות, באכילה, במשחק ובכל פעילות משותפת, מה שיכול לגרום תסכול וקוצר רוח. הסיפור מאפשר להתבונן ברגעי התסכול מזווית ראייה רעננה שמגויסת לטובת החברים המתקשים. ניתן לחזור אל הספר שוב ושוב כחלק משיח על סבלנות, תמיכה ועידוד במצבים חברתיים שונים בחיי הגן.
גן שעשועים הוא מהמקומות שצריך לחכות בהם בתור. נשאל את הילדות והילדים: היכן עוד צריך לחכות בתור בגן ובמרחבי החיים? מדוע חשוב להמתין בתור? מה קורה כשאין תור?
ומה כדאי לעשות כשהתור מתארך ומשעמם? אפשר, למשל, לספור כמה אנשים מחכים בתור, להמציא משחק או לעשות תרגילי התעמלות וכדומה. האם יש לכם עוד רעיונות? את הרעיונות השונים אפשר ליישם בגן, לשתף בהם את בני המשפחה ולהציע להם ליישם אותם כשממתינים בתור.
רצוי לשאול את הילדים: כיצד אתם חושבים שניתן לסמן את התור?על ידי כרטיסיות שמות? על ידי כתיבת השמות על לוח? ואולי על ידי סימנים מוסכמים? ומה עוד?
לוּחַ עִידוּד – ניתן לחשוב יחד וליצור מאגר מילים מעודדות בגן, למשל: "אתה יכול!" "אנחנו איתך!", לתלות אותן על לוח העידוד ולהיזכר בהן כשיש צורך לעודד חברים בגן ולקבל עידוד. כך ניתן להפוך את מילות העידוד לחלק משפת הגן ולחזור שוב ושוב אל הסיפור ואל ההצעות שבלוח.
רצוי לעודד את הילדים לשתף ברגעים שבהם זכו לעידוד מהחברים בגן, להדהד את הדברים ולחזק אותם. תַּרְגִּיל בְּמִלּוֹת עִידוּד – באמצעות חלוקת ילדי הגן לנבחרת שחקנים ולנבחרת מעודדים תוכלו לעודד רצון לתמוך באחר:
נבחרת השחקנים – כדאי לבחור במשחק או בתרגיל תנועה לא תחרותיים שכולם מכירים ויכולים להשתתף בהם.
נבחרת המעודדים – ניתן ליצור שלטים צבעוניים ממאגר מילות העידוד שהילדים הציעו. חברי הקבוצה יכולים להוסיף שלטים מצוירים לבחירתם. המעודדים יצפו במשתתפים ויעודדו אותם. לאחר מכן אפשר לבחון יחד: איך המעודדים מרגישים, ואיך המשתתפים במשחק מרגישים כשמעודדים אותם, ואז להחליף בין הקבוצות.
עידוד קריאה משפחתית – כדאי לספר למשפחות שהגיע ספר העוסק בַּכוח ובעידוד שאנחנו שואבים מהמשפחה. הספר מלווה בפסקול להאזנה משפחתית משותפת. הפסקול מתאים גם למשפחות עולים.
כְּבוֹד הָאָדָם וְהַמִּשְׁפָּחָה – בין האחיות יש יחסים חמים של אהבה, אמפתיה ורגישות.
עַרְבוּת הֲדָדִית וְסִיּוּעַ לְאָדָם בִּמְצוּקָה – חֶברה שמבוססת על עזרה הדדית ועל אכפתיות: הילדים מחכים בסבלנות, ההורים מעודדים, ואפילו "ראש העיר" מתערב.
לא תמיד נמצא ארנבון צעצוע באמצע היער כמו הדובון בספר ״נמצא!״, אבל כולם יכולים להכין אחד כזה 🐰
פעילות בעקבות הספר שכתבה ואיירה סלינה יון בהוצאת כינרת – כל מה שצריך זה✔️ גרב
✔️ אורז
✔️ גומיות
✔️ טוש שחור
✔️ סרט יפה
✔️ מספריים
האם קרה לכם שאיבדתם משהו שהיה חשוב לכם? איך הרגשתם ומה עשיתם? ואולי מצאתם אתם אבדה של מישהו אחר? הספר מזמין ילדות וילדים, וגם הורים, לשתף בחוויות יַלדוּת של איבוד ומציאת אבדות.
בוחרים חפץ, וכל משתתף, לפי תור מחביא אותו, והשאר צריכים לחפש. אפשר להיעזר ברמזים כמו "חם-קר" או במפת אוצר. מצאתם? זה הזמן לסבב הבא – מחביאים, מחפשים ומוצאים.
בעמודים הראשונים בספר מופיעות מודעות של אבדות. תוכלו לחפש יחד מודעות משעשעות ומפתיעות ולשתף את בני המשפחה. בין המודעות מסתתרת מודעה אחת של מציאה – האם תוכלו למצוא אותה?
הטרמה – לפני קריאת הספר– אפשר להחביא חפץ אישי קטן במקום קל ונגיש. הגננת תוכל לספר שאבד לה החפץ, להדגיש עד כמה הוא חשוב לה, ולשתף בעצב ובתסכול שלה. לאחר מכן הגננת יכולה לבקש את עזרתם של הילדים בחיפוש האבידה. לכשיימצא החפץ – הגננת תספר כמה היא שמחה ונרגשת, תודֶה למחפשים ולמוצאים ותשקף לילדים כיצד הגיבו כאשר מצאה את האבידה: מה הם אמרו? האם גם הם התרגשו? שיח רגשי שמתקיים לאחר קריאת הסיפור מאפשר לילדות ולילדים לבטא את החיבור שלהם לסיפור ולבטא את הרגשות שעורר בהם. תוכלו לשאול: האם מצאתם פעם משהו יפה בחוץ? מה מצאתם? ומה הרגשתם בעקבות המציאה? איך, לדעתכם, הרגיש דובי כשמצא את הארנב? מה הוא עשה כדי לעזור לארנב להגיע לבעליו? איך, לדעתכם, הרגיש האייל כשאיבד את הארנב? האם איבדתם משהו פעם? מה עשיתם ומה הרגשתם? למה, לדעתכם, נתן האייל את הארנב לדובי? האם זה היה לו קל או קשה? למה? ומה קרה, לדעתכם, בהמשך? – האם תוכלו לספר מה קרה לגיבורי הסיפור בהמשך? להעשרה – השיר "מי ראה את באני", כתב: אהוד מנור, הלחין: מתי כספי.
הספר יכול ללוות תחושות וחוויות השלובות בחיי הגן: להיקשר – בסיפור מתואר תהליך ההיקשרות של דובי לבובת הארנב שמצא. לילדים רבים בגילאי גן יש חפץ אישי (שמיכה, חיתול בד, בובה, צעצוע) שהם קשורים אליו ומתקשים לעזוב אותו. ההיקשרות לחפץ תורמת להתמודדות בריאה ומיטבית עם מעברים ומצבים מלחיצים ומאתגרים. הילדים יכולים לשתף: מהו החפץ שהם קשורים אליו? האם הם המציאו לו שם? האם גם הם מבלים איתו בפיקניק, בגינה או בשינה כמו דובי וארנב? ואולי הם עושים איתו דברים אחרים? במה החפץ עוזר להם או משמח אותם? כדאי לשוחח על כך בקבוצות קטנות. כך מתאפשרות פתיחוּת והקשבה הדדית. להיפרד – בסיפור מתארים גם את הפּרֵידה של האייל מהחפץ האהוב עליו. ואכן, לצד ההיקשרות, ילדים רבים בגילאי גן מכירים היטב את ההרגשה כשנפרדים מחפץ, את תעצומות הנפש הנדרשות מהם לשם כך ואת המעבר ל"דברים של גדולים": חלקם נפרדו מטיטול או ממוצץ, המירו בקבוק אהוב בכוס שתייה, מיטת מעבר – במיטת בוגרים, טיולון – באופניים ועוד. חייהם של הילדים רוויים בפרידות. אפילו פרידות זמניות, למשל מצב שבו לא ניתן להיכנס לגן עם חפץ מהבית, נחוות לעיתים כפרידה ממשית. הילדים יכולים לשתף – ממה נפרדו? מה עזר להם להתגבר על הקושי? האם קיבלו חפץ ממישהו אחר שנפרד ממנו והעביר אותו הלאה (אחים, בני דודים)? ואולי יש חפץ שהם העבירו למישהו אחר? כדאי לשתף בקבוצות קטנות. אפשר לחזור אל הספר שוב ושוב, גם משום שהוא משמח ומחמם את הלב וגם כדי לתמוך בקושי ולהעצים את מי מהילדים והילדות שנמצא בתהליך פרידה.
נזמין את הילדים והילדות לחשוב יחד ולהציע רעיונות לעזרה למי שאיבד דבר-מה או מצא אבידה: איך נוכל להודיע שמשהו שחשוב לנו אבד? איך נוכל להודיע שמצאנו אבידה? כיצד נתאר את מה שאבד? אילו פרטים חשוב שנציין? תוכלו, למשל, להכין ארגז גדול ומקושט לאבידות ומציאות, להכין לוח מודעות ועליו הודעות בדומה לאלה שפרסם הארנב, או לשלב הודעות כאלה במפגשים בגן. ומה עוד? "השבת אבידה" – זו הזדמנות לשוחח על המושג ולהסביר את משמעותו: כשאדם מוצא אבידה, עליו לעשות את כל המאמצים כדי למצוא את בעל האבידה ולהשיב לו אותה.
כשמוצאים משהו ומעניקים לו משמעות, ההרגשה נהדרת. ההרגשה נהדרת עוד יותר כשחולקים זאת עם חברים; זה מעצים ותורם לתחושת השייכות לקבוצה, ואם גם אפשר ללמוד מזה, מה טוב! תוכלו להכין בגן פינה של דברים מיוחדים שהילדים מצאו ואספו. כדאי לקבוע זמן קבוע שבו הילדים ישתפו במציאות שמצאו, יציגו אותן ויספרו היכן ומתי מצאו את המציאה, וללמוד יחד בעקבות החפץ: זה יכול להיות כפתור מהבית של סבתא שמְזַמן למידה על רכיסת כפתורים, אבן מטיול משפחתי או חלק ממכונה לא מזוהה שמאפשר המצאת מכונות דמיוניות.
האם אנחנו יכולים למצוא ולאבד גם דברים שלא רואים, כמו רעיון, חלום או מחשבה? אילו עוד דברים שלא רואים ניתן למצוא ולאבד? להעשרה – השיר "מציאה", כתבה: לאה גולדברג, הלחין: מוני אמריליו;
השיר "השיר אשר אבד לי", כתבה: לאה נאור, הלחינה: נורית הירש.
ידע תהלכי – ידע העונה על השאלה "מה צריך בשביל?" – מה צריך לעשות בשביל לפרסם לקהלים גדולים? אילו צעדים יש לנקוט? באילו חומרים נשתמש? כיצד נראית הודעה? מה מיוחד בה? איך היא מעוצבת? מה עוד ניתן לפרסם באופן זה? באילו דרכים נוספות אפשר לפרסם מודעה?
מוּדעות והכוונה עצמית – התמודדות עם היקשרות, צורך לוותר ופעולה תוך ויסות עצמי.
הנעה עצמית – הדוב פעיל ויוזם: מוצא את הארנבון, שומר עליו ודואג לו, מחליט לפרסם מודעות ומדפיס ותולה אותן כדי לסייע לארנבון לחזור לביתו.
מוּדעות חברתית – גילוי אמפתיה לצורכי הזולת ודאגה לרווחתו, עזרה ודאגה לאחר: הדוב מקווה שהארנבון יישאר איתו, ועם זאת חושב על מי שאיבד אותו. האיורים תורמים לתיאור הדילמה של הדוב: בעמוד מימין הדוב מביע משאלה להישארותו של הארנבון, ובעמוד השמאלי הוא חושב על המשפחה שאיבדה אותו וכנראה דואגת לו.
מיומנויות קוגניטיביות:
אוריינות שפתית – היכולת להשתמש בשפה הכתובה למגוון מטרות תקשורתיות.
מניחים כמה פריטים בשורה ומביטים היטב.
בכל פעם אחד מבני המשפחה מחביא חפץ אחד, ובני המשפחה עוצמים עיניים.
לאחר מכן הם פוקחים עיניים ומחפשים – איזה חפץ נעלם? היכן החביאו אותו?
הטרמה לסיפור – תוכלו לספר על דבר-מה שאיבדתם: תיק, מפתח, משקפיים… כדאי לשוחח על ההרגשה שהתעוררה בעקבות האבידה ולחשוב יחד מה כדאי לעשות. הכנה לשיחה – כדאי לצאת לחצר ולהציע לילדים להביט סביב ב"עיניים חדשות" ולחפש דברים שלא הבחינו בהם קודם באדמה בחצר, בשמיים או על העצים. שיחה בעקבות הפעילות – האם התגלו פרטים חדשים? מה היה גילוי משמח ולמה? האם חיפשתם משהו מסוים, או שגיליתם משהו במקרה, בלי שהתכוננתם לכך? שיחה על הספר – מדוע, לדעתכם, אהוד חיפש את הדברים שלא מצא? כיצד מרגישים כשמחפשים, ולא מוצאים? וכיצד מרגישים כאשר מוצאים? "מציאות" – מה מצא אהוד? כדאי לעמוד על כך שאהוד מצא "מציאות" – דברים ששמח בהם והיו יקרים לו אף שלא חיפש אותם – ולשאול את הילדות והילדים: האם קרה לכם שמצאתם לפתע "מציאה"? מה הייתה המציאה? מה הרגשתם כשמצאתם אותה?
בספר איורים בצבע ובשחור-לבן. נבחן עם הילדים והילדות את האיורים ונשער מדוע בחרה המאיירת לאייר כפי שאיירה.
שיחה על כך והעלאת הנושא למודעות יכולות לתרום להבנה של המסר הסמוי בסיפור ולשיח על חשיבה חיובית. המשך לסיפור – אפשר להציע לילדים לחבר המשך לסיפור: מה יאבד אהוד? מה הוא ימצא?
בהשראת הסיפור הילדים יכולים לאייר את החלק שעוסק באבידה בצבעי שחור-לבן ואת החלק שעוסק במציאה – בצבעים. יצירה – נציע לילדים מגוון חומרים בשחור ובלבן ומגוון חומרים צבעוניים ונאפשר להם יצירה חופשית.
מה צריך לחפש? – הגננת מכריזה על משהו שיש למצוא: חפץ עגול, פריט אדום, כלי נגינה, וילדי הגן מחפשים. אחרי סבבים אחדים אפשר לבקש מילדי הגן להכריז על משהו שיש לחפש. משחק פנטומימה – הגננת מספרת בפנטומימה מה היא חיפשה ומצאה, וילדי הגן צריכים להשלים את החסר, לדוגמה: "הלכתי לחפש כדור (בפנטומימה) ומצאתי כלבלב (בפנטומימה)."
בהמשך ניתן להציע להם להציג פריטים לבחירתם. איפה לחפש? – מישהו מחביא חפץ, והשאר מוצאים אותו ומתארים זאת תוך שימוש במושגי יסוד ובכיוונים: מֵעל, מתחת, מאחור, משהו צהוב, משהו עגול.
הסיפור מסתיים באמירה של אהוד: "כי אני אוהב לחפש ומוצא תמיד מה שיש". בעקבות זאת אפשר לשאול: מה קורה בדרך אל הגן? מה ניתן לראות? מה אפשר לחפש? ומה אולי נמצא? חיפוש אוצרות – אפשר לנהל פעילות שִׁגרה שבה בכל פעם מזמינים ילד או ילדה לחפש "אוצרות" בדרך אל הגן ולהביא אותם לגן או לספר עליהם. עֶרְכַּת גילוי – כדאי לעודד יצירת ערכה ולחשוב יחד: מה יהיה בעֶרְכָּה שיסייע לחיפוש: זכוכית מגדלת? משקפת? ומה יסייע לתיעוד: מצלמה? דפים וצבעים? שקיות? קופסאות איסוף?
רצוי להכין את הערכה עם הילדים ולאפשר להם ליצור חלק מהדברים בעצמם.
שיחה – כדאי לחשוב יחד מה יכול לעזור בחיפוש ולהציג כלֵי חקר שונים: זכוכית מגדלת, משקפת, עקבות בחול. ניתן לצאת לחצר או לסביבת הגן, להתנסות בחקר בעזרת כלֵי חקר, לאסוף את הגילויים ולהציג אותם בתערוכה. להשראה – אני מגלה עולמות חדשים המילה "להתבונן" מתוך "מילת היום – חוקרים בגן"
הסיפור הוא הזדמנות להכיר את האילנית, הדומה לצפרדע, אך קטנה ממנה. האילנית חיה ברחבי ישראל, וכיום היא בעל חיים מוגן, שאין לאסוף מסביבת הגידול שלו ואין להכניסו לצנצנת, כמתואר בסיפור. חשוב לשוחח עם הילדים ולספר כי הספר נכתב לפני שנים רבות, כאשר הדבר היה מקובל, ואילו היום אנו יוצאים אל הטבע, מגלים את בעלי החיים בסביבה הטבעית שלהם ומשאירים אותם שם. להעשרה – אילנית מצויה, אתר גן הנדיב
כדאי לעודד את המשפחות לקרוא יחד את הספר: אפשר לספר על הספר שהגיע לגן, לשלוח תצלומים מהנעשה בגן בהקשר של הספר, להודיע על יום החלוקה ולשתף בכפולת ההורים ובמשחק הקווה-קווה שעולה בסריקת קוד ה-QR.
שפה ואוריינות – מסר גלוי ומסר סמוי בספר: תיאור מצב יומיומי שלצידו מסר של חשיבה חיובית.
הסיפור מרובה בפעלים ובתיאורים וכולל פזמון חוזר, שמקדמים הבנה ומסייעים בשחזור הסיפור על ידי הילדים.
שילוב מילים במשלב גבוה המובהרות באמצעות שימוש במילים מוכרות, כמו: "הכלבלב איננו, הכלבלב נעלם".
שימוש במילות יחס לתיאור מקומם של הפרטים ושל הדמויות.
ידע בין-תחומי
שפה ואומנות – איור בגוני אפור לתיאור בעיה ואיור צבעוני לתיאור פתרון או הפתעה
כישורי חיים – עצמאות, פעלנות ויוזמה
אוריינות גופנית ובריאותית – קשר בין פעילות גופנית בחוץ לבין רווחה נפשית
האם גם אצלכם בבית מבקרים חברים קטנטנים? האם אלה חברים דמיוניים, ואולי בובה אהובה? כדאי לשוחח על כך עם הפעוטות ולשמוע מה הם אוהבים לעשות עם החבר הקטנטן. אפשר לצרף את החבר הקטנטן לקריאת הסיפור.
הסיפור ארוך מעט מהרגיל, וכדי לעורר עניין וסקרנות כדאי לספר אותו במגוון קולות: קול לאבא, קול ליעלי וקול שונה לאימא וגם לאליק בליק. תוכלו להתבונן יחד באיורים ולשתף את הפעוטות בזיהוי פרטים ובחזרה על המילים "אליק בליק".
איפה הבובה? על השולחן? ואולי מתחת לו? ואיפה הכדור? תוכלו להחביא חפצים שונים, לחפש אותם ולאחר מכן לספר: "הכדור על הכיסא", "הכדור מתחת למיטה". תוכלו גם להתחבא בעצמכם ולחפש זה את זו.
לאבא יש נעליים גדולות, הנעליים של אמא – גדולות פחות, ליעלי –נעליים קטנות , ושל אליק בליק? קטנטנות! כדאי לצאת למסע בבית, לאסוף פריטים מאותו סוג ולסדר אותם מהקטן לגדול.
כדאי לאפשר לפעוטות להביא בובה אהובה מהבית ליום אירוח במעון, להכיר לה את הפינות השונות, להציג אותה לפני החברים במהלך המפגש, לשחק איתה באופן חופשי ולהשכיב אותה לישון לקראת מנוחת הצוהריים. ניתן לשחק בפינת הבובות במשחק דמיוני שבו מארחים את הבובה.
מה עושים יחד? אולי נותנים לה לאכול? אולי מסדרים בשבילה מיטה ומכסים אותה בשמיכה? ואולי מסיעים אותה באוטו בחזרה הביתה?
כדאי להכין כיס גדול ולהחביא בו חפץ שימושי. ביום קבוע בשבוע יוציאו הפעוטות את החפץ מהכיס, יציגו אותו לפני הכיתה וידגימו למה הוא משמש: כף בשביל לאכול, צעיף בשביל להתחמם וכו'. את הכיס אפשר להכין מבריסטול, מבד או מתיק ישן.
מכינים כיסים ומבקשים מהפעוטות למיין לתוכם פריטים שונים: המכונית, הרכבת והמטוס ייכנסו לכיס כלי התחבורה; הכלב, החתול והפרפר ייכנסו לכיס החיות; החולצה, המכנסיים, השמלה והגרביים ייכנסו לכיס הבגדים. אפשר לשים חפצים קטנים או תמונות של פריטים אלו.
שעון – מכינים שעון פעילות ללוח ובו ציורים של שעת אכילה, שעת משחק ושעת מנוחה, ומציינים את המספרים המרכזיים: 3, 6, 9, 12. בכל פעילות מזיזים את המחוג לפי הפעילות החדשה. כך המושג "זמן" המופיע בספר ייכנס לשגרת הכיתה: זמן לקריאה, זמן לריקוד וזמן לפעילות.
של מי החפץ? – תוכלו לבקש מההורים להביא מהבית חפץ שימושי שתניחו בכיס גדול. בכל פעם הפעוטות יגלו "הפתעה" בכיס, והצוות יציג את הפריט, לאיזה פעוט ומשפחה הוא שייך ומה עושים באמצעותו.
מי מתחבא מאחורי הדלת? – אפשר להכין בית מקרטון עם דלת שניתן לפתוח ועם מפתח תואם. בכל פעם הבית יהיה "שייך" לפעוט אחר, והוא יפתח את הדלת בעזרת המפתח ויגלה איזה חפץ מחכה לו מאחורי הדלת.
משפחות עולים – לתשומת ליבכם, משפחות שאינן דוברות עברית יכולות להצטרף לחוויית הספר דרך התבוננות משותפת באיורים: מה יש בכיס של סבא? מה הסבא והילד עושים יחד?
הפסקול של הסיפור יסייע לקריאה המשותפת: יושבים יחד קרוב-קרוב, מאזינים לסיפור המולחן ומדפדפים.
מה הפעוטות יכולים לעשות בבית? הרבה דברים! אפשר להניח כוסות על שולחן האוכל, לטאטא במטאטא קטן, להאכיל את חיית המחמד וגם… לכבד בעוגיות. כדאי לשוחח ולהציג במה הפעוט או הפעוטה מסייעים בבית, ובמה עוד הם רוצים ויכולים להשתתף.
הילד בסיפור מחלק עוגיות לבני המשפחה שלו: סבתא, דוד, אחות, בת דוד. ומיהם בני המשפחה שלכם? אפשר לספר על בני המשפחה, לומר את שמם ואת תפקידם: "סבתא ברכה", "דוד ברוך", ולהיעזר בתמונות משפחתיות.
מכירים את משחק האצבעות "סבתא בישלה דייסה?" באופן דומה ניתן לשחק במשחק "לילד היו עוגיות", שבו הפעוט פותח את כף ידו וההורה מתחיל לספר: "לילד היו עוגיות, נתן לסבתא (מחזיקים את האגודל), נתן לדוד (מחזיקים את האצבע)…" וכך מונים את האצבעות ולכל אצבע נותנים "דמות". למי תיתנו את העוגייה האחרונה?
הפעוט שבספר מחלק את העוגיות, וכך נשארות בצלחת פחות ופחות עוגיות. כשתגיעו לעוגייה האחרונה, תוכלו לעצור ולשאול את הפעוטות: מה הילד יעשה עם העוגייה האחרונה?
הפעוטות יכולים להצטרף – כשתקראו את הסיפור בפעמים הבאות, הפעוטות יכירו את הסיפור ויוכלו להגיד איתכם מה אומר כל אחד מבני המשפחה.
כשקוראים את הסיפור אפשר להתחבק בכל פעם שחיה מצטרפת לחבורה. אפשר גם לשחק במשחק החיבוקים: מתרחקים זה מזו, אומרים "שלוש, ארבע", ואז רצים זה אל זה, ומתחבקים!
הזמינו את שאר בני הבית לשבת יחד איתכם על הספה, על השטיח או על מזרן. אפשר לצרף בובות או חיית מחמד. שבו צפוף יותר ופחות, ובדקו – עד כמה הצפיפות נעימה לכם?
פורסים מצנח או בד גדול על הרצפה ובכל פעם מזמינים פעוט או פעוטה להצטרף למצנח ולשבת ביחד. אפשר גם להתחלק לזוגות ולשבת יחד בתוך חישוק. האם גם לכם טוב לשבת יחד?
שיתוף משפחות – מומלץ לצלם את הפעילות, לשתף את המשפחות ולספר על הספר החדש שהגיע – "ישבתי על כרוב"!
תוכלו לשתף בסיפורים שאתם, ההורים, אהבתם בילדותכם: האם היה סיפור שאהבתם לשמוע שוב ושוב? מי היה הגיבור הספרותי המועדף עליכם? כדאי לשאול את הילדות והילדים שלכם אילו סיפורים הם אוהבים? האם אלו סיפורים דמיוניים? ואולי סיפורים שקרו באמת?
מתי האיורים מספרים את הסיפור על ליאו ואדון זינגר, ומתי הם מלווים את הסיפור שהשניים המציאו? אתם מוזמנים להתבונן באיורים, להבחין בסגנונות השונים ולחשוב יחד איך אפשר לדעת לְמה מתייחסים האיורים ומה הם מספרים לנו.
אילו סיפורים מסתתרים בכובעים שבביתכם? תוכלו לבחור כובע אהוב ולספר את הסיפור שמתחבא בו: אחד המשתתפים מתבונן בכובע ומתחיל להמציא סיפור. אחרי משפט או שניים הוא עוצר, ומשתתף אחר ממשיך את הסיפור, וכך הלאה משתתף אחר משתתף. בהשראת בשביס זינגר אפשר לספר סיפור משפחתי שעובר במשפחה.
רוצים לשחק? כתבו על פתקים שמות של דמויות אהובות עליכם מספרים. בכל פעם אחד המשתתפים חובש לראשו כובע ועליו פתק עם שם של דמות. הוא אינו רואה מה כתוב על הפתק, ועליו לנחש באיזו דמות מדובר באמצעות שאלות, כגון: האם זו דמות דמיונית? האם זה בעל חיים?
הקראה בכיתה – מומלץ להקריא את הספר יותר מפעם אחת ובכל מפגש לשוחח על אחד הנושאים שבספר.
הטרמה – אפשר לשאול: מה לדעתכם יהיה מיוחד בכובע של אדון זינגר?
סיפורים וספרים – כדאי לשוחח על הספרים האהובים על תלמידי ותלמידות הכיתה, להזמין אותם להביא אותם לכיתה ולהמליץ עליהם. כדאי גם להציב בכיתה לוח לספרים המומלצים.
כדאי לשאול: האם אתם אוהבים להמציא סיפורים? האם זה קל או קשה בעיניכם? מהו סיפור טוב בעיניכם?
להכיר אנשים – בהתחלה אדון זינגר נראה לליאו מוזר ומשונה. האם יש אנשים שלאחר היכרות עימם שיניתם את דעתכם עליהם? מדוע לדעתכם אנחנו ממהרים לגבש דעה על אדם לא מוּכָּר?
קשר עם זרים – ליאו ישב ושוחח בחופשיות עם אדון זינגר, מאחר שאימו הכירה אותו. קשר עם זרים יכול להיות פורה ומעשיר, אבל לפני שיוצרים אותו יש לנקוט אמצעֵי זהירות. כדאי לשאול: כיצד רצוי להתנהג בפגישה עם אדם זר? אילו אמצעי זהירות עלינו לנקוט במציאות ובמִרְשֶׁתֶת?
כותבים סיפור בהמשכים – כותבים בחלקו העליון של הדף שורה ראשונה של סיפור. כל תלמיד ותלמידה מוסיפים בתורם עוד שורה עד שהסיפור מגיע לסיומו.
בלמידה מרחוק ניתן לכתוב סיפור משותף: כל אחד ואחת מוסיפים בתורם משפט לסיפור ולאחר מכן יוצרים ספרון דיגיטלי של הסיפור המשותף.
סיפור חפץ – תוכלו לבקש מהתלמידים ומהתלמידות לשתף תמונה או חפץ שיש להם בבית ואפשר לכתוב עליו סיפור מעניין. מתאים גם ללמידה מרחוק.
שוזרים סיפור – יושבים במעגל ומעבירים כדור צמר. בכל סיבוב תלמיד אחר מושך בחוט הצמר ומוסיף כמה משפטים לסיפור. כאשר הסיפור מסתיים, מגלגלים את כדור הצמר בחזרה ומספרים את הסיפור כולו. אפשר לנסות לספר את הסיפור מהסוף להתחלה. מומלץ להקליט את הפעילות ולהיעזר בהקלטה בהעלאה של הסיפור על הכתב.
ממשיכים סיפור – כיצד לדעתכם ממשיך הסיפור של ליאו וחברתו סופי? תוכלו להמשיך את הסיפור בקבוצות ולשתף במליאה.
ניתן להיעזר במאגר תמונות שמשמשות השראה לכתיבה.
ניתן ליצור מחברת אישית או כיתתית לאיסוף הסיפורים או להציג את הסיפור באתר כיתתי משותף.
של מי הכובע? – התלמידים והתלמידות בוחרים כובע ויוצרים באמצעים מגוונים – צבע, הֶדְבֵּק (קולאז') או פיסול – דמות שמתאימה לכובע שבחרו.
תערוכת כובעים ניתן להציג את התוצרים בתערוכה ולשתף גם בלמידה מרחוק.
מה הכובע מספר? התלמידים והתלמידות בוחרים כובע וכותבים סיפור בהשראתו. אפשר להציע משפטי פתיחה, כמו: תמיד חלמתי שיהיה לי כובע כזה… / בפעם הראשונה שחבשתי את הכובע הזה הרגשתי… /
לכובע הזה יש סיפור מיוחד…
דוגמאות לנושאים שאפשר לפתח:
יום אחד הכובע… / הכובע התחיל לדבר ואמר… / מתוך הכובע יצא… /
חיפשתי את הכובע, והוא נעלם… / משהו משונה קרה לכובע שלי…
ניתן להציג את הכובעים בתערוכה ולשים בתוך כל כובע את הסיפור שנולד ממנו.
כדאי לשוחח ביניכם על חוויות ההיכרות עם השפה העברית: אילו מילים ראשונות אמרתם כפעוטות? האם המצאתם מילים? האם אתם, ההורים, יודעים מה היו המילים הראשונות שאמרתם? האם למדתם לדבר בשפה נוספת? אם למדתם לדבר בעברית בשלב מאוחר יותר, אפשר לשוחח על חוויית לימוד השפה ולברר באיזו שפה אתם חולמים בלילה.
איזו מילה אוהבים בני ובנות המשפחה, ולמה? האם יש מילים שהמצאתם ורק אתם במשפחה מבינים? ואולי יש לכם מילים שמאחוריהן סיפור מיוחד? כדאי לאסוף סיפורים מבני המשפחה: מילה של חברוּת, מילת חיבה מיוחדת או מילה משפחתית סודית.
"רכבת", "מפוחית" ו"כרובית" הן רק חלק מהמילים שאליעזר בן-יהודה המציא. מילים נוספות מופיעות בעמוד שלפני אחרון בספר. לפי תור, בחרו שתי מילים מהעמוד והרכיבו מהן משפט: משפט שכולל "הפתעה" ו"גננת", או "גננת" ו"תזמורת", ואולי "תזמורת" ו"נזלת"? – האם תוכלו להרכיב סיפור קטן מכל המילים יחד?
הטרמה לסיפור: תוכלו לעורר את סקרנות התלמידים והתלמידות ולשאול: האם שמעתם על אליעזר בן-יהודה? מה הוא עשה? מה משותף למילים "גלידה", "פצצה", "מקלחת" ו"זמזום"?
קריאת הסיפור בכיתה – מומלץ להקריא את הספר יותר מפעם אחת ולשוחח על נושא אחר בכל מפגש עם הספר.
לאחר קריאת הסיפור ניתן לשוחח על אליעזר בן-יהודה – מה חושבים עליו התלמידים והתלמידות? אילו תכונות עזרו לו להצליח במשימתו? מה הוא עשה למען הגשמת חלומו? מה הם החלומות של התלמידים והתלמידות, ומה צריך לעשות כדי להגשים אותם?
הרב יחיאל מיכל פינס (1843–1913) פעל לגאולת אדמות, ועם אליעזר בן-יהודה הקים את "ועד הלשון העברית". הרב פינס חידש מילים בעברית, ובהן המילים "עגבנייה" ו"שעון".
ניסים בכר (1848–1931) יסד בירושלים את בית הספר "תורה ומלאכה", שבו לימדו עברית בעברית. אליעזר בן-יהודה היה מורה בבית הספר.
חיים נחמן ביאליק (1873–1934) – המשורר הלאומי היה פעיל מרכזי ב"וועד הלשון העברית" וחידש מונחים מקצועיים בנגינה ובתחומים נוספים. "מטוס", "מצלמה" ו"אצבעוני" הם מחידושיו.
אישים רבים נוספים פעלו לחידוש השפה העברית. תוכלו להכיר אותם בביקור באתר "האקדמיה ללשון העברית".
התייחסות לנושא הסיפור – מה למדו התלמידים והתלמידות על בן-יהודה מהסיפור? מה עוד היו רוצים לדעת? כדאי לעודד שאילת שאלות וחיפוש מידע כדי להשיב על השאלות שהועלו. אפשר להתייחס לדרכים שבן-יהודה פעל בהן כדי להגשים את חלומו, לקשיים שנתקל בהם בדרך, למילים שחידש ולהמשך מפעלו בדמות אוהבי השפה העברית והאקדמיה ללשון העברית.
מחדשי השפה העברית – אפשר לבחור כמה דמויות נוספות שפעלו לחידוש השפה העברית ולהכיר אותן:
כדאי להציג לפני הכיתה את האקדמיה ללשון העברית ואת פועלה לחקר מילים ולחידוש מילים בשפה עברית תוך ביקור באתר האקדמיה ולשחק במשחקי העברית שהאתר מציע.
רצוי לציין לפני הכיתה כי האקדמיה היא המשך פועלם של בן-יהודה ומחדשי השפה העברית, שהקימו את "ועד הלשון העברית".
חידושי מילים של האקדמיה ללשון העברית – תוכלו לשחק עם התלמידים והתלמידות משחק להיכרות עם מילים מחודשות:
מציגים מילה שהאקדמיה חידשה, ועל התלמידים והתלמידות לנסות לזהות איזו מילה מוכרת היא מחליפה.
דוגמאות:
רַגֶּשֶׁת (אלרגיה)
קַפֶּצֶת (טרמפולינה)
מִצְלֶה ("על האש")
מַצְבֵּעַ (טוש)
הֶסְכֵּת (פּודקאסט)
מִסְרוֹן (אֵס-אֵם-אֵס)
המצאת מילים – תוכלו להשתעשע בהמצאת מילים בעצמכם.
לדוגמה: איך אפשר לקרוא למי שממציא מילים?
איך אפשר לקרוא למי שמאחר בקביעות?
כדאי לבחור יחד שלוש עד חמש מילים. מתוך מגוון החידושים הטכנולוגיים הרבים ולאפשר לתלמידים ולתלמידות להציע להם מילים עבריות תוך זיהוי המבנה הלשוני המאפשר יצירת מילים בעברית.
אם יש בכיתתכם עולים חדשים או אם אתם מכירים אנשים שהתנסו בלימוד עברית, תוכלו להזמין אותם לכיתה או למפגש מרחוק כדי שיספרו על צעדיהם הראשונים בלימוד השפה: האם היה קל להם לרכוש את השפה, או שהיו להם רגעים קשים? אילו מילים משכו את ליבם? מתי הם מדברים בשפת האֵם שלהם? האם קורה שהם מתבלבלים או שוכחים מילים? ועוד.ניתן לשאול שאלות אלו ושאלות נוספות שיעלו התלמידים במפגש בכיתה או בלמידה מרחוק.
אפשר לבחור מילים ומושגים, למשל "בוקר טוב", ולהציג אותן בעברית, באמהרית או ברוסית.
איור אהוב – הספר מאויר באיורים מיוחדים של המאיירת איה גורדון, המורכבים מהֶדְבֵּק (קולאז') של ניירות, מִגְזָרוֹת וחפצים. כדאי לעודד את התלמידים ואת התלמידות לעיין באיורים, לבחור איור אהוב ולשתף חבר או חברה בבחירה.
יצירה – בהשראת איורי הספר כדאי לעודד את התלמידים ואת התלמידות לבחור מילה אהובה בעברית ולכתוב אותה כהֶדְבֵּק הכולל תצלומי חפצים שקשורים לנושא, ניירות מסוגים שונים, צבעים, בדים, חוטים וחומרים מגוונים נוספים. אפשר להציג את התוצרים בתערוכה בכיתה או בתערוכה וירטואלית.
המלצות לקריאה בכיתה – מומלץ להקריא את הספר יותר מפעם אחת ובכל מפגש עם הסיפור לשוחח על נושא אחר.
להיות לבד – מה הם הרגעים שבהם אנו מרגישים בודדים? מה אפשר לעשות כשאנו מרגישים כך? איך נזהה חברים שמרגישים לבד? איך אפשר לעזור לחבר או חברה שמרגישים בדידות?
שיחה שכזו מספקת הזדמנות להציע אפשרות ולגיטימציה להיות לבד, שכן ילדים וילדות רוצים להיות לבדם לפעמים, ופעמים אחרות יעדיפו להיות בין חברים:. כדאי לשאול: מה אתם אוהבים לעשות לבד? ומה תעדיפו לעשות עם חברים? מתי אתם רוצים להיות לבד?
פרטיות ואמון – במה אני משתף את חבריי? במה אני לא רוצה לשתף אותם? זו הזדמנות לשיחה על פרטיות ועל חשיבות כיבודה וזמן מתאים להעלאת רעיונות ולהצגת כללים להתנהגות מכבדת אמון בכיתה.
יוזמה – כמה פעמים יצא לנו לשאול: רוצֶה להיות חבר שלי? רוצָה לשחק איתי? רוזלינדה נקטה יוזמה וגילתה אומץ כשפנתה לאהרן והציעה לו להיות חבר שלה. אהרן נענה ברצון, שהרי גם הוא רצה חבר ורק לא העז לפנות אליה…
כהטרמה לסיפור כדאי לשאול את התלמידים והתלמידות מה הם חושבים כשהם שומעים את המילה "מכשפה": איך אתם מדמיינים שמכשפה נראית? אילו רגשות ומחשבות המילה מעוררת בכם? האם מכשפה היא דמות שלילית? ואולי מכשפות יכולות להיות גם דמויות חיוביות למדי? האם אתם מכירים סיפורים על מכשפות?
הצעה נוספת – אפשר להציג את כריכת הספר ולהתבונן יחד בדמות שעל הכריכה: מה מיוחד בה? האם היא נראית כדמות "רגילה"? למה כן? למה לא? האם השם "רוזלינדה" הוא שם מוכר?
בשלב הבא תוצג דמותה של רוזלינדה כמכשפה: האם היא נראית כמכשפה בעיני הילדות והילדים? אילו ציפיות מעורר בכם ספר העוסק במכשפה?
לאחר קריאת הסיפור כדאי לבחון את מעשי הקסם של רוזלינדה ולבחון את הקסם הגדול מכולם – קסם החברות.
כדאי לחזור לנושאים שעלו בהטרמה ולשאול: מה הקסם שרוזלינדה חוללה בסיפור?
האם הסיפור מעורר בילדים ובילדות רצון לקבל או לשלוח מכתבים? האם הסיפור הילך עליהם קסם? באיזה אופן?
יצירה – ניתן ליצור את דמותה של המכשפה רוזלינדה מחומרים שונים ולתלות את היצירה בכיתה. היא תשמח לארח להם לחברה. 😊
קומיקס רוזלינדה – אפשר לסרוק כמה מעמודי הספר, לתלות אותם על לוח בכיתה ולאפשר לתלמידים ולתלמידות לכתוב בבועות מחשבה מחשבות שחושבות הדמויות: "היא חשבה מחשבה אחת ואחר כך עוד מחשבונת קטנטונת", נכתב על רוזלינדה. מה היא חשבה? מה תוכן המחשבה הקטנטונת?
מה זה מכתב? ומהו בול? בימינו, בשל עודף האפשרויות לתקשורת כתובה בין אנשים, כדאי להרחיב בנושא: לבדוק אם בקרב משפחות ילדי וילדות הכיתה נותרו מכתבים מעניינים ולבקש מהן לספר את הסיפור שמאחוריהם: מי כתב ומתי? מדוע המכתב נשלח? ומה קרה אחר כך? תלמידים ותלמידות שירצו יוכלו להציג לפני הכיתה את המכתב ואת סיפורו.
תוכלו להכין בכיתה מעטפה גדולה ובה מילים שניתן לשלוף בהזדמנויות שונות, מילים שיציעו נחמה, רוגע, תמיכה ושמחה. כדאי לתלות את המעטפה בכיתה ולהיעזר בה כשמתעורר הצורך.
איזו מתנה מושלמת הייתם רוצים לקבל ליום ההולדת? איך תרגישו אם לא תקבלו אותה? קרה לכם פעם שמאוד רציתם משהו ולא קיבלתם? הסיפור מזמין שיחה על ציפיות – למה דווקא המתנה הזו? האם אנחנו באמת זקוקים לה או שאנחנו רק מקנאים כי ראינו אותה אצל מישהו אחר? וכן שיחה על אכזבות ועל מה שעוזר לנו להתמודד איתן.
עד כמה אתם מכירים את בני ובנות המשפחה, ומהי לדעתכם המתנה המושלמת עבורם – האם זו מתנה קנויה או מתנה חוויתית שהיא בילוי משותף, או אולי טיול'? מוזמנים לשחק ולגלות! בכל סבב בוחרים משתתף או משתתפת וכל האחרים מנחשים מה לדעתם תהיה המתנה שהם ירצו לקבל. אלו שקולעים לטעמם יותר מכולם זוכים ב… חיבוק משפחתי מושלם.
מי אמר שרק מכוניות נוסעות על חוט? גם בני אדם יכולים! שניים מחזיקים בשני קצותיו של חוט ארוך ומובילים זה את זו ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה. מי שמתעייף מוזמן לנוח בצד הדרך ולנסות מהתחלה.
"מכונית עם אבא זו המתנה המושלמת". ומה היא המתנה המושלמת בשבילכם? מה אתם הייתם רוצים לעשות עם אבא או עם בני משפחה אחרים? תוכלו לתקן דברים מקולקלים, לבנות ולהרכיב וגם לצייר, לאפות, לשתול, לרקוד או לעשות כל דבר אחר שייתן לכם זמן ביחד.
כדאי לחלק לכל תלמיד ותלמידה עותק של הספר ולקרוא יחד, כך שהמורה מסמנת מתי יש לדפדף לעמוד הבא. מומלץ לקרוא את הספר כמה פעמים ולהקריא אותו גם לאחר שהוא נשלח לבתים.
הטרמה לסיפור – מה זו משאלה? מתי מבקשים משאלה? האם יש לכם משאלות? כיצד מרגישים כשמשאלה מתגשמת? וכיצד מרגישים כשהיא מתגשמת לא בדיוק כמו שרצינו? תוכלו לשוחח על כך עם התלמידות והתלמידים ולהזמין את אלו שמעוניינים לשתף במשאלות שהתגשמו (או בכאלו שמחכות להתגשם).
זִכרו: יש המביעים משאלות כחלק מתפילה, ויש שמביעים משאלות כשמכבים נרות על עוגה או בזמן שכוכב נופל.
ניתן להתייחס למילה "משאלה" כמילה להעמקה.
לוח קיר – ניתן להקדיש לוח ולאפשר לתלמידות ולתלמידים לכתוב את המשאלות שלהם ולהציג אותן.
במהלך ההקראה ניתן לעצור ולשאול:
מהי לדעתכם ההפתעה שקיבל גיבור הסיפור?
מה יקרה לדעתכם לאחר גזירת החוט של מכונית הצעצוע?
מה לדעתכם אבא עשה ליד השולחן?
לאחר ההקראה תוכלו לשוחח על המתנה המושלמת:
איזו מתנה מושלמת רצה גיבור הסיפור בהתחלה? למה לדעתכם הוא רצה במתנה הזו? איזו מתנה מושלמת מתוארת בסוף הסיפור?
מדוע לדעתכם הסיפור נקרא "המתנה המושלמת"?
רגע למחשבה – מהי המתנה המושלמת בשבילכם? תוכלו להזמין את התלמידות והתלמידים לחשוב על כך ולשתף בתשובותיהם.
לוח קיר – אפשר ליצור לוח שבו יציגו התלמידות והתלמידים את המתנה המושלמת בשבילם. אפשר ליצור גם מקום בכיתה שבו תהיה לכל אחד קופסת מתנה שעליה כתובה המתנה המושלמת. אפשר לקשט את הקופסה במגוון דרכים.
הגיבור בסיפור ציפה למכונית על שַׁלט וקיבל מכונית עם חוט. לא תמיד אנו מקבלים בדיוק את מה שרצינו, ולכן אנחנו מאוכזבים.
תוכלו לשוחח על כך עם התלמידות והתלמידים, לספר על מצבים שחשתם בהם אכזבה ולחשוב יחד מה עושים כשחשים אכזבה.
במהלך השיחה כדאי לתת לגיטימציה לאכזבה ולתובנה שכולם מתאכזבים לפעמים, ילדים כמבוגרים.
אפשר להציע עידוד ודרכי התמודדות כדי להקל את תחושת האכזבה.
כך, למשל, ניתן לעסוק בחשיבה חיובית ובמציאת הטוב במצבים שאנו נוטים לפרש כשליליים: האם הם כה שליליים? האם נוכל לנסות ולהביט בהם אחרת? אילו נקודות חיוביות יש במצב שאנו מתמודדים איתו?
"מכונית עם אבא זו המתנה המושלמת" – מה התלמידים אוהבים לעשות עם הוריהם או עם בני משפחה אחרים?
תוכלו להזמין את התלמידים לצלם או לצייר תמונה ובה דבר-מה שהם אוהבים לעשות עם אבא ואמא, עם סבא וסבתא או עם בני משפחה אחרים. התלמידים והתלמידות יכולים להתחלק לזוגות ולשתף זה את זה בתוכן התמונות.
תוכלו ליזום ערב כיתתי עם בני המשפחה שיוקדש לבילוי משותף ביצירה ובמשחק בכיתה.
בלמידה מרחוק – ניתן ליזום מפגש כיתתי בזום: לקרוא יחד את הסיפור ולשתף בפעילות משפחתית אהובה.
אפשר לאגד יחד קטעי כתיבה על בילוי משפחתי אהוב ולהכין ספר כיתתי למזכרת שיכלול גם הצעות לפעילויות לכלל המשפחות.
"וככה לאט-לאט עזרתי לאבא להרכיב את המכונית מחדש" –
תוכלו להכין בכיתה פינה שבה יאספו התלמידות והתלמידים פריטים מקולקלים שהם היו רוצים לתקן. ניתן לגשת לפינה, לבחור דבר-מה מקולקל ולנסות לתקן אותו יחד או ליצור ממנו חפץ חדש.
קיימוּת וסביבה – ניתן לקשר את נושא התיקון והשמירה לערכי שמירת הסביבה והקיימות: הצורך והמאמץ לשמור על העולם.
בלמידה מרחוק – כל תלמיד ותלמידה יכולים להציג לפני הכיתה פריט שבור או מקולקל, ושאר התלמידים יציעו רעיונות כיצד ניתן לתקן אותו או איזה דבר חדש ניתן ליצור ממנו.
"חשוב לנהוג בסביבה בהתחשבות" – מה זו התחשבות? איך אפשר להתחשב זה בזה בבית, בקרב בני המשפחה? ואיך נתחשב בסביבה? תוכלו לשוחח על כך עם הילדות והילדים ולהציע הצעות כיצד להתחשב בבני אדם ובסביבה.
מה מבוגרים יכולים ללמוד מילדות ומילדים? הרבה דברים! לשחק במשחק אהוב, להכין יצירה, להכיר נושא שנלמד בגן או לשתף במחשבה מעניינת. ומה ילדים וילדות יכולים ללמוד ממבוגרים? כדי לגלות מה ניתן ללמוד זה מזה צריך רק לשבת יחד ולהיות קשובים.
השמיים כחולים, האדמה חומה, הצמחייה ירוקה. כדאי לצאת החוצה ו"לתפוס צבעים": כל אחד וכל אחת, לפי תור, מכריזים על צבע, ושאר המשתתפים צריכים למצוא במהירות פריט בסביבה באותו הצבע ולהצביע עליו.
הטרמה לסיפור – איך אתם מגיעים לגן? האם אתם הולכים ברגל או נוסעים? מה אתם רואים בדרך? תוכלו לשוחח על כך עם הילדים והילדות ולהסביר שהסיפור שהם עומדים לקרוא מתרחש בדרך אל הגן.
אפשר לשאול: מה אתם חושבים שיקרה לגיבורי הסיפור בדרך לגן?
בעקבות הסיפור – תוכלו לשאול: למה בהתחלה כולם חשבו שהשדה ריק? איך הילדים גילו שהשדה לא ריק בכלל? למה המבוגרים לא שמו לב למה שקורה בשדה? האם גם אתם שמים לב לפעמים לדברים שאחרים לא רואים? האם ילדים וילדות יכולים ללמד מבוגרים? אם כן, מה הם יכולים ללמד אותם?
בעקבות הסיפור תוכלו לאמץ מרחב טבעי בקרבת הגן או לייחד לכך פינה בחצר:
חוקרים – מה יש בשדה? – מה רואים, מריחים ומרגישים? מהו עולם החי שקיים בשדה? מה צומח שם? ומה עשו בני האדם בַּמקום? ניתן להיעזר בזכוכית מגדלת או במשקפת ולעודד שיטוט, התבוננות, שאילת שאלות ויוזמה.
יוזמים – מה נרצה לעשות? – כדאי לחשוב יחד מה ניתן לעשות כדי לשמור על המרחב הטבעי ולסייע לו.
יצירה ותיעוד – כדאי לעודד יצירה במרחב הטבעי ובגן בעקבות הביקור במקום.
שיתוף משפחות – אפשר להזמין את בני המשפחה למרחב הטבעי. ילדי הגן ידריכו אותם ויציגו לפניהם את היוזמות שלהם, את היצירות שלהם ואת כלל הפעילות.
הכנת שלט – אפשר לשאול את לילדים מה הם היו רוצים לומר למי שמגיע, להציע להם להכין שלט למבקרים בַּמקום ולהכין יחד את השלט.
מאיירת הספר, בלה פוטשבוצקיֵ הקפידה לשלב איורי בעלי חיים וצמחים שדומים מאוד למינים המציאותיים. בעמוד האחרון של הספר היא הוסיפה מעין מילון מאויר של הפריטים הללו. כדאי לחשוף את הילדים והילדות לעמוד זה. אפשר להשוות בין תצלומים מציאותיים ובין האיורים. אפשר לצאת למרחבי החיים ולבדוק: אילו מינים חיים וגדלים בסביבתנו? האם נמצא את המינים המופיעים בסיפור?
אפשר להזמין את הילדים ליצור יומן מעקב מאויר של הפריטים החיים במרחב החיים של הגן.
הילדים מגיעים אל השדה הריק ומבחינים בעקבות בעלי חיים שהתהלכו בשדה. ומי מבקר בחצר הגן שלנו? אפשר להכשיר בגן חלקה קטנה, ובה נפזר חול, נחליק יחד את השכבה העליונה באמצעות מגב ולמוחרת נבדוק אם יש עקֵבות חדשות ונגלה מי השאיר אותן.
הסיפור כולו מרובה בתיאורים שהקוראים יכולים ללמוד מהם על הסובב אותם. אפשר לשחק עם הילדים והילדות את המשחק "אני רואה בעיני הקטנה" ועל ידי כך להעמיק את ההתבוננות ולהרחיב את יכולת התיאור.
תוכלו לשאול: מה זה גשר? אילו גשרים אתם מכירים? לשם מה נדרשים גשרים?
כדאי לעודד בניית גשרים בדרכים מגוונות: לגו, קוביות, מצנח בד או גשר אנושי של ילדים וילדות שאוחזים ידיים. מי רוצה לעבור מתחתיו?
מעבר אקולוגי – כדאי להכיר לילדי הגן את המעברים האקולוגיים שנבנו בישראל כדי לאפשר לבעלי חיים לחצות כבישים סואנים בבִטחה, למשל: מעבר בגן לאומי ירקון או מעבר אקולוגי לצבאים מעל כביש 6 בדרום הארץ.
נורי וסבא מבלים ביחד וזה נחמד. כדאי לשוחח עם הילדים והילדות ולברר: מה נחמד להם לעשות יחד עם סבא, סבתא או בני משפחה אחרים? האם יש משהו שהייתם רוצים ללמוד מהם? אולי יש לכם שאלה שרציתם לשאול והתביישתם?
אילו אוצרות יש במערה של סבא? – כדאי להתבונן באיורים ולחשוב איך הם הגיעו לאדמה, למי הם היו שייכים? תוכלו גם לדמיין: מה יכול להימצא באדמה מתחת לבית שלכם?
מיהו החולד? – החולד הוא בעל חיים מכרסם שחי בתוך מחילות באדמה. צורת הגוף שלו מתאימה לצורת המחילה – הוא ארוך וגלילי. חוש המישוש והשמיעה שלו מפותחים, והוא אוכל צמחים שגדלים בתוך האדמה. רוצים לדעת עוד? – חפשו במרשתת מידע על החולד.
גם אתם יכולים להיות חולד ליום אחד! – מכינים יחד 'מנהרה' מספות, סדינים או כריות, נכנסים בזהירות וזוחלים עד ליציאה. אפשר גם להחשיך את הבית, להדליק פנס וללכת שמאלה וימינה, קדימה ואחורה – לעקוף מכשולים, ו… להגיע!
מוזמנים לשחק ולגלות: מה קורה כשעונים לפני ששואלים? אחד המשתתפים אומר תשובה והמשתתפים האחרים מנחשים את השאלה שמתאימה לה: התשובה "קוראים לי נורי" יכולה להתאים לשאלה "איך קוראים לך?". לאיזו שאלה מתאימה התשובה: "אני בת חמש", או "מפלצת סגולה"?
בעקבות הסיפור כדאי לשוחח על נורי וחוויותיה: נורי הקשיבה לסבא ולא הבינה את ההסברים שלו. כיצד היא הרגישה? מדוע נורי לא אמרה לסבא שהיא לא מבינה את מה שאמר? למה נורי לא הצליחה לחפור את המנהרה? מה היה קורה, לדעתכם, לו נורי הייתה מבקשת מסבא שיסביר לה מה לעשות בתחילת החפירה?
"לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד" – זו הזדמנות לשוחח עם הילדות והילדים על כך שכולם, גם מבוגרים, מתביישים לפעמים, לספר על מצבים שבהם אתן, צוות הגן, הרגשתן כך ולעודד אותם להתייחס לכך ואולי גם לשתף: האם גם לכם קורה שאתם לא מבינים ומתביישים לשאול? מה אפשר לעשות במצבים כאלו?
כדאי לעודד את הילדים והילדות ללמוד ולשאול על נושא שמסקרן אותם והם היו רוצים לדעת עליו יותר. מומלץ לעבוד בקבוצות קטנות בהן ניתן לבחור נושאים מגוונים, שאילת שאלות ומתן הסברים מתוך כבוד זה לזה ומתוך הבנה כי זהו הפתח להבנה ולידע.
בדומה למשחק "הרצל אמר", אפשר לשחק "סבא אמר" בהשראת הסיפור ולהשתמש במושגים מהספר להרחבת השימוש במושגים במרחב: "סבא אמר: ידיים למעלה, ידיים למטה, ללכת לימין, ללכת לשמאל, לפני, אחרי, מסביב…"
כדי לעזור לילדים בהפנמת המושגים "ימין" ו"שמאל" ולרמוז להם מה הכיוון הנכון, ניתן להדביק מדבקה על אחת הידיים.
נורי מכרסמת שורשים. זו הזדמנות להכיר גזר, סלרי, בטטה, סלק וירקות שורש נוספים. אפשר לראות את הצמיחה שלהם באדמה – בתמונות או במציאות – להריח אותם, לגעת בהם, לטעום סוגים שונים של ירקות שורש וגם להכין יחד מאכלים משורשים, כמו מרק או סלט.
בעקבות המנהרה אפשר לשחק עם גלילים או עם מנהרות זחילה: תוכלו לעודד את הילדים והילדות לעמוד משני צידי המנהרה ולשאול זה את זה שאלות, לזחול במהירות מצד לצד ולבדוק אילו חפצים אפשר להעביר בין הצדדים.
תוכלו גם להשתמש בגליל של נייר מגבת: להסתכל מבעד לעיגול ולספר מה רואים, להשמיע קול ולגלות כיצד הוא משתנה, וליצור מנהרות קטנות מחיבור של כמה גלילים.
להעשרה – הצעה להקמת מסלולי גלילים בחצר במצגת "הקמת חצר מתמטית" – באתר דע-גן
כמה חדרים יש בבית שלכם? ומה עושים בכל חדר? כדאי להביט סביב ולחשוב: מה באמת אנחנו צריכים ועל מה נוכל לוותר? תוכלו לשוחח על הבית שלכם ועל בתים שבדמיון. אתם, ההורים, יכולים לספר לילדים על הבית שבו גרתם כשהייתם בגילם: במה הוא דומה ובמה הוא שונה מהבית שבו אתם מתגוררים כיום?
גם אתם יכולים להיות בנאים! תוכלו לבנות בית מקוביות לגו, מקופסאות קרטון, מכריות או מחומר אחר. אפשר לקשט את המבנה שבניתם ולכתוב בעזרת ההורים את שם הרחוב שבו הוא נמצא. ואת מי הייתם רוצים לארח בבית שבניתם?
הביטו באיור שבסוף הספר, ובו האיש מתגורר בחדר אחד: אילו פרטים הוא מכיל? האם הייתם מוציאים חלק מהפרטים ומביאים אחרים במקומם? אילו פריטים שנמצאים בבית שלכם הייתם מוסיפים לחדר שבאיור? תוכלו לערוך סבב שבו כל אחד ואחת מבני המשפחה בוחר פריט מהאיור ומחליט אם היה משאיר אותו בחדר המאויר, ואם לא – איזה פריט מהבית שלכם הוא היה מכניס במקומו.
הטרמה לסיפור – מה עדיף: בית עם מאה חדרים או בית עם חדר אחד? תוכלו לשוחח על כך עם הילדים והילדות ולספר להם שהסיפור שלפניהם מספר על איש עם בית כזה, בית שבו מאה חדרים. וכמה חדרים יש בבית שלכם?
עוצרים ושואלים – במהלך קריאת הסיפור כדאי לעצור ולשאול:
כשהאיש רוצה לאכול ארוחת ערב –
מה הוא צריך בשביל לאכול ארוחת ערב? איך הוא יכין את הארוחה?
כשהאיש מביט החוצה דרך החלון –
מה לדעתכם הוא צריך לעשות?
בעקבות הסיפור ניתן לשוחח עם ילדי וילדות הגן על הנטייה לרצות עוד ועוד – למה אתם חושבים שהאיש רצה מאה חדרים? מה הוא גילה בסוף?
כדאי לשוחח על כך ולהביא דוגמאות מעולמם של ילדי הגן: האם גם לכם קרה שרציתם עוד ועוד ממשהו?
נשוחח על האושר שבו זכה האיש כאשר ויתר על החדרים הרבים וזכה בשכנים חדשים.
תוכלו לשוחח גם על הבתים של ילדי הגן: האם יש חדרים שמיועדים לפעילויות מסוימות? האם בכל החדרים אפשר להתקלח או לבשל? האם בכל החדרים אפשר לשחק? מה אתם עושים בחדר השינה או בסלון?
גיוון משפחתי – חשוב מאוד לקבל ולתת מקום למגוון ולשוני בין המשפחות ולשוחח על כך, שהרי לכל משפחה מנהגים וכללים משלה המתאימים לה.
חדר חושך – חדר חושך מעוצב באופן כזה שלא מתאפשרת כניסה של אור לתוכו, והוא משמש צלמים לעיבוד חומרי צילום. בעקבות שאלות הילדים נבנה בגן "אילות" שבמודיעין חדר חושך עם ייעוד מיוחד.
חדר אומן – משמש אומנים ליצירה. ניתן לחשוף את הילדים והילדות לאומנים ולחדרי הסטודיו שלהם. רצוי להקים בגן "גלריה", להציג בה יצירות מתחלפות ולהכניס לתוכה אביזרים למשחק סוציו-דרמטי של הילדים כאומנים.
חדר פלאות – מקור המוזיאון במאות 16-17 באירופה, כאשר אנשים אמידים אספו חפצים מיוחדים והציגו אותם בבתיהם בחדרים שיוחדו לכך. אפשר להזמין את הילדים להביא לגן פריטים מיוחדים וליצור תערוכה ב"חדר פלאות".
"חדר אינסוף" – האומנית יָאיוֹי קוּסָמָה יוצרת אשליה של חדרים אינסופיים על ידי שימוש במראות. בהשראתם הקימו ילדי גן "תאנה" שבחדרה עם צוות הגן "חדר נקודות".
איך אתם מתכוננים לשינה, ומה עוזר לכם להירדם? תוכלו לשוחח על כך יחד ולחשוב על יצירת טקס קבוע שיביא איתו רגיעה, ויאפשר שיתוף בחוויות היום ובמחשבות שעולות.
איזה מזל שיש דרך לזכור את המחשבות שלנו ולמנוע מהן לברוח! איך עושים את זה? החזיקו ליד המיטה מחברת ועיפרון, ורגע לפני שתירדמו וכל המחשבות יתפזרו – ציירו אותן. את הציור אפשר לצבוע בבוקר, כי עכשיו… הזמן לישון.
"מזל שלסיר יש שתי ידיות ולא חמש, כי איך היינו מחזיקים אותו?", "טוב ששִמשַת החלון עשויה מזכוכית ולא מקרטון". ומה עולה בדמיון שלכם? אילו דברים משמחים אתכם בדיוק כמו שהם? כל אחת ואחד מבני המשפחה יכולים להביא חפץ כלשהו ולספר: "מזל ש…", "טוב ש…".
המחשבות של טודי מגיעות לפני השינה. ומתי מגיעות המחשבות של ילדות וילדי הגן? על מה הם חושבים לפני השינה? ומתי באות אליהם המחשבות? מה זה "לדמיין"? מה הם מדמיינים שקורה להם? מה מופיע בדמיונות הללו? האם הם דומים לחלומות בזמן השינה או שונים מהם? מדוע טודי בוחרת לשאול את השאלות דווקא לפני השינה?
אפשר להזמין את הילדים לספר על טקסי השינה בבתיהם.
חברי הצוות יכולים גם הם לחלוק את סיפוריהם האישיים.
ניתן לתרגל עם הילדים והילדות "תרגילי דמיון"': עוצמים עיניים, מעלים נושא ונותנים שהות לדמיין. אפשר ללוות את התרגיל במוזיקה מתאימה. בהמשך נשוחח על המחשבות שעלו ונזמין את הילדים לספר ולתאר.
אפשר להציע להם לבטא את עצמם בחומרים מגוונים.
נושאים לדוגמה:
אורח מיוחד מגיע לגן
הפתעה מגיעה אל חצר המשחקים
פגשתי מישהו שהגיע מארץ פלאות
עפתי והגעתי אל מקום מופלא
פגשתי חיה שמדברת עברית
זמן דמיון – כחלק מניהול הזמן בגן העתידי רצוי להזמין את הילדות והילדים להשתתף באופן קבוע בבחירת הפעילות, ביישומה ובניהולה. אפשר להזמין אותם לבחור זמן שייקרא "זמן דמיון". רצוי לזַמן מרחב שקט ורגוע שבו יהיה אפשר לשבת או לשכב ולערוך "סדנת דמיון מודרך" בהנחיית איש צוות או ילד/ה.
היכולת למצוא את הטוב והחיובי ולהתבונן סביבנו בעין טובה היא יכולת שניתן לפתח אצל ילדי וילדות הגן. תוכלו לשוחח איתם על הדברים הטובים שיש בגן ובתוך כך להשתמש במושגים "כמה טוב ש…" או "מזל ש…", למשל:
כמה טוב שיש לי חברים בגן שאפשר לשחק איתם.
מזל שיש ספרייה בגן ואפשר לקרוא ספרים.
כמה טוב שאני בגן!
כמובן, אפשר להרחיב את היריעה אל מעבר לתחום הגן ולאפשר השלמת משפטים הנוגעים לחוויות ומחשבות מתחומי חיים נוספים.
אפשר לבקש מכל ילד וילדה להשלים את המשפט "כמה טוב ש…"
האם הילדים והילדות בגן מסכימים עם מה שטודי אמרה? תוכלו לבדוק:
"טוב שיש המון צבעים, ולא הכול אפור." – נותנים לילדים ולילדות להתנסות בציור מונוכרומטי בצבעי שחור-לבן ובציור צבעוני. מה עדיף בעיניהם? למה?
"מזל שיש המון מנגינות וצבעים…" – מאזינים ליצירות מוזיקליות שבהן נוספים בהדרגה עוד ועוד כלֵי נגינה והמנגינה הופכת להיות עשירה יותר, למשל בּוֹלֵרו_מאתראוֶול.
לאדם יש שתי רגליים. וכמה רגליים יש לכלב? ולתמנון? ולמרבה רגליים? למה יש להם יותר רגליים? מה הם עושים איתן?
תוכלו לפתוח בשאלה, לעודד את הילדים ואת הילדות להוסיף שאלות שמסקרנות אותם ולאחר מכן להעלות השערות ולחקור אותן בעזרת תמונות, סרטונים, תצפיות וידע של הסובבים.
שיח פילוסופי הוא שיח העוזר לקדם את יכולות הילדות והילדים להעלות שאלות ולחקור את העולם. אתם מוזמנים לצפות בסרטון "תאוריות של ילדים – דיון בין ילדים בסוגיה פילוסופית" שבמרחב הפדגוגי, ובו ניתן לראות את הדברים הלכה למעשה.
האיורים שבספר ממחישים כיצד דמיינו איתמר והארנב זה את זה וכיצד הם נראים במציאות. כדאי לבדוק ולהשוות: האם המפלצות מזכירות את הארנב והילד האמיתיים? האם המפלצות שדמיינו איתמר והארנב דומות זו לזו?
גם אתם, ההורים, פחדתם כשהייתם ילדים? תוכלו לספר לילדיכם ממה פחדתם ואיך התמודדתם עם הפחד, להקשיב לילדים המספרים מה מפחיד אותם ולחשוב ביחד מה אפשר לעשות כשמפחדים.
איך נראית מפלצת מפחידה? תוכלו לצייר ביחד ולאחר מכן לנסות לדמיין: איך קוראים למפלצת? מי החברים שלה? מה היא אוהבת לעשות וממה היא פוחדת? כדאי לבדוק אחרי שהכרתם אותה – האם היא עדיין מפחידה כל כך?
"ג'ימליה ג'ים! זוזו בוזו ים פם פוזו!" לכל אחת מהדמויות בסיפור מילת קסם בה היא משתמשת כשקורה משהו מבהיל. מה מילת הקסם שלכם? מוזמנים לבחור ביחד מילת הקסם משפחתית ולחשוב מתי כדאי להשתמש בה.
יושבים במעגל ומבקשים ממתנדב או מתנדבת לקפץ כמו ארנבת מסביב למעגל, לגעת קלות בראשם של כל ילד וילדה, לבחור בילד או ילדה ולומר להם, "ארנבת, ארנבת, למה את יושבת?"
המתנדב או המתנדבת יתיישבו במקומם של הילד או הילדה שנבחרו, והם יקומו ויקפצו מסביב למעגל ויבחרו בתורם "ארנבת" חדשה.
משוחחים – אילו חיות אתם אוהבים? האם יש חיות שאתם מפחדים מהן? למה?
מדמיינים – תוכלו לשאול: האם יש חיות ששמעתם את השם שלהן, אך לא ראיתם אף פעם, לדוגמה, ווֹמְבָּט?
אפשר לעודד את הילדים והילדות לצייר את החיה בתוך בועת חשיבה בדומה לאלו המופיעות בספר ולאחר מכן להתבונן בתצלום של החיה ולשוחח על הדומה והשונה בין הדמיון למציאות ועל מה שגרם לכך.
מאזיניםלקולות של חיות ומנחשים מהי החיה. האם הקול של החיה מפחיד, מסקרן, מצחיק או מפתיע?
מתבוננים בתצלום חלקִי של חיה ומשערים מהי.
משתעשעים – יוצרים אוגדן של תמונות בעלי חיים, שכל תמונה בו מורכבת משלושה חלקים נפרדים וחתוכים: ראש, גוף ורגליים. ניתן לחבר שלושה חלקים של אותה חיה או ליצור חיות דמיוניות שמורכבות מכמה חלקים שונים.
אורה איל איירה ספרי קלסיקה, כמו "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" ו"הצב של אורן", ואף כתבה ספרי ילדים. אחד מהם הוא "לילה חשוך אחד", המתאר פחד מחושך ומהלא מוכר.
מי החברים שלכם? מה אתם אוהבים לעשות יחד? תוכלו לשוחח על כך ולבחון: האם אתם אוהבים לשבת יחד בשקט כמו הפינגווין? ואולי לרוץ כמו הצב? כדאי לחשוב ביחד כיצד אפשר לשמח חברים שזקוקים לכך.
בעזרת האיורים המיוחדים שבספר אפשר להשתתף בקריאת הסיפור גם בעמודים ללא מילים. הביטו יחד בעמודי האיורים וספרו זה לזה מה מספרים האיורים. האם יש איור שאהבתם במיוחד?
באילו איורים מופיע בלון אדום? ומתי הוא נעלם? אפשר לחפש אותו בספר וגם לשחק במשחקי בלון: להעביר בלון מיד ליד, להעיף אותו לאוויר ולהשתדל שלא ייגע ברצפה, או לנפח אותו, לשחרר ולבדוק לאן יגיע.
הטרמה לסיפור – תוכלו להראות תמונה מתוך הסיפור שבה מוריס מגי נכנס לגן החיות, לספר מה כתוב בשלט שבידו ולשוחח על גני חיות: האם הייתם פעם בגן חיות? האם אתם אוהבים לבקר שם? מדוע? מה לדעתכם עושים אנשים שעובדים בגן חיות? לאחר השיחה תוכלו להשמיע את שם הסיפור, להציג את דמותו של מוריס מגי, לספר שהוא עובד בגן חיות ולהתחיל בקריאה משותפת.
מתבוננים באיורים – לאחר קריאה ראשונית ובקריאות הבאות של הסיפור כדאי להצביע על האיורים ולבקש מהילדים ומהילדות לספר: מה מוסיפים האיורים על מה שכתוב במילים? מה הם אוהבים באיורים?
לקראת אמצע הסיפור ישנם כמה עמודים שאין בהם מלל כתוב, ורק האיורים מספרים כיצד מתקדמת העלילה. תוכלו להזמין את הילדים והילדות להתבונן ולשתף: מה עשו החיות כשראו שמוריס מגי לא הגיע לגן החיות?
בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח חברוּת ועל עזרה לחברים: מה נהג מוריס מגי לעשות עם חבריו בגן החיות? מדוע עם כל חבר הוא בחר לעשות פעולה אחרת? איך לדעתכם הוא הרגיש כשהיה חולה? לָמה החיות החליטו לבוא לבקר אותו? איך לדעתכם הוא הרגיש כשהחיות באו לבקר אותו? מה משמח אתכם כשאתם חולים? איך אפשר לשמח חברים חולים?
בעקבות הסיפור תוכלו לשבת עם הילדים בפינת הרופא/ה-חולה בגן ולשחק במשחקי תפקידים בהשראת הסיפור. תוכלו לחשוב יחד מה כדאי להוסיף לפינה כדי שיהיה נעים לחולים לבקר בה.
גם בעלי חיים זקוקים לעיתים לטיפול רפואי – כדאי לצפות בסרטון ולהתרשם מהקמת מרחב למשחק סוציו-דרמטי בנושא.
להעשרה – בריאות הגוף והנפש בספארי – שידור ממאגר השידורים הלאומי.
האם גם בגן שלכם רוצים לנסוע לבקר את מוריס מגי? תוכלו לארגן אוטובוס: מסדרים זוגות של כיסאות בזה אחר זה ובכל פעם מזמינים זוג ילדים "לעלות" לאוטובוס, לספר איזו חיה הם, ומה הם מתכוונים לעשות כדי לשמח את מוריס מגי.
העצים בספר מצוירים בשיטה שנקראת הֶדפס. גם הילדים יכולים להכין הדפס: לוקחים דף נייר ועל חצי ממנו מציירים צורה בצבע גואש או מים. מקפלים את הדף לשניים ולאחר מכן פותחים אותו. בראש העמוד מתקבל כתם, הדפסה סימטרית של מה שציירתם. אפשר לשאול את הילדים לְמה דומה הצורה של הכתם המופשט, ולאחר שהצבע מתייבש להציע להם להשלים את התמונה כראות עיניהם.
הימים האלו עכשיו הם ימים לא רגילים, ובימים כאלה סיפורים יכולים לשמח, לרגש, אפילו להצחיק. אנו מזמינים אתכם/ן להאזין להקלטה הקסומה של הספר "מהר מהר שלא נאחר", מאת: נתי בית איורים: עמית טריינין, הוצאת: ספרית פועלים.
האם יצליחו בני המשפחה להגיע בזמן לפגישה עם סבא דוב? האזינו לסיפור וגלו!
יוצרים ומגישים: ירדן בר כוכבא – הלפרין ודידי שחר מוזיקה ונגינה: טל בלכרוביץ' פתיח: דידי שחר
המשפחה שבסיפור ממהרת לרכבת, לחגוג לסבא דֹב יום הולדת, ובכל זאת בני המשפחה זוכרים שיש להתחשב באחרים ולדאוג לבעלי החיים ולסביבה. כדאי לנסות ולהבין ביחד מהי התחשבות? איך הייתם רוצים שיתחשבו בכם, ולמי תוכלו להציע עזרה בסביבה הקרובה ובמשפחה? אֵילו מעשים משמחים תוכלו לעשות כדי לשמח את המבוגרים במשפחה?
תוכלו לשחק במשחק "מהר – לאט": כל משתתפת ומשתתף בוחרים בתורָם פעולה כלשהי ואומרים לשאר המשתתפים אם לבצע אותה אותה במהירות או באיטיות: למחוא כף… מהר, ועכשיו… לאט; לשיר שיר לאט־לאט, ועכשיו – בואו נשיר מהר־מהר…! לאחר ששיחקתם אפשר לשוחח ולגלות מה אהבתם לעשות לאט ומה מהר.
האיורים שבסיפור מלאים בפרטים. כדאי לבחור עמוד שאהבתם ולחפש בו פרטים. תוכלו לערוך סבב כשבכל פעם אחד מבני המשפחה מבקש לגלות פרט שהבחין בו באיור: היכן המתנה לסבא דֹב? איפה נמצא כדורגל? מי ימצא את דוּבִּי הצעצוע?
בספר מפורטים צמחים, בובות, חתולים וכלי נגינה. בהשראת הספר, כל אחת ואחד בתורָם בוחרים נושא, ושאר המשתתפים צריכים לִמנות כמה שיותר פריטים הקשורים לנושא. אפשר לבחור בדברים שלובשים, בשמות של חברים וחברות, בסוגים של צעצועים ובכלי נגינה.
מה אפשר לעשות לבד? ומה עדיף לעשות יחד? תוכלו לשוחח עם הילדים על הדברים שכדאי לעשות עם אחרים ולחשוב מה הם יכולים לעשות בעצמם. עם מי נעים להם לעשות דברים יחד: בני משפחה? חברים? ואולי חיית המחמד?
תוכלו לערוך רשימת פעולות שנעים וכדאי לעשות בבית בשיתוף פעולה: לסדר את החדר, להכין ארוחה או לקרוא ספר אהוב. לאחר מכן רושמים כל פעולה על כרטיס נפרד ומקשטים. אפשר לשמור את הכרטיסים בקופסה מיוחדת ובכל יום לשלוף כרטיס ולבדוק: האם נרצה היום לשתף פעולה בטאטוא הבית? או במשחק תופסת משפחתי? אולי נרצה לשתף פעולה במשהו חדש?
אפשר להכין בבית מסלול תנועה ולהתקדם על רגל אחת, על שתי רגליים, לזחול על ארבע ואפילו על שלוש… יוצרים מסלול על הרצפה באמצעות חבל, ובכל פעם מתקדמים לאורך המסלול באופן אחר: פעם בקפיצות על רגל אחת, פעם בשמירת שיווי משקל כשכרית מונחת על הראש, פעם בזחילה ופעם בזוג, בשילוב ידיים, כי קל יותר לקפוץ על רגל אחת בשניים.
מה ילדי וילדות הגן אוהבים לעשות יחד? תוכלו לחשוב על כךולהתנסות בפעילויות שכדאי לעשות בזוגות או בקבוצה: לרקוד, להחזיק מצנח, להתנדנד, לגלול חבל, לשחק "אבן, נייר ומספריים", לשחק "משלוש יוצא אחד", לתת "כִּיף" וגם… לעמוד על רגל אחת ולהחזיק ידיים. ומה עוד?
לאחר ההתנסות תוכלו לשוחח עם ילדי הגן ולשאול: איך אתם מרגישים כשאתם משחקים יחד? מתי תוכלו להמשיך ולשחק יחד – כשתשחקו בחצר? בגן השעשועים? כשתזמינו חברים הביתה?
נחישותהיארצון חזק להגיע אל המטרה, החלטיות, תקיפות.
לילי, גיבורת הסיפור, נחושה להצליח לשבור את השיא בעמידה על רגל אחת.אפשר להכיר לילדים את המושג "נחישות" ולהסביר אותו.
שיחה על נחישות – נשאל: האם ומתי הייתם נחושים להשיג משהו?
מה אפשר לעשות כדי להצליח?
מדוע חשוב לתרגל?
להגשים חלומות – נברר עם הילדים: האם יש לנו חלום משותף שנרצה להגשים יחד? האם יש חלום שנוכל להגשים יחד ועל ידי כך נסייע לאחרים?כיצד נפעל בנחישות כדי לעשות זאת?
מה יהיה התכנון? מה הם השלבים? מי יכול לסייע לנו? לְמה אנו זקוקים?
ביטוי שפירושו ללמוד ולדעת את הדברים בקיצור, אך מתוך הבנתם. מקור הביטוי באגדה תלמודית על אדם שמבקש להתגייר לאחר שילמד את כל התורה על רגל אחת. שמאי הזקן מסרב לקבל אותו, ואילו הלל הזקן מקבל אותו ואומר לו: "ואהבת לרעך כמוך – זו כל התורה על רגל אחת, ואת השאר צא ולמד."
הימים האלו עכשיו הם ימים לא רגילים, ובימים כאלה סיפורים יכולים לשמח, לרגש, אפילו להצחיק. אנו מזמינים אתכם/ן להאזין להקלטה הקסומה של הסיפור "טוק טוק טוק דופקים בדלת" מאת: דבורה בושרי, אייר: איתן אֶלוּאַ, הוצאת: ספרית פועלים (גנים).
יוצרים ומגישים – ירדן בר כוכבא – הלפרין ודידי שחר מוזיקה ונגינה – טל בלכרוביץ'
פתיח – דידי שחר
פעילות חווייתית בעקבות "טוק טוק טוק דופקים בדלת!" מאת דבורה בושרי.
🖨️ הדפיסו את הכרטיסים
✂️ גזרו
🎡 קראו את ההוראות ושחקו!
🎯 המטרה: להרים כמה שיותר זוגות כרטיסים של אותה פעולה בזכר ונקבה!
המשחק תורגם לרוסית ולאמהרית – במיוחד למשפחות עולים!
הסיפור מזַמֵן שיחה על שכנים ועל קשרים: תוכלו לבחון יחד מיהם השכנים שאתם מכירים, ולחשוב על פעילות להיכרות עם משפחה שגרה בשכנוּת. אתם ההורים מוזמנים לשתף בסיפורי שכנים מילדותכם: מי היו השכנים שלכם ומה עשיתם ביחד
תוכלו להכין ביחד דבר־מה ולתת לשכנים: זה יכול להיות מאכל, ציור ואולי מכתב שתשאירו ליד הדלת, ואפשר פשוט לבקר ולשאול לשלומם. והכי פשוט: לחייך כשפוגשים שכנים, ולהגיד "שלום", "מה נשמע?" ו"יום נפלא!".
כחלק מההשתלבות בקהילה כדאי להכיר את מי שגרים בשכנות לגן הילדים. תוכלו להזמין שכנים נבחרים ולערוך איתם היכרות, להזמין אותם לספר על כישוריהם, על מקצועותיהם ועיסוקיהם ועל תחומי העניין שלהם. אפשר לדאוג לכיבוד ולחלק לאורחים ולשכנים המבקרים בגן. ומה עוד? מה מציעים הילדים והילדות?
האיורים שבסיפור מוסיפים פרטים שאינם מופיעים בכתוב. תוכלו לבקש מהילדים ומהילדות להתבונן בבעלי החיים שבסיפור ולספר מה הם עושים: איזו חיה באה לבקר את יעל? איזו חיה היא פגשה שם? מה החיות עושות בכל עמוד שבספר?
מסופר שהבניין נמצא בירושלים. כדאי לשאול: איך ניתן לראות זאת באיור?
אפשר להציג תמונות של אתרים בירושלים המופיעים בסיפור – לדוגמה: אגף הנוער והיכל הספר במוזיאון ישראל, פסל "חלום יעקב" והאיילות מעמק הצבאים" שמופיעים בעמוד 2 – ולגלות כיצד המאייר איתן אֶלוּאַ אייר אותם.
תוכלו לבקש מאחד מילדי הגן להתבונן באיורים שבסיפור, לבחור פעולה כלשהי ולהדגים אותה בפנטומימה, בכתיבה, בציור, בנגינה או בריקוד. הילדים האחרים יגידו מהי הפעולה, ואם יתקשו בכך – יוכלו להיעזר באיורים.
הילדים שבסיפור יוצרים יצירות מקרטון בביקורם אצל יעל. כדאי להגיש לילדים משטחי קרטון וארגזי קרטון וכן מגוון צבעים וחומרי יצירה להתנסוּת וליצירה חופשית.
תוכלו ליצור בגן "מרחב עשייה" (makerspace), לחשוב ולתכנן יחד מה תרצו ליצור מקרטון: האם יש אביזר שיכול לשדרג את מרחבי המשחק והפעילות שאותו היו רוצים לייצר מקרטון? אולי יש אביזר שניתן לעצב מקרטון ולהעניק כמתנה לשכנים של הגן?
כדאי לשוחח ולספר מה אתם אוהבים לעשות עם סבתא, סבא או בני משפחה אחרים ולשתף בחוויות הילדות של ההורים. תוכלו לעשות דברים ביחד גם ממרחק ולהרגיש קרובים: במדור "סיפורי סבתא" באתר ספריית פיג'מה מחכות לכם הצעות לפעילות שמקרבת לבבות גם ממרחק.
תוכלו לחפש מה מצויר בסינרים שבסוף הסיפור ואף ליצור 'קשקוש משפחתי' משלכם, כשכל אחד ואחת מבני המשפחה מוסיף ליצירה. סיימתם? – עכשיו תוכלו להסתכל יחד ולגלות : האם בשרבוט שנוצר מתחבאות צורות של חפצים או דמויות?
כתמים של צבע על הידיים, חול בנעליים ואולי כתם של אוכל על הבגד? – כל אלה רומזים על היום שעבר בגן. תוכלו להתבונן ביחד בעקבות שהשאיר יום הפעילות כשאתם, ההורים, מנסים לנחש לפי הסימנים מה עשו הילדים היום ולשוחח איתם על החוויות.
הטרמה לסיפור– ניתן להתבונן יחד באיור המשפחה שמופיע בעמוד הראשון, לברר מי מופיע בכל אחד מצידי הדף ולעבור על שמות בני המשפחה.
כדאי להקריא את שם הסיפור ולשער מדוע רוני יזדקק לסינר.
אפשר ללבוש סינר כדי לעורר את סקרנותם של הילדים.
עוצרים ושואלים – לקראת סוף הסיפור, כשאמא מגיעה, ניתן לשאול: מה לדעתכם יקרה עכשיו? מה יאמרו הדמויות?
בעקבות ההיכרות עם רוני ניתן לשוחח על מסוגלוּת, על עצמאות ועל שיתופי פעולה: מה אתם יכולים לעשות בעצמכם בבית ובגן? במי אתם נעזרים? למי אתם עוזרים? אפשר לפתח את הצעות הילדים לפעילות קבועה של תרומה לחיי הגן.
הסופרת רינת הופר השתמשה בשם העצם "סינור", ולא "סינר", אף על פי שהאקדמיה ללשון העברית קבעה כי המילה התקנית היא "סינר". כחלק מהחירות האומנותית שלה כיוצרת, בחרה רינת הופר לשנות את המילה למען המצלול והמקצב. בעיניה, הצורה "סינור" מתאימה יותר מ"סינר", משום שהיא מתכתבת עם השם "רוני", וכך יוצא "סינורוני". כדאי לעמוד על כך עם הילדים וגם להכיר לילדים את פועלה של "האקדמיה ללשון העברית", המוסד הפוסק בתחום הלשון העברית.
ידע תהליכי מסביר כיצד דברים נעשים על ידי תיאור סדרה של פעולות בעלות מטרה אחת. בספר מתואר רצף הפעולות הכרוכות בהכנת הריבה.
משחקי "מה לפני ומה אחרי?" מפתחים ידע תהליכי. אפשר להציע לילדים לתאר רצף פעילויות בדרכים שונות: המחזה, פנטומימה, ציור, צילום סרטון או הקלטת הסבר.
כדאי להתנסות ברצף של תהליך: הכנת שמן זית, מיץ תפוזים, עוגת גזר או… ריבה. אפשר לחבר מתכון ולשחזר בו את התהליך בעזרת ציורים או צילומים ולהכין חוברת מתכונים שתתעדכן כל העת ותשמש במשחק הסוציו-דרמטי.
אפשר להנגיש לילדים צבעי גואש וניירות, לצבוע בגואש על נייר, להניח עליו נייר נוסף, לשפשף, לפתוח ולהתבונן בכתמים שנוצרו: מה הם מזכירים? לאחר הייבוש ניתן להוסיף פרטים ליצירה.
כדאי להכיר לילדים אומנים שציירו בהתבסס על הדמיון, כמו חוּאן מירו, או ג'קסון פולוק, להתבונן ביצירות ולשאול מה הן מזכירות להם. אפשר להתנסות ביצירה בצבעים לחים בהשראת האומנים.
בהשראת האיורים שבספר כדאי לתת לילדים לצייר בצבעי מים.
לאיזו תמונה בספר תרצו להיכנס? תוכלו לבחור להתארח אצל אחת המשפחות שבסיפור, לדמיין איך ההרגשה להיות שם ליד הלווייתן או בכיס הקנגורו ולחשוב מה תרצו שיקרה כשתפגשו את הדמויות שבתמונה.
כדאי לשוחח עם הילדים ולשאול: אם יכולתם להיות אחת החיות ליום אחד –איזו מהן הייתם בוחרים להיות? למה? כדאי למנות יחד את הדברים הטובים שיש בחיינו.
איורים מטרימים – בכל עמוד מופיע בעל חיים שהדמות רוצה להידמות אליו. כדאי להסב את תשומת הלב של הילדים לאיורים הללו ולעודד אותם לספר את הסיפור בעל-פה באמצעותם.
החולם הקטן – השיר "החולם הקטן" מתאר חלומות… תוכלו לשיר ולהציג את החלומות שבשיר: ענן, קוסם ופרפר. ומה אתם הייתם רוצים להיות? אפשר להדגים בפנטומימה.
נשחק במשחק "בעל החיים הנעלם" ובאמצעותו נקדם את יכולת התיאור של הילדות והילדים: נכין כרטיסיות עם תמונות בעלי החיים המופיעים בספר וכן כיס שקוף שיכיל את התמונות.
בשלב הראשון נתאר את החיה, והילדים יגלו מהו בעל החיים הנעלם. בשלב הבא נתלה את הכיס השקוף על גב אחד הילדים מבלי שיראה את התמונה. המשתתפים יתארו את בעל החיים מבלי נקוב בשמו, והילד הנושא את הכיס ינסה לנחש מהו בעל החיים הנעלם.
אפשר להוסיף עמודים לספר: כל ילד וילדה יבחרו בעל חיים, וכולם יחד יחשבו במה הוא מיוחד, מה הוא אומר להוריו, ואיזה בעל חיים הוא היה בוחר להיות. נאפשר לילדים לאייר איורים נלווים.
מיהו הצאצא של החמור? אפשר לחלק את הילדים לקבוצות של בעלי חיים: אבא, אימא וגורים. כל אחד יציג את החיה שקיבל באמצעות תנועות וקולות. שאר חברי הקבוצה ינחשו מהו בעל החיים, וכולם יחד ימנו את שמות משפחת החיות: סוס, סוסה, סייח…
בהשראת הפִּסקה האחרונה, העוסקת בייחודיות ובקבלה עצמית, אפשר לבקש מההורים לכתוב מה משמח את ילדם ומה הוא אוהב לעשות ולשלוח לג. בגן נשתף את הילדים בתיאורים שכתבו ההורים.
איך גיא הרגיש כשהוא הרס לעומר את הקרקס? ואיך עומר הרגיש כשראה מה שקרה? האם גם לכם קרה שאתם או הקרובים לכם הרסתם דבר-מה זה לזה? איך הרגשתם ומה עשיתם? האם הצלחתם לתקן? תוכלו לשוחח על התחושות שעולות בכם כשמשהו מתקלקל וכשאתם מגלים שאפשר לתקן.
משחק נשבר? צבע התקלף? מסמר יצא מהמקום? זה הזמן לתקן ולשפץ! מכינים רשימה של דברים שצריך לתקן בבית, ובכל פעם בוחרים פריט אחר מהרשימה ומתקנים. תוכלו גם להכין חפצים חדשים מחפצים ישנים. גרב ישן? – אפשר להכין ממנו בובת גרב! קופסה ישנה? – אפשר לצבוע אותה ולקשט בניירות ובמדבקות…
הקרקס מצית את דמיונם של מבוגרים וילדים כאחד, ודברים מרתקים רבים יכולים להתרחש בו. אפשר להקים קרקס בבית, להמחיז את הסיפור בעזרת תלבושות ואביזרים מתאימים, וגם לחבר בהשראתו הצגה חדשה על מה שמתרחש בקרקס צבעוני.
דפים קרועים יכולים להפוך ליצירה! צובעים דפים בצבעים שונים וקורעים אותם לפיסות קטנות. אפשר גם להשתמש בגזירי עיתון ובדפים משומשים. אחר כך מציירים יחד ציור על דף חלק, ובמקום לצבוע אותו מדביקים עליו את פיסות הנייר הקרועות והצבעוניות ויוצרים פסיפס!
הסיפור מעניק הזדמנות לטפח אצל ילדי הגן יוזמות של בנייה ויצירה (כמו הקמת קרקס, יצירת מסלול משחקי, פינת רגיעה ועוד). תוכלו לשים ברחבי הגן אביזרים, ריהוט, חומרים וכלים שיאפשרו לילדים להעלות רעיונות, לשתף פעולה, ליצור יחד, לפתור בעיות וליהנות מהתוצר המשותף, אך לא פחות מכך – מהדרך! להעשרה – ילדים מזמנים סביבות משחק ולמידה ילדי הגן יוצרים ובונים מרחבי משחק מרחבי משחק בגן העתידי
בעקבות הסיפור הילדים והילדות יכולים להקים פינה לתיקון דברים שבורים. בתחילת התהליך כדאי לשוחח ולתכנן יחד איפה תהיה הפינה, איך היא תיראה, ומה צריך להיות בה. התשובות לשאלות יובילו להקמת הפינה שבה יתוקנו דברים כמו משחק שהתבלה או ספר שנקרע. להעשרה –"שיפוצעצועים" – סדנת צעצועים בגן
מה עושים כשכועסים? – סרטון במרחב הפדגוגי – ילדי וילדות גן אשחר בתל-אביב לומדים להתמודד עם קונפליקטים וכעסים. אירועים ורגשות – ערכת משחק הכוללת קלפים מאוירים המציגים סיטואציות לפיתוח שיח רגשי, אתר "בין הצלצולים"
אילו שאלות תרצו לשאול וממי תרצו לקבל תשובה? זו הזדמנות להורים ולילדים לשתף בשאלות שמעניינות אותם. תוכלו גם להעלות שאלות שתרצו לשאול את שו השועלה ואת תות החילזון.
מה עושים עם כל השאלות המחפשות תשובה? אפשר להכין קופסת שאלות מיוחדת, לקשט אותה ולאסוף בתוכה שאלות שמסקרנות אתכם; תוכלו לכתוב אותן על פתקיות ולהכניס לקופסת השאלות. בכל עת שתרצו תוכלו לבחור שאלה אחת ולחפש יחד את התשובה.
למה בבית? – מסתובבים בבית ואוספים שאלות "למה?" על כל מה שפוגשים בבית.
שאלות על חברוּת – בהשראת החברוּת בין תות לשו תוכלו לשאול: מה דעתכם על התנהגותם של החברים של שו; האם קרה לכם שחבר התרחק מכם או שהתרחקתם מחבר; מי היו החברים והחברות של ההורה בילדותו; במה שיחקו ומה אהבו לעשות יחד; ומה הילד או הילדה אוהבים לעשות עם חברים.
שאלה על תמונה – מתבוננים יחד בתמונה, מחפשים כמה שיותר שאלות שאפשר לשאול עליה ויוצאים לחפש תשובות לשאלות מסקרנות. תוכלו לאתגר את עצמכם ולחפש דווקא שאלות לתשובה: מתבוננים בתמונה (לדוגמה: מתנה, כחול, ירח) והילדים צריכים לחשוב על שאלה שהתמונה היא התשובה שלה.
אילו שאלות שואלים ילדים בגן? ניתן לאסוף את השאלות ולשבץ אותן בספר השאלות של ילדי הגן. אפשר גם לייעד לוח לשאלות, לבקש מהילדים לצייר ציור שקשור לִשאלה ולהזמין את ההורים לכתוב או לצייר תשובות. בהמשך כדאי לברר עם הילדים כיצד לדעתם ניתן למצוא מענה לשאלותיהם.
בשידור "איך זה להיות עץ" (מערכת השידורים הלאומית) נקשיב לשיר של דתיה בן דור ונתבונן באיורים, נשוחח על תקשורת מילולית וכתובה, נכיר את סימן השאלה ומילות שאלה ונשחק במשחק השאלות.
אנבל הייתה ילדה מאושרת. מה, לדעתכם, גרם לה אושר? כיצד אתם מרגישים כשאתם נותנים לאחרים? האם תוכלו לחשוב על דברים כמו החוט של אנבל – דברים שאתם יכולים לתת לאחרים פעמים רבות?
חוט הוא דרך ליצור משחק מסלול עם כלל אחד – "לא נוגעים בחוט!" איך משחקים? – יוצרים חוט ארוך מחבלים, משרוכים ומחוטים ומלפפים אותו סביב רהיטים וחפצים בבית. כך יוצרים מסלול מכשולים שצריך לעבור בלי לגעת בחוט: אפשר לדלג מעליו, לזחול מתחתיו או לבחור בכל דרך יצירתית אחרת.
אנבל סרגה עוד ועוד ויצרה אופנה צבעונית ומשמחת לכל תושבי הכפר. בעקבות אנבל תוכלו ליצור יחד בגד או פריט שהוא אופנה משפחתית משלכם. חִשבו איזה בגד מיוחד תרצו ליצור: זו יכולה להיות חולצה בצבע מסוים, סיכה מעניינת, צמיד או כובע מקושט, גרביים מיוחדים או בגד אחר שיהיה מקובל על כולכם.
אנבל אוהבת לסרוג. האם יש מלאכות שאתם – הורים וילדים – אוהבים לעשות במו ידכם? ואולי אחד מכם אוהב לבשל והאחרת אוהבת לפסל בפלסטלינה? כדאי לפנות לבני משפחה שונים ולשאול אותם על מלאכות שהם אוהבים ולבקש להצטרף אליהם ולהתנסות איתם במלאכות הללו.
הצעות למלאכה ויצירה עם חוטים תוכלו למצוא באתר ובדף ספריית פיג'מה בפינטרסט.
כדאי לשאול את התלמידים: מדוע החוט של אנבל אינו נגמר לעולם? מה מייצג החוט לדעתכם? אילו עוד דברים בעולם דומים לחוט של אנבל? למה כשהדוכס פתח את התיבה היא הייתה ריקה? אם הייתם מוצאים תיבה כזו – מה הייתם עושים בה? האם הייתם מוכרים לדוכס את התיבה שלכם?
ניתן ליצור חוט מקשר בכיתה: הָביאו כדור צמר לכיתה ובקשו מהתלמידים להעביר אותו לתלמיד הבא תוך כדי אמירת מילה טובה. לבסוף כולם יהיו קשורים זה לזה בחוט של צמר ובמילים טובות. כעת יש לשתף פעולה כדי לפרום את הסבך שנוצר…
כדי להמשיך באווירה חיובית אפשר לבקש מהתלמידים לכתוב על פתקית הצעות למעשים שיעשו טוב לחברים, לתלות את הפתקיות על חוט ארוך ולהזמין את התלמידים לקרוא אותן וליישם רעיונות שיבחרו.
כדאי לדון בשאלות הבאות: איך מחוללים שינוי? איך מוסיפים צבע לחיים? מה באפשרות כל אחת ואחד מאיתנו לעשות כדי להיטיב עם האחרים?
תוכלו לבקש מהתלמידים ומהתלמידות לחבר היגדים על נתינה או למצוא כאלה ברשת ולבקש מהם להביע את דעתם על נכונות כל היגד על ידי הרמת פתק "נכון" או "לא נכון"' ולהסביר אותה.
ניתן להביא לכיתה חוטים מסוגים שונים ובמרקמים שונים, לחוש אותם, להתנסות במגוון סוגי קשירה, לחשוב יחדיו למה החוטים משמשים (תפירה, רקמה, הכנת חבל), להדגים זאת ואף להזכיר ביטויים שיש בהם שימוש במילה "חוט", כמו "קצה חוט", "כחוט השַּׂערה" ו"חוט המחשבה".
בתום הקריאה תוכלו לשוחח על המעשה שעשה מיכאל: מדוע, לדעתכם, הוא רצה לתת לאימא שלו מתנה? מה בני המשפחה מעניקים זה לזה? ומה הייתם רוצים לקבל מבני המשפחה? האם אלו מתנות שהם חפצים כמו צעצועים למשל, או שישנן "מתנות" של התנהגות, קשר וחברות שהייתם רוצים לתת ולקבל?
האיורים המיוחדים שבספר צבועים חלקם בשחור-לבן וחלקם בצבע. כדאי להתבונן בהם עם ילדיכם ולגלות: מה האיורים שהמאייר בחר לצבוע? למה לדעתכם המאייר צבע דווקא את הפריטים האלו? האם הייתם בוחרים לצבוע פריט אחר?
אנו הקוראים איננו יודעים איזו מתנה מכילה הקופסה שנתן מיכאל לאמו. אולי הסיפור רוצה לרמוז לנו שעצם הנתינה היא העיקר. אבל… מי לא היה רוצה לדעת מה יש שם בפנים? תוכלו להכין קופסת מתנה באמצעות קופסה שתקשטו ותעטפו בנייר. הקופסה יכולה לשמש אתכם למשחק "מה מרשרש בקופסה": אוספים פריטים "מרעישים" ומניחים בכל פעם פריט בקופסה. נותנים לכל אחד מהמשתתפים לנענע את הקופסה, להקשיב לרעש ולנחש מהו הפריט.
מיכאל חיכה בסבלנות לאירוע אך עבור ילדים וילדות רבים ההמתנה היא אתגר לא פשוט. תוכלו לחוות בבית חוויות משותפות שיש בהן מרכיב של המְתנה: הכנת מאכלים מבצק שמרים, אפיית עוגיות וגם… משחקים בהם יש להמתין ולחכות כמו התבוננות זה בזה עד שמישהו יזוז. כמה סבלנות יש לכם?
סיום הסיפור מפתיע, שכן מרבית הקוראים לא מעלים על דעתם שהמתנה מיועדת לאימא. תוכלו לעודד את הילדים לנחש מהי המתנה לדעתם ולשאול: כיצד אתם יכולים לשמח את ההורים? את מי עוד הייתם רוצים לשמח ואיך? באמצעות הרעיונות שעולים בגן ניתן לצאת ולשמח אנשים בגן ומחוצה לו.
ומה יקרה אחר כך? – אפשר להציע לילדים לחבר המשך לסיפור ולאייר אותו. כדאי לשאול שאלות המעודדות יצירתיות ופיתוח רגשי: כיצד מיכאל הרגיש? כיצד הרגישה אימו? מה אמרה או עשתה אימא?
מיכאל הצליח להמתין ולחכות לרגע המתאים, אולם ההמתנה והציפייה עלולות להיות מאתגרות. כדאי לשוחח עם ילדי הגן על מצבים דומים שצריך להמתין להם, כמו מסיבה, חג אהוב או פרח שיפרח, ולחשוב איך מרגישים בזמן ההמתנה. אפשר להכין יחד קופסה שבה ישימו הילדים והילדות פריטים והצעות שיכולים לעזור ברגעים של ציפייה.
ציור בהחסרה – המאיירת השתמשה בטכניקה של ציור בעיפרון ומחיקה. ניתן להפנות את תשומת ליבם של הילדים לטכניקה זו ולאפשר להם התנסות בצביעה בעיפרון ושימוש במחק.
שחור-לבן וצבעי יסוד – בהשראת האיורים תוכלו לתת לילדים לצייר בשחור ובלבן ולבקש מהם לבחור פריט שיצבעו בצבעי היסוד.
מי אוהב את השם שלו? מה הסיפור מאחורי השמות של בני המשפחה? האם יש עוד בני משפחה עם שמות זהים? או מוזרים? האם אתם קרויים על שם מישהו? אפשר לצאת לתחקיר בין בני המשפחה המורחבת, מי יודע אילו סיפורים חדשים יתגלו…
האיורים של המאייר שחר קובר מזמינים אותנו לעקוב אחרי אריה ולהיכנס יחד איתו לסיפור המשפחתי שלו: האם תוכלו למצוא את אריה לאורך דפי “ספר האריות”? תוכלו להציץ בתמונות משפחתיות של אירועים שקרו “פעם”: לשמוע היכן ומתי קרו האירועים שבתצלומים ולבחור תצלום אחד שאליו תרצו להיכנס.
אתם מוזמנים ליצור אלבום שיספר את הסיפור שלכם ושל הילדים והילדות שלכם. הצטיידו במחברת ריקה וצאו לאסוף סיפורים מקרובי משפחה. רשמו זיכרונות שלהם מהתינוקות שהייתם, מילים משונות שאמרתם או התנהגות מיוחדת שלכם. כדאי להוסיף תצלומים ומזכרות ישנות.
כמה שמות תוכלו לשלוף בזמן הליכה במסלול? הכינו מסלול הליכה: זה יכול להיות קו ישר, מסלול מפותל מֵחֶבֶל, או מסלול שיש בו שרפרף, כרית, מקל של מטאטא ועוד. ועכשיו: יוצאים לדרך! כל אחת ואחד צועדים בתורם במסלול ובאותו הזמן מציינים כמה שיותר שמות. אפשר שמות של קרובי משפחה, שמות שמתחילים באות ד’ או שמות של דמויות מספרים.
שיח רגשי: תוכלו לשוחח עם התלמידים על הרגשות המשתנים של אריה וסבא לאורך הסיפור. מנהגים: משפחת בן-נעים נוהגת לקרוא לבן הבכור על שם הסב. כדאי לשאול: האם זה מנהג? האם גם במשפחתכם מקובל מנהג כזה או אחר? שמות: תוכלו לבקש מהתלמידים לראיין סבא, סבתא או הורים על הסיפור שמאחורי שמם ולהזמין אותם לספר את סיפורם בכיתה.
שמות באוויר: התלמידים מתמסרים ביניהם בכדור. תוך כדי מסירה הם קוראים בשמו של מי שהכדור מכוון אליו, ועליו לתפוס את הכדור. שמות ותנועות: התלמידים מציגים את שמם, מוסיפים תנועה כלשהי וחוזרים על השמות ועל התנועות של התלמידים שקדמו להם. שמות ומשמעויות: התלמידים מתחלקים לקבוצות, יושבים במעגלים ומשתפים כל אחד את חברי קבוצתו במשמעות שמם הפרטי ובמקור שלו.
בעקבות הסיפור אפשר להנהיג מנהג כיתתי שבו אחת לשבוע יספר אחד התלמידים על דבר שעובר במשפחתו מדור לדור: חפץ, תצלום, תמונה, מתכון, סיפור או שיר. אפשר גם להזמין קרובי משפחה לספר סיפורים משפחתיים או לצלם את הסיפורים ולהקרין אותם לפני הכיתה.
אילו שורשים התלמידים מכירים: שורשי עצים? שורשי משפחות? שורש לשוני? כדאי לדון בקשר שבין שורשים לסיפור, לשוחח על סוגי שורשים ואולי אף ליצור יצירה שמשלבת עץ, משפחה ושפה, למשל לכתוב את שם המשפחה מענפים ומאצטרובלים שבחצר
תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות מילדותכם: האם חלקתם חדר עם אחים? מי הִשכיב אתכם לישון? האם סיפרו לכם סיפורים או שרו לכם שירים לפני השינה? האם ישנתם עם בובה או עם דובי?
בסיפור עמליה דואגת לאימא ומשכיבה אותה לישון. אפשר לשחק במשחק תפקידים:
הפעוטות ידאגו להשכיב את המטפלות לישון, יגישו להן מים, יכסו אותן בשמיכה ואולי אפילו יקריאו להן סיפור.
אפשר ליצור משחק תפקידים שבו הפעוטות ישחקו בתפקידים שונים: אחדים מהם יהיו עייפים וירצו ללכת לישון, אחרים ישחקו את תפקיד המשכיבים לישון, ופעוטות שירצו בכך יהיו הדובי פּוּ, הפיל ובובות הפרווה.
תוכלו לשחק במשחק ריקוד שבו הפעוטות "מתעוררים" או "הולכים לישון":
משמיעים מנגינת בוקר נעימה, והפעוטות מגיבים על פי עוצמת המוזיקה: כאשר המוזיקה מתנגנת, כולם רוקדים; כאשר המנגינה נחלשת, הולכים לאט יותר ויותר; כאשר המנגינה נעצרת, כולם שוכבים לישון; כאשר המוזיקה חוזרת, כולם מתעוררים וממשיכים לרקוד.
אפשר לבקש מילדיכם לדפדף בספר ולהתבונן באיורים, תוכלו לשאול אותם מה עושות הדרוריות בכל עמוד? איך נוסעות הדרוריות לבקר את הדודה ואיפה כל ציפור ישֵנה בסוף היום?
גם במשפחה כל אחד תורם את חלקו. ילדים רבים שמחים להשתתף במשימות פשוטות; כדאי להזמין אותם לסייע בעריכת שולחן האוכל ובפינוי כלים ממנו בסיום הארוחה, בסידור צעצועים ועוד.
האם ילדיכם מַכּירים את השיר "הנה מה טוב ומה נעים"? תוכלו לשיר ולרקוד יחד. אפשר גם להקים תזמורת משפחתית וליצור יחד כלי נגינה: רעשן מצנצנת קטניות, גיטרה מקופסת נעליים וגומיות, תופים מסיר וכפות עץ ולנגן יחדיו.
כל עמוד בספר הוא חגיגה! תוכלו להתבונן באיורים ולהכיר לפעוטות פעולות וכלים: מה עושה הדרורית שמְקַרְצֶפֶת? ומה עושה הדרורית שמְגָרֶפֶת? אֵילו כלי נגינה מופיעים בספר? ואילו כלי תחבורה?
תוכלו לנגן יחד בתזמורת של כלֵי נגינה או כלֵי מטבח שישמשו להקשה ולתיפוף. אפשר להכין כלֵי נגינה מקופסאות ומבקבוקים. אפשר להתנסות בכלִי הקשה המורכב מכוסות הממולאות במים במידה שונה. באמצעות הקשה במקל על כל כוס שומעים צליל אחר.
כדאי להשמיע את "ריקוד הציפורים" ולרקוד. תוכלו גם להשמיע מוזיקת רקע ולבקש מהפעוטות לעוף. אפשר לעצור, לציין את אחת הפעולות שעושות הדרוריות: נסיעה ברכבת, קרצוף, נגינה בפסנתר, הכנת דייסה או שכיבה לישון תוך ציוץ ללא הפסקה, ולבקש מהפעוטות להדגים אותן.
האם יש בסביבות המעון דרוריות? כדאי לצאת לחצר המעון ולהביט אל העצים והשמיים, לחפש ציפורים, להקשיב לקולן ולהביט במעופן ובפעילות שלהן: מה הן עושות? אֵילו קולות הן משמיעות?
לוקחים בקבוק פלסטיק פקוק בפקק. יוצרים פתח בדופן הבקבוק ומניחים אותו על משטח כך שהפתח שלו כלפי מטה. ממלאים את הבקבוקון בזרעים, בפירות ובעלי כותרת של פרחים. מניחים את מתקן ההאכלה במקום גבוה, ממתינים, מתבוננים, עוקבים ושמחים לראות את הציפורים אוכלות ומזמרות.
כדאי לשבת קרוב זה לזה ולעיין יחד באיורים. אפשר לבקש מילדיכם להראות לכם מה עושים טוטו ולה-לה בכל עמוד. איך נראות הפנים של טוטו כשלה-לה מסרבת לחלוק איתו את הכלים שלה? מתי שני החברים שמחים?
אפשר לשוחח עם ילדיכם על ההבדל בין מה שפרטי למה ששייך לכל המשפחה. תוכלו לעבור בין חדרי הבית ולזהות מה הם הדברים שהם "רק שלי", למשל מברשת השיניים, ומה שייך לכולם, לדוגמה הספה בסלון.
כאשר מגיעים חברים לביקור, לעיתים קשה להתחלק איתם בצעצועים. תוכלו להחליט יחד מראש באילו צעצועים החברים יוכלו לשחק ואילו צעצועים תשמרו בצד. כדאי לעודד את ילדיכם לכבד את החברים ולחלוק איתם את משחקיהם, כדי שהם יזכו לחוות את ההרגשה הנעימה של חברות ושיתוף.
טוטו ולה-לה נהנים לשחק יחד. באילו משחקים הפעוטות אוהבים לשחק יחד? – כדאי להיזכר עם הפעוטות במשחקים משותפים האהובים עליהם ולשחק בהם.
ים / יַבָּשה – בעזרת חבל נחלק את המרחב לשני חלקים: "ים" ו"יַבּשה". ניתן לתת חישוק לכל פעוט. כשנקרא "ים", יקפצו הפעוטות לאזור ה"ים" או לתוך החישוק, וכשנקרא "יַבָּשָׁה", הם יקפצו החוצה לאזור שקראנו לו "יַבּשה".
איך צועד פיל? – זזים יחד – משמיעים מוזיקה, והפעוטות צועדים בצעדים של החיות מהסיפור, בכל פעם בצעדים של חיה אחרת: הפיל, הציפור או הסרטן, שהולך הצידה.
כשמקריאים את הסיפור, כדאי להתאים את נימת הקול לרגשות המשתנים של הדמויות בסיפור. כיצד נראים טוטו ולה-לה ונשמעים כאשר הם מאוכזבים וכאשר הם שמחים? שיתוף הפעוטות – הפעוטות יכולים להשתתף גם הם בנימה ובהבעות פנים.
דמויות קרטון לשימושכן – תוכלו להיעזר בעֶרְכַּת ההמחשה המצורפת לארגז. שימו לב – לכל חיה בעֶרְכָּה שתי הבעות: שמחה ועצובה.
את וחברת צוות נוספת תוכלו להציג לפני הילדים פעולות שונות שכל אחת מכן עושה, למשל אחת מרכיבה פאזל והשנייה מזמינה אותה לשחק בחצר, אחת מלבישה בובה והשנייה רוצה להשכיב אותה לישון, אחת מציירת והשנייה מנגבת את השולחן. אפשר לשאול את הילדים: האם ניתן לעשות את הדברים האלה באותו הזמן? הילדים יענו במקהלה: "לא!"
סבתא בסיפור אוהבת לעמוד על הראש. אפשר לתרגל עם הילדים תנועות גוף מצחיקות: לזחול על ארבע; לשכב על הרצפה, להישען על הידיים ולנסות להרים רגל אחת; להושיט יד אחת קדימה ושנייה אחורה; ללכת לאחור…
בעזרת כלי פלסטיק וצעצועים תוכלו לערוך יחד סעודת שבת לבובות. כדאי לשאול את הילדים: את מי נזמין? מה יאכלו הבובות? איך נערוך את השולחן? מה אפשר לעשות בזמן הארוחה? מה קשה לעשות בדיוק באותו הזמן?
בעמוד האחרון בספר מופיעה המשפחה בזמן ארוחת שבת משותפת. אפשר להזמין את ההורים לקבלת שבת במעון, לאפות יחד חלות, לשיר שירי שבת, לצחוק יחד ובסיום לחלק לילדים את הספר.
בסוף הספר המשפחה מתכנסת לארוחת שבת משותפת. האם ילדיכם מזהים את בני המשפחה שיושבים סביב השולחן בסיפור? תוכלו לבקש מהם להצביע על הדמויות ולהיזכר בפעולות שכל אחד מהם אוהב לעשות.
בעזרת כלי פלסטיק וצעצועים תוכלו לערוך יחד סעודת שבת לבובות. כדאי לשאול את ילדיכם: את מי נזמין? מה יאכלו הבובות? מה אפשר לעשות בזמן הארוחה? ומה לא נכון לעשות בזמן הארוחה?
תוכלו לשחק במשחק "מה המתנה?": כל משתתף בוחר צעצוע או חפץ קטן ומכניס אותו לקופסה. המשתתפים האחרים מנסים לגלות מהו החפץ בעזרת שאלות ורמזים. למשל, האם המתנה היא חיה? האם היא משהו טעים? האם המתנה עשויה מעץ? האם הצלחתם לנחש מהן המתנות שהוחבאו בקופסאות?
תוכלו לספר לילדיכם איך אתם מכבדים את הוריכם או כיצד כיבדתם אותם, ולהיזכר יחד בדרכים שבהן ילדיכם מכבדים אתכם. יחד אפשר לחשוב על בן משפחה מבוגר ולכבד אותו – בפרח, בחיבוק, אולי בשיחת טלפון מפתיעה?
יצירת "ספר מתנות" – לפעמים המתנות המשמחות ביותר אינן נכנסות לקופסה וגם אינן עולות כסף; המתנות הן האנשים בחיינו והחוויות שאנחנו חווים יחד. אפשר ליצור יחד "ספר מתנות" של הגן בעזרת תבנית מעוצבת ולבקש מכל משפחה לתרום תמונה או ציור ותיאור קצר של בילוי משפחתי.
חבילה עוברת – האם הילדים מכירים את המשחק "חבילה עוברת"? אפשר לשחק אותו יחד. כחלק מהמשימות במשחק, ניתן להנחות את הילדים להעניק זה לזה מתנות שונות ודמיוניות.
עמדת אריזת מתנות – אפשר לבקש מההורים להביא לגן קופסאות בגדלים שונים, לאסוף מגוון סרטים, מדבקות וניירות אריזה ולייעד שולחן או פינה בגן לאריזת מתנות. הילדים יכולים לבחור בובה, צעצוע או משחק שהיו רוצים לשחק בהם עם חבר או חברה בגן, לעטוף את המתנה ולהעניק אותה כהזמנה למשחק.
מפגש הורים לגן – לרגל חלוקת הספר תוכלו להזמין את ההורים למפגש משפחות בגן. כדאי לשתף את הילדים בתכנון המפגש: מה ישמח את ההורים? אילו הפתעות יכינו להם הילדים? אילו מתנות אפשר להכין ההורים ולתת לאחרים?
איך תלמידי הכיתה דואגים זה לזה כאשר אחד מחבריהם חולה ונעדר מהלימודים? תוכלו לאסוף רשימת הצעות כיצד ניתן לשמח חברים חולים, למשל: מכתבים, שיחות טלפון, הודעות מוקלטות בווטסאפ, ואם מתאפשר )ולא מידבק( – ביקור חולים. אפשר למַנות ועדת ביקור חולים כיתתית שתשים לב מי מבני הכיתה חסר ותדאג למתנדבים שישַׂמחו את החולים.
המלך גב-גב שבר את שיא השינה וישן במשך חמישה ימים! שאלו את התלמידים: מהו שיא? תוכלו להביא לכיתה את ספר השיאים של גינס ולהתרשם משיאים של ספורטאים, של אנשי תרבות ועוד. כדאי לחשוב יחד: אולי הייתם רוצים לשבור שיא? אפשר גם לתכנן יום שיאים בית ספרי בהשתתפות כל השכבה.
תוכלו לשחק ”טלפון שבור“ בגרסה מצוננת: יושבים במעגל. ילד אחד סותם את האף ולוחש מילה באוזנו של החבר שיושב לצידו. המילה נלחשת מאוזן לאוזן עד שהיא מגיעה לאוזני הילד האחרון במעגל. האם הצלחתם לפצח מהי ”המילה המצוננת“?
האם התלמידים יודעים מה משמעות השם ”מרחשוון“? אולי אחד הילדים נולד בחשוון? זו הזדמנות ללמד את חודשי השנה העבריים ולהאזין לשיר של נעמי שמר ’‘שנים-עשר ירחים‘‘.
האף של מרחשוון סתום והוא מצונן נורא, או כפי שכתוב בספר, ״בצודד דורא״. האם אתם מצליחים להבין מה הוא אומר? תוכלו לסתום את האף ולהקריא את המילים שאומר מרחשוון. אפשר לבקש מילדיכם לתרגם מילים בשפת הצינון למילים בעברית ולהמציא מילים ״מצוננות״ חדשות.
תוכלו לשאול את ילדיכם מי לדעתם המציא את הסיפור, שוש או מרחשוון. אפשר להמציא יחד סיפור בהמשכים. התחילו במשפט הראשון, בקשו מילדיכם להוסיף עוד משפט, וכך הלאה עד שתרקמו יחד סיפור שלם. אפשר לכתוב ולאייר את הסיפור המשותף שיצרתם.
מרחשוון הוא שם מוזר לארנב! האם ילדיכם יודעים שלחודש חשוון קוראים גם מר־חשוון? בארמית פירוש המילה ״מר״ הוא טיפה, ובחודש זה אנו מצפים לטיפות של גשם. ויש האומרים כי הוסיפו את המילה ״מר״ כי בחודש זה אין חגים. האם ילדיכם מכירים את שמות חודשי השנה העברית? אפשר לבדוק באיזה חודש עברי נולדו בני המשפחה ולהכין יחד לוח שנה משפחתי.
האם אתם מכירים חבר מהכיתה של ילדיכם או מישהו בסביבתכם שאינו בקו הבריאות? אפשר לחשוב יחד על דרכים לשמח אותו, למשל בברכה מצוירת, בשיחת טלפון, במשלוח מאכל טעים או בביקור של ממש, כולל סיפור!
כדאי לשבת קרוב ולהתבונן יחד באיורים. מה עושה הזאב הגדול לפני בואו של הזאב הקטן? תוכלו להציע לילדיכם לדפדף בספר ולספר את הסיפור במילים שלהם. תוכלו גם לנסות לספר את הסיפור מנקודת המבט של הזאב הקטן.
תוכלו לבקש מילדיכם לחפש את התמונות שבהן הזאב הגדול עוזר לזאב הקטן. מה הוא עושה למענו במהלך הסיפור? חשבו יחד על החברים שלכם והיזכרו בדברים שאתם עושים זה למען זה.
אפשר לחבר בשרוך שני גלילי נייר טואלט ולהכין יחד משקפת. תוכלו לטפס על גבעה ולנסות לאתר דברים דרך המשקפת שהכנתם. מה הדבר הרחוק ביותר שכל אחד מכם יכול לראות?
כשזאב גדול רואה את זאב קטן לראשונה, זאב קטן הוא רק נקודה קטנה באופק. אפשר לקחת דף חלק וצבעים ולצייר ציור משותף – ההורה מתחיל ומצייר נקודה, אחריו הילד מוסיף פרט, ואחריו ההורה, וכך הלאה. לְמה הפכה הנקודה שלכם?
זאב קטן הגיע משום מקום, והוא כמעט שלא מדבר לכל אורך הספר. אוזניים וזנב מארגז התחפושות יעזרו לילדי הגן להפוך לזאב קטן ולדמיין מה הוא מרגיש וחושב. ניתן לשאול את זאב קטן שאלות, כמו: מה הוא מרגיש כשזאב גדול נותן לו רק חלק קטן מהשמיכה? למה הוא רוצה להתעמל כמו זאב גדול? לאן הלך כשנעלם? במהלך המחזת הסיפור אפשר להחליף זאבים, כך שלכל אחד מהילדים תהיה הזדמנות להיות זאב קטן או זאב גדול.
"אפילו דבר קטן מאוד בכל זאת תופס מקום בלב". ומה ממלא את הלב של ילדי הגן שלכם? האם בני המשפחה? אולי חבר טוב? משחק אהוב? אפשר לצייר לב גדול ולהזמין את הילדים לצייר בתוכו דברים שממלאים את ליבם בשמחה.
זאב גדול מחכה לזאב קטן הרבה מאוד זמן, ובינתיים העונות חולפות. תוכלו לזהות באיורי הספר היפים את הגוונים השונים של כל עונה, את השלבים השונים של עלי העץ, את צבע השמיים המתחלף. ניתן לפרושׂ נייר ענקי על הרצפה, לחלק אותו לארבעה חלקים, רבע לכל עונה, להזמין את ילדי הגן לבחור את העונה החביבה עליהם ולצייר אותה ברבע המתאים.
כמה כיף לזאב גדול שיש לו במי לטפל, וכמה נעים לזאב קטן שיש לו חבר גדול שדואג לו. זו הזדמנות מצוינת להזמין את ילדי הגן הסמוך אליכם למשחק משותף ורב-גילאי. כדאי לבקש מהילדים לשים לב מה מיוחד במשחק עם ילדים קטנים מהם או בוגרים מהם.
מהיכן שורשי המשפחה שלכם? אפשר לפתוח אטלס ולהראות לילדיכם את המסע שהמשפחה שלכם עברה עד שהגיעה ארצה. תוכלו לספר לילדיכם על בית ילדותכם ולהראות להם תמונות של דירות בהן התגוררתם.
נוכל להכין יחד לוח מצב רוח, שיסייע בפיתוח מיומנויות של מוּדָעוּת לרגשות שלנו ושל הסובבים אותנו: "מד מצב הרוח" יציג כמה מצבי רוח, לדוגמה "שמח/ה", "בסדר", "עצוב/ה", "כועס/ת". חץ מחובר בסיכה מתפצלת יורה על מצב הרוח הנוכחי. תוכלו למצוא דוגמה ללוח מצב רוח באתר education.com וכן בפינטרסט emotional activities children
שיתוף הורים: לוח מצב רוח יכול לשמש כלי לשיתוף רגשות בחיק המשפחה.
אפשרויות היצירה רבות: האם תרצו להכין קיפוד ורוד? ואולי קיפודה כתומה? – התייעצו עם הילדות והילדים ואַפשרו להם ליצור מגוון יצירות. תוכלו למצוא הצעות ליצירה באתר פינטרסט תחת החיפוש "hedgehog craft preschool".
"טלי מתחת לשולחן" מתאר את מגוון התחושות והרגשות המתעוררים בנו בחיק המשפחה. הסיפור הוא הזדמנות לעסוק במשפחה הפרטית של כל ילד/ה ולשוחח בבית על הדמיון למשפחה של טלי ועל השוני ממנה: האם גם אצלנו ישנם ימים של כעס והתרחקות? של קִרבה והבנה?
אפשר לשאול את ילדיכם מה עשתה שירה כשהיא הצטרפה לטלי מתחת לשולחן. אפשר גם לשתף זה את זה בשאלה מה עוזר לכל אחד מכם לצאת ממצבי כעס, עצב או עצבנות. תוכלו להיזכר בפעם שעזרתם למישהו ושיפרתם את מצב הרוח שלו.
"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל …" – עולים וסיפורים – הַזמינו לכיתה עולים חדשים וותיקים בני עליות שונות ובגילים שונים שיספרו על חוויות העלייה שלהם לארץ. כדאי שהתלמידים יכינו מראש שאלות שישמשו אותם בזמן המפגש.
סיפורו של עולה – איך האיש שעלה מתימן היה מספר את הסיפור? אפשר לנסות לכתוב את סיפורו ולאייר אותו מנקודת מבטו. התלמידים יוכלו לבחור עולה מארץ אחרת, למשל עולה מארץ המוצא של משפחתם.
מדרש תצלומים ועליות – תוכלו לאסוף תצלומים של עולים ממשפחות ילדי הכיתה או לבחור כמה מתוך המאגר של אוסף התצלומים הלאומי (תחת החיפוש "עלייה", "עולים חדשים"). אפשר להציג אותם ולשוחח: מה הסיפור של הדמויות שבתצלומים? מהיכן הגיעו? מה הם התקוות והחששות שלהם? אֵילו תחושות התצלומים מעוררים בנו?
הסיפור המשפחתי שלנו: אפשר לראיין את בני המשפחה ולגלות דברים רבים: מי הגיע ארצה? מהיכן? מתי? איך? מה קרה במסע לישראל? מה קרה במהלך ההתאקלמות בארץ? בעקבות הראיונות ניתן לכתוב את הסיפור המשפחתי, לצייר אותו כקומיקס, להכין תערוכת סיפורי קליטה בכיתה או להמחיז כמה מהם.
שרתי לך ארצי – דורות רבים חיו יהודים בארצות רחוקות ושרו שירי אהבה וגעגוע לציון, הלוא היא ארץ ישראל. כדאי להכיר את הזיקה לציון באמצעות שירי הכמיהה ושירי העלייה. תוכלו להציע מבחר שירים ולעודד עבודת חקר בזוגות שבה כל זוג יעסוק בשיר אחד, לדוגמה: "פה בארץ חֶמדת אבות", "שְׂאו ציונה נס ודגל", "שיר השיירה", "אח, יא ראבּ", "שב אל אדמתי" ועוד.
ההַלֵל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא בימי חג, בראשי חודשים ובמועדים. הוא מורכב ממזמורי תהילים, ומהותו היא הודיה על יציאת עַם ישראל מעבדות לחירות. בהלל נכלל מזמור קיד בתהילים, המתאר את יציאת מצרים ומתחיל במילים: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז".
שירה ופיוט – בקהילות ישראל נהגו להלחין את מזמורי ההלל. להאזנה ללחני "בצאת ישראל ממצרים" בקרו באתר הפיוט והתפילה.
הספר מבוסס על סיפור אמיתי. ילדיכם יכולים לקרוא את הספר עם בני הדור הוותיק יותר, למשל עם סבים או דודים. אולי בעקבות הקריאה תגלו סיפורים משפחתיים שלא הכרתם. כדאי להקליט, לצלם או לכתוב אותם!
כדאי לדפדף יחד בספר ולחשוב אילו סממנים תקופתיים ניתן למצוא באיורים. אפשר לחפש בבית תמונות ישנות של בני המשפחה ולהתמקד בבגדים, בתסרוקות ובחפצים השונים שהיו להם בארצות מוצאם.
מאין הגיעה המשפחה שלכם? כמה דורות מהמשפחה שלכם חיו וחיים בישראל? אתם יכולים לפתוח אטלס, להניח מעליו נייר שקוף ולצייר על המפה חיצים המתארים את הדרך שעברו בני המשפחה עד שהגיעו לישראל. אפשר להשתמש בתוכנות באינטרנט, למשל Maps Google, ולצאת לסיור וירטואלי בארצות המוצא של בני המשפחה.
האם גם לכם יש חלום אישי או משפחתי? כל אחד מבני המשפחה יכול לכתוב חלום שלו על פתק, להכניס אותו לבקבוק ריק ולחתום את הבקבוק בפקק. תוכלו לפתוח את הבקבוקים בעוד שנה ולבדוק אם החלומות שכתבתם התגשמו.
לשני העולים בסיפור יש מנהגים, שפה ולבוש משל עצמם. לפעמים באותה משפחה אפשר למצוא מנהגים שונים, כמה לשונות ומסורות שונות. אתם יכולים ללמד את הילדים מילים בלשונם של הסבים ולהיזכר במנהגים ובניגונים המיוחדים לכם.
שני העולים החדשים בסיפור שרים יחד מזמור מתוך תפילת ההלל, "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז…". האם אתם מכירים לחן של המזמור הזה? תוכלו לשיר אותו יחד. אתם מוזמנים לחפש ולשמוע לחנים נוספים באתר זמרשת zemereshet.co.il .
ההמצאה שלי – ּ תכנון בעזרת נייר מילימטרי – בַספר איורים שנוצרו על גבי נייר מילימטרי. הזמינו את הילדות והילדים לתכנן שטותיקופטר אישי או כל המצאה העולה על דעתם על נייר מילימטרי או על נייר משובץ אחר. לאחר התכנון כדאי להכין אב-טיפוס של דגם ההמצאה בעזרת קופסאות וחומרים ממוחזרים.
ידע עַם ועולם – רוזי המְסַמְרֶרֶת – הספר נכתב בהשראת דמותה של רוזי המסמררת, דמות מצוירת ידועה של פועלת שעודדה פועלות בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה לעבוד במרץ ולתרום למאמץ הלאומי. רוזי, הלבושה בסרבל כחול ולראשה מטפחת אדומה מנוקדת בלבן, מעודדת את העובדות במילים: "אנחנו יכולות לעשות זאת!"
הדסה סמואל – מתרגמת הספר בחרה ששמה של הדודה בעברית יהיה הדסה, על שם הדסה סמואל )1986-1897(, אשת ציבור שפעלה לגיוס בנות היישוב העברי לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה. הדסה סמואל דאגה לרווחת החיילות, לשיפור שכרן ולהטבת תנאי השירות שלהן. למידע נוסף על הדסה סמואל קִראו את הערך "הדסה סמואל" בוויקיפדיה.
כדאי להתבונן יחד באיורים. האם ילדיכם הצליחו לאתר את הדס בין חברי הכיתה בתמונה בעמוד ֵ הראשון? אילו המצאות המציאו החברים של הדס? האם יש המצאה שמצאה חן בעיניכם? מה מיוחד בה?
כדאי להשוות בין תגובת דוד צבי לתגובת דודה הדסה להמצאות של הדס. אפשר להמציא יחד משפטים או ביטויים שבני המשפחה אומרים זה לזה כשמישהו זקוק לעידוד. תוכלו לכתוב על גבי פתקים מילים ומשפטים מעודדים ולפזר את הפתקים ברחבי הבית.
לעיתים קרובות לילדים צעירים יש רעיונות גדולים ומחשבות מקוריות. אפשר לספר לילדיכם על ממציאים גדולים, בארצנו ובעולם כולו, ולהזכיר שגם הם היו פעם ילדים שופעי רעיונות.
מה מסתתר מאחורי סיפורה של הדודה הדסה: "אנחנו יכולות לעשות את זה!" מכריזות הדס והדודה הדסה – דודה הדסה בנתה מטוסים כשהיא לבושה בבגדים כחולים ולראשה מטפחת אדומה מנוקדת בלבן. הכרזה נוצרה בזמן מלחמת העולם השנייה בארה"ב במטרה לעודד פועלות בתעשיות שסייעו למאמץ המלחמתי. בשנת 1982 זכתה הכרזה לגילוי מחדש בכתבה של הוושינגטון פוסט. היא נפוצה והפכה לסמל מחודש של עוצמה ויכולת נשית. עוד על סיפורה של הכרזה בערך בויקיפדיה We Can Do It!
מחקר עצים – אילו עצים יש בסביבת הגן? תוכלו לצאת לחקר משותף: לצלם את העץ, לבדוק מהו שמו ומה מייחד אותו, להצטלם בסביבת העץ ולכתוב "ספר עץ", הכולל יצירות של הילדות והילדים תצלומים ומידע על העץ (סוגו, מקום צמיחתו, מצבו, פריחתו, עליו, צבעיו ועוד).
שמות מהטבע – האם יש בגן ילדים וילדות ששמותיהם לקוחים מעולם הצומח? תוכלי לבקש מההורים ומהילדים להסביר את מקור שמם, להביא תמונה של הצמח לגן ולהסביר מדוע בחרו דווקא בשם הזה.
ספרים ועצים – האם יש בגן ספרים נוספים העוסקים בעצים ובקשר בין אדם לטבע? ניתן להכין בגן פינת קריאה של ספרים שעוסקים בעצים, להיזכר בספרים העוסקים בנושא זה, לעיין בהם ולהקריא אותם. בין ספרי ספריית פיג'מה שעוסקים בטבע ובסביבה ישנם הספרים "אבא עץ", "סל מלא תאנים", "איך זה להיות עץ" ו"מר זוטא ועץ התפוחים".
אפשר לארוז את הספר, שמיכה וכיבוד קל ולקרוא את הסיפור מתחת לעץ אהוב בחיק הטבע. לאחר הקריאה אפשר לאסוף אצטרובלים, קליפות עץ, עלים ועוד. עם חזרתכם הביתה תוכלו להכין מהם יחד יצירה.
באובב, שסק, אשל, פקאן… גיורא מַכּיר את כל העצים בשמותיהם. אילו עצים גדֵלים בסביבת הבית שלכם? איך מזהים אותם, איך מבדילים ביניהם? תוכלו לצאת לסיור עצים, ללמוד עליהם ולהכין יחד מגדיר עצים מצויר.
כדאי לצאת לטיול רגלי בסביבת הבית. האם יש שטחים ריקים או חצרות מוזנחות? עם חברים תוכלו לנקות ולייפות את האזור. אפשר אפילו לשתול בשיתוף הקהילה גינה קהילתית.
האם אתם מכירים עוד סיפורים או שירים על עצים (למשל, "מר זוטא ועץ התפוחים" מאת אורית רז, "איך זה להיות עץ" מאת דתיה בן דור, "עץ אבא" מאת דבורה בושרי, "מה צריך בשביל…" מאת ג'יאני רודארי ועוד)? תוכלו לחפש אותם בבית או בספרייה ולקרוא אותם יחד.
התבוננות ושיתוף – כדאי לחלק לתלמידים את הספרים ולבקש מהם להתבונן באיורים של האימא, של האיש באוטובוס, של הזקן ושל בתו. אפשר לשאול כיצד הבעות פניהם משקפות את התחושות הפנימיות שלהם? תוכלו לעזור לתלמידים להעשיר את אוצר המילים שלהם במילים המביעות רגשות.
דיוקן חצי חצי – האיורים של אלינור מילצ'ן צולמו במצלמה, הודפסו בשחור-לבן ולאחר מכן נצבעו בצבעי עיפרון. אפשר לצלם כל תלמיד בנפרד ולהדפיס את התמונות בשחור- לבן, מקפלים את התצלומים לחצי באמצע הפנים ומדביקים אותם על קרטון ביצוע. בעזרת צבעי עיפרון הילדים יכולים לצבוע את התצלום וליצור "דיוקן חצי-חצי". תוכלו להציג תערוכת דיוקנאות על לוח קיר בכיתה.
מה מרגיש חפץ? – התלמידים יכולים להמציא סיפורים שמסופרים על ידי חפץ, ולא על ידי בן אדם. ניתן להציע לתלמידים לבחור חפץ, למשל כריך שנשכח בבית, עיפרון שבור בקלמר או לוח בכיתה, ולהמציא סיפור פרי דמיונם המסופר מנקודת ראותו של החפץ.
חברי עט מעבר לים – האם תרצו לשלוח מכתבים לחברים מֵעבר לים וכך לשמור איתם על קשר? תוכניות PJ Library פועלות בבתי ספר יהודיים בצפון אמריקה, בדרום אפריקה ובמקסיקו. נשמח לקשר אתכם לתלמידים ברחבי העולם, שגם הם קוראים ונהנים מספרי "ספריית פיג'מה"! פנו אלינו בדוא"ל.
מה ידוע ומה נסתר בסיפור? אפשר לשער: מה אמא לילי לחשה לניתאי? מה היה כתוב במכתב? מדוע האיש באוטובוס כעס? ולמה האיש הזקן ובתו היו עצובים? זכרו, אין תשובה אחת נכונה – זה הקסם של הסיפור!
האיורים הם שילוב של צילום וציור. אתם יכולים להדפיס תמונה משפחתית או תצלום של ילדיכם במדפסת שחור-לבן, ובעזרת עפרונות צבעוניים לצבוע את ההדפס ולהעשיר אותו בצבע ובדמיון.
לפעמים אנשים שומרים מכתבים מיוחדים לזמן רב – מכתבים רשמיים, מכתבי אהבה או מכתבים מחברים. האם גם אתם שמרתם מכתבים מיוחדים? תוכלו לשתף את ילדיכם במכתב כזה ששמרתם: מי כתב לכם אותו? על מה המכתב? בעקבות הסיפור תוכלו לכתוב זה לזה מכתבים ולשמור אותם במקום מיוחד.
מכתב אינו חייב להיות ארוך, ולא תמיד צריך להכניס אותו למעטפה. תוכלו להפתיע את ילדיכם ולצרף פתקים קצרים לקופסת האוכל שהם לוקחים לבית הספר, להצמיד אותם למראה בחדר האמבטיה או להחביא אותם מתחת לכרית. העיקר – להפיץ מילים טובות לכל עבר!
מי ישמח לקבל מכם "מכתב קסם"? אולי קרובת משפחה, שכן או חברה מהכיתה? אתם מוזמנים לכתוב מכתב משותף, להכניס למעטפה ולשלוח בדואר. לא תאמינו עד כמה מכתב יכול לשמח.
רוצים להכין מכתב קסם בכתב סתרים? סוחטים לימון, טובלים קיסם אוזניים במיץ הלימון וכותבים בעזרתו על דף לבן. רק אם מאירים בעזרת פנס מתחת לדף ניתן לקרוא את הכתוב.
אפשר להמציא יחד סיפור בהמשכים. הראשון פותח במשפט "לפני הרבה שנים במקום רחוק…". כל אחד בתורו מוסיף דמויות ועלילה, עד שמגיעים לסוף. אפשר גם לצייר את הסיפור שלכם ולהפוך אותו לספרון.
שולמית מבקשת שיספרו לה סיפור בשעת בין-ערביים, "ממש כמו תמיד". האם יש לכם זמן קבוע שבו אתם מספרים סיפורים וקוראים יחד ספרים? אפשר להנחיל מסורת של "שעת סיפור משפחתית".
אורה איל כתבה ואיירה יותר מ-70 ספרי ילדים. היא איירה ספרים רבים מאת מיטב סופרי הילדים הישראלים, ובהם מרים רות ("מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" ו"הבית של יעל"), דויד גרוסמן (סדרת סיפורי "איתמר") ורונית חכם ("חמש מכשפות הלכו לטייל"). עם הספרים שאורה איל עצמה כתבה ואיירה נמנים: "בוקר בהיר אחד", "אוּגְבּוֹ", "המלחמה האדירה", ועוד. סגנון האיור שלה פשוט וקל לזיהוי, וספריה האהובים שימחו וממשיכים לשמח אלפי ילדים בישראל. אורה איל זכתה בפרסים רבים, ובהם עיטור אנדרסן לספרות ילדים ונוער ופרס בן-יצחק.
מכינים שעון חול: איך אנחנו מתמודדים עם הצורך להמתין? איך שומרים את המחשבה או את הבקשה למועד מאוחר יותר?
כדאי לבקש מהילדים לספר על מצבים כאלו ולשוחח על מה שאפשר לעשות בזמן שממתינים לזמן הנכון.
אפשר להכין עם הילדים שעוני חול כדי לסייע להם בהמתנות השונות בבית או בגן )
החומרים: 2 בקבוקים קטנים ריקים שווים בגודלם
חול דק מסונן
פקק מנוקב מאחד הבקבוקים
נייר דבק
אופן ההכנה: ממלאים בקבוק אחד בחול עד האמצע וסוגרים אותו בפקק המנוקב. הופכים את הבקבוק הריק ומצמידים אותו לבקבוק עם החול. מחברים את שני הבקבוקים היטב בעזרת נייר דבק חזק. זהו, שעון החול מוכן! כמה זמן לוקח לחול להישפך מבקבוק לבקבוק?
תוכלי להמציא עם ילדי הגן סיפור בהמשכים. אפשר לפתוח את הסיפור במשפט "לפני הרבה שנים במקום רחוק…" כל ילד שירצה להמשיך את הסיפור יוסיף דמויות ועלילה עד לגמר הסיפור. אפשר גם לצייר או לצלם את הסיפור ולהפוך אותו לספרון. תבניות מעוצבות להכנת ספרונים ניתן להוריד מהאתר של ספריית פיג'מה כאן.
אפשר להזמין את ההורים למפגש משפחות סביב ספרים וסיפורים. יחד תוכלו לקרוא ולהמחיז ספרים אהובים. בהשראת מיזם משותף עם מכללת שנקר ּ תוכלו להתרשם מכרזות מרהיבות בנושא הקריאה ולהכין כרזות משלכם החוגגות את ההנאה שבקריאה משותפת. כאן תוכלו לראות דוגמאות לכרזות שהכינו ילדי הגנים והמשפחות.
הסיפור כתוב בסגנון בלשי. סבתא אינה מגלה לנכדה אורי לאן הולכים, ולאורך הדרך הסופרות מפזרות רמזים מסקרנים. כדאי לקרוא את הסיפור בקול, לעצור את הקריאה באמצע ולשאול את הילדים מה לדעתם קורה. מומלץ להתייחס גם לעניינים הבאים: באיזה שלב בסיפור הילדים מבינים לאן סבתא ואורי הולכים? מי הם האנשים בחליפות השחורות? ומה יש בתוך המזוודות?
הרבה השתנה במדינת ישראל מאז הקונצרט הראשון בחולות תל-אביב. כדאי להתבונן יחד באיורים ולהשוות אותם למראה העיר כיום. האם התלמידים שמו לב לסוס ולגמל ברחובות תל-אביב? אפשר לבקש מהם למצוא את השוטרים הבריטיים ואת האוטובוסים מהעבר. האם הם גילו באיורים עוד רמזים לתקופה זו? כמו סבתא בסיפור, תוכלו להביא לכיתה גזוז בטעם משמש ולמזוג לילדים כוס משקה בטעם של פעם.
כדאי לשתף את המורה למוזיקה ולתכנן יחד פעילויות בעקבות הספר. אפשר להתמקד בכלי הנגינה, במבנה התזמורת וביצירות שנוגנו בהופעה הראשונה של התזמורת הפילהרמונית. רצוי לשאול בכיתה אילו ילדים לומדים לנגן, ולהציע לערוך קונצרט בכיתה או בפני כיתות אחרות בבית הספר. (כדאי למַנות סדרנים, להכין תוכנייה, להדפיס כרטיסים וכדומה כדי להבטיח שלכל ילדי הכיתה יהיה תפקיד בקונצרט.)
הסיפור של ברוניסלב הוברמן אינו מוכר לרבים, ואנחנו שמחים שנפלה בחלקנו ההזדמנות להכיר אותו לדור הצעיר! אנשים רבים עשו מעשים גדולים שדרשו אומץ לב רב, וסיפורם טרם סופר. אפשר להציע לילדים לחשוב עם הוריהם על דמות שהם מעריצים ולהכין בַּבית ספרון קצר עליה. את הספרונים ניתן להציג בתערוכה בכיתה או במסדרון בבית הספר. כאן ניתן להוריד תבניות מעוצבות להכנת ספרים אישיים.
סבתא ואורי יוצאים לבילוי משותף. לעיתים קרובות נוצר חיבור מיוחד בין סבים וסבתות לנכדים, השונה מהקשר בין הורים לילדיהם. בעקבות הסיפור אפשר לערוך מפגש עם סבים, סבתות ודודים, ולקראתו אפשר לבקש מהמשפחות להביא חפצים משנים עברו, תצלומים ישנים וסיפורים על בילוי משותף. כדאי להציע שלמפגש יוזמנו גם דודים וחברי משפחה מבוגרים כדי להבטיח שלכל משפחה יהיה ייצוג באירוע.
בעקבות הטיול של סבתא ואורי ברחובות תל-אביב הקטנה תוכלו להמציא משחק "חפש את המטמון" עם רמזים לאורך הדרך הקשורים לספרי ספריית פיג'מה שקראתם השנה ("גינה על חמור", "אספן המילים" ו"קונצרט בחולות"). בסוף המסלול אפשר לחלק לילדים מתנה – עותקים אישיים של "קונצרט בחולות". את העותק האישי ייקח כל ילד הביתה ויקרא עם ההורים.
כדאי לקרוא בספר יחד, לעצור את הקריאה ולשאול את ילדיכם, "מה לדעתכם קורה כאן?" באיזה שלב בסיפור הבנתם לאן הולכים הסבתא והנכד, מי האנשים בחליפות השחורות, ומה יש בתוך המזוודות?
הסבתא והנכד בסיפור יוצאים לבילוי משותף. לעיתים קרובות נוצר חיבור מיוחד בין סבים וסבתות לנכדים, שהוא שונה מהקשר בין הורים וילדים. האם אתם זוכרים בילוי משותף עם סבא או סבתא שלכם? אפשר לשתף את ילדיכם בזיכרונות הילדות שלכם ולשוחח איתם על הקשרים שלהם עם הסבים והסבתות או הדודים.
המחברות מתארות את הקונצרט בחולות באמצעות סיפור בלשי, שבו סבתא אינה מגלה לנכד לאן הם הולכים. בעקבות הקריאה תוכלו להציע משחק שבו ילדיכם מובילים אתכם לטיול, ואתם לא יודעים את היעד. ילדיכם יכולים להכין רמזים לאורך הדרך, בדומה למשחק 'חפש את המטמון'.
בקונצרט הראשון של התזמורת נוגנו יצירות קלאסיות של שוברט, ברהמס, מנדלסון ואחרים. לאיזו מוזיקה אתם אוהבים להאזין? האם בני המשפחה שלכם לומדים נגינה או מנגנים? בעקבות הסיפור תוכלו ללכת יחד לקונצרט ואף לערוך הופעה קטנה משלכם בחיק המשפחה. לקונצרט המשפחתי דרושים תפקידים רבים: נגנים, מנצח וגם קהל.
הסיפור של ברוניסלב הוברמן אינו מוכר לרבים. אנשים רבים עשו מעשים גדולים של אומץ לב וסיפורם טרם סופר. נסו לחשוב על אישיות היסטורית שהכרתם או ששמעתם עליה, שאת סיפורה הייתם רוצים לחלוק עם הילדים. תוכלו להכין ספר קצר על הדמות ולשלוח אלינו.
לוח עזרה הדדית – בשיתוף הילדים תוכלו להכין לוח קיר "ככה חברים עושים" עם דוגמאות לעזרה הדדית הלקוחות מהנעשה בגן. אפשר גם לנסח יחד אמנת חברוּת של הגן שלכם.
הילדים משתפים – למי יש כלב? למי יש חתול? האם מישהו מגדל פילון בבית?! תוכלו לבקש מהילדים להביא תמונה של חיות המחמד שלהם או את חיות המחמד עצמן ולספר עליהן ועל הטיפול בהן.
חוקרים חיות – איך נראה בואש? מה אוכל קיפוד? כיצד עטלפים ישנים? הילדים יכולים לחקור את החיות האהובות עליהם ולהכין תעודת זהות שלהן. אפשר גם להמציא חיה שלא קיימת. את תעודות הזהות של חיות המחמד ניתן להציג על לוח קיר בגן. לחצו כאן לדוגמה לתעודת זהות מקוונת.
"יום מועדונים" בגן – בשיתוף הילדים אפשר להעלות רעיונות למועדונים בתחומים אהובים, למשל ספרים, שירים, גינון וכמובן חיות מחמד. מתכננים יחד דוכנים או עמדות של המועדונים, והילדים מסתובבים בין התחנות ונהנים.
משחק "כאילו" – כדאי לדאוג לבובות שיעודדו את שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמתי של הילדים. אם אין לכם בובות שמייצגות את כל החיות בסיפור, אפשר להכין אותן עם הילדים. באמצעות חיקוי הדמויות בסיפור ובעזרת משחקי "כאילו" ספונטניים הילדים יכולים להתנסות בחברוּת, בדאגה ובשיתוף.
בית מארח – בשיתוף ההורים אפשר לחלק את הילדים ל"בתים מארחים" בעקבות הסיפור. כל קבוצה מקימה "מועדון חברים" בבית אחר, שבו קוראים ספרים אהובים, מְשַׂחקים מִשחקים שקשורים לבעלי חיים ויוצרים יחד קולאז' מקטעי עיתונים שמבטא "מיהו חבר?" בעבורם. את הקולאז'ים ניתן לתלות על לוח בגן.
כדאי לשבת קרוב ולעיין יחד בספר. שאלו את ילדיכם: האם משהו באיורים הצחיק או העציב אתכם? האם אתם מכירים את כל החיות שבסיפור? האם לדעתכם כולן מתאימות להיות חיות מחמד? תוכלו לדמיין יחד: אילו יכולתם לגדל חיית מחמד שונה מהרגיל, איזה בעל חיים הייתם בוחרים?
כדאי לעצור בעמוד שבו מגיעים הילד והפילון למועדון, ולהקריא בקול את הכתוב על השלט. אפשר לשוחח: מדוע לדעתכם לא מכניסים פילים למועדון? איך מרגישים הילד והפילון? לפני שממשיכים בקריאה אפשר לשער: מה לדעתכם יעשה הילד?
’‘כי ככה חברים עושים‘‘ – תוכלו לשתף את ילדיכם בחברות מיוחדת מילדותכם. מה אהבתם לעשות יחד, במה שיחקתם? מיהם החברים של ילדיכם, וכיצד הם אוהבים לבלות יחד? אולי יש ילד או ילדה מהגן שעוד לא ביקרו אצלכם? אפשר לערוך מפגש חברים מכל הגילאים – כי למועדון המשפחתי כולם מוזמנים!
כדאי לדפדף בספר, ליהנות יחד מהאיורים הצבעוניים ולחפש את החיות השונות. האם ילדיכם מזהים את כולן? האם שמתם לב מי מחכים לחיות בעמוד האחרון? אפשר להשמיע בכל פעם קול של חיה אחרת ולבקש מילדיכם לחפש את האיור שלה בין עמודי הספר.
לאחר כמה קריאות ילדיכם יוכלו לענות, "איך הומה היונה?" ו"איך מגעגע הברווז?" אפשר גם לשחק משחק: כל אחד בתורו משמיע קול של חיה, והשני מנסה לזהות את החיה שמשמיעה אותו.
אפשר להכין בובות פשוטות להמחזת הסיפור. לוקחים גרביים ישנים, ממלאים אותן בצמר גפן, מוסיפים כפתור שישמש אף, מציירים אוזניים ועיניים ויוצרים בובות משחק בצורת עכבר, נחש או צב מעשה ידיכם.
תוכלו לשחק יחד בבובות ובחיות צעצוע ולסדר אותן בזוגות בשיירה ארוכה. מקופסת נעליים ריקה אפשר להכין "תיבת נוח", שאליה ייכנסו החיות כדי להתגונן מפני הסערה.
האם גם ילדיכם אוהבים ללכת איתכם יד ביד? אתם מוזמנים לצעוד יחדיו בצורה מקורית: הילדים מניחים את רגליהם על רגליכם, אוחזים זה בזה בשתי הידיים ופוסעים יחד.
כדאי לקרוא את הספר כמה פעמים, כך יוכלו הילדים לזכור את רצף האירועים ולהצטרף אֲליכם לשורות החוזרות בספר: "רעבים ביער לא חסר, כדאי מאוד להסתתר…", ו"התפוח גדול, אפשר גם לכבד".
לכל חיה צורת הליכה ייחודית: הקיפוד צועד בצעדים קטנים, הארנבת מנתרת, הסנאי מדלג והעכבר הולך בטפיפות קלילות. תוכלו לשחק יחד במשחק חיקויים של הדמויות בסיפור: האחד מחקה את תנועותיה של החיה והשני מנחש מי היא.
ניתן להמחיז את הסיפור בעזרת בובות מארגז הצעצועים הביתי. אפשר גם להכין תחפושות של חיות משאריות בדים: גוזרים מהבדים אוזניים בצורות שונות, מדביקים אותן לקשתות לשיער והינה: קיפוד, ארנבת, סנאי ועכבר
החברים בסיפור נהנים מארוחה משותפת שבה כל אחד נותן משלו ומקבל מאחרים. אפשר לארגן עם חברים או עם שכנים פיקניק משותף שבו כל אחד מביא מאכל מהבית וחולק אותו עם אחרים.
תורני חלוקה: כדאי לחפש במהלך היום הזדמנויות רבות לאפשר לילדים לחלק לחברים צעצועים, צלחות, משחקי חצר ועוד. תוכלו גם להמציא משחקים בהם זוגות ילדים דוחפים יחד חפץ גדול. כך הילדים יוכלו לתרגל חלוקה, נתינה וקבלה באופן שגרתי.
תצרף (פאזל) של תפוח: מכינים עיגול נייר אדום גדול לכל ילד ובעזרת קווים מקווקווים מסמנים בו חצי. מדביקים את החלקים לדף אחורי בעזרת סקוצ'. נותנים לילדים "לחלק את התפוח": לפרק ולהרכיב את העיגול.
צעדים שונים: כדאי להדגים לילדים את צורות ההתקדמות השונות של כל חיה שבסיפור – ניתורים, דילוגים, טפיפות. הילדים יכולים להתנועע בחדר לצלילי מוזיקה, כל פעם בצורת התקדמות של חיה אחרת. כשהמוזיקה נעצרת עומדים בלי לזוז.
כרטיסיות התאמה וזכרון: אפשר להדפיס צילומים של החיות המוזכרות בסיפור כפי שהן נראות בטבע, ולהשוות אותן עם איורי החיות בספר. תוכלו להכין משחק כרטיסיות: מדביקים על גבי קרטון קשיח תמונות של החיות בטבע וצילומי איורים מתוך הספר, גוזרים לכרטיסיות מרובעות ומצפים את הכרטיסיות בנייר דבק או טפט שקוף.
אפשר לחפש את הדפים שבהם הארנב והחתול אוכלים. אילו צלילים משמיעות החיות בזמן שהן אוכלות? נסו להקשיב לצלילים שנשמעים כשאנחנו שותים מקשית, מלקקים גלידה או אוכלים תפוח.
האם כל בני המשפחה אוהבים לאכול את אותם מאכלים? מי שותה מבקבוק, מי לוגם קפה חם מספל? כדאי להציע לילדיכם להתנסות מדי פעם במאכלים שונים. האם הם אהבו אותם? זכרו, על טעם וריח אין להתווכח!
"בוא אמור שלום!" הסיפור נפתח במפגש בין שניים. אפשר לשחק יחד משחק מפגשים: שימו מוזיקה קצבית ותנו לילדים לנוע בחופשיות בחדר. כשהמוזיקה נעצרת נעמדים מול בן זוג, מביטים בעיניים, מחייכים ואומרים "שלום"! משחקים מספר פעמים. בכל עצירה של המוזיקה נעמדים מול חבר אחר.
גב אל גב: החתול והארנב בסיפור עומדים גב אל גב כאשר הם נעלבים, ואז מסתובבים זה אל זה. אפשר לשחק משחק "גב אל גב". מתחלקים לזוגות. כשמכריזים "נעלבתי!" הילדים מפנים גב זה לזה ומרימים כתפיים (תנועה של "לא רוצה"), וכשמכריזים "חברים טובים!", הילדים פונים זה אל זה ומחייכים.
הפכים: הארנב אוהב לאכול גזר קשה, החתול אוהב ללקק שמנת רכה. בעזרת צעצועים, מאכלים או כרטיסיות אפשר לעסוק בהפכים: גדול וקטן, קשה ורך, גבוה ונמוך… תוכלו גם להתנסות בהפכים בתנועה: לצעוד לאט ומהר, קדימה ואחורה, ללכת בגב זקוף או כפוף…
מה טעים לי? בשיתוף ההורים תוכלו ליצור ספר מתכונים של ילדי המעון: לכל ילד יוקדש עמוד עם תמונה ומתכון של המאכל האהוב עליו. הספר יכול להתאים כמתנת סוף שנה.
כדאי לעיין יחד באיורים: האם ילדיכם מכירים את שמות הצורות בכל דף? בזמן קריאת הספר תוכלו לעקוב אחר הבעות הפנים של הצורות. מתי הן שמחות, ומה גורם להן לחייך?
בעמוד האחרון של הסיפור יוצרות הצורות טחנת רוח. האם ילדיכם ראו פעם טחנת רוח? ניתן להכין שבשבת מנייר, לנשוף עליה ולראות איך הרוח מזיזה את הכנפיים שלה, ממש כמו טחנת רוח.
מרכיבים יחד:אפשר ליצור יחד חווה, גן חיות או ג'ונגל. נותנים לכל ילד דמות של חיה, עץ או צמח ומזמינים אותם לפי התור להוסיף את הדמות שלהם לחווה המשותפת. האם נעים לחיות לבלות יחדיו?
מדמיינים ויוצרים יחד: אפשר להזמין זוגות ילדים ליצור יחד בעזרת מגנטים, מדבקות, קוביות או משחקי הרכבה. כדאי לשבח אותם על הדמיון, היצירה, והעשייה המשותפת!
מסיבת צורות: אפשר להזמין את ההורים לחגיגת צורות במעון, בה ימחיזו הילדים את הסיפור, תשירו יחד שירים, תקשטו את החדר בצורות ותתכבדו בכריכים, עוגיות וירקות חתוכים לצורות שונות! בסוף המסיבה יקבלו הילדים את הספרים לקריאה חוזרת בחיק המשפחה.
טורפים בקערה את החמאה והסוכר עד שמתקבלת תערובת תפוחה מעט. טורפים פנימה גם את הביצה ותמצית הווניל.
בקערה שנייה מערבבים את הקמח, אבקת האפייה והמלח.
מאחדים את שתי התערובות ולשים עד לקבלת בצק פירורי. מאחדים את הפירורים לגוש אחד, עוטפים בניילון נצמד ושומרים במקרר לשעה.
מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות).
מקמחים משטח עבודה ומרדדים עליו את הבצק. קורצים מהבצק עוגיות בצורת אותיות.
מעבירים לתבנית ואופים בתנור 10‑12 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות בצדדים.
כדאי להתבונן יחד באיורים ולהשוות את הבית ואת הגן של גל לסביבה שבה חי סבא רפאל לפני שנים רבות. תוכלו לדמיין יחד, כיצד היו נראים החיים שלכם אילו הייתם חיים במקום אחר ובתקופה אחרת. אם יש ברשותכם תמונות ישנות שמתעדות את שורשי המשפחה, אפשר להראות אותן לילדים, ולנסות לזהות יחד את בני המשפחה ואת המקומות שהם גרו בהם אז – והיום.
כמו גל, ילדים רבים אוהבים לשמוע סיפורים של 'פעם'. האם זכורים לכם אירועים חגיגיים מימי הגן ובית הספר? תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות ילדות ובמנהגים משפחתיים סביב לימוד.
ילדים צעירים לומדים מתוך פעילות והנאה, למשל, מליקוק אותיות טבולות בדבש. יש דרכים רבות ללמוד את האלף־בית: אפשר להרכיב שמות ומילים מחומרים שונים, לגזור אותיות מעיתונים, לזהות אותיות מוכרות על שלטים ואריזות, לשחק במשחקי מילים ועוד. העיקר ללמוד בהנאה!
איפה מתחבאות האותיות? אם מתבוננים מקרוב, מגלים שאותיות שונות משולבות באיורים כמעט בכל עמוד בספר. חלקן קטנות ומסתתרות בדוגמת השטיח ובקוביות המשחק, חלקן גדולות, עם חלק הגיבורים רוקדים ועל אחרות נשענים.
איפה "מתחבאות" אותיות בגן שלכם? גם בשלטים ודפים, אבל גם במקומות נוספים: אולי בצורה של לבנת משחק? באופן שבו צומח גבעול באדנית? או ברגליים של כיסא? אפשר להזמין את הילדים "לצוד אותיות", לחפש ולזהות אותיות שמסתתרות במקומות מפתיעים בגן.
משמעויות של שמות: גל מגלה שהיא קרויה על שם שתי הסבתות שלה. האם ילדי הגן יודעים מה מקור השמות שלהם? אפשר לבקש מהילדים לשאול את הוריהם ולשתף את החברים בגן במשמעות השם שלהם. אל תשכחי לשתף את הילדים במקור ובמשמעות השם שלך!
סיפורים של פעם: כמו גל, ילדים רבים אוהבים לשמוע סיפורים של "פעם". אפשר להזמין הורים או סבים לבוא לגן ולספר לילדים מזיכרונות ילדותם מהגן או מכיתה א', או לתאר מנהגים משפחתיים. תוכלו להוריד מהאתר תבנית מעוצבת להכנת ספר של סיפורים משפחתיים של ילדי הגן. משלבים בתוך התבנית תמונות של הילדים עם בני משפחה או החפץ שבחרו, מדפיסים את הספר ומחלקים למשפחות- מזכרת אישית ומתנה ייחודית לסוף השנה!
"אין אדם לָמֵד אלא ממקום שליבו חָפֵץ": ילדים צעירים לומדים תוך פעילות והנאה. יש דרכים רבות ללמוד את האל"ף-בי"ת, למשל הרכבת שמות ומילים מחומרים שונים, גזירת אותיות מעיתונים, זיהוי אותיות מוכרות על שלטים ואריזות, משחקי מילים – וכמובן, אפיית עוגיות בצורת אות. [חפשו את המתכון לעוגיות מתוקות בצורה של אותיות האל"ף-בי"ת בסוף הספר.] העיקר ללמוד תוך הנאה! האם בעקבות הסיפור תרצי לחגוג את לימוד האל"ף-בי"ת בגן? נשמח אם תשתפו אותנו!
זהו הספר האחרון לשנה זו! כדאי להיזכר בספרים שקבלתם השנה, להציג אותם, ולשוחח עליהם. איזה ספר אהבתם במיוחד? מדוע? אילו ספרים קראתם שוב עם ההורים בבית? מהו הספר עם האיורים הכי מוצלחים בעיניכם? אפשר לערוך בקרב הילדים והמשפחות הצבעה לבחירת הספר האהוב עליכם! שתפו אותנו בתוצאות, ובכלל בחוויות, בדוא"ל – נשמח לשמוע מכם!
בתים ושבילים: תוכלו לערוך מפגש הורים וילדים בנושא "מאחורי הדלת שלנו". אפשר להכין מפה גדולה של השכונה. כל הורה וילד יכינו מגזירי עיתונים קולאז' של הבית שלהם. את הבתים ידביקו על המפה והוסיפו שבילים שמובילים בין הבתים השונים ובין הבתים אל הגן. התוצאה תקשט את קירות הגן.
משחק כרטיסי מסלול אל הבית של סבתא: מכינים יחד עם הילדים כרטיסים מצוירים שמציינים צורות התקדמות שונות: סיבוב, קפיצה על רגל אחת, זחילה, הליכה לאחור… מזמינים את אחד הילדים ליצור מסלול של כרטיסים על רצפת הגן או בחצר, והילד הבא בתור צריך לבצע את המסלול לפי ההנחיות המצוירות על הכרטיסים.
הצל שלי ואני: גיבור הסיפור מתאר את הצל שלו שמלווה אותו בדרך לסבתא. אפשר לשוחח עם הילדים, מהו צל? כיצד ומתי הוא נוצר? אפשר לצאת לחצר בשעות שונות של היום, לחפש מתי מופיע הצל ולהזמין את הילדים לצייר את הצל של חבריהם!
מה עושים עם סבים ודודים? בעקבות הסיפור תוכלו להזמין סבים או דודים למפגש מיוחד בגן, בו הילדים ובני משפחתם יספרו על בילויים אהובים עליהם, יקראו יחד ספרים, וכל קהילת הגן תחגוג יחד את ההנאה שבקריאה. כדאי לשתף את הילדים בתכנון המפגש!
כדאי לקרוא יחד את הסיפור, לעיין מקרוב באיורים ולהבחין בפרטים הרבים שנמצאים בהם. תוכלו לחפש בכל עמוד את אבא והכלב שמלווים את הילד בדרך. האם משהו באיורים שעשע אתכם? האם הצלחתם לנחש לאן הילד הולך?
כשהבית של סבתא כבר קרוב, מתחיל הילד לספור מאחת עד עשר. אפשר לחפש יחד את הסְפָרות שהחביאה המאיירת באיורים. האם שמתם לב להתאמה בין מספר החפצים באיור למספר אותו מציין הילד כשהוא סופר? תוכלו לספור כמה קוקיות יש לילדה? כמה ציפורים היא מאכילה? כמה חתולים מוצעים למכירה?
מה רואים באיור ביתהּ של סבתא כשנפתחת הדלת? מה ומי ממתינים לילד? אפשר לשאול את ילדיכם, מה לדעתם יעשה הילד בביקור אצל סבתא? מה הוא יאכל, במה ועם מי הוא ישחק? בעזרת בובות אפשר להמחיז את המפגש בין הילד לבין סבתא ולהמציא המשך לסיפור.
כדאי לצאת יחד מהבית ולהביט סביב במבט חדש: איך נראית הדלת שלכם, ואיך הידית? האם גם לכם יש שביל מאחורי הדלת? צאו מהבית, עמדו והקשיבו, האם ניתן לשמוע מכוניות נוסעות? האם אתם שומעים ציפורים מצייצות או יללה של חתול? מה אתם מריחים באוויר? אילו אנשים עוברים על פניכם? אפשר לשחק במשחק ניחושים: כל אחד בתורו מתאר את המראה או הצליל של משהו שהוא פגש בדרך, והשני מנסה לזהות מהו.
בעמוד האחרון של הספר מצוירת מפה בצורת לב, שבה רואים את הדרך מהבית של הילד לבית של סבתא. אפשר לשרטט עם ילדיכם מפה בצורת לב או בצורה אחרת של הדרך מהבית שלכם אל הגן.
לא תמיד אפשר להגיע בהליכה לסבתא, לקרוב אהוב או לחבר. לפעמים המרחק גדול מדי. איך אתם שומרים על קשר? אפשר לחשוב עם הילדים על דרכים לשמור על קשר – שיחת טלפון, שליחת תמונות או סרטונים, מכתב או ברכה מצוירת.
כדאי לשבת בנחת, לעיין באיורים הרכים ולזהות את כל הדרכים שבהן עוזר הדוב לחבריו. אפשר לבקש מילדיכם לספר לכם את הסיפור על פי רצף האיורים. תוכלו לשאול את ילדיכם, מה לדעתם רצה הדוב לספר לחבריו, או להמציא סיפור אחר של הדוב ולצייר אותו יחד.
הדוב הוא חבר טוב, שמזהה מה חבריו צריכים ועוזר להם. תוכלו להיזכר יחד כיצד עזרתם זה לזה במהלך היום. אפשר לבחור בן משפחה, שכן או חבר מהגן ולחשוב יחד לְמה הם זקוקים ואיך אפשר לסייע להם.
הדוב הופך את החוויה שעבר לסיפור שהוא מספר לחבריו. תוכלו להכין יחד ספרון "היום שהיה" ולצייר בו דברים שקרו לכם במהלך היום. את הספרון אפשר לקרוא יחד לפני השינה.
הגיעה שעת השינה וילדיכם מבקשים לקרוא ולספר עוד ועוד? אפשר להציב ליד המיטה קופסה או סלסילה קטנה ולהכניס לתוכה כמה ספרים אהובים שבחרתם יחד, כדי שילדיכם יוכלו לעיין בהם לבד אחרי שנפרדתם. מדי פעם כדאי לעבור על הסלסילה ולרענן את המבחר שבתוכה.
תוכלו לצאת יחד לטיול בשכונה, לאסוף עלי שלכת צבעוניים שנשרו מהעצים ולהכין מהם הדפסי עלים: מניחים נייר מעל עלה ועוברים עליו בצבעי פנדה בגווני השלכת. קשטו את הבית בהדפסי העלים.
לילדים רבים יש בובה או דוב מיוחד בבית שהוא רק שלהם. אפשר לבקש מהילדים להביא איתם את הדובי לקראת ההצגה של הסיפור, ולספר את הסיפור לילדים יחד עם הדובון הפרטי שלהם. הילדים יכולים לעלעל בין דפי הספר ואפילו לספר אותו לדובון שלהם בעצמם.
בואו נספר סיפור יחד! בחרו עם הילדים: שם+ חפץ, למשל: יוסי+ קומקום: כותרת הסיפור המשותף שלנו תהיה "הקומקום של יוסי". כעת כל אחד מהילדים בתורו יאמר מילה אחת בלבד. הסיפור יבנה לאט לאט, מילד לילד. כאשר מותר לומר רק מילה אחת נולדים סיפורים משעשעים ולא צפויים.
תוכלו להכין עם כל ילד ספרון "הסיפור שלי", מחברת אישית בה יתווספו לאורך השנה סיפורים מהחיים ומהדמיון של כל אחד ואחת. בסוף השנה כל ילד יקבל ספר משלו, עם סיפורים שהוא שיתף וצייר במהלך השנה.
הסתיו הישראלי קצר, אך הוא כבר כאן: עם שינויי מזג אוויר, ריח של גשם, ושעות האור המתקצרות. כדאי לפתוח חלון לרוח הסתווית, להזכיר את צבעי הסתיו ולהבחין בשינויים שחלו בסביבה. . בעקבות הסיפור תוכלו לעופף כמו ציפורים נודדות, לנוע עם הילדים בקלילות כעלי השלכת הנושרים או לצעוד כדובים כבדים ו"לשכב לישון" על השטיח של הגן.
הדוב ישן במערה, החולד מתכרבל במחילה. אך איפה מתחממים חתולי רחוב? בעזרת ארגז ריק ובדים ישנים תוכלו להכין יחד עם הילדים מחסה לחתולי רחוב, אליו הם יוכלו להיכנס בימי גשם ובלילות קרים.
כדאי לערוך פתיחת ספרייה חגיגית עם המשפחות. הילדים יכולים להמחיז את הסיפור בפני ההורים, אפשר לחלק את המשפחות לקבוצות בהם קוראים ספרים (כדאי לבקש מההורים להביא מהבית ספר אהוב, לחלוק עם אחרים), מספרים סיפורים, מכינים סימניות, יוצרים יחד כריכות לספרוני "הסיפור שלי" (מתואר בהצעה למעלה) ועוד. אפילו לערוך טקס רשמי של פתיחת הספרייה בגן ולהזמין את אחת המשפחות לגזור סרט. והכיבוד? עוגה בצורת ספר, כמובן! רעיונות נוספים לפתיחת ספריית פיג'מה באתר כאן.
איזה גיבור אני? בעזרת הדמיון אפשר להפוך לכל גיבור שנבחר! כדאי להכין ארגז תחפושות של גיבורים/ות )גלימות, כתרים, כנפיים, חגורות ועוד( ולעודד את הילדים להפליג בדמיון.
כרטיסי כושר של גיבורי-על: כדי להיות גיבור על- צריך להתאמן. מה דעתכם לקיים אימון ספורטיבי לגיבורי על? הכינו כרטיסיות משימה לחיזוק הכושר של גיבורי העל בגן: קפיצה, הליכה מתגנבת, שליחת הזרועות לפנים בתנועת חץ, סיבוב זרועות לפנים ולאחור, ריצה במקום, וכמובן הושטת יד עוזרת לחבר. בכל פעם שולפים כרטיס אחר ומתאמנים.
צמידים של גיבורי-על: מכינים צמידי ידיים של גיבורי על! בכדאי להכין צמידים תאומים, לשני גיבורי על חברים! עבור כל ילד לוקחים שני גלילי נייר טואלט. )גוזרים בהם חתך לכל האורך כדי שאפשר יהיה להלביש אותם על פרקי כפות הידיים.( הילדים יכולים לעטר את הצמידים בטושים, להדביק ניירות צבעוניים או נצנצים. תוכלו להציע לילדים לבחור ולהדביק במרכז צורה שמסמלת כוח-על: אולי לב – בגלל טוב לבם? אולי נורה – בגלל הרעיונות המיוחדים שלהם? או ינשוף – סמל לחכמה?
תמונה מספרת: האם שמתם לב שהאיורים בספר מספרים סיפור שונה מהמילים? תוכלו להתבונן יחד באיורים, להשוות בכל עמוד בין התמונה לטקסט ולחפש: מה קורה בגן בזמן שהילד מנסה לעוף? עם מי אוכלת הפיה ומיהו האביר? נסו להמציא יחד סיפור חדש רק על פי האיורים. במה הסיפור שלכם שונה מהספר שקראתם?
משחק דמיוני: ילדים רבים נהנים לשחק בבובות של גיבורי־על ולדמיין שגם להם יש כישורים מיוחדים. כדאי להצטרף למשחק שלהם, להתעניין בכוחות המיוחדים של הדמויות האהובות על ילדיכם ולתת דרור לדמיון. אם גם אתם שיחקתם בגיבורי־על בילדותכם, תוכלו לשתף את ילדיכם ולהשוות את גיבורי־העל שלכם לגיבורי־העל של היום.
מתחפשים לגיבור־על: אפשר להכין גלימה, שרביט או כנפיים כמו של הילד והילדה בספר, להמחיז יחד את הסיפור ולצאת להרפתקאות משלכם. אולי חתול בחצר, תינוק בוכה או מישהו במשפחה זקוקים לעזרה? בכוחות משותפים תוכלו "להציל" אותם.
לפעמים לבד, לפעמים ביחד: כדאי לחפש בספר מתי הילד והילדה נהנים לבדם, ומתי כיף להם לשחק עם אחרים. אפשר לשתף זה את זה: אילו דברים אנחנו אוהבים לעשות לבד וביחד? בעקבות השיחה אפשר לחשוב על חבר או חברה חדשים שתרצו להזמין לשחק יחד בביתכם.
מי מציל את מי? כדאי לקרוא יחד שוב את סוף הסיפור. מי לדעתכם מציל את מי? האם עזרתם פעם לחבר במצוקה? האם מישהו "הציל" אתכם? אפשר לדמיין את המפגש של הילדה עם ההורים שלה בסוף היום, ולהמציא דו־שיח. אתם, ההורים של הילדה, שואלים אותה: "איך עבר עלייך היום בגן?" בהמשך אפשר להמציא שיחה דומה בין הילד לבין הוריו.
כולנו גיבורי־על: אפשר לשחק במשחק דמיון. חִשבו יחד על מצבים שבהם הדמיון יכול לעזור לנו ביומיום. אפשר לשאול למשל: "אילו הייתי גבוה כמו ג'ירפה…", "לו יכולתי לטוס בשמיים…", "אילו יכולתי להיות בשני מקומות באותו זמן…" תוכלו לצייר את המצבים הדמיוניים ולהכין לעצמכם אלבום "אילו הייתי גיבור־על".
מקצועות נעלמים מהעולם: כדאי לשאול את הילדים, האם היום אנו מזמינים מגפיים מסנדלר? ריהוט מנגר? בגד מחייט? בעקבות הסיפור תוכלו ללמוד על מקצועות "של פעם", למשל כורך ספרים, נפח, חלבן, מחלק נפט, שען ועוד, ואף להתנסות בהם! האם אתם מכירים בעלי מלאכה שגם היום עוסקים במקצועות שנעלמים מהעולם? כדאי להזמין אותם לכיתה.
"כשאהיה גדול…": אפשר לשאול את התלמידים על מקצוע שהם היו רוצים לעסוק בו כשיהיו גדולים. האם הוא קיים? האם עוד לא המציאו אותו? תוכלו להמציא יחד מקצועות חדשים שעדיין לא קיימים.
מבקרים בירושלים של פעם: איך חיו אנשי האזור בתחילת המאה ה- 20? מה הם לבשו, אילו שכונות ובניינים היו קיימים אז בעיר, מה שונה היום? אפשר להרחיב את הלימוד על ירושלים, לבקש מהילדים לחפש בבית ולהביא לתערוכה בכיתה חפצים או בגדים שאפיינו את התקופה, ולקשט לוח או פינה בחדר ברוח הסיפור.
סיפורי סבא וסבתא: אילו סיפורים עוברים מדור לדור במשפחות התלמידים? אפשר להכין יחד רשימת שאלות שמעניינות את הילדים לדעת על העבר ולבקש מהם לראיין בן משפחה מבוגר: לשמוע על ילדותם, ללמוד איפה הם חיו ובמה הם עבדו, אפילו לשאול אם הם זוכרים סיפורים משפחתיים שסיפרו להם כשהיו ילדים. תוכלו להוריד מהאתר תבנית מעוצבת להכנת אוסף כיתתי של סיפורים שעוברים מדור לדור. משלבים בתוך התבנית תמונות של הילדים וקרובי המשפחה יחד עם הסיפורים ותמונות של דור הסבים, מדפיסים את הספרים ומחלקים למשפחות – מזכרת אישית ומתנה מיוחדת לסוף שנה!
אפשר לחפש בספרייה ולבקש מהתלמידים להביא מהבית סיפורים נוספים על ירושלים, לקרוא אותם יחד ולערוך תערוכה של "סיפורי ירושלים" בכיתה. כאן תמצאו עוד ספרים על ירושלים שחולקו בספריית פיג'מה.
כדאי לקרוא יחד את הסיפור ולשאול את ילדיכם מה דעתם – האם הסיפור קרה באמת? כיצד ידידות בין סנדלר לאמיר "הצילה" את ירושלים? תוכלו לבחור אדם מבוגר אהוב, בן משפחה או חבר, ולהציע לילדיכם לראיין אותו על ילדותו. את הסיפורים אפשר להקליט, לצייר או לכתוב, כדי לשמר אותם גם לדורות הבאים.
הסיפור מתרחש בירושלים של ראשית המאה שעברה. אילו מאפיינים של ירושלים אפשר לזהות באיורים? תוכלו לחפש תמונות של ירושלים מאותה תקופה ולהשוות לימינו: האם ירושלים נראית כך גם היום? מה נשמר ומה השתנה בה?
סבו של מספר הסיפור היה בעל מלאכה, סנדלר. אפשר לחקור יחד באילו מקצועות עסקו בני משפחה שלכם בדורות קודמים. האם אותו מקצוע מלווה את המשפחה מדור לדור? אפשר לשרטט אילן יוחסין של המשפחה ולצייר לצד שמות האנשים ציור שמסמל את המקצוע שעסקו בו.
בשמות משפחה רבים טמון מידע על תולדות המשפחה. האם שם המשפחה שלכם מרמז על משלח יד של אחד מאבות המשפחה או על המקום שממנו הגעתם לארץ ישראל? אולי על מאפיין אחר של בני המשפחה בעבר?
רשרוש המגפיים מזכיר לאמיר את העזרה שהושיט לו ידידו הסנדלר. נסו להיזכר באדם שעזר למישהו מבני משפחתכם. מה הזכיר לכם אותו? תוכלו לחשוב יחד על דרכים לשמח אותו.
בעלי מקצוע רבים שהיו פעם נעלמים מן העולם – חלבנים, שענים, נפחים, מדליקי פנסים ועוד. אילו עוד בעלי מקצוע כבר אי אפשר למצוא היום? תוכלו לדמיין יחד – אילו מקצועות שמוכרים לכם ייעלמו מן העולם בשנים הבאות? מה יתפוס את מקומם של בעלי המקצוע האלה?
קיבוץ גלויות: אפשר להזמין הורים או סבים לספר לכיתה את סיפור עלייתם או עליית בני משפחתם לישראל. אפשר להציע לתלמידים להביא לכיתה משהו שמייחד את המורשת המשפחתית, למשל חפץ, צילום, שיר או סיפור שהגיע מארץ אחרת ועובר מדור לדור בתוך המשפחה. אפשר לתלות בכיתה מפה של העולם ולציין בה את כל הארצות מהן הגיעו המשפחות בכיתה ולחברם בחוט לארץ ישראל.
יוצרים ספר קהילתי [בחיבור לנושא השנתי: "שומרים על האחדות, שומרים על הייחודיות"]: הסיפור של אמא של אליסיה אינו רק שלה, מאות אלפי משפחות עלו לישראל מארצות קרות: רוסיה, ארה"ב, מדינות באירופה ועוד. בעזרת תבנית מעוצבת תוכלו להכין ספר שמאגד בתוכו את סיפורי העלייה וזיכרונות ילדות של התלמידים והמשפחות. ניתן לחלק את הספר כמזכרת לכל משפחה. אל תשכחו להוסיף את הסיפור שלכם!
מתנה מהלב: אליסיה משקיעה מחשבה רבה במתנה מיוחדת ומתאימה לאמה. אפשר לשחק את המשחק גמדים ענקים בכיתה. כל ילד מגריל שם של ילד או ילדה מהכיתה ועליו להפתיע אותו בכל בוקר במשך שבוע במתנה קטנה. מומלץ למקד את הילדים בהפתעות אשר ירגשו או ידברו באופן מיוחד לכל ילד. בסוף השבוע על כל "גמד" לנחש מי היה ה"ענק" שלו במהלך השבוע.
מסיבת חורף: איפה אתם גרים בארץ? האם אצלכם יש סיכוי לשלג בחורף? האם נסעתם פעם לחרמון לראות שלג? אפשר לקיים בכיתה מסיבת חורף, לאסוף ולקרוא בצוותא סיפורים חורפיים, לקיים מרוץ שליחים עם מגפיים גדולות במיוחד, לבנות דגם של בית איגלו מממתק מרשמלו וקיסמי שיניים, ואף להתכבד בשוקו חם או בפופקורן שמזכיר פתיתי שלג.
קופסת געגועים סודית: התלמידים יכולים להכין קופסת געגועים אישית. מקשטים קופסת גפרורים ריקה במדבקות, וושי טייפ, טושים, ועוד. רושמים או מציירים על פתק קטן דבר או אדם אליו מתגעגעים ומכניסים את הפתק לקופסה. מפעם לפעם אפשר להחליף את הגעגוע, או להוסיף געגוע אחר. אפשר לשתף את הכיתה בגעגוע שבחרו – ואפשר גם לא…
בהשראת האיורים אפשר להציע לתלמידים לצייר מקום בטבע או מקום אחר בו הם היו רוצים להיות עכשיו.
שלג על עירי: נעמי שמר כתבה את השיר "פירות חמישה עשר" המחבר בין השלג של ארצות הקור לפירות של ארץ ישראל, המבטאים געגועים. אפשר לקרוא עוד על כתיבת השיר באתר הספרייה הלאומית.
חמשת החושים: תוכלו לקרוא את הסיפור יחד ולנסות לגלות עם ילדיכם איך חוש הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש עוזרים לאמא של אליסיה לשמר את זיכרון השלג אליו היא מתגעגעת. האם תוכלו למצוא יחד את כל חמשת החושים שמופיעים בסיפור?
כשהיינו ילדים…: אמא של אליסיה מתגעגעת לשלג. למה אתם מתגעגעים? אילו סיפורים מילדותכם מכירים ילדיכם? מה השתנה מאז הייתם ילדים, אילו חוויות דומות להיום? בעקבות הסיפור תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות ילדות ולהשוות חוויות.
סיפורי עליה: אפשר לחפש באטלס את המקום ממנו הגיעו בני המשפחה שלכם ולעקוב אחר המסע שלהם אל ארץ ישראל. אילו קשיים והצלחות חוו בני המשפחה שעלו? מה הם אוהבים בישראל ולמה הם מתגעגעים מהארץ הרחוקה? כדאי לחפש תמונות, חפצים או פרטי ביגוד ישנים ולחלוק עם ילדיכם סיפורי עלייה של משפחתכם.
זיכרון חושי: אמא של אליסיה אומרת שלשלג יש טעם וריח. תוכלו לעצום עיניים ולצאת יחד למסע;, להיזכר בריחות, טעמים, קולות ומראות של הבריכה או הים בחופשת הקיץ, של הגשם על שמשת החלון ביום חורף קר, של הבית בערב חג, ועוד. אפשר לבחור זיכרון משותף ולצייר אותו.
מתנה אישית – לא רק ביום הולדת: איך בוחרים מתנה מוצלחת? מנסים להבין מה השני אוהב ומה ישמח אותו! אפשר לחשוב על בן משפחה או חברים ולהכין להם מתנה מיוחדת ואישית שתפתיע אותם ותגרום להם לחייך.
קופסת זכרונות: אפשר לשוטט יחד בין חדרי הבית והחצר ולנסות לחשוב, מה תזכרו מהבית שלכם בעוד כמה שנים? למה תתגעגעו? אפשר להכין קופסת זיכרונות ולהכניס בה ריחות וטעמים של הבית – מתכון של מאכל משפחתי אהוב, נייר מבושם בריח הסבון, צילום של כל המשפחה ועוד זיכרונות שיהיה נעים לחזור אליהם בעתיד.
חוקרים את הרחובות שלנו: האם התלמידים יודעים את כתובת המגורים שלהם, האם הם מכירים את המשמעות של שם הרחוב בו הם גרים? אפשר להזמין את הילדים להכין לרחובות "תעודת זהות": האם הרחובות בשכונה קרויים על שם אנשים, פרחים, דמויות או תקופה בהיסטוריה? האם יש מכנה משותף לשמות הרחובות הקרובים? לאחר המחקר יוכלו הילדים להציג את הממצאים בכיתה.
מעורבות חברתית ויוזמות לשינוי: אפשר לחלק התלמידים לקבוצות, כל קבוצה תחשוב על משהו אותו ירצו לשנות, לדוגמה: הוספת פינת משחק בחצר, קישוט המסדרון, מאוורר לעמדת השומר, הרקדה בית ספרית פעם בחודש. אל מי צריך לפנות, איך מבקשים שינוי באסרטיביות אבל בנועם? התלמידים יכולים לנסח מכתבים לגורמים המתאימים, לקבוע פגישה פנים מול פנים ולהביא יחד לשינוי ממנו ייהנו כולם.
מפגש משפחות: תוכלו לערוך מפגש הורים ותלמידים בנושא "השכונה שלנו": אפשר להכין מפה גדולה של השכונה ולציין בה את שמות הרחובות, כולל ציור או צילום של בית הספר. כל הורה וילד יכינו מגזירי עיתונים קולאז' של הבית שלהם: כמה בני משפחה גרים בבית, האם יש גם חיית מחמד, מה בני הבית אוהבים לאכול או לעשות יחד. את הבתים המוכנים ידביק כל אחד ברחוב שלו בשכונה, על המפה. התוצאה תקשט את קירות הכיתה.
היכרות עם הסופרת ויצירותיה: הספר "רחוב ללא שם" הוא הספר ה- 70 של הסופרת עטורת הפרסים שלומית כהן אסיף! אפשר לבקש מהילדים לחפש ספרים נוספים פרי עטה, ולהכין יחד בכיתה "פינת הסופרת".. אפשר לבדוק אם יש אפשרות להזמין את שלומית כהן-אסיף למפגש עם התלמידים, הילדים בוודאי יתרגשו להכיר את האישה שמאחורי המילים.
קשה להסביר איך מגיעים ממקום למקום כשלא מציינים את שמות הרחובות. נסו לתאר במילים איך מגיעים מהבית לבית הספר, עם ציוני דרך וללא שמות הרחובות. אחר כך אפשר לצייר מפה של הדרך וללכת או לנסוע לפי המפה שהכנתם. האם התבלבלתם?
האם יש שם לרחוב בו אתם גרים? האם ילדיכם מכירים אותו? על שם מה או מי קרוי הרחוב? לפעמים מעניקים לרחובות שמות של פרחי הארץ, דמויות חשובות או אירועים בהיסטוריה. תוכלו לחקור יחד את מקור שם הרחוב שלכם והרחובות הסמוכים.
כולנו יכולים לחולל שינוי לטובה – אפילו בתוך הבית או בשכונה שלנו. אפשר לשוחח כמשפחה ולשתף את השכנים, האם משהו דורש שיפור או תיקון? תוכלו לערוך הצבעה, לבחור מה תרצו לתקן ולצאת למשימה.
כדאי לחפש באיורים את שלטי הרחובות. איך נראים שלטי הרחובות בשכונה שלכם? בשלטים רבים מופיע שם הרחוב בשלוש שפות. האם אתם יודעים לקרוא את כל השמות? תוכלו להכין שלטים לחדרי הבית ולעצב אותם כמו שלטי רחוב.
ואולי יש בעיות שאין ביכולתכם לתקן והייתם רוצים להעלות בפני ראש העיר שלכם? אתם יכולים לאתר את הכתובת לפניות הציבור ולשלוח דוא"ל עם הבקשה או ההצעה לתיקון. אולי גם אליכם יגיע ראש העיר!
כדאי לצאת לטיול בשכונה, להכיר את שמות הרחובות ומשמעויותיהם ולחפש בה דברים שונים: האם ברחובות יש פנסים, ספסלים, עצים יפים? האם ברחוב יש תחנת אוטובוס? איפה מעברי החציה? אתם יכולים לצייר יחד מפה של רחובות השכונה.
מה מאפיין כל אחד מהמלחים בסיפור? בוודאי שמתם לב שהמחברת בחרה לספר סיפור על עשרה מלחים )בנים(, אפשר להמציא יחד ספינה שלכם ובה גם בנות, איך תקראו לספינה? איך היא תיראה? אפשר לקשט לוח קיר בצורה של ספינה, אליו יוסיפו הילדים ציורים של מלחים )בנים ובנות( פרי דמיונם.
המציאו עם הילדים בגן מנגנון בו דבר משפיע על דבר. אפשר לבנות מסלול מקוביות דומינו וכאשר מפילים אחת נופלות כל הקוביות, כדור שקולעים למטרה ומפיל בובה אל מזרון, ואפשר לחשוב על מנגנונים אחרים מקוריים ומצחיקים.
אהוי!!! למה לא להכריז על יום-ים בגן? כל הילדים יתחפשו לפיראטיות ופיראטים, אפשר להכין מפת אוצר שבעקבותיה ינווטו הילדים בגן ובחצר, לשחק במשיכת חבל, להכין חכות עם מגנטים ולדוג דגים.
משחק ב"קפלות" מבהיר בצורה מוחשית את ההשפעה של פעולת היחיד על הכלל. אפשר לבנות עם הילדים מגדל גבוה, בשיתוף פעולה של כולם. הגננת יכולה לקחת על עצמה את תפקיד האחד שבגללו המגדל קורס: לנגוע נגיעה לא עדינה, להוציא קפלה אחת מתחתית המגדל או להוסיף קפלה אחת יותר מדי..
כדאי לשבת ולדפדף יחד בספר. אפשר לבקש מילדיכם לחפש באיורים את עשרת המלחים ולנסות לזהות כל אחד לפי התיאור. האם משהו באיורים הצחיק אתכם? תוכלו לבקש מילדיכם לספר את הסיפור במילים שלהם, על פי רצף התמונות.
אפשר לעצור את הקריאה בנקודה שבה המלח הדייג בוחר לקדוח חור בחדרו ולשאול את ילדיכם מה לדעתם יקרה בהמשך? תוכלו להציע לילדיכם לצייר תמונה של הספינה מתמלאת במים ובדגים.
בעמודים הראשונים של הספר מצוירים החובלים כשביניהם מחבר חבל, מה לדעתכם קושר את המלחים זה אל זה? מה מחבר ביניכם לבין בני משפחתכם? אפשר לספר לילדים על הביטוי "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה" ולחשוב על התרומה של כל מאיתנו אחד לרווחת הכלל.
על הספינה לכל אחד מהמלחים יש תפקיד וכולם תלויים בכולם. קחו גיליון נייר גדול וציירו יחד ציור משפחתי שבו כל אחד מבני המשפחה בוחר בצבע אחד בלבד. כדי ליצור תמונה צבעונית יש צורך בשיתוף פעולה של כל אחד מבני המשפחה, בצבע שלו ובתיאום בין כולם.
איזה מין סיפור נוצר כאשר משפחה כותבת אותו יחד, בהמשכים? כנראה סיפור מצחיק מאוד. התחילו לספר סיפור, הפסיקו אחרי שורה ותנו לשאר בני המשפחה להמשיך, כל אחד בתורו, ולהוסיף עוד כיוונים להתפתחות העלילה.
כל אחד מאיתנו יכול לתרום לצמיחת הבניין או לחורבנו. אתם מוזמנים להוציא קוביות, קפלות מעץ או מגנטים ולבנות יחד מגדל גבוה. אחרי שהמגדל עומד אפשר לנסות להוציא ממנו חלקים בלי שהוא ייפול.
כל דמות בסיפור מתגוררת בבית שונה; בבית אבן מוקף חומה, בבית בנוי באדמה, בבקתת עץ, במאורה. אפשר לתת לילדים לצייר את הבית שלהם בחומרים שונים. בצבעי מים גואש או פנדה. אפשר להניח בפניהם גם בדים, גזירי נייר מקלות ארטיק ומגוון חומרים שונים כדי לעצב מהם את הבית שלהם. איך החומר שבחרו מתאים לאופיו של הבית שלהם?
הרגע בו שלושת החברים משלימים ומחזיקים ידיים הוא הרגע בו הם מתאחדים כדי לעזור לשועל. נדיבות ועזרה לזולת הם דבק מחבר. ניתן ליזום פעילות התנדבותית משותפת של ילדי הגן שגם תחבר ביניהם, למשל קישוט של קיר חיצוני בגן לשמחת העוברים והשבים, הכנת עוגיות ומשלוח שלהן בקופסה יפה לבית אבות, או הכנת משחק יפה אותו אפשר לתרום למחלקת ילדים בבית חולים.
אילו ספרים נוספים העוסקים בנושאי חברות ומריבות מכירים הילדים? תוכלו לקבץ יחד ספרים בנושא ולרכז אותם בתוך סלסלה או על מדף בפינת הספר. אפשר גם לבקש מהילדים
וההורים להביא ספרים מהבית ולקרוא אותם יחד. ספרי ספריית פיג'מה מומלצים כוללים : "אגדת גשר", "בצד השני של העולם", "דב מצב-רוח טוב", "קרמר החתול יוצא אל היער"
ועוד.
איוריה של מאיה שלייפר ממקמים את הסיפור בנוף גלילי מוריק. אפשר לבקש מהילדים להביט באיורים ולאפיין את הבוסתן הגלילי, במה מראה הגליל שונה ממראה השכונה שלהם? (האם אתם גרים בגליל?) כעת אפשר להביא את הבוסתן אל הגן: פורשים יריעת נייר גדולה על אחד מקירות הגן, והילדים מציירים עליה עצים, צומח, שמיים כחולים והרבה ירוק.
הסיפור גדוש בחרוזים נפלאים אפשר להכין מהם משחק זיכרון. מכינים כרטיסיות עם תמונות של חרוזים מתוך הסיפור, כרטיסייה לכל מילה: בית/זית, ארמון/רימון, קוץ/בוץ (ויש עוד חרוזים רבים בסיפור) בכל פעם ילד מרים שתי כרטיסיות וצריך למצוא את התמונה והחרוז שלה.
האיורים המרהיבים מוסיפים רובד נוסף לסיפור, וכדאי לעיין בהם מקרוב. מה עושה השועל בכל עמוד? איך משתנות הבעות הפנים של הילדים לאורך העלילה? האם שמתם לב כיצד בריכת המים משתנה במהלך הסיפור? תוכלו לבחור קטע אהוב מתוך הספר ולצייר אותו כיד הדמיון הטובה עליכם.
אפשר לשחק במשחק תפקידים שבו אתם ההורים של אחד הילדים בסיפור: שעת ערב מגיעה, והילדים חוזרים הביתה מלאי התרגשות. תוכלו לשאול אותם מה עבר עליהם היום בבוסתן ולבקש שיתארו לכם את חוויותיהם במילים שלהם.
בדמיון הכול אפשרי: חרוב הופך לחרב, זית – לסלט טעים, ורימון חצוי נהיה כתר מלכותי! אפשר לשחק משחק: כל אחד בתורו בוחר חפץ ומדגים, בפנטומימה, מה ניתן לעשות בו. המשתתף השני מנסה ְ לנחש למה הפך החפץ, ויחד ממשיכים להעלות רעיונות לשימושים נוספים.
רבים ומשלימים: בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח על מריבות בין חברים ולשתף זה את זה במריבה ובפיוס שחוויתם. בסיפור, לאחר המריבה, כל אחד מהילדים משחק עם עצמו. אפשר לשוחח עם ילדיכם מתי נעים ונוח להיות לבד ומתי מהנה יותר לשחק עם חברים.
האם בקרבת ביתכם יש בוסתן, פרדס או יער? כדאי לטייל בהם יחד! כמו הילדים בסיפור, גם אתם יכולים לאסוף זיתים ולסחוט מהם שמן, לשחק בחרובים או להתחבא מאחורי עצים. אפשר לאסוף עלים בכל מיני צבעים, לחזור הביתה, לקחת דף חלק ולמעוך ביד את העלים. העלים יפרישו נוזל צבעוני, וכך תוכלו לצייר ציור בצבעי הטבע.
כדאי לערוך מפגש חגיגי להורים וילדים לרגל פתיחת התכנית. לאחר קריאה משותפת של הסיפור מזמינים כל צמד הורה-ילד לגזור תמונות מתוך עיתונים של דברים משמחים וליצור מהן "קולאז' מצב רוח טוב" של קהילת הגן.
מה עושה לילדי הגן מצב רוח טוב ומה משמח כל אחד מאיתנו? במפגש בוקר תוכלי להחזיק כדור בידיים ולשתף את הילדים במשהו שעושה לך מצב רוח טוב. גלגלי את הכדור לכיוון אחד הילדים, התופס מונה דבר שעושה לו מצב רוח טוב ומגלגל את הכדור הלאה לחבר או חברה. תוכלי לרשום את התשובות שהילדים נותנים ולתלות בגן – גם ההורים ישמחו לדעת מה אמרו ילדיהם!
אפשר להכריז על "יום מצב רוח טוב" בגן: מגיעים לגן מחופשים לחיות שבסיפור, ממלאים את ארגז התחפושות באביזרים מצחיקים. אפשר להכין עם הילדים "שטוזים" (שירי שטות בחרוזים) מצחיקים, לשיר שירים משמחים ולערוך מסיבת ריקודים. אפשר להכין יחד כריכים בצורת חיות ולערוך ארוחת עשר משמחת וחגיגית.
כך מכינים כריכים בצורת חיות: כריך חתול, כריכי פיל, גמל ועוד ולקינוח – לאכול עוגיות חיוכים.
כדאי לעיין יחד באיורים המשעשעים שציירה דניאלה דקל־לונדון ולעקוב אחר ההתרחשות בסיפור. מה החיות אוהבות לעשות יחד? האם מצאתם את שלוש הנמלים הבורחות? האם הצלחתם לזהות את החיות השונות המסתתרות בתוך דוב מצב־רוח טוב?
אתם יכולים להמחיז יחד את הסיפור. מי יהיה הדוב ואיך תתחפשו? ומי יציג את הדמויות האחרות? בסוף המחזה אפשר להכין יחד כריכים ולאכול אותם בארוחת חברים מיוחדת.
יש דרכים רבות לשפר את מצב הרוח: לשחק עם חברים, לשיר ולרקוד, לחבק. תוכלו לשוחח על הדברים הגורמים לכם לשמוח ולבחור משהו שעושה לכם טוב בלב – למשל לשיר ולרקוד יחד, לצאת לטיול בשכונה או לקרוא יחד ספרים אהובים!
הדוב בסיפור מַכּיר חברים חדשים, והחבורה נהנית מאוד לבלות יחד. בעקבות הסיפור תוכלו להזמין הביתה חבר חדש ולנסות לעשות יחד דברים חדשים. האם זכיתם לחברות חדשה? האם הבילוי רומם את מצב הרוח שלכם?
"מְשַׁעֲמֵם לִי וְאֵין לִי עִם מִי לְשַׂחֵק!" כמו הדוב, כל אחד מרגיש לעיתים עצוב או משועמם, ולא תמיד יש חברים בסביבה. אפשר להכין יחד "ערכת מצב־רוח טוב": מקשטים קופסת נעליים ומכניסים לתוכה הפתעות קטנות: מדבקות, צבעים, משחק קטן ועוד. את הקופסה שומרים בצד ומוציאים אותה בעת הצורך.
גם אתם וילדיכם יכולים להתחפש לדובים, לחיות אחרות, אפילו לבן משפחה. אפשר להכין סלסילת תחפושות ואביזרים (בדים, כובעים, משקפיים, חפצי בית). מתחפשים, מנסים לנחש מה התחפושת של האחר, ומרוממים את מצב הרוח!
לילה טוב פלאפון – אפשר להכין שק שינה קטן לפלאפון של אבא ואמא, בו הטלפון יישן בזמן שההורים והילדים נהנים מסיפור לילה טוב. קחו שקית בד קטנה, ותנו לילדים לעטר אותה במדבקות צבעוניות וטושים. הילדים וההורים ישכיבו את הפלאפון בשק השינה, יאמרו לו לילה טוב ויהיו פנויים לחלוטין לספרים והתכרבלות.
ילדים מספרים – מה עושים אצלכם בבית לפני השינה? האם יש טקס קבוע? היכן יושבים? עם מי? יש משפחות בהן נהוג לשיר שיר ערש מיוחד. אפשר לבקש מהילדים לשיר את שיר הערש שאתו הם נרדמים או לבקש מההורים להקליט בפלאפון את שיר הערש ולהשמיע אותו לכל ילדי הגן.
מה בשק? – ניתן להחביא חפץ בתוך שק ולקרוא יחד עם הילדים "שק קמח שק קמח, מי רוצה שק קמח?", בכל פעם ילד אחר יתנדב לקחת את השק ולנחש מה יש בתוכו; אפשר למשש מבחוץ או להכניס יד ולמשש, אפשר להריח ואפילו לשאול את הגננת שאלות שיעזרו בניחוש.
איורי הספר מתארים את חלל הבית מזוויות שונות; מלפנים, מלמעלה, מהצד, לפעמים חלק קטן מקרוב ולפעמים מבט על חדר שלם. אפשר לנסות יחד עם הילדים לראות את הגן מנקודות מבט שונות: לעמוד על הכיסאות ולהביט מטה, לשכב על הגב ולהביט מעלה, להתקרב ולהתרחק.
הספר "מי רוצה שק קמח" הוא הזדמנות לחגיגה וסיבה למסיבת פיג'מות גדולה ומשמחת שתחתום את השנה שהייתה עם ספריית פיג'מה. מזמינים את ההורים והילדים, מגיעים לבושים בפיג'מות, עם בובה מיוחדת שאיתה אוהבים לישון. קוראים יחד את הספרים שקבלנו השנה מספריית פיג'מה ושרים שירי ערש. אפשר להכין לוכד חלומות מחישוק וחוטי צמר או לתת לכל משפחה ספרון חלק בו יכתבו סיפור לילה טוב פרי דמיונם ויקשטו יחד.
באיורים של גלעד סופר הפסנתר משתנה לכריש, והמטרייה – לנשר. כדאי להתבונן יחד באיורים שבספר ולשים לב לחפצי הבית השונים ולמשחק בין מציאוּת ובין דמיון. תוכלו לבחור רהיט או חפץ בביתכם ולצייר מה הוא נהיה בדמיון שלכם.
אילו חדרים ורהיטים נמצאים בדרך למיטה, מהו המסלול אל חדר השינה של ילדיכם? גם אתם יכולים לעשות מזמן ההשכבה משחק ולבחור הליכה מצחיקה, ריקוד או תנועה אחרת – אפילו נשיאה על הגב. מעניין מי יקנה את "שק הקמח" שלכם?
יונתן נרתע מציור הפיל על השטיח. לעיתים בשעות החשֵׁכה חפצים נראים אחרת, אפשר לשאול את ילדיכם אם גם בבית שלכם יש רהיט או חפץ שמשנה את מראהו בלילה. תוכלו לשוחח על פחדים ועל דרכים להתגבר עליהם.
איך ילדיכם מתכוננים לשינה? האם יש לכם טקס, נשיקה וחיבוק, תפילה או שיר שמלווים אתכם במעבר בין יום ללילה? האם אתם קוראים יחד סיפור לפני השינה? בעקבות הספר תוכלו להמציא טקס חדש לפרֵדה מהיום.
תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות מילדותכם: האם ישנתם בחדר עם אחים? מי הִשכיב אתכם לישון? האם סיפרו לכם סיפורים או שרו שירים לפני השינה? האם ישנתם עם בובה או עם דובי? אולי יש לכם סיפור מצחיק מהעבר הנוגע לשעת ההשכבה?
בבית של יונתן קוראים לנשיאה על הגב "שק קמח"; בבתים אחרים קוראים לזה 'אַבּוּיוֹיוֹ'. האם יש למשפחה שלכם מילים מיוחדות למשחקי ילדוּת? האם בארץ המוֹצָא שלכם יש משחקי ילדוּת מיוחדים? זוֹ הזדמנות מצוינת להכיר לילדים את אותם משחקים.
אפשר להתבונן בחתולים ברחוב. איך הם הולכים? אילו קולות הם משמיעים? מה הם אוכלים? האם אלה חתולי רחוב או חתולי בית? תוכלו להציב קרטון ריק בחצר. אולי יבוא חתול לישון בו?
החיים מזמנים לילדים מעברים רבים – למיטה של גדולים, לחדר שינה חדש, לגן אחר. אנו מקווים שהשמחה בחברוּת הנרקמת בין מאיה לקישתא תלווה את ילדיכם במעברים שלהם.
האם אתם נוסעים יחד לגן או צועדים? מה אתם * רואים בדרך? את מי או את מה אתם פוגשים? תוכלו לשים לב לפרחים, לעצים, לבניינים ואפילו לאתר בעלי חיים גדולים וקטנים
אוסף רעיונות למשחקים בדרכים:
ההורה מזמזם שיר והילדים מנסים לזהות אותו ולשיר יחד אתו.
אפשר להחליט מה נחפש בדרך? (מכונית בצבע מסוים, חתול, ציפור, או ניידת משטרה).
אתם מוזמנים לדהור לדלג או לקפוץ בדרך עד שער הגן.
אפשר לבחור כלי תחבורה (מטוס, טרקטור, אופנוע), ההורה ירכיב את הילד על כתפיו וביחד יגיעו אל הגן באותו כלי תחבורה דמיוני.
תוכלו לערוך משחק זכרון להכרת הדרך: מה נראה עוד מעט? חנות, בנין גבוה, עץ ועוד.
אפשר לאסוף דברים בדרך – אבנים או עלים בצורות שונות.
נחשו מי אני: תוכלי להכין קלפים עם דמויות החיות שבסיפור ולשחק משחק ניחושים: כל ילד בתורו מרים קלף ועושה קולות ותנועות שמאפיינים את אותה החיה, והחברים מנסים לנחש מי החיה.
כיצד הילדים עוברים מפעילות לפעילות? איך את מזמינה את הילדים לצאת לחצר או להתאסף במפגש? בעקבות הסיפור תוכלי להזמין את הילדים לנוע כמו הדמויות בסיפור: לדהור אל החצר, לקפוץ אל שולחנות האוכל, לעוף אל פינת הספר.
אפשר לשוחח עם הילדים על הדרך שלהם למעון: האם הם נוסעים ברכב או צועדים ברגל? מה רואים בדרך? את מי או את מה הם פוגשים? תוכלי להכין עם הילדים שקיק קטן אותו יקשטו, הזמיני את ההורים להכניס אל השקיק דברים שמצאו עם הילדים בדרך, למשל: עלים, אבנים קטנות, איצטרובל, שבלול ולשתף במציאות את החברים.
דובשן ואמא עושים כל מיני דברים יחד. בעזרתך, ילדי הגן יוכלו להכין ספרונים אישיים בסגנון "אמא ואני", ולצייר את כל הדברים שהם אוהבים לעשות עם אמא (ואבא!). הספרונים יהיו מתנה יפה להורים לרגל יום המשפחה (ל' בשבט).
כיבוד הורים: זו הזדמנות יפה ללמד את הילדים את הדיבר החמישי ולקשר אותו עם חייהם. אפשר להתחיל בדיון בעקבות הסיפור על ההתחשבות של דובשני באמא, ובהמשך להרחיב את השיחה לעיסוק בכיבוד והתחשבות בהורים, באחרים, בחברים, ובכלל בזולת. תוכלי גם להסב את תשומת לבם של הילדים למילים "כבוד" ו"כיבוד", ולשוחח על הדרכים השונות בהן אנחנו מכבדים אחרים.
אפשר להסב את תשומת לבם של הילדים לדרכים בהן דובשן "עוזר לאמא" בסיפור. מתי הוא עוזר לה בעבודות שלה, מתי הוא עוזר מיוזמתו? דרך האיורים בספר אפשר גם לראות אלו ניסיונות מוצלחים יותר, ואלו פחות! תוכלו להציע לילדי הגן לקחת דוגמה מדובשן ולהפתיע את אמא ואבא בעזרה יזומה, למשל בסידור הצעצועים שלהם בלי שמבקשים, בשמירה על שקט כשההורים נחים, במשחק עם התינוק כדי שאמא תוכל להכין ארוחת ערב… כל ילד וההפתעה שלו! עבור הילדים זוהי הזדמנות להרגיש כי זקוקים להם, והם בעלי מסוגלות ויכולת לסייע. עבור ההורים זו שמחה וגאווה!
בסיפור יש מספר התייחסויות לזמן, למשל "היא דיברה שעות בטלפון", "עוד רגע, דובשני", וגם "אני מבטיחה לך, תן לי דקה." עד כמה ילדי הגן מבינים את המשמעות של מושגים אלה? לרוב הילדים הצעירים עדיין אין תפיסת זמן במובן של דקות ושעות. זו הזדמנות להקשיב לדיבור שלנו כגננות, וגם להמציא דרכים נוספות לעזור לילדים למדוד זמן. (למשל, "כשנגמור לסדר את השולחנות תוכלו לצאת לחצר", או "אחרי שנשקרא יחד שני ספרים, נאכל ארוחת עשר".)
הכנת שעון חול: הילדים יכולים להכין ולקשט שעוני חול משני בקבובי פלסטיק, חול ומשפך. ( כאן
תמצאו הוראות פשוטות להכנת שעוני חול עם ילדי הגן.) כשהשעון מוכן, מדדו בעזרת שעון כמה דקות לוקח לחול להישפך מבקבוק אחד לשני וחשבו יחד אלו פעולות אפשר לעשות בזמן הקצוב הזה. זו יכולה להיות פעילות מהנה להורים וילדים, בסדנא לקראת יום המשפחה (עם קישור לספר החודש, כמובן!).
סבלנות: על דובשן להיות סבלני ולהעסיק את עצמו בזמן שאמא מסיימת את המטלות שלה. גם הספר האחרון של ספריית פיג'מה, "סבלנותו של הלל", התייחס לסבלנות. זו הזדמנות לשוחח עם הילדים: מהי סבלנות? מתי אנו מתבקשים להיות סבלניים, לחכות, להתאפק, לדחות את הרצונות שלנו לטובת אחרים וכד'? מתי קשה לנו להיות סבלניים, וכיצד נוכל להשתפר? מומלץ להבליט את הניסיונות של הילדים הצעירים ולהמציא משחקים שמעודדים ומטפחים סבלנות.
דובשן ואמא עושים כל מיני דברים יחד. תוכלו לעבור עם ילדיכם על האיורים שבספר ולספר בעזרתם את הסיפור במילים שלכם. תוכלו להזמין את ילדיכם לספר את הסיפור מנקודת המבט של דובשן הקטן, ואילו אתם תספרו מה עובר על אמא דובה. בסוף, יהיה נחמד להזמין את ילדיכם לבחור פעילות משותפת אחת המתוארת בספר, ולעשות אותה( או פעילות דומה) איתכם.
דובשן עוזר לאמא בעבודות גינון ובמטבח. גם ילדיכם יכולים לכבד אתכם ולעזור בבית. למשל: להוציא מן המקרר את המצרכים לארוחת הערב, למיין גרביים, או לנקות משטחים במטלית לחה וסבון…. עבור הילדים זוהי הזדמנות להרגיש שזקוקים להם ושהם מסוגלים ויכולים לסייע.
כמו דובשן, הרבה ילדים אוהבים להכין "הפתעה" להורים ולהפגין את עצמאותם: להתלבש לבד, להתרחץ לבד, לאסוף ולסדר את המשחקים. וכפי שנהגה אמא של דובשן, גם אתם ההורים מוזמנים להתפעל מהרצון הטוב של ילדיכם, לעודד אותם – ולהכין עבורם הפתעה קטנה משלכם!
שעון סבלנות: ילדים עשויים להיות סבלניים יותר כשהם יודעים מתי "זמן הסבלנות" שלהם יסתיים. אפשר להעזר בשעון מעורר או בשעון חול שיסמנו לילד מתי ה"זמן" מסתיים. ואפשר לתכנן מה תעשו יחד כאשר הוא יסתיים.
ילדים צעירים רבים מתקשים להעלות רעיונות מה לעשות לבד. לקראת מצבים כאלה אפשר להכין אלבום "אני יכולה – אני יכול – בעצמי" שיהיה בו אוסף של דפים המתארים פעילות עצמאית אפשרית (אפשר להיעזר בשומרני דפים). כל דף יכיל פעילות אפשרית, שתוצג בציור, בתמונה וכו'. הפעילות בכל דף תתואר גם במילים: "אני יכולה לצבוע", "אני יכול לגזור", "אני יכולה להשקות עציצים", ועוד. עיון באלבום יסייע לילדים בבחירת הפעילות, ולאחריה נוכל לומר להם כמו אמא דובה: "אוי ילדוני שלי, אתה כל כך מוכשר"!
ג'ק קנט כתב ואייר את הסיפור "דרקון אין דבר כזה". אם תשימו לב לפרטים, תראו שקורה משהו מוזר בספר זה: לא תמיד האיורים מתאימים למילות הסיפור. בטרם הקראת הסיפור בפני הילדים, מומלץ לחלק את עותקי הספר האישיים ולבקש מהילדים לספר מה רואים בתמונות ובמה לדעתם עוסק הספר.
בקריאת הסיפור ניתן לעצור כל פעם בה מופיעות המילים: "אין דבר כזה" ולהציע לילדים לבדוק אם "אין דבר כזה" גם באיורים. אפשר לשוחח עם הילדים: מה מתאר נכון יותר את המציאות? מילות הסיפור או האיורים.
תמונות הסיפור לא רק סותרות את עלילת הסיפור המתוארת במילים, הן גם מרחיבות אותה. תוכלי להזמין את הילדים לעיין באיורים ולציין מה רואים. אפשר לשאול אותם: איזו רגשות מביעות פניהם של הדמויות השונות? מה הדרקון עושה בכל עמוד, ולמה לדעתם גודלו משתנה לאורך הסיפור?
בילי רואה דבר שהוריו אינם רואים. האם אפשר לראות משהו שאף אחד אחר אינו רואה? איך מרגישים כשהאחר אינו מצליח (או אינו מוכן) לראות את מה שאנחנו רואים? תוכלי להציג לילדים תמונות של אשליות אופטיות ולבקש מהם לספר מה רואים. שתי דוגמאות מפורסמות לתמונות "מבלבלות" הן האישה הזקנה והעלמה , והתמונה של כוס יין ושני פרצופים . כשמביטים בתמונות, האם כולם רואים את אותו הדבר?
זו הזדמנות לשוחח עם ילדי הגן על הרגשות של הדמויות בסיפור. תוכלו לחשוב יחד: למה אמא לא התייחסה ברצינות לדבריו של בילי? איך לדעתכם הרגיש בילי כאשר אמא לא האמינה לו? יהיה מעניין לשאול את הילדים אם לדעתם בילי היה יכול למצוא דרך אחרת לספר לאמא על הדרקון. אפשר להרחיב את השיחה למציאות המוכרת לילדיכם: האם קרה מקרה בגן או בבית, שלא האמינו להם? מומלץ לרשום את דברי הילדים ולפרסם אותם בלוח ההורים בגן.
הסיפור מזמן שיחה עם ילדי הגן אודות התמודדות עם תסכול. לא פעם ילדים צעירים חשים שמבוגרים אינם לוקחים אותם ברצינות, ואינם מסוגלים להבין את עולמם הפנימי. זו הזדמנות יפה לפתח שפה רגשית בקרב הילדים וללמד אותם להמליל רגשות במשפטים קצרים (למשל, "הייתי מתוסכלת שלא האמנת לי", או "כעסתי מאד שלא הקשבת לי").
איך ניתן להתמודד עם יצורים מפחידים? באגדות רבות מסופר על גיבורים שנלחמו בדרקונים או חיות מפחידות והתגברו עליהם. האם אתם מכירים סיפורים נוספים על אודות התגברות על פחדים ודאגות? בעקבות הספר אפשר לספר אותם לילדיכם, וגם לבקש מהילדים להביא לגן ספרים דומים שברשותם בספרייה הביתית.
ג'ק קנט כתב ואייר את הסיפור. אם תשימו לב, תראו שלא תמיד האיורים מתאימים למילות הסיפור. בקריאת המילים "אין דבר כזה", הציעו לילדיכם לבדוק אם "אין דבר כזה" גם באיורים. אפשר לשוחח עם הילדים: מה מתאר נכון יותר את המציאות? מילות הסיפור או האיורים?
בילי רואה דבר שהוריו אינם רואים. האם אפשר לראות משהו שאף אחד אחר אינו רואה? אפשר לשחק "מה מסתתר בקשקוש": כל אחד בתורו מצייר ציור מופשט, ועל המשתתף האחר לזהות בתוכו דמות או עצם מוכרים, להוסיף פרטים חסרים ולצבוע אותו בצבע.
זו הזדמנות לשוחח עם ילדיכם על הרגשות של הדמויות בסיפור. תוכלו לחשוב יחד: למה אמא לא התייחסה ברצינות לדבריו של בילי? איך לדעתכם הרגיש בילי כאשר אמא לא האמינה לו? אפשר להרחיב את השיחה למציאות המוכרת לילדיכם: האם קרה מקרה שלא האמינו להם?
איך אפשר להתמודד עם דרקונים מפחידים? באגדות רבות מסופר על גיבורים שנלחמו בדרקונים והתגברו עליהם. האם אתם מכירים סיפורים נוספים על אודות דרקונים? בעקבות הספר אפשר לספר אותם לילדיכם.
דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ – האם יסיחנה מדעתו או ישוחח עליה? איך אתם נוטים להתמודד עם דבר שמדאיג אתכם? זו הזדמנות לספר לילדיכם על מקרה שדאגתם כשהייתם ילדים, ולשתף אותם בדרכים שעזרו לכם להתגבר.
הסבו את תשומת לבם של הילדים לאיורים המיוחדים של הספר. לאמא וליוסי יש מלווים שונים. איזו חיה מלווה את יוסי בכל פעם שהוא יוצא לדרך? אילו חפצים מלווים את אמא כשהיא מחכה בבית? האם לדעתכם יש משמעות ל"מלווים" השונים? אפשר לנהל שיחה עם הילדים: איזו חיה או חפץ הם היו רוצים שילוו אותם? אפשר לצייר את החיות השונות ולהקדיש לוח קיר למלווים.
אמנית הנייר ליאת יניב הוסיפה לשיר-סיפור איורים עשויים מלאכת מחשבת של הדבקת פיסות נייר צבעוניות. גם ילדים צעירים יכולים להכין תמונה בהדבקה של פיסות נייר. הם יוכלו לקרוע או לגזור פיסות של נייר עיתון, ולהכין מהן קולאז' צבעוני.
יוסי מצא מפוחית וניגן לאמא. תוכלו להכין מפוחית בעזרת מסרק ונייר פרגמנט (נייר אפייה): חתכו נייר אפייה ברוחב כפול מרוחב המסרק, עטפו בו את המסרק ונשפו. אפשר להקים תזמורת מפוחיות שתלווה את הקבוצה בשירה במפגשים.
כדאי להסב את תשומת לבם של הילדים לפזמון החוזר: "אוי לי, ילד שלי מוצלח". האם אמא מתכוונת לזה? האם היא מאמינה לאורך כל הסיפור שיוסי באמת "מוצלח"? (התמונות בספר של הבעות הפנים של אמא נותנות רמז לפירוש אחד של הסיפור.) שיחה פתוחה בנושא מזמינה פירושים שונים של הסיפור, ומקדמת הבנה של הפתגם "הוי דן כל האדם לכף זכות".
במה ילדי הגן מוצלחים? זו הזדמנות לנהל שיחה אודות המשמעויות השונות למושג "הצלחה", ולהבליט את הטוב בכל אחד. אפשר לבקש מההורים לכתוב במה ילדיהם מוצלחים במיוחד ולקשט את קירות הגן בפתקים.
המאיירת ליאת יניב הוסיפה תמונה כפולה אחרי סוף הסיפור, בה יוסי ואמא מטיילים יחד כאשר אמא מחזיקה ביד סל קניות. אפשר לבקש מהילדים לספר מה לדעתם מייצגת התמונה ולבקש מהם להמשיך את הסיפור.
שימו לאיורים המיוחדים של הספר. לאמא וליוסי יש מלווים שונים. איזו חיה מלווה את יוסי בכל פעם שהוא יוצא לדרך? אילו חפצים מלווים את אמא כשהיא מחכה בבית? האם לדעתכם יש משמעות ל"מלווים" השונים?
אמנית הנייר ליאת יניב הוסיפה לשיר-סיפור איורים עשויים מלאכת מחשבת של הדבקת פיסות נייר צבעוניות. גם ילדים צעירים יכולים להכין תמונה בהדבקה של פיסות נייר. תוכלו לקרוע או לגזור פיסות של נייר עיתון, ולהכין מהן קולאז' צבעוני.
יוסי מצא מפוחית וניגן לאמא. תוכלו להכין מפוחית בעזרת מסרק ונייר פרגמנט (נייר אפייה): חתכו נייר אפייה ברוחב כפול מרוחב המסרק, עטפו בו את המסרק ונשפו. אפשר להקים תזמורת מסרקים.
במה הילד שלכם מוצלח? נחמד ליצור מדליה של "ילד שלי מוצלח" או "ילדה שלי מוצלחת", לכתוב או לצייר בה דבר שהילד עשה בהצלחה. אפשר גם להכין "פתק נחת" על המעשים המוצלחים שהילד עשה במשך השבוע, ולהקריא אותו בארוחת ליל שבת.
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּוֹ": תוכלו לגלות הרבה על ילדיכם אם תעקבו אחר "הצעדים המיוחדים" שלהם. אפשר להצטרף אליהם בכל מיני פעילויות משעשעות שהם עושים "על פי דרכם"; למשל חוקי משחק שונים, ריקוד שהם המציאו ושירי שטות מצחיקים שהם חיברו.
"סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה" יכול ללמד אותנו: קודם לחשוב ולתכנן ורק אחר כך לעשות. מי שיודע לאן הוא רוצה להגיע, יהיה נתון לפחות הפרעות בדרך. האם אפשר להיענות לכל הצעה שאנו מקבלים? ואיך נדע לבחור את העצה שתהיה טובה עבורנו?
לאיורים של המאייר אבי כץ טעם של מקום אחר וזמן אחר, כראוי לעלילת הסיפור. בטרם קריאת הסיפור, כדאי לאפשר לילדים לדפדף בעותקים של הספר. מה ניתן להבין מהעלילה וההקשר, מהתבוננות בלבד בציורים? הילדים בוודאי גם ישימו לב שבכל עמוד כפולה מופיעים בעל חיים מכל הסוגים. הציעי לילדים לחפש את החיות בכל עמוד. לאחר הקריאה אפשר לשאול אותם, מה לדעתם חושבות החיות על הנעשה?
עלילת הסיפור פשוטה ומתאימה מאד להמחשה. מומלץ להכין תחפושות של הדמויות בסיפור: סבא, סבתה, נכד, השכנים… וכמובן החמור! תוכלו להזמין את הילדים להמחיז את העלילה, כולל סחיבה על הגב בצורה של "שק קמח". אל תשכחו להעניק הזדמנויות רבות להמחזה, כדי שכולם יזכו לצחוקים ואף אחד לא יישאר החמור….
חג פורים הבא אלינו לטובה הוא הזדמנות מופלאה להתייחס בגן להומור ולאבסורד. האם יש ספרים נוספים בספריית הגן, בהם מסרים חשובים מועברים לקוראים בדרך משעשעת? תוכלו להעמיד תערוכה של ספרים מצחיקים, ספרי בדיחות וכד', וגם לבקש מהילדים להעשיר את התערוכה עם ספרים מהבית.
כל אחד נעזר מדי פעם בהומור כדי להתמודד עם מצבים קשים, וחוש הומור הוא חלק אינטגרלי מ"ארגז הכלים" של כל מחנכת לגיל הרך! (איך לא?) בעקבות הסיפור, את מוזמנת לחשוב על הדרכים השונות בהן את מעבירה מסרים חינוכיים לילדי הגן. האם גם את נעזרת בהומור? מתי, ובאיזו מצבים? האם יש ילדים בקבוצה שעבורם התייחסות הומוריסטית מועילה יותר מנזיפה או הסברים?
ה"הומור היהודי" המפורסם הוא חלק מהמורשת המשותפת שלנו. אלה בדיחות שמספרים יהודים ליהודים, ועל מה? על דברים שקרו ליהודים כמובן! אמנם, לא פעם מספרות הבדיחות על קשיים, אך עושות זאת מתוך חמלה והזדהות עם מה שאנשים עוברים בחייהם. הרשלה, ג'וחא וחכמי חלם מלווים את העם היהודי. תוכלו לספר לילדי הגן אודות הדמויות הללו. כאן
תמצאו בדיחות וסיפורי חלם מאת ח"נ ביאליק.
במקום לרכב על החמור, סבא ונכד מרכיבים את החמור על הכתפיים! בעקבות הסיפור, תוכלו להניח בקופסה חפצים שונים שהילדים מכירים. כל אחד בתורו לוקח חפץ ומשתמש בו באופן הפוך מן השימוש המקורי שלו.
כאשר חמור מכיר את הדרך, הוא לא סוטה ממנה. כך הוא מוביל את הרוכב בצורה הבטוחה ביותר. תוכלי לבקש מהילדים להסתכל בהבעת פניו של החמור שלנו. מה לדעתם הוא מרגיש כלפי כל העצות שהוא מקבל?
כל מי שעובר בדרך נותן לסבא ולנכד עצות והם מתבלבלים מאד. אך בסוף היום אומר סבא: "לא נוכל להשביע את רצון כל וכל". זו הזדמנות יפה לשוחח עם ילדי הגן: מי מכיר אותנו וכדאי לשמוע לעצתו? דעתו של מי אמורה להשפיע עלינו פחות, ומי יותר? מה עלינו לעשות אם חבר מציע לנו לעשות משהו שלא נראה לנו נכון?
בשיר-סיפור "סבא נכד וחמור" עיבד סופר הילדים הידוע אוריאל אופק מעשייה שמופיעה במסורת של עמים רבים מסביב לעולם. הסיפור מופיע באוסף משלי אזופוס, בסיפורי ג'וחא, במקומות רחוקים כגון קמבודיה ופורטוגל, ואפילו בשיר ברוסית מאת סמואל מרשק שהולחן והפך לשיר ידוע מאד ברוסיה!
האם יש ילדים ממוצא רוסי בגן שלך? אם כן, אולי אחד ההורים או הסבים מכיר את השיר ברוסית ויסכים לבוא לגן ולשיר אותו בפני הילדים!
Восточная сказка
Мельник на ослике ехал верхом.
Мальчик за мельником плелся пешком.
— Глянь-ка, — толкует досужий народ,
Дедушка едет, а мальчик идет!
Где это видано? Где это слыхано?
Дедушка едет, а мальчик идет!
Дедушка быстро слезает с седла.
Внука сажает верхом на осла.
— Ишь ты! — вдогонку кричит пешеход.
— Маленький едет, а старый идет!
Где это видано? Где это слыхано?
Маленький едет, а старый идет!
Мельник и мальчик садятся вдвоем
Оба на ослике едут верхом.
— Фу ты! — смеется другой пешеход.
— Деда и внука скотина везет!
Где это видано? Где это слыхано?
Деда и внука скотина везет'
Дедушка с внуком плетутся пешком,
Ослик на дедушке едет верхом.
— Тьфу ты! — хохочет народ у ворот.
— Старый осел молодого везет!
Где это видано? Где это слыхано?
Старый осел Молодого везет!
"ההומור היהודי" המפורסם הוא הומור עצמי. אלה בדיחות שיהודים מספרים ליהודים, ועל מה? על דברים שקרו ליהודים, כמובן! אמנם, לא פעם הבדיחות מספרות על קשיים, אך זאת מתוך חמלה והזדהות עם מה שאנשים עוברים בחייהם. הרש'לה, ג'וחא וחכמי חלם מלווים את העם היהודי ומעלים חיוך על השפתיים גם בימים קשים.
יש לכם בדיחה לספר לנו? שלחו אלינו את הבדיחות שלכם!
הילדים יוכלו לצייר או לצלם מהספר את הסבא, את הנכד ואת החמור ולהדביק אותם על גבי כרטיסי מגנט קטנים. שלושתם מוזמנים ל"טיול" קטן על המקרר או על הדלת, פעם זה דוהר, ופעם זה סוחב.
במקום לרכוב על החמור, הסבא והנכד מרכיבים את החמור על הכתפיים! בחרו חפץ והשתמשו בו בדרך שונה מן השימוש המקורי שלו. הניחו בְּקופסה חפצים שהילדים מכירים. כל אחד מהמשתתפים ייקח חפץ וישתמש בו באופן שונה מן השימוש המקורי שלו.
"סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה" הוא ביטוי מתוך הפיוט "לְכָה דוֹדִי" שכתב רבי שלמה אֶלְקַבֵּץ בצפת לפני כ-400 שנה. בפיוט מסופר שהאל ברא את העולם בשישה ימים מתוך מחשבה שהשבת תגיע בסוף השבוע ותהיה פִּסגת הבריאה.
הביטוי "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה" יכול ללמד אותנו כמה דברים: קודם לחשוב ולתכנן ורק אחר כך לעשות; מי שיודע לאן הוא רוצה להגיע, יהיה נתון לפחות הפרעות בדרך; אם אפשר להיענות לכל הצעה שאנו מקבלים; איך נדע לבחור את העצה שתהיה טובה עבורנו.
כאשר החמור מכיר את הדרך, הוא לא סוטה ממנה. כך הוא מוביל את הרוכב בצורה הבטוחה ביותר. הסתכלו בהבעת פניו של החמור שלנו. מה לדעתכם הוא מרגיש למשמע כל העצות שהוא מקבל?
כל מי שעובר בדרך נותן לסבא ולנכד עצות, והשניים מתבלבלים מאוד, אך בסוף היום אומר סבא: "לא נוכל להשביע את רצון כול וכול." אפשר לשוחח עם הילדים ולדון בשאלות הבאות: מי מכיר אותנו וכדאי לשמוע בעצתו? דעתו של מי אמורה להשפיע עלינו פחות? מתי עלינו "לעמוד על שלנו" ולא להיגרר בעקבות עצות של חברים?
לפעמים נדמה שמה שאחרים אומרים חשוב יותר מהדעה שלנו. מעניין לשוחח עם ילדיכם ולשמוע אם קרה להם מקרה שבו גיבשו דעה בעצמם, ולכן לא נגררו אחרי התנהגות שלא נראתה נכונה בעיניהם.
מן ההתחלה ועד הסוף: תוכלו לתכנן את המסלול של סבא, של הנכד ושל החמור בעזרת משחק הרכבה. תכננו יחד את המסלול, מִשלב המחשבה ועד סופה של העבודה, והובילו את הדמויות בדרך אל שער העיר וחזרה הביתה.
הספר מחולק לקראת סוף השנה בגן ומזמן שיחה עם הילדים על פרידה, על מעברים ועל התחלות חדשות. תוכלו להיזכר יחד בנקודות ציון וחוויות משותפות בגן לאורך השנה ובחברויות שנוצרו, ולשוחח על הדברים שהילדים אוהבים לעשות יחד. הילדים יכולים להכין ציור או מכתב ולמסור אותו כמזכרת לחבר, לחברה, או לצוות הגן. אפשר להציג את הציורים על לוח בגן, או לערוך טקס העברת מזכרות ומכתבי חברות בקרב הילדים.
החברות בין אמי ולואי מקורה ביחסי שכנות ובתחומי עניין משותפים, והמעבר של אמי מציב לה אתגר גדול. האם לילדי הגן חברים או בני משפחה שגרים רחוק? בעקבות הסיפור אפשר להציע לילדים לצייר מכתב, להתקשר בטלפון או דרך האינטרנט, או ליצור קשר עם מישהו שהם מתגעגעים אליו.
אפשר להדגים לילדים תוך משחק את הפתגם "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם": מעמידים את הילדים בזוגות זה מול זה. המשתתף הראשון עושה פרצופים ותנועות. המשתתף השני מחקה את התנועות ומנסה להידמות לו כמי ראי. אחר כך מחליפים תפקידים. תוכלי להיעזר בשיר של דתיה בן דור מ"פרפר נחמד" – "בדיוק אותו דבר".
תוכלו להתבונן יחד בגלובוס או באטלס, ולהצביע על ארצות רחוקות. אפשר גם להסביר לילדיכם על הפרשי שעות, על דרכי תחבורה בין יבשות ועוד. האם מישהי בקרב חברות הצוות, הילדים או הוריהם הגיעו לישראל מארץ רחוקה או ביקרו "בצד השני של העולם"? אפשר להצביע על המקומות בגלובוס או באטלס, לשתף בחוויות, להביא לגן תמונות וכד'.
החברות בין אמי ולואי מקורה ביחסי שכנות ובתחומי עניין משותפים, והמעבר של אמי מציב לה אתגר גדול. אפשר לשוחח עם ילדיכם: איך אתם שומרים על קשר עם חברים או עם בני משפחה שגרים רחוק? בעקבות הסיפור ילדיכם יכולים לצייר מכתב, להתקשר בטלפון או דרך האינטרנט, או ליצור קשר עם מישהו שהם מתגעגעים אליו.
אמי ולואי לא רק מתגעגעים, הם גם נזכרים בדברים שעשו יחד. אפשר לשוחח עם הילדים על דרכים שעוזרים לנו לשמר זיכרונות. אם יש לכם תמונות, מכתבים או חפצים שמזכירים לכם חברים או חוויות משותפות מהעבר, תוכלו לשתף אותם עם ילדיכם.
הספר מחולק לקראת סוף השנה בגן. אפשר לדבר עם ילדיכם על פרידה, על מעברים ועל התחלות חדשות. אפשר לשוחח על החברים בגן, ועל הדברים שילדיכם אוהבים לעשות איתם. ילדיכם יכולים להכין ציור או מכתב ולמסור אותו כמזכרת לחבר, לחברה, או לצוות הגן.
האם ביקרתם בארץ רחוקה, "בצד השני של העולם"? האם גם לכם יש חברים שגרים בארץ רחוקה? תוכלו להתבונן יחד בגלובוס או באטלס, ולהצביע על הארצות הרחוקות. אפשר גם להסביר לילדיכם על הפרשי שעות, על דרכי תחבורה בין יבשות ועוד.
תוכלי לשוחח עם קבוצות קטנות של ילדים: מי החברים של עליזה הברווזה ומה הם אוהבים לעשות יחד? מי החברים שלנו ומה אנחנו אוהבים לעשות? הסיפור יכול לזמן עיסוק בגן בחברות ובנתינה.
בעקבות הסיפור אפשר לבקש מהילדים וההורים לבחור משימה אחת חדשה בבית, אותה ילמדו לעשות לבד. הילדים יכולים להכין עם הוריהם תיאור מצויר של המשימה אותו למדו, ולהציג את התיאורים בתערוכה בגן.
כדאי לדפדף יחד בספר ולבקש מילדיכם לספר את עלילת הסיפור במילים שלהם לפי רצף האיורים. אפשר גם לבחור בובות שייצגו את הדמויות של עליזה וחבריה, ולהמחיז יחד את הסיפור.
לפעמים ילדים צעירים בשלים לבצע משימות בעצמם, אך אינם עושים אותן כי התרגלו לקבל עזרה. אפשר לחשוב יחד על דברים שאתם נוטים לעשות עבורם, ולבחור משימה אחת שהם כבר מסוגלים לעשות בעצמם. כדאי לחזק את ההרגשה הטובה בעקבות ביטוי העצמאות!
מי החברים של עליזה הברווזה? מי החברים של ילדיכם? ומי החברים שלכם? אפשר להיזכר בדברים שעליזה וחבריה אוהבים לעשות יחד ולשתף זה את זה בבילוי שלכם עם חבריכם.
אפשר לבקש מהילדים לדפדף בספר ולחפש את כל מה שהאחים עושים יחד. אלו פעילויות משותפות עושים הילדים בגן? תוכלי לערוך תצוגה תחת הכותרת "הנה מה טוב ומה נעים…" ולהציג תמונות של עשייה ביחד בבית ובגן. ניתן לשתף את ההורים בפעילות, ולבקש מהילדים להביא דוגמאות לשיתוף פעולה וויתור בחיק המשפחה.
בשפה העברית מילים רבות שמתארות את עבודת החקלאי. האם הילדים מכירים את שמות כל הפעולות? אפשר להתבונן באיורים של עבודת השדה ולהמחיש את הפעולות השונות בתנועות ידיים.
האחים בסיפור מבינים כי לא תמיד חלוקה שווה היא החלוקה הצודקת, ולכן כל אחד מבקש לוותר למען אחיו. מושגים של צדק והוגנות מעסיקים ילדים רבים. אפשר להיעזר בסיפור ולהוסיף דוגמאות מחיי הגן, כדי להדגים כיצד חלוקת "שווה בשווה" אינה תמיד החלוקה הצודקת. רצוי לשוחח על הצרכים השונים של חברי הגן ולהבטיח כי כל אחד מקבל את מה שהוא צריך, גם אם זה לא תואם בדיוק את מה שמקבלים ילדים אחרים.
הספר מחולק לגנים בתקופה של חג השבועות ויום ירושלים. זו הזדמנות לחיבורים עם נושאים רבים שנלמדים בתקופה זו: עבודת האדמה, גידול חיטה ותהליך הכנת לחם, בית המקדש, עלייה לרגל, ירושלים…. וגם האגדה אודות שלמה המלך והדבורה, אשר חולקה לילדים.
"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים" (נתן יונתן): האגדה מספרת כי בית המקדש בירושלים נבנה במקום המפגש של שני האחים. בעקבות הקריאה אפשר לחפש תמונות של ירושלים ולשיר יחד משירי ירושלים.
ייתכן כי ילדים צעירים מאד יתקשו בהבנת הסיפור. את מכירה את ילדי הגן שלך. אנו מציעים לך להתאים את הסיפור לקבוצה, להיעזר באיורים ולבחור את המסרים בסיפור שמתאימים לרמת ההבנה של הילדים. האגדה על מקומו של בית המקדש נמצאת גם בתכנית הליבה של משרד החינוך, וילדי הגן שלך בוודאי יפגשו אותה שוב בהגיעם לגיל בית הספר.
להצעות לפעילות בחיק המשפחה יש לחזור לעמוד הספרים בקישור הזה
אפשר לדפדף בספר ולחפש את כל מה שהאחים עושים יחד. בכל בית יש משימות שמזמינות עבודה בשניים ושיתוף פעולה. נסו לחשוב עם ילדיכם: אילו דברים בבית שלכם נעים יותר וקל יותר לעשות יחד?
בשפה העברית מילים רבות שמתארות את עבודת החקלאי. האם ילדיכם מכירים את שמות כל הפעולות? אפשר להתבונן באיורים של עבודת השדה ולהמחיש את הפעולות השונות בתנועות ידיים.
כל אח בסיפור מתחשב בשני ומוותר על החלק שלו למען האחר בלי שהתבקש לעשות זאת. ניתן לערוך יחד רשימה מצוירת ובה דוגמאות למעשים המעידים על ויתור בתוך המשפחה שלכם.
האחים בסיפור מבינים כי לא תמיד חלוקה שווה היא החלוקה הצודקת, ולכן כל אחד מבקש לוותר למען אחיו. אפשר להדגים זאת באמצעות בגדים: תוכלו לאסוף פריטי ביגוד של כל אחד מבני המשפחה ולבקש מילדיכם למיין אותם. האם צודק להעניק את החולצה של אמא לבן או את המכנסיים של אבא לתינוקת? אפשר לשוחח על הצרכים השונים של בני המשפחה שלכם ולהבטיח לילדיכם כי גם הם יקבלו את מה שהם צריכים, גם אם זה לא תואם בדיוק את מה שמקבלים האחים.
"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים" (נתן יונתן): האגדה מספרת כי בית המקדש בירושלים נבנה במקום המפגש של שני האחים. בעקבות הקריאה אפשר לחפש תמונות של ירושלים, לשיר יחד משירי ירושלים ולספר לילדיכם על "ירושלים שלכם".
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
מאיר שלו [2023-1948] היה סופר ועיתונאי, כתב למבוגרים ולילדים. שלו נולד בנהלל וקיבל השראה לכתיבתו מהנופים, מבעלי החיים ומהאנשים של עמק יזרעאל. הושפע גם מסיפורי התנ"ך, שעליהם למד מאביו הסופר והמחנך יצחק שלו. שלו נחשב אחד הסופרים הישראלים הנקראים ביותר, למבוגרים ולילדים כאחד. מספרי הילדים האהובים שכתב: הטרקטור בארגז החול, גומות החן של זוהרואבא עושה בושות.
ספרי ילדים הם מראה וחלון לעולמם של ילדים. אפשר למצוא בהם את רגעי הקסם שבילדות וגם את רגעי הקושי. הקריאה בספרים שגיבורי הסיפור בהם נתקלים בשאלות ובאתגרים מאפשרת לילדים ללמוד מהם ולקבל מהם השראה ועידוד. כאשר קוראים יחד כדאי לחשוב כיצד הספר קשור לעולמם של הילדים ולשתף באירועים דומים מילדותכם. הקריאה המשותפת היא בסיס לשיחה ולחיבור ומייצרת הרגשת קִרבה, לאירועי הספר וזה לזה.
קרמר החתול אוהב לשחק במשחקים של חתולים, וגם אתם יכולים! בכל סבב אחד מבני המשפחה בוחר לקפוץ, להתגלגל, ליילל או להרים זנב, וכל השאר מצטרפים. תוכלו להביט באיורים ולקבל רעיונות חתוליים. ..
כאשר מביטים באיורים בספר מגלים כל מיני חיות: כאלה שמכירים מהסביבה הקרובה וכאלה שפוגשים פחות. חפשו את בעלי החיים באיורים; ואם יש חיה שמסקרנת אתכם, תוכלו לחפש עליה מידע במרשתת.
יוסי אבולעפיה [נולד ב־1946] מאייר, קריקטוריסט, אנימטור וכותב ספרי ילדים. זכה בפרסים רבים על יצירותיו. אבולעפיה אייר את רוב ספריו של מאיר שלו. איוריו מרובים פרטים ועם זאת קלילים, מחויכים ואוהבי אדם וטבע.
קרמר הוא גור חתולים סקרן ומלא קסם שרוצה לשחק עם חבריו, אך חוֹוֶה מהם דחייה, ולכן נעלב מהם, כועס עליהם ונוהג בהם בלעג ובתוקפנות. הסיפור מפגיש את הקוראים הצעירים עם העולם החברתי, על יתרונותיו ואתגריו, דרך עיניו של קרמר החתול. "יוצאים אל היער" – ילדים וילדות בגילאי גן נמצאים בראשית דרכם החברתית. גם הם "יוצאים אל היער" החברתי הלא נודע תוך ניסוי וטעייה ובחינת גבולות, וגם הם הולכים לאיבוד לעיתים ולומדים דרכי התמודדות חברתיות. הסיפור מציג גיבור שאינו "מתנהג למופת". הזדהות עם הדמות מאפשרת לילדים לבחון מצבים שחוו בהם דחייה, כעס, ריב, עלבון והצקות. כך הם יכולים לקבל תוקף לרגשותיהם, לפתח אמפתיה לאחֵר וללמוד דרכי התמודדות. כמו קרמר וחבריו, רוב הילדים סלחנים ונוטים "לשים בצד" את ההתנהלות שפגעה בהם ולהמשיך במשחק ובקשרי חברות עם מי שנהג איתם בדרך לא חברית. הקראת הספר יכולה להשתלב בפעילות הגן, כשמתעורר צורך בחיזוק מיומנויות חברתיות ובסיוע למציאת פתרון לקונפליקטים חברתיים.
לפני הקריאה בגן – כדאי להקדיש זמן לקריאה מוקדמת, לאבחן את הדמויות, להתעכב על האיורים ולתכנן את הקריאה בגן. כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות שבהן לכל ילד וילדה עותק משלהם, וכך לעקוב אחר איוריו המרהיבים של יוסי אבולעפיה. שחקנים ליום אחד – כדאי לקרוא את הסיפור באופן תיאטרלי ולנסות לאפיין כל חיה בקול ובתנועה.
הבנת הסיפור – תוכלו לשאול: מה קרמר רצה מחבריו? כיצד הם הגיבו? למה הוא ברח ליער? את מי הוא פגש שם? את מי הוא פגש בדרכו חזרה?. שיח רגשי בקבוצות קטנות – קרמר וחבריו "מתרגמים" את מגוון רגשותיהם להתנהגות, כפי שילדים בגיל הגן נוהגים לעשות; הם לא פעם מתקשים בהמשׂגה של הרגש ושל החוויה שהם מתמודדים איתה. שיחה על רגשות יכולה לסייע להם. התבוננות באיורים של קרמר בהתרחשויות השונות יכולה לסייע בפיתוח השיחה. חשוב לפתח את השיחה בכמה מפגשים. עלבון – מה זה להיעלב? ממה קרמר נעלב? כיצד העלבון גרם לו להתנהג כלפי חבריו? מה הייתם מציעים לקרמר לעשות במקום להציק לחבריו? מה, לדעתכם, היו חבריו יכולים לעשות כדי לא להעליב אותו? מעליב אותי – אֵילו דברים יכולים להעליב? האם מישהו העליב אתכם פעם? מה עשיתם כשנעלבתם? האם התפייסתם? כעס – האם גם אתם הרגשתם פעם שאתם כועסים ורוצים "להחזיר" למי שהכעיס אתכם? מה כדאי, לדעתכם, לעשות במצב כזה? פחד – תוכלו להתבונן באיור של קרמר ביער החשוך ולשאול: מה, לדעתכם, חש קרמר בזמן הזה? ממה הוא פחד? מפחיד אותי – האם, לדעתכם, כולם פוחדים לפעמים? מה אפשר לעשות כשפוחדים? מה עוזר לכם כשאתם פוחדים? רוגע – כדאי להתבונן יחד באיור האחרון שבו קרמר ישן ולשאול: איך קרמר מרגיש לדעתכם? מה עזר לו להירגע? על מה הוא חולם? כדאי להיעזר בדף"פרצופני רגשות", אגף שפ"י.
הצטרפות לקבוצה היא מיומנות מתפתחת ולעיתים מתסכלת ומעליבה, כפי שקרה לקרמר. שיחה – מדוע בעלי החיים לא רצו לשחק עם קרמר? – חשוב לשקף את חוסר הפניוּת של בעלי החיים ולעודד את הילדים לומר לחבר שמבקש להצטרף למשחק כשזה לא מתאים: "לא כרגע. אנחנו לא פנויים/יכולים לצרף מישהו נוסף, אולי בפעם אחרת."
נַקָּר, שַׁחֲרוּר, דוכיפת… – בסיפור משולבים בעלי חיים מוכּרים יותר ופחות. בקריאות חוזרות כדאי לבדוק בעזרת האיורים אֵילו בעלי החיים מתוארים במילים ובאיור גם יחד, אילו מתוארים בעמוד אחר, מי מופיע רק באיור, ואילו בעלי חיים אנחנו לא מכירים. קבוצות חקר – כל קבוצה תחפש בַּמקורות מידע על בעל חיים. התוצאות יוצגו בפני החברים בהמשך. להרחבה – לטאות בישראל
על היוצרים – מאיר שלו [2023-1948] – סופר ועיתונאי, כתב למבוגרים ולילדים. שלֵו נולד בנהלל וקיבל השראה לכתיבתו מהנופים, מבעלי החיים ומהאנשים של עמק יזרעאל. הוא הושפע מסיפורי התנ"ך, שעליהם למד מאביו יצחק שלֵו, שהיה סופר ומחנך. כדאי לצפות יחד בסרטון על מאיר שלו – קוד ה־QR שבגב בספר יוביל אתכן לסרטון. ספרי מאיר שלֵו ב"ספריית פיג'מה": "הטרקטור בארגז החול" יוסי אבולעפיה [נולד ב־1946] – מאייר, קריקָטוּריסט, אנימָטור וכותב ספרי ילדים עטור פרסים. אבולעפיה אייר את רוב ספריו של מאיר שלֵו. איוריו מרובי פרטים, קלילים, מחויכים ואוהבי אדם וטבע. ספרים באיורו של יוסי אבולעפיהשיצאו ב"ספריית פיג'מה": הטרקטור בארגז־החול אנשים טובים באמצע הדרך התרנגולים והשועל את זה! להעשרה – האתר של יוסי אבולעפיה
מילים ותמונות: מה הקשר? לפני קריאת הסיפור תוכלי לבקש מהילדים לדפדף בספר ולתאר מה עושה חנה-בננה בכל תמונה. בהמשך תקראו יחד את הסיפור. בכל פעם שאתם מגיעים למילים "בינתיים חנה-בננה מאוד ממהרת…" תוכלי לבקש מהילדים לתאר מה הם רואים בתמונה. האם חנה-בננה באמת "כמעט לא עוצרת"?
מיהן דמויות סבא וסבתא בחיי הילדים בגן שלך? האם יש שומר/ת, מבשלת, מתנדב/ת או כל אדם מבוגר אחר שמשמש עבור הילדים דמות של סב? אם תכנית זה"ב בגן פועלת בגן שלך כדאי מאד להתייעץ מראש עם המתנדבת לגבי שילובה בסיפור. אולי היא תרצה להגיע לגן לבושה בסינר ולהמחיז יחד אתך את הסיפור? אולי היא תבחר לשתף את ילדי הגן בסיפורים על הקשר שלה עם הנכדים שלה, או לבשל איתם דייסה או מאכל אהוב אחר?
כדאי שיהיו מספיק תחפושות ואביזרים בפינת הבית, שמעודדים שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים. כדי להעשיר את הסביבה בעקבות הסיפור אפשר לבקש מההורים לשלוח קופסאות או חבילות ריקות של סולת, תבלינים, סוכר וכד'.
בסוף הסיפור חנה-בננה מרגיעה את סבתא. זו הזדמנות להעצים את הילדים ביכולתם להרגיע אחרים – חברים, וגם מבוגרים! כדאי להעלות דוגמאות מחיי הגן ולהזמין סיפורים מפי הילדים. תוכלי גם לבקש מהורי הילדים לשלוח לגן סיפורים על פעמים בהן ילדיהם הרגיעו אותם ועזרו להם להרגיש טוב יותר.
כיצד מארחים חבר? מה תפקיד המארח, ומה תפקידו של האורח? הכנסת אורחים היא חלק מחיי היום יום של הילדים, אולם הם לא תמיד יודעים מה אפשר לעשות עם החבר, ולפעמים קשה להם להתחלק בחפצים. בעקבות הסיפור תוכלו לערוך רשימה של דרכים לסייע לאורח להרגיש בנח.
מקורה של מצוות הכנסת אורחים היא דווקא בהזמנת אדם שזקוק להזמנה. אפשר לערוך בגן מבצע בו יזמין כל ילד חבר חדש, כזה שעדיין לא היה אצלו בבית. זו הזדמנות מצוינת ליצור קשרים חדשים בין ילדים ולסייע לילדים שמתקשים חברתית.
אם תעקבו אחר מילות הסיפור והתמונות הנלוות, בוודאי תשימו לב לפער בין האיורים לבין הטקסט. תוכלו לקרוא שוב את הסיפור. בכל פעם שאתם מגיעים למילים "בינתיים חנה-בננה מאוד ממהרת…" תוכלו לבקש מילדיכם לתאר מה הם רואים בתמונה. האם חנה-בננה באמת "כמעט לא עוצרת"?
תוכלו לשחק עם ילדיכם את משחק האצבעות "סבתא בישלה דייסה". על פי הסיפור "סבתא של חנה בננה בישלה דייסה", למי היא נתנה ולמי לא נשאר?
הסיפור "סבתא של חנה – בננה בישלה דייסה" הוא בעצם שני סיפורים שמתרחשים בעת ובעונה אחת. תוכלו להמחיז יחד את הסיפורים. תחילה בקשו מילדיכם להמחיז את הדרך של חנה-בננה לבית של סבתא בזמן שאתם ממחישים את המעשים של סבתא. בהמשך תוכלו להחליף תפקידים. אם יש בני משפחה או חברים בסביבה, תוכלו לשתף גם אותם במשחק ולהעניק לכל אחד תפקיד של שכן אחר.
"על טעם וריח…": בסוף הסיפור מגלה חנה-בננה שהיא לא כל כך אוהבת דייסה. תוכלו לשאול את ילדיכם אם לדעתם חנה-בננה באמת לא אהבה את הדייסה, אילו מאכלים הם אוהבים במיוחד, ומה הם אוהבים פחות.
תוכלו להסביר לילדיכם שהשם "חנה-בננה" הוא שם חיבה, כינוי. אם לילדיכם יש שם חיבה, מי משתמש בו ומתי? האם יש להם כינוי שהם פחות אוהבים?
איך מכינים דייסת סולת חמה ומתוקה?
אורה איל כתבה ואיירה יותר מ-70 ספרי ילדים. היא איירה ספרים רבים מאת מיטב סופרי הילדים הישראלים, ובהם מרים רות ("מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" ו"הבית של יעל"), דויד גרוסמן (סדרת סיפורי "איתמר") ורונית חכם ("חמש מכשפות הלכו לטייל"). עם הספרים שאורה איל עצמה כתבה ואיירה נמנים: "בוקר בהיר אחד", "אוגבּו", "המלחמה האדירה", ועוד. סגנון האיור של אורה איל פשוט וקל לזיהוי, וספריה האהובים שימחו וממשיכים לשמח אלפי ילדים בישראל. אורה איל זכתה בפרסים רבים, ובהם עיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער ופרס בן-יצחק.
כמו הקנגורו הכחול, ילדים רבים מבקשים לדעת שאנחנו "רואים אותם", שהם יקרים לנו, שלא שכחנו אותם בהמולה של המסגרת הקבוצתית. בעקבות הסיפור כדאי לחשוב על ילדי הגן שלך. האם יש ילדים שקטים יותר, מסתגלים, "מסתתרים" – שאולי זקוקים לחיזוק יתר לרגשות שלנו כלפיהם?
הסיפור על הקנגורו של מאיה הוא הזמנה לשתף חברים בגן בחוויות ביתיות ומשפחתיות. אפשר:
לשוחח על רגשות מיוחדים כלפי חפצים, בובות או צעצועים.
לבקש מהילדים להביא לגן בובות או צעצועים אהובים ולספר לחבריהם עליהם.
לבקש מהילדים וההורים להכין דף שמתאר בובה אהובה שלהם, עם תיאור הבובה, מאיפה היא הגיעה, מה אוהבים לעשות איתה וכד'.
לבקש מההורים לצלם את ילדיהם מחזיקים את הבובה או הצעצוע, להדפיס את התמונה ולקשט לה יחד מסגרת. אפשר להכין תערוכה בגן של צילומי הילדים עם הבובות.
האיורים המלווים את הסיפור רומזים על השינוי ברגשותיו של הקנגורו הכחול ככל שמתווספות עוד ועוד בובות למיטה של מאיה. בזמן שהילדים מדפדפים בספר אפשר לבקש מהם לחקות את הבעות הפנים של הקנגורו ולתאר במילים כיצד לדעתם הוא מרגיש בכל תמונה.
אפשר לשאול את הילדים: למה לדעתם מאיה הסכימה לתת לאחיה הקטן צעצועים רבים, אך לא ויתרה על הקנגורו הכחול? מה מדיניות הגן שלך בנוגע להבאת חפצים אישיים לגן? האם בגן יש חפצים או בובות בגן שקל יותר לחלוק, ואחרים מהם הילדים מתקשים להיפרד?
כדאי לחפש תמונות שרועי, אחיה הקטן של מאיה, מצויר בהן. אפשר לספר יחד את העלילה לפי זווית הראייה של האח הקטן, ולנסות לחשוב כיצד הוא מרגיש בזמן קריאת הסיפור ובסופו.
האם לילדי הגן בובות שאינן קשורות אליהן, ושיהיו מוכנים לחלוק עם אחרים? אפשר לבקש מכל ילד להביא מהבית בובה, צעצוע או משחק ישן עליו הוא מוכן לוותר. יחד כדאי לחשוב למי לתרום את הבובות, כדי לשמח אחרים.
המתנות שמאיה מקבלת לאורך הסיפור חדשות ויפות, ואילו הקנגורו הכחול ישן ומוכר. לפעמים גם אנחנו מעדיפים את החדש והיפה מן הישן והמוכר. איך בוחרים על מה לוותר? קריאה משותפת של הסיפור מעניקה הזדמנות לשיחה עם ילדי הגן בנושא החלטות קשות והתלבטויות.
לקנגורו הכחול צפוף במיטה של מאיה, אבל לעתים קרובות דווקא חמים ונעים לנו לשכב יחד במיטה! בעקבות הסיפור אפשר לשיר את השיר "שובבים במיטה" (המתחיל במילים "במיטה אחת לא כל כך גדולה") שכתבה והלחינה דתיה בן-דור ולהתגלגל יחד.
האם לילדיכם יש בובה או צעצוע שהם אוהבים במיוחד? קריאה משותפת של הסיפור על הקנגורו של מאיה מזמנת שיחה עם ילדיכם על רגשות מיוחדים כלפי חפצים, בובות או צעצועים.
תוכלו לצלם את ילדיכם מחזיקים בובה או צעצוע אהוב, להדפיס את התמונה ולקשט לה יחד מסגרת. התמונה הממוסגרת תשמש מזכרת גם בשנים הבאות; היא תזכיר לילדיכם את הקשר המיוחד שהיה להם עם הבובה.
האיורים המלווים את הסיפור רומזים על השינוי ברגשותיו של הקנגורו הכחול ככל שמתווספות עוד ועוד בובות למיטה של מאיה. תוכלו לדפדף עם ילדיכם בספר ולבקש מהם לתאר במילים כיצד לדעתם הקנגורו מרגיש בכל תמונה.
מאיה מדקלמת לפני השינה: "אני אוהבת אותך, קנגורו כחול". גם כשנוספים צעצועים חדשים היא מסיימת תמיד באותו פזמון. איך אתם מתכוננים לשינה? האם גם לכם יש דקלום, שיר מיוחד או טקס לפני השינה?
תוכלו לשוחח עם ילדיכם: למה לדעתכם הסכימה מאיה לתת לאחיה הקטן צעצועים רבים, אך לא ויתרה על הקנגורו הכחול? האם לילדיכם יש חפצים או בובות שקל להם יותר לחלוק, ואחרים שהם אינם מוכנים להיפרד מהם?
תוכלו לחפש עם ילדיכם תמונות שרועי, אחיה הקטן של מאיה, מצויר בהן. אפשר לספר יחד את העלילה לפי זווית הראייה של האח הקטן, ולנסות לחשוב כיצד הוא מרגיש בזמן קריאת הסיפור ובסופו.
למאיה ולקנגורו הכחול יש קשר מיוחד, והוא אינו נחלש גם כשנוספות בובות חדשות. האם גם לכם יש יחסים מיוחדים עם חברים ובני משפחה? בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח עם ילדיכם על קשרים עם אנשים, ולחזק את הביטחון שלהם ברגשותיכם כלפיהם.
המתנות שמאיה מקבלת לאורך הסיפור חדשות ויפות, ואילו הקנגורו הכחול ישן ומוכר. לפעמים גם אנחנו מעדיפים את החדש והיפה מן הישן והמוכר. איך בוחרים על מה לוותר? קריאה משותפת של הסיפור מעניקה הזדמנות לשיחה עם ילדיכם בנושא החלטות קשות והתלבטויות.
לקנגורו הכחול צפוף במיטה של מאיה, אבל לעתים קרובות דווקא חמים ונעים לנו לשכב יחד במיטה! אתם מוזמנים להתכרבל יחד, לקרוא ספרים במיטה, ובהשראת הסיפור להכניס למיטה בובות אהובות. תוכלו גם לשיר את השיר "שובבים במיטה" (המתחיל במילים "במיטה אחת לא כל כך גדולה") שכתבה והלחינה דתיה בן-דור.
הסיפור "המעיל של סבתא" הוא סיפור קטן, משפחתי, כמעט אינטימי. הווי הילדים בגן, לעומת זאת, מלא בחברים, רעש וגירויים ומתרחש במרחב הציבורי. כדאי להשקיע מחשבה כיצד בהתייחסותך לספר בגן את עדיין שומרת על "רוח הספר" ומאפשרת לילדים ליהנות ממנו גם בחיק המשפחה.
עיסוק בסיפור על סבתא מחייב רגישות והיכרות עם משפחות הגן שלך. אם מתאים, אפשר לערוך "יום סבים" בגן בעקבות הספר, בו את נותנת במה לניסיון וחוכמת החיים של דור הסבים.
מיהן דמויות סבא וסבתא בחיי הילדים בגן שלך? האם יש שומר, מבשלת, מתנדב/ת או כל אדם מבוגר אחר שמשמש עבור הילדים דמות של סב? אם תכנית זה"ב בגן פועלת בגן שלך כדאי מאד להתייעץ עם המתנדבת לגבי שילובה בסיפור. אולי היא תרצה להגיע לגן לבושה במעיל רך עם כיסים ולהמחיש יחד אתך את הסיפור? אולי היא תבחר לשתף את ילדי הגן בסיפורים על הקשר שלה עם הנכדים שלה, וגם להעצים את הקשרים בינה לבין ילדי הגן?
כדאי שיהיו מספיק תחפושות ואביזרים בפינת הבית, שמעודדים שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים. בנוסף למגוון מעילים תוכלי להביא ציוד לרפא חולים, שמיכות ו"בגדי סבתא" וכל דבר אחר שמתאים לעלילת הסיפור ועיסוק בערכים שמשתקפים בו.
בחודשי החורף ילדים (וגננות!) רבים חולים ונעדרים מהגן. קריאת הסיפור מזמנת עיסוק במחלות, תרופות וביקור חולים. רעיונות להתייחסות לביקור חולים בגן במדריך לגננת עבור "הדב מרגיש לא טוב" כאן, ו"תהיה בריא, מוריס מגי" כאן.
לילדים רבים חפצים או בגדים מיוחדים, שעוזרים להם להרגיש טוב יותר. מה היחס שלך להבאת חפצים אלה לגן? אפשר להזמין את הילדים להביא את החפצים או הבגדים לגן ולספר עליהם.
משחק מילים "זה כמו…": הסופרת מרים רות השוותה את המגע הרך של המעיל עם הרוך של פרווה של חתול. תוכלי לשחק משחק מילים עם הילדים: הכיני שקית גדולה ובה חפצים מחומרים שונים, למשל מתכת, פלסטיק, בדים שונים וכד'. כל אחד בתורו ממשש אחד החפצים ומכריז "זה רך כמו…, זה מחוספס כמו.. וכו'
זו הזדמנות להכיר לילדים את הסופרת מרים רות. האם יש בספריית הגן שלך ספרים נוספים מאת אותה סופרת? תוכלי לערוך תערוכת ספרים שלה בפינה מיוחדת בגן. דוגמאות אהובות כוללות "תירס חם", "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" ועוד. אם מתאים למשפחות הגן שלך, תוכלי לבקש מהילדים לחפש ספרים של מרים רות בבית ולהוסיף אותם לתערוכה.
"אין עוד מעיל כזה בעולם!": תוכלו לשאול את ילדיכם, מה לדעתם מיוחד במעיל של סבתא? אפשר לבקש מהם לתאר את המעיל במילים שלהם. אל תשכחו לציין את המגע המלטף ותכולת הכיסים שלו! האם גם להם יש חפצים או בגדים מיוחדים, שעוזרים להם להרגיש טוב יותר? זו הזדמנות להזכיר לילדיכם שמיכות, דובים או בדים אחרים שעוזרים להם להירגע.
התחפשות היא דרך מצוינת לפתח את הדמיון. כדאי להציע לילדיכם מגוון של בגדים ישנים, כובעים ואביזרי לבוש, אותם יוכלו לשלב במשחק שלהם. בעזרת מעיל גדול וצעצועים, תוכלו להמחיז יחד את הסיפור על רותי וסבתא.
לרבים מאתנו יש זיכרונות ילדות שקשורים למגע. האם גם לכם יש זיכרון רחוק של בגד מיוחד? בעקבות הסיפור תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרון ילדות שלכם ולספר על הקשר שהיה לכם עם בגד מיוחד, או עם סבים או עם דודים שלכם.
משחק מילים "זה כמו…": הסופרת מרים רות השוותה את המגע הרך של המעיל עם הרוך של פרווה של חתול. תוכלו להמציא משחק מילים עם ילדיכם: הכינו שקית גדולה ובה חפצים מחומרים שונים, למשל מתכת, פלסטיק, בדים שונים וכד'. כל אחד בתורו ממשש אחד החפצים ומכריז "זה רך כמו…, זה קר כמו…, זה מחוספס כמו…" וכד'.
תוכלו לבקש מילדיכם להראות לכם את התמונות בהן רותי שוכבת חולה במיטה. אפשר לשאול אותם: כשחולים, איך מרגישים? מה עוזר לנו להרגיש יותר טוב ולהחלים? זו גם הזדמנות לשוחח עם הילדים על "תרופות סבתא" ולשאול מבוגרים מאיתנו מה לדעתם התרופה הטובה ביותר לדכדוך קל, מצב רוח רע או הצטננות.
בספר קֹהֶלֶת כתוב: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קֹהֶלֶת יא, א). קֹהֶלֶת מתאר תמונה מעט דִמיונית של אדם שמניח את הלחם שלו במים, ונותן לו לשוט עם הזרם. לאן שט הלחם? מי מקבל אותו? אנחנו לא בדיוק יודעים. קֹהֶלֶת אומר כי ביום מן הימים האדם יקבל את שכרו על מה שנתן. "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם" הפך לפִתגם שמשמעו: טוב לעשות מעשה טוב גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק מי יהנה ממנו.
אפשר לבקש מהילדים להשוות את הבעת הפנים של הילד בעמוד הראשון של הספר, עם זו בסופו. על מה הוא מסתכל בכל תמונה? מה לדעתם גורם לחיוך הילד בעמוד האחרון של הספר? האם הילד מרגיש קשר בין הנתינה שלו בתחילת הסיפור, לבין החמנייה היפה שצמחה באדנית שלו?
הילד שנותן את העוגה והאיש שמקבל אותה אינם מכירים זה את זה, אבל הקשר ביניהם מניע את "המעגל הנסתר" של נתינה וקבלה. בספר דפוסים שונים של נתינה: נתינה גלויה וישירה, נתינה ללא ציפייה לתמורה, ונתינה שבה המקבל אפילו אינו יודע כי ניתנה לו מתנה. הרמב"ם פירט שמונה דרגות של נתינה. "מתן בסתר" היא אחת הדרגות הגבוהות ביותר: "וְלֹא יָדַע לְמִי נָתַן, וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִי לָקַח" (מִשְנֵה תּוֹרָה, מתנות עניים, י, ח). זאת כדי לא לבייש אף אחד.
אפשר להתמקד בתמונה בה הילד מסתכל על האיש שישן על הספסל. מה עובר בראש של הילד? בעמוד הבא רואים את העוגה מונחת על הספסל. איפה הילד בתמונה זו? למה הוא החליט להשאיר את העוגה? למה הוא לא חיכה עד שהאיש התעורר? האם הוא ציפה לקבל משהו בתמורה?
בספר דברים כתוב: "…לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ…" (דברים טו ז-ח). יד קפוצה היא יד סגורה, ששומרת דברים ולא רוצה להתחלק בהם. לכל אחד מאיתנו לפעמים קשה לוותר ולהתחלק. אך התורה מעודדת אותנו לפתוח את היד כלפי אדם עני (אֶבְיוֹן), כדי לתת לו דבר שחסר לו.
תנו לילדים הזדמנויות "לפתוח את היד" ולתרגל עזרה לאחר! הספר מחולק לגנים לקראת חג פורים, בו נהוג לתת משלוחי מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. כדאי לחשוב על דרכים לקשר את הספר למנהגי החג בגן – בהתאם לגיל הילדים ואוכלוסיית ההורים. אפשר לחשוב על דרכים לציין "מתן בסתר" דרך חילופי משלוחי מנות איש לרעהו (אולי הגרלת משלוחי מנות, או משחק "גמד וענק"), וגם לאסוף מצרכים לנזקקים ולחלקם בקהילה כ"מתנות לאביונים".
הילד שנותן את העוגה והאיש שמקבל אותה אינם מכירים זה את זה, אבל הקשר ביניהם מניע את "המעגל הנסתר" של נתינה וקבלה. בספר דפוסים שונים של נתינה: נתינה גלויה וישירה, נתינה ללא ציפייה לתמורה, ונתינה שבה המקבל אפילו אינו יודע כי ניתנה לו מתנה. הרמב"ם פירט שמונה דרגות של נתינה. "מתן בסתר" היא אחת הדרגות הגבוהות ביותר: "וְלֹא יָדַע לְמִי נָתַן, וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִי לָקַח" (מִשְנֵה תּוֹרָה, מתנות עניים, י, ח). זאת כדי לא לבייש אף אחד.
מאחורי הבעות הפנים בתמונות עומדים רגשות (לדוגמה: פני הילד המתבונן בזקן הישן, או פני הזקן כשהוא אוכל מהעוגה). כיצד מזהים רגש מתוך הבעות פנים?
תוכלו לשחק עם ילדיכם במשחק "זהה את הרגש". עשו פרצוף שמייצג רגש כלשהו ותנו לילדיכם לנחש את הרגש שמאחורי הבעת הפנים שלכם. אחר כך החליפו תפקידים ונסו אתם לזהות את הרגש שילדכם מציג.
חפשו בספר את התמונה שבה האיש העני מפורר מעט מהעוגה שלו עבור הציפורים. בתלמוד אומרים החכמים: "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, יעשה צדקה" (גיטין ז, ב). מה יכול להיות ההיגיון במצווה זו?
"המעגל הנסתר" הוא סיפור על מעשי יום-יום, שקרובים לכל אחד מאיתנו. בספר דברים (ל, יד) נכתב על המִצְווֹת: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד,"כלומר, המעשים הטובים נמצאים ממש בקרבתנו. הם יכולים להיות גם דברים שילדים צעירים עושים. היזכרו יחד עם ילדיכם במעשים טובים שהם עושים (ובמעשים שהיו שמחים שמישהו היה עושה עבורם), למשל: לוותר על משחק בשביל חבר, לעזור לאחים או לילדים בגן…
בסוף הספר מקבל הילד מתנה משמחת ומפתיעה. ציירו יחד חמנייה גדולה וצהובה. על כל עלה ציירו מתנה מהסיפור. האם לדעתכם מעגל הנתינה מסתיים עם צמיחת החמנייה בחלון של הילד? המציאו יחד המשך לסיפור וציירו אותו.
תפקידם של העצים בעולם: העצים נותנים פרי וצל, מקשטים את הסביבה ומשמשים בית לציפורים. בנוסף לכך תורמים העצים לאיכות האוויר שלנו, מפני שהם פולטים חמצן אותו אנו נושמים. במשך כמה שנים גדל עץ? ואיך יודעים בן כמה הוא? אם יזדמן לכם לראות חתך רוחב של גזע עץ, תוכלו להראות לילדים את הטבעות הולכות ומתרחבות. גילו של העץ, כמספר הטבעות שעל גזעו.
ילדי גן מרים מעלים טיעונים חשובים מדוע אין לכרות עץ. עוד בגן העדן ניתן לאדם תפקיד לשמור על העולם הסובב אותו – בלשון התורה "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָה" (בראשית ב, טו). הוא הצטווה לעבוד ולשמור על גן העדן, על העצים והצמחים שבו. בכרמל נשרפו השנה עצים רבים מאד. מומחים מעריכים כי יחלפו עשרות שנים עד שיושלם שיקום החי והצומח בכרמל. כיצד נוכל אנו לשמור על העצים והצמחים שאנו פוגשים בסביבת המגורים ובטיולים?
סיפורי עצים: האם עומד בקרבת הגן עץ, שאתם משחקים לידו, או מכירים סיפור שקשור בו (לדוגמא: מי נטע אותו, היכן הוא נמצא וכו')? הצטלמו ליד העץ וכתבו ליד התמונה את סיפורו של העץ.
"מזחל לפרפר": עץ התות מספק מזון לזחלי המשי. הזחלים מתגלמים בקורי משי והופכים לפרפרים. בעונת האביב אפשר לראות פרפרים, ואולי גם זחלים על השיחים והעצים בקרבת הגן. אם אתם מגדלים זחלי משי בגן, תוכלו לצפות בתהליך מקרוב.
מנהגים בגן: בגן מרים גדלו והתחנכו דורות של ילדים. ילדי הגן נהגו לקטוף עלי תות, ו"לבקר" את העץ בטיולים. אילו מנהגים יש בגן שלנו? מה אנו נוהגים לעשות בגן באופן קבוע? מה אנו אוהבים בגן וגאים בו? הזמינו את הילדים לשאול את הוריהם אם זכורה להם הגננת שלהם, ומה אהבו לעשות בגן.
בסיפור מצליחים גננת אחת וקבוצת ילדים להביא לשינוי. שירו את השיר "אני ואתה נשנה את העולם" יחד בגן. הדגישו את האמונה שכל אחד, אפילו ילד, יכול להביא לשינוי.
הבשורה על כריתת עץ התות מעציבה מאד את ילדי גן מרים. גם הגננת אומרת: "קשה לי להאמין שנוכל לשנות את הגזרה". אפשר לעצור את הקריאה ולשוחח: מהי "גזרה"? חשבו אתם, מה אפשר לעשות כדי לשמור על העץ מפני הכורתים? מה דעתכם על הרעיונות השונים שמעלים הילדים בסיפור? האם אתם יכולים להציע להם רעיונות נוספים?
הגננת מרים מבקשת מילדי הגן להסביר "למה אסור לכרות את עץ התות". את הדברים היא כותבת במכתב אל ראש העיר. בשלב זה אפשר להפסיק את הקריאה, ולבקש מילדי הגן שלנו לעזור לילדי גן מרים לנסח את המכתב ולומר, מדוע חשוב לשמור על עץ התות?
ילדי גן מרים הציעו לכתוב שלטים גדולים ובהם סיסמאות הקוראות לשמור על עץ התות. חשבו על נושא אשר יקר לליבכם וחברו סיסמה שתבטא את דעתכם. נושאים לדוגמא: גאווה ושייכות לגן, שמירה על הסביבה, עזרה לזולת ועוד.
ילדי גן מרים הריעו "כיפאק לעדולם". הריעו גם אתם לאדם שעוזר לכם בגן, למשל לחשמלאי שנכנס לתקן תקלה, ועוד.
עץ התות, אותו ביקשו לכרות, נמצא ב"רְשׁוּת הָרַבִּים" – כלומר בשטח ששייך לציבור כולו. ב"רְשׁוּת הָרַבִּים" ישנם כללים שונים מאשר בבית הפרטי שלנו. אנו מתנהגים בה מתוך התחשבות באנשים אחרים, ומה שנמצא שם שייך לכולם ואינו שייך לאדם אחד בלבד. מה עושים כאשר אנחנו רואים ב"רְשׁוּת הָרַבִּים" דבר מרגיז או מצער? איך אפשר להשפיע על החלטות שנוגעות לכולם? ילדי הגן כותבים מכתב לראש העיר, אך ודאי קיימות גם דרכים נוספות.
אילו מקומות ש"שייכים לכולם" יש בשכונה או בעיר שלכם? בחרו מקום ציבורי בסביבת הגן. איך מתנהגים ב"רְשׁוּת הָרַבִּים"? צאו אל המקום והתבוננו כיצד מתנהגים האנשים שנמצאים בו. חשבו על "כללי התנהגות" מקובלים במקום שבחרתם: מה עושים בו, ומה לא עושים בו.
אילו דרכים עומדות לרשותנו כדי להשפיע על הסביבה, או כדי לתקן דבר שעלול להפריע ב"רְשׁוּת הָרַבִּים"? אם קרה לכם מקרה בו הייתם שותפים לשינוי או תיקון במקום ששייך לכולם, ספרו על כך לילדים.
משחק "הטרקטוריסט החכם": ישנם מצבים במשחק או במציאות, שנדמה שאין להם פתרון. כל אחד מציג את הדעה שלו, ונראה שלא ניתן להמשיך מכאן הלאה. הילדים רצו את העץ, העירייה רצתה לכרות אותו כדי לבנות בית, ולרגע הרגישו כולם שאין פתרון למצב. בסוף הסיפור מתגלה דרך שלישית, מפתיעה וחכמה: טרקטור גדול מעביר את העץ לחצר הגן. אולי יש לכם בגן טרקטור חכם כזה, איתו תוכלו "להתייעץ" ולהציע פתרונות למצבים בהם כל אחד מתעקש על העמדה שלו.
אלו עצים נמצאים בקרבת הבית שלכם? קחו נייר וצבעים וצאו החוצה עם ילדיכם ל"טיול אמנות". טיילו בין העצים , שימו לב לסוגים השונים וציירו אותם על דף. חפשו את המאפיינים המיוחדים של כל עץ (אצטרובל ומחטים של עץ האורן, צורתו המיוחדת של הברוש, כפות הדקל של עץ הדקל וכד').
כמה תועלת אנו מפיקים מעצים בחיינו! תוכלו לעבור מחדר לחדר בבית וחפשו דברים שהופקו מעצים – למשל, רהיטים העשויים מעצים שונים, שמן לבישול ולמאור מעץ הזית, יין וצימוקים מהגפן…
אני ואתה נשנה את העולם… בסיפור גננת אחת וקבוצת ילדים הביאו לשינוי. לפעמים נדמה כאילו המעשים הקטנים שלנו אינם חשובים, למעשה הם יכולים ל"שנות עולם". אלו פעולות יכולים אנו, הורים וילדים, לעשות כדי להפוך את הסביבה שלנו לנעימה יותר, עבורנו ולהנאתם של הדורות הבאים?
פִּיצִי וצְבִיצִי מחפשים חבר, אבל כל החברים עסוקים. רק צְבִיצִי, שהגיע ראשון הביתה, ופִּיצִי, שאף פעם לא יוצא מהבית, נמצאים בבית. הסיפור מְזַמן שיחה על שִעמום, על בדידות ועל חברות. מה אתם אוהבים לעשות לבד, ומה אתם אוהבים לעשות עם חברים? מי יוזם מפגשים בין חברים, הילדים או ההורים?
הכינו "דומינו חברים מכל מיני סוגים". קחו קלפי קרטון קטנים וציירו קו לרוחב כל קלף. בכל חלק ציירו חבר אחר. וכך מתנהל המשחק: כל משתתף מקבל חמישה קלפים, ואת השאר מניחים בקופה. מניחים קלף ראשון מהקופה במרכז. את המשחק מתחיל המשתתף הצעיר ביותר והוא מניח קלף שאחד מצדדיו צבוע בַּצבע של הקלף שבמרכז. התור עובר למשתתף השני, והוא ממשיך את הרצף באחד מצִדי הדומינו. מי שאין בידו קלף מתאים, לוקח אחד מהקופה. את קלפי המשחק אפשר לגזור מקרטון של קופסת דגני-בוקר גדולה או מכרטיסי מגנט שמקבלים לפעמים כפרסומת. דומינו שקלפיו עשויים מכרטיסי המגנט אפשר לשחק גם על המקרר או על הדלת.
"גדול השלום שכל הברכות כלולות בו" "גדול השלום, שכל הברכות כלולות בו" (ויקרא רבה ט ט). משמעות אִמרה זו היא שהמילה "שלום" כוללת בתוכה את כל הברכות שאנשים מברכים זה את זה.
חִשבו על כמה ביטויים הכוללים את המילה "שלום", למשל "שלום וברכה", דרישת שלום", "שבת שלום". מתי אומרים כל ביטוי? חידון בפנטומימה: משתתף אחד מציג בפנטומימה (בתנועות בלבד, ללא מילים) ביטוי שכולל את המילה "שלום". הצופה צריך לזהות את הביטוי.
פִּיצִי וצְבִיצִי לא יכלו להיות חברים כי לא הבינו זה את זה. כל אחד מהם עובר ליד השני כל כך מהר, שהוא מספיק לשמוע רק חצי ברכה. משחק "טלפון שבור": בני משפחה וחברים יושבים במעגל. הראשון במשחק חושב על מילה ולוחש אותה לזה שיושב לצדו. השני לוחש את המילה באוזן של השלישי, וכך הלאה. כשהאחרון לוחש מילה באוזן של המשתתף הראשון, מתברר בדרך כלל כי לא זו המילה שהניעה את המשחק!
יש שירים רבים הכוללים את המילה "שלום". בליל שבת שרים שיר שבו מברכים את מלאכי השלום המגיעים עם השבת: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". (מחבר הפִּיוּט לא ידוע). האם אתם מכירים שירים נוספים הכוללים את המילה "שלום"? השיר יכול להיות בשפה העברית או בשפות אחרות.
כל אחד רוצה לזכות בברכת שלום לבבית מהחבר שלו. היכנסו אל הגן בבוקר וברכו את הגננת בחיוך ובברכת שלום מכל הלב. שימו לב איך תגיב. יש אנשים שאתם תמיד פוגשים בדרך לגן: השומר בכניסה לגן, המוכרים בחנויות, ועוד. ברכו גם אותם והתבוננו בפנים שלהם. בערב ברכו ב"שלום" נעים את בני המשפחה החוזרים הביתה. שאלו אותם איך הרגישו למשמע הברכה, ומדוע חשוב להם לשמוע ברכה כשהם נכנסים.
"גדול השלום שכל הברכות כלולות בו" קשטו קיר בגן עם ביטויים שיש בהם המלה "שלום", למשל: שבת שלום, דרישת שלום, הברכה "שלום עליכם", והתשובה "עליכם השלום", עושה שלום במרומיו, שלום על ישראל, להקדים שלום ולהשיב שלום, מה שלומך?…
משחק "מצב הרוח" אחד מילדי הגן יוצא רגע מהחדר, ונכנס אל תוכו עם הבעת פנים מיוחדת: שאר המשתפים חוזרים על אותה הבעת פנים. אחר-כך כל אחד אומר איזה מצב רוח לפי דעתו, מביעה הבעת הפנים.
העמידי את הילדים בזוגות זה מול זה. המשתתף הראשון עושה פרצופים ותנועות. המשתתף השני מחקה את התנועות ומנסה להידמות לו כמי ראי. אחר כך מחליפים תפקידים. תוכלי להעזר בשיר של דתיה בן דורמ"פרפר נחמד" – "בדיוק אותו דבר" – עם פנטמימה של חיקוי תנועות)
"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז,יט) הפסוק כתוב בשפה של שיר, ששונה מעט מהשפה בה אנחנו מדברים. הוא אומר שכמו שהמים הם מראה לַפָּנִים, לצד החיצוני שלנו, כך הלב של החברים הוא מראה לפנימיות שלנו. אנו "רואים" דרך הלב שלהם איך אנחנו מתנהגים. כשאנחנו שמים לב ל"לב" של החבר או החברה, כלומר לרגשות שלהם, אנחנו יכולים לראות איך ההתנהגות שלנו משפיעה עליהם. אם המשחק איתנו נעים להם, או אולי כדאי לשנות אותו. שוחחי עם הילדים על כך שמאור פנים ויחס חיובי מביא תגובת ראי המצד השני. פִּיצִי וצְבִיצִי רבו בתחילה על הפנים המשתקפים במים, אך בהמשך למדו שניהם להסתכל גם ב"ליבו" ורגשותיו של החבר ולראות דרך ההתנהגות שלו אם המשחק נעים לו. כך מצאו שניהם סוף סוף עם מי לשחק.
עלילת הסיפור מתאימה מאוד למשחק סוציו-דרמטי: תוכלי להכין עם הילדים תחפושות של צבי (קרניים?) וצב (שריון?) או להשאיר כמה סטים בארגז תחפושות. הסיפור מזמן עבודה בתנועה – קצב מהר/לאט, זוגות משקפים את תנועות האחר….
פיצי וצביצי מחפשים חבר, אבל כל החברים עסוקים. סיטואציה זו מוכרת היטב לילדי הגן, בפרט בכניסה לגן בבוקר ובזמן משחק חופשי. שימי לב ליוזמות ונסיונות הצטרפות למשחק, בעיקר בזמן משחק חופשי בתוך הגן ובחצר.
כדאי לערוך מסיבת פיג'מות בגן, יחד עם ההורים אחרי שעות הגן או עם הילדים בלבד בשעות הבוקר, ולקרוא יחד את הסיפור. אפשר לקשט את הגן עם תפאורה של כוכבים וירח ולהזמין את כולם להתכרבל יחד, ליהנות מהאיורים הרכים שמלווים את הסיפור ולעקוב אחר מסלול החיבוק.
חיבוק הוא דרך ללא מילים להביע אהבה. אפשר להזמין את הילדים לחשוב על דרכים שונות להביע רגשות כשאוהבים (חיבוק, אמירה, ציור, פרח, מתנה…), ולהכין יחד הפתעה להורים בעקבות הסיפור – ביטוי בלתי צפוי של אהבה.
מה עושים בני המשפחה של לוסי לקראת שעת השינה? כדאי להיזכר בפעולות של כל אחד מבני המשפחה בסיפור. האם הילדים יכולים לנחש מה עושה אבא של לוסי, ומדוע הוא מרים את הידיים באוויר? מה עושים התאומים כשלוסי ניגשת אליהם? האם משהו משתנה אחרי החיבוק? אפשר להציע לילדים והורים לצייר את מסלול הפעולות הקבועות לפני שהולכים לישון (למשל: צחצוח שיניים, סיפור, חיבוק ונשיקה).
הכלבה אנני מתוארת כ"שובבה". במה מתבטאת השובבות שלה בסיפור? אפשר להמציא דברים "שובבים" נוספים שהיא עושה. האם גם לילדי הגן יש חיית מחמד בבית? אפשר להזמין אותם להביא תמונות ולספר עליהם.
כדאי להסתכל על העמוד שבו רודפת לוסי אחרי אנני. נסו לנחש ולדמיין מה יש בכל חדר. האם הבית של לוסי דומה לבתים של ילדי הגן? במה הוא דומה, במה הוא שונה? בהמשך אפשר לבקש מהילדים וההורים לצייר או לצלם תמונה של פְּנים הבית שלהם. מי ישן באיזה חדר? אילו צעצועים וחפצים משותפים לסיפור ולבית שלהם?
כדאי להתכרבל יחד, ליהנות מהאיורים הרכים שמלווים את הסיפור ולעקוב אחר מסלול החיבוק. אילו סוגי חיבוקים מקבלת לוסי מבני המשפחה השונים? אפשר לשאול את ילדכם: האם גם החיבוקים במשפחה שלכם שונים זה מזה? האם כולם נעימים? האם ילדכם אוהב לתת ולקבל חיבוקים?
חיבוק הוא דרך ללא מילים להביע אהבה. אפשר לחשוב יחד על דרכים שונות להביע רגשות כשאוהבים (חיבוק, אמירה, ציור, פרח, מתנה…), ולהפתיע זה את זה בביטוי בלתי צפוי של אהבה.
מה עושים בני המשפחה של לוסי לקראת שעת השינה? כדאי להיזכר בפעולות של כל אחד מבני המשפחה בסיפור. האם ילדיכם יכולים לנחש מה עושה אבא של לוסי, ומדוע הוא מרים את הידיים באוויר? מה עושים התאומים כשלוסי ניגשת אליהם? האם משהו משתנה אחרי החיבוק?
האם לפני שראיתם את האיור של אנני ניחשתם מי היא? אנני מתוארת כ"שובבה". במה מתבטאת השובבות שלה בסיפור? אפשר להמציא דברים "שובבים" נוספים שהיא עושה. האם גם לכם יש חיית מחמד? האם גם היא אוהבת חיבוקים? האם לפעמים גם היא מתנהגת בשובבות?
כדאי להסתכל על העמוד שבו רודפת לוסי אחרי אנני. נסו לנחש ולדמיין מה יש בכל חדר. בהמשך אפשר לצייר או לצלם תמונה של פְּנים הבית שלכם. מי ישן באיזה חדר? אילו צעצועים וחפצים משותפים לסיפור ולבית שלכם?
בתמונה האחרונה בספר רואים את הילדים ואת אנני ישנים, ואת אמא ואבא של לוסי יושבים יחד על הספה עם התינוקת. אפשר לשוחח על המשפחה שלכם. מי הולך לישון קודם? במה עסוקים המבוגרים אחרי שהילדים הולכים לישון?
האם למשפחה שלכם יש פעולות קבועות לפני שהולכים לישון (למשל: צחצוח שיניים, סיפור, חיבוק ונשיקה)? האם תמיד הולכים לישון בלי ויכוחים? בעקבות הסיפור אפשר לשוחח על שעת ההשכבה אצלכם, ואם רוצים – ניתן ליזום מנהג חדש למעבר בין יום ללילה.
מה קורה בסוף הסיפור? בוודאי שמתם לב לעמודים האחרונים של הספר, בהם העלילה מתוארת באמצעות תמונות בלבד. רצוי לתכנן מראש כיצד "לקרוא את כל הספר עם הילדים" בהיעדר טקסט מילולי. האם ברור מה קורה אחרי שחנה נרדמת? מי הדמויות בעמוד האחרון של הספר? כדאי לזכור שעבור ילדים, האיור הוא העיקר. אפשר לבקש מהם "לקרוא את התמונות" ולגלות לנו את סוף הסיפור.
כדאי לאפשר לילדים לדפדף בספר ולהתבונן באיורים של גל שקדי, המלווים את הסיפור. האם הם שמו לב לבעלי החיים הרבים שמופיעים באיורים לצד העצים? תוכלו להשוות בין העצים השונים. כמה עצים מוזכרים בסיפור? אילו עצים הם עצי פרי ואילו עצי סרק? בעקבות האיורים, הילדים יכולים ליצור עצים בטכניקות אמנות שונות.
אפשר להזמין הורים וילדים ל"טיול עצים" בסביבת הגן. אולי גדלים בסביבה העצים שמופיעים בסיפור? ואולי עצים אחרים? תוכלו להשוות בין העצים: מה התועלת של כל עץ? אלו הם עצי נוי ואלו מניבים פרי? כיצד יודעים אם העץ צעיר או זקן?
אפשר לקרוא את הסיפור בחוץ, בחיק הטבע, תחת עץ. כדאי לצייד את הילדים בשקיות או דליים לאיסוף אצטרובלים, קליפות עץ, זרדים, עלים ועוד. עם חזרתכם לכיתת הגן הילדים יכולים להכין מהם יצירה.
העצים מביאים לנו תועלת רבה. אפשר לעבור בין פינות הגן ולחפש את כל הדברים שעשויים מעץ, למשל: רהיטים העשויים מעצים שונים, שמן לבישול ולמאור מעץ הזית, יין וצימוקים מהגפן וכדומה. אפשר לבקש מהילדים לחפש חפצי עץ בבית, לצייר או לצלם אותם ולערוך בגן תערוכה של דברים העשויים מעץ.
כדאי לשאול מגננות בגני טרום חובה את הספר "מה צריך בשביל…", שחולק ברשימת הצעירים בתחילת השנה, ולקרוא אותו עם הילדים. אפשר להכין יצירות וקולאג'ים בהשראת ספר זה.
במסורת היהודית נהוג לנטוע עץ כדי לציין אבני דרך חשובות בחיים. אפשר לבקש מהילדים וההורים לספר על מסורות משפחתיות הקשורות לעצים. האם גם הם נוטעים עצים לרגל לידה או בשל אבני דרך נוספות במהלך החיים? האם נטעו עבורם עץ ביער של קרן קיימת לישראל? אם כן, אולי אפשר להראות לילדים דוגמה של תעודה שמציינת את הנטיעה, או הקופה הכחולה של קק"ל.
אפשר לקשר את הסיפור לנושא שנת השמיטה. במסורת היהודית יש ערך רב לנטיעה ולשמירה על העולם לטובת הדורות הבאים. השנה בלוח בעברי, תשע"ה, היא שנת שמיטה, שבה נהוג להעניק לאדמה ולעצים "מנוחה" ולאפשר לאדמה להתאושש ולהתחדש. גם השמיטה מבטאת את הרעיון של דחיית הנאה מיידית וההשקעה למען העתיד.
אפשר לחפש בספריית הגן, ולבקש מהילדים לחפש בבית או בספרייה, ספרים נוספים אודות עצים (למשל: האגדה על חוני ועץ החרוב שמופיעה כאן, השיר "איש העץ" מאת שלומית כהן-אסיף, "מר זוטא ועץ התפוחים" מאת אורית רז ועוד). תוכלו לקרוא את הספרים בגן ולערוך תצוגה של "סיפורי עצים".
האם ילדי הגן מכירים ביטויים או פתגמים סביב עצים (למשל, "צדיק כתמר יפרח" – אותו אפשר גם לשיר יחד, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו , "לא דובים ולא יער"…)? בעקבות הסיפור תוכלי להסביר את הביטויים לילדים ואף להציע להם להמציא ביטויים חדשים.
סיפורי עצים: האם עומד בקרבת הגן עץ שאתם משחקים לידו, או מכירים סיפור שקשור בו (לדוגמא: מי נטע אותו, היכן הוא נמצא וכו')? אנו מזמינים אתכם להצטלם ליד העץ ולכתוב ליד התמונה את סיפורו של העץ. נשמח לפרסם את התמונות וסיפורי העצים באתר ובדף פייסבוק של ספריית פיג'מה. (אם מבקשים לפרסם תמונות של הילדים יש לדאוג לאישור חתום ע"י הורי הגן.)
הסיפור נכתב בהשראת האגדה אודות חוני ועץ החרובים, המופיעה בתלמוד הבבלי, במסכת תענית כ"ג, ע"א:
פעם אחת היה [חוני] מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב.
אמר לו: זה לכמה שנים טוען פירות?
אמר לו: לשבעים שנה.
אמר לו: כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו?
אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי.
מקור מנהג נטיעת עץ לרגל לידת בן או בת
בגמרא (גיטין, נ"ז, ע"א) מסופר כי בעיר ביתר, כאשר נולד תינוק היו נוטעים לכבודו ארז; וכאשר נולדה תינוקת היו נוטעים לכבודה ברוש. כאשר היה מתחתן זוג, היו נוטלים ענף מהארז וענף מהברוש ובונים מהם חופה.
כדאי להתבונן יחד באיורים של גל שקדי, המלווים את הסיפור. שימו לב לבעלי החיים הרבים שמופיעים באיורים לצד העצים. תוכלו להשוות בין העצים השונים. כמה עצים מוזכרים בסיפור? אילו עצים הם עצי פרי ואילו עצי סרק?
האם גם לכם עץ אהוב בקרבת הבית? האם יש מאחוריו "סיפור"? אפשר לצאת ל"טיול עצים" בסביבת הבית. אולי גדלים בסביבה העצים שמופיעים בסיפור? ואולי עצים אחרים? תוכלו להשוות בין העצים: מה התועלת של כל עץ? אלו הם עצי נוי ואלו מניבים פרי? כיצד יודעים אם העץ צעיר או זקן? תוכלו לארוז את הספר, שמיכה וכיבוד קל, ולקרוא את הסיפור יחד בחיק הטבע, תחת עץ. בהמשך אפשר לאסוף אצטרובלים, קליפות עץ, עלים ועוד, ולהכין מהם יחד יצירה עם חזרתכם הביתה.
בסיפור חנה מבקשת לטפס על עץ "עכשיו", ואבא מבקש לנוח "עכשיו". המצב הזה מוכר במשפחות רבות. איך אתם מגיבים במצב של התנגשות בין רצונות בין בני המשפחה? תוכלו לשוחח יחד על דברים שרוצים מייד, על דברים שדורשים המתנה, על התחשבות ברצונות של אחרים ועל סבלנות.
העצים מביאים לנו תועלת רבה. אפשר לעבור בין חדרי הבית ולחפש את כל הדברים שעשויים מעץ, למשל: רהיטים העשויים מעצים שונים, שמן לבישול ולמאור מעץ הזית, יין וצימוקים מהגפן וכדומה.
האם אתם מכירים עוד סיפורים על עצים (למשל: האגדה על חוני ועץ החרוב שמופיעה כאן, השיר "איש העץ" מאת שלומית כהן-אסיף, "מר זוטא ועץ התפוחים" מאת אורית רז, או "מה צריך בשביל…" מאת ג'יאני רודארי)? תוכלו לחפש את היצירות בבית או בספרייה ולקרוא אותן יחד
במסורת היהודית נהוג לנטוע עץ כדי לציין אבני דרך חשובות בחיים. כיצד המשפחה שלכם מציינת אירועים או אנשים חשובים? האם גם אתם נוטעים עצים לרגל לידה או בשל אבני דרך נוספות במהלך החיים?
במקורות שונים האדם משול לעץ. אפשר לשוחח עם ילדיכם על השורשים שלכם, על הזרעים שאתם זורעים למען העתיד, על ענפי המשפחה שלכם ועוד. בהמשך אפשר לשרטט יחד "אילן יוחסין" של המשפחה שלכם, מדור הסבים עד דור הילדים.
כמו העצים, גם בני-אדם זקוקים לבסיס יציב על מנת לצמוח. בעקבות הסיפור אפשר לשוחח עם ילדיכם על דברים שחשובים לכם – ערכים, מעשים, מסורות ואמונות – שמחזקים את "בסיס" העץ של המשפחה שלכם ותומכים בצמיחתכם.
ילדים וילדות אוהבים לשחק במשחקי דמיון. הם נהנים להעמיד פנים שהם מבוגרים, להתנסות ב"נהיגה" ברכב, להכין "עוגה" מבוץ ולשחק עם חבר דמיוני. אפשר לשחק עם הילדים בחפץ כגון בובה, סיר או מכונית צעצוע ולשאול
לאן אנחנו נוסעים? מה נבשל יחד? מה אומרת הבובה?
רון רואה את שלולי בשלולית, אבל בעצם זו דמותו שלו שמשתקפת במים. אפשר לשחק במשחק ״מַרְאָה״: שניים מבני המשפחה עומדים זה מול זה ולפי תור, אחד עושה ״פרצוף״, מזיז ראש או רגל, והשני מנסה לחקות אותו.
יש כבר שלוליות בחוץ? – אפשר לנעול מגפיים, להתלבש היטב, לצאת החוצה ולקפוץ בשלוליות. ואם לא מתאים לצאת החוצה? אפשר להכין ״שלולית״ מחבל או מנייר, ולקפוץ פנימה והחוצה ככל שתרצו…
הטרמה לסיפור – תוכלו להתבונן באיור הכריכה ולשאול: איזו מילה מזכירה המילה "שלולי"? כמה דמויות מופיעות בכריכה?
שיחה – כדאי לחזור ולקרוא את הסיפור בכמה מפגשים ובכל מפגש לשוחח על נושא שונה. תחילה רצוי לוודא שהסיפור מובן, ושהילדים מבינים ששלולי היא דמותו של רון המשתקפת במים. לשם כך ניתן לשאול: למה רון אהב שלוליות? איזה סוד הוא הסתיר? את מי הוא חיפש בשלולית? למה שלולי נעלם כשהשמש זרחה? למה שלולי היה עצוב? האם שלולי יחזור? ואם כן, מתי?
החבר של רון – לילדים רבים בגיל זה יש חברים דמיוניים. תוכלו לשאול:
למה רון כל כך אוהב לבלות עם החבר שלו? מה מיוחד בחבר שלו?
חבר משלי – במפגשים מצומצמים או אישיים ניתן לשוחח על חברים דמיוניים ולהציע לילדות ולילדים לשתף ולספר עליהם: האם יש להם שֵם? מה הם נוהגים לעשות איתם? לא לכל אחד יש חבר דמיוני, לכן כדאי להרחיב ולשוחח על חברים וחברות בעולמם של ילדי הגן.
"זה סוד!" – כמו לרון, יש להניח שגם לילדי הגן יש סודות שהם חוששים לשתף בהם. ניתן לעסוק בנושא זה בזהירות במפגשים מצומצמים או אישיים. אפשר לשאול: מה זה סוד? אפשר לחזור לחלק המתאים בסיפור ולשאול את הילדים: למה רון התבייש לספר על שלולי? איך רון הרגיש אחרי ששיתף את אמא בסוד?
חשוב! בשיח עם הילדים בעקבות הסיפור כדאי להעלות את הנושא של סוד טוב וסוד רע. בין ילדי הגן עלולים להיות ילדים ששומרים סודות שמסתירים עוולות שחוו או שנחשפו אליהם. בזמן השיחה יש לשים לב לכך, ואם מתעורר חשד כזה, יש לעצור את השיח הקבוצתי בעדינות ולהמשיך לנהל את השיח עם הילד או הילדה באופן אישי, תוך התייעצות עם יועצת הגן או השפ"ח.
שלוליות – לאחר הגשמים כדאי לצאת ולחפש שלוליות. כחלק מההכנה לסיור אפשר לשאול: מה מעניין אתכם? מה הייתם רוצים לדעת? מה הייתם רוצים לחקור? מה יכול להיות שנראה?
שאלות שכדאי לבדוק ולחקור – איך נוצרות שלוליות ומתי? האם יש שלוליות גדולות? אילו בעלי חיים גדלים בשלוליות? מה עוד גדל בהן?
בטרם קריאת הספר, כדאי לחלק לכל ילד עותק ולאפשר להם להתבונן בכריכה ולדפדף בספר. לאחר הקריאה אפשר לבקש מהילדים לספר את הסיפור במילים שלהם על-פי רצף התמונות. ניתן לשוחח על האיורים: מה הוסיף המאייר לטקסט של הסיפור? האם משהו הצחיק את הילדים בתמונות? האם זיהית חפצים שהילדים אינם מכירים? ניתן לבקש מהם לחפש את התמונות שממחישות כיצד הנמלה והצרצר עוזרים זה לזה. בהמשך אפשר להציע לילדים לצייר את הנמלה והצרצר כפי שהם מדמיינים אותם.
רצוי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות ולעודד שיחה פתוחה. אפשר לשוחח על מאפייני הנמלה והצרצר בסיפור. הנמלה טורחת וחרוצה, ואילו הצרצר מזמר ורוקד. כדאי להכיר לילדים את הפתגם "לֵךְ אֶל-נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו, ו), לשוחח על תכונות ונטיות של כל אחד ואחת ולשאול מה אנחנו יכולים ללמוד מהתכונות של חברינו.
"טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז, י): מי השכנים של ילדי הגן? האם רוב המשפחות גרות בבתים בודדים או בבנייני דירות? בעקבות הסיפור אפשר לבקש מהילדים וההורים לצייר את הבית שלם ולספר על יחסי שכנות.
אפשר להציע לילדים להתבונן בהכנות של הנמלה לשבת. בהמשך, תוכלו לשוחח על ההכנות לשבת בגן שלכם. האם יש לכם מנהגים, סדר יום, משחקים או מאכלים ייחודיים ליום שישי?
ניתן להציג לילדים את המשל של איזופוס על הנמלה והצרצר. במשל זה, הצרצר בא לבקש מן הנמלה אוכל מפני שהיה עסוק בזמרה ולא דאג לעצמו למזון, והנמלה מסרבת לתת לו. אפשר לספר את המשל לילדים, ולהשוותו לסיפור "אולי אפשר גרגר סוכר". אפשר להציע לילדים להמחיז את שני הסיפורים. בקישור זה תוכלי לשמוע את המשל של איזופוס כפי שהוא מופיע באוסף "100 סיפורים ראשונים".
"גלגל חוזר בעולם": לעתים ילדים מרגישים שהחיים לא הוגנים, כאשר הם מתבקשים לעזור ואחֵרים לא. אפשר לשוחח על הדרך שבה הנמלה קיבלה את בקשות הצרצר ולשאול אותם איך לדעתם היא הרגישה כשהיא אגרה מזון כל השבוע ועתה הצרצר מבקש ממנה "טובות". חשוב לשים לב שבסופו של דבר הנמלה יצאה נשכרת מכך שעזרה לצרצר. כך גם בחיים – יש הזדמנויות רבות לעזור ולהיעזר, כל אחד לפי יכולתו ובמועד המתאים לו.
אפשר להזמין את ההורים לקבלת שבת משותפת שתכלול הצגה של הסיפור (של הילדים? בהשתתפות הורים?), שירי שבת וכמובן – מאכלי שבת טעימים!
להלן מתכון לעוגת תפוזים לשבת:
אופן ההכנה:
מקציפים יחד את החמאה והסוכר.
מוסיפים את הביצים, תמצית וניל וגרידת קליפות תפוזים וממשיכים להקציף.
מוסיפים מיץ תפוזים, קמח ואבקת אפייה ומערבבים יחד עד שמתקבלת תערובת אוורירית ואחידה.
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת ואופים במשך 45-35 דקות בתנור, בחום 170 מעלות.
מצננים את העוגה ומפזרים עליה שכבה דקה של אבקת סוכר.
בתיאבון ושבת שלום!
האקדמיה ללשון עברית האקדמיה מנסה 'לעשות סדר' בשפה ולהקל על הציבור וממליצה לייחד את המילה גרגר כשם לצמח הנקרא גרגר הנחלים, ולשאר הגרגירים (כמו גרגיר סוכר) לקרוא גרגיר (בחיריק).
מילונים – אין הבדל בין גרגר וגרגיר: גרגר הוא גרגיר, וגרגיר הוא גרגר.
בתנ"ך – רק גרגר, גרגרים.
כאשר מוציאים לאור ספר, אפשר בהחלט להסתמך על צורות אחיות שמתקיימות בשפה זו לצד זו, להכניס לכתיבה גם חריגים ויוצאים מן הכלל, כפי שמוֹרים לנו המקורות והמילונים המשמרים יפה את העושר המופלא (גם העושר הצלילי) של השפה העברית.
עמית בן יהודה, גופנה בע"מ, יעוץ לשוני, ניקוד, והכנה לדפוס
אפשר להציע לילדיכם לדפדף בספר ולספר את העלילה במילים שלהם על-פי רצף התמונות. כדאי להתבונן יחד באיורים ולגלות את כל הדברים שהוסיף המאייר לטקסט של הסיפור. האם משהו הצחיק אתכם בתמונות? האם זיהיתם חפצים שילדיכם אינם מכירים? ניתן לבקש מהם להצביע על כל התמונות שממחישות כיצד הנמלה והצרצר עוזרים זה לזה. בהמשך תוכלו לצייר יחד את הנמלה והצרצר כפי שאתם מדמיינים אותם. האם גם אתם בחרתם לצייר את הנמלה עם משקפיים?
"לֵךְ אֶל-נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו, ו) אפשר לשוחח על מאפייני הנמלה והצרצר בסיפור. הנמלה טורחת וחרוצה, ואילו הצרצר מזמר ורוקד. בעקבות הסיפור אפשר לשוחח על תכונות ונטיות של בני המשפחה ולציין את התרומה הייחודית של כל אחד ואחת.
"טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק" (משלי כז, י) מי השכנים שלכם? האם אתם נעזרים זה בזה? בעקבות הקריאה ניתן לחשוב עם ילדיכם על מעשה קטן שיעזור לשכנים או ישמח מישהו קרוב, ולבצעו יחד. איך מרגישים? האם גם אתם חשתם שלפעמים "יותר טוב לתת מאשר לקבל", כדברי הנמלה?
האם אתם מכירים את המשל של איזופוס על הנמלה והצרצר? במשל זה, הצרצר בא לבקש מן הנמלה אוכל מפני שהיה עסוק בזמרה ולא דאג לעצמו למזון, והנמלה מסרבת לתת לו. אפשר לספר את המשל לילדיכם, ולהשוותו לסיפור. האם גרסה אחת מוצאת חן בעיניכם יותר מהשנייה? למה?
"גלגל חוזר בעולם": לעתים ילדים מרגישים שהחיים במשפחה לא הוגנים, כאשר הם מתבקשים לעזור בבית ואחֵיהם לא. אפשר לשוחח עם ילדיכם על הדרך שבה הנמלה קיבלה את בקשות הצרצר ולשאול אותם איך לדעתם היא הרגישה כשהיא אגרה מזון כל השבוע ועתה הצרצר מבקש ממנה "טובות". חשוב לשים לב שבסופו של דבר הנמלה יצאה נשכרת מכך שעזרה לצרצר. כך גם במשפחה – יש הזדמנויות רבות לעזור ולהיעזר, כל אחד לפי יכולתו ובמועד המתאים לו.
גם אתם יכולים לאפות עוגה לשבת! נחמד לעבוד יחד במטבח, ועוד יותר נחמד לחלוק את מעשה ידיכם עם שכנים ובני משפחה! תוכלו להזמין שכנים או חברים לאכול מהעוגה ולשיר יחד שירים, ממש כמו הנמלה והצרצר בסיפור.
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
אופן ההכנה:
מקציפים יחד את החמאה והסוכר.
מוסיפים את הביצים, תמצית וניל וגרידת קליפות תפוזים וממשיכים להקציף.
מוסיפים מיץ תפוזים, קמח ואבקת אפייה ומערבבים יחד עד שמתקבלת תערובת אוורירית ואחידה.
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת ואופים במשך 45-35 דקות בתנור, בחום 170 מעלות.
מצננים את העוגה ומפזרים עליה שכבה דקה של אבקת סוכר.
בתיאבון ושבת שלום!
אפשר לשחק יחד במשחק התודה: אחד המשתתפים פותח במילים: "אני רוצה לומר תודה על …", ומספר על דבר טוב בחייו: מקרה טוב שקרה לו, או משהו טוב – קטן או גדול – שראה, שמע, טעם או הריח. הבא אחריו משלים את המשפט כרצונו, וכך הלאה. אפשר לערוך סבב משפחתי של תודה בארוחת הערב או לפני השינה
אפשר להביע תודה גם באמצעות שיר! האם אתם מכירים שירי תודה (לדוגמה: "מתנות קטנות" של רמי קליינשטיין, "תודה" של עוזי חיטמן, "אלוהים נתן לך במתנה" של איתן מסורי, "אנשים טובים" של נעמי שמר)?
מי עוזר לנו ביומיום? אנשים רבים עוזרים לנו ביומיום – המאבטח בכניסה לקניון, הקופאית במרכול, עובדי ניקיון. במעגלים קרובים יותר אלה השכנים שמשחקים איתנו בחצר, בני משפחה, הצוות החינוכי בגן ועוד. אפשר להודות להם במילה "תודה", ואפשר לשמח אותם במכתב או בציור. חשבו למי אתם רוצים להודות וכיצד תוכלו לעשות זאת ולשמח אותו.
השאלה כיצד מודים לאלוהים מטרידה את בני. הוא בוחר לעשות זאת בבית הכנסת כי הוא מאמין שזהו המקום שבו אנשים מדברים עם אלוהים. כמו בני, ילדים רבים מעלים שאלות גדולות: האם אלוהים קיים? איפה הוא גר? האם הוא ישמע אותי אם אדבר אליו? בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח עם ילדיכם על האמונות שלכם ולעודד גם אותם לשאול שאלות גדולות.
כדאי לשוחח על הסוף המפתיע של הסיפור ועל דברי סבא כי בזכות המעשה של בני "העולם נעשה מקום קצת יותר טוב". אפשר להיזכר יחד בפעמים שילדיכם עשו מעשה טוב ועזרו לאחר, ולחשוב איך בזכות המעשים שלהם העולם הופך למקום טוב יותר.
חומרים: 2 כוסות קמח, כפית שמרים מהירים, ¾ כוס מים, ½1 כפות שמן, 2 כפות סוכר, כפית מלח. אופן ההכנה: לושו את כל החומרים יחד עד שתקבלו כדור בצק רך. במידת הצורך, הוסיפו מעט קמח. הניחו לבצק עד שיכפיל את נפחו. לאחר מכן צרו לחמניות בצורת בייגלה. הברישו בתערובת ביצה ופזרו מעליה שומשום. הניחו ללחמניות לתפוח שוב. אפו בחום של 190 מעלות עד שצבען של הלחמניות זהוב. בתיאבון!
הצענו להורים בבית לשיר עם הילדים שירי תודה מוכרים כמו "תודה" של עוזי חיטמן, "אלוהים נתן לך במתנה" של איתן מסורי, "הללויה" של גלי עטרי. אפשר להדביק את מילות השירים על דפי בריסטול, לקשט, ליצור שירון קטן ולשיר ביחד!
סוף שנת הלימודים מהווה הזמנות מצוינת להכרת הטוב. אפשר לשוחח על הדברים הטובים שהיו בגן השנה ולחשוב מי היה שותף להם. כתבו וציירו יחד מכתבי תודה לאנשים המסייעים בפעילות השוטפת של הגן – השומר, מנקה הרחוב, מדריכות החוגים, הורים מתנדבים וכו'
בעקבות הסיפור ניתן לשוחח על עזרה במטלות שונות בבית ובסביבה – בני ממלא תפקיד חשוב ועוזר לסבא במאפיה. אילו תפקידים קיימים במשפחה? האם גם לילדים יש תפקידים בבית? על אלו משימות אחראים הילדים בגן? הציעו לילדים לבחור תפקיד קטן חדש ולמלא אותו, לפחות יום אחד.
"המוציא לחם מן הארץ" – מהחיטה אל הלחם: הלחם הוא מרכיב מאוד חשוב בתפריט האנושי באיזור שלנו. כדי לסמל את חשיבותו המיוחדת של הלחם קבעו חכמים ברכה מיוחדת שמברכים רק על לחם "המוציא לחם מן הארץ".
הגננת לאה לוי גן תל"י אקסודוס: ערכנו שתי פעילויות בנושא הכרת תודה- הפעילות ראשונה התייחסה בעיקר לצורך להודות לכל מי שעוזר לנו בחיינו. הכנו ציורים ואימרות תודה וחילקנו בשכונה לירקן, למוכר במכולת, לפקידה , לגנן שעובד מסביב לגן, ולמנקה שמטאטא את המדרכות והכביש ברחוב. הפעילות השנייה התייחסה לתוכן הדברים של סבא בסיפור שאמר שיש להודות לאלוקים על האדמה שברא כי היא הנותנת לנו את החיטה שממנה יש לחם ולחמניות. לקחנו שבולים הוציאנו את גרגרי החיטה טחנו והכנו קמח. הוספנו קמח והכנו בצק וכל ילד הכין לחמניות לקבלת שבת משותפת. בנוסף הכנו גם חלות לשבת להורים.
הגננת סילבי מרן גן נועם עפולה: הילדים הכינו "אלבומי אמירת תודה" לקייטרינג שהביא לגן את הארוחות, למדריכה מהחוג ולספריית פיג'מה.
הגננת סנדרה ליפקופקר והסייעת נחמה בן- שלוש, גן דקל, ערד: קיימנו דיון בו כל ילד הביע את דעתו לגבי האמונות שלו ואת תודתו בעל פה. כדי לציין את ערך הכרת הטוב והבעת תודה, קישרנו את עליית הרגל לירושלים בשבועות ויצרנו את" הכותל המערבי". בין האבנים הילדים הכניסו פתקים בהם כתבו תודה אישית לאלוהים או בקשו משאלה. בקריאה השנייה של הסיפור, ציירו עבורינו את איורי הספר על גליל נייר פרגמנט והעברנו את הסיפור בטלוויזיה מאולתרת עשויה ממגירה ישנה. בהמשך, אפינו עם הילדים והכנו מתכון אורייני ללחמניות בייגלה – הילדים התאימו תמונות של המצרכים למילה הכתובה.
אלה מרכוס גן סיפן נצרת עלית: שוחחנו בנושא הנתינה. וגילינו שנתינה גם תורמת משהו לנפש, האדם הנותן מרגיש מאושר. הזכרנו את כל מה שעשינו בגן בנושא הנתינה: ביקרנו ילד מהגן שהיה חולה בבית זמן ממושך, הכנו מתנות לעוורים וערכנו קונצרט בבית העוור, ניקינו את הסביבה הקרובה לגן, הכנו שי לחייל ביום העצמאות, סלסלות ביכורים לנזקקים לשבועות, הילדים דיברו על המעשים הטובים שעשו בבית ובגן ותיארו את הרגשתם בעת הנתינה ועזרה לאחר.
לינה סלבין גן הדר נצרת עלית: אפינו בגן לחמניות בייגלה לפי המתכון שבספר, סיימנו לקרוא את הספר ביום שישי והילדים אכלו את הלחמניות בקבלת שבת. דיברנו על תהליך הכנת לחם, ביקרנו במאפיה וראינו אך מכינים את הלחמניות.
אסתי זוהר, מדריכה במשרד החינוך, וגננות בנצרת עילית מצאו כי הסיפור מזמין עיסוק בנושא בית הכנסת. מה יש בבית הכנסת? (ארון קודש, ספר תורה, פרוכת, סידורים) מי הולך לשם ומתי? מה עושים שם? אלו סמלים נמצאים בבית הכנסת (מגן דוד, לוחות הברית, סמלי השבטים, מנורה). אם יש בקרבת הגן בית כנסת אולי אפשר לבקר בו ולהשוות אותו לבית הכנסת של בני. בפגישה ההכנה לספר בנצרת עילית התלבטו אסתי והגננות איזה מסר מתאים להעביר לילדים ביחס לאלוהים המופיע בסיפור. האם זה בסדר להאניש אותו ולאמר שיש לו דמות והוא אוכל לחמניות, או שיש להעביר מסר חד משמעי שלא? עלה הצורך להיות זהירות בקביעות שלנו לגבי אלוהים, בעיקר בעקבות הרב תרבותיות בגנים. אסתי ממליצה על הספר "אז מה זה אלוהים" של גיל דלסקי כספר עזר לעיבוד הנושא.
דליה גלרון גן חמניות נצרת עלית: שוחחנו על אלהים. היו לילדים תגובות מענינות מאוד- אלהים בכל מקום. רואה ואינו נראה. אין לו פנים, אין לו גוף והוא כמו רוח (מתגובות הילדים).
מאמץ עצום מושקע בכתיבת האיגרת. שוחחו עם ילדכם, כיצד ניתן לשמור על קשר עם משפחה וחברים כאשר אין טלפון, אין אי-מייל, ואפילו עט ונייר קשה להשיג? ספרו לילד על התקופה שבה כתבו רק מכתבים על נייר, כמה זמן לקח למכתב להגיע ליעדו?
שוחחו עם הילד על המכתב בסיפור: הסופרת לא מציינת את תוכן המכתב. האם אנחנו יכולים לנחש מה כתוב בו? מה שאלו הילדים את הדודה על עצמה? מה כתבו על עצמם באיגרת?
התבוננו יחד בתמונות המלוות את הספר, שאלו את הילד מה ניתן ללמוד מהן על חיי הילדים שבסיפור? כיצד הם בילו את שעות הפנאי שלהם? מה הם יכלו לכתוב לדודה על הבית שבו הם חיו?
בסיפור, כל ילדי המשפחה, גם הילדים הצעירים נטלו חלק בכתיבת האיגרת. על אף הקלות והנוחיות בתקשורת טלפונית ובדואר אלקטרוני, עדיין יש הרבה חן בכתיבת מכתבים וקבלתם בדואר. הציעו לילדכם לכתוב מכתב ו/או ציור לחבר או בן משפחה, שאותו תרצו להפתיע. עודדו את ילדכם לכתוב כפי יכולתו. הכניסו את המכתב למעטפה מבוילת, הראו לילד כיצד כותבים כתובת דואר, ושלחו אותו. חכו כמה ימים לשמוע איך היה לקבל מכם מכתב! אם בבית משתמשים בדואר אלקטרוני, הציעו לילד גם לכתוב אי-מייל, לבן משפחה או חבר אחר, בארץ או בחו"ל וצרפו אליו תמונה.
תוכלו לבקש מקרוב משפחה לכתוב מכתב או גלויה לילד שלכם ולשלוח אותו אליכם בדואר. כאשר יגיע המכתב היו שותפים לחוויה, הזכירו לילד את סיפור "האיגרת" ובקשו ממנו לדמיין כמה שמחה והתרגשה הדודה כאשר קיבלה את המכתב מאחותה שבעיירה.
המשפחה בסיפור אינה מסתפקת בקשרים עם בני המשפחה הקרובה, אלא משקיעים מאמץ רב בשמירה על קשר עם בני המשפחה המורחבת הגרים הרחק מהם. המשפחה היא ערך מרכזי בתרבות היהודית. משפחות רבות משתדלות לשמור על קשר עם המשפחה הרחבה, לעזור זה לזה בזמנים של צורך וקושי, וכמובן לחגוג יחד את החגים, השבת והשמחות. חשיבות המשפחה ומרכזיותה מתבטאת בסיפור במאמץ ובהתרגשות סביב כתיבת האיגרת, כמו גם בשמחה ובהתלהבות שבה היא מתקבלת.
חשבו על המשפחה שלכם: היכן מתגוררים בני המשפחה? באלו ערים בארץ? האם יש לכם קרובי משפחה שאינם גרים בארץ? היכן הם גרים? איך אתם שומרים איתם על קשר? עיינו יחד עם הילד באטלס או מפת העולם. חפשו את הערים והמדינות בהן גרו משפחותיכם בדורות קודמים, והיכן גרים קרובי משפחה היום. שימו לב למרחקים: האם ניתן לבקר אחד את השני ברגל? ברכב? באונייה? במטוס?
בתמונה בעמוד 3 בספר מצוירת הדודה ביום נישואיה. דפדפו יחד באלבומי המשפחה, התמקדו בצילומים משמחות משפחתיות: ימי הולדת, חגיגות בר/בת מצווה, חתונות, בריתות. ציינו את שם האירוע ותנו לילד לזהות את בני המשפחה שבצילומים. בנוסף לשמות, ספרו על הקרבה המשפחתית: דוד/ה בן/בת דוד וכן הלאה.
הגננות בנצרת עילית משתתפות בקהילה לומדת המכינה בכל פעם את הפעילות לקראת הספר הבא. הן שלחו לנו מספר רעיונות לשיחה סביב הספר. הן מציעות לדון בערכים כמו שמירת הקשר עם המשפחה והיחסים איתה. אפשר, למשל, לשאול את הילדים מה כל ילד אוהב לעשות עם המשפחה שלו, ואיך בבית שלו שומרים על קשר עם בני המשפחה הרחוקים. רעיון המשלב פעילות בבית ובגן הוא לכתוב עם ההורים תיאור של יום בחיי המשפחה, להביא אותו לגן ולשתף את החברים בסדר היום המשפחתי.
בנו יחד בגן (אפשר מעיסת נייר) מודל של עץ רב ענפים. על דף נייר עזרי לכל ילד לכתוב את "עלה- המשפחה" שלו. (את שמות בני המשפחה הגרעינית). הציעי לחזור ולכתוב בעצמם את השמות המופיעים על "העלה" שלהם, ולקשט אותו. תלי בעזרת חוטים את עלי הנייר על העץ. הזמינו את הילדים שהכינו בבית עצי משפחה על פי ההצעות להורים, להביא אותם לגן. תמונות אומנותיות של משפחות מצויות בערכת "משפחה" באומנות אותה תוכלי למצוא במרכזי פסג"ה.
ניתן גם לשוחח בגן על כך שלפעמים חברים הופכים להיות "כמו המשפחה" שלנו. שאלי את הילדים האם יש אנשים כאלה, שאינם קרובי משפחה אבל הם כמו משפחה. מה אוהבים לעשות עם החברים הקרובים האלה? במהלך השיחה תוכלי אולי להשתמש בפתגם "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק" המופיע בתנ"ך בספר משלי כז י.
תרצה רוטקוביץ מקרן תלי מציעה לשלב בין נושא המשפחה לעיסוק באגרת ובדואר: הצטיידי בדגלונים ובמפה גיאוגרפית גדולה של ישראל. בקשי מכל ילד לספר היכן מתגוררים בני המשפחה המורחבת שלו. את קרובי המשפחה המתגוררים מחוץ לישראל תוכלי לסמן באמצעות דגלונים הממוקמים מחוץ למפה. עזרי לו לנעוץ את הדגלונים במקומות המתאימים במפה. לאחר מכן אפשר לחלק לילדים מעטפות דואר, להדגים איך כותבים את שמות הישובים שעלו בשיחה. כל ילד יכתוב על מעטפה שם של ישוב רלוונטי לו וידביק בול (או כמו בול). כעת צרי שרשרת ארוכה ממעטפות הנייר ותלי אותה בגן.
הזמיני את הילדים להביא בולים מהבית. אולי יש בין ההורים או אחים בוגרים שאוספים בולים, ואפשר להזמין אותם להראות לילדי הגן. תוכלו לצייר יחד בול מיוחד בנושא הספר.
אסתי זוהר, מדריכה במשרד החינוך, מפנה את תשומת לבנו: "ישנו סיפור נוסף המסופר בספר ומצוי באיורים הקטנים בתחתית העמוד. גלו את הסיפור, וספרו אותו עם הילדים. מה תפקיד הסיפור הנוסף? מה הוא מעיד על המאיירת? זו הזדמנות לדבר על תפקיד המאיירת סוניה שכל ומה היא מוסיפה לסיפור הכתוב" הגב' מרים פוזנר, ראש צוות עידוד קריאה וספריות במטח, מתייחסת גם היא לאיורים בספר והציעה להתבונן עם הילדים במציאות המשתקפת מהן: "התמונות המלוות את הסיפור מייצגות את המשפחה והבית היהודי בעיירה. חזרו ודפדפו בתמונת הספר. שאלו: האם המשפחה של הילדים גדולה או קטנה? התייחסו לאם שבהריון, ולתינוק שהיא מחזיקה. הציעו לספור את מספר הילדים (כנראה 7 + 1 בדרך, למרות שרק שישה ילדים משתתפים בכתיבת האגרת). האם המשפחה עשירה או ענייה? לפי מה אפשר לנחש? (לפי הצפיפות, מעט הרהיטים הצנועים, הבגדים הפשוטים, הקירות והרצפה חשופים, אין כמעט צעצועים). שאלו: האם הילדים נראים לו שמחים בחלקם? במה הילדים בסיפור שונים מן הילדים בגן, ובמה הם דומים להם? מה רואים באיורים שהילדים אוהבים לעשות בבית ואחד עם השני?
"פרחה לה השין מראשו הנרגש כאילו אותה מעולם לא פגש" – לימוד כתיבה: הספר מתאר ילדים הקרובים בגילם לילדי הגן, המתאמצים מאוד לכתוב, ממש כמו שילדי הגן היום מתחילים לזהות אותיות ולהעתיקן. זו הזדמנות להרחיב את היריעה ולספר לילדים איך למדו לקרוא ולכתוב בימים עברו. הילדים בסיפור מתקשים לכתוב גם מפני שהם צריכים לכתוב בקסת ודיו ולא בעט או בעיפרון. (כדאי להצטייד בקסת ודיו של פעם על מנת להראות לילדים במה מדובר). שימי לב שבעמוד האחרון של הספר יש מקום בו יכול כל ילד לכתוב את שמו, אולי אפשר לתת לילדים לכתוב את שמם בנוצה ובדיו/צבע. עד היום ספרי תורה, תפילין ומזוזות נכתבים על ידי סופר סת"ם על קלף באמצעות נוצה ודיו. אם את מכירה סופר סת"ם, רב או אומן שעוסק בקליגרפיה תוכלי להזמין אותו על מנת שידגים לילדים כיצד הוא כותב.
נטע טורם, מדריכה במשרד החינוך, מציעה: הפני את תשומת ליבם של הילדים לכתוב על הכריכה: מיידיש: מיריק שניר. מהו תפקידה של המתרגמת? על מנת להדגים את נושא התרגום תוכלי לשאול את הילדים אלו שפות הם מכירים, וילדים הדוברים שפות אחרות יוכלו ללמד את חבריהם מילים חדשות ותרגומן. זו הזדמנות נפלאה לקרב ילדים עולים חדשים למרכז העשייה בגן ולתת ביטוי לארץ המוצא. אפשר גם להזמין הורה שדובר שפה אחרת וללמוד ממנו – שיר, מילים בודדות, כתיבת אותיות. תרצה רוטקוביץ מקרן תל"י כתבה לנו מספר הצעות להרחבת העיסוק בשפות היהודיות: יידיש, לדינו וגם ערבית – שיחה. שוחחי עם הילדים על שפת היידיש – שפתם של גיבורי "האיגרת". התייחסי לשמות שלהם. שאלי: האם מישהו במשפחה דובר יידיש? ספרי שבעבר היהודים דברו בשפות שונות שהיו מיוחדות להן. חלקם דיברו ביידיש, אחרים דברו בלדינו, שהיא שפה הדומה לספרדית. התייחסי לעובדה שהיידיש נכתבה באותיות עבריות ולכן הילדים בסיפור כותבים "שין" ו"מם". סופרים עד 10 ביידיש ובלדינו: כדי לחוות את צלילי השפות – למדי את בילדים לספור עד 10 ביידיש וגם בלאדינו: יידיש: איין, צווי, דריי, פיר, פונף, זעקס, זיבן, אכט, ניין, צען. לדינו: און, דוס, טרס, קואטרו, סינקו, סז', סייטה, אוצ'ו, מואבה, דיאס.
הסיפור מלא הומור. האם באמת אפשר לסרוג לאדנית מעיל ? או לאף מחמם אף? הסתכלו על האיורים העשויים צמר וחפשו את הדברים המצחיקים שסבתא סרגה. עיינו באיור בעמודים 12-13. למה האנשים שעומדים בתור זקוקים, ומה לדעתכם סבתא תסרוג להם? את זאת אפשר רק לנחש. הניחו שקף (או נייר חצי שקוף, כמו נייר אפייה או פרגמנט) על הדף שבו מצויר תור האנשים. העתיקו בטוש את דמויות האנשים המחכים בתור (יש לעזור בכך לילדים). כעת עזרו לסבתא: ציירו לכל אחד בגדים מתאימים ומחממים.
אם תקשיבו היטב, כלומר תעשו אוזניכם כאפרכסת, תגלו כי הסיפור כתוב בחרוזים. לאחר שתכירו את הסיפור, תוכלו לשחק: אמרו את המילה הראשונה, ותנו לילדיכם למצוא מילה המתחרזת עמה.
כתבו וציירו מילים מתוך הסיפור על לוח משחק. את המילים המתחרזות זו בזו כתבו או ציירו על כרטיסים. על ההורה להחזיק כרטיס ולהכריז על מילה, ועל הילדים להניח את הכרטיס על המשבצת של החרוז שלה בלוח המשחק שלהם.
סבתא סורגת לכל מי שבא אליה בגד בעזרת זוג מסרגות וחוט צמר. היא קושרת את החוטים זה בזה, ובתוך כך נקשרים גם יחסים בינה ובין האנשים שמקבלים ממנה את הבגדים החמים. חשבו את הלב של מי אתם הייתם רוצים לחמם. חשבו על דרכים לעשות זאת, למשל ביצירה, בשירה, בריקוד ובמחווה. הורים, האם אתם זוכרים מילדותכם את המשחק "סבתא סורגת"? במשחק "סורגים" בעזרת הידיים צורות שונות בחוט צמר ומעבירים אותן לחבר. מכירים את המשחק? אתם מוזמנים ללמד את הילדים.
אפשר ליצור תמונה בעזרת חוטי צמר. ציירו ציור בעזרת דבק פלסטי. הניחו חוט צמר בדיוק על פסי הדבק שציירתם. כאשר הדבק יתייבש, תישאר תמונה עשויה מחוטי צמר צבעוניים.
סבתא עוזרת לכולם, אך אולי גם סבתא זקוקה לעזרה? חשבו מה היה מחמם את לבה של הסבתא. חשבו איך אנחנו יכולים לחמם את לבם של חברים ובני משפחה, שאולי מרגישים לפעמים בודדים.
"לחכם לב נקרא נבון" כיצד מרגיש ילד אחר? הילדים יושבים במעגל, ילד אחד יוצא החוצה. הגננת מורה לו בסוד באיזה "מצב רוח" הוא צריך לחזור אל המעגל. (שמח, נרגש, חסר-שקט, עצוב, כואבת לו הבטן, מהורהר, מסתגר, חברותי וכו'). הילד חוזר אל המעגל ומציג את מצב הרוח שהתבקש. הילדים מנחשים איך הילד "מרגיש היום".
איזה "פלא" יש במסרגות אלה? שאלו את הילדים, וודאי תקבלו תשובות מעניינות. אחת האפשרויות: המסרגות יוצרות אפודות ומעילים, ותוך כך נוצרים גם קשרים של ידידות, כמו חוטים דימיוניים, בין סבתא לבין אנשי השכונה.
כדור הצמר עובר. ילד מחזיק פקעת של חוטי צמר. הוא משאיר בידו את קצה החוט, ומעביר לילד אחר את הצמר, עפ"י הנחיית הגננת. הילד הבא מחזיק את החוט, ומעביר לילד אחר את כדור הצמר. מי שמחזיק בחוט, לא עוזב אותו. רק הפקעת עוברת הלאה. בסופו של דבר נמצאת בידי כל ילדי הגן רשת של חוטים, המדגימה את "רשת" הקשרים שיש בינינו.
א. גזרו שתי טבעות קרטון והצמידו אותן זו לזו. (ללא דבק). ב. לפפו חוט של צמר סביב הטבעות, מן החלק הפנימי כלפי חוץ. המשיכו בפעולה עד שיווצרו כמה שכבות של צמר. ג. כעת, גזרו את חוטי הצמר ברווח שבין הטבעות. ד. קשרו את חבילת חוטי הצמר בעזרת חוט נוסף, ברווח שנוצר בין שתי הטבעות. ה. הוציאו את טבעות הקרטון, ועצבו את חבילת הצמר הקטנה לפונפון עגול. תוכלו לקשט עם הפונפון כובע צמר, גומיה לאיסוף שיער, מחזיק מפתחות או לתלות אותו מתחת למראה ברכב.
הקשיבו, הקשיבו!!! 🎧 ילדות וילדים, הורים וצוותים חינוכיים ❤️. הימים האלו עכשיו הם ימים לא רגילים, ובימים כאלה סיפורים יכולים לשמח, לרגש, אפילו להצחיק. אנו מזמינים אתכם/ן להאזין להקלטה הקסומה של הספר "סבא בישל מרק להאזנה", מאת: נירה הראל | איורים: עפרה עמית | הקיבוץ המאוחד.
האם המרק הנפלא של סבא יספיק לכל האורחים? האזינו לספר וגלו!
יוצרים ומגישים: ירדן בר כוכבא – הלפרין ודידי שחר מוזיקה ונגינה: טל בלכרוביץ' פתיח: דידי שחר
אפשר להמחיז את הסיפור בשיתוף הילדים. בחרו כל פעם מי ייצג את סבא, ומי האורחים שבאים לבקר. תנו לילדים לספר את הסיפור במילים שלהם. אתם יכולים גם להמשיך את הסיפור ולספר מה קורה אחרי שהאורחים נפרדים מסבא ושבים לבתיהם.
בתחילת הסיפור סבא עצוב ובודד, אך האורחים שמגיעים לבקרו משמחים אותו. תוכלו לבקש מהילדים לעיין באיורים: איפה נראה סבא עצוב, ומתי הוא מתחיל לחייך? אפשר לנהל איתם שיחה: האם הם תמיד שמחים לארח חברים? מה משמח ומה עשוי להיות קשה לילדים בהכנסת אורחים? תפקידך כמחנכת מקנה לך הזדמנות לערוך שיחה פתוחה אודות הקושי בשיתוף במשחקים, הרצון לפעמים להיות לבד והשמחה של ה"ביחד", ועוד נושאים חשובים להתפתחות החברתית-רגשית של הילדים בקבוצה.
אפשר לספר לילדים את הסיפור התנ"כי על אברהם והכנסת אורחים. תוך כדי הסיפור ניתן להוסיף הרבה פרטים אודות החיים במדבר, מנהגי אירוח של נוודים (גם היום!) ועוד. תוכלו גם לשתף אותם באגדה המספרת שבאוהלו של אברהם היו ארבעה פתחים. כל פתח פנה לכיוון אחר על מנת שכל אורח, לא משנה מהיכן הוא מגיע, ירגיש בנוח וייכנס.
תוכלו לדאוג לתחפושות ואביזרים מתאימים לסיפור התנ"כי (בגדים מתאימים, בדים לקירות האוהל, קומקום תה וכלי נחושת, שטיחים…) וכך לעודד שילוב תכני הסיפור התנ"כי במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים. בימים ללא גשם, אפשר להוציא את המשחק לחצר הגן, שם המחזת הסיפור תלבש אופי עוד יותר קרוב למציאות!
כיצד מארחים חבר? מה תפקיד המארח, ומה תפקידו של האורח? הכנסת אורחים היא חלק מחיי היום יום של הילדים, אולם לפעמים קשה להם לארח מפני שאינם יודעים מה אפשר לעשות עם החבר, או שקשה להם להתחלק בחפצים. שיחה ותרגול בגן יכולים ללמד את הילדים כיצד לעזור לאורח להרגיש בנוח.
בתחילת הסיפור סבא עצוב ובודד, אך האורחים שמגיעים לבקרו משמחים אותו. האם ילדיכם תמיד שמחים לארח חברים? תוכלו לשוחח על מה משמח ומה עשוי להיות קשה בהכנסת אורחים.
"מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ": מעגל השמחה של סבא מתרחב ככל שמגיעים האורחים. גם האיורים בספר ממחישים זאת. תוכלו לדפדף בספר ולהבחין כיצד המעגל הקטן מתרחב ובסוף הסיפור הוא חוזר ומצטמצם.
אפשר להמחיז את הסיפור בעזרת צעצועים ובובות. בחרו עם ילדיכם איזו בובה תייצג את סבא, ומי האורחים שבאים לבקר. ספרו את הסיפור במילים שלכם. אתם יכולים גם להמשיך את הסיפור בעצמכם ולספר מה קורה אחרי שהאורחים נפרדים מסבא ושבים לבתיהם.
סבא זוכה לביקור של נכדיו: "…סתם, ביום חול, באה אלי נכדתי לאכול". אפשר לשוחח עם ילדיכם: אילו אורחים באים לבקר את משפחתכם ומה אתם אוהבים לעשות איתם? האם יש לכם זמנים קבועים לביקור או מנהגים מיוחדים של הכנסת אורחים? אולי יש כיבוד מיוחד שאתם מגישים לאורחים או חדר שיושבים בו יחד?
בעקבות הספר תוכלו לספר לילדיכם את הסיפור המקראי על אברהם ולהציע להם להקים "אוהל" בעזרת שמיכה הפרושה בין כמה כיסאות. בתוך האוהל הם יוכלו לקבל חברים, לכבד אותם בכיבוד שהכינו ולשחק יחד.
כמו סבא בסיפור, גם אתם יכולים להכין מרק ולהגיש אותו לאורחים. אולי ילדיכם ירצו להזמין חברים שעדיין לא ביקרו אצלכם?
מתכון ל"מרק סבא":
מצרכים:
2 בצלים גדולים, קצוצים
3-4 שיני שום כתושות
4 גזרים
3 קישואים
3 תפוחי אדמה
2 כוסות דלעת חתוכה לקוביות
חבילת סלרי
צרור פטרוזיליה או כוסברה
מלח, פלפל, כורכום
אופן הכנה:
מטגנים את הבצל והשום בסיר במעט שמן, עד להזהבה.
חותכים לקוביות את הקישואים, תפוחי האדמה, הגזרים והדלעת, מוסיפים לסיר ומערבבים.
קוצצים את הפטרוזיליה והסלרי, מוסיפים אותם לסיר ומערבבים.
מוסיפים תבלינים ומערבבים.
ממשיכים לערבב עד שכל הירקות טוגנו והתרככו מעט.
מוסיפים מים רותחים בכמות כפולה מהירקות ומבשלים עד שהירקות מתרככים לגמרי.
טועמים, מתקנים את התיבול במידת הצורך ומגישים.
בתיאבון!
כדאי לקרוא את הספר בקבוצות קטנות ולאפשר שיחה פתוחה בשאלות ונושאים רגשיים וחברתיים, למשל: מה מאפיין את החברות בין הפרפרים ואיך הם מרגישים לאורך הסיפור? האם חייבים תמיד לצרף אחרים למשחק? כיצד מצטרפים למשחק קיים, ועוד.
רצוי להזמין את הילדים להתבונן מקרוב באיורים המיוחדים של אורית ברגמן. אם יש בספריית הגן גרסה אחרת של הסיפור תוכלו להשוות את האיורים. כדאי לעודד את הילדים להביע את דעתם ואת טעמם האישי, ולהזמין אותם לצייר את הסיפור.
הסיפור מזמן עיסוק בטבע בשעת גשם וסערה בחורף ובהתעוררות הפרחים והפרפרים באביב המתקרב. תוכלי לשלב את הסיפור בטיול בקרבת הגן, בעיון במגדירי פרפרים ופרחים ובהתבוננות בטבע סביבנו.
הסיפור מתאים מאוד להמחזה. תוכלי לערוך המחזה של הסיפור עם הילדים, בקבוצה קטנה או במליאה הכללית. אפשר לשלב את ההמחזה בפעילות רחבה יותר הכוללת מוסיקה ותנועה, הכנת תפאורה ותלבושות, סידור מקומות, "מכירת" כרטיסים, והופעה בפני קהל – גן אחר או ההורים.
יצירות ספרותיות רבות נוגעות בדילמות חברתיות ובערכים שבין אדם לחברו. תוכלו להרחיב את העיסוק בנושא באמצעות ספרים נוספים כמו: "המטריה הגדולה של אבא", "מעשה בחתוליים" של ע. הלל, "המדינה של ילדי הגן" של אמונה אלון, "רוגז" של מרים ילן-שטקליס ועוד.
לאייר קלסיקה כמו 'שלושת הפרפרים' של לוין קיפניס זו חויה מלהיבה ומפחידה בו זמנית.
שני מוטיבים הנחו אותי כשנגשתי לאייר את הספר: חברות וקרבה לטבע.
ניסיתי ליצור שלושה פרפרים המובחנים האחד מהשני לא רק בצבע אלא גם באישיות, כמו שקורה הרבה פעמים בין חברים, ולייצר הרמוניה בתנועה התעופה ביניהם המעידה על היחסים ביניהם.
הקפדתי לדייק בתאורי הטבע שבספר, ולצייר צמחים פשוטים ומוכרים. מעבר לחבצלת ולצבעוני המופיעים בטקסט הוספתי חמציץ -פרח המוכר לרוב הילדים (הפרח הצהוב המופיע ברבים מהאיורים), כדן, פרח קטן ובישני הנפוץ ברוב חלקי הארץ, והרבה סוגי עלים שלרוב מתעלמים מהם, אבל לדעתי הם יצירות טבע נהדרות.
את הפרפרים ציירתי לפי פרפרים מוכרים בארץ: לבנין הכרוב, זנב סנונית ונמפית (שהיא כתומה בארץ, אך יש גם נמפיות אדומות בעולם).
מאז שעברתי לגור באיזור כפרי אני מסתכלת כל יום על הטבע שסביבי, והדבר הכי מרתק בו הוא השינוי התמידי- התנועה הגדולה של עונות השנה, וזאת הקטנה של זהרורי השמש, הרוח בעלים וההתרחשות הבלתי פוסקת של עולם החרקים. ניסיתי לצייר את הספר מנקודת מבט של פרפר שכל משב רוח הוא טורנדו עבורו, וכל רגע של שמש – מסיבה.
הסיפור "שלושת הפרפרים" ראה אור לראשונה ב-1938 ומאז מלווה דורות של ילדי ישראל. האם אתם מכירים גרסה קודמת של הספר באיורים אחרים? כדאי להתבונן יחד באיורים של אורית ברגמן. האם שמתם לב שכנפי הפרפרים צבועים ביותר מצבע אחד? אפשר לחשוב יחד מדוע בחרה המאיירת לצבוע כך את הפרפרים.
שלושת הפרפרים דואגים זה לזה ואינם מוכנים להיפרד. כדאי לשוחח יחד על חברות וערבות הדדית, בין בני משפחה ובקרב חברים. אפשר להיזכר בחברים שלכם ושל ילדיכם ובמה שאתם אוהבים לעשות יחד. בעקבות הסיפור תוכלו לשאול את ילדיכם אם קרה שלא הרשו להם או לחבר להצטרף למשחק, איך הרגישו אז ומה עשו.
הפרחים מוכנים להכניס לביתם רק את מי שדומה להם בצבע. תוכלו להשוות את האיורים של הפרחים והפרפרים. במה הם דומים זה לזה? במה הם שונים? תוכלו גם לשאול את ילדיכם מה דעתם על התנהגות הפרחים.
אפשר להמחיז את הסיפור כמשפחה, לבושים בצבעי הפרפרים והפרחים שבסיפור. אפשר גם להכין תאטרון בובות עם דמויות של הפרפרים והפרחים ממקלות של ארטיק ונייר צלופן.
כדאי לצאת לטבע ולחפש פרפרים ופרחים! כמו בסיפור, גם בטבע פרפרים ופרחים שונים זה מזה ולכל אחד צבעים וצורות אחרים. האם ראיתם פרח צבעוני או חבצלת? כמה סוגי פרפרים מצאתם ומה צבעם? אולי אתם מכירים שמות של פרפרים? תוכלו לחקות את תנועות הפרפרים ולהמציא יחד את "ריקוד הפרפרים".
לאייר קלסיקה כמו 'שלושת הפרפרים' של לוין קיפניס זו חויה מלהיבה ומפחידה בו זמנית.
שני מוטיבים הנחו אותי כשנגשתי לאייר את הספר: חברות וקרבה לטבע.
ניסיתי ליצור שלושה פרפרים המובחנים האחד מהשני לא רק בצבע אלא גם באישיות, כמו שקורה הרבה פעמים בין חברים, ולייצר הרמוניה בתנועה התעופה ביניהם המעידה על היחסים ביניהם.
הקפדתי לדייק בתאורי הטבע שבספר, ולצייר צמחים פשוטים ומוכרים. מעבר לחבצלת ולצבעוני המופיעים בטקסט הוספתי חמציץ -פרח המוכר לרוב הילדים (הפרח הצהוב המופיע ברבים מהאיורים), כדן, פרח קטן ובישני הנפוץ ברוב חלקי הארץ, והרבה סוגי עלים שלרוב מתעלמים מהם, אבל לדעתי הם יצירות טבע נהדרות.
את הפרפרים ציירתי לפי פרפרים מוכרים בארץ: לבנין הכרוב, זנב סנונית ונמפית (שהיא כתומה בארץ, אך יש גם נמפיות אדומות בעולם).
מאז שעברתי לגור באיזור כפרי אני מסתכלת כל יום על הטבע שסביבי, והדבר הכי מרתק בו הוא השינוי התמידי- התנועה הגדולה של עונות השנה, וזאת הקטנה של זהרורי השמש, הרוח בעלים וההתרחשות הבלתי פוסקת של עולם החרקים. ניסיתי לצייר את הספר מנקודת מבט של פרפר שכל משב רוח הוא טורנדו עבורו, וכל רגע של שמש – מסיבה.
לאן מטיילים? כדאי לאפשר לילדים לעיין בספר ולגלות מה מיוחד בו. האם הם הבינו כי יש בו יותר מסיפור אחד? מה הם מזהים באיורים? אפשר לשוחח: לאן ניתן לטייל ברגל, ואלו מסלולים דורשים תחבורה ממונעת? האם הילדים מכירים את המקומות השונים, האם הם כבר ביקרו בפרדס, במושב, בים?
יוצאים לטיול, ב'כאילו': לא תמיד ניתן לצאת החוצה לטבע, אבל אפשר לשחק ב"כאילו" בתוך הגן! תוכלי להכין פינת הטיול ובה אביזרים מתאימים (כובע, בקבוק מים, משקפת…) ודוגמאות לדברים שפוגשים בטבע (תפאורה של ים, פרדס, הרים, בובות חיות, יצירות של ילדים…), אפילו לצייר מסלול או "גשר צר" בעזרת נייר דבק על הרצפה. מה כדאי להוסיף לפינה? אלו חיות פוגשים בדרך, האם המסלול קשה לטיפוס? הילדים יכולים לתרגל כישורים חברתיים כגון מנהיגות, שיתוף פעולה, זהירות ועוד, ולפליג עם הדמיון למקומות השונים.
שיתוף הורים: עם חלוקת הספר לבתים רצוי לצרף להורים מכתב אישי שמסביר את הייחוד של הספר וממליץ להם לחזור אליו לאורך השנה. הציעי לילדים ולהוריהם להביא לגן צילומים מטיולים משפחתיים ולהעשיר בכך את פינת הטבע והטיול. ניתן גם להכין 'מחברת מטיילת' העוברת בחופשות וסופי שבוע בין משפחות הגן, כאשר כל משפחה מוסיפה לה דף עם צילום או ציור והסבר על טיול שערכה.
ילדים, יוצאים היום לטיול! האם את מרבה לצאת עם הילדים לטיולים קצרים בסביבת הגן הקרובה, כמובן תוך שמירה על בטחון הילדים? אלה הזדמנויות לטפח ערכי פליאה מהעולם, סקרנות וחקר, וכן כבוד לטבע ושמירה על הסביבה. כמו אורי שהשאיר את כובעו למגורי האפרוחים בסיפור 'מעשה בכובע' מאת לוין קיפניס, כך ניתן ליהנות עם הילדים מהשארת צלוחית מים לחתול הצמא או מבניית פינת האכלה לציפורים בחצר הגן.
מה אוספים בדרך ומה משאירים במקום? מרוח השיר 'מציאה' של לאה גולדברג בו מספר הילד על הנאה ממציאת 'חתיכה של שמים' בשלולית המים, אפשר ללמוד על ההנאה מהטבע במקומו 'הטבעי'. כדאי לזכור להשיב את השבלולים והצב למקום בו מצאנו אותם, וכמו באיור הסוגר את הספר לאסוף 'במידה' אבנים, ענף שקד, שיבולים או עלי שלכת כדי לאפשר המשכיות של החוויה והלמידה בגן.
איפה המבוגרים? באיוריה של רעיה קרס מופיעים הילדים ללא מבוגרים. המבוגר המלווה והשומר עליהם בחוף הים, כשמטפסים על עץ גבוה או כאשר מדליקים מדורה במדבר, נותר מחוץ לספר. כך הספר מעודד את הילדים "להפליג" בעת הקריאה למקומות קרובים ולמחוזות רחוקים ואף דמיוניים בחברת ילדים כמותם.
"אנשים טובים באמצע הדרך": את מי פוגשים בדרך, ומה הם עושים? זו הזדמנות להרחיב את עולמם של הילדים ולהכיר להם אנשים חדשים ובעלי מלאכה שונים: מנקה הרחוב, הגנן, מוכרת הירקות, טכנאי הרכב, הבנאי והקשישה היושבת על הספסל בקרבת הגן.
על המפה: אם בגנך תלויה מפת הארץ תוכלי לסמן בה אתרי טיול עליהם ילדים ממליצים בעקבות טיוליהם. צבעים מסמלים במפה הרים, ים, מדבר ועוד. בספר מעניקים הצבעים רקע ואוירה לאתרי הטיול השונים. האם שמת לב לצבעי הרקע של השערים בספר שונים – הפרדס, הים, המדבר …
לפעמים הדרך היא היעד: כמו בטיולי הגן בהם הילדים פוגשים בדרך עולם ומלואו, גם בסיפור 'מרים והים' מתארת מיריק שניר מסע של חיפוש וגילוי שבו הדרך היא חלק מהמטרה. אם הילדים מכירים ספר זה באיוריה של גיל-לי אלון קוריאל הם יגלו שמאיירים שונים מדמיינים ומציירים בדרכים שונות את מרים, כך תוכלי לעשות במגוון של יצירות ספרותיות שמופיעות באיורים שונים.
טיול משפחות הגן: האם התחלת לחשוב על מסיבת סוף שנה בגן? אולי תרצו לחגוג אותה הפעם בחיק הטבע, ולשלב בה טיול משפחות? תוכלו להכין יחד ספר "יצאנו לטייל" שלכם, כולל תמונות של "מה לקחת", "מה נראה" ו"מה נעשה" – מזכרת ייחודית אליה ישמחו הילדים לחזור גם בעתיד. נשמח לפרסם את החוויות והספרים באתר של ספריית פיג'מה.
קחי 'חלום לא כבד מדי' וצאי לדרך בהנאה!
כל אחד יחיד ומיוחד: כמו המנגינה, כולנו רוצים שיאזינו לנו, ירצו בנו ויכירו בערכנו ובייחודיות שלנו. הסיפור יכול להוות מפתח לשיחות עם ילדי הגן על הרגשות, הקשיים וההצלחות הקשורים בחיפוש אחר קשר עם אחרים. כדאי לקרוא את הספר בקבוצות קטנות, כדי לעודד שיחה חופשית בנושאים שעשויים להיות רגישים עבור חלק מהילדים.
יש לי ניגון מיוחד משלי – ספר המנגינות של הגן: ניתן להכין אלבום שבו לקט של שירים אהובים על ילדי הגן ומשפחותיהם. כדאי לשתף את ההורים ולהזמין אותם לבחור עם ילדיהם את אחת היצירות שאהובות עליו ולכתוב עליה: מי שר אותה בבית, מתי וכד. ניתן לצרף קישור ליוטיוב או לכתוב את השורות האהובות על הילד, והילד יוכל לקשט את הדף.
המחזת הסיפור: העלילה הפשוטה של הסיפור מזמנת המחזה במגוון דרכים: תאטרון בובות ומגוון דרכי הצגה של ילדי הגן בקבוצות קטנות או במליאה. תוכלי להזמין את הילדים להמציא מגוון דמויות נוספות אותן פוגשת המנגינה בחיפושיה.
שיר ערש, המנגינה שבלב: אפשר להזמין את הילדים לחפש את התמונה בסוף הספר בה מצויירים אמא עם תינוק. האם הורי הילדים שרים לילדים שירי ערש לפני השינה? האם את זוכרים שירי ערש ששרו לך בילדותך, או ששרת עם ילדייך? אפשר להזמין הורים או סבים לבקר בגן ולשיר עם הילדים שירי ערש מרגיעים – גם בשפות שונות!
תזמורת של ילדי הגן: המנגינה בסיפור מנגנת ללא ליווי, אבל לעתים רבות מוסיקה נעשית באמצעות כלי נגינה. בעקבות הספר אפשר להכין כלי נגינה מחומרים שונים ולערוך קונצרט סוף השנה להורים. האם בקרב המשפחות יש הורים או אחים שמנגנים בכלי או שרים במקהלה? אפשר להזמין אותם לגן.
איך שיר נולד: תוכלי להעשיר את ילדי הגן בשירים וסיפורים העוסקים בשירה ונגינה, כמו 'מקהלה עליזה' (לאה נאור ונורית הירש), 'איך שיר נולד' (יהונתן גפן ויוני רכטר) ואחרים.
בעברית מילים רבות הקשורות לשיר: מנגינה, לחן, זמר, מזמור, וגם- נעימה, פזמון, ניגון, שירה ועוד. ריבוי המילים מעיד על חשיבות המוזיקה לחיינו. אפשר לשוחח עם הילדים על העדפות במוסיקה, על סגנונות שונים, על שירים עם מילים וניגונים ללא מילים. הספר מזמן חשיבה מחודשת על מקומה של מוסיקה בגן: אלו שירים אנו שרים ומתי, האם את משמיעה מוסיקת רקע במהלך היום? מיהם הילדים בגנך שעבורם המוזיקה היא הערוץ העיקרי להנאה ושמחה, לתקשורת עם אחרים וללמידה משמעותית?
סופר, משורר, צייר ומאייר ישראלי. נולד בירושלים למשפחה ספרדית שחיה יותר משלושה-עשר דורות בארץ. אביו, יהודה בורלא, כתב ספרים למבוגרים וזכה בפרסים רבים. עודד בורלא למד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל ולאחר מכן בבית הספר לאמנות בצלאל. ספרו הראשון התפרסם כשהיה בן 45 ומאז כתב ואייר יותר משבעים ספרי ילדים, שבהם מופיעים, לדבריו, 346 בעלי חיים שונים! בורלא מכונה אבי הנונסנס (אי-גיון) בספרות הילדים העברית. ספריו מלאים הומור מתוחכם וצירופי לשון מפתיעים ומשעשעים. עודד בורלא זכה בפרסים על יצירתו: פרס זאב, פרס אקו"ם ופרס ביאליק.
איך מציירים מנגינה? כדאי לשים לב כיצד בחר המאייר אסף בן ארוש לאייר את המנגינה, כיצד היא משתנה לאורך הסיפור. הציעו לילדיכם לצייר יחד איתכם את המנגינה שלכם.
עודד בורלא כתב ואייר ספרי ילדים רבים, בהם האוסף "חיוך בכל פינה" ו"הספר הגדול של עודד בורלא". כדאי לחפש בספרייה וברשת האינטרנט יצירות מפרי עטו וליהנות מהן ביחד.
הסיפור פשוט וקל להמחזה. תוכלו להציג אותו יחד עם ילדיכם. הילד משחק את המנגינה ובני הבית מציגים את היצורים השונים. אפשר לשלב בהצגה דו-שיח שבו מסבירה המנגינה ליצורים השונים מדוע כדאי להם לשיר.
שירת העשבים. ההר בסיפור לא רוצה את המנגינה כי "הרים לא שרים". לעומת זאת העצים בסיפור אומרים למנגינה: "יש לנו שירים משלנו". לפי ר' נחמן מברסלב: "כל עשב ועשב יש לו שירה". כלומר, לכל יצור בעולם יש קול ומנגינה משלו. נעמי שמר חיברה שיר נפלא על פי "ניגון העשבים" של ר' נחמן מברסלב. מומלץ להקשיב לו ולשיר אותו.
סופר, משורר, צייר ומאייר ישראלי. נולד בירושלים למשפחה ספרדית שחיה יותר משלושה-עשר דורות בארץ. אביו, יהודה בורלא, כתב ספרים למבוגרים וזכה בפרסים רבים. עודד בורלא למד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל ולאחר מכן בבית הספר לאמנות בצלאל. ספרו הראשון התפרסם כשהיה בן 45 ומאז כתב ואייר יותר משבעים ספרי ילדים, שבהם מופיעים, לדבריו, 346 בעלי חיים שונים! בורלא מכונה אבי הנונסנס (אי-גיון) בספרות הילדים העברית. ספריו מלאים הומור מתוחכם וצירופי לשון מפתיעים ומשעשעים. עודד בורלא זכה בפרסים על יצירתו: פרס זאב, פרס אקו"ם ופרס ביאליק.
הסיפור עשוי להיות מקור להשראה ליצירתיות וליוזמות של צוות הגן וכמובן- לעשייה של כל ילד וילדה בהתאם לתחומי העניין הייחודיים, להתנסות של קבוצה קטנה בעלת עניין משותף ושל כל ילדי הגן כקהילת לומדים. כך למשל:
כמו סבא ובוני, גם ילדי הגן הם "סטארטאפיסטים" שנהנים לדמיין, ליזום ולבצע כשהצוות החינוכי מלווה, מתעניין ומעורב בעשייה. כדאי לשתף את ההורים ביוזמות הילדים באמצעות צילום ותיאור ולעודד אותם לשתף אותך ביוזמות של הילד בביתו.
סבא ובוני יוצרים הכל במו ידיהם. כך גם ילדי הגן המשתמשים בגרוטאות ובחומרי מחזור ויוצרים מהם עולם ומלואו בעזרת כלי עבודה מתאימים- מספריים, דבק, פטיש ומסמר.
שם המשחק: סבלנות! בוני וסבא עבדו במשך שנה- מהקיץ, דרך הסתיו והחורף- כל אחד עם הרעיון שלו כדי להגיע למטרה המשותפת. כשהמטרה חשובה והדרך אליה מעניינת גם ילדים לומדים לדחות את הרצון בסיפוק מידי- כך כשהם בונים מבנה מורכב בלגו או בגרוטאות בחצר, מכינים בצק לחלות וזורעים ירקות בגינת הגן.
ילדי גן נוטים לעיתים להשוות את עצמם לאחרים וליצור אווירה תחרותית. סיפור זה וסיפורים נוספים בהם הגיבורים משתפים פעולה, עוזרים אחד לשני ומפרגנים זה לזה עשויים לסייע לך ביצירת אקלים גן מיטבי.
בעקבות הסיפור:
במפגש עם סבים וסבתות (או כל בן משפחה/חבר מבוגר), ניתן להציג את הסיפור , לזמן פעילות מהנה משותפת, להזמין סבא סבתא לשתף בעשייתם בדרך חווייתית ועוד.
העץ המופלא של בוני הוא העץ שהטבע יצר, העץ שבו מרגישות גם הציפורים בבית. תוכלי להזמין ילדים לשתף בחוויותיהם עם "העץ שלי"- להצטלם ליד העץ שלהם ולספר עליו: עץ התפוזים שבחצר ביתם או הבית על העץ שבנו עבורם סבא וסבתא, הפיקוס עליו הם אוהבים לטפס בגנה השכונתית או הערבה שבחצר הגן.
תוכלו להמציא, לתכנן ולבנות "עץ מופלא" משלכם ממשחק הרכבה, מלגו או מקוביות, או מחפצים שונים שתמצאו בבית או בחצר. האם גם ביצירה שלכם "כל מיני דברים בולטים החוצה"? שלחו לנו תמונה של העץ המופלא שלכם, ונשמח לפרסם אותה באתר.
בוני וסבא הבינו שציפורים נמשכות לעצים וחיפשו רעיון שיעודד את הציפורים לבקר אותם. בעקבות הסיפור תוכלו להכין יחד מתקן להאכלת ציפורים: שוטפים היטב בקבוק גדול וריק, גוזרים באחד מצדדיו פתח גדול, תולים אותו במרפסת או על עץ בקרבת הבית ומניחים בו פירות חתוכים, גרעינים ופירורי לחם. עקבו אחר הציפורים, התבוננו מרחוק ובשקט ותראו איך הן באות לאכול ממנו.
"לבוני ולסבא תמיד היו המון רעיונות…" לעיתים קרובות לילדים קטנים יש רעיונות גדולים ומחשבות מקוריות. אפשר לספר לילדיכם על ממציאים גדולים, בארצנו ובעולם כולו, ולהזכיר שגם הם היו פעם ילדים שופעי רעיונות. יחד תוכלו לחשוב על מצב בחיים שלכם שהייתם רוצים לשנות ולהעלות הצעות. האם ניתן ליישם את הרעיונות שלכם?
"כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה, כך אין דעותיהם שוות זו לזו" (ע"פ מדרש במדבר רבה כא): בני משפחה וחברים לא תמיד חושבים או פועלים באותה הדרך, ולעיתים הפערים בסגנון ובאופי מפריעים לנו. כדאי להיזכר בכישרונות ובנטיות השונים של בני הבית שלכם ולציין את התרומה הייחודית של כל אחד.
האם כמו בוני, גם לילדיכם יש קשר מיוחד עם סבים או דודים? מה הם אוהבים לעשות יחד? אפשר להושיב את ילדיכם עם קרוב משפחה אהוב ולהציע להם משימה שמזמינה שיתוף פעולה, למשל משחק הרכבה או אפילו אפיית עוגה. איך הם עבדו יחד? האם היו להם רעיונות דומים או שונים? זכרו, כל זה לא באמת חשוב, העיקר שנהנים יחד!
"מוזר, מה קורה כאן?" שואל הקבצן. כדאי לשאול את ילדכם למה לדעתם איש אינו מזמין את הקבצן לביתו פנימה. תוכלו להמחיז את הסיפור. דמיינו שאתם והילד דופקים עם הילד על דלתות בני העיירה ושואלים אותם: "מה שלומכם? מדוע אינכם פותחים את הדלת לקבצן?"
פתיחת הדלת לקבצן, או לכל אדם זר, אינה מתאימה לילדים צעירים, ועלינו להזהיר את ילדינו לבל יפתחו את הבית לאנשים זרים. אבל כן נוכל לפתוח את הלב! אפשר לשוחח על הדרכים שבהן אתם עוזרים למישהו, ולהיזכר במקרה שבו קיבלתם עזרה מאחרים.
לאחר אכילת המרק בני העיירה שרים, צוחקים ורוקדים – ויש די מרק לכולם. כדאי לקרוא יחד שוב מה תרמו אנשי העיירה למרק, איש איש בתורו, ולחשוב מה הם "הרוויחו" מתרומתם, שכה שימחה אותם. נסו להיזכר במקרה שבו נוצר משהו חדש וטוב יותר כאשר כל אחד תרם משהו משל עצמו.
מכינים מרק כפתורים (ללא הכפתור!): ממקל גזר ניתן להכין רק גזר, מבצל אחד – פשוט בצל, ומראש כרוב? נכון, ראש כרוב! אבל כשמכניסים את הירקות לסיר ומבשלים אותם יחד, נוצר דבר שונה, שערכו רב מערכו של כל מרכיב בנפרד. אפשר להזמין הביתה חברים של ילדכם, ולבקש מכל אחד להביא תרומה לתבשיל. בזמן שהמרק מתבשל תוכלו לצפות בשינויים בצורה ובטעם של כל המרכיבים, וגם לקרוא יחד את הסיפור.
הכירו את הקהילה שלכם: אפשר לטייל עם ילדכם בשכונה ולפרט את המקומות והאנשים שחולפים על פניהם בדרך – ספרייה, בית-כנסת, מתנ"ס, גן, מגרש משחקים. האם אנשים עוזרים זה לזה במקומות אלה? אילו פעילויות נערכות במקומות האלה ואי אפשר לעשותן לבד? בשובכם הביתה אפשר לשרטט תמונה של השכונה, ולכלול בה את המקומות והאנשים שפגשתם.
תוכלי לספר לילדים את האגדה המספרת שבאוהלו של אברהם אבינו היו ארבעה פתחים. כל פתח פנה לכיוון אחר על מנת שכל אורח, לא משנה מהיכן הוא מגיע ירגיש בנוח ויכנס.
כדאי לשוחח עם הילדים על הכנסת אורחים: האם הם אירחו חברים או בני משפחה בפסח? האם התארחנו אצל אחרים? תוכלו לדון בתפקידים השונים של המארח ושל האורח, ולהעלות יחד רעיונות כיצד נעזור לאורח להרגיש בנח. אפשר גם לשאול מה קורה כשלהורים באים אורחים מבוגרים או לאח/ות קטן או גדול מגיע אורח.
הכנסת אורחים היא חלק מחיי היום יום של הילדים, אולם לפעמים קשה להם לארח מפני שאינם יודעים מה אפשר לעשות עם החבר, או שקשה להם להתחלק בחפצים. תוכלו להשתמש בהזדמנות זו לשיחה אודות הדרכים לסייע לאורח להרגיש בנח.
מקורה של מצוות הכנסת אורחים היא דווקא בהזמנת אדם שזקוק להזמנה. אפשר לערוך בגן מבצע בו יזמין כל ילד חבר חדש, כזה שעדיין לא היה אצלו בבית. זו הזדמנות מצויינת ליצור קשרים חדשים בין ילדים ולסייע לילדים שמתקשים חברתית.
למושג "קהילה" פנים רבות. על מנת לקרב אותו לילדים רצוי להתחיל בשיחה על קהילת הגן: מי שותף לה, מה אנחנו אוהבים לעשות יחד, מה אנו עושים יחד שאין אפשרות לעשות לבד, איזה ערך מוסף יש לכך שאנו קהילה ולא כל אחד לבד בבית שלו וכן הלאה.
הצענו להורים לערוך טיול בשכונה, לשים לב למוסדות הקהילתיים בה (מתנ"ס, ספרייה, בית ספר, בית כנסת, וכו') ולאחר מכן לצייר אותם. שאלו את הילדים האם ציירו מקומות כאלו ובקשו שיביאו אותם. אפשר ליצור דגם של הקהילה ומוסדותיה אמיתיים או דמיוניים על הקיר בעזרת הציורים או לבנות מקוביות גדולות, לגו וכד'.
חמישה כפתורים יכולים להאיר עיירה שלמה! תוכלי לחלק את הילדים לשתי קבוצות. קבוצה אחת תצייר תמונות של העיירה החשוכה (בתים, תושבים) אליה הגיע הקבצן בתחילת הסיפור, וקבוצה אחרת תצייר תמונות של העיירה אחרי שאכלו יחד מרק כפתורים. אפשר לתלות את התמונות על לוח קיר כדי להבליט את השינוי.
תוכלו לשאול את ילדיכם: האם פעם מישהו עזר לך להשלים עם חבר? כיצד הייתם רוצים שיעזרו לכם להשלים לאחר מריבה? תוכלו ליצור ספרון ובו לכתוב את הסיפור שלכם, ולאייר יחד את דפיו.
הגשר שבנה אליהו הנגר עשוי מקרשים ומסמרים. אפשר לשאול את ילדיכם אילו גשרים הם מכירים, וממה הם עשויים? אפשר גם לבנות גשר ממקלות ארטיק, קוביות, או לגו. לאחר הרכבת הגשר אפשר להמחיז ביחד את הסיפור בעזרת בובות או דמויות לגו.
הספר אגדת גשר חולק ל45,000 ילדים במסגרת ספריית פיג'מה לפני חמש שנים (בשנת הלימודים תשע"א) וקיבלנו עליו הדים חיוביים מאוד. אנחנו שמחים לתת הזדמנות לדור חדש של ילדים להכיר את הספר ולהנות מהפעילות סביבו. תוכלו להעזר בשפע הפעילויות והרעיונות שנמצאים באתר.
מריבות הן חלק מהמציאות. מה קורה אצלנו בגן? מתי אין שלום? באלו מקרים רצונות של ילדים שונים מתנגשים זה בזה? מה דרוש על מנת להיות אוהבי שלום? למי ניגשים כשצריך לערב "רודף שלום" בקונפליקט? מתי הגננת יכולה "לרדוף שלום" ולהשלים בין ילדים ומתי ילדים יכולים? נסו לבקש מהילדים לתת רעיונות לדרכים להביא לפיוס.
הפנו את תשומת הלב של הילדים לעובדה כי כל החומרים הנדרשים להקמת גשר (קרשים, מסמרים) היו במחסן של מתן לפני שהגיע אליהו – אך הוא לא ידע איך להשתמש בהם. אליהו הביא את ה"כלים", אך לא ייבא מבחוץ את החומרים. מה הם החומרים בתוכנו שיכולים לסייע לנו לגשר ולישב מחלוקות? יכולת התחשבות, מוכנות לוותר, הבנת הרצונות של האחר, חיבה, רצון טוב, חכמה ורגישות וכו'.
נטע טורם, מדריכה במשרד החינוך, מציעה להרחיב את נושא הגשרים והגישור בגן: בין מה למה בונים גשרים? למה צריך לבנות גשר? האם בסביבה שלכם יש גשרים? למה הם נועדו? מה משמעות הדבר לבנות גשר בין אנשים?
למדו את הילדים את השיר "כל העולם כלו גשר צר מאוד" בנו גשר מקוביות, לגו, גרוטאות או כל חומר אחר ודברו על הדרך בה אנו יכולים להוות גשר לשלום עם אחרים. קשטו את הגשר עם מילים וציורים של דרכים להביא שלום – סליחה, לא התכוונתי, אני מצטערת, לא הבנתי אותך נכון, אולי ננסה לפתור את הבעיה, בואו נתפייס, וכן הלאה.
חשבו האם אפשר להקדיש פינה בגן לדרך בה משכינים שלום. אולי בעזרת חלק מן המילים שהיו על הגשר באופן שבו הילדים יכולים לקחת אותן ולהשתמש בהן במקרה של ברוגז או חילוקי דעות.
לתשומת לבך – הגיליון הנוכחי של כתב העת "עיניים" (גליון מס' 125) שיצא בימים אלה מוקדש לנושא גשר. את כתב העת אפשר למצוא בחנויות ספרים, והרבה מרכזי פסג"ה מנויים עליו.
ניתן להמציא משחק בו שני ילדים מחזיקים ידיים ויוצרים גשר והשאר עוברים מתחתיו בשורה, ולשלב במשחק מילים של גישור- הילד שנלכד משתחרר בעזרת מילת גישור, או יוצר את הגשר בעזרת מילה כזו.
בגן אשל בקיבוץ זיקים ערכה הגננת רונית גיל הגרלה בגן וכל ילד הגריל שם של ילד אחר והכין לו ברכה יפה. דליה גלרון מגן חמניות בנצרת עלית: שלבנו בהמחזה משחקי תפקידים של הדמויות בסיפור ומציאת פתרונות שונים תוך כדי הצגה.
מרינה מנטל מגן רקפות בעפולה: כמה מהילדים התנדבו להכין המחזה לסיפור. הילדים המציגים התכוננו בשעה ששאר ילדי הגן היו בחצר והציגו במפגש סוף היום, שבסיומו חולקו הספרים.
איריס קדוסי מגן תל"י באר שבע: הדגשנו בגן את תפקידו של אליהו הנגר כמגשר בסיפור והחלטנו כי גם בגננו יהיו מגשרים. בכל שבוע נבחר ילד שישמש כמגשר- חברים שיתווכחו יוכלו לגשת אליו לבקשת סיוע.
עידית שלכת מגן אורנים רמאון בגלבוע: יצרנו בגן תורנות "משכיני השלום". כל יום התורנים מקבלים תג ובו כתוב כי הם משכיני השלום והצוות עוזר להם ונעזר בהם כדי לפתור מריבות בגן. הילדים אוהבים את האחריות הזו ולעיתים אף מצליחים לפתור בעיות…
אירית חן גן רקפת בנצרת עילית: אפינו עם הילדים עוגיות בצורת אותיות ויחד הרכיבו מילות פיוס טעימות.
מירב דטרה-תמם חט"צ בית ספר צוקים: יצרנו פסל סביבתי של גשר ותעלה בעקבות הספר בתלת מימד מעיסת נייר.
ענת שפירר גן רימון נצרת עלית: כל ילד צייר גדר והסביר במליאה למה בחר לצייר גדר כזו . איגדנו את כל הציורים לספר "הגדר שלי". אחר כך המשכתי להקריא עד סוף הסיפור והילדים הכינו גשרים מיצירות מחומרים שונים.
אירית ירדני גן ורד בגלבוע: רקדנו לצלילי השיר "בנו גשר מזהב" ופתחנו את הקישור באמצעות מילה של פיוס.
אגדה של שפה הגב' מרים פוזנר, מנהלת ספרית בית אריאלה, מציעה: כדאי לעצור בכפולת העמודים שבה מסופר כיצד מתן ונוח עזרו זה לזה, ולבדוק האם הילדים הבינו: מהי "עונת הקטיף" של המשמשים? [המושג "עונה" כאותו פרק זמן בשנה שבו, ורק בו, מבשיל הפרי]; מה בין "לגזוז" צמר לבין לגזור (או לספר) שיער? [ המילה גזז משמשת הן לגזירת שיער והן לגזיזת צמר, אך צמר "גוזזים" ולא "גוזרים"]; מהו "זמן הגז" [בישראל – בראשית האביב ובסוף הקיץ]; ומה פירוש "לקצור חיטה"?
העבודה של אליהו הנגר כוללת פעולות שונות, כמו "מדד", "ניסר", "דפק" ו"חיבר". אפשר לשחק עם הילדים במשחק של פעלים: להראות לילד פטיש ולשאול מה עשה אליהו בפטיש [דפק]; להראות לילד סרגל או "סנטימטר" ולשאול מה עשה בו אליהו [מדד]; וכד'. אפשר לחפש בבית עוד חפצים שמצטרף אליהם פועל מיוחד להם, כמו כלי מטבח, למשל: עם סכין של לחם – מה עושים? – פורסים, עם סכין של בשר או ירקות – חותכים, עם מסננת מסננים, עם כף מרק או קנקן מיץ מוזגים וכו'.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות. האם ילדי הגן מצפים יחד עם שלושת האחים למצוא באדמת השדה אוצר במובן המוכר של המילה – אוצר פיזי בדמות מטבעות זהב? אפשר לשאול אותם מה הם היו שמחים למצוא בשדה. כדאי להשוות את תגובותיהם בהאזנה הראשונה לסיפור ובקריאות חוזרות.
כדאי להתבונן יחד עם הילדים באיוריה הנפלאים של מאיה איש-שלום ולעקוב אחר בעלי החיים שמופיעים במקומות מעניינים לאורך הסיפור. לאחר הקריאה הילדים יוכלו גם הם לצייר תמונות בגווני צהוב, זהב וחום.
ילדים רבים עסוקים בנושא "אוצרות". תוכלי להכין ולקשט עם הילדים תיבות אוצרות מחומרים ממוחזרים, בהן יוכלו לשמור חפצים קטנים. אפשר גם להזמין אותם להביא לגן "אוצרות" מן הטבע אותם מצאו בחוץ, ולהקדיש להם פינה מיוחדת.
הסיפור מלמד כי אוצר אינו תמיד חפץ. תוכלי להזמין את הילדים לציין את הדבר המייחד, או ה"אוצר", שבחברים בגן. אפשר לשבת במעגל ולבקש מכל אחד לאמר משהו יקר ומיוחד בחבר שיושב לצידו. תרשמי את דברי הילדים זה על זה, ואל תשכחי לפרסם את "רשימת אוצרות הגן" על לוח ההורים!
"זה מה שאבא היה עושה": במשפט זה שנאמר על ידי האחות הנבונה גלומה החכמה העתיקה של למידה מניסיונם של מי שקדמו לנו – הורים, סבים ודורות קודמים. אפשר להציג תערוכה בגן של פתגמים וסיפורי משפחות שעברו מדור לדור.
בעקבות הסיפור אפשר לזרוע חיטה ולעקוב אחר הגידול, ולהמשיך את התהליך בקציר, טחינת גרגרי החיטה הבשלים לקמח ואפייה. (באתר גנ-נט ובאתרים נוספים אפשר להתרשם מחוויות אלה וללמוד מניסיונן של גננות רבות).
במשך שנה, מסוף הקיץ לסוף הקיץ, האחים עובדים ומצפים לצמיחת החיטה ולשובו של אביהם. גם בספר "העץ המופלא" פגשו ילדי הגן בערכים דומים: הרווח שיש בשיתוף פעולה ובדחיית סיפוק ועשייה סבלנית. תוכלי לחזור להצעות לפעילות בספר זה ובספרים נוספים כמו "זרע של גזר".
כדאי להתבונן יחד באיורים, שם מופיעים פרטים רבים שאינם מוזכרים בסיפור. מה האחים אוהבים לעשות בזמן שאביהם עובד בשדה? מה עושות החיות בסיפור? אפשר לחפש את האיור שבו האבא מספר כי אינו זוכר איפה טמון האוצר. מה מדמיינים הילדים שימצאו שם? תוכלו לשאול את ילדיכם מהו "אוצר" בעיניהם ומה הם היו מקווים למצוא בשדה, לו הבטיחו להם אוצר?
ילדיכם יכולים לעבוד את האדמה, אפילו בבית! תוכלו להנביט יחדיו זרעים או לשתול פקעות, גלעין אבוקדו או תפוח אדמה בתוך עציץ או באדמה. משקים, מטפחים ועוקבים אחר הצמיחה. זה דורש מאמץ ושיתוף פעולה, אך כמו בסיפור – אולי בסוף גם בעציץ שלכם יצמח לו "אוצר"?
אוצר בבית! תוכלו להציע לילדים להכין קופסת אוצרות משלהם. אפשר להחביא את האוצר באחד מחדרי הבית ולשחק "חפש את המטמון". מכינים פתקים עם רמזים ומפתק לפתק הילדים מתקרבים אל האוצר שהחבאתם.
"עובד אדמתו ישבע לחם" (משלי כח 19): בשדה האחים חורשים, זורעים, קוצרים… בשפה העברית יש הרבה מילים המתארות את עבודת האדמה! תוכלו לעיין באיורים, לזהות יחד איזו פעולה מתבצעת בכל תמונה ולהשוות בין כלי העבודה – אז והיום.
הסיפור מתאר לנו את עונות השנה המתחלפות: האם ילדיכם יודעים איזו עונה הכי מתאימה לזריעה ולקציר? איזו עונה אהובה עליכם ועל ילדיכם ומדוע? הציעו לילדים לצייר את עצמם בעונה האהובה עליהם.
כדאי להזמין את הילדים להתבונן מקרוב באיורים ולשוחח עליהם. תוכלי להראות לילדים את התמונה הראשונה בסיפור, בה חנה מנסה להגיע אל הברז ולשאול את הילדים איך לדעתם חנה מרגישה, האם קרה להם שהם לא הגיעו לברז? איך הם פתרו את הבעיה?
תוכלו להמחיז את הסיפור וליצור אמצעי המחשה שיעודדו את הילדים לעסוק בספר. כדאי להכין "קופסת פסח" עם חפצים שקשורים לליל הסדר (כוסות יין, מצות, הגדה) ולאפשר לילדים לשלב אותם במשחק הסוציו-דרמטי בפינת בבית.
תוכלו ללמד את השיר "מה נשתנה" בהמחשה. מביאים למפגש חמץ (פיתה למשל) ומצה, ירקות ומרור (חסה), קערית עם מים במלח או חומץ. מציגים עם הילדים תוך כדי שירה ותנועות ידיים את הפעילויות. אפשר לשוחח על ההבדלים בין ליל הסדר לכל השנה, גם כאלה שלא מופיעים בשיר.
ילדים קטנים אוהבים למדוד ולהשוות גבהים. יותר גבוה, משמעו, יותר גדול….תוכלי להכין עם הילדים מד גובה מתנה הביתה. בבית הם יוכלו להמשיך ולמדוד כמה הם גדלו.
חומרים: סרט מדידה , פס נייר רחב וארוך, טושים ומדבקות לקישוט.
הכנה: מסמנים את המידות על פס הנייר בעזרת סרט המדידה ומקשטים.
תוכלי להכין בגן לוח של כל הדברים הגדולים שילדי הגן יכולים לעשות. זו הזדמנות לשתף את ההורים ולבקש מהם לכתוב משהו שהילד יכול לעשות בבית ולפני שנה היה קטן מדי.
תוכלו לקרוא ספרים נוספים על קטנים שעושים דברים גדולים. אפשר לבקש מההורים להביא מהבית ספרי ספריית פיג'מה שחולקו בשנים קדומות, למשל, "שלמה המלך והדבורה" ו"האריה והעכבר".
אתם יכולים לעיין באיורים ולחפש בהם רמזים לחגים המוזכרים בסיפור.אפשר לשוחח יחד על חגים במשפחה שלכם: מה אתם אוהבים בכל חג? עם מי אתם מבלים? האם יש לילדכם חג אהוב במיוחד?
בקריאה הראשונה של הסיפור, האם ניחשתם לאן לקח סבא את חנה הקטנה? האם לילדיכם יש קשר מיוחד עם קרוב משפחה מבוגר? אפשר לבקש לשמוע מהמבוגרים על הדרך שבה ציינו את פסח בילדותם. אילו מנהגים או מאכלים מיוחדים היו נהוגים בביתם? האם כילדים גם הם שרו "מה נשתנה" בליל הסדר?
כיצד אתם מציינים את פסח במשפחה שלכם? האם לילדיכם יש תפקיד מיוחד בליל הסדר? אפשר להכין יחד מחברת חג, ולהציע לילדים לצייר בה ציורים של בילויי המשפחה בליל הסדר ובמהלך ימי החג.
בליל הסדר חנה חווה את היתרון בהיותה הכי קטנה במשפחה. תוכלו לשוחח יחד על קטנים וגדולים ולשאול את ילדיכם: מה אתם הייתם רוצים להצליח לעשות בכוחות עצמכם? אפשר לחשוב על משימות לקראת פסח שהילדים יכולים לבצע בכוחות עצמם. ילדים שמחים ואוהבים לעזור – כדאי לתת להם הזדמנות להרגיש גדולים!
הילדים יכולים להציג את הסיפור בעזרת בובות וצעצועים. תוכלי לארגן ארגז מיוחד עם צעצועים ואביזרים הקשורים לסיפור, כדי לעודד את הילדים לשלב אותו במשחק הסוציו-דרמטי שלהם. אפשר להוסיף לארגז צעצועים, ציוד רפואי, קומקום וכוסות תה, כרטיסי ברכה "רפואה שלמה!" ועוד. כדאי לשתף את הילדים ולשאול מה לדעתם יש לכלול בארגז "ביקור חולים" בגן.
רמה אינה הדמות היחידה בסיפור שזקוקה לטיפול. האם הילדים שמו לב שהבובה שולה פצועה, הרגל שלה נפלה לפני שנה? תוכלו לפתוח בגן "בית חולים לצעצועים", מקום בו מנסים לתקן או לרפא בובות, צעצועים או ספרים "פצועות".
"ביקור הצעצועים" יצא לאור לראשונה לפני 80 שנה, והצעצועים שבסיפור משקפים את התקופה ההיא. אפשר לשוחח עם הילדים על הצעצועים יש להם בבית. הילדים יכולים גם לשאול את הוריהם או את הסבים במה הם שיחקו כשהיו קטנים, ולערוך בגן תערוכה של בובות וצעצועים "אז והיום".
אפשר להכין לוח קיר עם כרטיסים עם שמות הילדים, ושלושה "כיסים" צבעוניים ומקושטים: כיס עבור ילדים שהגיעו היום, כיס עבור ילדים בחופשה או סידורים, וכיס עבור ילדים חולים. ילדים שהגיעו לגן, מאתרים את שמם ומכניסים אותו לכיס המתאים. ילדים שחזרו אחרי מחלה, מוצאים את שמם בכיס של ה"חולים", ומעבירים אותו אל הבריאים!
תורני "ביקור חולים": בכל פעם שאחד מילדי הגן חולה, ילד אחר מקבל פתק הביתה, בבקשה להתקשר לחבר החולה ולשאול לשלומו בשם הגן. מדבקה על החולצה עם מספר הטלפון של הילד החולה, היא תזכורת מיוחדת ומתקבלת בברכה.
מחלות חורף הן מדבקות, לכן אנו מנסים להימנע ממפגש ישיר של ילדים עם הילד החולה. חשבו יחד על דרכים נוספות להתעניין בשלום החולה, ולשמח אותו: לצייר תמונות וברכות, להתקשר בטלפון ולברך "רפואה שלמה!" או "ברוך רופא חולים", לשלוח ברכה דרך בן משפחה או שכן.
אפשר לשאול את ילדיכם מי בסיפור זקוק לטיפול חוץ מרמה. הבובה שולה פצועה, הרגל שלה נפלה לפני שנה… תוכלו לפתוח "בית חולים לצעצועים": להוציא מהארון את הבובות ה"פצועות", את החיות מפלסטיק שאיבדו רגל ואת החיילים שנפצעו בזמן המשחק ולנסות לתקן אותם או "לטפל" בהם.
האם אתם מכירים מישהו בסביבתכם (חבר, שכן או קרוב משפחה) שאיננו בקו הבריאות? אפשר לחשוב עם הילדים על דרכים לשמח אותו, למשל בברכה מצוירת, בשיחת טלפון, במשלוח מאכל טעים או בביקור של ממש.
אפשר להתבונן באיור שרואים בו את רמה שוכבת במיטתה, חולה אבל מחייכת בעקבות ביקור הצעצועים. האם לדעתכם חולים מרגישים טוב יותר לאחר שחברים באים לבקר? תוכלו לספר לילדיכם על ביקור חולים שערכתם או על ביקור שקיבלתם כשהייתם חולים.
נסו לחשוב יחד מה קרה לאחר מכן? מה עשתה רמה לאחר שהבריאה? מה היא סיפרה לצעצועים? איך הם קיבלו את פניה לאחר שהיא חזרה לשחק אִתם? אפשר להיעזר בצעצועים שלכם ולהמשיך להציג את המשך הסיפור.
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
ימימה אבידר-טשרנוביץ, ילידת ליטא, עלתה ארצה בת 12 והחלה בכתיבה עוד בנעוריה. את סיפוריה הראשונים סיפרה בגני הילדים שעבדה בהם בתל אביב והם פורסמו תחילה בשבועון דבר לילדים. באותם ימים אף כתבה תסכיתים והשתתפה בשידורם ב'פינת הנוער' ברדיו. דורות של ילדים ונוער בארץ גדלו על עשרות ספריה האהובים, ובהם מוקי ברוגז עם אמא, סיפורים לניבי, שני רעים יצאו לדרך, שמונה בעקבות אחד ואחד משלנו. כלת פרס זאב ופרס ישראל לספרות ילדים.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות ולאפשר לילדים לעיין מקרוב באיורים מלאי הדמיון שציירה אורית ברגמן. מי הדמויות באיורים? איזה צעצועים מופיעים בסיפור, איזה צעצועים יש לילדי הגן?
אפשר לבקש מהילדים לבצע את הפעולות המוזכרת בסיפור בתנועה במרחב הגן: לקפוץ, לעוף כמו ציפור, להתחבא, להיות קטנטן ואחר כך להפוך לענק, לעצום עיניים… את משחק התנועות כדאי ללוות במוסיקה.
לפני השינה, הילד בסיפור מגשים משאלות. הוא מטייל בשמים, רוכב על גבו של זאב, הופך לענק ואחר כך לגמד. אפשר לשוחח עם הילדים על משאלות וחלומות שלהם, והציע להם לצייר משאלה שהם היו רוצים להגשים.
בעקבות הספר אפשר לערוך בגן מסיבת פיג'מות – בשעות הגן (כדאי לבקש מהילדים להביא מברשות שיניים, דובי או בובה – וכמובן ללבוש פיג'מה!), או בשעות הערב יחד עם ההורים. איזה סיפור תרצו לספר לפני השינה?
"אבא אמר 'צחצח שיניים' / אבא אמר 'נקה את האוזניים'…"
אתם יכולים לשחק בפנטומימה, ובמקום לקרוא את המילים הכתובות בספר, לבטא את הפעולות באמצעות תנועה. האם ילדיכם הצליחו לנחש מה האבא שבסיפור אמר?
ניתן להתבונן באיורים ולזהות יחד את הבובות ואת הצעצועים של הילד. אילו בובות יש לכם? האם גם אתם ישנים איתן? אפשר לעקוב אחר האיורים ולגלות מה קורה לצעצועים כשהם מפסידים במשחק (הם הולכים לישון!)
גם אתם יכולים לשחק "המלך אמר": כל אחד בתורו יכול להיות "מלך" ולתת לאחרים הוראות. אם ה"מלך" פתח במשפט "המלך אמר…" – האחרים חייבים לשמוע בקולו ולעשות את מה שפקד; אבל אם המלך אמר "להרים ידיים" ללא המשפט הפותח ("המלך אמר") – לא ממלאים את הוראותיו. מי שמתבלבל, יוצא מן המשחק ומחכה להמלכת המלך הבא.
הילד בסיפור מדמיין שהוא מלך וקובע כללים חדשים: בממלכה שלו מותר לקפוץ על המיטה, לעוף, להיות ענק ולרכוב על זאבים. אתם מוזמנים לדמיין יחד, מה הייתם רוצים לשנות בעולם שלכם? למשל, מה היה קורה אילו היינו הולכים לגן בלילה וישנים ביום?
הילד בסיפור נערך לשינה לאחר צחצוח שיניים, מקלחת ונשיקת "לילה טוב". איך ילדיכם מתכוננים לשינה? האם יש לכם טקס, תפילה או שיר שמלווה אתכם במעבר בין יום ללילה?
תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות מילדותכם: האם ישנתם בחדר יחד עם אחים? מי השכיב אתכם לישון? האם סיפרו לכם סיפורים או שרו שירים לפני השינה? האם ישנתם עם בובה או עם דובי? אולי יש לכם סיפור מצחיק מהעבר הנוגע לשעת ההשכבה?
לילה טוב!
הטרקטור ודוד אהרן עובדים יחד את האדמה: הם מובילים, מכסחים, חורשים, משׂדדים, מזבלים, קוצרים וגוררים. בשפה העברית יש מילים רבות כל כך לתיאור עבודות השדה! אפשר לעיין יחד באיורים בספר ולנסות לזהות איזוֹ פעולה מתבצעת בכל תמונה.
כדאי להתבונן בפניו של הדוד אהרן. האם נראֶה לכם כי הוא אוהב את עבודתו? מה יכול להיות מהנה עבורו? אילו הזמין אֶתכם הדוד אהרן להצטרף אליו איזוֹ עבודה הייתם רוצים לעשות אִתו, ומדוע?
תוכלו להזמין סבא, סבתא או ידיד מבוגר לעשות עם ילדיכם דבר שניסְיון החיים והידע שצברו באים בו לידי ביטוי.למשל: לבשל, ליצור או לבנות יחד, ללמוד שיר או כמה מילים בשפה זרה, לשתול צמח ועוד
הטרקטור האדום עבר כמה "גלגולים": הוא עבד את האדמה, היה צעצוע לילדי הגן, ולבסוף הוביל את הילדים לביקורים בשדות. האם יש לכם כלי או חפץ שאינו שימושי עוד? יחד תוכלו להמציא לו ייעוד חדש (קערה סדוקה יכולה לשמש עציץ, בגדים ישנים יכולים לשמש תחפושת…)
תוכלו לבנות יחד טרקטור צעצוע מחומרים שנמצאים בבית: גלילי קרטון, פקקים של בקבוקים, קופסאות ישנות ועוד. אפשר לצבּוע אותו בצבע המתאים ביותר לטרקטור ולצאת אִתו לעבודה!
"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא י"ט, ל"ב). התורה מלמדת כמה חשוב לנהוג בהדר וכבוד באדם זקן. דרך אחת להתייחס בכבוד כלפי אדם מבוגר היא לקום לכבודו. כדאי לשוחח עם הילדים: למה חשוב לקום בשביל אדם זקן? באילו דרכים נוספות אפשר לכבד אנשים מבוגרים?
זקנים הם מי שהתברכו בשנות חיים רבות. לפעמים גופם נחלש, אבל יש להם הרבה נסיון וחכמה. חז"ל אמרו: מה הוא זקן? ראשי תיבות "זה קנה חכמה". (תלמוד בבלי, קידושין ל"ב, ב). האדם הזקן לא קנה את חכמתו בכסף. אפשר לשאול את הילדים: כיצד לדעתם הוא "קנה" את חכמתו?
כיצד אתם מציינים את יום המשפחה בגן? בעקבות הסיפור תוכלו להרחיב את הפעילות ולציין יום סבים וסבתות בגן. אפשר להזמין את האורחים לספר על ילדותם, להביא חפצים או משחקים של פעם, לערוך פעילות משותפת עם הילדים – וכמובן, להקריא ספרים לילדים.
בהצעות להורים הצענו למשפחות להזמין את סבא, סבתא או מכר מבוגר ולעשות עם הילדים דבר בו ניסיון החיים והידע שלהם באים לידי ביטוי. למשל: לבשל, ליצור או לבנות יחד, ללמוד שיר או כמה מילים בשפה זרה וכד'. אפשר לבקש מההורים לשלוח עם ילדיהם תוצרים או צילומים של הפעילות המשותפת.
לגנים רבים מגיעים מתנדבים, אם במסגרת תכנית זהב בגן, אם באופן פרטני. הסיפור מעניק הזדמנות להכיר את נסיון החיים של המתנדבים הללו ולהוקיר להם לדוגמא: "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם; וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (משלי כ':29) "והדרת פני זקן" (ויקרא יט:לב) "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם" (משלי י"ז:6)
האם יש בסביבתכם בית אבות או מועדון לגיל הזהב? גנים רבים פיתחו מערכות יחסים של קבלה ונתינה עם מוסדות וארגונים בקהילה. אם מתאים, הילדים יכולים להציג בפני הקבוצה את הסיפור "הטרקטור בארגז החול", לשיר איתם שירים, ולהמשיך לפתח את הקשר לאורך השנה.
הסיפור מתרחש ביישוב חקלאי. איפה מתגוררים ילדי הגן שלך? האם הם גרים במושב או קיבוץ, בעיר גדולה או ביישוב קטן? אפשר להשוות את הנוף והעיסוקים בסיפור עם אלה המוכרים לילדים. הטרקטור ודוד אהרֹן עובדים בכל מיני עבודות בשדה. הם מובילים, מכסחים, חורשים, משׂדדים, מזבלים, קוצרים, גוררים. לכל פעולה מילה מיוחדת. אפשר להכין פינות חקר בנושא עבודת השדה: סוגים של מכונות חקלאיות, מנוע – איך מטפלים בו , סדר פעולות של תהליך בשדה – מזריעה עד קציר.
"פק פק פק" הקולות שמשמיע הטרקטור של הדוד אהרון הם חלק חביב בהקראת הסיפור. האם יש לכם ספרים נוספים בספריית הגן, בהם יש קולות מיוחדים? זו הזדמנות להשוות בין הספרים השונים. אפשר לחגוג את צלילי הסיפורים, ולהקים תזמורת של קולות עבודה! כל קבוצת ילדים תקבל קול ותנועה. על-פי "ניצוח" הגננת, מצטרף כל קול אל התזמורת.
לאה לוי גן תל"י "אקסודוס": קראנו את הספר ביחד ושיתפנו את הילדים בדיון מה זה אומר? "והדרת פני זקן". הזמנו לגן סבא וסבתא של ילדים שיספרו לנו במה הם עבדו כשהיו צעירים ומה הם אהבו לעשות במיוחד. הם גם סיפרו לנו על היחס של הנכדים כלפיהם בהמשך הכנו לכבודם ציורים ולמדנו על כיבוד הורים ומבוגרים. דליה גלרון גן חמניות נצרת עלית: יש לנו "סב גן" – מאוד אהוב על הילדים. הוא חלק בלתי נפרד מהגן, הוא תורם רבות לגן, והגן תורם לו, אנו חוגגים לו יום הולדת ומכבדים אותו. סיגלית שור גן אביטל בגלבוע: בעקבות הסיפור הלכנו לטייל ברחבי המושב וחיפשנו סוגים שונים של טרקטורים והתוודענו להמונים וגם הוזמנו לבית של אחד הילדים ולהם יש מבחר של סוגי טרקטורים , כשהגענו לגן הילדים ציירו וניסו לצייר את הטרקטור שלהם. חלי שורגי גן צלף נצרת עילית: לקראת חג השבועות, שוחחנו על החיטה והירקות והפירות. ביקשתי מהילדים לצייר או לכתוב בבית את תהליך הצמיחה של החיטה או הירקות מהזרע ועד הצלחת שלנו. הילדים כתבו וציירו, כל אחד בדרכו המיוחדת, והסבירו לילדים האחרים את התהליך מהזרע ועד לפרי או מזרע החיטה עד לאפיית הלחם. אסתר חממי גן תל"י קרית גת: צבענו צמיגים בחצר, היה כיף! סמדר בן אברהם גן תל"י אשקלון: הספר התחבר לנו לחג השבועות, לקציר ולתכונה המרובה סביב הקציר. אמא שעובדת במושב הזמינה אותנו להגיע לשדה החיטים והילדים התנסו בחוויית הקציר. שוחחנו על כלי הקציר של ימינו ובמקום הדגימו לנו את הכלים הישנים שדרשו הרבה מאמץ בזמן הקציר. גלית בן ציון גן תלמים רשת תל"י ההורים התבקשו יחד עם הילדים להכין טרקטורים משימוש חוזר של חומרים והתוצרים הוצגו בגן, לאחר מכן ערכנו בחירות בטרקטור הכי מוצלח לפי קריטריונים שבנינו יחד עם הילדים והטרקטור הכי מוצלח נלקח למשרדיי העירייה. רונית אליהו גן טיפולי "אור" בעפולה: כל אחד ואחד מהילדים הקריא את הסיפור לכלל קבוצת הילדים במפגש צהריים. גננות בנצרת עילית ערכו פעילות בשיתוף עם "עולמות" לכלל הילדים וההורים המשתתפים בתכנית, הילדים צפו והשתתפו ב"שעת סיפור" וההורים שמעו במקביל הרצאה על חשיבות הקריאה לילדים ועל הספר, ואח"כ קבלת שבת חגיגית לכולם. אורלי ברזק גן אלון – יזרעאל גלבוע : את הפעילות עם הספר עשיתי בשבוע הספר. השנה התמקדנו בסופר מאיר שלו וערכנו הכרות מעמיקה עם ספריו והקשר בין הסופר למאייר (יוסי אבולעפיה).
דליה גלרון גן חמניות נצרת עלית: יש לנו "סב גן" – מאוד אהוב על הילדים. הוא חלק בלתי נפרד מהגן, הוא תורם רבות לגן, והגן תורם לו, אנו חוגגים לו יום הולדת ומכבדים אותו.
סיגלית שור גן אביטל בגלבוע: בעקבות הסיפור הלכנו לטייל ברחבי המושב וחיפשנו סוגים שונים של טרקטורים והתוודענו להמונים וגם הוזמנו לבית של אחד הילדים ולהם יש מבחר של סוגי טרקטורים , כשהגענו לגן הילדים ציירו וניסו לצייר את הטרקטור שלהם.
חלי שורגי גן צלף נצרת עילית: לקראת חג השבועות, שוחחנו על החיטה והירקות והפירות. ביקשתי מהילדים לצייר או לכתוב בבית את תהליך הצמיחה של החיטה או הירקות מהזרע ועד הצלחת שלנו. הילדים כתבו וציירו, כל אחד בדרכו המיוחדת, והסבירו לילדים האחרים את התהליך מהזרע ועד לפרי או מזרע החיטה עד לאפיית הלחם.
אסתר חממי גן תל"י קרית גת: צבענו צמיגים בחצר, היה כיף!
סמדר בן אברהם גן תל"י אשקלון: הספר התחבר לנו לחג השבועות, לקציר ולתכונה המרובה סביב הקציר. אמא שעובדת במושב הזמינה אותנו להגיע לשדה החיטים והילדים התנסו בחוויית הקציר. שוחחנו על כלי הקציר של ימינו ובמקום הדגימו לנו את הכלים הישנים שדרשו הרבה מאמץ בזמן הקציר.
גלית בן ציון גן תלמים רשת תל"י ההורים התבקשו יחד עם הילדים להכין טרקטורים משימוש חוזר של חומרים והתוצרים הוצגו בגן, לאחר מכן ערכנו בחירות בטרקטור הכי מוצלח לפי קריטריונים שבנינו יחד עם הילדים והטרקטור הכי מוצלח נלקח למשרדיי העירייה.
רונית אליהו גן טיפולי "אור" בעפולה: כל אחד ואחד מהילדים הקריא את הסיפור לכלל קבוצת הילדים במפגש צהריים.
גננות בנצרת עילית ערכו פעילות בשיתוף עם "עולמות" לכלל הילדים וההורים המשתתפים בתכנית, הילדים צפו והשתתפו ב"שעת סיפור" וההורים שמעו במקביל הרצאה על חשיבות הקריאה לילדים ועל הספר, ואח"כ קבלת שבת חגיגית לכולם.
אורלי ברזק גן אלון – יזרעאל גלבוע : את הפעילות עם הספר עשיתי בשבוע הספר. השנה התמקדנו בסופר מאיר שלו וערכנו הכרות מעמיקה עם ספריו והקשר בין הסופר למאייר (יוסי אבולעפיה).
מאיר שלו והטרקטור הגיעו לגן נרקיס-וראייטי בירושלים! וכך כתבה הגננת שירה: "בשבועות האחרונים עסקנו בנושא הספר לכבוד חודש הקריאה. עסקנו בעיקר ביצירות של מאיר שלו ובספר שספריית פיג'מה חילקה 'הטרקטור בארגז החול'. הסופר מאיר שלו שמע על העשייה שלנו בגן והחליט לבוא לבקר. "רצינו לחלוק את החוויה עם השכנים שלנו אז הזמנו את הגן השכן ואת הדיור המוגן באזורנו. מאיר שלו סיפר לנו על עצמו, על הסיפורים שמאחורי הסיפורים, והקריא לנו את הסיפור כמו שרק הוא יודע. אחרי המפגש ישבנו לסדנה משותפת של הכנת ספרונים אישיים של יחד עם המבוגרים הנחמדים שעזרו לילדי הגנים. תודה לכם ספריית פיג'מה שאתם חושפים אותנו כל פעם לספרים חדשים".
האם שמתם לב לגודל התותים בסיפור? בעזרת איזה כלי רכב הגיעה העלמה לממלכה הקטנה? תוכלי לבקש מהילדים לחפש עוד רמזים לכך שהממלכה הקטנטנה היא ממלכה דמיונית. מה אתם הייתם מוסיפים בממלכה הדמיונית שלכם?
החברות בין הדמויות בסיפור מתבטאת ביכולת שלהן לדאוג זו לזו, ולפעמים לוותר על דברים החשובים להן. אפשר לשוחח: מה אתם עושים עבור החברים שלכם? איך אתם דואגים להם? האם גם אתם מוותרים לחברים שלכם?
המלך בסיפור מוותר על החיים בארמון כדי לא להיות לבד. תוכלו לשוחח עם הילדים, האם לדעתם היה לו קשה לוותר על החיים בארמון? האם הם יכולים לחשוב על פתרונות אחרים? מה הם הייתם עושים במקומו?
תוכלו להמחיז את הסיפור בגן כמה פעמים. בכל פעם יחליפו הילדים תפקידים. שוחחי עם הילדים – כיצד הרגשת כשהיית מלך? כיצד הרגשת כשהיית נתין? באיזה תפקיד הרגשת נוח יותר? וכן הלאה.
על המכתב ששולח המלך לנתינו מופיע חותם מלכותי בצורת תות. כדאי להסביר לילדים איך פעם חתמו על מכתבים רשמיים ולהכין יחד חותמות בצורות שונות. אולי תרצו להמציא חותם מיוחד לגן שלכם?
רעיונות להכנת חותמות מחומרים שונים תוכלו למצוא כאן: http://www.yeshla.co.il/node/1/results/taxonomy%3A2046
הסיפור מתאר רגש של געגוע בעקבות פרידה. גם ילדי הגן נמצאים בשלב בו הם נפרדים מהגן ולעיתים גם מחברים טובים. תוכלו להעלות יחד רעיונות כיצד שומרים על קשר בחודשי הקיץ ובשנה הבאה. אם תרצו תוכלו להכין עם הילדים מכתבים או ציורים אחד לשני שישלחו במהלך הקיץ ויתקבלו בהפתעה.
חברת הילדים בגן התגבשה במהלך השנה, הילדים למדו לאהוב ולהכיר אחד את השני. אם יש בגן קבוצה שעולה לכיתה א' וקבוצה שנשארת לשנה נוספת בגן, יוכלו הקבוצות להכין זו לזו מתנות. אולי הצעירים יכינו קלמרים לבוגרים, והבוגרים יכינו קופסאות אוכל.
הסיפור הוא אגדה, סיפור דמיוני שמקבל חיים באיורים הקסומים. המחברת בחרה למקם את הממלכה בתוך ספר, והדמויות בסיפור הן ילדים שמשחקים ב"כאילו" – הם ממציאים את הסיפור על הממלכה הדמיונית. תוכלו להכין כתר מנייר, שרביט מקרטון וגלימה מפוארת ממפה או מצעיף גדול ולהציג את הסיפור יחד.
אפשר להמציא יחד ממלכה דמיונית משלכם: מה יהיה בה? ממה תהיה עשויה? האם יש בה מלך או מלכה? האם גם היא קטנטנה? תוכלו לכתוב סיפור על הממלכה שלכם או לצייר אותה.
הארמון הפרטי שלי: בעזרת קופסת קרטון פשוטה וגדולה תוכלו ליצור יחד ממלכה קטנה משלכם. אפשר לחתוך מהקופסה חלונות ודלתות ולהוסיף (בציור או בעזרת גרוטאות נוספות) צריחים ומגדלים כיד הדמיון הטובה עליכם. צעצועים קטנים יכולים לשמש מלך, יועצים ונתינים. את מי תרצו להזמין להתארח בארמון שלכם?
המלך בחר לשנות את "חוקי המשחק": לוותר על מלכותו ועל חיי הנוחות בארמון כדי לזכות בחבר. תוכלו לשוחח עם ילדיכם על החברים שלהם. כיצד הם מטפחים את החברות איתם? מה הדברים שהם אוהבים לעשות יחד? האם ויתרו פעם כדי לשמור על החברות? תוכלו לשתף את ילדיכם בחברויות שלכם.
מחווה לחבר: בסיפור יש הרבה געגועים. הנתין מתגעגע לחברו, היועץ מתגעגע אל המלך… והמלך מתגעגע ליועץ… האם גם במשפחתכם יש חבר או מכר רחוק שאתם מתגעגעים אליו? אפשר לשלוח לו מכתב, מייל, תמונה בטלפון או כל דבר אחר שישמח אותו. זו תהיה תזכורת לחברות אמתית, המתגברת גם על מרחק פיזי.
"ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת!": האם אתם יוצאים לטיולים וסיורים מחוץ לגן? האם הגן שלכם נמצא באזור פורח או בשכונה בנויה? זו הזדמנות לצאת יחד לטיול (אפשר להזמין את המשפחות!), לחקור את ההבדלים בין ה"נופים" והצבעים השונים (העיר לעומת השדה) ולחפש גם בסביבתכם את התהליכים המתוארים בסיפור.
האם הילדים מזהים את הפרחים המוזכרים בסיפור? בעקבות הסיפור ילדי הגן יכולים להרחיב את הידע אודות פרחים: סביון, כלנית, ועוד הרבה! תוכלו להוסיף ללוח טבע צילומי פרחים. שימו לב – לא כל פרח צהוב הוא סביון!
ניתן להכין יחד עם המשפחות מגדיר פרחים של הגן: נותנים לכל ילד שם של פרח. ההורים והילד מתבקשים לחפש את הפרח בטבע, בספרים או באינטרנט, לצלם או לצייר אותו ולכתוב הגדרה קצרה (תכונות מאפיינות, מתי הוא פורח…). לאחר שכל הפרחים הוגדרו אפשר לערוך את המגדיר כחוברת ולהעניק אותה לילדים – לשימוש בכל טיול, של הגן ושל המשפחות.
באיורים שמלווים את הסיפור, מצוירים כל הבניינים וחלקי העיר בצבע אפור, וחלקי השדה צבעוניים ויפים. ניתן להעלות רעיונות כיצד אפשר להעשיר את צבעי העיר. תוכלי לתת לילדים ציורים או צילומים אפורים ולבקש מהם להוסיף לתמונות צבעים ויופי. אפשר לתת לכל ילד צבע אחד בלבד ולפזר את התמונות ברחבי הגן- כל אחד אחראי להעשיר כל תמונה לפי הצבע שבידיו.
הגננים בסיפור ציינו בפני הילדים כי לשכונה החדשה יגיעו ילדים וחברים חדשים. הם הצליחו למצוא נקודה טובה ומנחמת בבשורה לא נעימה של פרידה. אפשר להכין עם הילדים משקפיים ורודים, דרכם רואים את הטוב, ולשחק משחק: מקריאים משפט המתאר שינוי בהווי הגן. מבקשים מהילדים להרכיב את המשקפיים הוורודים ולמצוא את הטוב בשינוי.
באיורי הספר מתוארים כל שלבי הצמיחה של פרח הסביון. הזרעים הומטרו כשלג, הגשם בא ולאחריו צמחו פרחי הסביון, שצמחו ופרחו עד שהפכו ל"סבא", וחוזר חלילה. ניתן להכין משחק מסלול מעגלי ובו תחנות השלבים השונים של צמיחת הסביון (זרע, ניצן, פרח, סבא). בכל תחנה תחכה משימה/ חידה בנושא הטבע. בחלק מהצעדים- "הפתעה". הקבוצה המנצחת היא זו שתשלים את מעגל הסביון ראשונה.
האם הילדים מזהים את הפרחים המוזכרים בסיפור? בעקבות הסיפור ילדי הגן יכולים להרחיב את הידע אודות פרחים: סביון, כלנית, ועוד הרבה! תוכלו להוסיף ללוח טבע צילומי פרחים. שימו לב – לא כל פרח צהוב הוא סביון!
ילדיכם יכולים לספר לכם את הסיפור על-פי רצף האיורים. אפשר לבחור דמות ולחפש אותה באיורים השונים לאורך הסיפור: את מי בחרתם? למה בחרתם בדמות הזאת? מה היא אוהבת לעשות בשדה?
תוכלו לשתף את ילדיכם בשינויים שחלו במהלך השנים בנוף ילדותכם. איזו שלולית שהכרתם הפכה לכביש סואן? ומה קרה לשדה ששיחקתם בו בילדותכם? אפשר לעיין יחד בתצלומים ישנים ולהשוות בין אז ליום.
האם כמו בסיפור, גם השכונה שלכם מתרחבת ועוברת שינויים? אפשר לבקר יחד ליד אתר בנייה, להציץ מעבר לגדר ולחפש שם טרקטורים ומנופים. אם נבנים שם בניינים גבוהים, אפשר לספור יחד את הקומות. תוכלו לנסות לדמיין אילו פרחים יישתלו בגינות ומי יגור בבתים החדשים. אולי יעברו לשם חברים חדשים?
בסיפור מתוארים הפרחים והצמחייה שמאפיינים כל עונה ועונה. אתם יכולים לצאת לטיול עם הילדים, להתבונן בטבע ולחפש פרחים. אילו פרחים מצאתם, מה צבעם? האם אתם מכירים את שמותיהם של פרחי הבר? אפשר גם לצלם ולהצטלם עם פרחים יפים. אם מצאתם סביון אתם יכולים לנסות לנשוף עליו. האם השערות הלבנות שלו מתפזרות ונושרות כמו שלג?
מי לא מכיר את התחושה הקשה, כאשר הסביבה לא מבינה אותנו? ילדים רבים חווים קשיי תקשורת (אוצר מילים מוגבל, עולים חדשים, ליקויים התפתחותיים). שיחה בעקבות הסיפור "השפה המיוחדת של אורי" עשויה לעורר הזדהות בקרב הילדים עם התסכול שחש אורי, וכך לסייע בהתייחסותם לחברים שמתקשים בדיבור. זו גם הזדמנות לצוות הגן להפגין הבנה, סבלנות ורצון לסייע למתקשים.
יונתן משמש מתורגמן ומסביר להורים את השפה המיוחדת של אורי. איזה סוגי תרגום מכירים ילדי הגן? כדאי להסב את תשומת לבם לתרגום לשפת הסימנים בטלוויזיה, ולספר להם על אנשים שמתרגמים מילים משפה אחת לשנייה. אולי יש בקרב ילדי הגן ילדי עולים, או ילדים שהסבים שלהם אינם דוברי עברית, אשר משמשים בעצמם מתרגמים של המשפחה?
פתגמים בסימנים: מכינים כרטיסיות עם ציורים במקום מילים, ותולים על לוח רצף סדרת כרטיסיות שמרכיבות פתגם. על הילדים לפענח את הסימנים ולהמירן למילים. ("לא דובים ולא יער"= X, ציור דובים, X, ציור עצים. "על ראש הגנב בוער הכובע"= ציור של ראש עם חץ מעליו, ציור של גנב, ציור של אש, ציור של כובע וכו').
השפה המיוחדת של אורי" הוא סיפור על משפחה אוהבת, שיודעת גם לצחוק מטעויות ואי-הבנות. ניתן לבקש מהילדים והוריהם להכין מילון קטן עם קיצורים משפחתיים השייכים רק להם (כינויים, אירועים שונים, "קודים")- "כשאנחנו אומרים " – למה אנחנו מתכוונים?.
בעזרת משחק הפנטומימה, ניתן להדגים לילדים כיצד הם יכולים ל"תרגם" את חבריהם לכל ילדי הגן (מזמינים זוג ילדים כאשר על האחד להדגים בפנטומימה משפט ("אני רוצה לישון", "אני אוהבת בננה"…) ועל השני לתרגם את דבריו לשאר הילדים.
לסופר דויד גרוסמן, ולמאיירת אורה איל, יצירות רבות המיועדות לילדים בגיל הרך. חפשו בספריית הגן ספרים נוספים של כל אחד מהם. אולי לילדי הגן ספרים שלהם בבית? זו הזדמנות להשוות ולחפש את המשותף בספרים, וגם לעודד קריאה של ספרים נוספים מאת אותו המחבר או המאיירת.
שיבושי מילים ולשון אופייניים מאד בגיל הצעיר ואינם בהכרח מעידים על ליקויים שדורשים התערבות. ספר מומלץ בנושא התפתחות השפה בגיל הרך הוא "המגדל נפרק: חידושי מילים של ילדים וניתוחם" מאת מיכל סגל, הוצאת מכון מופ"ת, 2011.
כל אחד מבני משפחתו של אורי מציע בהומור דרך אחרת להבין את דבריו. את האפשרויות המצחיקות האלה ציירה המאיירת אורה איל. תוכלו להתבונן יחד באיורים ולהציע לילדיכם לצייר את הפירוש שלהם לדבריו של אורי.
יונתן שומע חצי מילה ומבין למה התכוון אורי. גם אתם יכולים להיות "מתורגמנים": כל אחד בתורו בוחר חפץ שנמצא בחדר ואומר רק את החצי הראשון של שם החפץ. על ה"מתורגמן" לנסות לנחש מהו הדבר שהתכוונתם אליו. אחר כך אפשר להחליף תפקידים.
אחים יכולים לסייע זה לזה בכל גיל. אפשר לשתף את ילדיכם בחוויות שעברתם בילדותכם עם אח או עם אחות ובדברים שעשיתם יחד כשהייתם ילדים. גם סבא וסבתא מוזמנים לספר על אחיהם.
כמעט לכולנו זכורות מילים שאמרו ילדינו בשיבושים מקסימים כשלמדו לדבר. האם אתם זוכרים מילים כאלה? ילדיכם ייהנו בוודאי לשמוע אותן. תוכלו לרשום אותן למזכרת 🙂
בעקבות הסיפור ניתן לשוחח על ההתמודדות הנדרשת בהשבת אבדה: איך הם מרגישים כאשר הם מוצאים או מאבדים חפצים? מה יכול להיות קשה כאשר מוצאים חפץ? ואיך אפשר בכלל להחזיר אבדה?
בזמן שבית המקדש היה קיים, היה בירושלים מקום מיוחד שנקרא "אבן הטוען" אליו היו מביאים אבדות. מי שאיבד חפץ היה ניגש לאבן הטוען, בתקווה שהמוצא הישר יחזיר לה אותו שם. אבן הטוען נקראה כך מכיוון שעל אבן זו היו מכריזים ("טוענים") על חפצים שאבדו או נמצאו. מי שאיבד חפץ נדרש לתאר אותו בסימנים, וכאשר התיאור התאים לחפץ שנמצא – היה מקבלו חזרה.
גם אתם יכולים להכין בגן פינת אבדות ומציאות- "אבן הטוען" מיוחדת לגן שלכם.
זו הזדמנות לשוחח עם הילדים על שמירת חפצים, אפשר לבקש מהילדים עצות שיעזרו לנו לשמור על החפצים. כדאי ללמד את הילדים שגם היום יש מקומות שאליהם מביאים אנשים דברים שמצאו (למשל, למשטרה או למחלקות אבדות ומציאות במקומות ציבוריים).
אפשר להתחפש לילד שנכנס לגן כדי לחפש חפץ שאבד לו. את יכולה לרמוז לילדים מהו החפץ שאיבדת: "הוא כתום כמו גזר", "אפשר לחבק אותו, הוא רך ושעיר"…, ועל הילדים לנחש על פי הסימנים מהי האבדה שאיבדת, עד שיגלו את הדובי הכתום שאיבדת בפינת הבובות.
בהמשך ניתן להזמין כל פעם ילד אחר, שיתחלף אתך בתפקיד וייתן רמזים לחפץ אחר בגן.
תוכלו להמחיז את הסיפור בעזרת בובות או להעלות הצגה בהשתתפות המטפלות של מריבה ופיוס בין חברים. לאחר קריאת הספר אפשר להזמין את הילדים להמחיז בעצמם את הסיפור בעזרת הבובות.
הסיפור מתייחס לרגשות של ילדים צעירים. כדי לאפשר שיחה פתוחה בעקבותיו, כדאי להציג ולקרוא את הספר בקבוצות קטנות. בקריאה הראשונה של הספר מומלץ לעצור לאחר תיאור המריבה בין נועם לאלעד ולבקש מהילדים להציע רעיונות כיצד ניתן לפתור את המריבה.
איך אתם מתייחסים למריבות בין חברים במעון? האם יש לכם סימן מיוחד או טקס שעוזר לילדים להביע חרטה ולהמשיך לשחק יחד בשלום? תוכלו ללמד את הילדים שירים ומשחקי אצבעות, למשל "שולם שולם לעולם" או השיר "סליחה" מאת אריאלה סביר.
פעוטות רבים מתקשים בזיהוי הרגשות של חבריהם. תוכלו לשחק את "משחק הפרצופים": מציגים בפני הילדים ציורים של דמויות עם הבעות פנים שונות: פרצוף מחייך, כועס, בוכה וכד', ומבקשים מהם לנחש מהו הרגש בציור. יחד תוכלו לחשוב על מצבים אפשריים שגרמו לחיוך או לבכי. ניתן גם לשחק משחק בו הילדים מחקים את הפרצוף המופיע בציור ומספרים מתי הם הרגישו כך.
"בלי כוונה נעם רב עם אלעד, בלי כוונה הוא הרביץ לו ביד": איך קורה שרבים או מרביצים בלי כוונה? כדאי לשוחח עם הילדים על מקרים דומים שקרו במעון או בבית, ולהיזכר בפתרונות ובפיוס. בהמשך כאשר שני ילדי המעון רבים זה עם זה תוכלו להיזכר בסיפור, ולהזכיר לילדי המעון כיצד התפייסו נעם ואלעד.
תוכלו להראות לילדים את האיור בסוף הספר ולהסביר כי לבקשת סליחה תמיד שני שותפים: זה שהביע חרטה וזה שקיבל את ההתנצלות. כאשר את מתייחסת למקרים בהם ילדי המעון מתנצלים בפני חבריהם, רצוי לשבח גם את הילד שביקש סליחה וגם את הילד שסלח, כי "קשה לנחש מי משניהם היה יותר שמח".
האם אתם מכירים את הלחן של השיר? >> אתם מוזמנים לשיר אותו יחד, כשאצבעות כפות הידיים צמודות ומדמות ראשי ברווזים, ואמות הידיים מדמות את צוואריהם. קישור לשיר
זו הזדמנות להיזכר בעוד שירי אצבעות: >> 'סבתא בשלה דייסה' (עממי) ו'עשר אצבעות לי יש' (מאת רבקה דווידית), שירי דגדוג ושירי הקפצה על הברכיים. האם אתם זוכרים שירים ששרו לכם בילדותכם? שירים בשפות אחרות?
המאיירת רעיה קרס פיתחה באיוריה את נושא החיפוש. דפדפו עם ילדיכם בספר ובדקו היכן סבתא מחפשת את הברווזים. האם שמתם לב שכל ׳אתרי החיפוש׳ [ארובה, מריצה, ספסל, כד, ארגז תפוחים] מופיעים כבר באיור בראשית הספר (בעמודים 2-3)?
במפגש עם העלילה הפשוטה פוגשים הילדים גם את השפה העברית במיטבה (מילים כגון 'איה', 'טבלו', 'אפיים'). זוהי דרך נהדרת להעשיר את השפה כבדרך אגב, כחלק מהחוויה השלמה.
האם ילדיכם פגשו ברווזים אמיתיים? כדאי לבקר בגן החיות או להתבונן בספרי תמונות, להכיר סוגי ברווזים שונים ולהשוות אותם לאיורים בספר. במה הם דומים ושונים? מה צבעם? האם גם צווארם ארוך?
להמחיז את השיר: בהתחלה חברות הצוות משחקות את סבתא ושני הברווזים, ובהמשך מזמינות את הילדים להמחיז אותו. כדאי להכין מראש ולהיעזר בתחפושות פשוטות (כובע-מקור לצמד הברווזים, וסינר לסבתא).
להתבונן באיורים: האם שמתם לב שכל מקומות החיפוש המופיעים לאורך העלילה- ארובה, מריצה, ספסל, כד, ארגז תפוחים- מופיעים באיור כבר בראשית הסיפור? והיכן סבתא עצמה הופכת ל'שובבה' ומתחבאת לקוראים? גם הציור שעל הסינר של סבתא מעורר לשיחה
להעשיר את השפה: העלילה הפשוטה מתקשרת לעולמם הפנימי של הילדים, המזדהים בשמחה עם הברווזים השובבים. כדאי לבאר מילים שאינן מוכרות לילדים: מילים גבוהות (איה, טבלו, אפיים) וספרותיות (ברווזיים, צוואריים).
מה דומה, מה שונה? תוכלי לשוחח עם הילדים במה הברווזים דומים ושונים ובמה ילדי הקבוצה דומים ושונים. זוהי עוד הזדמנות עבורך לחזק את תחושתו של כל ילד וילדה שהם מיוחדים ואהובים.
איך נראה ברווז אמיתי? האם ילדי המעון פגשו ברווזים אמתיים? כדאי לתאר את מאפייני הברווזים – נוצות, מקור, כנפיים – ולשאול, ולמי עוד יש איברים אלה? ומי עוד יודע ללכת על היבשה וגם לשחות במים? נוכל ללכת הליכת ברווז?
להקדיש פינה במעון לברווזים: בעזרת ההורים אפשר לאסוף ספרים, צעצועי ברווזים ותמונות של ברווזים. אפשר גם להציע להורים לצלם את ילדיהם עם ברווזים אמיתיים בביקוריהם במשק חי או בגן החיות ולהציג תערוכה של תמונות.
לשחק משחק אצבעות: הילדים נהנים גם מהביצוע הפשוט של השיר- כשאצבעות כפות הידיים צמודות והופכות להיות ראשי הברווזים. גרב אפורה וגרב לבנה על הידיים שלכם ושל הילדים יוסיפו לשמחה המשותפת. זו יכולה להיות פתיחה משמחת למפגש בוקר או לחגיגות ימי הולדת במעון.
לשתף את ההורים: תוכלו להזמין הורים/סבים לסדנה להכנת בובות-גרב, שתסתיים להנאת כולם בשירי ברווזים עם הבובות שהכינו. אפשר גם לארגן סלסלה לגרביים בודדות. לגרביים בסלסלה מגוון שימושים: דרכן אפשר להכיר צבעים, לשחק משחקי מיון ולזמן לילדים התנסות עצמאית בלבישת גרב על היד. תוכלו גם להוסיף עוד בתים 'צבעוניים' לשיר: "לסבתא של אפרים.. אחד ירוק אחד כחול"..
לשחק משחקי הסתתרות וחיפוש: משחקי קוקו עם צעיפים, החבאת ברווז משחק בחדר וחיפוש שלו ע"י רמזים כמו קר-חם, וכמובן מחבואים בחצר. העיקר במשחקים אלה הוא "הסוף הטוב"- המפגש המהנה לאחר שהסתתרנו. הנה! מצאו אותי!
המשקפיים של אבא 
שולם לעולם 
הארנב הקשיב 
חברים הכי טובים 
סבא יאשקה מציל את החוף 
עצים מצפים לגשם 
מהירות הקול 
הצמיד של שוהם 
הילד עם הפרחים בשיער 
משהו 
איזה מזל! 
היום הגדול של סימצ'י 
כלום במתנה 
איפה האפיקומן? 
ברלה ברלה מה בסל? 
ההר דיגי דיגי 
שותפים 
בוקר בהיר אחד 
מפתח הלב 
יש לנו יום הולדת 
חבר מחליף חבר 
גמצוץ בגינה 
שנינו 
לפעמים גדול, לפעמים קטן 
מחבואים 
הפתעה בבית 
מוזיקה 
פעם היה ילד שלא רצה לישון לבדו 
גלי וגאיה 
נוני ואמא בדרך מהגן 
סבא מספר בלי להגזים 
בלה וזוזו 
למה תמיד מזכירים לי 
המכונה 
הזאב לא יבוא 
שקית של געגוע 
דודי שמחה 
איך בונים בית? 
עד למעלה 
נמצא! 
אני אוהב לחפש 
אליק בליק 
הכיסים של סבא 
מי רוצה לטעום? 
ישבתי על כרוב 
הכובע של אדון זינגר 
השפה הנמה 
רוזָלינדה 
המתנה המושלמת 
סתם שדה ריק 
המנהרה של נורי 
מאה חדרים 
משהו אחד ולישון 
איתמר פוגש ארנב 
תהיה בריא מוריס מגי 
מהר מהר שלא נאחר 
על רגל אחת 
טוק טוק טוק דופקים בדלת 
הסינור של רוני 
לו רק 
מי הרס את הקרקס 
שאלה של שועלה 
החוט שלא נגמר 
המתנה 
אריה בן נעים ה-14 
אמא, צריך לישון 
מאה ושש דרוריות חביבות 
שלי מהבית 
לא בדיוק באותו הזמן 
מתנה לאמא 
היום המצונן של מרחשוון 
זאב גדול וזאב קטן 
המזוודה 
טלי מתחת לשולחן 
יחפים בחול 
הדס המהנדסת בונה שטותיקופטר 
האיש שאהב עצים 
מכתב הקסם 
ילדה לבדה 
קונצרט בחולות 
פילים לא מתקבלים 
שומעים מי בא? 
הקיפוד הקטן 
סיפור על טיול של ארנב וחתול 
כמה טוב להיות ביחד 
אותיות מתוקות 
מאחורי הדלת יש שביל 
הסיפור הטוב של דוב 
לא קל להיות גיבור-על 
המגפיים שהצילו את ירושלים 
שלג במתנה 
רחוב בלי שם 
חור בספינה 
פתאום נשבה הרוח 
דב מצב רוח טוב 
מי רוצה שק קמח? 
קישתא 
ככה גם אני יכולה 
אמא ואני 
דרקון- אין דבר כזה 
יוסי שלי מוצלח 
סבא נכד וחמור 
בצד השני של העולם 
עליזה הברווזה וחברים 
מקומו של בית המקדש 
קרמר החתול יוצא אל היער 
סבתא של חנה בננה בשלה דייסה 
הקנגורו הכחול של מאיה 
המעיל של סבתא 
המעגל הנסתר 
מה קרה לעץ התות 
אין לי עם מי לשחק 
החיבוק שחזר 
עץ אבא 
שלולי 
אולי אפשר גרגר סוכר 
המאפייה של סבא 
האגרת 
מסרגות הפלא של סבתא 
סבא בישל מרק 
שלושת הפרפרים 
יצאנו לטייל 
המנגינה 
העץ המופלא 
מרק כפתורים 
אגדת גשר 
אוצר בשדה 
הכי קטנה 
ביקור הצעצועים 
המלך אמר 
הטרקטור בארגז החול 
הממלכה הקטנטנה 
שלג של סביונים 
השפה המיוחדת של אורי 
זה שלי 
איך מבקשים סליחה 
בַּרְוָזַיִם 
שֵׁמַע
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
חֵקֶר
הַשְׁרָאָה
קְרִיאָה
יְצִירָה
כְּלָלִי
פִּתּוּחַ מְיֻמָּנוּיוֹת
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
סִרְטוֹנִים
לָצֵאת הַחוּצָה
הַעֲשָׁרָה
מַעֲרָךְ
בִּשּׁוּל
הַמְחָשָׁה
חֲגִיגָה
מַתָּנָה
קִשּׁוּר
מַאֲמָר
מדפיסים
גוזרים
משחקים!
ומשחקים!
