חבריו של הסבא בסיפור מספרים לנכד על הילד שסבו היה. שתפו גם אתם את ילדיכם – ספרו על הילדים שהייתם, מה אהבתם לעשות, לְמה אתם מתגעגעים, ושתפו בתמונות מילדותכם. כדאי גם לשאול את הילדים: מה הייתם מספרים על עצמכם כילדים צעירים יותר? איזה זיכרון משמח או מרגש במיוחד יש לכם מפעם?
בהשראת הסיפור תוכלו להכיר לילדיכם שירים שמזכירים לכם את ילדותכם, את המשפחה או את המקום שבו גדלתם, להאזין יחד ולשאול: האם גם לכם יש שירים שמזכירים לכם דברים?
כשסבא ואבא משוחחים בלדינו הילד מרגיש שהם מפליגים יחד לארץ רחוקה. כמה מרגש להבין, לדעת ולהגות מילים בשפה שאינה מוּכרת לנו. לאורך הספר שלובים מילים וביטויים בשפת הלדינו; תוכלו לחזור אל הסיפור בחיפוש אותן מילים – לנסות להגות אותן יחד ולחפש את פירושן.
בעקבות הקריאה תוכלו לשוחח על חשיבות הקשר המשפחתי ולשתף בזיכרונות של רגעים קרובים ומיוחדים עם סבא וסבתא, לספר על השורשים, על המאכלים ועל התרבות המשפחתית שלכם וכן על חפצים שעוברים במשפחה.
גם אתם רוצים חפץ שיזכיר לכם דברים ויעזור לכם להתגבר על קושי ועל געגוע? תוכלו ליצור מחרוזים שרשרת או צמיד, לצבוע אבן קטנה, או כל רעיון אחר, ולהחליט מה צריך לעשות עם החפץ כדי להיזכר או להתעודד: לסובב? למחוץ? ללטף? להעביר ליד השנייה?
"הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל סִימַצִ'י" הוא ספר ארוך. לכן מומלץ לקרוא אותו בשני חלקים: כדאי לעצור את הקריאה לאחר שסימצ'י מתפלאת מדוע אחיה אברם לבוש בבגדי חג, ולהמשיך לקרוא למחרת.
הסבתא בספר מספרת זיכרונות מילדותה. זוהי ההזדמנות שלכם, ההורים, לשתף גם כן ברגעים מיוחדים מהילדוּת שלכם. לספר על דברים שעשיתם, כאלה שקודם לא חשבתם שתוכלו לעשות, או על הקשר ביניכם לבין האחים שלכם. שאלו גם את הילדים: האם הם יכולים להיזכר במעשים מיוחדים שעשו ובמבט לאחור הפתיעו אותם בשל היכולות שגילו בעצמם?
הסיפור מתאר פעילויות רבות הקשורות לים: תנועת הדגים, חתירה בסירה, שחייה, איסוף רשתות דייגים, הפלגה או הנפת דגל על תורן הספינה. תוכלו לבחור את אחת הפעולות ולהדגים אותה בתנועה. בני המשפחה יצטרכו לנחש לאיזו פעולה התכוונתם, ויחפשו אותה בין איורי הספר. בהצלחה!
אברם ונֶמי משחקים במשחק הליכה עם אננס על הראש ומתחרים מי יצליח לא להפיל אותו. תוכלו גם אתם לשחק במשחק דומה: בחרו חפץ שאפשר להניח על הראש – כרית, בובה או קופסה, ובדקו: מי מכם מצליח ללכת ולשאת אותו על הראש? ולאיזה מרחק?
הספר טומן בחובו שני סיפורים: האחד אישי – סיפור על תפקידים במשפחה, על קשר בין אח לאחות, על אחריות ועל התבגרות, והשני קולקטיבי – סיפור שחושף אותנו לתרבותה העשירה של יהדות קוצ'ין ולאורח חייה. מכירים את יהודי קוצ'ין – בהצעות לפעילות המשפחתית שבסוף הספר מופיע הסבר על קהילת יהדות קוצ'ין. הסבר זה עשוי לסייע ברקע לספר.
הסיפור הישראלי מורכב מסיפורים רבים ומגוונים של קהילות שונות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. הספר מְזַמֵן היכרות עם קהילת יהודי קוצ'ין ומאפשר לשתף בסיפורים משפחתיים וכך לחשוף מגוון תרבותי וקהילתי רחב ולחזק את הקשר בין העבר להווה ואת תחושת השייכות.
ילדים נתקלים לעיתים במצבים מאתגרים ומגלים כוחות שלא ידעו שקיימים בהם. גם סימַצ'י מגלה שהיא נֵיחנה בתושייה ובאומץ בעת מצוקה.
מילים בעברית גבוהה – בספר יפגשו הילדים מילים שכמה מהן יהיו חדשות להם, למשל: "מעורסל", "תחנוניה", "גַאוותן", "גְרוּמוֹת", "מרצדת" ועוד. לפני קריאת הסיפור תוכלו להכיר להם את המילים ואת פירושן באמצעות תיבת אוצר של מילים שמתוכה אפשר לשלוף מילה ולשלב אותה בְּמשפט או להציג אותה. לחלופין, אפשר להסביר את המילים תוך כדי קריאה ולהיעזר בהקשר ובאיורים.
סיפור מארץ רחוקה – לפני קריאת הסיפור אפשר להראות לתלמידים תמונות של המדינה הקרויה קֵרָלָה ושל קהילת קוּצי'ן, לשאול אם שמעו על המדינה ולבקש מהם לשער היכן היא נמצאת, מי הם האנשים שבתמונה, ואיך הם מדמיינים את החיים של הילדים שגרים שם.
קריאה בחלקים – הספר ארוך, ולכן כדאי לפצל את הקריאה בו לשני חלקים ולקרוא אותו יום אחרי יום. לפני קריאת החלק השני כדאי לרענן את זיכרון התלמידים בעזרת האיורים. אפשר גם לעצור את הקריאה בנקודה שבה סימצ'י תוהָה לאן הולך אברם בעודו לבוש בבגדי שבת ולשער לאן הוא הולך (עצירת ניבוי).
הסיפור קופץ בזמן, כלומר פותח בתקופת ילדותה של סימצ'י ועובר להיותה סבתא. תַווכו לתלמידים את הפער בזמנים.
אפשר להזמין אותם לשער מה קרה בין לבין:
איך סימצ'י הגיעה בסופו של דבר לארץ ישראל: במטוס? באונייה?
בת כמה היא הייתה כשהגיעה ארצה?
איך הייתה הקליטה שלה? האם ארץ ישראל הייתה כפי שדמיינה?
מדוע נכדתה נקראת תמר?
לאחר הקריאה הראשונה – כדאי לערוך קריאה הכוללת שאלות הבנה:
מי הם בני משפחתה של סימצ'י?
לאן שט אביה?
מה לימד אברם את סימצ'י? מה הכוונה במשפט "את לא צריכה ידיים ארוכות, את צריכה ידיים חכמות"?
לאן סימצ'י רצתה להגיע?
מה רצה אברם לעשות עם בבא?
למה אברם לקח את הסירה?
למה אברם כעס על סימצ'י? מה קרה לאברם במהלך ההפלגה?
כיצד עזרה סימצ'י לאברם? מי היא סבתא סימצ'י?
למי היא סיפרה את הסיפור?
שיח רגשי – תוכלו לערוך שיח על הרצון של אברם ושל סימצ'י להרגיש גדולים. כדאי לפתוח את השיח בשאלות דעה:
למה, לדעתכם, בבא לא הסכים שאברם יצטרף אליו לדיג?
איך הרגיש אברם כשבבא סירב לבקשתו להצטרף?
איך הרגישה סימצ'י כשאמרו לה "כשתגדלי" או "את עוד קטנה"?
למה אברם לא אִפשר לסימצ'י להצטרף אליו?
מעולמם של הילדות והילדים – על אילו דברים אומרים לכם שתוכלו לעשות אותם רק כשתגדלו? איך זה גורם לכם להרגיש?
אֵילו דברים לא יכולתם לעשות כשהייתם קטנים והיום אתם כבר יכולים לעשות? סימצ'י נדרשה להתאזר בסבלנות. האם גם אתם מחכים בסבלנות למשהו מיוחד? איך אתם מרגישים כשאתם מחכים? האם קל לכם או קשה לכם להתאזר בסבלנות? למה? מה הייתם אומרים לסימצ'י ברגעים שבהם קשה לה להתאזר בסבלנות?
תושייה – איך הרגישה סימצ'י כשהצליחה לקטוף את המנגו מהעץ בעצמה? למה, לדעתכם, היא החליטה לקפוץ אל תוך הסירה? איך היא הרגישה כשראתה את אברם טובע? איך היא חשבה על הרעיון של הושטת המשוט לעברו? מה היא הרגישה לאחר שהצליחה להציל את אברם? באילו כוחות היא השתמשה כשהיא ואברם נקלעו למצוקה?
תוכלו להמשיג את המילה "תושייה" – חוכמה מעשית להיחלץ מִצָרה או להתגבר על תקלה (מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית) – ולהדגים מקרים שבהם נוהגים בתושייה. אפשר לשאול: באילו מצבים גיליתם תושייה או ראיתם מישהו אחר מגלה תושייה?חשוב להדגיש, כמובן, שאפשר לגלות תושייה גם במצבים יומיומיים: כשכדור נעלם בחצר, כשמפייסים בין חברים, כשמציעים הצעה שמוסכמת על כולם ועוד.
אפשר לערוך המחזה כיתתית של הספר. כדי לאפשר לכמה שיותר ילדים להשתתף, אפשר לתת לתלמידים להחליף תפקידים בכל חלק של הסיפור או לחלק אותם לקבוצות עבודה: שחקנים, עובדי תפאורה, מעצבי תלבושות, רקדנים, נגנים… אפשרות נוספת היא לעבוד בקבוצות קטנות, כך שכל קבוצה תבחר סצנה אהובה ותמחיז אותה.
הספר הוא צוהר להיכרות עם התרבות של יהודי קוצ'ין. תוכלו ליצור מערך שיעורים חווייתי בנושא:
1.הַציגו לתלמידים את מפת העולם. אפשר לצלם לכל תלמיד מפה אישית ולבקש לסמן בה את קרלה ולמתוח קו בינה ובין ישראל. תוכלו להזמין את התלמידים לסמן את המקומות שהמשפחה שלהם הגיעה מהם או שהם מכירים אנשים שעלו מהם. תוכלו להזמין את התלמידים לצייר את חוף מאלה כפי שהם מדמיינים אותו.
2.הַזמינו את התלמידים לכתוב מכתב לסימצ'י שבו יספרו על ארץ ישראל, יתארו את מה שלמדו מהסיפור על חייה ויספרו לה על חייהם.
3.הַזמינו למפגש בכיתה בן משפחה של אחד התלמידים או מורה שעלה לארץ ישראל. לפני המפגש כִּתבו עם התלמידים שאלות בהשראת הספר. תוכלו לאפשר לתלמידים לספר על שורשי משפחתם. בקשו מהם להביא תמונות של המדינה שממנה עלתה משפחתם ולספר על התרבות והמנהגים הנהוגים בה.
בתחילת הספר יש מילון של המילים המופיעות בספר. כדאי לקרוא את המילים יחד ולדון במושג "מילון רב-לשוני". תוכלו להרכיב עם התלמידים מילון כיתתי של מילים בשפות שונות המדוברות בכיתה או בביתם.
"גם בזמנים קשים מאוד – שמולק יכול לסמוך על המפוחיות שלו" – ומה עוזר לכם ברגעים קשים? תוכלו לשוחח ולשתף ברעיונות לעידוד כשקשה או עצוב: זו יכולה להיות מנגינה, חלום או אולי חיבוק ממישהו אהוב.
אילו מנגינות אהובות עליכם? כדאי לחפש ולהאזין ביחד למנגינות שנעים לכם לשמוע כשאתם עצובים או שמחים, מנגינות של בוקר, או כאלה שעוזרות להירדם. אפשר ליצור פסקול משפחתי של מנגינות אהובות ולהאזין לו כשמתחשק.
שמולק מניח את השיניים שנשרו בקופסה ואוסף אותן. גם אתם יכולים להכין קופסה, לקשט אותה ולהניח בה חפצים היקרים לליבכם, כמו אוצרות שמצאתם, או ציורים של חלומות שתרצו לממש בעתיד.
בית היתומים של יאנוש קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה פעל שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה והיה מרכז חינוכי עשיר ומפותח שהשפעתו על החינוך נמשכת גם בימינו.
"לילד זכות לרצות… זכות להתפתח ולהבשיל, ולאחַר שהבשיל, להניב פירות."
[יאנוש קורצ'אק, "רגעים חינוכיים", כתבים, כרך א, "יד ושם", "הקיבוץ המאוחד" ו"בית לוחמי הגטאות", 1996, עמ' 119]
במרכז הספר עומד מסעו של ילד להגשמת חלומו. ההתמדה והנחישות שהוא מגלה לצד תמיכתם של מבוגרים מיטיבים מסייעות לו בהגשמתו.
להעשרה למורה – על דמותו של יאנוש קורצ'אק ועל משנתו החינוכית, משרד החינוך דמותה של סטפה וילצ'ינסקה ובית היתומים – סרטון "מורשת"-"בית עדוּת" סטפה וילצ'נסקה – המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק.
שיתוף ההורים – כדאי ליידע את ההורים על קבלת הספר, לספר להם במה הוא עוסק – מסעו של ילד להגשמת חלומו – לשתף אותם בנעשה בכיתה ולעדכן אותם שהספר בדרכו הביתה.
הערה – בשל גילם של הילדים כדאי להתמקד בעולמו של הגיבור ולהימנע מלעסוק ביתמות, בשואה ובסופו הטרגי של בית היתומים; נושאים אלה נלמדים בכיתות גבוהות יותר, עם התבגרותם של הילדים.
בחירה – כדאי לבחור ממגוון הפעילויות את אלה המתאימות למורה ולכיתה.
"גם בזמנים קשים מאוד – שמולק יכול לסמוך על המפוחית שלו" – היכולות והחוסן ששמולק מגלה מסייעים לו להתמודד עם אתגרי החיים, מעוררים הזדהות איתו ומהווים השראה: הצבת מטרות, התמדה ונחישות מסייעות בפיתוח חוסן וביצירת משמעות. דמות מבוגר משמעותי ומיטיב – מבוגר שמאזין לילדים, מכבד את חלומותיהם ותומך בהם. מוזיקה לנפש – למוזיקה כוח מרפא, מרגיע ומשמח. היא נותנת ביטוי לרגשות ומעודדת תנועה. דחיית סיפוקים – בדומה לשמולק, שחסך כסף כדי לקנות מפוחית, ילדים לומדים לדחות סיפוקים בחיי היום-יום, בכיתה, עם חברים או בבית.
מידע מקדים – בית יתומים – כדאי לתווך לתלמידים את המושג ולספר כי בית היתומים שבסיפור היה מקום שגדלו בו ילדים שלא היו להם הורים, אבל יאנוש, סטפה וכל צוות העובדים דאגו להם לבגדים, לאוכל, לעזרה בלימודים, לחיבוק ולעידוד וחינכו את הילדים לאחריות, לעזרה בתחזוקת הבית ולערבות הדדית בין גדולים לצעירים מהם. מומלץ להציג בפני התלמידים את הדיוקנאות של המחנכים ושל שמולק כדי לתת תוקף לפן ההיסטורי של הסיפור. דיוקן שמואל גוגול
הטרמה – אפשר להשמיע לתלמידים נעימת מפוחית ולשאול אותם: האם אתם מזהים את כלי הנגינה? איך הכלי הזה נראֶה לדעתכם? אילו תחושות מעוררת בכם המוזיקה הזו? אפשר גם להראות להם תמונה של מפוחית או מפוחית אמיתית ולהתנסות בנשיפה.
קריאה ראשונה – כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות, כשלכל תלמיד עותק אישי משלו. כך יתאפשר לכל אחד לעקוב אחר הדמויות ולהבין אילו חלקים בסיפור מתרחשים במציאות ואילו בדמיון.
אפשרויות לקריאת הספר: קריאה רציפה בשני חלקים בשל אורכו. כדאי לקרוא עד החלק שבו שמולק חולם על מפוחית משלו, אך אינו יודע כיצד ישיג את הכסף. כאן תוכלו לעצור ולנהל דיון ניבוי: מה, לדעתכם, יעשה שמולק? ולמוחרת כדאי להיזכר בְּסיפור המעשה עד כה בהשתתפות התלמידים. לאחר הקריאה תוכלו לשאול שאלות הבנה – מה רצה שמולק ומדוע? היכן הוא חי? מי היה יאנוש קורצ'אק? ומי הייתה סטפה וליצ'נסקה? מה עשה שמולק למען הגשמת החלום שלו?
שיח רגשי – אילו רגשות עלו בכם כששמולק חלם על מפוחית? האם חשבתם שיצליח להגשים את חלומו? מדוע? מה הרגשתם כאשר הוא קיבל שתי מפוחיות? מדוע, לדעתכם, הוא קיבל שתי מפוחיות? אילו רגשות מעלה בכם הספר?
"שמולק ממשיך לחלום" – הַזמינו את התלמידים להתבונן באיור ושאלו: איך מרגיש שמולק ולמה? איך שמולק הרגיש, לדעתכם, עד שהצליח לחסוך מספיק כסף?
"הוא מנגן כשהוא שמח, הוא מנגן כשהוא עצוב, הוא מנגן לעצמו, הוא מנגן לאחרים. הוא מנגן כשטוב, הוא מנגן אפילו כשרע." תוכלו לכתוב את המשפט על הלוח ולהזמין את התלמידים לחפש אותו בספר. אפשר לשוחח ולשאול: מהי רואה שמולק במוזיקה? איך היא משפיעה עליו? איך היא משפיעה על מצב הרוח שלו? איך זה בא לידי ביטוי בכתוב ובאיור?
מוזיקה כהשראה – אפשר להשמיע לילדים מוזיקה בסגנונות שונים ולתת להם לצייר בזמן ההאזנה. אפשר גם לייחד זמן להאזנה דוממת ולבדוק יחד אילו תחושות מעוררת בהם ההאזנה, ואם הם מעוניינים להמשיך ולשלב מוזיקה בשגרת היום בכיתה.
שיתוף במנגינה אהובה – אפשר להזמין בכל בוקר תלמיד או תלמידה שישמיעו לכיתה שיר בעל משמעות עבורם ויספרו מדוע בחרו בשיר זה.
בהשראת שמולק, הזמינו את התלמידים לחשוב על חלום שיש להם והגשמתו תלויה בהם – משהו חדש שהם רוצים ללמוד או להכין (ולא חלום שהגשמתו אינה תלויה בהם, למשל, שיקנו להם משהו).
הזמינו אותם לצייר או לכתוב על דף את החלום ומסביבו את הדברים שכדאי, לדעתם, לעשות בשביל להגשים אותו. תיבת חלומות – אפשר להכין יחד תיבת חלומות שניתן לקחת הביתה ולהציע לתלמידים לרשום בתוכה את החלומות שלהם.
אפשרות נוספת היא לערוך בכיתה תהליך ארוך טווח ולבדוק מדי פעם אם החלום לקראת הגשמתו, אם הוא כבר התגשם, ואולי אם הילדים מעוניינים להחליף אותו בחלום חדש. כדאי לשתף בזוגות או בקבוצות קטנות.
העץ גדל ורֶבֵּקָה גדלה, ומה איתכם? – אפשר להביט בסרטונים ובתמונות ולראות כמה גדלו וְהִשְׁתַּנּוּ הילדים וגם ההורים. אפשר לשוחח על פעולות שהילדות והילדים יכולים לעשות ולא יכלו לעשות בעבר.
איך כדאי לקרוא? – האיורים מעצימים את חוויית הקריאה ותורמים להבנת הסיפור. כך, למשל, בעמוד 6 כתוב: "הזמן חלף כמו שזמן חולף לילדים ולעצים", ובאיורים ניתן לראות כיצד רבקה והעץ גדלים זה לצד זה.
הקראת הסיפור בקבוצה קטנה תוך עלעול בעותק האישי מאפשרת תיווך, הכוונה והעצמת החוויה .
מה קורה בסיפור? – לאחר ההקראה רצוי לוודא הבנה של הסיפור ברובד הראשוני של המסר הגלוי, הקשור לעץ, ולשאול: מה נתן סבא לרבקה? מה היא ואבא עשו בשתיל? מה הוא היה צריך כדי לגדול?
ט"ו בשבט – אפשר לשאול שאלות הנוגעות לט"ו בשבט ולרענן יחד את הזיכרון: מה חוגגים בט"ו בשבט? מה אוכלים בט"ו בשבט? למה קוראים לחג ט"ו בשבט?
ט"ו בשבט והקשר לארץ ישראל – כדאי להסביר שנהוג לנטוע עצים בט"ו בשבט, אך בימים שיהודים לא חיו בארץ ישראל והיו פזורים בארצות אחרות, הם נהגו לאכול בט"ו בשבט מפירות הארץ, לשיר שירים ולספר סיפורים על ארץ ישראל וכך שמרו על קשר לארץ גם כשהיו רחוקים ממנה.
שקית של געגוע – אפשר לשאול: מתי מתגעגעים? מדוע, לדעתכם, השקית נקראה "שקית של געגוע"? לְמה התגעגעו היהודים שהתגוררו בארצות רחוקות?
לאחר קריאה חוזרת בסיפור, אפשר להרחיב ולשאול: האם קרה לכם שהתגעגעתם? מתי? לְמה? מה עשיתם? מה הייתם מכניסים ל"שקית הגעגוע" שלכם? חיבוק מאימא או מאבא? עוגיות של סבתא? ואולי שיר ששרים לכם לפני השינה?
ילדים וילדות רבים מסתקרנים ומשתעשעים כשהם נחשפים לשפות שאינן מוכרות להם; תוכלו לחזור אל הביטויים בלדינו שבסיפור ולנסות לבטא אותם יחד. ניתן לשאול: באיזו שפה אנחנו מדברים? אילו שפות נוספות אתם מכירים? האם צפיתם פעם בתוכנית בשפה אחרת או הקשבתם לשיר בשפה אחרת?
קשר משפחתי – באיזו שפה דיברו או עדיין מדברים במשפחה שלכם? האם גם אתם משתמשים בביטויים בשפה אחרת? האם יש לכם כינויי חיבה בשפה אחרת? אתם נוהגים לאכול מאכל שיש לו שם מיוחד? רצוי לעודד את הילדים לברר במשפחתם אם נהגו או עדיין נוהגים לדבר בשפה אחרת.
היכרות עם שפות – בהשראת הספר אפשר להקשיב בכל יום לשיר בשפה אחרת או ללמוד מדי בוקר לומר "בוקר טוב" בשפה אחרת.
"שפת העצים" – בסיפור סבא מזכיר את שפת העצים. כדאי לשאול: מה הייתה הכוונה של סבא כשאמר זאת? כיצד העץ הודה לרבקה? האם גם לכם קרה שהרגשתם שצמחים מדברים אליכם?
חוקרים ומגלים – תוכלו לעודד חקר של הנושא ולשאול שאלות על פירות ההדר וייחודם, על שלבי הצמיחה שלו ועל הקשר בין התפוז לארץ ישראל. אפשר לבחון אילו מאכלים ניתן להכין מתפוזים ולהתנסות בהכנת מיץ, עוגה או קליפות מסוכרות.
רצוי לצאת לפרדס – לראות את עצי ההדר, להריח ולמשש את הפירות.
ישראל היא ארץ קולטת עלייה. משפחות רבות בחרו בשנים האחרונות לעלות ארצה, ובגני הילדים לומדים עולים רבים.
הסיפור יכול לזמן שיח על עלייה ועל הקשיים שהעולים חווים: הגעה לארץ חדשה, לימוד שפה חדשה, היכרות עם מקום חדש, עם חברים ומנהגים חדשים, געגוע לארץ המוצא ולאנשים שנשארו בה. אפשר לשאול: איך, לדעתכם, העולים מרגישים כאשר הם מדברים בשפה לא מובנת? כיצד נוכל לסייע להם?
חשוב להזמין את הילדים העולים לשתף במנהגים שהביאו עימם, להזמין אותם להציג חפצים מיוחדים ותמונות מארץ הולדתם, להכניס לספריית הגן כמה ספרים הכתובים בשפתם, להביא מאכלים מיוחדים מארצות המוצא שלהם, ועוד.
חשיפה זו תוכל לסייע להם להרגיש שייכים, ולילדים האחרים – להכיר אותם יותר ולגלות הזדהות ואמפתיה.
בעקבות סיפור הילדות שמספר האב לבנו בספר, תוכלו לחלוק עם הילד או הילדה זיכרונות וסיפורים מהילדות שלכם: היכן גדלתם? מה אהבתם לעשות? אֵילו שירים וסיפורים ליוו אתכם? אֵילו תחביבים היו לכם? האם היו לכם תפקידים ומטלות בחיי המשפחה? האם גידלתם בעל חיים? בנוסף, תוכלו להתבונן באיורים שבספר, לבחור איור שאתם אוהבים במיוחד, ולשתף זה את זה בבחירה שלכם.
תוכלו לבקש מקרובי משפחה לשתף אתכם בסיפורים על מעברים בחייהם: באֵילו ארצות חיו, איך עלו לארץ ואיך הייתה הקליטה? האם הם עברו לגור בארץ במקום ישוב חדש? את הסיפורים ששמעתם תוכלו להמחיז או לספר בריקוד ובנגינה.
בסוף הספר העיר ירושלים נראית כעשויה מזהב, כמו בחלומות של העולים מאתיופיה. המונח 'ירושלים של זהב' מוזכר במקורות כשמו של תכשיט מזהב שהעניק רבי עקיבא לאשתו ועליו חקוקה העיר ירושלים. בהשראת המושג, נעמי שמר כתבה והלחינה את השיר 'ירושלים של זהב' שהפך לשיר ישראלי אהוב וידוע. תוכלו לשאול את הילדים למה לדעתם ירושלים נקראת כך, להאזין לשיר הידוע ולשיר או לנגן אותו ביחד.
סיפור המסע מְזַמן שיחה על עלייתה של קהילת ביתא ישראל ועל עלייה מארצות אחרות. אם יש בכיתתכם תלמידים שעלו מארץ כלשהי, תוכלו להזמין אותם לספר את סיפור עלייתם ולשתף בהרגשתם כשעזבו את הארץ מגוריהם, באופן שבו דמיינו את ארץ ישראל, באתגרים שנאלצו להתמודד איתם, ובמה שהקל עליהם את ההסתגלות לישראל. את ילידי הארץ ניתן לשאול איך, לדעתם, אפשר לעזור לעולים חדשים, ומאין ההורים או הסבים שלהם עלו.
נוסף על כך ניתן לעודד את התלמידים לראיין קרובי משפחה שעלו ארצה או להזמין אותם לשתף בסיפור עלייתם.
בעקבות החליל שבסיפור תוכלו לחקור בכיתתכם את כלי הנגינה המיוחד הזה. ניתן לבקש מהתלמידים לאתר חלילים מסוגים שונים, להאזין לצלילים שהם מפיקים, לחשוב על משמעות המילה "חליל" ולהאזין ל"שיר החליל" שכתבה לאה גולדברג. ניתן גם להזמין לכיתה חלילן,
להאזנה – "החליל" – מאת לאה גולדברג בביצוע יהודית רביץ ועפרה חזה
מנגינות וסיפורים – כדאי להזמין בני משפחה לספר את סיפורם סביב תצלום או חפץ וליצור תערוכה מקוונת משותפת לקהילת הכיתה. אפשר גם לבקש מכל משפחה לבחור שיר שיקר לליבה וליצור שירון כיתתי.
החליל המכשף והכבשה הרקדנית
שְׁמִירָה
עלייה למדינת ישראל - משאבי הוראה באתר הספרייה הלאומית
"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל …" – עולים וסיפורים – הַזמינו לכיתה עולים חדשים וותיקים בני עליות שונות ובגילים שונים שיספרו על חוויות העלייה שלהם לארץ. כדאי שהתלמידים יכינו מראש שאלות שישמשו אותם בזמן המפגש.
סיפורו של עולה – איך האיש שעלה מתימן היה מספר את הסיפור? אפשר לנסות לכתוב את סיפורו ולאייר אותו מנקודת מבטו. התלמידים יוכלו לבחור עולה מארץ אחרת, למשל עולה מארץ המוצא של משפחתם.
מדרש תצלומים ועליות – תוכלו לאסוף תצלומים של עולים ממשפחות ילדי הכיתה או לבחור כמה מתוך המאגר של אוסף התצלומים הלאומי (תחת החיפוש "עלייה", "עולים חדשים"). אפשר להציג אותם ולשוחח: מה הסיפור של הדמויות שבתצלומים? מהיכן הגיעו? מה הם התקוות והחששות שלהם? אֵילו תחושות התצלומים מעוררים בנו?
הסיפור המשפחתי שלנו: אפשר לראיין את בני המשפחה ולגלות דברים רבים: מי הגיע ארצה? מהיכן? מתי? איך? מה קרה במסע לישראל? מה קרה במהלך ההתאקלמות בארץ? בעקבות הראיונות ניתן לכתוב את הסיפור המשפחתי, לצייר אותו כקומיקס, להכין תערוכת סיפורי קליטה בכיתה או להמחיז כמה מהם.
שרתי לך ארצי – דורות רבים חיו יהודים בארצות רחוקות ושרו שירי אהבה וגעגוע לציון, הלוא היא ארץ ישראל. כדאי להכיר את הזיקה לציון באמצעות שירי הכמיהה ושירי העלייה. תוכלו להציע מבחר שירים ולעודד עבודת חקר בזוגות שבה כל זוג יעסוק בשיר אחד, לדוגמה: "פה בארץ חֶמדת אבות", "שְׂאו ציונה נס ודגל", "שיר השיירה", "אח, יא ראבּ", "שב אל אדמתי" ועוד.
ההַלֵל הוא חלק בתפילה היהודית הנקרא בימי חג, בראשי חודשים ובמועדים. הוא מורכב ממזמורי תהילים, ומהותו היא הודיה על יציאת עַם ישראל מעבדות לחירות. בהלל נכלל מזמור קיד בתהילים, המתאר את יציאת מצרים ומתחיל במילים: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז".
שירה ופיוט – בקהילות ישראל נהגו להלחין את מזמורי ההלל. להאזנה ללחני "בצאת ישראל ממצרים" בקרו באתר הפיוט והתפילה.
הספר מבוסס על סיפור אמיתי. ילדיכם יכולים לקרוא את הספר עם בני הדור הוותיק יותר, למשל עם סבים או דודים. אולי בעקבות הקריאה תגלו סיפורים משפחתיים שלא הכרתם. כדאי להקליט, לצלם או לכתוב אותם!
כדאי לדפדף יחד בספר ולחשוב אילו סממנים תקופתיים ניתן למצוא באיורים. אפשר לחפש בבית תמונות ישנות של בני המשפחה ולהתמקד בבגדים, בתסרוקות ובחפצים השונים שהיו להם בארצות מוצאם.
מאין הגיעה המשפחה שלכם? כמה דורות מהמשפחה שלכם חיו וחיים בישראל? אתם יכולים לפתוח אטלס, להניח מעליו נייר שקוף ולצייר על המפה חיצים המתארים את הדרך שעברו בני המשפחה עד שהגיעו לישראל. אפשר להשתמש בתוכנות באינטרנט, למשל Maps Google, ולצאת לסיור וירטואלי בארצות המוצא של בני המשפחה.
האם גם לכם יש חלום אישי או משפחתי? כל אחד מבני המשפחה יכול לכתוב חלום שלו על פתק, להכניס אותו לבקבוק ריק ולחתום את הבקבוק בפקק. תוכלו לפתוח את הבקבוקים בעוד שנה ולבדוק אם החלומות שכתבתם התגשמו.
לשני העולים בסיפור יש מנהגים, שפה ולבוש משל עצמם. לפעמים באותה משפחה אפשר למצוא מנהגים שונים, כמה לשונות ומסורות שונות. אתם יכולים ללמד את הילדים מילים בלשונם של הסבים ולהיזכר במנהגים ובניגונים המיוחדים לכם.
שני העולים החדשים בסיפור שרים יחד מזמור מתוך תפילת ההלל, "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז…". האם אתם מכירים לחן של המזמור הזה? תוכלו לשיר אותו יחד. אתם מוזמנים לחפש ולשמוע לחנים נוספים באתר זמרשת zemereshet.co.il .
הסיפור כתוב בסגנון בלשי. סבתא אינה מגלה לנכדה אורי לאן הולכים, ולאורך הדרך הסופרות מפזרות רמזים מסקרנים. כדאי לקרוא את הסיפור בקול, לעצור את הקריאה באמצע ולשאול את הילדים מה לדעתם קורה. מומלץ להתייחס גם לעניינים הבאים: באיזה שלב בסיפור הילדים מבינים לאן סבתא ואורי הולכים? מי הם האנשים בחליפות השחורות? ומה יש בתוך המזוודות?
קונצרט בחולות
שְׁמִירָה
הרבה השתנה במדינת ישראל מאז הקונצרט הראשון בחולות תל-אביב
הרבה השתנה במדינת ישראל מאז הקונצרט הראשון בחולות תל-אביב. כדאי להתבונן יחד באיורים ולהשוות אותם למראה העיר כיום. האם התלמידים שמו לב לסוס ולגמל ברחובות תל-אביב? אפשר לבקש מהם למצוא את השוטרים הבריטיים ואת האוטובוסים מהעבר. האם הם גילו באיורים עוד רמזים לתקופה זו? כמו סבתא בסיפור, תוכלו להביא לכיתה גזוז בטעם משמש ולמזוג לילדים כוס משקה בטעם של פעם.
קונצרט בחולות
שְׁמִירָה
כדאי לשתף את המורה למוזיקה ולתכנן יחד פעילויות בעקבות הספר
כדאי לשתף את המורה למוזיקה ולתכנן יחד פעילויות בעקבות הספר. אפשר להתמקד בכלי הנגינה, במבנה התזמורת וביצירות שנוגנו בהופעה הראשונה של התזמורת הפילהרמונית. רצוי לשאול בכיתה אילו ילדים לומדים לנגן, ולהציע לערוך קונצרט בכיתה או בפני כיתות אחרות בבית הספר. (כדאי למַנות סדרנים, להכין תוכנייה, להדפיס כרטיסים וכדומה כדי להבטיח שלכל ילדי הכיתה יהיה תפקיד בקונצרט.)
הסיפור של ברוניסלב הוברמן אינו מוכר לרבים, ואנחנו שמחים שנפלה בחלקנו ההזדמנות להכיר אותו לדור הצעיר! אנשים רבים עשו מעשים גדולים שדרשו אומץ לב רב, וסיפורם טרם סופר. אפשר להציע לילדים לחשוב עם הוריהם על דמות שהם מעריצים ולהכין בַּבית ספרון קצר עליה. את הספרונים ניתן להציג בתערוכה בכיתה או במסדרון בבית הספר. כאן ניתן להוריד תבניות מעוצבות להכנת ספרים אישיים.
סבתא ואורי יוצאים לבילוי משותף. לעיתים קרובות נוצר חיבור מיוחד בין סבים וסבתות לנכדים, השונה מהקשר בין הורים לילדיהם. בעקבות הסיפור אפשר לערוך מפגש עם סבים, סבתות ודודים, ולקראתו אפשר לבקש מהמשפחות להביא חפצים משנים עברו, תצלומים ישנים וסיפורים על בילוי משותף. כדאי להציע שלמפגש יוזמנו גם דודים וחברי משפחה מבוגרים כדי להבטיח שלכל משפחה יהיה ייצוג באירוע.
בעקבות הטיול של סבתא ואורי ברחובות תל-אביב הקטנה תוכלו להמציא משחק "חפש את המטמון" עם רמזים לאורך הדרך הקשורים לספרי ספריית פיג'מה שקראתם השנה ("גינה על חמור", "אספן המילים" ו"קונצרט בחולות"). בסוף המסלול אפשר לחלק לילדים מתנה – עותקים אישיים של "קונצרט בחולות". את העותק האישי ייקח כל ילד הביתה ויקרא עם ההורים.
כדאי לקרוא בספר יחד, לעצור את הקריאה ולשאול את ילדיכם, "מה לדעתכם קורה כאן?" באיזה שלב בסיפור הבנתם לאן הולכים הסבתא והנכד, מי האנשים בחליפות השחורות, ומה יש בתוך המזוודות?
הסבתא והנכד בסיפור יוצאים לבילוי משותף. לעיתים קרובות נוצר חיבור מיוחד בין סבים וסבתות לנכדים, שהוא שונה מהקשר בין הורים וילדים. האם אתם זוכרים בילוי משותף עם סבא או סבתא שלכם? אפשר לשתף את ילדיכם בזיכרונות הילדות שלכם ולשוחח איתם על הקשרים שלהם עם הסבים והסבתות או הדודים.
המחברות מתארות את הקונצרט בחולות באמצעות סיפור בלשי, שבו סבתא אינה מגלה לנכד לאן הם הולכים. בעקבות הקריאה תוכלו להציע משחק שבו ילדיכם מובילים אתכם לטיול, ואתם לא יודעים את היעד. ילדיכם יכולים להכין רמזים לאורך הדרך, בדומה למשחק 'חפש את המטמון'.
בקונצרט הראשון של התזמורת נוגנו יצירות קלאסיות של שוברט, ברהמס, מנדלסון ואחרים. לאיזו מוזיקה אתם אוהבים להאזין? האם בני המשפחה שלכם לומדים נגינה או מנגנים? בעקבות הסיפור תוכלו ללכת יחד לקונצרט ואף לערוך הופעה קטנה משלכם בחיק המשפחה. לקונצרט המשפחתי דרושים תפקידים רבים: נגנים, מנצח וגם קהל.
הסיפור של ברוניסלב הוברמן אינו מוכר לרבים. אנשים רבים עשו מעשים גדולים של אומץ לב וסיפורם טרם סופר. נסו לחשוב על אישיות היסטורית שהכרתם או ששמעתם עליה, שאת סיפורה הייתם רוצים לחלוק עם הילדים. תוכלו להכין ספר קצר על הדמות ולשלוח אלינו.
קיבוץ גלויות: אפשר להזמין הורים או סבים לספר לכיתה את סיפור עלייתם או עליית בני משפחתם לישראל. אפשר להציע לתלמידים להביא לכיתה משהו שמייחד את המורשת המשפחתית, למשל חפץ, צילום, שיר או סיפור שהגיע מארץ אחרת ועובר מדור לדור בתוך המשפחה. אפשר לתלות בכיתה מפה של העולם ולציין בה את כל הארצות מהן הגיעו המשפחות בכיתה ולחברם בחוט לארץ ישראל.
יוצרים ספר קהילתי [בחיבור לנושא השנתי: "שומרים על האחדות, שומרים על הייחודיות"]: הסיפור של אמא של אליסיה אינו רק שלה, מאות אלפי משפחות עלו לישראל מארצות קרות: רוסיה, ארה"ב, מדינות באירופה ועוד. בעזרת תבנית מעוצבת תוכלו להכין ספר שמאגד בתוכו את סיפורי העלייה וזיכרונות ילדות של התלמידים והמשפחות. ניתן לחלק את הספר כמזכרת לכל משפחה. אל תשכחו להוסיף את הסיפור שלכם!
מתנה מהלב: אליסיה משקיעה מחשבה רבה במתנה מיוחדת ומתאימה לאמה. אפשר לשחק את המשחק גמדים ענקים בכיתה. כל ילד מגריל שם של ילד או ילדה מהכיתה ועליו להפתיע אותו בכל בוקר במשך שבוע במתנה קטנה. מומלץ למקד את הילדים בהפתעות אשר ירגשו או ידברו באופן מיוחד לכל ילד. בסוף השבוע על כל "גמד" לנחש מי היה ה"ענק" שלו במהלך השבוע.
מסיבת חורף: איפה אתם גרים בארץ? האם אצלכם יש סיכוי לשלג בחורף? האם נסעתם פעם לחרמון לראות שלג? אפשר לקיים בכיתה מסיבת חורף, לאסוף ולקרוא בצוותא סיפורים חורפיים, לקיים מרוץ שליחים עם מגפיים גדולות במיוחד, לבנות דגם של בית איגלו מממתק מרשמלו וקיסמי שיניים, ואף להתכבד בשוקו חם או בפופקורן שמזכיר פתיתי שלג.
קופסת געגועים סודית: התלמידים יכולים להכין קופסת געגועים אישית. מקשטים קופסת גפרורים ריקה במדבקות, וושי טייפ, טושים, ועוד. רושמים או מציירים על פתק קטן דבר או אדם אליו מתגעגעים ומכניסים את הפתק לקופסה. מפעם לפעם אפשר להחליף את הגעגוע, או להוסיף געגוע אחר. אפשר לשתף את הכיתה בגעגוע שבחרו – ואפשר גם לא…
בהשראת האיורים אפשר להציע לתלמידים לצייר מקום בטבע או מקום אחר בו הם היו רוצים להיות עכשיו.
שלג על עירי: נעמי שמר כתבה את השיר "פירות חמישה עשר" המחבר בין השלג של ארצות הקור לפירות של ארץ ישראל, המבטאים געגועים. אפשר לקרוא עוד על כתיבת השיר באתר הספרייה הלאומית.
חמשת החושים: תוכלו לקרוא את הסיפור יחד ולנסות לגלות עם ילדיכם איך חוש הראייה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש עוזרים לאמא של אליסיה לשמר את זיכרון השלג אליו היא מתגעגעת. האם תוכלו למצוא יחד את כל חמשת החושים שמופיעים בסיפור?
כשהיינו ילדים…: אמא של אליסיה מתגעגעת לשלג. למה אתם מתגעגעים? אילו סיפורים מילדותכם מכירים ילדיכם? מה השתנה מאז הייתם ילדים, אילו חוויות דומות להיום? בעקבות הסיפור תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרונות ילדות ולהשוות חוויות.
סיפורי עליה: אפשר לחפש באטלס את המקום ממנו הגיעו בני המשפחה שלכם ולעקוב אחר המסע שלהם אל ארץ ישראל. אילו קשיים והצלחות חוו בני המשפחה שעלו? מה הם אוהבים בישראל ולמה הם מתגעגעים מהארץ הרחוקה? כדאי לחפש תמונות, חפצים או פרטי ביגוד ישנים ולחלוק עם ילדיכם סיפורי עלייה של משפחתכם.
זיכרון חושי: אמא של אליסיה אומרת שלשלג יש טעם וריח. תוכלו לעצום עיניים ולצאת יחד למסע;, להיזכר בריחות, טעמים, קולות ומראות של הבריכה או הים בחופשת הקיץ, של הגשם על שמשת החלון ביום חורף קר, של הבית בערב חג, ועוד. אפשר לבחור זיכרון משותף ולצייר אותו.
מתנה אישית – לא רק ביום הולדת: איך בוחרים מתנה מוצלחת? מנסים להבין מה השני אוהב ומה ישמח אותו! אפשר לחשוב על בן משפחה או חברים ולהכין להם מתנה מיוחדת ואישית שתפתיע אותם ותגרום להם לחייך.
קופסת זכרונות: אפשר לשוטט יחד בין חדרי הבית והחצר ולנסות לחשוב, מה תזכרו מהבית שלכם בעוד כמה שנים? למה תתגעגעו? אפשר להכין קופסת זיכרונות ולהכניס בה ריחות וטעמים של הבית – מתכון של מאכל משפחתי אהוב, נייר מבושם בריח הסבון, צילום של כל המשפחה ועוד זיכרונות שיהיה נעים לחזור אליהם בעתיד.
"בל תשחית" הכבוד למשאבי הקיום: נסו לחשוב יחד- האם יוסף אהב את המעיל שלו ולכן לא רצה לוותר עליו? האם יש לנו חפצים שאנו מתקשים לוותר עליהם? האם יש כאלה שקל לוותר עליהם? הכירי לילדים את המושג "בל תשחית" הסבירי את המילה "בל" )אל( ואת המילה "תשחית" (לקלקל) ואת משמעות הערך- שלא לבזבז דברים. המצווה "בל תשחית" המופיעה בתורה אוסרת להשחית עץ מאכל במקרה של מצור ממושך על עיר. מהמצווה הזו התפתחה גישה רחבה יותר המדגישה את האיסור להשחית דבר שיכול להביא תועלת לך או למישהו אחר, כמו עץ פרי.
שימוש חוזר בגן: עודדי את הילדים להביא בגדים ישנים שיכולים לשמש בכיתה לפעילות ברוח הספר "המעיל המופלא":הכינו מן הבגדים הישנים בגדים חדשים, כמו שעושה יוסף. התייעצי עם הילדים כיצד לגזור את הבגדים לבגדים חדשים.
הגן מתחפש לכפר של יוסף, בהשראת תמונות הספר: יוצר הספר, סימס טבק, משתמש בטכניקת הקולאז (הדבק, בעברית) המבוססת על "מעשה טלאים" של פרטים מאוירים + גזרי נייר צבעוניים מודבקים + גזרי איורים וצילומים. נסי להכין עם הילדים תמונת קיר גדולה של העיירה של יוסף תוך התנסות בקולאז'.
הציגי צילום של סמל המחזור. שוחחי: מדוע חשוב למחזר, למשל בקבוקים. מה עוד ממחזרים ברמה ארצית? (נייר, מים…) בקשי מן הילדים לאתר את סמל המחזור על בקבוקי שתייה למיניהם. חלקי לילדים דף לצביעה של סמל המחזור והציעי להוסיף לו דוגמאות מאוירות, או מודבקות של מוצרי מחזור. בקשי מהילדים להביא החפצים שמחזרו ויצרו בבית והציגי אותם בגן.
"והגדת לבנך" הסיפור העובר מדור לדור
הידעת? הסיפור "המעיל המופלא של יוסף" מבוסס על שיר ילדים ביידיש. בסוף הספר מצורפים התווים ומילות השיר המקורי. נסי לשיר עם הילדים את השיר, כדאי להיעזר בהורה עם ידע במוסיקה. אפשר להזמין בן משפחה דובר יידיש וחובב זמר לשיר את השיר בשפת המקור.
האם את זוכרת שיר בשפה אחרת ששרה לך סבתא שלך? נסי ללמד את הילדים ולשיר איתם. להורים רבים יש זיכרונות של שירים ששרו להם כילדים בבית אבא-אימא. ערב בלתי נשכח, מרגש ומשעשע מאוד יכול להיות ערב שירים מבית סבא: ערב שירי מקור שבו ישירו בני המשפחה: הורים או סבים/סבתות את השירים בשפת המקור. אפשר לדאוג מראש לתרגום כל השירים לעברית, ולקבצם בשירון שיהיה מזכרת נפלאה.
אפשר לבקש מההורים לספר לילדיהם על חגים בבתיהם כשהם היו ילדים (אפשר לרשום אנקדוטה, לצייר יחד את הסיפור, להביא סיפורים לגן ולהקריא אותם לקבוצה …). כך מדגישים את הערך של סיפורים מדור לדור, משתפים זה את זה במגוון מסורות ומנהגים, ומתחברים לעבר ולרצף היסטורי.
האם הסיפור הוא סיפור מעכשיו או "סיפור של פעם"? כיצד יודעים זאת? עברו יחד על התמונות ומצאו חפצים מן העבר. (מכונת תפירה, דלי לחליבת פרות, נרות למאור, אש לחימום, וכו') אלו חפצים אי אפשר למצוא בספר? האם ליוסף היה טלפון? טלוויזיה? מחשב?
כדאי להקדיש רגע של מחשבה לשמו של הסיפור. מה משמעות המילה "מופלא" ? מדוע המעיל הישן מופלא? קראו יחד את הספר וחשבו שוב מה מופלא בסיפור- המעיל? התושיה של יוסף? הסיפור?
סַפְּרו לילד סיפור משפחתי, שיש בו חיוך או טעם מיוחד – שמתאים להישמר בזיכרון המשפחתי; למשל, סיפור עליכם בתקופת ילדותכם. שלבו בסיפור פרטים הקשורים לתקופה ולמקום שבו התרחש. חפשו יחד באלבום התמונות המשפחתי את צילומי המקומות שבהם נולדו וגדלו הסבים והסבתות של הילד. עברו יחד על פרטי התמונה; למשל, "הנה המאפייה שאבא של סבתא קנה בה את החלות הכי טובות בעולם…
מסע במנהרת הזמן: לקראת "המראה לכפר של יוסף", בַּקשו מהילד לעצום עיניים ולהמריא לשם בדמיונו. כעת דובבו אותו ובקשו ממנו "לדווח" על מראה עיניו: למשל, האם יש ליוסף טלוויזיה בבית? אילו בעלי חיים מסתובבים ב"שכונה"? האם עובר בה אוטובוס? מה לובשים האנשים? בקיצור, הנחו את הילד בשאלות שיאפשרו לו לבדוק את הדמיון והשוני בין "שם ואז" ל"כאן ועכשיו" ואת הסיבות לכך.
כל עדה ועדה ואִמרות הכנף שלה. האִמרה: "כשהמעיל הוא ישן רק החורים חדשים", ממוסגרת כתמונת-קיר בביתו של יוסף (ראו בעמוד שנפתח במילים: "הייתה לו ליוסף אפודה ישנה…" ). אִמרה זו מדגימה את ההומור של תרבות היידיש. צרו, כדוגמת תמונה זו, תמונת קיר משלכם. היזכרו באמרת כנף משפחתית מבית אבא-סבא. ספרו מי אמר אותה, מתי ובאילו נסיבות… כתבו אותה באותיות גדולות, תנו לילד לעטר אותה ותלו אותה על הקיר.
עקבו יחד, באמצעות התמונות בספר, אחר מצב הרוח של יוסף. מתי ולמה הוא עצוב? מתי ולמה הוא שמח? מה מצב הרוח שלו בסוף הסיפור? נסו לראות איך הילד מסביר את הדברים?
ערכו שתי רשימות: רשימה אחת של דברים ששימחו את הילד במשך היום, ובמקביל לה, רשימה נוספת של דברים מצערים שהעציבו אותו. עודדו אותו לבדוק את רשימת הדברים המצערים ולחפש בה נקודות אור. אפשר, מדי ערב, לנסות להיזכר בדבר טוב שקרה לכל אחד מכם במשך היום.
"בל תשחית" הכבוד למשאבי הקיום מצוות "בל תשחית" המופיעה בתורה (בספר דברים פרק כ), אוסרת להשחית עץ מאכל במקרה של מצור ממושך על עיר. מהמצווה הזו התפתחה גישה רחבה יותר המדגישה את הצורך לנצל את כלל משאבי הקיום שלנו בתבונה ובחסכנות. גם יוסף לא מוותר על שום אפשרות לנצל עד תום את בד המעיל.
בקשו מהילד לאתר בבית חפצים ששינו את שימושם המקורי לטובת שימוש חדש; למשל, צלחת אוכל שנסדקה ומשמשת בסיס לעציץ, כוס צבעונית המשמשת צנצנת קטנה לפרחים וכדומה.
הסבירו לילד את המושג "יד שנייה". בררו יחד איתו מה אפשר לקנות / למסור / למכור בחנויות יד שנייה; למשל, בגדים משומשים במצב טוב, ספרים, משחקים, חפצי נוי ואחרים. מה היתרון ב"יד שנייה"? מה היה הילד מוכן לקבל מ"יד שנייה" ומה היה מוכן למסור?
מאמץ עצום מושקע בכתיבת האיגרת. שוחחו עם ילדכם, כיצד ניתן לשמור על קשר עם משפחה וחברים כאשר אין טלפון, אין אי-מייל, ואפילו עט ונייר קשה להשיג? ספרו לילד על התקופה שבה כתבו רק מכתבים על נייר, כמה זמן לקח למכתב להגיע ליעדו?
שוחחו עם הילד על המכתב בסיפור: הסופרת לא מציינת את תוכן המכתב. האם אנחנו יכולים לנחש מה כתוב בו? מה שאלו הילדים את הדודה על עצמה? מה כתבו על עצמם באיגרת?
התבוננו יחד בתמונות המלוות את הספר, שאלו את הילד מה ניתן ללמוד מהן על חיי הילדים שבסיפור? כיצד הם בילו את שעות הפנאי שלהם? מה הם יכלו לכתוב לדודה על הבית שבו הם חיו?
בסיפור, כל ילדי המשפחה, גם הילדים הצעירים נטלו חלק בכתיבת האיגרת. על אף הקלות והנוחיות בתקשורת טלפונית ובדואר אלקטרוני, עדיין יש הרבה חן בכתיבת מכתבים וקבלתם בדואר. הציעו לילדכם לכתוב מכתב ו/או ציור לחבר או בן משפחה, שאותו תרצו להפתיע. עודדו את ילדכם לכתוב כפי יכולתו. הכניסו את המכתב למעטפה מבוילת, הראו לילד כיצד כותבים כתובת דואר, ושלחו אותו. חכו כמה ימים לשמוע איך היה לקבל מכם מכתב! אם בבית משתמשים בדואר אלקטרוני, הציעו לילד גם לכתוב אי-מייל, לבן משפחה או חבר אחר, בארץ או בחו"ל וצרפו אליו תמונה.
תוכלו לבקש מקרוב משפחה לכתוב מכתב או גלויה לילד שלכם ולשלוח אותו אליכם בדואר. כאשר יגיע המכתב היו שותפים לחוויה, הזכירו לילד את סיפור "האיגרת" ובקשו ממנו לדמיין כמה שמחה והתרגשה הדודה כאשר קיבלה את המכתב מאחותה שבעיירה.
המשפחה בסיפור אינה מסתפקת בקשרים עם בני המשפחה הקרובה, אלא משקיעים מאמץ רב בשמירה על קשר עם בני המשפחה המורחבת הגרים הרחק מהם. המשפחה היא ערך מרכזי בתרבות היהודית. משפחות רבות משתדלות לשמור על קשר עם המשפחה הרחבה, לעזור זה לזה בזמנים של צורך וקושי, וכמובן לחגוג יחד את החגים, השבת והשמחות. חשיבות המשפחה ומרכזיותה מתבטאת בסיפור במאמץ ובהתרגשות סביב כתיבת האיגרת, כמו גם בשמחה ובהתלהבות שבה היא מתקבלת.
חשבו על המשפחה שלכם: היכן מתגוררים בני המשפחה? באלו ערים בארץ? האם יש לכם קרובי משפחה שאינם גרים בארץ? היכן הם גרים? איך אתם שומרים איתם על קשר? עיינו יחד עם הילד באטלס או מפת העולם. חפשו את הערים והמדינות בהן גרו משפחותיכם בדורות קודמים, והיכן גרים קרובי משפחה היום. שימו לב למרחקים: האם ניתן לבקר אחד את השני ברגל? ברכב? באונייה? במטוס?
בתמונה בעמוד 3 בספר מצוירת הדודה ביום נישואיה. דפדפו יחד באלבומי המשפחה, התמקדו בצילומים משמחות משפחתיות: ימי הולדת, חגיגות בר/בת מצווה, חתונות, בריתות. ציינו את שם האירוע ותנו לילד לזהות את בני המשפחה שבצילומים. בנוסף לשמות, ספרו על הקרבה המשפחתית: דוד/ה בן/בת דוד וכן הלאה.
הגננות בנצרת עילית משתתפות בקהילה לומדת המכינה בכל פעם את הפעילות לקראת הספר הבא. הן שלחו לנו מספר רעיונות לשיחה סביב הספר. הן מציעות לדון בערכים כמו שמירת הקשר עם המשפחה והיחסים איתה. אפשר, למשל, לשאול את הילדים מה כל ילד אוהב לעשות עם המשפחה שלו, ואיך בבית שלו שומרים על קשר עם בני המשפחה הרחוקים. רעיון המשלב פעילות בבית ובגן הוא לכתוב עם ההורים תיאור של יום בחיי המשפחה, להביא אותו לגן ולשתף את החברים בסדר היום המשפחתי.
בנו יחד בגן (אפשר מעיסת נייר) מודל של עץ רב ענפים. על דף נייר עזרי לכל ילד לכתוב את "עלה- המשפחה" שלו. (את שמות בני המשפחה הגרעינית). הציעי לחזור ולכתוב בעצמם את השמות המופיעים על "העלה" שלהם, ולקשט אותו. תלי בעזרת חוטים את עלי הנייר על העץ. הזמינו את הילדים שהכינו בבית עצי משפחה על פי ההצעות להורים, להביא אותם לגן. תמונות אומנותיות של משפחות מצויות בערכת "משפחה" באומנות אותה תוכלי למצוא במרכזי פסג"ה.
ניתן גם לשוחח בגן על כך שלפעמים חברים הופכים להיות "כמו המשפחה" שלנו. שאלי את הילדים האם יש אנשים כאלה, שאינם קרובי משפחה אבל הם כמו משפחה. מה אוהבים לעשות עם החברים הקרובים האלה? במהלך השיחה תוכלי אולי להשתמש בפתגם "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק" המופיע בתנ"ך בספר משלי כז י.
תרצה רוטקוביץ מקרן תלי מציעה לשלב בין נושא המשפחה לעיסוק באגרת ובדואר: הצטיידי בדגלונים ובמפה גיאוגרפית גדולה של ישראל. בקשי מכל ילד לספר היכן מתגוררים בני המשפחה המורחבת שלו. את קרובי המשפחה המתגוררים מחוץ לישראל תוכלי לסמן באמצעות דגלונים הממוקמים מחוץ למפה. עזרי לו לנעוץ את הדגלונים במקומות המתאימים במפה. לאחר מכן אפשר לחלק לילדים מעטפות דואר, להדגים איך כותבים את שמות הישובים שעלו בשיחה. כל ילד יכתוב על מעטפה שם של ישוב רלוונטי לו וידביק בול (או כמו בול). כעת צרי שרשרת ארוכה ממעטפות הנייר ותלי אותה בגן.
הזמיני את הילדים להביא בולים מהבית. אולי יש בין ההורים או אחים בוגרים שאוספים בולים, ואפשר להזמין אותם להראות לילדי הגן. תוכלו לצייר יחד בול מיוחד בנושא הספר.
אסתי זוהר, מדריכה במשרד החינוך, מפנה את תשומת לבנו: "ישנו סיפור נוסף המסופר בספר ומצוי באיורים הקטנים בתחתית העמוד. גלו את הסיפור, וספרו אותו עם הילדים. מה תפקיד הסיפור הנוסף? מה הוא מעיד על המאיירת? זו הזדמנות לדבר על תפקיד המאיירת סוניה שכל ומה היא מוסיפה לסיפור הכתוב" הגב' מרים פוזנר, ראש צוות עידוד קריאה וספריות במטח, מתייחסת גם היא לאיורים בספר והציעה להתבונן עם הילדים במציאות המשתקפת מהן: "התמונות המלוות את הסיפור מייצגות את המשפחה והבית היהודי בעיירה. חזרו ודפדפו בתמונת הספר. שאלו: האם המשפחה של הילדים גדולה או קטנה? התייחסו לאם שבהריון, ולתינוק שהיא מחזיקה. הציעו לספור את מספר הילדים (כנראה 7 + 1 בדרך, למרות שרק שישה ילדים משתתפים בכתיבת האגרת). האם המשפחה עשירה או ענייה? לפי מה אפשר לנחש? (לפי הצפיפות, מעט הרהיטים הצנועים, הבגדים הפשוטים, הקירות והרצפה חשופים, אין כמעט צעצועים). שאלו: האם הילדים נראים לו שמחים בחלקם? במה הילדים בסיפור שונים מן הילדים בגן, ובמה הם דומים להם? מה רואים באיורים שהילדים אוהבים לעשות בבית ואחד עם השני?
"פרחה לה השין מראשו הנרגש כאילו אותה מעולם לא פגש" – לימוד כתיבה: הספר מתאר ילדים הקרובים בגילם לילדי הגן, המתאמצים מאוד לכתוב, ממש כמו שילדי הגן היום מתחילים לזהות אותיות ולהעתיקן. זו הזדמנות להרחיב את היריעה ולספר לילדים איך למדו לקרוא ולכתוב בימים עברו. הילדים בסיפור מתקשים לכתוב גם מפני שהם צריכים לכתוב בקסת ודיו ולא בעט או בעיפרון. (כדאי להצטייד בקסת ודיו של פעם על מנת להראות לילדים במה מדובר). שימי לב שבעמוד האחרון של הספר יש מקום בו יכול כל ילד לכתוב את שמו, אולי אפשר לתת לילדים לכתוב את שמם בנוצה ובדיו/צבע. עד היום ספרי תורה, תפילין ומזוזות נכתבים על ידי סופר סת"ם על קלף באמצעות נוצה ודיו. אם את מכירה סופר סת"ם, רב או אומן שעוסק בקליגרפיה תוכלי להזמין אותו על מנת שידגים לילדים כיצד הוא כותב.
נטע טורם, מדריכה במשרד החינוך, מציעה: הפני את תשומת ליבם של הילדים לכתוב על הכריכה: מיידיש: מיריק שניר. מהו תפקידה של המתרגמת? על מנת להדגים את נושא התרגום תוכלי לשאול את הילדים אלו שפות הם מכירים, וילדים הדוברים שפות אחרות יוכלו ללמד את חבריהם מילים חדשות ותרגומן. זו הזדמנות נפלאה לקרב ילדים עולים חדשים למרכז העשייה בגן ולתת ביטוי לארץ המוצא. אפשר גם להזמין הורה שדובר שפה אחרת וללמוד ממנו – שיר, מילים בודדות, כתיבת אותיות. תרצה רוטקוביץ מקרן תל"י כתבה לנו מספר הצעות להרחבת העיסוק בשפות היהודיות: יידיש, לדינו וגם ערבית – שיחה. שוחחי עם הילדים על שפת היידיש – שפתם של גיבורי "האיגרת". התייחסי לשמות שלהם. שאלי: האם מישהו במשפחה דובר יידיש? ספרי שבעבר היהודים דברו בשפות שונות שהיו מיוחדות להן. חלקם דיברו ביידיש, אחרים דברו בלדינו, שהיא שפה הדומה לספרדית. התייחסי לעובדה שהיידיש נכתבה באותיות עבריות ולכן הילדים בסיפור כותבים "שין" ו"מם". סופרים עד 10 ביידיש ובלדינו: כדי לחוות את צלילי השפות – למדי את בילדים לספור עד 10 ביידיש וגם בלאדינו: יידיש: איין, צווי, דריי, פיר, פונף, זעקס, זיבן, אכט, ניין, צען. לדינו: און, דוס, טרס, קואטרו, סינקו, סז', סייטה, אוצ'ו, מואבה, דיאס.
עצים מצפים לגשם 
הצמיד של שוהם 
החלון שלי פה 
היום הגדול של סימצ'י 
המפוחית 
שקית של געגוע 
החליל המכשף והכבשה הרקדנית 
יחפים בחול 
קונצרט בחולות 
שלג במתנה 
המעיל המופלא של יוסף 
האגרת 
שִׂיחָה
שֵׁמַע
הַשְׁרָאָה
יְצִירָה
בִּשּׁוּל
קְרִיאָה
מִשְׂחָק
כְּלָלִי
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
מַעֲרָךְ
לָצֵאת הַחוּצָה
הַעֲשָׁרָה
חֲגִיגָה
סִרְטוֹנִים
מַתָּנָה
חֵקֶר
