בית בונים ביחד או שלא בונים בכלל!
פעילות בעקבות ״איך בונים בית?״ שכתבה מיה מיטב ואיירה טליה דריגס.מה צריך?
☑️ נייר סול
☑️ מספריים
☑️ דבק
☑️ דמיון, יצירתיות ושיתוף פעולה!כל ילד וילדה חותכים בנפרד צורות פשוטות בצבעים שונים. אחר כך כולם מצטרפים זה לזו ומדביקים ביחד את החלקים, עד שמקבלים בית לתפארת שכולם עזרו לבנות 🏠
קראתם את הסיפור כמה פעמים? עכשיו כדאי לעודד את הילדות והילדים לנסות "להקריא" לכם את הסיפור במילים שלהם. שחזור הסיפור, בעזרתכם, תורם ליכולת ההבעה ולרכישת אוצר המילים ובעיקר – להנאה המשותפת מהסיפור.
כל הבתים בנויים מקירות וגג, דלתות וחלונות; מה מיוחד בבית שלכם? מה הופך אותו לשלכם? תוכלו לשוחח על חפצים ופריטים מיוחדים שנמצאים בבית שלכם ועל דברים שאתם עושים יחד בבית.
בכל סבב, אחד המשתתפים מכריז על נושא וכל שאר המשתתפים צריכים לשתף פעולה ולחפש יחד פריט מתאים: כשמכריזים "אדום" מחפשים בבית פריט אדום. בסבב הבא, משתתף אחר מחליט על נושא החיפוש, והשאר ממשיכים לחפש. אפשר לחפש פריטים שמתאימים להכרזה: "גדול", "קטן", "חמוד", "יָשָׁן", "צבעוני", "מעצבן" או "גלגל".
הטרמה – רצוי להקריא את שם הסיפור ולשאול: איך, לדעתכם, בונים בית? איך מתחילים? במה יש צורך? מומלץ להקריא את הספר בקבוצות קטנות, לשוב ולספר אותו כמה פעמים ולהפנות את תשומת הלב למסרים בסיפור, לאיורים ולהשתלשלות העלילה. לאחר הקריאה הראשונה – רצוי לברר הבנה מילולית: מה רצו הילדים לעשות? מי השתתף בבניית הבית? מה הִציעו הילדים? מדוע הבית התפרק בתחילה? מה סייע לילדים להצליח? מה קרה לליה? בסיפור יש מסרים סמויים – עידוד שיתוף פעולה, קידום חֲבֵרוּת והתחשבות. כדי לסייע לילדות ולילדים לגלות מסרים אלו, חשוב לשאול על הרגשות של הדמויות בסיפור: האם הילדים שהחלו את תהליך הבנייה אִפשרו לילדים נוספים להעלות רעיונות ולהצטרף? מדוע? כיצד הרגישו הילדים שהצטרפו? כיצד הרגישו הילדים כשהבית נהרס? כיצד הרגישה ליה כשהילדים האשימו אותה? וכיצד היא הרגישה כשהוזמנה לחזור? התבוננות באיורים יכולה לעזור בהבנת הרגשות שבסיפור. ייחוס וחיבור אישי למסרים – בשלב זה ניתן לשאול: האם גם לכם בגן יש לפעמים רעיונות משותפים? שיתוף פעולה תורם לתחושת הביטחון והשייכות. זו הזדמנות להכיר את המושג ולשלב אותו בשפת הדיבור והמעשה בגן. תוכלו לשאול: האם החברים בסיפור בנו יחד או שכל חבר וחברה בנו בנפרד? האם גם אתם בונים או מרכיבים דברים עם חברים בגן? אֵילו משימות אנחנו מבצעים בגן יחד, בשיתוף פעולה? אולי סידור החצר? ומה עוד? להעשרה – מילתהיוםבגן – יחד משחקישיתוףפעולה, אתר יוצרות שפה
לבד או יחד? – הגננת יכולה להניח חפצים קטנים על גבי משטח קשיח ולספר שעליה להעבירו לפינה בחדר. האם אפשר לעשות זאת לבד? – אחרי ניסיון והדגמה הגיעה העת לבקש מתנדבים לעזרה: הם יאחזו בקצות המשטח ויעבירו אותו יחד. ניתן לשאול – האם, לדעתכם, היה קל יותר לבצע את המשימה לבד או יחד? מדוע? יצירה משותפת – אפשר ליצור יחד יצירה חופשית בצבע או בהטבעת כפות הידיים על גבי משטח גדול . כדאי להתבונן יחד ביצירה ולהדגיש איך כל אחד תרם את חלקו לטובת משהו גדול ומשותף.
מה לעשות כשלכל אחד דעה שונה? – לשחק יחד, להחליט יחד ולהתפשר הם אתגרים בכל גיל, במיוחד בגיל הילדות. תוכלו לחזור אל הסיפור ולמצוא דוגמאות לכך. בהמשך אפשר לשאול: האם הילדים הסכימו על כל דבר? האם הם אמרו את דעתם זה לזה? האם בכל פעם אותם הילדים ויתרו? מה אתם עושים כשאתם רוצים לשחק באופן מסוים וחבר רוצה לשחק אחרת? מה אפשר לעשות כשלא מסכימים? לשתף חברים – בהשראת הסיפור ניתן לעודד ערנות למצבים שבהם חברים וחברות בוחרים שלא להשתתף בפעילות, או למקרים שבהם הם נעלבים ופורשים מהפעילות, ולטפח חֶמלה. תוכלו לחזור אל הסיפור בשעת הצורך ולשוחח: למה ליה הלכה? מה ומי עזרו לה לחזור? מה אפשר לעשות כשרואים חבר עצוב שיושב בצד?
כמו בסיפור, גם ילדי הגן יכולים לבנות בית ממגוון חומרים בקבוצה תוך שיתוף פעולה וקבלת החלטה משותפת. חשוב לאפשר להם להיות פעילים בתהליך התכנון, היישום והביצוע, וכך לסייע בפיתוח אישיותם, העלאת ביטחונם העצמי ותחושת המסוגלות שלהם. תהליך שכזה גם מכבד את הבחירות שלהם ומאפשר להם לממש אותן.
רצוי לשאול: איזה בית הייתם רוצים לבנות ולאיזו מטרה: בית לילדי הגן, בית לצעצועים, בית לציפורים בחצר, ואולי בית אחר?
הילדים יבחרו את החומרים שישתמשו בהם, יקבעו את סדר הפעולות ואת התפקיד של כל אחד ואחת בתהליך שייעשה בתיווך הגננת כדי ששיתוף הפעולה יהיה במיטבו.
במהלך הבנייה כדאי לעצור ולבדוק: האם יש צורך בשינוי? האם מישהו לא מרוצה? האם נתקלנו באתגר חדש?
את התוצרים אפשר להציג בתערוכה ולשתף את המשפחות. להרחבה – מקימיםביתןמקרטוניחלב מהעושיםכשנתקליםבקושי
ניסוי וטעייה – האם נוכל להרכיב קודם כול גג ורק אחר כך את הקירות? אפשר לחלק את הילדות והילדים לקבוצות. כל קבוצה תתנסה בעזרת קוביות או קופסאות ותתייעץ בנוגע למה שכדאי לעשות. הבתים מסביבנו – אפשר לצאת לטיול סביב הגן ולבחון את הבתים והבניינים – האם הם על עמודים או על יסודות אחרים? להרחבה – תהליכיתיכון– תכנוןובנייהבגן
המאיירת איירה בועיות דיבור שבהן היא מביאה את קולה של בובת הצב. בקריאות הנוספות אפשר להציג את הטכניקה ולהסביר אותה ולקרוא את תוכן הבועיות. לאחר מכן אפשר לחשוב עם הילדים מה היה הצב יכול לומר בשאר חלקי הסיפור.
מניחים כמה פריטים בשורה ומביטים היטב.
בכל פעם אחד מבני המשפחה מחביא חפץ אחד, ובני המשפחה עוצמים עיניים.
לאחר מכן הם פוקחים עיניים ומחפשים – איזה חפץ נעלם? היכן החביאו אותו?
הטרמה לסיפור – תוכלו לספר על דבר-מה שאיבדתם: תיק, מפתח, משקפיים… כדאי לשוחח על ההרגשה שהתעוררה בעקבות האבידה ולחשוב יחד מה כדאי לעשות. הכנה לשיחה – כדאי לצאת לחצר ולהציע לילדים להביט סביב ב"עיניים חדשות" ולחפש דברים שלא הבחינו בהם קודם באדמה בחצר, בשמיים או על העצים. שיחה בעקבות הפעילות – האם התגלו פרטים חדשים? מה היה גילוי משמח ולמה? האם חיפשתם משהו מסוים, או שגיליתם משהו במקרה, בלי שהתכוננתם לכך? שיחה על הספר – מדוע, לדעתכם, אהוד חיפש את הדברים שלא מצא? כיצד מרגישים כשמחפשים, ולא מוצאים? וכיצד מרגישים כאשר מוצאים? "מציאות" – מה מצא אהוד? כדאי לעמוד על כך שאהוד מצא "מציאות" – דברים ששמח בהם והיו יקרים לו אף שלא חיפש אותם – ולשאול את הילדות והילדים: האם קרה לכם שמצאתם לפתע "מציאה"? מה הייתה המציאה? מה הרגשתם כשמצאתם אותה?
בספר איורים בצבע ובשחור-לבן. נבחן עם הילדים והילדות את האיורים ונשער מדוע בחרה המאיירת לאייר כפי שאיירה.
שיחה על כך והעלאת הנושא למודעות יכולות לתרום להבנה של המסר הסמוי בסיפור ולשיח על חשיבה חיובית. המשך לסיפור – אפשר להציע לילדים לחבר המשך לסיפור: מה יאבד אהוד? מה הוא ימצא?
בהשראת הסיפור הילדים יכולים לאייר את החלק שעוסק באבידה בצבעי שחור-לבן ואת החלק שעוסק במציאה – בצבעים. יצירה – נציע לילדים מגוון חומרים בשחור ובלבן ומגוון חומרים צבעוניים ונאפשר להם יצירה חופשית.
מה צריך לחפש? – הגננת מכריזה על משהו שיש למצוא: חפץ עגול, פריט אדום, כלי נגינה, וילדי הגן מחפשים. אחרי סבבים אחדים אפשר לבקש מילדי הגן להכריז על משהו שיש לחפש. משחק פנטומימה – הגננת מספרת בפנטומימה מה היא חיפשה ומצאה, וילדי הגן צריכים להשלים את החסר, לדוגמה: "הלכתי לחפש כדור (בפנטומימה) ומצאתי כלבלב (בפנטומימה)."
בהמשך ניתן להציע להם להציג פריטים לבחירתם. איפה לחפש? – מישהו מחביא חפץ, והשאר מוצאים אותו ומתארים זאת תוך שימוש במושגי יסוד ובכיוונים: מֵעל, מתחת, מאחור, משהו צהוב, משהו עגול.
הסיפור מסתיים באמירה של אהוד: "כי אני אוהב לחפש ומוצא תמיד מה שיש". בעקבות זאת אפשר לשאול: מה קורה בדרך אל הגן? מה ניתן לראות? מה אפשר לחפש? ומה אולי נמצא? חיפוש אוצרות – אפשר לנהל פעילות שִׁגרה שבה בכל פעם מזמינים ילד או ילדה לחפש "אוצרות" בדרך אל הגן ולהביא אותם לגן או לספר עליהם. עֶרְכַּת גילוי – כדאי לעודד יצירת ערכה ולחשוב יחד: מה יהיה בעֶרְכָּה שיסייע לחיפוש: זכוכית מגדלת? משקפת? ומה יסייע לתיעוד: מצלמה? דפים וצבעים? שקיות? קופסאות איסוף?
רצוי להכין את הערכה עם הילדים ולאפשר להם ליצור חלק מהדברים בעצמם.
שיחה – כדאי לחשוב יחד מה יכול לעזור בחיפוש ולהציג כלֵי חקר שונים: זכוכית מגדלת, משקפת, עקבות בחול. ניתן לצאת לחצר או לסביבת הגן, להתנסות בחקר בעזרת כלֵי חקר, לאסוף את הגילויים ולהציג אותם בתערוכה. להשראה – אני מגלה עולמות חדשים המילה "להתבונן" מתוך "מילת היום – חוקרים בגן"
הסיפור הוא הזדמנות להכיר את האילנית, הדומה לצפרדע, אך קטנה ממנה. האילנית חיה ברחבי ישראל, וכיום היא בעל חיים מוגן, שאין לאסוף מסביבת הגידול שלו ואין להכניסו לצנצנת, כמתואר בסיפור. חשוב לשוחח עם הילדים ולספר כי הספר נכתב לפני שנים רבות, כאשר הדבר היה מקובל, ואילו היום אנו יוצאים אל הטבע, מגלים את בעלי החיים בסביבה הטבעית שלהם ומשאירים אותם שם. להעשרה – אילנית מצויה, אתר גן הנדיב
כדאי לעודד את המשפחות לקרוא יחד את הספר: אפשר לספר על הספר שהגיע לגן, לשלוח תצלומים מהנעשה בגן בהקשר של הספר, להודיע על יום החלוקה ולשתף בכפולת ההורים ובמשחק הקווה-קווה שעולה בסריקת קוד ה-QR.
שפה ואוריינות – מסר גלוי ומסר סמוי בספר: תיאור מצב יומיומי שלצידו מסר של חשיבה חיובית.
הסיפור מרובה בפעלים ובתיאורים וכולל פזמון חוזר, שמקדמים הבנה ומסייעים בשחזור הסיפור על ידי הילדים.
שילוב מילים במשלב גבוה המובהרות באמצעות שימוש במילים מוכרות, כמו: "הכלבלב איננו, הכלבלב נעלם".
שימוש במילות יחס לתיאור מקומם של הפרטים ושל הדמויות.
ידע בין-תחומי
שפה ואומנות – איור בגוני אפור לתיאור בעיה ואיור צבעוני לתיאור פתרון או הפתעה
כישורי חיים – עצמאות, פעלנות ויוזמה
אוריינות גופנית ובריאותית – קשר בין פעילות גופנית בחוץ לבין רווחה נפשית
כמה חדרים יש בבית שלכם? ומה עושים בכל חדר? כדאי להביט סביב ולחשוב: מה באמת אנחנו צריכים ועל מה נוכל לוותר? תוכלו לשוחח על הבית שלכם ועל בתים שבדמיון. אתם, ההורים, יכולים לספר לילדים על הבית שבו גרתם כשהייתם בגילם: במה הוא דומה ובמה הוא שונה מהבית שבו אתם מתגוררים כיום?
גם אתם יכולים להיות בנאים! תוכלו לבנות בית מקוביות לגו, מקופסאות קרטון, מכריות או מחומר אחר. אפשר לקשט את המבנה שבניתם ולכתוב בעזרת ההורים את שם הרחוב שבו הוא נמצא. ואת מי הייתם רוצים לארח בבית שבניתם?
הביטו באיור שבסוף הספר, ובו האיש מתגורר בחדר אחד: אילו פרטים הוא מכיל? האם הייתם מוציאים חלק מהפרטים ומביאים אחרים במקומם? אילו פריטים שנמצאים בבית שלכם הייתם מוסיפים לחדר שבאיור? תוכלו לערוך סבב שבו כל אחד ואחת מבני המשפחה בוחר פריט מהאיור ומחליט אם היה משאיר אותו בחדר המאויר, ואם לא – איזה פריט מהבית שלכם הוא היה מכניס במקומו.
הטרמה לסיפור – מה עדיף: בית עם מאה חדרים או בית עם חדר אחד? תוכלו לשוחח על כך עם הילדים והילדות ולספר להם שהסיפור שלפניהם מספר על איש עם בית כזה, בית שבו מאה חדרים. וכמה חדרים יש בבית שלכם?
עוצרים ושואלים – במהלך קריאת הסיפור כדאי לעצור ולשאול:
כשהאיש רוצה לאכול ארוחת ערב –
מה הוא צריך בשביל לאכול ארוחת ערב? איך הוא יכין את הארוחה?
כשהאיש מביט החוצה דרך החלון –
מה לדעתכם הוא צריך לעשות?
בעקבות הסיפור ניתן לשוחח עם ילדי וילדות הגן על הנטייה לרצות עוד ועוד – למה אתם חושבים שהאיש רצה מאה חדרים? מה הוא גילה בסוף?
כדאי לשוחח על כך ולהביא דוגמאות מעולמם של ילדי הגן: האם גם לכם קרה שרציתם עוד ועוד ממשהו?
נשוחח על האושר שבו זכה האיש כאשר ויתר על החדרים הרבים וזכה בשכנים חדשים.
תוכלו לשוחח גם על הבתים של ילדי הגן: האם יש חדרים שמיועדים לפעילויות מסוימות? האם בכל החדרים אפשר להתקלח או לבשל? האם בכל החדרים אפשר לשחק? מה אתם עושים בחדר השינה או בסלון?
גיוון משפחתי – חשוב מאוד לקבל ולתת מקום למגוון ולשוני בין המשפחות ולשוחח על כך, שהרי לכל משפחה מנהגים וכללים משלה המתאימים לה.
חדר חושך – חדר חושך מעוצב באופן כזה שלא מתאפשרת כניסה של אור לתוכו, והוא משמש צלמים לעיבוד חומרי צילום. בעקבות שאלות הילדים נבנה בגן "אילות" שבמודיעין חדר חושך עם ייעוד מיוחד.
חדר אומן – משמש אומנים ליצירה. ניתן לחשוף את הילדים והילדות לאומנים ולחדרי הסטודיו שלהם. רצוי להקים בגן "גלריה", להציג בה יצירות מתחלפות ולהכניס לתוכה אביזרים למשחק סוציו-דרמטי של הילדים כאומנים.
חדר פלאות – מקור המוזיאון במאות 16-17 באירופה, כאשר אנשים אמידים אספו חפצים מיוחדים והציגו אותם בבתיהם בחדרים שיוחדו לכך. אפשר להזמין את הילדים להביא לגן פריטים מיוחדים וליצור תערוכה ב"חדר פלאות".
"חדר אינסוף" – האומנית יָאיוֹי קוּסָמָה יוצרת אשליה של חדרים אינסופיים על ידי שימוש במראות. בהשראתם הקימו ילדי גן "תאנה" שבחדרה עם צוות הגן "חדר נקודות".
בתים ושבילים: תוכלו לערוך מפגש הורים וילדים בנושא "מאחורי הדלת שלנו". אפשר להכין מפה גדולה של השכונה. כל הורה וילד יכינו מגזירי עיתונים קולאז' של הבית שלהם. את הבתים ידביקו על המפה והוסיפו שבילים שמובילים בין הבתים השונים ובין הבתים אל הגן. התוצאה תקשט את קירות הגן.
משחק כרטיסי מסלול אל הבית של סבתא: מכינים יחד עם הילדים כרטיסים מצוירים שמציינים צורות התקדמות שונות: סיבוב, קפיצה על רגל אחת, זחילה, הליכה לאחור… מזמינים את אחד הילדים ליצור מסלול של כרטיסים על רצפת הגן או בחצר, והילד הבא בתור צריך לבצע את המסלול לפי ההנחיות המצוירות על הכרטיסים.
הצל שלי ואני: גיבור הסיפור מתאר את הצל שלו שמלווה אותו בדרך לסבתא. אפשר לשוחח עם הילדים, מהו צל? כיצד ומתי הוא נוצר? אפשר לצאת לחצר בשעות שונות של היום, לחפש מתי מופיע הצל ולהזמין את הילדים לצייר את הצל של חבריהם!
מה עושים עם סבים ודודים? בעקבות הסיפור תוכלו להזמין סבים או דודים למפגש מיוחד בגן, בו הילדים ובני משפחתם יספרו על בילויים אהובים עליהם, יקראו יחד ספרים, וכל קהילת הגן תחגוג יחד את ההנאה שבקריאה. כדאי לשתף את הילדים בתכנון המפגש!
כדאי לקרוא יחד את הסיפור, לעיין מקרוב באיורים ולהבחין בפרטים הרבים שנמצאים בהם. תוכלו לחפש בכל עמוד את אבא והכלב שמלווים את הילד בדרך. האם משהו באיורים שעשע אתכם? האם הצלחתם לנחש לאן הילד הולך?
מאחורי הדלת יש שביל
שְׁמִירָה
כשהבית של סבתא כבר קרוב, מתחיל הילד לספור מאחת עד עשר
כשהבית של סבתא כבר קרוב, מתחיל הילד לספור מאחת עד עשר. אפשר לחפש יחד את הסְפָרות שהחביאה המאיירת באיורים. האם שמתם לב להתאמה בין מספר החפצים באיור למספר אותו מציין הילד כשהוא סופר? תוכלו לספור כמה קוקיות יש לילדה? כמה ציפורים היא מאכילה? כמה חתולים מוצעים למכירה?
מה רואים באיור ביתהּ של סבתא כשנפתחת הדלת? מה ומי ממתינים לילד? אפשר לשאול את ילדיכם, מה לדעתם יעשה הילד בביקור אצל סבתא? מה הוא יאכל, במה ועם מי הוא ישחק? בעזרת בובות אפשר להמחיז את המפגש בין הילד לבין סבתא ולהמציא המשך לסיפור.
כדאי לצאת יחד מהבית ולהביט סביב במבט חדש: איך נראית הדלת שלכם, ואיך הידית? האם גם לכם יש שביל מאחורי הדלת? צאו מהבית, עמדו והקשיבו, האם ניתן לשמוע מכוניות נוסעות? האם אתם שומעים ציפורים מצייצות או יללה של חתול? מה אתם מריחים באוויר? אילו אנשים עוברים על פניכם? אפשר לשחק במשחק ניחושים: כל אחד בתורו מתאר את המראה או הצליל של משהו שהוא פגש בדרך, והשני מנסה לזהות מהו.
בעמוד האחרון של הספר מצוירת מפה בצורת לב, שבה רואים את הדרך מהבית של הילד לבית של סבתא. אפשר לשרטט עם ילדיכם מפה בצורת לב או בצורה אחרת של הדרך מהבית שלכם אל הגן.
מאחורי הדלת יש שביל
שְׁמִירָה
לא תמיד אפשר להגיע בהליכה לסבתא, לקרוב אהוב או לחבר
לא תמיד אפשר להגיע בהליכה לסבתא, לקרוב אהוב או לחבר. לפעמים המרחק גדול מדי. איך אתם שומרים על קשר? אפשר לחשוב עם הילדים על דרכים לשמור על קשר – שיחת טלפון, שליחת תמונות או סרטונים, מכתב או ברכה מצוירת.
איך בונים בית? 
אני אוהב לחפש 
מאה חדרים 
מאחורי הדלת יש שביל 
יְצִירָה
קְרִיאָה
שִׂיחָה
סִרְטוֹנִים
מִשְׂחָק
הַעֲשָׁרָה
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
לָצֵאת הַחוּצָה
כְּלָלִי
חֵקֶר
מַעֲרָךְ
שֵׁמַע
הַשְׁרָאָה
חֲגִיגָה
