לאחר הקריאה כדאי לשוחח על רגשותיהם של גיבורי הספר ועל ההתמודדות שלהם עם מצבים שעלו בסיפור, ולהציע לשאוב מהם השראה. ילדות וילדים מזדהים עם הדמויות בסיפור, נחשפים לנקודות מבט שונות ולומדים מהן על רגשות ועל התנהגויות שהם מכירים מחייהם.
בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח, לשתף ולשאול: מה מרגישים כשמחכים בתור? האם גם לנו קרה שהרגשנו שהתור שלנו דחוף יותר משל אחרים? כיצד לדעתכם כלבלב הרגיש כשהתחשבו בו? כיצד חשו קופיף ושאר הממתינים לאחר שוויתרו על תורם? נסו להיזכר יחד במקרה שהתחשבו בכם או שאתם התחשבתם באחר.
קופיף, ג'ירפה, פיל ותנינה מנסים למצוא עיקרון שיקבע את סדר התור. בהשראתם תוכלו לשחק משחק משעשע עם כל בני המשפחה שבו עליכם להסתדר בכל פעם לפי סדר אחר. כך למשל תוכלו להסתדר לפי סדר הגילים מהצעיר למבוגר או לפי צבע החולצה מהבהיר לכהה, ואולי לפי עד כמה אתם אוהבים גלידה. אפשר להמציא יחד מאפיינים שונים ומשעשעים ולבדוק – מי הבא בתור עכשיו?
כיצד בסופו של דבר קופיף העביר את זמן ההמתנה? הוא שוחח עם אלו שהמתינו איתו, העלה רעיונות לסדר התור והכיר חברים חדשים. גם אתם יכולים לחשוב יחד ולהעלות רעיונות שיסייעו לכם להנעים את הזמן כשאתם מחכים למשהו. תוכלו להמציא שיר משעשע שאפשר לשיר במצבי המתנה, משחק תנועות עם האצבעות, ואפילו להכין עזרים שיסייעו לכם להעביר את הזמן – ספר, חוברת ציורים, חידות, כדור מחיץ. או כל רעיון משעשע אחר שיעלה על דעתכם.
האיורים הם חלק בלתי נפרד מהספר ומשלימים פרטים שלא תמיד כתובים בסיפור. למשל, הקוביות שאיתן בונה טיילור, שמופיעות באיור בלבד. אילו עוד פרטים גיליתם דרך האיורים? לפעמים, כדאי לנסות לקרוא סיפור "מחדש" דרך האיורים שבו, ולבדוק מה עוד אפשר לגלות בו.
לפעמים, דברים שהשקענו בהם זמן ומחשבה מתפרקים או לא מצליחים לנו. אפשר לשוחח על כך ולשאול – קרה לכם פעם דבר דומה, כמו לטיילור? איך הרגשתם? כשאתם עצובים או מתוסכלים – מה עוזר לכם? לאילו מהחיות שבספר הייתם קוראים לעזרה?
בעזרת תרגילי הקשבה אפשר לחדד את החושים ולשים לב לדברים חדשים: נסו לדבר כשאתם יושבים גב אל גב ולאחר מכן פנים אל מול פנים, ונסו לראות איך הרגשתם בכל אחת מהפעמים. תרגיל נוסף: עצמו עיניים למשך דקה, בשקט מוחלט, ונסו רק להקשיב לקולות סביב. בתום הזמן ספרו מה שמעתם.
איך נראית בת היענה כשהיא טומנת את ראשה בחול? מה עושה הפיל עם החדק שלו כשהוא נזכר? ואיך כועס הדוב? נסו לחקות כל אחת מהחיות שבספר לפי התנועה, הקול והפתרון שהיא מציעה.
*עמידה על המסרים הגלויים והסמויים בסיפור – אומנם הסיפור מורכב ממשפטים קצרים ופשוטים, אך טומן בחובו מסרים וערכים שכדאי לעמוד עליהם ולהבהיר אותם במפגשים החוזרים עם הספר.
*מורפולוגיה – הסיפור חושף את הילדים למגוון הטיות של בניינים, דבר שמקדם את היכרותם עם תבניות שונות של פעלים ומאפשר הפנמה של דפוסים שפתיים. נפגוש את ההטיות האלה:
נדבר-לדבר-דיבר;
נצעק-לצעוק-צעק;
להיזכר-נזכר; נצחק-צחק;
נזרוק-לזרוק; נתחבא-להתחבא.
*ניצני קריאה – האיורים משולבים בין שורות הטקסט באופן שמאפשר קשר ישיר בין האירועים למלל. ילדים צעירים שטרם רכשו את מיומנות הקריאה יכולים להיעזר בכך כקביים שבעזרתם ינסו ואף יצליחו לספר את הסיפור באופן עצמאי.
יֶדע עולם הסיפור חושף את הילדים למרכיבים מתוך סוגת המשל. הסופרת מאנישה את הדמויות ומייחסת להן תכונות המקובלות בסוגה זו.
הסיפור מזמן לילדים סיטואציה קרובה לעולמם שהם יכולים להזדהות איתה.
דרך ההתרחשות בסיפור הילדים מפתחים מוּדעות לנטיות שמובילות להתנהגות מסוימת מוכרת והכרה בהן.
הם מגלים דרכי התמודדות שונות עם לחץ הנובע מחוסר הצלחה ומאכזבה.
מיומנויות בין-אישיות
*מודעות חברתית – דרך התנהגותו של הארנב הילדים למדים על אמפתיה לאחר ועל גילוי הבנה למצוקה שלו.
הם לומדים לסייע באמצעות הקשבה, שהייה מכבדת ויצירת קִרבה ותמיכה בעדינות ובהתאמה לעומד מולם.
*התנהלות חברתית אומנם הדמויות בסיפור אינן מצליחות לסייע לילד, אך הילדים בכל זאת למדים על התנהלות חברתית המבוססת על עזרה ועל אכפתיות.
עזרה הדדית – הסיפור מציג לפני הילדים מערכות חברתיות המבוססות על אמון, על אכפתיות ועל רצון לסייע לאחר השרוי בצרה.
אהבת הספר וחדוות הקריאה – הסיפור מאפשר הזדהות עם הגיבור המתמודד עם קשיים שהילדים יכולים להזדהות עימם. נוסף על כך האיורים של המאיירת, שהיא גם הסופרת, מצליחים להעביר את קשת הרגשות של הדמויות ולעורר גם אצל הקוראים הצעירים עניין וריגוש.
בספר מוצגת התמודדות עם תסכול ועצב כאשר משהו נהרס או לא מסתדר כפי שתכנַנו, מצב המוכר לילדים מהגן או מהבית. הילדים יכולים להזדהות בקלות עם התחושה ולהרגיש שהם לא לבד בחוויה.
כפי שכל חיה בסיפור נותנת עצה משלה לטיילור, כך לכל ילד יש דרכי התמודדות משלו. בעזרת הספר אפשר לסייע לילדים להכיר טוב יותר את הדרכים שעוזרות להם להתמודד ואולי להיפתח לדרכים נוספות.
הארנב שבסיפור מציע לילד הקשבה. כאשר ילדים גדלים, הם מפתחים את היכולות החברתיות והרגשיות שלהם. היכולת להקשיב או לבקש הקשבה היא אחת מהן, ויש לה תפקיד חשוב בהתפתחות. הקשבה אמיתית מאפשרת טיפוח רגישות, מודעות לסביבה ואמפתיה.
לאחר הקריאה הראשונה כדאי לשאול שאלות שמסייעות להבנת הרצף הסיפורי: "מה טיילור בנה?"; "מה קרה למבנה שלו?"; "אילו חיות הוא פגש?; "מה הציעו החיות לטיילור?"; "מה עשה הארנב?"; "מה עשה טיילור לאחר שהארנב הקשיב לו?.
שיח רגשי – "איך טיילור הרגיש כשהכול התרסק?"; "איך האיורים עוזרים לנו להבין זאת?"; "למה, לדעתכם, לא היה לו חשק לעשות שום דבר עם אף אחד?"; "למה הוא לא קיבל את העצות שהחיות נתנו לו?"; "מה הציע הארנב לטיילור?"; "במה ההצעה שלו שונה מהצעותיהן של החיות האחרות?" "איך טיילור הרגיש כשהארנב ישב לידו והקשיב לו?"
שיח המקשר את העלילה לחיי הילדים – "קרה לכם פעם מקרה דומה למקרה של טיילור?" איך הרגשתם? מה רציתם לעשות כשזה קרה? מה עשיתם? מה עזר לכם? האם אחד מהרעיונות שהחיות הציעו לטיילור היה יכול לסייע לכם?"; "מה הכי עוזר לכם כשקשה לכם? במי אתם נעזרים? האם קרה לכם שעזרתם למישהו?"
הקשבה – "מה זה להקשיב?"; "איך אתם מרגישים כשמקשיבים לכם?"; "איך אתם מרגישים כשאתם מקשיבים לאחרים?"; "איך הקשבה יכולה לעזור?"; "למה קל להקשיב?"; "למה קשה להקשיב?"
אפשר להכין בובות יד בצורת ארנב או חיה לבחירת הילדים. כל בובה תהיה "בובת הקשבה". הילדים יוכלו לעטות אותה בעצמם על היד ולספר לה איך הם מרגישים, או להזמין חבר לעטות את הבובה ולהקשיב.
רעיונות לאופן היצירה של הבובה תוכלו למצוא בעמוד הספר בפינטרסט של ספריית פיג'מה.
טיילור, גיבור הסיפור, מתנסה בשני אופני בנייה. בפעם הראשונה הוא מוציא חלק אחר חלק מהארגז ומתחיל לבנות. זו בנייה חופשית שמסתכמת בתוצר מרהיב. בפעם השנייה, לעומת זאת, טיילור מתכנן את הבנייה. התכנון משתקף באיור שבו רישום לבן של מבנה. כדאי להתבונן עם הילדים באיורים ולגלות יחד את ההבדל בין שני האופנים.
בעזרת חומרים שונים, כמו כוסות קרטון, קוביות או מגנטים, אפשר להתנסות בבנייה בדרכים השונות. אפשר להציע לילדים מגוון חומרים לבנייה חופשית (כמתואר בתחילת הסיפור) ולשאול אותם: "תרצו לתכנן מראש את הבנייה?" (כמתואר בסוף הסיפור). אם כן, כדאי לתכנן יחד ולדון בפרטים השונים, למשל: "מה יהיה הגודל של מה שתבנו?"; "באילו חומרים תרצו לבנות?"; "באילו צבעים תרצו לבנות?"; "איך כדאי להתחיל כדי שמה שאתם בונים יהיה יציב?"; "האם אפשר לצייר את המבנה המתוכנן ורק אחר כך לבנות? אם כן, למה תזדקקו?".
אפשר לצלם את התוצרים לפני שמפרקים אותם ולתלות את התצלומים בגן או לשלוח אותם להורים.
בשירו "עמדתי לבד ובכיתי" המופיע בספרו "והילד הזה הוא אני", יהודה אטלס מתייחס לסיטואציה דומה. לאחר ההיכרות עם הספר "הארנב הקשיב", פיתוח שיח רגשי והעמקת ההבנה של המסרים הטמונים בסיפור אפשר להכיר לילדים את השיר, לשוחח עליו ולשאול: "איך, לדעתכם, השיר מתקשר לסיפור? "מה דומה ביניהם? במה הם שונים?". בהמשך אפשר לשאול אותם: "מה הדבר שאתם הכי רוצים כשאתם בוכים או עצובים?".
עָמַדְתִּי בַּצַּד וּבָכִיתִי
וְנָזְלוּ לִי דְּמָעוֹת
וְהַדָּבָר שֶׁהֲכִי רָצִיתִי:
שֶׁתַּפְסִיקוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.
שֶׁלֹּא תִּשְׁאֲלוּ מָה קָרָה
וְלֹא אִם כּוֹאֵב לִי נוֹרָא
וְלֹא תַּגִּידוּ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה קוֹרֶה
אִם בִּמְקוֹם לְהִתְרוֹצֵץ
הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא.
כִּי כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה לִפְעָמִים
וְאַתֶּם בֶּאֱמֶת רוֹצִים לַעֲזֹר –
רַק תְּחַבְּקוּ אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
עַד שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר."
יהודה אטלס (מתוך הספר "והילד הזה הוא אני", הוצאת "כתר")
הסופרת קורי דורפֵלד בחרה להאניש את בעלי החיים ולייחס להם תכונות המופיעות בדרך כלל במשלים ובביטויים. כך, למשל, הפיל מוצג כבעל זיכרון טוב – "זיכרון של פיל"; בת היענה מתחבאת – "לטמון את הראש כבת יענה", ועוד. במפגש חוזר עם הספר אפשר לחזור לתיאורים אלו עם הילדים. הרחבת ידע זה עשויה לסייע להם בעתיד במפגשים עם מְשלים.
ספרים המתארים חוויות מוכרות מחיי הילדים הם הזדמנות להצצה לעולמם. בזמן הקריאה כדאי לשים לב מה תופס במיוחד את תשומת ליבם של הילדים, אילו שאלות הם שואלים, עם איזו דמות הם מזדהים. לפעמים דווקא הספר הוא זה שמאפשר לדבר יותר בקלות על דברים שקורים בחיים האמיתיים.
שוחחו עם הילדים ושאלו אותם: איך לדעתכם הרגיש ברט כששון הצטרף למשחק? האם גם לכם קרה ששיחקתם עם חבר או עם חברה וביקשו להצטרף אליכם? האם ביקשתם פעם להצטרף לילדים אחרים?
עם חברים טובים גם קופסה פשוטה יכולה להפוך לארמון, לספינה או לחללית. תוכלו להציע לילדים להזמין חבר אחד או יותר לזמן משותף של יצירה בקרטון. ואולי הם יגלו למה עוד יכול להפוך ארגז – עם קצת דמיון, מספריים, טושים ובעיקר עם הרבה ביחד.
משחקי תיאטרון הם דרך נהדרת ללמוד על החוויה של האחר ולהביע תחושות ורגשות. תוכלו להציג את הסיפור בעל-פה, בעזרת בני משפחה שונים או עם בובות. בכל פעם התחלפו בתפקידים, וכך תזכו לחוות את הסיפור מעיניהן של הדמויות השונות.
שפה ואוריינות –
שימוש במילים לא שגרתיות או מופשטות: בַּסיפור, המציג סיטואציה מוכּרת ורלוונטית מחיי הילדים, משולבות מגוון מילים מופשטות. חלק מהן ניתנות להבנה מתוך הקֶשר לעלילה, וחלק מהן מיוצגות על ידי האיורים. דוגמאות למילים מופשטות בסיפור: "אומץ", "נועזים", "מעופים", "פטפוטים".
דוגמאות לפעלים לא שגרתיים בסיפור: "צופים", "רוטן", "מתעלם".
דוגמאות לתארים מיוחדים: "סגרירי", "זוהֵר", "ענק".
הבנת הטקסט ולשון הספר –
הבנת מסרים סמויים וגלויים: עלילת הסיפור קרובה לעולמם של הילדים, והסיטואציה המתוארת בו מוכּרת ורלוונטית. הילדים יכולים להזדהות עם הגיבורים וללמוד על קונפליקטים ועל התרתם. האיורים מסייעים לקוראים להבין את העלילה. קריאה חוזרת, התבוננות באיורים ושיח עליהם יאפשרו לילדים להעמיק את הבנת העלילה ולהשלים פערים בסיפור.
קריאה בספר מאפשרת לילדים לפגוש גיבורים שהם יכולים להזדהות איתם ועם מה שקורה להם. באמצעות שיח רגשי ניתן לפתח אצלם מוּדעות לתהליכים פנימיים שעוברים עליהם והכרה בנטיותיהם ובמאפייניהם האישיים.
התנהלות חברתית – הסיפור מציג מערכת יחסים מתגמלת שבה החברים לא מוותרים על החבר הכועס והנוטש וממשיכים להציע לו להצטרף. הם קוראים לו לשתף פעולה ואף מכינים לו "הפתעה" שתקל עליו להצטרף.
חשיבה יצירתית – לאורך הסיפור כולו ניכרים החשיבה היצירתית והדמיון של הגיבורים. גם את הקונפליקט החברתי הם מצליחים לפתור ביצירתיות.
ערכים חברתיים – הסיפור מציג מערכת יחסים מתגמלת המבוססת על ראיית האחר, על אמפתיה ועל התחשבות.
ערכים סביבתיים – הילדים בסיפור עושים שימוש חוזר בקרטון בדרך יצירתית ומהנה.
אהבת הספר וחדוות הקריאה – הסיפור מותאם לילדים צעירים, רלוונטי, מאפשר הזדהות ומציג קושי ואתגר שמטופלים על ידי פתרון יצירתי. כל אלה מקדמים את אהבת הספר ומטפחים את חדוות הקריאה.
הספר עוסק בתופעה נפוצה בחיי הילדים – קושי לוותר על משחק אישי עם חבר קרוב בעקבות הצטרפות חברים נוספים. ילדים צעירים מתנסים כל העת בשכלול מיומנויות חברתיות ועשויים להזדהות עם הסיפור.
הספר נותןתוקף לרגשות שונים, כמו קנאה, דחייה או בדידות, שעלולים להתעורר במקרים כאלה, ולצד זאת מציג אפשרות של שינוי חיובי בעקבות הרחבת מעגל החברים.
מרכיב רב-משמעות נוסף בספר הוא האמפתיה של החברים לרגשות הקשים של בֶּרְט, החשיבות שהם מייחסים לחברות עימו והדרך שלהם לצרף אותו ולא לוותר עליו.
כל אילו יכולים להיות הזדמנות מצוינת לשיח אורייני מורחב בגן שמתמקד ברגשות.
הטרמה – "הספר נקרא 'חברים הכי טובים'. למה הוא נקרא כך, לדעתכם? על מה יספר הספר?"
ניבוי – אפשר לעצור את הקריאה כאשר שון מצטרף למשחק ולהפנות את תשומת הלב של הילדים לאיור שבו ברט יושב בתוך הארגז תוך שהוא מפנה את גבו לחברים, ולשאול: "מה, לדעתכם, יקרה עכשיו?".
כדאי לקרוא את הספרבקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל ילד וילדה לעקוב אחרי העלילה והאיורים.
לאחר הקריאה הראשונה כדאי לשאול שאלות שמסייעות להבנת הסיפור ולהשתלשלות האירועים בו: "מה עושים ברט וארצ'י על הגבעה בכל יום?"; "לְמה הם 'הופכים'?"; "מה הכוונה במשפט: 'הם נעים בקצב של שניים'?"; "לָמה שון חיפש קופסה לעצמו?"; "מה קרה כששון ביקש להצטרף לברט ולארצ'י?"; "למה ברט הרס את הקופסה שלו?"; "מה עשו שון וארצ'י כשברט הפסיק לשחק איתם?"; "למה ברט התעלם כששון וארצ'י קראו לו?"; "מה שון וארצ'י הכינו לברט?"; "למה הוא חזר לשחק איתם?".
שיח רגשי – "איך ברט הרגיש כשרק הוא וארצ'י היו יחד?"; "למה ברט הרגיש מוזר כששון הצטרף?"; "איך ברט הרגיש כשאבא שלו אמר לו להיות בשקט?"; "למה ברט נשאר בבית אף על פי שהתגעגע לחבריו?"; "מה, לדעתכם, הרגישו שון וארצ'י כשברט הפסיק לבלות איתם?"; "למה שון וארצ'י המשיכו להציע לברט להצטרף אליהם ולא ויתרו עליו?"
להיות חברים הכי טובים – "ברט וארצ'י חברים הכי טובים. מה זה אומר? איך מרגישים כשנמצאים עם חבר או חברה טובים?"; "כשיש חבר או חברה הכי טובים, אפשר לשחק עם עוד חברים?"
(הַקפידו לגעת בנושא ברגישות, שכן לא לכולם יש חבר או חברה הכי טובים.)
הצטרפות למשחק – "איך, לדעתכם, הרגיש שון כשביקש להצטרף אל ברט וארצ'י?"; "ביקשתם פעם להצטרף למשחק? מה קרה? איך הרגשתם?"; "ספרו על פעם שהציעו לכם להצטרף למשחק. איך הגבתם?"; "איך הרגשתם כשמישהו ביקש להצטרף לשחק איתכם?"; "מה משתנה כשמישהו מצטרף למשחק?"; "מה מרוויחים כשמצרפים חבר למשחק?"
אפשר לשאול: "הייתם רוצים לשחק לפעמים עם חברים שאתם לא רגילים לשחק איתם?". אם הילדים ישיבו בחיוב, אפשר להמשיך ולשאול: "איך אנחנו יכולים לבקש מחבר או מחברה לשחק יחד?"; "האם אנחנו חייבים לקבל כל הזמנה למשחק?".
מומלץ לומר לילדים שאם בוחרים שלא לצרף מישהו למשחק או לא להצטרף לאחרים, כדאי לענות בדרך שלא תפגע בחבר או בחברה ולומר, למשל: "כרגע אני לא פנוי/פנויה."
כאשר נבחין בניצני חברויות חדשות בגן, אפשר להזמין את הילדים לספר על ההתנסות.
בתחילת הסיפור ברט נהנה לנוע בקצב של שניים ובהמשך גם בקצב של שלושה. אפשר להזמין את הילדים לחשוב על פעילויות שמתאימות למקצב של שניים, למשל להתנדנד יחד בנדנדה עולה ויורדת, ולעומתן – על פעילויות שעושים בשלושה, למשל קפיצה בחבל, כאשר שניים אוחזים בחבל והשלישי קופץ. אפשר לנסות ולבדוק מה היתרון של פעילות שכוללת כמה ילדים על פעילות בזוג, למשל נגינה משותפת בכלֵי נגינה, ארגון הגן לאחר משחק, משחק מחבואים ועוד ועוד.
משחק מוזיקלי – תוכלו להזמין שני ילדים לתופף על הברכיים או במקלות הקשָה בקצב אחיד. בכל פעם הזמינו ילד או ילדה נוספים להצטרף תוך ניסיון לשמור על הקצב. אפשר גם לערוך תרגיל דומה בהליכה שבו מנסים לעקוב אחרי קול רקיעות הרגליים.
הילדים בסיפור משחקים בארגזי קרטון והופכים אותם לחללית, לספינה ועוד. זאת הזדמנות מצוינת לעיסוק בקרטון בדרכים יצירתיות. ניתן להזמין את הילדים להביא ארגזי קרטון ולייחד מרחב בגן ל"קרטונייה" לשֵם יצירה ומשחק. כדאי להתייעץ עם הילדים ולבדוק איך היו רוצים שהמרחב ייראה, לברר איתם לְמה הם זקוקים, מה יהיו הכללים במרחב וכו'.
זהו ספר מיוחד הנוגע בעדינות בהתמודדות עם מצב גופני או רגשי מורכב של חבר. אנו מציעים לכם, ההורים, לקרוא את הספר לפני ההקראה המשותפת, כדי להתאים את הקריאה והשיחה לתוכן הייחודי של הסיפור, ולעולמו הייחודי של ילדכם.
חברו של דויד שם לב מיד כשמשהו משתנה בהתנהגותו. תוכלו לשוחח ולשתף: שמתם לב פעם שאדם קרוב ואהוב עליכם מתנהג שונה מהרגיל? מה עשיתם? מה דעתכם על מה שעשה החבר של דויד?
מה יכול לנחם ולשמח אתכם בעת קושי? מילה טובה? ספר מרגש? ואולי צעצוע? תוכלו להכין קופסה ובה מאגר רעיונות למקרה הצורך: חפצים משמחים, מסרים מעודדים ומילים טובות.
לילדכם יש חבר או בן משפחה שמתמודד עם מצב גופני או רגשי מורכב? תוכלו להציע לו לכתוב מכתב עידוד וחיזוק. השתמשו במילים מעודדות כמו: אני כאן בשבילך, אתה חזק, אנחנו חברים ואוהבים אותך. והוסיפו ציור משמח.
זהו סיפור על חברות מיוחדת בין שני ילדים המסופר מנקודת מבטו של ילד. ניתן לחזור ולקרוא בסיפור כשתרצו לשוחח על משמעותה של חברות טובה.
כל אחד הוא מיוחד – לכל דמות בסיפור הייחוד והאתגר שלה: לדויד יש פרחים במקום שיער, המורה אלרגית לאבקנים, ובאיורים ניתן לראות ילדה בכיסא גלגלים וילדה אחרת שמרכיבה משקפי ראייה. גם בכיתה לכל תלמיד ותלמידה הייחודיוּת והאתגרים שלהם. אלה יכולים לבוא לידי ביטוי ברקע משפחתי שונה, באלרגיות, בקשיים רגשיים ועוד. הסיפור מאפשר לילדים להזדהות עם האחר, להכיר נקודות מבט שונות ולטפח אמפתיה. ניתן לקרוא יחד את הספר, להתבונן באיורים ולשוחח על הייחודיות של כל אחד ואחת, על שוני, על אתגר ועל התמודדות איתו.
נקיטת יוזמה והתגייסות לטובת חבר – כמו לדויד, לכולנו יש תקופות שבהן אנחנו לא במיטבנו. בסיפור חברו הטוב של דויד שם לב שדויד לא בטוב ומחפש דרך לעזור לו: הוא יוזם איך לעזור לדויד, וכך נותן השראה גם לשאר החברים בכיתה. בהשראת הסיפור תוכלו להקים מערך נקיטת יוזמות למען החברים: תוכלו לחשוב יחד על מצבים שונים שאפשר לשמח או לעזור בהם, לתכנן איך לעשות זאת ולחלק תפקידים. לדוגמה, תוכלו לעשות מחוָוה לחברה מהכיתה לרגל הולדת אח קטן או מחווה לחבר חולה שלא הגיע לבית הספר. יוזמות כאלה יחזקו את הקשרים בין הילדים, את הרגישות לאחר, את הראייה את האחר במצבים השונים ואת היכולת לתכנן ולשתף פעולה.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל ילד וילדה להתבונן באיורים, לעקוב אחר המתרחש ולנהל שיח רגשי על הסיפור באווירת קִרבה, המעודדת פתיחות והקשבה.
לאחר הקריאה כדאי לשאול: "מי מספר לנו את הסיפור?"; "מה השתנה בהתנהגותו הרגילה של דויד?"; "ממה פחדו החברים כשדויד נותר רק עם הענפים?"; "באיזו דרך עזר החבר לדויד?"; "מה עשו שאר החברים בכיתה בעקבות דויד?"; "מדוע החבר המשיך לאסוף פרחי נייר גם אחרי שלדויד שוב צמחו פרחים על הראש?".
כדאי למקד את הילדים בחוויה רגשית שהם יכולים להזדהותאיתה – "למה דויד פתאום חובש כובע?"; "כיצד לדעתכם דויד מרגיש כשהפרחים נושרים וכולם מתרחקים ממנו?"; "למה, לדעתכם, החבר לא פוחד להיפצע מענפיו של דויד, שלא כמו שאר הילדים?"; "מה דעתכם על מה שהחבר עושה למען דויד?"; "מדוע הילד מתעקש להישאר חבר של דויד?"
מהסיפור אלינו – אומנם הפרחים שעל ראשו הופכים את דויד לייחודי, אך כמוהו לכולם יש תקופות שבהן הם "פורחים" ותקופות שפחות. בקבוצות קטנות תוכלו לשאול: "קרה לכם שהתנהגתם שלא כהרגלכם?"; "קרה לכם שמצב הרוח שלכם השתנה?" מה גרם לכך? מה עזר לכם להתמודד?"; "שמתם לב פעם שחבר או חברה מתנהגים שלא כרגיל? מה עשיתם? מה, לדעתכם, כדאי לעשות במצב כזה?"; "חברו של דוד מצא דרך 'להחזיר לו את הצבעוניות'. באילו עוד דרכים ניתן לתמוך בחברים כשהם לא במיטבם?".
חברו של דוד מתאר אותו כ"מתוק ועדין, בדיוק כמו עלי הכותרת של הפרחים על ראשו", מספר כמה הוא אהוב על כולם, וכמה הוא נהנה במחיצתו. בהשראתו תוכלו לעודד את התלמידים לראות את הטוב ולתאר את חבריהם לכיתה באופן חיובי.
תעביר את הפרח – בפעילות זו מתחלקים לשתי קבוצות ויושבים במעגל. כל מעגל מקבל פרח. על התלמידים להעביר את הפרח למי שיושב לימינם ולומר עליו מילה טובה. עם סיום הסבב עליהם להעביר את הפרח למי שיושב לשמאלם.
פרח לחבר – אפשר לצייר פרח או ליצור פרח באוריגמי. כל תלמיד יגריל שם של תלמיד אחר, יכתוב על הפרח שהכין תכונות של החבר שעלה בגורל ויעניק לו את הפרח.
פרחים לשעת צרה – תוכלו ליצור עם התלמידים קופסה ובה פרחים עם מילים טובות ומנחמות שהתלמידים יוכלו לשלוף בכל עת שירגישו צורך.
ספרים יכולים לעזור בהתמודדות עם מצבים מאתגרים: פעוטות מזדהים עם הדמויות שבספרים וכתוצאה מכך לומדים על רגשות, התנהגויות ואתגרים שקיימים בספרים וגם בחייהם. במצבים דומים לאלה המוצגים שבספר, תוכלו להזכיר לפעוטות את גיבורי הספר ולהציע להם לשאוב השראה ולפעול באופן דומה: "אולי נצליח לזוז קצת על הספסל, ולפנות מקום לחבר כמו הדובים מהספר?"
תוכלו לשוחח עם הפעוטות על ההתרחשות שבספר – באיזו בעיה נתקלו הדובים? למה לא היה לדוב מקום לשבת? מה עשו הדובים האחרים? אפשר להתייחס גם לרגשות שעולים מהסיפור: כיצד הרגיש הדובון כשלא היה לו מקום? האם הוא היה שמח, עצוב או אולי מופתע או מבולבל?
דרך האיורים אפשר ללמוד, לשחק וליהנות. תוכלו לחפש באיורים פרטים שונים בכל פעם – היכן הדובון הוורוד? איפה הדוב עם הנקודות? היכן הדוב הגדול והיכן הדוב הקטן? אפשר להחליף תפקידים ולתת לפעוטות להזמין אתכם לחפש אחר פריטים באיור.
את הספר כדאי להקריא בקבוצות קטנות ככל האפשר. לאחר מכן כדאי להעניק לכל פעוט את העותק האישי שלו ולאפשר לו לדפדף בספר, להבחין בפרטים המסתתרים באיורים ולהתיידד עם הספר.
כדאי להתחיל בשאלות הבנה – "מה רצה הדוב הגדול?" / "למה הוא לא התיישב על כיסא?" / "מה עשו הדובים האחרים?" / "איך מצאו מקום גם לדוב הגדול?"
אפשר להזכיר את הניסיונות שעשו הדובים עד שמצאו פתרון.
לאחר מכן כדאי לעבור לשיח רגשי – "כיצד הרגיש הדוב הגדול כשראה שאין לו מקום?" / "איך הרגישו הדובים האחרים?" / "למה הדובים ניסו לעזור לדוב הגדול, הרי להם כבר היה מקום לשבת?"
אפשר לדבר עם הפעוטות על מצבים דומים: "גם לכם, כמו לדוב הגדול, היה מצב שלא מצאתם מקום? איך הרגשתם?" / "גם אתם, כמו הדובים, עזרתם פעם לחבר או חברה?" / "איך ההרגשה כשעוזרים לאחרים?" / "איך אנחנו, ילדי המעון, עוזרים לחברים?"
כדאי לכוון את הפעוטות ולתת להם דוגמאות: במעון משחקים יחד, חולקים בדברים.
אפשר גם להזכיר את הספר "שותפים" שחוּלק השנה.
בעיות של דובי – אפשר להזמין דובי למפגש הבוקר שבמהלכו יספר לפעוטות על כל מיני בעיות שנתקל בהן ושנדרש להתמודד איתן, והם יעזרו לו למצוא פתרון: "הידיים שלי קצרות וקשה לי להגיע אל המדף", "לא מצאתי עם מי לשחק בחצר", "החבר שלי הדובי הכחול עצוב, ואני לא יודע איך לשמח אותו. איך תוכלו לעזור לדובי?"
הסיפור מציג מצב הדומה למצבים שפעוטות נתקלים בהם יום־יום. תוכלו להזכיר: "זוכרים שלדוב הגדול לא היה מקום לשבת? אולי נחשוב יחד ונמצא פתרון כמו שהדובים מצאו?"
אפשר גם לעודד אמפתיה, וכשאחד הפעוטות מרגיש עצוב או מתוסכל, תוכלו לפנות אל שאר הפעוטות ולומר: "אולי הוא מרגיש עכשיו כמו שהדוב הרגיש כשלא היה לו מקום? איך נוכל לשמח אותו?"
תוכלו לשחק ב"משחק הכיסאות" באופן מותאם לגיל – סדרו כיסאות בשורה או בשתי שורות כך שיהיו מוצבים גב אל גב והשמיעו מוזיקה. עִצרו מדי פעם את המוזיקה ובקשו מהפעוטות למצוא מקום ישיבה וגם לעזור לחברים למצוא מקום ישיבה, כך שגם מי שכבר התיישב, יסייע לאחרים למצוא כיסא פנוי.
כשהפעוטות גדולים, אין צורך להוציא כיסא מהשורה, כלומר מספר הכיסאות זהה למספר המשתתפים.
האיורים שבספר מוסיפים על הסיפור הכתוב: אפשר לראות את הבעות הפנים של הדובים ואת ניסיונותיהם למצוא פתרונות. כדאי לתת לפעוטות להתבונן באיורים בספר האישי שלהם וללמוד מה מסקרן אותם ועל מה הם מצביעים.
אם הפעוטות כבר מזהים צבעים, תוכלו לעסוק גם בנושא זה ולשאול: "היכן נמצא הדובי הוורוד?" / אילו עוד דברים ורודים יש לנו בגן?" / "מה יש לדובי הכחול על הגוף?" / לְמה עוד יש נקודות?"
פעילות דומה מופיעה בהצעות למשפחות ותעזור לחבר בין המעון ובין הבית.
תוכלו לשוחח על אנשים מבוגרים שאתם מכירים או הכרתם בעבר: מי הם היו? מה היה הקשר שלכם איתם בעבר? מה אתם אוהבים לעשות יחד בהווה? אילו זיכרונות יש לכם, ההורים, מדמויות מבוגרות שליוו את ילדותכם?
אמירה מציעה לשחק במשחק ששיחקה פעם – גם אתם יכולים! איך משחקים? אחד המשתתפים הוא "המלך", והשאר הם "ילדיו" שבאים לפניו ואומרים: "שלום, אדוני המלך!" המלך עונה: "שלום ילדיי היקרים! איפה הייתם ומה עשיתם?" הילדים צריכים להסביר איפה היו ומה עשו, ללא מילים, בעזרת תנועות גוף והבעות פנים, והמלך צריך לנחש. אפשר ורצוי להתחלף בתפקידים.
עלמה מתכננת מסיבת קסמים עם מצנפת קסמים ושיקוי מופלא, ומזמינה קוסמים ומכשפות להצטרף. גם אתם יכולים לתכנן מסיבת קסמים… עם רעיונות קסומים משלכם. ואולי מסיבת מנוחה? מסיבת משחקים? או מסיבה בנושא אחר שאתם אוהבים?
"'איך קוראים לך?' עלמה שואלת. 'אל תפריעי לגברת,' אימא מנסה ללחוש."
ישנם ילדים שחשים חיבור טבעי לדמויות קשישות, מגלים סקרנות כלפיהם ונוטים "לאמץ" אותם אל ליבם. לעומתם, יש ילדים שמתקשים להתקרב אל דמות מבוגרת, השונה מהם בקצב, במראה ובאורחות החיים. ברוב המקרים קשר בין ילדים לקשישים מרבה את רגעי האושר של שני הצדדים, מפיג את הבדידות שמלווה רבים מהקשישים ומעורר בהם התרגשות, שמחה, חיוניות ומשמעות; המבוגרים שמחים להעניק מהידע ומהניסיון שלהם ולשתף בזיכרונותיהם. מפגש קבוע של ילד עם קשיש תורם להתפתחות הרגשית של הילד – הוא מפתח אמפתיה, הבנה רגשית ויכולת הקשבה, ותחושת המשמעות והביטחון שלו מתחזקת. כמו כן שני הדורות נוטים להשתהות ולא למהר ל"מטלה" היומית הבאה, וכך הם מרגישים בנוח זה בנוכחות זה. להרחבה – תוכנית "דור לדור יביע אומר" של החמ"ד. מה קורה כשקשישים וילדים נפגשים? – על תוכנית רחבה באוסטרליה למפגש משותף, אתר N12 .
"וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" [ויקרא יט, לב] – יש הרבה מילים חלופיות ל"זקן". בתורה מופיעה רק המילה "זקן", מילה המקושרת לכבוד ולחוכמה. הספר יכול להשתלב ככלי היכרות של התלמידות והתלמידים עם הזִקנה כחלק ממעגל החיים, עם משמעות הביטוי "והדרת פני זקן" ועם קִרבה לדור שיכול להעשיר ולהיות מאושר. להרחבה – הביטוי "והדרת פני זקן" באתר מילוג. בחירת פעילויות – מגוון הפעילויות המלוות את הספר נועדו לאפשר לך, המורה, לבחור את אלה המתאימות ביותר לך ולכיתה.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות שלכל תלמיד ותלמידה בהן עותק אישי. העותק האישי בסיפור זה חשוב במיוחד, שכן באמצעותו יתאפשר לילדים לעקוב אחר שתי העלילות המתרחשות בעת ובעונה אחת ולהבין את הסיפור טוב יותר בעזרת האיורים. קריאה חוזרת – לאחר שקוראים את הסיפור לראשונה ברצף, כדאי לקרוא אותו שוב. הפעם אפשר לעצור בכל מקטע: הבית, הדרך, החנות והחגיגה, כדי להדגיש את חלוקת העלילה לשני עולמות: עולם הילדה ועולם האישה המבוגרת, ולהבין את ההקבלה בין הדמויות ואת השוני ביניהן. כדאי להשתהות על האיורים ולשאול: מה קורה אצל עלמה הילדה?; ומה קורה בינתיים אצל אמירה השכנה?.
לאחר הקריאה ניתן לשאול שאלות הבנה – כיצד התכוננה עלמה ליום הולדתה?; עם מי היא תכננה לחגוג?; איך התכוננה אמירה ליום ההולדת שלה?; עם מי היא תכננה לחגוג?; האם הן הכירו זו את זו לפני שנפגשו בחנות?; מה קרה בחנות?; כיצד הן חגגו את יום ההולדת בסופו של דבר? שיח רגשי – תוכלו לשוחח עם תלמידי הכיתה על הרגשות בסיפור: עלמה – מה גרם לעלמה לעזוב את חפציה בחנות ולהושיט עזרה לאמירה? מדוע, לדעתכם, עלמה חלקה יום מיוחד, יום הולדת, עם מישהי נוספת? כיצד, לדעתכם, היא הרגישה כשפגשה באמירה? שערו: כיצד היא הרגישה בעקבות המסיבה המשותפת? אמירה – כיצד, לדעתכם, הרגישה אמירה בתחילת הסיפור? את מי היא שיתפה בכך שיש לה יום הולדת? כיצד היא הרגישה במהלך מסיבת יום ההולדת? מה, לדעתכם, כל אחת יכולה ללמד את האחרת, ומה שתיהן יכולות ללמוד זו מזו? מהסיפור אל עולמם של הילדים – בקבוצות קטנות ניתן לשאול – כיצד הרגשתם כשעזרתם לאחרים? כיצד אתם מרגישים כשעוזרים לכם? האם יש לכם קשר עם אנשים מבוגרים? מי הם ומה הקשר שלכם אליהם? מה אתם עושים יחד? מתי אתם נפגשים?
תוכלו לגבש תוכנית בין־דורית ולשלב אזרחים ותיקים מהקהילה בפעילות – אפשר, למשל, ליזום מפגשים קבועים בכיתה עם סבים וסבתות ועם דמויות מבוגרות אחרות ובמהלכם לבקש מהם לספר סיפור, זיכרונות או חוויות מהילדות או ללמד תחום מעניין: תחביב, מקצוע ועוד. אפשר לארגן שעת סיפור משותפת או פעילות לשיתוף בזיכרונות ובחוויות. אפשר ליזום פעילות משותפת עם מועדון קשישים שנמצא בקרבת מקום או עם שכנים מסביבת בית הספר ולקרוא את הספר במהלכה.
מה קרה אחרי חגיגת יום ההולדת המשותפת? – לאחר הקריאה ניתן לדמיין את הפרק הבא של הסיפור: מה דעתכם: האם הקשר בין עלמה לאמירה ימשיך? אילו דברים הן יעשו יחד? התלמידים יוכלו לבחור לשתף בתשובותיהם באמצעות חיבור, ציור או המְחזה.
אמירה מלמדת את הילדים החוגגים איתה משחק ששיחקה פעם. תוכלו לתת לילדים משימה ולבקש מהם "לראיין" דמות מבוגרת מוכרת ולשאול אותה: מה שיחקת פעם, בילדות? ושאלות נוספות כרצונם. כדאי שהתלמידים יצלמו או יקליטו את הריאיון וישתפו בו את הכיתה. ניתן לצאת לפעילות תנועה הכוללת "משחקים של פעם".
להצעות למשחקים – "להיות בתנועה: משחקים של פעם", באתר אפשרי בריא.
הרצל אומר לכולם שהוא רק השומר, ולכן אם יש בעיה, הם יכולים לגשת אל חדר המורים, אבל בדומה לשחר, ילדים וילדות רבים מרגישים שמבחינתם דמות משמעותית היא כל דמות שאכפת לה מהם, ללא קשר לתפקידה הרשמי.
הַפנו את תשומת הלב של התלמידים לכך שליד הבּוּדקה של הרצל יש ספסל. שאלו: "מדוע יש שם ספסל?"; "האם שחר היא הילדה היחידה, לדעתכם, שבאה לשם ומשוחחת עם הרצל? מדוע אתם חושבים כך?".
לתת ולהכיר תודה – בהשראת הספר אפשר לעשות מחווה למישהו שהתלמידים והתלמידות רואים בו אדם משמעותי. אדם זה יכול להיות מצוות בית הספר, מהקהילה או מכל מקום אחר. כדאי לחשוב יחד על דמויות משמעותיות ועל המחווה הצנועה אך מחממת הלב שאפשר לעשות.
הימים האלו עכשיו הם ימים לא רגילים, ובימים כאלה סיפורים יכולים לשמח, לרגש, אפילו להצחיק. אנו מזמינים אתכם/ן להאזין להקלטה הקסומה של הסיפור "תשמעו סיפור" מאת: שחר סיטנר, איורים: אסיה אייזנשטיין, הוצאת: ספרית פועלים (כיתות א').
יוצרים ומגישים – ירדן בר כוכבא – הלפרין ודידי שחר
מוזיקה ונגינה – טל בלכרוביץ'
פתיח – דידי שחר
כיף לספר סיפורים וכיף לשמוע סיפורים, החוויה המשותפת גורמת לכולם להרגיש טוב יותר. שוחחו וחשבו יחד – מתי מתאים לספר ולהפליג בדמיון, ומתי דווקא עדיף לספר מה קרה מבלי להוסיף או לגרוע? עם מי יהיה לכם נעים ונוח להתייעץ במקרה של התלבטות?
מי זוכר מה קרה אתמול? האם תוכלו לתאר זאת בצורת סיפור? נצלו את ההזדמנות לשתף ולחלוק בחוויות. אפשר גם לשחק: אחד המשתתפים מספר סיפור והשאר צריכים לנסות ולגלות מה בסיפור קרה באמת ומה הוא פרי הדמיון.
כששחר רוצה לשתף או להתייעץ היא תמיד יכולה לשבת על הספסל של הרצל השומר ולמצוא אוזן קשובה. בחרו פינה בבית והכריזו עליה כפינה שבה תמיד אפשר לספר ולהקשיב. בכל עת שתצטרכו תוכלו לשבת בה, לשתף בסיפורים ולחלוק עצות.
שחר רוצָה שיקשיבו לה – שחר אוהבת לספר סיפורים: בתחילה היא מספרת משהו שקרה באמת, וכשהיא רואה שמקשיבים לה, היא מתחילה לבדות מליבה סיפורים ולהגזים. שחר מתקשה להבדיל בין סיפור שקרה באמת לסיפור בדיוני וחוֹוָה בלבול ודחייה מצד החברים הכועסים. רק הרצל השומר גורם לה להרגיש טוב, בטוח ונוח לשתף. הוא מבין שספסל מזמין, כוס תה מתוק ועיניים טובות הם כל מה שילדים כמו שחר צריכים.
להתבטא ולהישמע – ילדים ממציאים סיפורים או מגזימים מסיבות שונות: רצון לחוש משמעותי ורצוי, רצון להשתעשע ולבחון את תגובות הסביבה, טשטוש ההבדל בין דמיון למציאות או משאלת לב ורצון לשינוי המציאות. לעיתים ילדים מגזימים כי הם חשים שכך עולה ערכם בעיני אחרים, או שכך הם מצליחים למשוך את תשומת הלב אליהם. לעיתים הם מגזימים כשהם רוצים למצוא דרכים להתמודדויות שונות במציאות או לזכות בנחמה ובעידוד כשהמציאות לא נעימה להם.
ביטוי ותמיכה – בדומה לשחר, ילדים צריכים להרגיש שמקשיבים להם, גם כשטוב להם וגם כשפחות, וזקוקים לסביבה תומכת ובטוחה כדי לשתף.
אפשר לקרוא לילדים את הספר כשאתם מרגישים צורך לסייע לתלמידים לבטא את עולמם הפנימי או לשכלל אצלם את היכולת להבחין מתי כדאי להפליג בדמיון, ומתי עדיף לספר מה באמת קרה.
תוכלו לשלב את הספר גם בפעילות שמטרתה ביטוי עצמי ופיתוח הדמיון: ציור, סיפור, מוזיקה, מלאכת יד או תנועה. קריאת הספר יכולה להיות גם כפעילות מטרימה לתהליך כתיבת סיפורים בכיתה.
פינת תמיכה – בהשראת הספסל של הרצל תוכלו להקים יחד בכיתה פינת עצה ותמיכה מזמינה להתייעצות ולשיתוף בקבוצות קטנות.
כדאי לקרוא את הסיפורבקבוצות קטנות כשלכל תלמיד ותלמידה עותק אישי המאפשר להם לעקוב אחר ההבעות של הדמויות באיורים ולהבין מה בסיפור מתרחש במציאות ומה בדמיון.
נקודת עצירה – במהלך הקריאה אפשר לעצור בנקודה שבה שחר מבקשת מהרצל פתרון, לִפנות אל התלמידים ולשאול אותם: "אולי יש לכם רעיון איך לעזור לשחר? מה הייתם אתם מציעים לה לעשות?".
איורים – כדאי להתבונן יחד באיורים ולבקש מהתלמידים לבחון אילו תֵיאורים מתארים את המציאות בחייה של שחר ושל הכיתה, ובאילו תיאורים משולבים מרכיבים מהדמיון.
לאחר הקריאה כדאי לשאול שאלות הבנה – כדאי לבחון אם התלמידים מבינים את הרצף הסיפורי, ואם הם מבינים את ההבדל בין סיפור דמיוני לסיפור שמתואר כמציאות אף שאינו כזה: "מה סיפרה שחר?"; "למה החברים התרגזו?"; "למה שחר נעלבה?"; "מה הציע הרצל לשחר?"; "מה השתנה בסיפורים של שחר בעקבות ההצעה של הרצל?".
כדאי להתעכב על ההצעה של הרצל ולשאול: "מה ההבדל בין 'תשמעו סיפור שקרה לי' ל'תשמעו סיפור'?"; "האם סיפור חייב לתאר את מה שקורה במציאות?".
מה הופך סיפור למעניין
גוזמאות ודמיון – בסיפור כתוב: "היא הרגישה שהילדים מקשיבים חזק יותר והוסיפה עוד פרטים מעניינים." זה המקום לשאול: "מה זה 'להגזים'?"; "למה לדעתכם שחר הגזימה?"; "גם אתם אוהבים להגזים לפעמים? תוכלו לתת דוגמה?".
סיפורים – שחר אוהבת להמציא סיפורים. כאן אפשר לשאול: "האם אתם אוהבים להמציא סיפורים או מעדיפים להקשיב לסיפורים?"; "אילו סיפורים אתם מעדיפים: סיפורים שקרו באמת או סיפורים דמיוניים?"
ניתן לשקול פעילות בקבוצות שבהן כל תלמיד ותלמידה ישתפו בסיפור אהוב.
כדאי להכיר להם מושגים כמו "מתח", "הפתעה", "גבוּרה", "הגזמה".
קריאה משותפת בספר יכולה לעורר בילדים מחשבות רגשות ותחושות: כמו הגוזל, הם יכולים לחוש קטנים ושבריריים; וכמו אפרת, הם עלולים להרגיש שלא מבינים אותם, או להיות נחושים להמשיך ולעשות את מה שנכון בעיניהם. כדאי לשבת יחד קרוב, וללוות את הקריאה במגע מלטף ומרגיע: המגע מקרב בין הילדים להורים ומחזק אצל הילדים את האמונה שיש מי שתומך בהם וקשוב לרגשות שהספר מעלה בהם.
קוטן בוטן גדל, ואפרת, שמגלה עצמאות ואחריות, גדלה גם היא. תוכלו לשוחח ולשאול את הילדים במה הם גדולים ואחראים יותר משהיו בעבר – האם, למשל, הם מטפלים בבעל חיים? מבצעים פעולות בעצמם? עוזרים בבית ולחברים? תמיד כדאי להזכיר לילדים תחומים שבהם אתם, ההורים, רואים שהם התפתחו וגדלו, וכך לתת לילדים הרגשה טובה ולחזק את תחושת הביטחון שלהם.
גם אתם יכולים לעזור לבעלי החיים בסביבתכם: אפשר להכין תחנת האכלה לציפורים ובה פירורים, להניח קערת מים לחתולים, להכין שלט שמגן על קן נמלים, או לחשוב יחד על עזרה משלכם לבעלי החיים שבסביבה.
הטרמה – לפני הקריאה כדאי לשאול את הילדים: מה ההבדל בין גוזל לציפור? ולהסביר שגוזל הוא כמו התינוק של הציפור. כשהוא נולד הוא עוד לא עצמאי והוא צריך שיאכילו אותו ושישמרו עליו. תוכלו להראות תמונה של גוזל של ציפור דרור, הציפור שבסיפור.
כדאי לקרוא את הספר בקבוצות קטנות כשלכל ילד וילדה עותק משלהם, כך הם יוכלו לעקוב אחרי העלילה והאיורים.
היכרות עם מילות מפתח – בספר מופיעות מילים בעברית "גבוהה". אפשר לבחור מראש כמה מילים: "כדי סדק", "פת", "מכמיר", "מזלפת" ולשלב אותן בפעילות שמדגימה את משמעותן, בטרם הקריאה.
שימוש בתנועות גוף ומחוות ידיים יכול גם לעזור להבין מילים חדשות: במילה "מצטנף" תוכלו לכווץ את הגוף ולחבק אותו עם הידיים.
הבנת הרצף הסיפורי – תוכלו לשאול: מה עושה אפרת? איך היא מטפלת בקוטן בוטן? מה חשבו החברים והמשפחה שלה על כך שהיא מטפלת בו? מה קרה בסוף הסיפור? למה החתול מחכה?
הבעת דעה – למה לדעתכם אפרת החליטה לטפל בגוזל? מה דעתכם על ההחלטה שלה? למה המשפחה של אפרת חשבה שזה רעיון לא טוב? למה אבא התכוון כשאמר שלאפרת "יישבר הלב"? אם הגוזל היה יכול לדבר מה הוא היה אומר לדעתכם?
שיח רגשי המחבר לחייהם של הילדים – מה הרגישה לדעתכם אפרת כלפי הגוזל? איך הרגיש הגוזל כשאפרת טיפלה בו? האם טיפלתם פעם בבעל חיים בבובה או באח קטן? יש לכם בעל חיים בבית? איך הרגשתם כשטיפלתם בו? מה לדעתכם הרגישה אפרת כשהגוזל גזל והפך לעצמאי?
תוכלו להזמין את הילדים לצייר את קוטן בוטן כמו שהם מדמיינים אותו או ליצור אותו מחומרי יצירה שונים. מסביב לקוטן בוטן תוכלו לכתוב משפט עידוד שכל ילד יבחר ולשתף את ההורים במילות העידוד שבחרו ילדיהם.
בעקבות הספר אפשר ללמוד על ציפורים שונות שיש בסביבת הגן: תוכלו לצאת לצפות בציפורים ולהיעזר בתמונות ובמקורות מידע על מנת לאפיין את התכונות של כל ציפור. אפשר גם ללמוד על חלקי הציפור השונים ולחפש אותם באיורים שבספר.
להעשרה –
פינת ציפורים בחצר הגן
זיהוי ציפורים במראה ובקול, המרכז לטיפוח ציפורי הבר
כאשר מוצאים גוזל או חיה פצועה ישנם ארגונים שונים שיכולים לסייע בטיפול. במידה ויש עמותה או ארגון בעלי חיים בקרבת מקום אפשר לספר על כך לילדים ואף ליזום מפגש או ביקור.
האם גם אצלכם בבית מבקרים חברים קטנטנים? האם אלה חברים דמיוניים, ואולי בובה אהובה? כדאי לשוחח על כך עם הפעוטות ולשמוע מה הם אוהבים לעשות עם החבר הקטנטן. אפשר לצרף את החבר הקטנטן לקריאת הסיפור.
הסיפור ארוך מעט מהרגיל, וכדי לעורר עניין וסקרנות כדאי לספר אותו במגוון קולות: קול לאבא, קול ליעלי וקול שונה לאימא וגם לאליק בליק. תוכלו להתבונן יחד באיורים ולשתף את הפעוטות בזיהוי פרטים ובחזרה על המילים "אליק בליק".
איפה הבובה? על השולחן? ואולי מתחת לו? ואיפה הכדור? תוכלו להחביא חפצים שונים, לחפש אותם ולאחר מכן לספר: "הכדור על הכיסא", "הכדור מתחת למיטה". תוכלו גם להתחבא בעצמכם ולחפש זה את זו.
לאבא יש נעליים גדולות, הנעליים של אמא – גדולות פחות, ליעלי –נעליים קטנות , ושל אליק בליק? קטנטנות! כדאי לצאת למסע בבית, לאסוף פריטים מאותו סוג ולסדר אותם מהקטן לגדול.
כדאי לאפשר לפעוטות להביא בובה אהובה מהבית ליום אירוח במעון, להכיר לה את הפינות השונות, להציג אותה לפני החברים במהלך המפגש, לשחק איתה באופן חופשי ולהשכיב אותה לישון לקראת מנוחת הצוהריים. ניתן לשחק בפינת הבובות במשחק דמיוני שבו מארחים את הבובה.
מה עושים יחד? אולי נותנים לה לאכול? אולי מסדרים בשבילה מיטה ומכסים אותה בשמיכה? ואולי מסיעים אותה באוטו בחזרה הביתה?
לכולנו קורים דברים לא נעימים – אך האם הם קורים רק לנו? תוכלו לשוחח על הרגשות שעולים כשקורה אירוע לא נעים, ולחשוב יחד מי יכול לעזור וכיצד אפשר לעודד זה את זה ואת עצמנו.
האיורים מספרים לנו ללא מילים מה קורה לחבריו של ווינסטון מבלי שזה מצליח לראות. בחרו איור אחד והתבוננו בו על אחד החברים של ווינסטון ספרו כאילו אתם החבר: מה הוא מרגיש? מה הוא חושב? ומה באיור משך את תשומת הלב שלכם?
הספר "למה הכול קורה דווקא לי?" מתאר כלבלב שעסוק בעולמו ולא שם לב לחבריו ולקורות אותם. הספר מוענק לתלמידים בשלב המאתגר של מַעבר מהגן לבית הספר בתחילת כיתה א' ו להתמודד עם האתגר בהומור ובחמלה ולשאול: האם, כמו וינסטון, נעצים את תחושת הקושי, או שנדע לסגל לעצמנו דרכי התמודדות שיסייעו במעברים ובאתגרים? סיפורו של וינסטון מציע התמודדות באמצעות הומור וחיוך.
המלצות לקריאה בכיתה – מומלץ להקריא את הספר יותר מפעם אחת ובכל מפגש עם הסיפור לשוחח על נושא אחר.
מי מספר את הסיפור? – הסיפור מסופר מנקודת מבטו של וינסטון, אך ניתן לספר אותו גם מנקודות המבט של הכלב אנג'י או של הכלב רקס. כדאי לבחור דמות מהסיפור ולדון עם התלמידים והתלמידות בשאלה מה קורה באיור מנקודת מבטה: מה היא מספרת? מה היא מרגישה?
מספרים בזוגות – לאחר ההדגמה יוכלו התלמידים לעבוד בזוגות, לבחור דמות נוספת, לספר מה היא חושבת ומרגישה ולהמחיז שיחה בין הדמות שבחרו לבין וינסטון.
התמודדות עם קושי או כאב – כדאי לברר: האם למישהו מהילדים או מהילדות נכנס פעם קוץ? איך הייתה ההרגשה שלהם? האם גם הם הרגישו הכי מסכנים, כמו וינסטון?
כיצד התמודדתם? תוכלו לבקש מהילדות ומהילדים שיביאו דוגמאות לקושי שהתמודדו איתו ויספרו מי עזר להם.
התלמידים הולכים בכיתה לצלילי השיר "שני חברים יצאו לדרך". המורה מפסיקה את המנגינה באקראי, וכל אחד מספר למי שמולו על משהו טוב שקרה לו לאחרונה. כשהמנגינה מתחדשת, כולם ממשיכים ללכת עד להפסקה נוספת במנגינה.
לאחר מכן אפשר ליצור לוח קיר שכותרתו "משהו טוב שקרה לי", שבו הילדים והילדות כותבים ומציירים משהו טוב שקרה להם.
תוכלו ליצור בכיתה פינה ובה דברים שיכולים לשמח ולעודד: ספרים, משחקים, תמונות – כל מה שיכול להעניק רגעים של עידוד ונחמה לתלמידים ולתלמידות הזקוקים לעזרה, לעידוד ולחֶברה.
כדאי לשוחח עם התלמידים ועם התלמידות ולקבל מהם רעיונות נוספים.
הספר "למה הכול קורה דווקא לי?" יוצב במרכז. מומלץ לשאול אילו ספרים נוספים יכולים להתחבר אליו ולעודד את הילדים והילדות להביא אותם ולהסביר את הקשר ביניהם, לדוגמה: סיפור על חיה פצועה, סיפור על וטרינר, סיפור נוסף שמאויר כקריקטורה.
הפרס שקיבלה החסידה האמיצה הוא… סיפור ששווה זהב. האם יש לכם סיפור משפחתי כזה? תוכלו לספר אותו לילדיכם ולחפש סיפורים משפחתיים נוספים – אצל סבים, סבתות ובני משפחה נוספים.
אילו הייתם במקומה של החסידה, מה הייתם חושבים? מה הייתם עונים לאריה ואיך הייתם מספרים את הסיפור? נסו לספר את הסיפור מנקודת המבט של החסידה. תוכלו לצייר את הסיפור, או להכין תחפושות, להמחיז את הסיפור ולצלם אותו, וכך להכין ספרון ששווה זהב.
לחיות במשלים יש תכונות של בני אדם: החסידה אמיצה, האריה חזק, והנמלה חרוצה. איזו חיה לדעתכם יכולה לסמל אתכם? נסו לחשוב ולגלות לאיזו חיה אתם דומים ונסחו משפטים שמאפיינים אתכם, לדוגמה: "אני חכמה כמו…" , "אני מוצא פתרונות כמו…." ו"אני אוהבת לשיר כמו…."
האם הארוחה שהכין האריה מעוררת תיאבון? זה הזמן לארוחת מלכים. תוכלו להכין מאכלים שאהובים על בני הבית, לצייר על מפיות דמויות של חיות, להכין לכל סועד כתר ולאכול יחדיו.
קריאה בהפסקות – ניתן לקרוא את הספר ברצף או לעצור במקומות שונים ולשאול: באיזה פרס תזכה החסידה לדעתכם?
ביטויים ומילים – הסיפור עשיר במילים ובביטויים מיוחדים, כמו "לוע", "אימה", "דממה", "כרסום", "בליסה", "ארוחת שחיתות", "ארוחת מלכים" ועוד. כדאי לעצור ולהסביר את המילים ולהכין מילון מילים נרדפות בעקבות הספר.
שיחה – האם אתם מכירים עוד דוגמאות למישהו חזק שהיה צריך עזרה? מה דעתכם על השכר שהחסידה קיבלה – האם סיפור הוא פרס נאה בעיניכם? תוכלו להמשיך ולשוחח על המושגים "כפיות טובה", "גמול" ו"חסד".
ניתן להפגיש את הילדים עם משלים נוספים, להסביר להם מה הם משל ונמשל, לחשוב יחד מדוע בני אדם בארצות שונות ובזמנים שונים סיפרו משלים, ולהכיר משלים נוספים, כמו "משל על שועל", "האריה והעכבר", "רוח הצפון והשמש", "חור בספינה".
מה מסתתר בסיפור? סיפור המעשה כולל ציטוט ממדרש שמות רבה על מעמד הר סיני: "[…] כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה ציפור לא צִיֵּץ, עוף לא פרח, שור לא געה […]"/
הסיפור מזכיר גם ספרי ילדים מוכרים: "האריה שאהב תות" ו"מיץ פטל".
תוכלו לשאול את הילדים אילו סיפורים מתחבאים בסיפור, ולהפגיש אותם עם הסיפורים הנחבאים בין דפי הספר.
בסיפור מופיעות חיות רבות, כמו אַנְטִילוֹפָּה, גְּנוּ ורְאֵם. כדאי להראות לילדים תמונות או סרטונים של החיות שבסיפור ולחשוב יחד למה נבחרו דווקא האריה והחסידה לתפקידים הראשיים.
פתחו את הספר באופן מקרי והביטו יחד באיורים: למי מהדמויות אתם דומים? מאילו דמויות אתם שונים?
במה אתם דומים לדמות שבחרתם, ובמה אתם שונים ממנה? איזו דמות בספר כל אחד ואחת מכם הכי אוהבים?
שימו לב – בכל קריאה אפשר לשאול מחדש את השאלות. ייתכן, למשל, שהיום נרצה להיות לבד, ומחר נעדיף דווקא להיות בחבורה…
תוכלו להכין תמונה משפחתית שלכם יחד ולהוסיף לה את הדברים שבהם אתם דומים וגם שונים:
צלמו את עצמכם יחד או לחוד. אוהבי הציור יכולים לוותר על הצילום ולהכין דיוקן אישי. הדפיסו את התמונות, הדביקו על נייר עבה וצבעו את התצלומים. כעת תוכלו להוסיף ליצירה ציור או להדביק גזירי עיתון עם פרטים שמציגים את הדמיון ואת השוני ביניכם: האם אתם אוהבים לשחק באותו המשחק? תוכלו להוסיף אותו, או להוסיף את המשחקים השונים שכל אחד אוהב. האם אחד מכם מעדיף רעש והשני אוהב שקט? האם אתם מהירים או אטיים? האם אתם צוחקים מאותן בדיחות? מה עוד תוסיפו לתמונה המשפחתית?
“משחק המראה” הוא הזדמנות להביט זה בזה ובעצמנו, לזהות דמיון ושוני ולצחוק.
מהלך המשחק:
יושבים עם הילדים מול מראה, מתבוננים זה בזה ומחפשים דמיון ושוני:
האם צורת הגבות שלכם דומה לצורת הגבות של ילדכם?
האם לשתיכן יש נמשים? ואולי תלתלים?
מפרצפים – אחד יכול לעשות פרצוף מצחיק, והשני ינסה לחקות אותו. האם הצלחתם להצחיק זה את זה?
האם צחקתם מאותו הפרצוף או מפרצופים שונים?
רוצים לזוז? – לפניכם הצעה לפעילות תנועה עם תנועות דומות וגם שונות. בכל סבב אחד מבני המשפחה מניע את הגוף: מנופף ביד, קופץ, מסתובב או נוגע באוזניים. הבא בתור זז גם הוא: אם הוא אוהב את התנועה שהמציא השחקן שלפניו, הוא יזוז באופן דומה. ואם לא – הוא יבחר לעשות תנועה אחרת שהוא אוהב. מה גרם לכם הנאה – לחזור על תנועה או להמציא תנועה משלכם?
כדאי לבחור לכל מפגש מספר מצומצם של איורים שקשורים לחיי החברה העכשוויים בגן. כך הספר יכול ללוות את חיי החברה לאורך השנה, גם לאחר שהספרים האישיים הוענקו למשפחות.
המְחזה – אפשר לעבוד בהזדמנויות שונות עם קבוצה קטנה על איור מסוים ולהמחיז את האיורים של כל קבוצה לפני הגן כולו.
משחק בקבוצות קטנות – בכל סבב ילד או ילדה בוחרים פרט שמייחד אותם, ועל שאר הקבוצה לנחש מה הפרט המיוחד, למשל: "אני נועלת נעליים, וכל שאר הילדים והילדות נועלים סנדלים."
מהיכן שורשי המשפחה שלכם? אפשר לפתוח אטלס ולהראות לילדיכם את המסע שהמשפחה שלכם עברה עד שהגיעה ארצה. תוכלו לספר לילדיכם על בית ילדותכם ולהראות להם תמונות של דירות בהן התגוררתם.
נוכל להכין יחד לוח מצב רוח, שיסייע בפיתוח מיומנויות של מוּדָעוּת לרגשות שלנו ושל הסובבים אותנו: "מד מצב הרוח" יציג כמה מצבי רוח, לדוגמה "שמח/ה", "בסדר", "עצוב/ה", "כועס/ת". חץ מחובר בסיכה מתפצלת יורה על מצב הרוח הנוכחי. תוכלו למצוא דוגמה ללוח מצב רוח באתר education.com וכן בפינטרסט emotional activities children
שיתוף הורים: לוח מצב רוח יכול לשמש כלי לשיתוף רגשות בחיק המשפחה.
אפשרויות היצירה רבות: האם תרצו להכין קיפוד ורוד? ואולי קיפודה כתומה? – התייעצו עם הילדות והילדים ואַפשרו להם ליצור מגוון יצירות. תוכלו למצוא הצעות ליצירה באתר פינטרסט תחת החיפוש "hedgehog craft preschool".
"טלי מתחת לשולחן" מתאר את מגוון התחושות והרגשות המתעוררים בנו בחיק המשפחה. הסיפור הוא הזדמנות לעסוק במשפחה הפרטית של כל ילד/ה ולשוחח בבית על הדמיון למשפחה של טלי ועל השוני ממנה: האם גם אצלנו ישנם ימים של כעס והתרחקות? של קִרבה והבנה?
אפשר לשאול את ילדיכם מה עשתה שירה כשהיא הצטרפה לטלי מתחת לשולחן. אפשר גם לשתף זה את זה בשאלה מה עוזר לכל אחד מכם לצאת ממצבי כעס, עצב או עצבנות. תוכלו להיזכר בפעם שעזרתם למישהו ושיפרתם את מצב הרוח שלו.
מתבוננים פנימה – איזו התנהגות מרגיזה אתכם, ומה יכול להרגיע אתכם?
לשפוט ל"כַּף זְכוּת" – אפשר להפגיש את הילדים עם מצבים שונים מהספר או מחיי הגן ולדון איתם במה יחשבו על מצבים שונים, למשל: לו הייתם פוגשים בחתולה דוהרת על אופניים שעוקפת אתכם בדרך, מה הייתם חושבים על המעשה שלה? ולו אתם הייתם דוהרים על אופניים, מה היו חושבים עליכם?
ניתן להכין מגלילי נייר משקפיים ורודים לראייה חיובית של המציאות ומשקפיים כהים לשיפוט שלילי שלה. מה רואים באמצעות המשקפיים הכהים? ואם מחליפים אותם לוורודים, כיצד אותם הדברים נראים?
כדאי להציג בפני הילדים תצלומים המתארים אירועים שונים שניתן לפרש ולשפוט בדרכים שונות, למשל: ילד שופך כוס מים או ילד מעיף כרית באוויר. בקשו מילדות וילדי הגן לתאר את המתרחש בתצלום בעין טובה.
הסיפור מזמן העשרה של השפה העברית באמצעות הביטויים "לדון לכף זכות" ו"עין טובה". בסיפור מילים קרובות במשמעותן, כמו: "רטן", "רגז", "כעס" ו"התרתח", וניתן להתעכב עליהן ועל משמעותן. תוכלו לערוך רשימת מילים נרדפות חיוביות ושליליות לתיאור הרגשתו של הברווז.
תוכלו לשיר יחד שירים מעודדים וחיוביים לחיזוק האופטימיות והמבט הטוב על העולם, למשל: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" ו"אחלה עולם" (מאת ג'ורג' וייס ובוב ת'יל, בתרגום מאור כהן ועלי מוהר).
הביטו יחד באיורים: האם הבחנתם בגבות המיוחדות של הברווז והקיפוד? האם תוכלו לזהות מי כועס ונרגן ומי שמח ורגוע רק על פי הגבות שלו? תוכלו לשבת זה מול זה, כל אחד בתורו יכסה את פניו ויעשה פרצוף שמח, מופתע, כועס או עצוב כשרק הגבות שלו גלויות, והשני יצטרך לנחש מה הרגש המובע על פי מראה הגבות בלבד.
ניתן להכין תיאטרון אצבעות בעזרת עפרונות איפור ואודם: על גב כף יד אחת מציירים קוצים, ומצדה השני, על האצבעות, מוסיפים אף ופה – והנה הקיפוד; בעזרת אודם הופכים את היד השנייה לברווז כשצובעים באדום את האגודל והאצבע – וזה המקור. מספרים את הסיפור באמצעות שתי הידיים. איזו יד שופטת מהר? איזו יד דנה לכף זכות?
תוכלו לשתף את ילדיכם בפעם שאתם, כמו הברווז בסיפור, מיהרתם להסיק מסקנות לגבי מעשים של אחרים. כאשר נתקלים באירוע לא נעים אפשר לנסות לאמץ את המבט "הקיפודי" ולחזור יחד על הצירוף "אולי, בכלל, למשל".
כדאי לעצור את הקריאה בספר לפני שהנשיקה נובטת, ולשאול את ילדיכם אם לדעתם הנשיקה תצמח או לא. תוכלו לאפשר להם לדפדף בספר ולנסות לגלות בעצמם את המשך הסיפור.
זרעים של נשיקות
שְׁמִירָה
תוכלו גם להנביט שעועית או גרגירי חומוס ולראות אתפלא הצמיחה
אתם יכולים לצאת למסע נשיקות בבית, לנשק את כל בני המשפחה, להתקשר לסבים או לדודים ולתת להם נשיקה באמצעות הטלפון, ולהרגיש עד כמה הנשיקות משמחות ונעימות לכל המשפחה.
אפשר למרוח אודם על השפתיים ולהטביע חותמות בצורת נשיקות על דף חלק. אחרי שקיבלתם דף עטור בנשיקות, תוכלו לגזור את הנשיקות ולקשט בהן את חדר השינה של ילדיכם.
אפשר לשאול את הילדים: מה דעתכם על נשיקות? האם אתם אוהבים לתת ולקבל אותן? איפה נוצרות נשיקות? האם אפשר לזרוע אותן באדמה?
לפני הקריאה אפשר להציב במרכז החדר קופסה מקושטת ולספר כי בתוכה מסתתרת הפתעה שזקוקה להרבה אהבה. הַזמינו את הילדים, כל אחד בתורו, לנשק לעצמם את היד ו"להניח את הנשיקה" על מכסה הקופסה. אחרי קריאת הסיפור אפשר לפתוח את הקופסה ולחלק לילדים עוגיות בצורת לב או נשיקות מרנג מתוקות.
מומלץ שחברת צוות אחת תקריא לילדים את הספר, והשנייה תציג אותו בפנטומימה. כדאי לשלב בהמחזה מעט אביזרים.
ליצור חותמות וגואש – אפשר להכין עם הילדים ציורי נשיקות באמצעות חותמות וצבעי גואש: גוזרים חתיכות ספוג בצורות של שפתיים ולבבות. הילדים טובלים את החותמות בצלוחיות צבע ויוצרים "תמונה של אהבה", מתנה להורים.
לשתול ולמחזר – תוכלי לקנות זרעים או שתילי פרחים ולשתול אותם עם הילדים באדניות או בקופסאות שימורים ריקות. הילדים יכולים לעזור בטיפול ובהשקיה ולעקוב אחר צמיחת הפרחים.
חגיגת משותפת עם ההורים – הספר כולו עטוף בכוח האהבה והנתינה. אין מתאים ממנו לחגיגה משותפת עם ההורים! תוכלו להזמין את ההורים למפגש שבו הילדים ימחיזו את הסיפור, והמשפחות ישתתפו בתחנות יצירה שונות, למשל: הכנת פרחים מנייר קרפ, קישוט אדניות במדבקות בצורת נשיקות, אפיית עוגיות בצורת שפתיים או טיפוח משותף של החצר. בסוף המפגש כל ילד יקבל את הספר שלו לקריאה בחיק המשפחה. ליום המשפחה
כדאי להציע לילדיכם לדפדף בספר. מה מחזיק אורן ביד כשהוא חוזר מהטיול עם אבא? אילו צעצועים הביאו הילדים לצב? אפשר לחפש את אורן באיורים לאורך הסיפור. מתי הוא נראה שמח ומתי עצוב? למה?
כדאי לצאת לטיול קצר בסביבת הבית. כל אחד בתורו יסתכל למעלה, למטה, ימינה ושמאלה ויודיע מה הוא רואה, למשל: ”אני רואה נמלה!” ”אני רואה אצטרובל!” האם אתם שמים לב לאותם הדברים?
האם ילדיכם יודעים מה כל חיה אוכלת? איפה היא גרה? כדאי לשוחח עם ילדיכם על היחס הראוי לבעלי חיים. חשבו יחד אילו חיות מתאימות להיות חיות מחמד ואיך מטפלים בהן. גם ילדים קטנים יכולים להשתתף בטיפול בחיית מחמד.
אפשר להכין שריון של צב מאצטרובל, צלחת חד־פעמית או גליל נייר. מצמידים אליהם ארבע רגליים וראש מקרטון, צובעים ומקבלים צב מחמד שאפשר לגדל בבית! עם הצב שיצרתם תוכלו להמחיז את הסיפור.
”אולי אימא שלי תמצא אותו שוב,” מקווה אורן בסוף הסיפור. תוכלו להמציא יחד המשך לסיפור. מה אתם חושבים, לאן חזר הצב? האם אורן פגש אותו שוב בטיול בחורשה? האם לדעתכם הצב זכר אותו? האם הם הפכו לחברים?
צב- צב, צא, צא ! הצב של אורן מסתתר בתוך השריון. גם הילדים יכולים להסתתר כמו צבים. הילדים שוכבים מקופלים על הרצפה בתנוחת עובר. מכסים אותם במטפחות ומזמינים אותם להוציא בהדרגה רגל, יד, להציץ עם הראש, וכד'. אפשר לדקלם יחד את השיר של דתיה בן דרור: "צב- צב, צא, צא!", מתוך הספר "דגדוגים – שירי משחק ראשונים". (גם הספר הזה מאויר על ידי אורה אייל! האם שמתם לב שהצב בו דומה לצב של אורן?)
איך זוחל הצב? הצב איטי והליכתו מתונה. בעזרת תוף מרים אפשר לתרגל עם הילדים הליכה איטית ומהירה. כשהתוף מצלצל – הולכים במהירות בחדר. כשמקישים על התוף במקצב איטי – צועדים לאט, לאט, כמו צב. כך מתרגלים עם הילדים שליטה בגוף ומהירות תגובה, מיומנויות חשובות להתפתחות ילדים רכים.
לכל חיה יש בית: איפה חי הצב? מה הוא אוכל? איפה הבית שלו? הספר מזמין למידה על בעלי חיים והמאפיינים שלהם. אפשר לשחק עם הילדים בתצרף (פאזל) של חיות ומקום מגוריהן. אפשר לאסוף חיות משחק שונות מפינות המעון. כדאי לשוחח על ההבדל בין חיות בר שאוהבות לחיות משוחררות בטבע, כמו הצב, לבין חיות מבויתות שאותן אפשר לגדל באהבה בבית.
יוצרים צב: תוכלו להכין עם הילדים צב קטן, שי שיצורף לחלוקת הספר. הילדים יכולים לקשט במדבקות או בצבעי גועש קערה חד פעמית קטנה. מוסיפים לה ראש, רגליים וזנב קטן מבריסטול ירוק או פונפונים. אפשר לעטר את הראש בעיניים זזות.
דווקא כן נחמדים! הילדים יכולים להתבונן בחתולי בית או רחוב ולערוך חקר: איך הם מתנועעים? מה הם אוהבים לאכול? איך הם מתרחצים? במה הם אוהבים לשחק? האם יש הבדל בהתנהגותם ביום ובלילה? (חשוב מאד להזכיר לילדים שאסור לגעת בחתולי רחוב וחתולים לא מוכרים!). תוכלו לצפות יחד בסרטון המסביר מה הופך חתולים לכל כך חמודים בעינינו?
בעקבות החקר של הילדים, גם אתם יכולים להפיק סרטון של ילדי הגן, "חתולים דווקא כן נחמדים"!
עין טובה: הילדים יכולים להכין משקפת מיוחדת שרואים דרכה בעין טובה את הסובב אותנו. לוקחים שני גלילי נייר טואלט ריקים, מקשטים אותם ומצמידים אותם זה לזה בעזרת דבק. בקצה הגלילים אפשר להדביק נייר צלופן בצבע ורוד. אילו יצורים נחמדים רואים במשקפת? איך מרגישים כשהעולם כולו "ורוד"?
להיכנס לנעליו: הספר מזמין אותנו להבין את החוויה של חתולים, אפשר להכיר לילדים את הביטוי "להיכנס לנעליים שלו". תוכלו להביא לגן נעליים מסוגים מגוונים ולבקש מהילדים למדוד ולהדגים: כיצד צועד האדם שנועל אותן? לאן הוא הולך? מה הוא עושה? בעזרת הנעליים תוכלו לשחק משחק דמיון "נעלי הפלא": מציבים זוג נעליים מיוחדות במרכז החדר. מזמינים כל פעם ילד אחר לנעול את הנעליים, לוחשים לו באוזן שם של דמות (תינוקת, איש זקן, גננת, חקלאי..) ועל שאר הקבוצה לגלות למה הפך.
מתנועעים כמו חתולים: תצליחו גם אתם להיות חתולים לרגע? לגרגר כחתול, להתיישב על הרצפה ולהרים כף רגל אל האף, להסתובב ולנסות לתפוס את הזנב, לעמוד בעמידת שש ולקמר את הגב, להתגלגל ולהתמתח.
להכיר ולאהוב: האם יש לכם חוג חיות בגן? אולי אחד ההורים או קרוב משפחה עובד עם בעלי חיים? כדאי להזמין אותם לגן ולבקש שיספרו על המקצוע ויערכו פעילות משותפת עם בעל החיים. ההיכרות עם בעל החיים יכולה למוסס חששות.
אפשר לצאת יחד לטיול חתולים בשכונה. בכל פעם שתפגשו חתול, נסו לנחש כיצד הוא מרגיש והמציאו עליו סיפור. כשתחזרו הביתה ילדיכם יוכלו להכין ספרון מצויר, "למה חתולי השכונה שלנו נחמדים".
אפשר לשחק יחד במשחק "עין טובה": כל אחד בתורו זורק לשני כדור צמר. מי שתופס את הכדור אומר על מי שזרק משהו טוב – תכונה או מעשה שעשה. נסו להתמסר בכדור כמה שיותר פעמים, עד שהחדר יתמלא בפרגון, במחמאות ובאהבה.
מה יקרה בדף הבא? כדאי לקרוא את הספר יחד כמה פעמים. תוכלו לעצור בכל עמוד ולשאול את ילדיכם, "מה יעשה ג'ורג'?". הילדים יכולים לחזור בקול רם על המשפט "אוי לא, ג'ורג'!"
מה מותר לג'ורג'? הסיפור מתאר את ההתמודדות של ג'ורג' עם דברים שאסור לעשות, אך ג'ורג' בוודאי עושה גם הרבה דברים מותרים! אפשר לחשוב עם ילדיכם אילו דברים טובים ג'ורג' אוהב לעשות ולהמציא סיפור משלכם: "כן כן, ג'ורג'!"
מה תעשה הבובה? תוכלו לבחור חיית פרווה או להכין בובת גרב פשוטה ולהמחיז יחד את הסיפור. אפשר לטייל עם הבובה בין חדרי הבית ולחפש "פיתויים" שונים. מה תעשה הבובה שלכם בכל חדר? כיצד היא תתנהג? האם היא תצליח להתאפק?
מה יעשה ג'ורג'?: אפשר לטייל עם בובת ג'ורג' ברחבי החדר והחצר ולחפש "פיתויים" נוספים. יחד עם הילדים אפשר לחשוב, מה מותר לג'ורג' ומה אסור לו? האם ג'ורג' תמיד מצליח להתאפק?
כן, כן ג'ורג': הסיפור מתאר את ההתמודדות של ג'ורג' עם הדברים שאסור לעשות. אבל ג'ורג' בוודאי עושה גם המון דברים מותרים! אפשר לחשוב יחד עם הילדים על כל הדברים המותרים שג'ורג' עושה.
כלבים מכל מיני סוגים: למי יש כלב בבית? האם הוא גדול או קטן? איזה צבע הוא? האם הפרווה שלו רכה? אפשר להביא מהבית תמונות של כלבים או בובות פרווה, לחפש ספרים נוספים על כלבים, לנוע בחדר כמו כלבלבים ולשחק משחקים בעקבות הספר.
מכינים בובת ג'ורג': אפשר להכין יחד עם הילדים בובת ג'ורג' מגרביים, מגלילי נייר טואלט או מחומרים אחרים. תוכלו לצרף את הבובות לחלוקת הספר לבתים, ובעזרתן יוכלו הילדים "לקרוא" את הסיפור להוריהם.
חיית מחמד זוגית –
הזמינו זוג ילדים. עליהם להפוך יחד לחיית מחמד המורכבת מפסל של שניהם. ניתן לקרוא לה בשם המצרף את השמות של שניהם, לדוגמה: "הכירו את החיה- אברהמיכל!". שאלו את הזוג: אילו איברים יש לה? מקור? זנב? כנפיים? חדק?
אפשר להצטלם יחד, להדפיס את התמונות הזוגיות בשחור לבן, ולתת לילדים לצבוע פריט אחד בתמונה בצבע. תוכלו לתלות בכיתה את תערוכת החיות המיוחדות שלכם.
מצביעים ברגליים [בחיבור לנושא השנתי: "שומרים על אחדות- שומרים על ייחודיות"] –
יוצאים לחצר או מפנים את חלל הכיתה מריהוט ומבקשים מהתלמידים לעמוד ליד קירות החדר. המורה עומד/ת במרכז החדר ומכריז/ה כל פעם על תכונת אופי או תחום עניין אחר (למשל: חוש הומור, חיבה למשחקי כדור, נדיבות, אהבת מוסיקה, סקרנות מדעית…). התלמידים שחשים הזדהות עם התכונה מתקדמים ומתקבצים יחד במרכז החדר, ואז חוזרים לפינות. כך מתגבשות ומתפרקות קבוצות המבוססות על תחומי עניין ואישיות שונים. בעקבות הפעילות כדאי לשוחח עם הילדים: האם גיליתם חבר חדש שדומה לכם ולא ידעתם? במה אתם ייחודיים? החברות יכולה להתבסס על חיבורים חדשים, מפתיעים ורכים יותר.
סבב דומה לי – שונה לי –
שבו במעגל, הביאו כדור צמר. התלמיד הראשון אוחז בקצה החוט ומוסר את הכדור לחבר אחר בכיתה. עליו לומר במה החבר דומה לו, ובמה הם שונים. לאט, לאט תיווצר "חבורת חברים" – רשת המחברת בין כל ילדי הכיתה.
הכינו תעודת זהות לחיית המחמד המושלמת בעיניי כל אחד. אפשר אפילו להמציא חיה שלא קיימת. איך היא נראית? איך קוראים לה? מה היא אוהבת לעשות? מה היא אוכלת? למה היא מושלמת? לחצו כאן
לראות דוגמה לתעודה מקוונת.
חפשו יחד את העמוד שבו הנרי מפרסם את המודעה על חיית המחמד המושלמת אילו עוד מודעות מפורסמות שם? האם המוצרים האלה באמת קיימים? אפשר לנסח עם הילדים מודעה על דבר שהם מאוד רוצים, גם אם הוא דמיוני.
כלב לא יכול לגעגע, ברווז לא יכול לתפוס כדורים. אבל אם מביטים בעין טובה אפשר למצוא טוב בכל אחד. אפשר לציין מה התכונה הייחודית של כל אחד מבני המשפחה והחברים.
מבוקשת: חיית המחמד המושלמת
שְׁמִירָה
הנרי יודע הרבה על התכונות של צפרדעים, כלבים – וגם ברווזים!
הנרי יודע הרבה על התכונות של צפרדעים, כלבים – וגם ברווזים! אילו בעלי חיים מכירים ילדיכם? תוכלו לבקר בפינת חי, בגן החיות או בחנות לחיות ולהכיר חיות חדשות.
תוכלו לשתף את ילדיכם בחוויות ילדוּת שלכם: אילו חיות גרו סביבכם, האם היתה לכם חיית מחמד משלכם כשהייתם ילדים? אם כן, תוכלו לספר עליה – ולהראות תמונות מן העבר.
אפשר לארגן ערב תחפושות בבית. כל אחד מתחפש לחיה ועל האחרים לנחש מיהו. אפשר גם להמציא חיות דמיוניות, למשל לערבב זנב של סוס עם אוזניים של חתול. איך תקראו לחיות שהמצאתם ומה תכונותיהן?
החברים של אלישבע נחלצים לעזרתה – הם נודדים, מסתכנים ואפילו מוכנים להתאמץ ולהסתכן כדי שתחלים. אתם יכולים להיזכר יחד בעזרה שקיבלתם מחבר או מבן משפחה בעת צרה, או בסיוע שהגשתם אתם לחבר נזקק.
המסע אל האי אולי
שְׁמִירָה
בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח יחד על מציאות ודמיון, על חברות וחמלה, על שבירה ותיקון.
הספר יצא לאור בשנת 1944 ולשונו משקפת את התקופה. האם במהלך הקריאה פגשתם מילים או מושגים שילדיכם לא הכירו? תוכלו לשאול את הילדים מי לדעתם מספר את הסיפור, מי הקול הנשי שמביע דעה מדי פעם – ומה הם חושבים על ההערות של בעלת הקול.
בטרם קריאת הסיפור תוכלי לצלם את האיורים שבספר ללא הטקסט ולהזמין את הילדים לנחש את עלילת הסיפור כפי שהיא משתקפת בתמונות. כדאי לשים לב אלו פרטים הם רואים כחשובים.
אוגי
שְׁמִירָה
לבקש מהילדים לדפדף בספר ולחפש יחד את התמונות שמדגימות את הטעות הראשונה של ניבי
לאחר קריאת הסיפור אפשר לבקש מהילדים לדפדף בספר ולחפש יחד את התמונות שמדגימות את הטעות הראשונה של ניבי, את הצעד הראשון שלה בדרך לתיקון, ואת התפקידים שממלאות אמא והגננת ביחס לאמרה "מודה ועוזב ירוחם".
תוכלי להציע לילדים משחק תפקידים: הזמיני שלושה ילדים להמחיז את ההתמודדות של ניבי עם "המכוניות מתנגשות בלונה פארק" שבראשה: שני מתנדבים מייצגים את הקולות המנוגדים, ומתנדב/ת אחר/ת משחק/ת את ניבי. הציעי לשני המתנדבים לנסות לשכנע את ניבי למה כדאי, או לא כדאי, לקחת את אוגי הביתה, לגלות או לא לגלות את הסוד לאמא וכד'… קהל הילדים יכול להשתתף גם הוא, במתן עצות לניבי לגבי הקשבה לקולות המנוגדים.
האם בכיתה שלכם יש כלוב ובו אוגר או בעל חיים אחר? מה קורה לחיות בשבתות וחופשות? מה מידת האחריות של הילדים כלפי החיות? זו הזדמנות ללמוד יותר על החיות, להסדיר תורנויות הטיפול, ואף להכין יחד עם הילדים שלטי הוראות כמו: "אין לתת להם אוכל של בני אדם", "לא לשכוח לנעול חזרה את הכלוב" וכד'.
הקשר לבעלי חיים מרגש ילדים רבים. תוכלי להציע לילדי הכיתה לספר על חיות המחמד שלהם, או על חיות המחמד שהיו רוצים שיהיו להם. אפשר להכין תצוגה בכיתה או לערוך "יום חיות": צרו יחד תמונת קולאז' גדולה מגזרי תמונות, צילומים ביתיים, וציורים של חיות מחמד שהילדים יציירו בכיתה וגם בבית. רצוי לאפשר לילדים לספר על חיות המחמד שלהם ולשתף את חבריהם בידע ובניסיון שלהם.
אוגי
שְׁמִירָה
לפעמים סיפורים דמיוניים מזכירים לנו דברים שקרו לנו
לפעמים סיפורים דמיוניים מזכירים לנו דברים שקרו לנו. הסוד ששומרת ניבי מכביד ולא נותן לה מנוח – עד שהיא מגלה אותו לאמהּ. אם נוח לך, תוכלי לספר לילדים על מקרה שבו טעית ומישהו עזר לכם לתקן את הטעות. תוכלי גם להדגיש בפני הילדים שהם תמיד יכולים לשתף אותך בקשיים או בסודות.
אמא של ניבי אומרת "יש לי ילדה אמיצה". האם ילדי הכיתה חושבים גם הם שניבי אמיצה? זו הזדמנות יפה לפתוח שיחה על אומץ לב, ולשאול מה דעתן על הדרך שבה אמא וליאורה הגננת סייעו לניבי.
איסור הלבנת פנים: שמירה על כבוד הזולת –
כדאי להסב את תשומת לבם של הילדים לשעה ולדרך שבהן ניבי ואמא מחזירות את אוגי לגן. אפשר לשאול את הילדים למה לדעתם הן דאגו להקדים ולדבר עם הגננת לפני הגעת ילדי הגן? איך לדעת הילדים היתה מרגישה ניבי אילו היו מתקבצים סביבה ילדי הגן?
ניתן לקשר את הסיפור לאיסור "להלבין פנים ברבים" המופיע בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא. התלמוד מסביר כי מי שמעליב אדם אחר כאילו פוצע אותו ממש. כאשר האדם נפגע פניו מחווירים ולכן הפגיעה נקראת "הלבנת פנים".
אפשר לדון באמרה "אל תלבין פני חברך ברבים" ולתאר כיצד פניו של אדם מחווירות (מלבינות) כאשר הוא ננזף או מובך בפומבי. איך מתנהגים ההפך מ"להלבין פנים" – מה עושים? למה זה חשוב?
טעות ותיקון תוכלו לדפדף בספר ולחפש את האיור שמדגים את הטעות הראשונה של ניבי ואת האיור שמדגים את הצעד הראשון שלה בדרך לתיקון. מה עזר לניבי להודות בטעות?
מכוניות מתנגשות בסיפור מתוארים רגשותיה של ניבי באמצעות דימוי של ״מכוניות מתנגשות בלונה־פארק״. בקריאה משותפת של הספר כדאי לבדוק מתי ניבי מרגישה שהמחשבות שבראשה הן כמו מכוניות מתנגשות בלונה־פארק. אפשר לשאול את ילדיכם: מתי המכוניות מפסיקות להציק?
בעלי חיים כמו ניבי, ילדים רבים מפתחים רגשי חיבה ואהבה לבעלי חיים. האם בכיתה שבה לומדים ילדיכם יש אוגר או בעל חיים אחר? האם למשפחה שלכם חיית מחמד? מה מרגישים כלפיה ילדיכם, האם הם שותפים לטיפול בה?
סודות לפעמים סיפורים דמיוניים מזכירים לנו דברים שקרו לנו. הסוד ששומרת ניבי מכביד ולא נותן ּ לה מנוח, עד שהיא מגלה אותו לאמה. אם נוח לכם, תוכלו לספר לילדיכם על מקרה שבו טעיתם ומישהו עזר לכם לתקן את הטעות. תוכלו גם להדגיש בפני ילדיכם שהם תמיד יכולים לשתף אתכם בקשיים או בסודות.
כדאי לערוך מפגש חגיגי להורים וילדים לרגל פתיחת התכנית. לאחר קריאה משותפת של הסיפור מזמינים כל צמד הורה-ילד לגזור תמונות מתוך עיתונים של דברים משמחים וליצור מהן "קולאז' מצב רוח טוב" של קהילת הגן.
דב מצב רוח טוב
שְׁמִירָה
להוסיף לפינת התחפושות תלבושות ואביזרים של החיות שבסיפור
מה עושה לילדי הגן מצב רוח טוב ומה משמח כל אחד מאיתנו? במפגש בוקר תוכלי להחזיק כדור בידיים ולשתף את הילדים במשהו שעושה לך מצב רוח טוב. גלגלי את הכדור לכיוון אחד הילדים, התופס מונה דבר שעושה לו מצב רוח טוב ומגלגל את הכדור הלאה לחבר או חברה. תוכלי לרשום את התשובות שהילדים נותנים ולתלות בגן – גם ההורים ישמחו לדעת מה אמרו ילדיהם!
אפשר להכריז על "יום מצב רוח טוב" בגן: מגיעים לגן מחופשים לחיות שבסיפור, ממלאים את ארגז התחפושות באביזרים מצחיקים. אפשר להכין עם הילדים "שטוזים" (שירי שטות בחרוזים) מצחיקים, לשיר שירים משמחים ולערוך מסיבת ריקודים. אפשר להכין יחד כריכים בצורת חיות ולערוך ארוחת עשר משמחת וחגיגית.
כך מכינים כריכים בצורת חיות: כריך חתול, כריכי פיל, גמל ועוד ולקינוח – לאכול עוגיות חיוכים.
דב מצב רוח טוב
שְׁמִירָה
כדאי לעיין יחד באיורים המשעשעים שציירה דניאלה דקל־לונדון ולעקוב אחר ההתרחשות בסיפור
כדאי לעיין יחד באיורים המשעשעים שציירה דניאלה דקל־לונדון ולעקוב אחר ההתרחשות בסיפור. מה החיות אוהבות לעשות יחד? האם מצאתם את שלוש הנמלים הבורחות? האם הצלחתם לזהות את החיות השונות המסתתרות בתוך דוב מצב־רוח טוב?
אתם יכולים להמחיז יחד את הסיפור. מי יהיה הדוב ואיך תתחפשו? ומי יציג את הדמויות האחרות? בסוף המחזה אפשר להכין יחד כריכים ולאכול אותם בארוחת חברים מיוחדת.
יש דרכים רבות לשפר את מצב הרוח: לשחק עם חברים, לשיר ולרקוד, לחבק. תוכלו לשוחח על הדברים הגורמים לכם לשמוח ולבחור משהו שעושה לכם טוב בלב – למשל לשיר ולרקוד יחד, לצאת לטיול בשכונה או לקרוא יחד ספרים אהובים!
הדוב בסיפור מַכּיר חברים חדשים, והחבורה נהנית מאוד לבלות יחד. בעקבות הסיפור תוכלו להזמין הביתה חבר חדש ולנסות לעשות יחד דברים חדשים. האם זכיתם לחברות חדשה? האם הבילוי רומם את מצב הרוח שלכם?
"מְשַׁעֲמֵם לִי וְאֵין לִי עִם מִי לְשַׂחֵק!" כמו הדוב, כל אחד מרגיש לעיתים עצוב או משועמם, ולא תמיד יש חברים בסביבה. אפשר להכין יחד "ערכת מצב־רוח טוב": מקשטים קופסת נעליים ומכניסים לתוכה הפתעות קטנות: מדבקות, צבעים, משחק קטן ועוד. את הקופסה שומרים בצד ומוציאים אותה בעת הצורך.
גם אתם וילדיכם יכולים להתחפש לדובים, לחיות אחרות, אפילו לבן משפחה. אפשר להכין סלסילת תחפושות ואביזרים (בדים, כובעים, משקפיים, חפצי בית). מתחפשים, מנסים לנחש מה התחפושת של האחר, ומרוממים את מצב הרוח!
דב מצב רוח טוב
שְׁמִירָה
צפו בגננת איקה מאשכול גני מיחא חיפה מקריאה את הסיפור בליווי שפת הסימנים
תוך כדי קריאת הסיפור אפשר להיעזר בבובות של הדמויות השונות: חיפושית, נמלה, עכביש וחתול. תוכלי ללמד את הילדים, לפני הקריאה, את שירתו של הגשם: "טיף טף, טיף טיף טף", ובמהלך הקראת הסיפור הילדים יכולים להצטרף בכל פעם שהגשם מטפטף.
הילדים יכולים לגלם את הדמויות בספר ולהמחיז את הסיפור. כדאי גם להוסיף לפינת התחפושות מחושי נמלה, זנבות או אזני חתולים, תחפושות של עכביש וחיפושית, וכך יוכלו הילדים לשלב את הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי שלהם.
אפשר לצאת לחצר ולחפש חיפושיות. ואולי יש לכם פינת חי בגן? הטיפול בחיות נותן לילדים הזדמנויות לתרגל עזרה וחמלה. הילדים יבינו שיש כל מיני דרכים לעזור, לא כל חיה צריכה ליטוף או טיול בחוץ, חשוב להביט היטב ולהבין מה הצרכים של כל אחת.
בעקבות הסיפור תוכלי לשלוח להורים ציור של חיפושית ולבקש מהם לכתוב בו דוגמא כיצד הילד עוזר בבית, לאחים או לחיית מחמד. אפשר להציג את "חיפושיות העזרה ההדדית" על לוח בגן.
להתחבא מפני הגשם יכול להיות משחק נהדר. אפשר להשמיע בגן אחד משירי הגשם האהובים, בכל פעם שהופכים מקל גשם והוא משמיע קולות של טפטוף, הילדים רצים לחפש מחסה במקומות שונים בגן.
מה אמרה הנמלה?
כדאי להתבונן יחד באיורים ולחפש לאורך הסיפור את המפגש של החיפושית עם כל אחת מהחיות: הנמלים, העכביש והחתול. תוכלו לבקש מילדיכם לספר את הסיפור במילים שלהם ולשוחח על ההבדל בין התגובה של עידו לתגובתן של החיות.
מה עושה החיפושית?
תוכלו לצאת לחצר או לגן השעשועים ולחפש חיפושיות. אולי תמצאו אחת בין העלים או, כמו בסיפור, בארגז חול? אפשר להניח את החיפושית בעדינות על היד. האם היא מדגדגת את כף היד? האם היא נשארת לנוח או מיד פורשת כנפיים ועפה לדרכה? חשוב כמובן להחזיר את החיפושית לטבע.
חיפושיות מאבנים קטנות
תוכלו לאסוף אבנים עגולות וחלקות בגדלים שונים, לצבוע אותן בצבע גואש אדום, ולאחר שהצבע מתייבש לסמן עליהן קו חוצה בצבע שחור ונקודות לבנות. והנה יש לכם משפחה של חיפושיות!
מדגדגים את הדמיון
דמיינו איך הרגיש עידו כשהחיפושית דיגדגה בידו ואיך הרגישה החיפושית הקטנה. אפשר לבקש מהילדים לקער את ידם ולדגדג להם את היד הקעורה. תוכלו לדמיין את החיפושית מטיילת על הבטן ולהמשיך לדגדג בנעימות זה את זה.
מסתתרים מהגשם
החיפושית מצאה מחסה בידו של עידו. תוכלו לשוחח עם ילדיכם כיצד אנחנו מסתתרים מפני הגשם. אפשר לחפש בבית מטריות, כובעים או כל חפץ אחר שיכול להגן עלינו בגשם. כדאי גם לצאת החוצה ולהצביע על מבנים, תחנות אוטובוס וכניסות לחנויות בדרך לגן. האם גם הם מספקים מחסה מהגשם?
האיורים בספר גדולים ותופסים את רוב המרחב בדף. היחס בין תמונה לטקסט מחייב אותנו להמתין יותר זמן בכל עמוד, כדי לאפשר לילדים (ולנו!) לגלות את פרטי האיורים.
כמו ביל, ילדים רבים שמים לב לפרטים שאנחנו, המבוגרים, לא רואים. אפשר לשוחח עם הילדים ולהעלות דוגמאות מחיי הגן. תוכלו לשאול אותם למה לדעתם הם רואים דברים שאנחנו לא, ואיך הם מרגישים כשזה קורה?
כדאי לשוחח עם הילדים על התפקיד של ההורים של ביל בסיפור. אפשר לשאול: אלו דברים הילדים עושים בכוחות עצמם, ומתי נדרשת התערבות או עזרת מבוגר? כדאי להעלות דוגמאות מחיי הגן והבית.
הסיפור מזמן למידה אודות ציפורים. בנוסף לספרי מדע, מידע רב נמצא באתרי אינטרנט, למשל http://www.yardbirds.org.il/. אפשר לערוך יחד רשימה של שאלות על דברים שמעניין את הילדים לדעת על ציפורים. אם מתאים לכן תוכלו לבקר עם הילדים במרכז לצפרות או בגן החיות. ניתן גם להמליץ למשפחות לבקר בחנות לחיות מחמד.
האם יש לכם פינת חי או חוג טבע בגן? האם אחד מהורי הגן מכיר את העולם של ציפורים? אפשר להזמין אדם מבחוץ להסביר לילדים מה אוכלות ציפורים, כיצד מטפלים בהן, באילו מצבים מביאים אותן לרופא וטרינר ועוד.
איך לרפא כנף שבורה
שְׁמִירָה
אפשר להרחיב את הנושא ל"צער בעלי חיים" ולדבר על הטיפול בבעלי חיים שונים.
כדאי לעיין בעמוד בסיפור שבו ביל משחרר את הציפור. אפשר לשאול את הילדים: איך לדעתם הרגיש ביל בשחרור הציפור? לו יכלה הציפור לדבר, מה היא היתה מספרת לחברותיה אחרי שהחלימה וחזרה אליהן? אפשר להמחיז את השיחה בין הציפור לחברותיה בעזרת בובות.
קל להכין מתקן להאכלת ציפורים לחצר הגן: לוקחים בקבוק גדול וריק, שוטפים אותו היטב וגוזרים באחד מצדדיו פתח גדול. תולים אותו על עמוד או על עץ בחצר ומניחים בו פירות חתוכים, גרעינים ופירורי לחם. כדאי להתבונן מרחוק (ובשקט!) ולצפות בציפורים שבאות לאכול ממנו.
איך לרפא כנף שבורה
שְׁמִירָה
לעודד ילדים צעירים לגלות אמפתיה וחמלה כלפי בעלי חיים
חשוב מאוד לעודד ילדים צעירים לגלות אמפתיה וחמלה כלפי בעלי חיים, אך גם להסביר להם שלא תמיד צריך להתערב. זו הזדמנות להסביר שאם הם מטיילים בחוץ ורואים גוזל או חתלתול, אסור לגעת בו. אולי אמא שלו בסביבה והיא תחזור אליו בקרוב.
בוב גרהם הוסיף לאיורים פרטים נוספים, שאינם מופיעים בסיפור עצמו. נסו לעיין יחד בתמונות ולגלות כיצד ביל והוריו מטפלים בציפור הפצועה. מה עושה כל אחד מהדמויות?
איך לרפא כנף שבורה
שְׁמִירָה
לערוך יחד רשימה של שאלות על דברים שמעניין אתכם לדעת על ציפורים
אפשר לערוך יחד רשימה של שאלות על דברים שמעניין אתכם לדעת על ציפורים. אפשר לחפש תשובות בספרי מידע או באינטרנט, או לבקר בחנות לחיות מחמד, במרכז לצפרות או בגן החיות. במקומות האלה בוודאי ישמחו להסביר לילדיכם מה אוכלות ציפורים, כיצד מטפלים בהן, באילו מצבים מביאים אותן לרופא וטרינר ועוד.
כדאי לעיין בעמוד בסיפור שבו ביל משחרר את הציפור. אפשר לחשוב עם ילדיכם: איך הרגיש ביל בשחרור הציפור? לו יכלה הציפור לדבר, מה היא היתה מספרת לחברותיה אחרי שהחלימה וחזרה אליהן? אפשר להמחיז את השיחה בין הציפור לחברותיה בעזרת בובות.
כיצד נוכל אנחנו לעזור לציפורים? קל להכין מתקן להאכלת ציפורים: לוקחים בקבוק גדול וריק, שוטפים אותו היטב וגוזרים באחד מצדדיו פתח גדול. תולים אותו במרפסת או על עץ בקרבת הבית ומניחים בו פירות חתוכים, גרעינים ופירורי לחם. כדאי להתבונן מרחוק (ובשקט!) ולצפות בציפורים שבאות לאכול ממנו.
איך לרפא כנף שבורה
שְׁמִירָה
לעודד ילדים צעירים לגלות אמפתיה וחמלה כלפי בעלי חיים
חשוב מאוד לעודד ילדים צעירים לגלות אמפתיה וחמלה כלפי בעלי חיים, אך גם להסביר להם שלא תמיד צריך להתערב. זו הזדמנות להסביר לילדיכם שאם הם מטיילים בחוץ ורואים גוזל או חתלתול, אסור לגעת בו. אולי אמא שלו בסביבה והיא תחזור אליו בקרוב.
כדאי להציג לילדים את כריכת הספר ולשאול אותם: איזו חיה רואים בתמונה – ברווז או ארנב? האם כולם ראו אותה חיה? אפשר לבקש מהילדים לנסות להסביר לחבריהם כיצד לזהות את הברווז או הארנב. האם הצליחו לשכנע את חבריהם? אילו הייתם צריכים להכריע כקבוצה, מה הייתם קובעים: האם זה ברווז או ארנב? האם ההכרעה הקבוצתית חשובה או משמעותית?
האם אפשר לראות משהו שאחרים אינם רואים, או שאינם מפרשים כמוך? אפשר לשחק "מה מסתתר בקשקוש": הילדים מתחלקים לזוגות. כל אחד בתורו משרבט ציור מופשט, ועל המשתתף השני לזהות בתוך התמונה דמות או עצם מוּכּרים, להוסיף פרטים חסרים ולצבוע אותם בצבע.
בסוף הסיפור מתחלפות נקודות המבט. מי שקודם לכן ראה ברווז מאמין עכשיו שזהו ארנב, ולהפך. אפשר לשוחח עם הילדים, להזכיר להם חוויות משותפות ולשתף אותך בניסיון החיים שלכם: האם פעם שיניתם את דעתכם בעקבות זווית הראייה של האחר? איך משכנעים מישהו להסתכל על המציאות דרך העיניים שלנו?
אפשר ליצור צלליות ידיים בצורה של ארנב (או ברווז!): מחשיכים את החדר ומאירים קיר אחד בפנס או במנורת קריאה חזקה. ממקמים את הידיים ליד מקור האור ויוצרים באמצעות האצבעות צורה של חיה. האם ניתן לזהות את החיה לפי הצלליות שעל הקיר? האם זהו ארנב או ברווז? בהמשך תוכלו ליצור חיות נוספות בעזרת כפות הידיים.
איך מרגישים כשהאחר אינו מצליח (או אינו מוכן) לראות את מה שאנחנו רואים? תוכלו להציג לילדים תמונות של תעתועי ראייה או אשליות אופטיות, ולבקש מהם לספר מה הם רואים. שתי דוגמאות נודעות לתמונות "מבלבלות" הן תמונת האישה הזקנה והעלמה, והתמונה של כוס היין ושני הפרצופים.
הידעתם? סיפור הילדים "ברווז! ארנב!" מבוסס על תעתוע ראייה שצייר פסיכולוג אמריקני בשם ג'וסף ג'סטרו ב- 1899, ופרסם במאמר מדעי על הקשר בין המוח לבין ראייה. מאז פורסמו תמונות נוספות של ברווז-ארנב, כמו זו, וכן תעתועי ראייה של חיות אחרות כמו חמור-כלב ים, וברבור-סנאי .
כשקראתם לראשונה את הספר, איזו חיה ראיתם – ברווז או ארנב? האם גם ילדיכם ראו את הדברים באותו אופן? האם הצלחתם בקלות לראות בכל פעם את בעל החיים באופן אחר? אילו הייתם צריכים להכריע, מה הייתם קובעים: האם זה ברווז או ארנב?
ברוז? ארנב!
שְׁמִירָה
האם אפשר לראות משהו שאחרים אינם רואים, או שאינם מפרשים כמוך?
האם אפשר לראות משהו שאחרים אינם רואים, או שאינם מפרשים כמוך? אפשר לשחק "מה מסתתר בקשקוש": כל אחד בתורו מצייר ציור מופשט, ועל המשתתף השני לזהות בתוך התמונה דמות או עצם מוּכּרים, להוסיף פרטים חסרים ולצבוע אותם בצבע.
איך מרגישים כשהאחר אינו מצליח (או אינו מוכן) לראות את מה שאנחנו רואים? תוכלו להציג לילדיכם תמונות של אשליות אופטיות ולבקש מהם לספר מה הם רואים. שתי דוגמאות נודעות לתמונות "מבלבלות" הן תמונת האישה הזקנה והעלמה, והתמונה של כוס היין ושני הפרצופים (ניתן למוצאן באינטרנט אם תחפשו "תעתועי ראיה") – מה אתם רואים כשאתם מביטים בתמונות?
ברוז? ארנב!
שְׁמִירָה
האם פעם שיניתם את דעתכם בעקבות זווית הראייה של האחר?
בסוף הסיפור מתחלפות נקודות המבט. מי שקודם לכן ראה ברווז מאמין עכשיו שזהו ארנב, ולהפך. האם פעם שיניתם את דעתכם בעקבות זווית הראייה של האחר? איך משכנעים מישהו להסתכל על המציאות דרך העיניים שלנו?
אפשר ליצור צלליות ידיים בצורה של ארנב (או ברווז!): מחשיכים את החדר ומאירים קיר אחד בפנס או במנורת קריאה חזקה. ממקמים את הידיים ליד מקור האור ויוצרים באמצעות האצבעות צורה של חיה. האם ניתן לזהות את החיה לפי הצלליות שעל הקיר? האם זהו ארנב או ברווז? בהמשך תוכלו ליצור חיות נוספות בעזרת כפות הידיים.
כדאי לערוך מסיבת פיג'מות בגן, יחד עם ההורים אחרי שעות הגן או עם הילדים בלבד בשעות הבוקר, ולקרוא יחד את הסיפור. אפשר לקשט את הגן עם תפאורה של כוכבים וירח ולהזמין את כולם להתכרבל יחד, ליהנות מהאיורים הרכים שמלווים את הסיפור ולעקוב אחר מסלול החיבוק.
חיבוק הוא דרך ללא מילים להביע אהבה. אפשר להזמין את הילדים לחשוב על דרכים שונות להביע רגשות כשאוהבים (חיבוק, אמירה, ציור, פרח, מתנה…), ולהכין יחד הפתעה להורים בעקבות הסיפור – ביטוי בלתי צפוי של אהבה.
החיבוק שחזר
שְׁמִירָה
להציע לילדים והורים לצייר את מסלול הפעולות הקבועות לפני שהולכים לישון
מה עושים בני המשפחה של לוסי לקראת שעת השינה? כדאי להיזכר בפעולות של כל אחד מבני המשפחה בסיפור. האם הילדים יכולים לנחש מה עושה אבא של לוסי, ומדוע הוא מרים את הידיים באוויר? מה עושים התאומים כשלוסי ניגשת אליהם? האם משהו משתנה אחרי החיבוק? אפשר להציע לילדים והורים לצייר את מסלול הפעולות הקבועות לפני שהולכים לישון (למשל: צחצוח שיניים, סיפור, חיבוק ונשיקה).
הכלבה אנני מתוארת כ"שובבה". במה מתבטאת השובבות שלה בסיפור? אפשר להמציא דברים "שובבים" נוספים שהיא עושה. האם גם לילדי הגן יש חיית מחמד בבית? אפשר להזמין אותם להביא תמונות ולספר עליהם.
כדאי להסתכל על העמוד שבו רודפת לוסי אחרי אנני. נסו לנחש ולדמיין מה יש בכל חדר. האם הבית של לוסי דומה לבתים של ילדי הגן? במה הוא דומה, במה הוא שונה? בהמשך אפשר לבקש מהילדים וההורים לצייר או לצלם תמונה של פְּנים הבית שלהם. מי ישן באיזה חדר? אילו צעצועים וחפצים משותפים לסיפור ולבית שלהם?
כדאי להתכרבל יחד, ליהנות מהאיורים הרכים שמלווים את הסיפור ולעקוב אחר מסלול החיבוק. אילו סוגי חיבוקים מקבלת לוסי מבני המשפחה השונים? אפשר לשאול את ילדכם: האם גם החיבוקים במשפחה שלכם שונים זה מזה? האם כולם נעימים? האם ילדכם אוהב לתת ולקבל חיבוקים?
חיבוק הוא דרך ללא מילים להביע אהבה. אפשר לחשוב יחד על דרכים שונות להביע רגשות כשאוהבים (חיבוק, אמירה, ציור, פרח, מתנה…), ולהפתיע זה את זה בביטוי בלתי צפוי של אהבה.
מה עושים בני המשפחה של לוסי לקראת שעת השינה? כדאי להיזכר בפעולות של כל אחד מבני המשפחה בסיפור. האם ילדיכם יכולים לנחש מה עושה אבא של לוסי, ומדוע הוא מרים את הידיים באוויר? מה עושים התאומים כשלוסי ניגשת אליהם? האם משהו משתנה אחרי החיבוק?
האם לפני שראיתם את האיור של אנני ניחשתם מי היא? אנני מתוארת כ"שובבה". במה מתבטאת השובבות שלה בסיפור? אפשר להמציא דברים "שובבים" נוספים שהיא עושה. האם גם לכם יש חיית מחמד? האם גם היא אוהבת חיבוקים? האם לפעמים גם היא מתנהגת בשובבות?
כדאי להסתכל על העמוד שבו רודפת לוסי אחרי אנני. נסו לנחש ולדמיין מה יש בכל חדר. בהמשך אפשר לצייר או לצלם תמונה של פְּנים הבית שלכם. מי ישן באיזה חדר? אילו צעצועים וחפצים משותפים לסיפור ולבית שלכם?
בתמונה האחרונה בספר רואים את הילדים ואת אנני ישנים, ואת אמא ואבא של לוסי יושבים יחד על הספה עם התינוקת. אפשר לשוחח על המשפחה שלכם. מי הולך לישון קודם? במה עסוקים המבוגרים אחרי שהילדים הולכים לישון?
החיבוק שחזר
שְׁמִירָה
האם למשפחה שלכם יש פעולות קבועות לפני שהולכים לישון
האם למשפחה שלכם יש פעולות קבועות לפני שהולכים לישון (למשל: צחצוח שיניים, סיפור, חיבוק ונשיקה)? האם תמיד הולכים לישון בלי ויכוחים? בעקבות הסיפור אפשר לשוחח על שעת ההשכבה אצלכם, ואם רוצים – ניתן ליזום מנהג חדש למעבר בין יום ללילה.
יחד עם הסייעת את יכולה להמחיז את הסיפור בפני הילדים, כאשר אחת משחקת את תפקיד משה והשנייה – הגדי. בהמשך אפשר להזמין את הילדים להתחפש ולהמחיז את העלילה. אפשר להרחיב את הסיפור ולכלול את כל העדר, ולהמציא שיחות בין העזים כאשר הם תוהים לאן רצו הגדי ומשה.
כדאי לקשר את העלילה עם דמותו של משה שהילדים בוודאי מכירים מהסיפור של ההגדה, יציאת בני ישראל ממצריים ומתן תורה בסיני. האם הילדים מכירים מדרשים נוספים אודות משה? כדאי להזכיר אותם בהקשר של הסיפור על משה והגדי. ניתן למצוא מדרש על משה ובנות יתרו באוגדן "סיפורים בעלי ערך" בהוצאת קרן תל"י. בקישור זה תוכלי לקרוא את המדריך למחנכת (החל מעמוד 49).
על-מנת לעודד את שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים, כדאי מאד לדאוג לאביזרים ותחפושות מתאימים, שיהיו זמינים בפינת הבית בגן. אפשר גם לקשט פינה בגן או בחצר בתפאורה ואביזרים של המדבר, ולדאוג לבובות, צעצועים וחפצים מתאימים לסיפור.
הילדים יכולים "לקרוא" את האיורים שצייר דני קרמן ולספר את הסיפור במילים שלהם על-פי רצף התמונות. אפשר לבקש מהם לעקוב אחר מבע הפנים של משה ולשאול אותם למה לדעתם הוא לא ויתר על גדי אחד קטן, אף על פי שיש לו עדר גדול עם הרבה גדיים.
גם ילדים צעירים יכולים להיות "גדולים" ואחראים! כדאי להיזכר יחד בפעמים שבהן ילדי הגן סייעו אחד לשני או לחיות קטנות ולהבליט בפני כולם אפילו ניצנים של אמפתיה ועזרה לזולת. רצוי להדגיש כי גם "מעשים קטנים", שלכאורה אין בהם חשיבות רבה, יכולים להיות משמעותיים מאוד לצד הנזקק ומהווים דוגמה אישית לכל העדר.
משה והגדי: על-פי אגדת חז"ל
שְׁמִירָה
לשוחח עם הילדים על החיים במדבר, הצמחייה, בעלי-החיים, מקורות מים וכד'
תוכלי לשוחח עם הילדים על החיים במדבר, הצמחייה, בעלי-החיים, מקורות מים וכד'. אם אינכם נמצאים באזור מדברי, אפשר לשאול את הילדים וההורים אם הם טיילו יחד במדבר ולבקש שיביאו לגן תמונות מהביקור ולספר עליו.
מנהיגים רבים החלו את דרכם כרועי צאן. תוכלו לשוחח על מהות העבודה של הרועה ועל התכונות המאפיינות אותו. אפשר לחשוב יחד איך תפקיד רועה הצאן סייע למשה בהמשך להנהיג את בני ישראל, ולהיזכר ברועים-מנהיגים נוספים במסורת היהודית. לקראת ל"ג בעומר כדאי גם לקשר את הדמות של משה הרועה לרבי עקיבא.
משה מתקשה לרוץ אחר הגדי הקטן והזריז. בעקבות הסיפור אפשר לשחק משחקים כמו "תופסת", כאשר חלק מהילדים מחופשים למשה ואחרים משחקים את הגדי. כדאי ללוות את המשחק בקריאות של משה: "גדי קטן עצור, גדי קטן חזור!", בזמן שהגדי "רץ ואץ בכל הכוח".
הסיפור על משה והגדי מופיע במדרש שמות רבה ב, ב
אמרו רבותינו: כשהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר,
ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית [מקום מחסה].
כיוון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות.
כיוון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל.
ילדיכם יכולים "לקרוא" את האיורים ולספר לכם את הסיפור על-פי רצף התמונות. אפשר לעקוב אחר מבע הפנים של משה ולשאול אותם למה לדעתם הוא לא ויתר על גדי אחד קטן, אף על פי שיש לו עדר גדול עם הרבה גדיים.
גם ילדים צעירים יכולים להיות "גדולים" ואחראים! אפשר להיזכר יחד בפעמים שבהן ילדיכם סייעו לילדים אחרים או לחיות קטנות. כדאי להדגיש כי גם "מעשים קטנים", שלכאורה אין בהם חשיבות רבה, יכולים להיות משמעותיים מאוד לצד הנזקק ומהווים דוגמה אישית לכל העדר. לאחר השיחה אפשר לצייר יחד את אחד האירועים שבהם ילדיכם עזרו לאחרים.
הסיפור על משה והגדי מתרחש במדבר. האם ילדיכם מכירים את החיים במדבר, הצמחייה, בעלי-החיים, מקורות מים וכד'? האם פעם ביקרתם במדבר, האם אתם גרים באזור מדברי? תוכלו לצאת לטיול, ולהשוות את הנוף והאקלים עם זה של הסיפור.
אפשר לחפש את התמונה בספר שבה רואים את משה נושא את הגדי על כתפיו ולשאול את ילדיכם אם פעם הם היו עייפים כל כך עד שביקשו שירימו אותם. לעתים קרובות ילדים מבקשים שנישא אותם על כתפינו, אף שהם גדולים מספיק ללכת בכוחות עצמם. אפשר לשוחח על הפעמים שבהן הרמתם אותם והפעמים שהצליחו ללכת באופן עצמאי. בהמשך תוכלו לשחק יחד "שק קמח" ולהסתובב בתוך הבית כמו משה והגדי.
מנהיגים רבים החלו את דרכם כרועי צאן. תוכלו לשוחח על מהות העבודה של הרועה ועל התכונות המאפיינות אותו. אפשר לחשוב יחד איך תפקיד רועה הצאן סייע למשה בהמשך להנהיג את בני ישראל, ולהיזכר ברועים-מנהיגים נוספים במסורת היהודית (למשל, דוד המלך ורבי עקיבא).
משה מתקשה לרוץ אחר הגדי הקטן והזריז. תוכלו לשחק יחד "תופסת". תחילה תוכלו להיות בתפקיד משה שקורא לגדי "גדי קטן עצור, גדי קטן חזור!", וילדיכם יהיו הגדי ש"רץ ואץ בכל הכוח". אחר כך החליפו תפקידים. מי רץ מהר יותר, אתם או ילדיכם?
אילו סיפורים ומדרשים על אודות משה ילדיכם מכירים? בעקבות הקריאה תוכלו לספר את סיפור יציאת מצרים והמסע של בני ישראל במדבר ולשוחח על דמותו של משה.
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
משה והגדי: על-פי אגדת חז"ל
שְׁמִירָה
מי לא מכיר את התחושה הקשה, כאשר הסביבה לא מבינה אותנו?
מי לא מכיר את התחושה הקשה, כאשר הסביבה לא מבינה אותנו? ילדים רבים חווים קשיי תקשורת (אוצר מילים מוגבל, עולים חדשים, ליקויים התפתחותיים). שיחה בעקבות הסיפור "השפה המיוחדת של אורי" עשויה לעורר הזדהות בקרב הילדים עם התסכול שחש אורי, וכך לסייע בהתייחסותם לחברים שמתקשים בדיבור. זו גם הזדמנות לצוות הגן להפגין הבנה, סבלנות ורצון לסייע למתקשים.
יונתן משמש מתורגמן ומסביר להורים את השפה המיוחדת של אורי. איזה סוגי תרגום מכירים ילדי הגן? כדאי להסב את תשומת לבם לתרגום לשפת הסימנים בטלוויזיה, ולספר להם על אנשים שמתרגמים מילים משפה אחת לשנייה. אולי יש בקרב ילדי הגן ילדי עולים, או ילדים שהסבים שלהם אינם דוברי עברית, אשר משמשים בעצמם מתרגמים של המשפחה?
השפה המיוחדת של אורי
שְׁמִירָה
תוכלו לשחק משחקים שעוסקים בתקשורת כמו פנטומימה, "טלפון שבור", "נחש מי" ועוד.
פתגמים בסימנים: מכינים כרטיסיות עם ציורים במקום מילים, ותולים על לוח רצף סדרת כרטיסיות שמרכיבות פתגם. על הילדים לפענח את הסימנים ולהמירן למילים. ("לא דובים ולא יער"= X, ציור דובים, X, ציור עצים. "על ראש הגנב בוער הכובע"= ציור של ראש עם חץ מעליו, ציור של גנב, ציור של אש, ציור של כובע וכו').
השפה המיוחדת של אורי
שְׁמִירָה
לבקש מהילדים והוריהם להכין מילון קטן עם קיצורים משפחתיים
השפה המיוחדת של אורי" הוא סיפור על משפחה אוהבת, שיודעת גם לצחוק מטעויות ואי-הבנות. ניתן לבקש מהילדים והוריהם להכין מילון קטן עם קיצורים משפחתיים השייכים רק להם (כינויים, אירועים שונים, "קודים")- "כשאנחנו אומרים " – למה אנחנו מתכוונים?.
בעזרת משחק הפנטומימה, ניתן להדגים לילדים כיצד הם יכולים ל"תרגם" את חבריהם לכל ילדי הגן (מזמינים זוג ילדים כאשר על האחד להדגים בפנטומימה משפט ("אני רוצה לישון", "אני אוהבת בננה"…) ועל השני לתרגם את דבריו לשאר הילדים.
לסופר דויד גרוסמן, ולמאיירת אורה איל, יצירות רבות המיועדות לילדים בגיל הרך. חפשו בספריית הגן ספרים נוספים של כל אחד מהם. אולי לילדי הגן ספרים שלהם בבית? זו הזדמנות להשוות ולחפש את המשותף בספרים, וגם לעודד קריאה של ספרים נוספים מאת אותו המחבר או המאיירת.
שיבושי מילים ולשון אופייניים מאד בגיל הצעיר ואינם בהכרח מעידים על ליקויים שדורשים התערבות. ספר מומלץ בנושא התפתחות השפה בגיל הרך הוא "המגדל נפרק: חידושי מילים של ילדים וניתוחם" מאת מיכל סגל, הוצאת מכון מופ"ת, 2011.
כל אחד מבני משפחתו של אורי מציע בהומור דרך אחרת להבין את דבריו. את האפשרויות המצחיקות האלה ציירה המאיירת אורה איל. תוכלו להתבונן יחד באיורים ולהציע לילדיכם לצייר את הפירוש שלהם לדבריו של אורי.
יונתן שומע חצי מילה ומבין למה התכוון אורי. גם אתם יכולים להיות "מתורגמנים": כל אחד בתורו בוחר חפץ שנמצא בחדר ואומר רק את החצי הראשון של שם החפץ. על ה"מתורגמן" לנסות לנחש מהו הדבר שהתכוונתם אליו. אחר כך אפשר להחליף תפקידים.
השפה המיוחדת של אורי
שְׁמִירָה
מתי נעים להם להיות קטנים ומתי הם מעדיפים להיות גדולים
אחים יכולים לסייע זה לזה בכל גיל. אפשר לשתף את ילדיכם בחוויות שעברתם בילדותכם עם אח או עם אחות ובדברים שעשיתם יחד כשהייתם ילדים. גם סבא וסבתא מוזמנים לספר על אחיהם.
כמעט לכולנו זכורות מילים שאמרו ילדינו בשיבושים מקסימים כשלמדו לדבר. האם אתם זוכרים מילים כאלה? ילדיכם ייהנו בוודאי לשמוע אותן. תוכלו לרשום אותן למזכרת 🙂
לאחר כמה קריאות של הסיפור ילדיכם יכירו את החרוזים ויוכלו להשלים את המשפטים: נְשִׁיקָה בְּצֶבַע תְּכֶלֶת – מֵאֲחוֹרֵי הַ… דֶּלֶת
נְשִׁיקָה סְגַלְגֶּלֶת – מֵרֹב צְחוֹק מִתְ… גַּלְגֶּלֶת.
נשיקות
שְׁמִירָה
אפשר לצבוע את השפתיים וליצור חותמות בצורת נשיקות על דף חלק
אפשר לצבוע את השפתיים וליצור חותמות בצורת נשיקות על דף חלק, כפי שמופיע בכריכה הפנימית של הספר. אחרי שקיבלנו דף עטור בנשיקות, ניתן לגזור את הנשיקות ולקשט איתן את חדר השינה של הילדים.
נשיקות
שְׁמִירָה
כאשר אמא מנסה לאסוף את הנשיקות שהתעופפו הן נעלמות ממש מתחת ידיה
כאשר אמא מנסה לאסוף את הנשיקות שהתעופפו הן נעלמות ממש מתחת ידיה. אפשר להפריח בזמן הרחצה בועות סבון ולנסות לתפוס אותן. (רמז: בידיים מסובנות תצליחו לתפוס בועות בלי שהן יתפוצצו).
הסיפור מתאים מאד ליום המשפחה! אפשר לקשט את החדר בנשיקות ולבבות, להזמין את ההורים והילדים לקריאה משותפת של הסיפור, להוסיף פעילות קצרה של יצירה ו… לקנח בעוגיות בצורה של לבבות ונשיקות!
נשיקות
שְׁמִירָה
לאחר כמה קריאות של הסיפור הילדים יכירו את החרוזים ויוכלו להשלים את המשפטים
אפשר להכין עם הילדים ציורי נשיקות באמצעות חותמות וצבעי גואש: גוזרים חתיכות ספוג בצורות של שפתיים ולבבות. הילדים טובלים את החותמות בצלוחיות צבע ]בהתאם לצבעי הנשיקות בסיפור[ ויוצרים "תמונה של אהבה", מתנה להורים.
נשיקות
שְׁמִירָה
בעקבות הנשיקות שברחו, אפשר להפריח בחצר בועות סבון ולנסות לתפוס אותן
אפשר לבקש מההורים להביא למעון צילום של עצמם, עם או בלי ילדיהם. את התמונות תוכלו להדביק על חתיכת פוליגל צבעוני בצורת נשיקה. מניילנים את נשיקות ההורים במכשיר למינציה ושומרים אותן בקופסה או סלסלה מקושטת, זמינה לילדים. במהלך היום במעון הילדים יכולים לעיין בנשיקות שלהם ושל חבריהם, ולהיזכר בכל האהבה של משפחות המעון.
הבא בתור 
הארנב הקשיב 
חברים הכי טובים 
הילד עם הפרחים בשיער 
דובים על מושבים 
יש לנו יום הולדת 
תשמעו סיפור 
קוטן בוטן 
אליק בליק 
למה הכל קורה דוקא לי 
הארי והעצם 
דומים וגם שונים 
המזוודה 
טלי מתחת לשולחן 
אולי בכלל, למשל 
זרעים של נשיקות 
הצב של אורן 
למה חתולים לא נחמדים? 
אוי לא, ג'ורג'! 
מבוקשת: חיית המחמד המושלמת 
המסע אל האי אולי 
אוגי 
דב מצב רוח טוב 
חיפושית בגשם 
איך לרפא כנף שבורה 
ברוז? ארנב! 
החיבוק שחזר 
משה והגדי: על-פי אגדת חז"ל 
השפה המיוחדת של אורי 
נשיקות 
קְרִיאָה
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
שֵׁמַע
הַשְׁרָאָה
יְצִירָה
חֵקֶר
כְּלָלִי
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
הַעֲשָׁרָה
הַמְחָשָׁה
חֲגִיגָה
לָצֵאת הַחוּצָה
מַתָּנָה
סִרְטוֹנִים
בִּשּׁוּל
קִשּׁוּר
