ዛፎች ዝናቡን እየጠበቁ ነው

מנגינה יכולה להחזיר אותנו ברגע אחד לזמנים שהיו פעם ולעורר בנו געגועים אל העבר. בסיפור, הנכד הצעיר שמבקר את סבו האהוב מקשיב לשירת הסב וחבריו בשפת הלדינו, ולרגע נפרס חוט דק שמחבר בין חוף הים בתל אביב אל ילדות בארץ רחוקה, בין ילד לסבא שלו, בין דור לדור.

אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות,
מראות רבים שכבר שכחנו, ספרי פלאים ומנגינות.
(אהוד מנור, מתוך “חלומות שמורים”, באדיבות עפרה פוקס-מנור)