ספריםהםחדרכושרלחוסן

05/02/2025 | 67 צפיות

האם חוסן משמעו להיות חסינים בפני הכול? איך קריאת ספרים מאפשרת לנו להתמודד עם מצבים מאתגרים בחיים האמיתיים? מה קורה לקשב שלנו במצבים שונים? כיצד המציאות המשתנה משפיעה על היכולת של ילדים לפתח יצירתיות? ומה אפשר לעשות עם זה?

ישבנו עם חוה טרייטל – עובדת סוציאלית, מורה וזוכת פרס "המורה של המדינה", פסיכותרפיסטית, חוקרת באוניברסיטת בר-אילן וראש תחום מחקר ופיתוח בתנועת "מהפכת הקשב" – לשיחה מרתקת ומעוררת מחשבה על הקשר בין חוסן, קשב, גמישות מחשבתית ורגשית, יצירתיות ו... ספרים.

המושג "חוסן" מתעתע, אומרת חוה. כשאנחנו שומעים אותו, אנחנו מדמיינים פעמים רבות שריון מברזל מחושל החסין בפני הכול, כזה שדבר אינו יכול לחדור בעדו. ואולם, למען האמת, משמעותו היא ההפך הגמור – חוסן הוא היכולת שלנו להיות גמישים יותר.
גמישות מחשבתית ורגשית מאפשרת לנו להתמודד בהצלחה יתרה עם חוויות חיים מורכבות. היא עוזרת לנו להתמודד עם חרדה ואי-ודאות ולשנות את האמונה שלנו באשר למסוגלות שלנו לצלוח אותן.
בחיים האמיתיים של ילדים יכול להיות מפחיד מאוד כשאימא לא נמצאת, כשיש רעשים נורא חזקים בחוץ, או כשהשגרה משתבשת פתאום ואין גן. מה עושים במצבים כאלה? נערכים לקראתם באמצעות סיפורים. אלה מזמנים אפשרות "להתאמן" על התמודדות עם חוויות מפחידות שאינן מתרחשות בחיים שלנו כרגע.
ספרים הם "חדר כושר" לחוסן. אנחנו כמו טובלים בהם את הרגליים וכך מפתחים גמישות מחשבתית. ילדים יכולים לשאול את עצמם: "מה הייתי עושה במקום גיבור הסיפור?" הם מסוגלים לחוות פחד בשעת האזנה לסיפור, אבל בו-בזמן שהפחד "מכווץ" את הגרון, הם מתרפקים על אבא או על אימא בסלון החמים והמוכר, וכך נוצר מעין אזור תווך בין החוויה שמפעילה את הפחד ואת ההתכווצות ובין מקום בטוח שאפשר להתאמן בו על גמישות מחשבתית ללא שום סכנה.

להפנות קשב לקשב

איך הקשב שלנו משפיע על הגמישות המחשבתית?
הקשב שלנו לכל מה שקורה בעולמנו הפנימי או החיצוני הוא שמכריע מה מכל ההתרחשויות יגיע למודעות שלנו. במהלך היממה אנחנו חשופים לגירויים רבים, אך רק גירוי שעובר את שומר הסף הקשבי שלנו מגיע למודעות שלנו. כך, לדוגמה, כשאני מדברת עם חברה ושקועה בשיחה איתה, ייתכן שלא אבחין בחתול שעובר לידנו. במילים אחרות, החתול לא מקבל מאיתנו מספיק קשב, ולכן לא מגיע למודעות שלנו.
הקשב שלנו הוא כמו פנס שמזהה גירויים – גם את הגירויים החיצוניים הנקלטים על ידי החושים שלנו וגם את הגירויים הפנימיים של תחושות הגוף, המחשבות והזיכרונות. ואולם פנס הקשב שלנו מוגבל ואינו יכול "ללכוד" את כל הגירויים ו"להאיר" את כולם בעת ובעונה אחת.

מצבי הקשב השונים - הישרדותי, ממוקד וחופשי

הקשב שלנו פועל בשלושה מצבים עיקריים: במצב הישרדותי, במצב של מיקוד ובמצב חופשי.
במצב הישרדותי, למשל כשנשמע פיצוץ פתאומי, המוח שלנו "ננעל" לגמרי על הגירוי החזק ואינו מסוגל להתמקד בשום דבר אחר. זו תגובה אוטומטית שאין לנו שליטה עליה.
במצב של מיקוד, למשל כשאנחנו מחפשים מפתחות שאבדו, אנחנו אומנם ערניים מאוד לסביבה, אבל הקשב שלנו עדיין "כבול" למטרה אחת.
לעומת זאת, במצב חופשי, למשל כשאנחנו מתקלחים או מביטים מחלון הרכב, הקשב שלנו משוחרר. הגירויים סביבנו עדינים ומוכרים, ולכן המחשבות שלנו יכולות לנדוד בחופשיות ולהיות יצירתיות.

אז מה לזה ולחוסן?

בואו נחבר את הנקודות: כשאנחנו מדברים על חוסן, אנחנו מדברים על היכולת שלנו לנוע בין מצבי הקשב השונים. במצבי משבר טבעי שהמוח שלנו יקפוץ למצב הישרדותי; זו תגובה אוטומטית שאין עליה שליטה. כעת עלינו לצאת מהמצב ההישרדותי ולחזור למצב של שליטה ושל גמישות מחשבתית, והיכולת לעשות זאת קרויה חוסן. אפשר לדמות את החוסן שלנו לשריר שצריך לאמן. ככל שנְתרגל יותר את המעבר ממצב לחוץ למצב רגוע, כך נהיה מיומנים יותר בהתמודדות עם מצבי לחץ בעת התרחשותם.

לבנות מצבי קשב שונים. מתוך: "איך בונים בית?", מאת: מיה מיטב, איורים: טליה דריגס, הוצאת: ידיעות ספרים

הרעיונות הכי טובים צצים בזמן המקלחת

המוח שלנו נתון במצב קשבי מיוחד שפועל דווקא כשיש שקט יחסי סביבנו. זהו המצב היצירתי ביותר שלנו, בדיוק כמו בחלום, ומפעילה אותו מערכת שנקראת רשת ברירת המחדל (default mode network).
שאלתם את עצמכם פעם למה דווקא בזמן המקלחת הרבה פעמים צצים לנו רעיונות מעניינים? ובכן, במקלחת אנחנו חווים חוויה נעימה צפויה ומוכרת של גירוי רך, תוצאה של המים החמים, מגע הסבון וצליל הזרימה. כאשר הסביבה צפויה ונטולת הפתעות, המוח שלנו חופשי לחלום ולהיות יצירתי.
כדי לתת למוח של הילד את החופש להיות יצירתי ולהתאמן על גמישות מחשבתית ורגשית חשוב לייצר למענו זמנים של שקט יחסי בלי גירויים חזקים מדי, וזה בדיוק מה שקורה גם בזמן קריאת ספר. כשהילד קורא סיפור או מקשיב לסיפור, הכול מאוד צפוי ומוכר: הקול של ההורה הקורא, הספר האהוב שכבר קראנו עשרות פעמים, החדר השקט, האיורים המוכרים. אומנם הקשב החיצוני מופנה לפענוח המילים בעזרת חוש הראייה או השמיעה, אך המילים נראות או נשמעות אותו דבר; מבחינת הילדים, המילה "שולחן", לדוגמה, דומה למילה רגשית כמו "אכזבה". זהו גירוי רך שמשאיר מקום לכניסה אל החוויה שהמילים מייצרות.
בדיוק כמו במקלחת, כשהסביבה צפויה ואין בה הפתעות, גם בזמן קריאת ספר המוח של הילד חופשי לדמיין, לחשוב ולעבד רגשות. זו הסיבה שילדים מבקשים לקרוא את אותו ספר או להאזין לו שוב ושוב – הם לא רק נהנים מהסיפור, אלא גם מרגישים בטוחים במרחב המוכר הזה, הכולל המון עוגנים קשביים רבים המאפשרים למוח להרכיב ולחבר רעיונות, מחשבות ורגשות.

חיים בקצב מהיר ועומס גירויים

בעולם של היום אותם רגעים שקטים של קריאה או של התבוננות מבעד לחלון הרכב הופכים נדירים. יש לכך כמה סיבות, אך אנו נתמקד בשתי העיקריות שבהן: הראשונה היא העולם הדיגיטלי, הבנוי כך שתמיד יהיה משהו חדש מפתיע. כך, למשל, כשצופים בסרטונים או בסדרה אהובה, אף פעם לא יודעים מה יצוץ בסופם. התכנים, בעיקר אלה המיועדים לילדים, מלאים גירויים חזקים – צלילים רועשים, צבעים מתחלפים, אפקטים והבהובים. כל אלה נועדו "ללכוד" את תשומת הלב של הילד.
כשהילד צופה במסך, נראה לנו שהוא מאוד מרוכז, אבל, למעשה, המוח שלו נמצא במצב הישרדותי – הוא "נלכד" בכל גירוי חדש. זו הסיבה שכל כך קשה לו להפסיק לצפות, גם כשמסכמים מראש "רק עוד פרק אחד ודי". בזמן הצפייה הגוף משחרר כמות גדולה של דופָּמין (הורמון ההנאה), והילד מאבד תחושת זמן. כשהוא מפסיק לצפות, חלה אצלו "נפילה" חדה ברמת הדופמין, וההרגשה כל כך לא נעימה, שהילד מייד רוצה עוד. יתרה מזאת, בשעה שהילד צופה במסך, היכולת היצירתית שלו, אותה מערכת שפועלת בזמן קריאת ספר, פשוט נרדמת.
הסיבה השנייה לכך שבימינו קשה למצוא רגעים של קשב שקט היא קצב החיים המודרני. כשאנחנו מתרוצצים בין משימות – עבודה, בית, סידורים – זה משפיע ישירות על הקשב של הילדים. הם נמצאים במעברים מהירים מפעילות לפעילות, ואלה שומרים את המוח במצב של דריכות מתמדת. הילדים קולטים המון מידע וגירויים, אבל אין להם את הזמן השקט הנדרש כדי לעבד אותם רגשית.
נכון, אנחנו חיים במציאות מאתגרת, אך הבנה שלה יכולה לעזור לנו למצוא דרכים לטפח את הקשב הגמיש של הילדים, אותו קשב שמאפשר להם לנוע בין מצב דרוך למצב רגוע ויצירתי.

"שוב פעם דג?". מתוך "נמאס", כתב ואייר: גלעד סופר, הוצאת: כנרת

אז מה הפתרון? להעז להשתעמם

במקום להגיב אוטומטית לכל גירוי, אנחנו יכולים לבחור לתת לקשב שלנו ושל ילדינו זמן לנוח, כלומר להקדיש חלק מהיום לפעילויות איטיות שבהן המחשבות יכולות לנדוד בחופשיות – לבהות, לחלום, לעבד חוויות.
קריאת ספר היא דוגמה מושלמת לכך. אי אפשר לקרוא במהירות; חייבים להאט, להתעמק, לעקוב אחר הרצף. כך מתאפשר למוח להתנתק מכל מה שמסביב, מדברים שבדרך כלל תופסים את המחשבות שלנו ולא מרפים.
חשוב ביותר להגן על זמני השיעמום, גם כשהם מעוררים בנו דחף להספיק עוד משהו או לעשות משהו מעניין יותר. דווקא כשמשעמם לנו, זה סימן שהקשב שלנו סוף-סוף נח. אומנם לוקח זמן להתרגל לשקט הזה, אבל השיעמום הוא המפתח לגמישות מחשבתית, וממנה צומח גם חוסן.
ספר יוצר סביבה מיוחדת לילד: בניגוד למסכים, שבהם הכול מפתיע ומושך תשומת לב, ספר מאפשר לילד לחוות בקצב שלו. כשהוא מכיר את הסיפור, הוא יכול להתרכז ברגשות ובמחשבות, ולא רק במה יקרה בהמשך. כאמור, זו הסיבה לכך שהוא אוהב לחזור ולקרוא את הספר.
כשילד נפגש בסיפור עם דמות שמתמודדת עם פחד או עם אתגר, קורה משהו מיוחד: הוא יכול להרגיש את הפחד שלה, אבל מתוך ידיעה שהוא עצמו נמצא במקום בטוח. זה מאפשר לו לדמיין, לחשוב ולהרגיש: "מה הייתי עושה במקומו?" . נוצרת הזדמנות נדירה ולפתח דרכים חדשות להתמודד עם מצבים מאתגרים. זהו אימון חוסן מנטלי - היכולת לדמיין דרכי התמודדות עם קשיים כדי לצאת מהם חזקים יותר.

בעולם של היום, כשהכל קורה במהירות והמסכים תופסים יותר ויותר מקום בחיי הילדים, זמן הקריאה המשותף הוא הזדמנות יקרת ערך. זה זמן שבו המוח של הילד יכול סוף סוף לנוח מכל הגירויים החזקים, לעבד חוויות ורגשות. כשאנחנו קוראים עם הילדים שלנו, אנחנו לא רק נהנים מזמן איכות - אנחנו עוזרים להם לבנות את השריר הרגשי שיעזור להם להתמודד עם כל מה שהחיים יזמנו להם.

ככה בונים חוסן מנטלי! מתוך: "לא קל להיות גיבור על", מאת: רונית רוקאס, איורים: מאיה שלייפר, הוצאת: כתר

זו הסיבה שקריאת ספרים היא הרבה יותר מטקס לפני השינה. בכל פעם שאנחנו מתכרבלים יחד עם ספר, אנחנו מחזקים את הכוח של ילדים להתמודד עם החיים, את היכולת להבין את עצמם ואת האחרים, ואת הביטחון שגם ברגעים קשים - הם יוכלו להתמודד ולצמוח. זו מתנה שתלווה אותם הרבה אחרי שיסגרו את הספר האחרון שקראנו יחד...