שפן

"וְאוּלַי כֻּלָּם צוֹדְקִים וַאֲנִי טוֹעֶה? אוּלַי אֲנִי בֶּאֱמֶת שָׁפָן?" תוהה הארנב. האם אנחנו אוהבים את השמות שמכנים אותנו בהם? האם כמו הארנב לפעמים מתבלבלים וקוראים לנו בשמות שאינם שלנו? סיפור יצירתי ומשעשע על שֵׁם, על זהוּת ועל מה שביניהם.

 "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ב, כ)

בתנ"ך מסופר שהאדם הראשון נתן לבעלי החיים שמות, לכל שם משמעות ומהוּת. עוד מימי ספר בראשית, קריאה לכל דבר בשם היא תכונה אנושית בסיסית שמבטאת את הקשר שלנו לסובבים אותנו. הקריאה בשם המדויק מבטאת את החשיבות ואת המשמעות שאנחנו נותנים לפרטים השונים שסביבנו. בספר שָׁפָן הארנב מנסה להחזיר לעצמו את שמו, האם עבורו השם "שפן" הוא תוצאה של בלבול או של זלזול? מדוע בכל זאת אנשים ממשיכים לטעות?