למהאיוריםחשוביםכלכךבספריילדים?
09/08/2023 | 601 צפיות
ילדים קוראים באיורים
כשאנחנו קוראים את הכותרת הם עסוקים באיור שעל הכריכה. כשאנחנו קוראים את המילים הם מתבוננים באיורים ומוצאים פרטים מפתיעים.
האיור הוא לא רק קישוט לספר. ספר עם איורים הוא חגיגה כפולה של סיפור במילים ובתמונות.
האיור יכול לספר סיפור משל עצמו. הביטו למשל באיור מהספר "עד למעלה" שאיירה אורית מגיע-שולב:
התור למגלשה הולך ומתארך והעיר כולה נעצרת. אנחנו מביטים במתרחש מלמעלה, ויכולים להבחין בפרטים: היכן המכוניות? מי זז ומי עומד במקום? מה עוד יש בעיר, ומי עוד צופה כמונו במתרחש [רמז - הביטו באיש במרפסת מצד ימין...]
ישנם איורים שמוסיפים לנו פרטים שאינם מתוארים במילים, ובאמצעותם אפשר לספר עוד סיפור. כך למשל בספר "העונג כולו שלנו" מאוירים ילדה וילד: אפשר לחפש אותם בין הדפים ולחשוב ביחד - מי הם? מה הם חושבים על המתרחש? האם הם קשורים לסיפור, וכיצד? אלו שאלות שאין להן כמובן תשובה ברורה, אבל המאיירת ליאורה גרוסמן אפשרה לנו להיכנס לעוד סיפור, לדמיין ולהוסיף פרטים משלנו.
איורים ורגשות
איורים מביעים את הרגשות של גיבורי הספר: אם נביט למשל בגיבור הספר "קוראים לי יויו" שאייר אבנר כץ נוכל להכיר את הדמות של יויו:
ההבעה המשועשעת יחד עם שפת הגוף הקופצנית חוברים לסגנון המיוחד של אבנר כץ: קווים מהירים וכתמי צבע לא מסוגננים, בדומה לציור שמציירים ילדים. כל אלה יחד מרמזים על דמותו של יויו הקליל, השמח, הקופצני והמשוחרר.
לתת שם לרגשות - המאיירת יעל אלברט, מספרת באיורים את מגוון הרגשות שעולים בגיבורי הספר "על רגל אחת". גם ללא היכרות עם עלילת הספר, מבט באיורים מלמד על המשבר בו נתונים הגיבורים:
האם הילדה לילי עצובה? מרוגזת? כועסת? ומה קורה להלל שעומד לידה? האם הוא מאוכזב, מהסס ואולי הוא עצוב?
למה זה חשוב? - אמפטיה והזדהות - ניסיון החיים של ילדות וילדים הוא מצומצם. בעזרת התבוננות באיורים הם לומדים לזהות רגשות ובתיווך של מבוגרים גם לתת לרגשות הללו שֵׁם . התבוננות באיורים מפתחת חמלה ואמפטיה לרגשות של אחרים. הילדים יכולים גם להזדהות עם הרגשות שבסיפור ולחוש בטחון, כי החוויות והרגשות שלהם קורות גם ילדים נוספים. זוהי גם דרך למוד כי מגוון רגשות הם חלק מהחוויה האנושית: כמוהם ישנם עוד ילדים שחווים עצב ושמחה, סקרנות והיסוס, פחד וחשש, שעשוע וסיפוק.
איורים - המוזיאון הראשון
איור הוא אומנות; הוא יצירה שמאופיינת בסגנון ייחודי, בתכנון ובמחשבה. לעתים האיור הוא סיפור משלים לסיפור שבמילים, לעיתים סיפור מנוגד, לעיתים נלמד מהאיור פרטים שלא נאמרים במילים. יש המתארים את האיורים כ-"מוזיאון הראשון" בו מבקרים ילדות וילדים. כך שגם מבלי לצאת מהבית ניתן להיכנס לחוויה אומנותית של צבע, צורה וסגנון, להכיר מגוון אומנים, לטפח רגישות אומנותית ולהוסיף לעולם הרוח של הקוראים הצעירים.
כך לדוגמה, רות צרפתי איירה את הספר "הסוד של צופית" המתאר את הקשר של הילדה צופית לעץ. בזכות הצבעוניות וכתמי צבעי המים, יוצרת צרפתי את החוויה הפנימית של צופית הקשורה לטבע, חיה בתוכו ומזדהה עם העץ. החוויה האומנותית מתמזגת בסיפור ויוצרת הלך רוח. "מוזיאון" של צבע ורגש מופיע בכל עמוד של הספר.
אז בפעם הבאה שאתם קוראים ספר ילדים, התבוננו באיורים, חפשו פרטים מעניינים, ספרו את הסיפור דרך האיורים, ומי יודע מה עוד תגלו?
כתבה: מיכל ברגמן
