"אנשים שוכחים לפעמים דברים, מאבדים, אבל הדברים את עצמם לא שוכחים". עיבוד חדש ומשעשע לאגדה התלמודית על תרנגולים שאבדו ועל עזים שנמצאו. הספר מכיר לילדים את דמותו של רבי חנינא בן דוסא ועוסק בחשיבותה של מצוות השבת אבדה.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
כְּלָלִי
הַעֲשָׁרָה
שִׂיחָה
מִשְׂחָקכל מי שאיבד דבר יקר לו זוכר בוודאי כמה הצטער על האבֵדה, ומי שמצא והשיב אבֵדה יכול להיזכר עד כמה שמח המאבד לקבל אותה בחזרה. הסיפור שלנו הוא גרסה מיוחדת ומשעשעת לסיפור עתיק המסופר בגמרא על רבי חנינא בן דוסא, המתאר אבדה שלא מחכה לבעליה אלא בינתיים גדלה, מתרבה וגובה מהמוצא מאמץ והשקעה.
השבת אבֵדה
"מישהו ראה את המפתחות שלי?"
"מצאתי כדור!"
"אבל זה שלי מהבית!"
הצורך לשים לב לרכושו של הזולת הוא עיקרון חשוב ויומיומי, גם בחייהם של ילדים צעירים. עם זאת, השבת אבדה אינה עניין פשוט. לא תמיד יודעים איך לאתר את המאבד, ולפעמים קשה לנו לוותר על מה שמצאנו. דווקא משום כך מלמדת אותנו התורה להתאמץ ולהחזיר את המציאה לבעליה: "…אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, ג).
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
120,000
הוֹצָאָה לָאוֹר:
כתר
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשע"ו 2015-2016
החלון שלי פה
גברת אחת מרחוב בצלאל
