הברווז כועס: החתולה לכלכה אותו באבק, התיִש חסם את דרכו, והשועלה קטפה את כל הפירות משׂיח הפטל. חברו הקיפוד מאמין כי "אולי, בכלל, למשל" יש הסבר מוצדק לכל דבר, ואולי אפשר לדון לכף זכות ולהביט על כל זה אחרת, בעין טובה.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
שִׂיחָה
יְצִירָה
הַעֲשָׁרָה
חֲגִיגָה
שֵׁמַע
קְרִיאָה
הַמְחָשָׁה
סִרְטוֹנִיםמר תיש חסם את הדרך ועכשיו אי-אפשר לעבור; גברת שועלה קטפה את כל הפטל מהשיח ולא השאירה אפילו אחד; למה? תלוי את מי שואלים. הסיפור מציע לקוראים לחשוב ש"אולי, בכלל, למשל" יש הסבר מוצדק לכל דבר ושאפשר לדון אחרים לכף זכות ולהביט על העולם בעין טובה.
"הווי דן את כל האדם לכף זכות"
(אבות פרק א משנה ו)
הביטוי "כַּף זְכוּת" מתייחס אל כפות מאזניים המשמשות לשקילה, שהן סמל לשיפוט. הוא מציע לנו "לשקול" אחרים לחיוב ולראות תחילה את הפן הטוב שבכל אדם.
דווקא הקיפוד הקוצני רואה בעין טובה את החיות סביבו. הספר קורא לנו לא למהר ולשפוט אחרים אלא לחכות רגע, לפקוח את העיניים ואת הלב ולמצוא את הטוב במעשיו של כל אדם.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
142,900
הוֹצָאָה לָאוֹר:
ידיעות ספרים
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תש"ף 2019-2020
החלון שלי פה
גברת אחת מרחוב בצלאל
