צלילהאלסודהקסםשלספריילדים

24/11/2024 | 183 צפיות

איורים ותפקידם

אילו תפקידים ממלאים איורים בספרי ילדים? האם ייתכן שספר ילדים ייכתב בשפה נמוכה ובסלנג ובכל זאת ייחשב איכותי? מה עומד ביסוד ההזדהות של ילדים עם דמויות ספרותיות? עד כמה חשוב לתת לנורמות תרבות בנות-זמננו ביטוי בספרי ילדים עכשוויים? – אלו רק דוגמאות אחדות לשאלות מעוררות סקרנות על היבטים שונים של ספרות ילדים.

הפנינו לד"ר עינת ברעם אשל, חוקרת ספרות ומרצה לספרות ילדים, את השאלות האלה וביקשנו ממנה לתרום מהידע הרחב שלה על ספרות ילדים ולהאיר את סוד הקסם שלה. הטור שלפניכם הוא הראשון בסדרה של ארבעה טורים.

האם יש מתכון לכתיבת סיפור ילדים מוצלח ומצליח, כזה שכּוּווולם יתפעלו ממנו – כל הילדות וכל הילדים, כל האימהות וכל האבות, כל הגננות וכל הגננים? גם בישראל הקטנה וגם בעולם הגדול כולו? סיפור שיעורר עניין גם היום וגם בעוד חמישה עשורים? נראה שלא. ספר ילדים מוצלח ואהוב הוא תמיד תמהיל חד-פעמי וחמקמק של רכיבים רבים: תוכן, סגנון, דמויות, שימושי שפה, קו וצבע ייחודיים, נורמות תרבות וכתיבה אומנותית שאורזת הכול-הכול יחד בכישרון ובחוכמה. את ארבעת הטורים שיראו אור במהלך השנה אקדיש לכמה מֵרכיבי התמהיל הזה. הראשון בהם, אולי תופתעו לגלות, הוא דווקא ההיבט הלא-מילולי של ספר ילדים לגיל הרך ולראשית קריאה – האיור.

מהו איור?

המושג "איור" נוצר מהכלאה של "ציור" ו"אור", ופירושו ציור שמלווה טקסט כלשהו, שופך עליו אור ומסייע בהמחשתו. מִסיבה זו נתפס האיור בעבר כמִשני בחשיבותו למֶלל – קודם נכתב הסיפור, ורק אז הותאם לו איור שעיטר אותו ותִרגם אותו לדימויים ויזואליים. כיום פני הדברים שונים מאוד, וסדר החשיבות  של המושגים השתנה והתאזן. למעשה, רבים מספרי הילדים לגיל הרך שרואים אור כיום אינם ניתנים לתיווך לילדים רק בגרסת אודיו (שֵמע), וההתבוננות באיורים היא חלק בלתי נפרד מחוויית הקריאה ואפילו תנאי להבנת הסיפור. באנגלית נקראים הספרים הללו Picturebooks – כך, במילה אחת. בספרים הללו האיור משלים מידע חסר וחיוני, מרחיב את הכתוב ולעיתים אף סותר את המידע המילולי במכוּון, באופן שיוצר מורכבות משעשעת.

 

איור משלים מידע שאינו כתוב. איור: אביאל בסיל, מתוך "משהו"

 

כשכותב הסיפור הוא גם המאייר - התבוננות בספר "מַשֶּׁהוּ"

את מַשֶּׁהוּ, הספר הראשון שחולק השנה לגנים הצעירים, כתב ואייר אביאל בָּסיל. כאשר המחבר הוא גם הכותב וגם המאייר, אפשר לשער שהקשרים בין המלל לאיור יהיו, מטבע הדברים, הדוקים במיוחד.

הדמות הראשית בספר היא עכבר שחופר באחו ומחפש "משהו". אט-אט מצטרפים אליו חברים וחברות –ארנבת וקיפוד, גירית וצב – ומחפשים איתו "משהו מקסים", "נוצץ" ו"גדול". תשומת הלב של הקורא ממוקדת בקִדמת האיור, שבה כולם לבושים בצבעוניות וחופרים בצוותא בקרקע המוריקה. בקריאה ראשונה גם אנו, הקוראים, לא נשים לב ככל הנראה לאובייקט גדול הממדים שמאויר מאחורי גבם – גדר.

תפקידה החשוב של גדר העץ הבהירה נחשף רק בסיום הסיפור. לאחר שעכבר חופר בור עמוק מאוד ולא מוצא בו דבר, הוא מטפס פתאום על ערמת האדמה שהוצאה מן הבור והפכה לגבעה קטנה. חבריו מצטרפים אליו, וכולם נדהמים לגלות מאחורי הגדר מחזה מרהיב, "משהו מקסים, נוצץ וגדול" – ים רחב ידיים ושקיעת שמש עוצרת נשימה. זהו סיפור על מאמץ, על חברוּת ועל שיתוף פעולה, אך לא פחות מכך – על צליחת מכשולים, ובעצם, על צליחת מכשולים "שקופים", שהרי לולא הגדר לא היה סיפור, לא הייתה דרמה; הים היה חשוף מלכתחילה בפני החברות והחברים, והם היו יכולים לצפות בו כל העת. יתרה מזאת, במהלך החפירה והחיפוש אחרי "משהו מקסים" הם אינם מתייחסים כלל לגדר שמאחוריהם, ובכך הם אינם שונים מן הקוראים. אומנם הגדר נמצאת לנגד עיני הקוראים כל הזמן, ובכל זאת היא אינה תופסת מקום בתודעתם עד לרגע שבו היא כבר לא מהווה מכשול. אז מה מייצגת הגדר הנוכחת-נעדרת? נראה שהמחבר מייצג באמצעותה מכשול תודעתי סמוי, מעין "כיסוי עיניים" עדין שאיננו מודעים אליו עד שמישהו בא ומסיר אותו. כן, ממש כמו התניות, מוסכמות והרגלים שמצֵרים לעיתים את צעדינו עד ש"משהו" גורם לנו לפרוץ אותם. אם כך, לַבחירות האומנותיות של אביאל בסיל – חלוקת המרחב המאויר לחזית ולרקע – ולהובלת מבטו של הקורא אל החזית הצבעונית (ולא אל הרקע החיוור) יש תפקיד חשוב בעיצוב הרעיונות המקופלים בסיפור.

גדר נוכחת נעדרת. איור: אביאל בסיל, מתוך "משהו"

 

דיאלוג טקסטואלי-ויזואלי עשיר - התבוננות בסיפור "חֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים"

גם בחברים הכי טובים, הספר שחולק לגנים הבוגרים בראשית השנה, יש לאיור תפקיד חשוב. הספר הוא מאת לינדה שרה ובנג'י דייוויס (בתרגומה של ראובַת נִצָן), ועל כריכתו לא מצוין מי מהם כתב/ה את הסיפור ומי אייר/ה אותו. מטרת הטשטוש היא לעודד את הקוראים לתפוס את היצירה הספרותית כמכלול אומנותי אחד שהמלל והאיור תורמים לו תרומה זהה.

במרכז הסיפור אנו פוגשים את בֶּרט וארצ'י, שני חברים טובים שמבלים יחד את שעות הפנאי שלהם. העיסוק האהוב עליהם הוא משחקי דמיון יצירתיים. כאשר שון מבקש להצטרף אליהם, הם נענים לבקשתו, אבל... משהו משתנה. ברט חש קושי ובהדרגה מסתגר בתוך עצמו ומתרחק מחבריו. נקודת המפנה המאפשרת לו לשוב ולהצטרף אליהם מעידה על רגישות הטבועה בילדים כל עוד אין התערבות דידקטית חיצונית. המחווה פותחת פתח להתקרבות מחודשת בין הילדים ולהסתגלותו של ברט לדינמיקה החברתית בשלישייה שגם היא נעימה בדרכה.

התלות של המלל באיור פחותה בספר זה מפני שהמלל ארוך ומפורט יותר (לעומת משהו מאת אביאל בסיל), ובכל זאת האיור הנאיבי תורם תרומה מובהקת למכלול הסיפורי. הוא מעשיר את הסיפור במידע (הסביבה כפרית, עונות השנה מתחלפות, ברט וארצ'י צדים קרפדות ומטיסים מטוסי נייר) ומבהיר את עומק החברוּת ברט לארצ'י (החברים צופים יחד בשקיעה, מחייכים זה לזה ומתחבקים). האיור מלמד גם עד כמה מפותח דמיונם של החברים ועד כמה עשיר משחקם (רק באמצעות האיור אפשר להבין את שלל התפקידים שהם נותנים לקופסאות הקרטון הפשוטות שלהם). בה בעת הוא חושף את רגשותיו של ברט באמצעות פָּלֵטַת הצבעים והקומפוזיציה. הינה דוגמה: כאשר שון מצטרף לשני החברים, הוא משחק עם ארצ'י, ואילו ברט רוכן על הארץ לבדו, מרוחק מהם. הינה עוד דוגמה: העמוד שמצוין בו ש"ברט מפסיק לעלות אל הגבעה" צבוע בגוונים כהים, שחורים-סגולים, לעומת עמודי המשחק הצבועים בצבעים בהירים. האיור המסיים את הספר סמלי במיוחד – שלושת החברים נראים בו חבוקים בתנוחה זהה לזו שבה התחבקו ברט וארצ'י בעבר, וזאת על רקע כתם-צבע ורוד.

 

פלטת הצבעים משקפת את התחושות הפנימיות של הדמויות, מתוך: "חברים הכי טובים" מאת לינדה שרה ובנג'י דייוויס

המפגש בין קוראות וקוראים צעירים לבין איורים בספרי ילדים תורם להם תרומה חשובה בכמה וכמה היבטים. הם פוגשים בספרים אוצר בלום של דימויים אומנותיים במגוון רחב של טכניקות וסגנונות, חווים חוויה חושית ומגבשים טעם אסתטי. ילדים שעדיין אינם יודעים לקרוא בעצמם "קוראים" את האיור, מארגנים ומעבדים את המידע האצור בו ועוברים תהליך קוגניטיבי, רגשי ופרשני מורכב. משום כך, כאשר ספר ילדים נבחן בוועדות של ספריית פיג'מה, נבדק גם ערכו של האיור. הבדיקה אינה מתמקדת ב"יופיו" של הדימוי הוויזואלי, אלא בתרומתו לאפיון הדמויות או הקונפליקט וביחסיו עם המלל. הדיאלוג בין האיור למלל משפיע על איכותו הכללית של הספר ומקנה לו את שלמותו האסתטית והאומנותית.

 

ד"ר עינת ברעם אשל
המכללה האקדמית בית ברל
המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט