דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

הטרקטורבארגזהחול

מאת: מאיר שלו איורים: יוסי אבולעפיה

כאשר טרקטור שעבד קשה במשך שנים באדמת הכפר מזדקן, הוא מודח מכל תפקידיו עד שהדוד אהרון, החלוץ הוותיק ושותפו הנאמן, עוזר לו לשוב ולנוע בשבילי הכפר - הפעם עם ייעוד חדש. סיפורו הקלסי של מאיר שלו עוסק ביחס לזקנה על רקע עבודת האדמה.

נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:

זיקנהחברותיחס לאחר

קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

"וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא יט לב)

הטרקטור האדום משתעל, הדוד אהרן מתעייף, וטרקטוריסט צעיר שמַגיע לכפר מכנה אותם במילות גנאי ומבקש להחליפם בציוד חדש. בדרך עקיפה ורגישה מתייחס הסיפור לתהליך ההזדקנות, ליְפי השׂיבה וניסְיון החיים ולתרומתו של כל אחד – צעיר או מבוגר – לקהילה.

"עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם" (משלי כח יט) – ערך עבודת האדמה 

גידול המזון שלנו דורש שיתוף פעולה עם הטבע. החקלאים שמים לב לעונות השנה, לגשם, לשמש ולבעלי החיים, ומַכירים היטב את האדמה.

החלוּצים שעלו לארץ ישראל ביקשו ליצור קשר חזק בינם ובין האדמה. הם בחרו להתיישב במקומות כפריים ולעבוד בחקלאות. ראשוני המתיישבים רצו לחדש את החיים היהודיים בארץ תוך היכרות עם הטבע והאדמה. כך הם הגשימו את ערך עבודת האדמה: "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם" (משלי כח, יט)

סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר

קוראים ומדברים - איך לפתח שיחה אמיתית עם ילד צעיר סביב ספר?

עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:

3,000 | 132,500

הוֹצָאָה לָאוֹר:

עם עובד

שְׁנַת חֲלֻקָּה:

תשע"ז 2016-2017, תש"ע 2009-2010